חוזה עבודה - מענקים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוזה עבודה – מענקים:

1. התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1 (להלן – החברה) כשש שנים, בין השנים 2001 – 2007 בתפקידי סמנכ"ל ומשנה למנכ"ל. טרם תחילת עבודתו של התובע, נחתם בין הצדדים חוזה עבודה, בו נכללו הוראות בנושא שכר ומענקים שונים.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מהי הפרשנות הנכונה לחוזה בנושא המענקים והאם יש לתת תוקף ללשון החוזה או להתנהגות הצדדים במהלך השנים.

2. התביעה שלפנינו היא לרכיבים הבאים – שכר עבודה בגין שבועיים ראשונים לעבודתו של התובע בחברה (15.10.01 עד 31.10.01), מענקים לפי סעיף 7.1 לחוזה העבודה - מענק 0.5%, מענק 3% ומענק של 5,000 ₪ בחודש, תשלום רכיב גילום רכב ושכר בגין עבודה אצל הנתבעת מס' 2.

להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת -
3. התובע, בעל ניסיון צבאי ובטחוני עשיר, שימש בעברו בתפקידי ניהול שונים בחברות שמירה ואבטחה.

4. הנתבעת מס' 1 היא חברה העוסקת במתן שירותי אבטחה, שמירה וניקיון.

5. החברה העסיקה את התובע בתפקידי ניהול בכירים כשש שנים מיום 16.10.01 ועד יום -30.10.07.

בתחילה שימש התובע כסמנכ"ל. בהמשך, החל משנת 2005, הפך למשנה למנכ"ל.

6. התובע הועסק כמנכ"ל החברה עוד בשנת 1994, אך תקופה זו אינה רלוונטית למחלוקת שלפנינו.

7. החברה היא בבעלותו ובניהולו של מר דוד לוי (להלן - לוי), המשמש אף כמנכ"ל החברה.
8. נתבעת מס' 2 היא חברה העוסקת באספקת כח אדם לפרויקטים שונים. אף היא בשליטתו של לוי, באמצעות חברה שבבעלותו, מ.ד. לוי בע"מ.

9. במהלך חודש אוגוסט 2001 פנה לוי לתובע והציע לו לחזור לעבוד בחברה. לוי והתובע נפגשו ביום 30.8.01 בבית קפה ברעננה ובפגישה זו סוכם שהתובע יחזור לעבוד בחברה. לוי הגיע לפגישה כשבידו נוסח חוזה עבודה, התובע קרא את החוזה, ביקש לערוך בו מספר שינויים והצדדים חתמו על החוזה (להלן - חוזה העבודה או החוזה).

להלן ההוראות הרלוונטיות מחוזה העבודה -
"3. תפקידים וסמכויות:
3.1. תפקיד התובע בחברה יהא: סמנכ"ל ****
3.2. במסגרת תפקידו כאמור לעיל יבצע העובד בין השאר את כל התפקידים שתטיל עליו החברה מעת לעת בתחום הניהולי.

7. משכורת:
7.1. תמורת עבודתו תשלם החברה לעובד 15,000 ₪ ברוטו לחודש (להלן: "המשכורת"-שכר הבסיס + 0.5% ממחזור החברה (מעל 6,000,000 ₪ לחודש) + 3% מהרווח הנקי החודשי של החברה (מעל 150,000 ₪ לחודש).
ובתנאי שלא יפחת מ-5000 ₪ לחודש.

7.2. למען הסר ספק, יצוין, כי משכורת זו תשולם לעובד תמורת עבודתו על פי היקף המשרה המצוין בסעיף 6 לעיל.
...

8. רכב צמוד:
8.1 בהתאם לדרישות התפקיד תעמיד החברה לרשות העובד מכונית מתאימה לפי שיקול דעתה. החברה תישא בהוצאות הפעלתה והחזקתה של המכונית כפוף להוראות כל דין.
הגילום במידה וידרש לא יחול על העובד.
...

18. ויתור או תקדים:
ויתור כל צד להסכם זה על זכות הנתונה לו על פי הסכם זה, לא יהווה הויתור תקדים לגבי מקרה זהה אחר, לא ילמדו ממנו גזירה שווה למקרה אחר דומה וכל צד לא יהיה מנוע מלחזור ולממש בכל עת זכות שויתר עליו כאמור."

10. בטרם נדרש לשאלות שבמחלוקת ולדיון ברכיבי התביעה השונים, נציין כי בין התובע ומנכ"ל החברה שהוא אף בעל המניות העיקרי בה, היכרות מוקדמת רבת שנים, עוד מימי שירותם הצבאי. התובע אף עבד בחברה קודם לתקופת העבודה נשוא תיק זה. מהעדויות שנשמעו התרשמנו כי החברות ארוכת השנים הפכה ליריבות, ובלשונו של התובע –

"... ההתעלמות של דוד לוי פוגעת. אני כתבתי מכתב ודוד היה צריך להתקשר ולשאול, זה לא נעשה, הוא שלח לי פעם את חיים, ומשה, ופעם את שניהם אבל הוא לא הרים טלפון ואמר וואלה הוא מנהל אצלי. אפילו לטענתך, מנהל זוטר, לא תרים טלפון ותשאל מה קרה? התעלמות מוחלטת. מזה אני מרגיש פגוע, אחרי שנתתי את כל כולי לחברה, 8-20 שעות ביום, ימים בלילות"
(עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 20-24).

בנושא הערכת העדויות נוסיף כי לא מצאנו להסתמך על העדים הרבים שהתייצבו מטעם התובע. מרביתם עדים הקשורים בדרך זו או אחרת לתובע, גם לאחר שהפסיקו לעבוד בחברה, בין בקשרי עבודה או חברות (עדות התובע בעמוד 10 לפרוטוקול, שורות 11-26; דניאל קינן ויעקב בונדרמן שירתו עם התובע ועם מנכ"ל הנתבעת בצבא – עמוד 18, שורות 17-22, עמוד 24, שורות 6-13; דנה רוקח ויניב זוברמן הועסקו בחברה של התובע – עמוד 20, שורה 28, עמוד 28, שורות 13-14). שני עדים נוספים (מאיר אריאל ויעקב אסרף) סיימו את הקשר עם החברה בטונים צורמים (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 19-24; עמוד 30, שורות 11-16).

העד היחיד שאינו קשור לתובע בקשרי חברות או עבודה, סמי בצלאל, העיד עדות שאינה מהימנה, ולו רק משום שציין כי כתב בעצמו את התצהיר עליו חתם (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 27-28). נבהיר כי נוסח התצהיר כמעט זהה לשאר תצהירי העדים מטעם התובע.

לעומת זאת, שני העדים הנוספים מטעם הנתבעות, למעט מר דוד לוי, מנכ"ל הנתבעת מס' 1, הם אנשי כספים שאינם מעורבים באופן אישי או רגשי בסכסוך – רו"ח חיים לאחם ורו"ח משה אליאש.

מהעדויות ששמענו ומהאופן שבו בעלי הדין העיקריים העידו (והדברים אף עולים מסיכומי הצדדים), ניכר שהמחלוקת בין הצדדים חורגת מהתביעה הכספית שהוגשה ונראה כי השבר ביחסים בין הצדדים הוא העומד בבסיסה. עניין זה הובא בחשבון בבחינת המשקל שניתן לעדויות השונות, ומסיבה זו הכרעתנו מבוססת בעיקרה על הכללים בנושא נטלי הראיה.

להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.

התביעה למענקים, על פי סעיף 7.1 לחוזה העבודה
11. התביעה ברכיב זה מבוססת על הוראת סעיף 7.1 לחוזה העבודה והיא כוללת שלושה רכיבים שונים – מענק בסך 5,000 ₪, מענק בגובה חצי אחוז ממחזור החברה ומענק נוסף בגובה 3% מהרווח הנקי החודשי של החברה.

12. בפתח הדברים נציין כי אין מקום לתביעה למענק מינימלי של 5,000 ₪ בנוסף לשני המענקים שהוגדרו באחוזים מהמחזור או הרווח. הטענה אינה הגיונית (שכן חצי אחוז ממחזור של 6 מיליון ₪ הוא 30,000 ש"ח, ואין זה סביר שמענק המינימום יהיה רק ששית ממנו). הטענה אף אינה עולה מהחוזה, בו ההערה לגבי מענק המינימום הוספה בתחתית הסעיף כולו ולא בהתייחס רק לאחד מחלקיו.

13. התובע מסתמך על לשון החוזה ולטענתו על פי נוסח סעיף 7.1, הוא זכאי להפרשים בגין מענק מינימום בסך 5,000 ₪ שלא שולם לו בתחילת עבודתו, כמו כן המענק בשיעור של 0.5% מהכנסות החברה שולם בחסר. בנוסף - לא שולם לו מענק בשיעור של 3% מרווחי החברה.

14. לטענת הנתבעת, יש לחשב את המענקים באחוזים מהפעילות שהיתה תחת אחריותו של התובע ולא מכלל רווחי החברה. בנושא זה, לוי העיד כי נפלה טעות בנוסח החוזה, אולם כך נהגו בפועל ביחס לכלל המנהלים, התובע היה ער לכך מאחר שהוא היה שותף לקביעת תכנית תגמול זו בתקופה הראשונה בה עבד בחברה והוא מעולם לא התלונן על תשלום בחסר של שכר או מענקים. לשיטת הנתבעת, היא שילמה לתובע את מלוא המענקים המגיעים לו. הטענות הועלו לראשונה רק לאחר סיום עבודתו של התובע בחברה, הן נבדקו (נספח 5 לתצהיר התובע - תחשיב שערך אליאש, מנהל הכספים בנתבעת לאחר סיום עבודתו של התובע) ולא זו בלבד שהנתבעת אינה חייבת דבר לתובע, עליו להשיב לה סכומים ביתר.

15. בחוזה העבודה נקבע שהמענקים לתובע ייגזרו מהכנסות "החברה". אין בחוזה התייחסות או הגבלה לתחומי פעילותו של התובע. לכאורה, לשון החוזה תומכת בטענותיו של התובע. אולם מכלול הראיות, כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בנוגע להתנהגות הצדדים לאורך כל תקופת העבודה, מביא לקבלת גרסת הנתבעת.

לוי העיד בנושא זה (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 1-19):
"ת. הסיכום היה שעל החלק שהוא היה אחראי בו היה לו אחוזים מהמחזור, 3 אחוז מהרווח אם איני טועה, שזה מקובל לכל הסמנכ"לים אבל...הוא קיבל את המשכורת שלו 15,000 ₪ וכמו שסוכם קיבל על חשבון אותם בונוסים 5,000 ₪ כל חודש, לפחות.
ש. תפנה אותנו לקטע בהסכם שבו מוגדר מה תחום הפעילות שהוא אחראי עליו ושהוא מקבל את האחוזים מתחום הפעילות שהוא אחראי עליו.
ת. אם איני זוכר טוב הנספח היחיד שזה עלה בו ואולי היום אני מכה על חטא שאני כתבתי מהחברה ולא כתבתי בתחום הפעולות שהוא אחראי עליו כי יוסי יודע וזה לא חדש בשבילו, מהשנים שהוא עבד אצלנו, הוא היה שותף להחלטות האלה בזמנו, החלטנו לעבוד בשיטה של תגמול מנהלים בכירים, כל אחד באזורו, וכל מנהל גם פחות בכיר קיבל בונוסים לפי החלטות כאלה ואחרות.
...
"ש. איפה זה כתוב בהסכם שהוא מקבל אחוזים מהמחזור בתחום פעילות כזה או אחר?
ת. אמרתי שזה לא כתוב. לא אמרתי שלא נכון אלא אמרתי שאני ישבתי שם ואני כתבתי את זה ואני יכול היום להכות על חטא ולעולם לא חשבתי שאנשים כמוכם שהם 40 שנה חברים שלי יתנהגו ככה אליי."
16. לוי העיד שהתובע היה שותף לבניית תוכנית התגמול למנהלים בחברה וכי יתר המנהלים בחברה תוגמלו בהתאם לתחומי פעילותם (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 26-29):

"מכיוון שיוסי בעברו הרחוק והלא רחוק היה מנהל בכיר בחברה ויחד איתי אנחנו בנינו את שיטת התגמול למנהלים. ועובדה גם המנהלים של מסופי הגבול ואח"כ של משרד הבטחון, כל המנהלים תוגמלו באותו שיטה שקבענו אותה לפני קרוב ל-20 שנה ביחד. ליוסי לא צריך לספר איך השיטה עובדת. הטעות היחידה שלי זה שלא ציינתי והוספתי את המילה 'בתחומו'."

דברים דומים העיד רו"ח לאחם (עמוד 39 לפרוטוקול שורות 17-21) :
"ש. אמרת שמאוד הופתעת שראית את הסכם העבודה של התובע לאחר שהוא סיים לעבוד. למה?
ת. מאחר שכל העובדים בחברה, כולל מאיר אריאל שהיה לו הסכם באחוזים, קינן, יזהר ואפילו אלחנן שהיה מנהל סניף, החישוב נעשה כל חודש וכל דבר היה באים ויושבים ומחשבים את הכסף. זה היה כל חודש. רק התובע חיכה 7 שנים כדי להגיד שמגיע לו כסף."
17. התובע לא הכחיש את הטענה לפיה יתר המנהלים בנתבעת תוגמלו בהתאם לתחומי אחריותם. ניתן למצוא לכך תימוכין גם בהסכם ההתקשרות בין הנתבעת למר מאיר אריאל (נ/1) שהיה אחראי על פעילותה באזור צפון הארץ. התגמול ששולם לו נגזר מנתח הפעילות שנוהלה על ידו בפועל (סעיפים 35-38 להסכם ההתקשרות, נ/1).

18. זאת ועוד – התובע טען כי תחת אחריותו נוהלו כל ענייני החברה ועל כן אין הגיון בעמדת הנתבעת, לפיה המענקים ייגזרו רק מתחום פעילות אחד ולא מכלל רווחי החברה, כפי שנכתב בחוזה.

הנתבעת טענה שפעילותה מחולקת למספר נושאים והיא תחת אחריות של מספר מנהלים. לנתבעת פעילות כלל ארצית בסניפים ופעילות נפרדת מול רשות שדות התעופה - מסופי הגבול. בהתאם, התובע היה אחראי על תחומים שונים במהלך שנות עבודתו אצלה: מתחילת עבודתו של התובע ועד סוף שנת 2002 שימש כסמנכ"ל אחראי על פעילותה השוטפת, במהלך השנים 2003-2004 שמש כאחראי על הפעילות מול רשות שדות התעופה, במהלך 2005 קודם לתפקיד משנה למנכ"ל והיה אחראי על פעילות מסופי הגבול וכן על סניפי הנתבעת באשקלון ואילת שעיקר עיסוקם בפרויקט המסופים (סעיף 5 לתצהיר לוי ור' עדות אליאש לפיה בחודשים ינואר- אוגוסט 2006 כאשר התובע היה אחראי על כלל הפעילות בחברה, המענק ששולם לו חושב בהתאם - עמוד 41 לפרוטוקול, שורות 12-7).

19. כאמור, התובע טען כי לאורך כל תקופת עבודתו, היה אחראי על פעילותה הכוללת של החברה (סעיף 48 לתצהיר התובע). לתמיכה בטענתו צרף עותק מדגמי מיומנו האישי בו צוינו פגישות שערך במהלך השנים, בתחומי עבודה מגוונים בנתבעת (נספחים 7-9 לתצהיר התובע). רק במהלך דיון ההוכחות ביקש התובע להציג את יומניו המקוריים, המתייחסים לכל תקופת עבודתו. נוכח המועד בו ביקש לעשות כן, נדחתה בקשתו.

אנו סבורים כי הימנעות התובע מלהגיש עותקים מלאים מיומניו במצורף לתצהיר עדות ראשית, באופן שיתאפשר לנתבעת לבחון את הרישום ביומנים המקוריים, שוקלת לחובתו. כמו כן, מאחר שהתובע הציג בפנינו עותק מדגמי ומצומצם בלבד מיומניו, המתייחס לתקופות בנות חודשים ספורים, שעה שעבודתו נמשכה כשש שנים, ובשים לב לכך שמדובר בחומר ערוך, איננו סבורים כי רישומים אלה מהווים ראיה משמעותית התומכת בגרסת התובע.

20. גרסתו של התובע לגבי תחומי אחריותו בחברה אף אינה נתמכת בעדויות העדים מטעמו. כך, למשל, מעדות דני קינן עולה כי עובר לתחילת עבודתו של התובע, קינן שמש כסמנכ"ל התפעול בנתבעת וכי עם כניסתו של התובע לתפקיד, עבר קינן לשמש כאחראי המסופים (סעיפים 11-15 לתצהיר קינן; עדות התובע בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 19-23 ובעמוד 13 לפרוטוקול שורות 1-3). קינן העיד בנושא (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 22-24):
"ש.        כאשר מר דוד לוי בא ואמר לך שבכוונתו להביא את מר נגר כסמנכ"ל במקומך הוא התכוון לכך שאתה תהיה האחראי על המסופים ושהתובע יהיה אחראי על הסניפים?
ת.        נכון, זה היה רעיון שלי."

קינן העיד כי כסמנכ"ל, היה ממונה על סניפי החברה (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 2-6). בהמשך העיד שהתובע שמש כסמנכ"ל תפעול במקומו וכי האחרון היה אחראי על כלל פעילות החברה (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 25-27). בתצהירו טען קינן כי התובע היה ממונה עליו (סעיפים 17-19 לתצהיר קינן). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טען שלוי היה ממונה עליו (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 9-10). בהמשך הבהיר כי עבר תפקיד לאור הוראתו של לוי וכי כאחראי המסופים, היה כפוף לתובע (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 11-15).

למרות שעדותו של קינן בעניין לא היתה עקבית, מדבריו עולה כי התובע תפס את מקומו כסמנכ"ל והיה אמון על ניהול הסניפים של הנתבעת. עוד עולה מעדות זו, כי לסמנכ"לים בחברה היו תחומי אחריות מוגדרים והם שונו מעת לעת.

אף מעדותו של זוברמן, אשר העיד מטעמו של התובע עולה כי בתחילה התובע היה אחראי על ניהול סניפיה של הנתבעת, בהמשך שמש כאחראי על המסופים, ולאחר מכן, לאחר שפנחס לוי החל עבודתו בנתבעת (אוגוסט 2005 - סעיף 6 לתצהיר לוי), חלו שינויים בתחומי אחריותו (עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 10-11).

21. על יסוד עדויות אלה שוכנענו כי במהלך עבודתו של התובע, תחומי אחריותו שונו מעת לעת והוא לא היה אחראי על כלל הפעילות בחברה (טענה שאף אין בה הגיון, משום שמשמעותה ריקון תפקיד המנכ"ל מתוכן). על כן מתקבלת הטענה לפיה תגמול מנהלי הנתבעת נגזר מתחומי הפעילות שהיו באחריותם, וכך אף היה הדין עם התובע.

22. לא שוכנענו מעדות התובע ומהסבריו לשאלה, כיצד משך כשש שנים לא הבחין שהחברה אינה משלמת לו אלפי שקלים מדי חודש ולא טען דבר בנושא.

כאמור, התובע הוא בעל ניסיון רב שנים בניהול חברות שמירה. כמו כן, בין הצדדים קיימת היכרות רבת שנים. בנוסף, עוד בשנת 1994 שמש התובע כמנכ"ל החברה ובמשך כשש שנים שמש בתפקידים בכירים - סמנכ"ל החברה ומשנה למנכ"ל. בעניין זה העיד לוי (עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 17-14):

"אתה מנסה להמעיט בערכו של מרשך. הוא היה מנהל בכיר בהרבה חברות במשך קרוב ל-20 שנה. אני לא הייתי צריך להדגיש לו שום דבר, הוא שאל כל מה שרצה. הוא היה זה שישב איתנו כשבנינו חוזים לעובדים במסופי הגבול, יחד עם עורכי הדין. הוא איש אשכולות שלפעמים זה היה גובל שהוא חשב שהוא גם עו"ד. אבל הוא באמת אדם ראוי."

23. במשך כל תקופת עבודתו של התובע, שולמו לו מענקים, כמפורט בתחשיב הנתבעת - נספח 5 לתצהיר התובע, ובתלושי השכר, אשר בסיס חישובם נגזר מתחומי אחריותו של התובע ולא מכלל הכנסות החברה.

התובע הצהיר כי לא הקפיד לבדוק את הסכומים ששולמו לו מידי חודש בחודשו שכן נתן אמון במר לוי, וכי רק לאחר סיום עבודתו התברר לו כי שולמו לידיו סכומים בחסר (סעיפים 29-32 לתצהיר התובע; סעיף 12 לתצהיר לוי). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 25-7):

"ש. מתי בדיוק נפל לך האסימון שאתה כביכול לא מקבל את השכר שמגיע לך לטענתך?
ת. לאור כל התקופה ידעתי שאני לא מקבל את כל מה שמגיע לי, את החישוב עשיתי לאחר שסיימתי.
ש.        פנית למישהו? רמזת? כתבת?
ת.        כן. פעם אחת דיברתי עם דוד על זה במהלך הדרך.
ש.        מתי?
ת.        שנה וחצי לאחר שהתחלתי לעבוד בערך, לי היה קשה מאוד לדבר על תנאי שכרי בגלל מחסום, יש לי בעיה עם זה, לכן הכל היה כתוב בהסכם, בפעם הקודמת שהייתי סמנכ"ל עזבתי כי השכר שלי היה 6,000 ₪ ולא אמרתי דבר.
ש.        כלומר למרות שאתה עובד ומנהל אלפי עובדים, דואג לשכר שלהם ובודק את התלושים את התלוש שלך אתה לא בודק?
ת.        לא בודק, את יכולה להעיד את מנהלת מדור שכר, כשהלכתי לבקש משכנתא ביקשתי שתוציא לי תלושי שכר, עד אז לא קיבלתי תלושים וגם לא ביקשתי.
ש.        מתי זה היה?
ת.        זה היה ב-2005. אותי עניין רק דבר אחד, הצלחתה של החברה. זה היה תפקידי. החברה התחילה במחזור של 6 מיליון ואחרי שעזבתי אותה היא היתה ב-17 מיליון.
ש.        ולא חשבת שאתה עושה כזו עבודה מעולה ואתה צריך לקבל תגמול?
ת.        לא, זה לא הטריד אותי. לקחתי הלוואות, הבנק נתן לי הלוואות, שקעתי בהם וכשאתה יוצא יש לך זמן לבדוק חשבונות."

24. עדות התובע לפיה פנה ללוי בנושא המענקים עוד במהלך עבודתו נטענה לראשונה בחקירתו הנגדית. אף לשיטתו של התובע, לא טען דבר בנושא במשך כארבע וחצי שנים. בנוסף, עדות התובע לפיה העדיף ליטול הלוואות מהבנק מאשר לפנות לנתבעת בעניין הסכומים המגיעים לו לטענתו, אינה הגיונית או משכנעת.

25. התביעה למענקים על פי סעיף 7.1 מבוססת כולה על לשון החוזה ומתעלמת לחלוטין מהאופן שבו הצדדים נהגו זה כלפי זה כל תקופת העבודה.

"ההלכה הפסוקה גם קבעה איפוא, כי התנהגות הצדדים להסכם, לאחר כריתתו זורה אור על דרך פרשנותו, באשר היא מלמדת על אומד דעת הצדדים (דב"ע נד/25 - 4 פלבם - מפעלי מתכת נ' ההסתדרות הכללית, ניתן ביום 13.4.95). תוצאה זו מעוגנת בסעיף 25 (א) לחוק החוזים הנותן משקל לנסיבות העניין ככלי פרשני של הוראות החוזה כדברי פרופ' שלו (גבריאלה שלו,דיני חוזים, דין הוצאה לאור בע"מ, מהדורה שניה - תשנ"ה, עמ' 304; אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי, נבו הוצאה לאור, ירושלים 2001, עמ' 467 - 469 והאסמכתאות שם):

'הנסיבות שמתוכן ניתן לאמוד את דעתם של הצדדים הן כל הנסיבות הרלבנטיות האופפות את העסקה, ביניהן ניתן למנות ... התנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ולאחריה ...'"

(ע"ע (ארצי) 35193-05-10 אהרוני - רשות השידור, (6.12.11); ר' גם ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו (4) 35, 41; 41 (1992); ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז(2) 517, 527 (1993)).

עוד נקבע בפסיקה כי:
"הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על-כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים. "
(ההדגשה הוספה - ד.ו.; דב"ע נד/3-86 גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270, 276)

26. במשך כשש שנים, החברה שילמה לתובע מענקים כנגזרת של הרווחים בתחומים שהיו באחריות התובע. בנסיבות אלו ונוכח מעמדו, ניסיונו ובכירותו של התובע, המסקנה היא שהצדדים שינו בהתנהגות את תנאיו של חוזה העבודה. משטענות התובע בנושא הועלו לראשונה רק לאחר סיום עבודתו, בחלוף שנים מתחילת עבודתו, התובע השלים למעשה עם השינוי בתנאי העסקתו וויתר על הזכויות שהוקנו לו בהסכם ההעסקה. בהקשר זה נדגיש כי עסקינן בתשלום מענקים - זכות חוזית הסכמית ולא קוגנטית. אין מניעה לסטות מהוראות החוזה, בדרך של התנהגות הצדדים במהלך השנים.

27. אין בידינו לקבל טענות התובע לפיה יש לדבוק בלשון ההסכם שכן כאמור, הצדדים לא פעלו בהתאם לאמור בו. עסקינן בחוזה עבודה המהווה "חוזה יחס"-

"ממהותו של חוזה כזה הוא, שעיקרו יציב ופרטיו נתונים לשינויים ולהשלמות באופן מתמיד, בבחינת ענפים חדשים של אותו גזע. כל שינוי ושינוי וכל השלמה והשלמה יש להם נפקות חוזית, אך יש לראותם, ליישמם ולפרשם בהקשר לחוזה שבמסגרתו באו. בפירוש שינוי והשלמה כאמור ניתן להיעזר בדיני חוזים, ובלבד שלא יתעלמו מהעיקר. העיקר הוא שאין מדובר בחוזה חדש, אלא בחוזה קיים ונמשך, המתמלא לפרקים תוכן מחודש, בין על-ידי הסכמים קיבוציים ובין בהסכמה הדדית-אינדיבדואלית - תופעה שהיא כמעט מיוחדת לחוזה העבודה ונוהגים לכנותה – revision".
(דב"ע לה / 3-30 זוהר-גלבלום - נאמנות התיאטרון הלאומי הבימה, פד"ע ו 309 (1975))

עוד נפסק בהקשר זה:

"חוזה העבודה אינו כולל אך את אותן תניות שהוסכם עליהן בעת היווצר ההתקשרות בין הצדדים ליחסי העבודה. חוזה עבודה הוא חוזה יחס (Relational Contract). הוא יוצר יחסים מתמשכים (Long Term Contract). ככזה הוא מטיבו חוזה דינמי ופלקסיבילי. תניותיו משתנות מעת לעת.
...
אם כן, חוזה העבודה משתנה תוך תקופת חייו. על כן סומכים הצדדים על נורמות של יחסים, כולל גמישות, הדדיות וסולידריות כשולטות על ההסכם ביניהם. בהיות היחסים מתמשכים מתווספות אליהם תניות במפורש ואף מכללא על ידי התנהגות ממושכת".

(ע"ע (ארצי) 300353/97 מדינת ישראל – נהרי, פד"ע לה 318 (2000); נעיר כי הגם שהדברים נכתבו על ידי דעת המיעוט, אין הם במחלוקת בין כלל חברי המותב)

28. גם מעדות התובע עולה כי במהלך השנים הצדדים לא נצמדו להוראות החוזה, בבחינת "כזה ראה וקדש". כך, למשל, התובע העיד שבמשך תקופה ארוכה, כשלוש או ארבע שנים, קיבל החזר שכ"ד בסך 4,000 ₪ בחודש (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 18-19). בדומה, העיד רו"ח אליאש כי לתובע שולמו מענקים נוספים על אלה שהוסכם עליהם בחוזה – (והדברים אף עולים מתלושי השכר לחודשים 8/07 – 10,000 ₪, 6/07 – 25,000 ₪, 4/07 – 10,000 ₪). כלומר, במהלך שנות העבודה, חלו שינויים שונים בתגמול לתובע שחרגו מההסכמה המקורית אשר הועלתה על הכתב באוגוסט 2001. בנסיבות אלה, כאשר הצדדים לחוזה לא הקפידו שכל שינוי או ויתור יערך בכתב, כפי שמורה סעיף 18 לחוזה העבודה, אין מקום לתת לסעיף זה תוקף רק בנוגע לחלק אחד של התנהגותם של הצדדים. למעשה, ניתן להסיק מהעדויות, כי הצדדים ויתרו בהתנהגותם על סעיף 18 לחוזה.

בהקשר זה נעיר, כי לא מצאנו שינוי חזית בטענות הנתבעות בנושא זה, כפי שנטען על ידי התובע. הטענה של שינוי החוזה בהתנהגות נטענה בכתב ההגנה (סעיף 26.6) ואף התובע התייחס לכך בכתב התשובה שהגיש (סעיף 2ג' ו – 2ה').

29. איננו מקבלים את טענת התובע לפיה יש לנהוג על פי הכלל של "פרשנות לרעת המנסח". עסקינן בחוזה עבודה שהוא מטבעו חוזה יחס. ככזה ואף מאחר שעל פי עדותו של התובע, הוראות החוזה שונו בהתאם לבקשתו (למשל, בנושא תיאור התפקיד), אין מקום לפעול על פי כלל פרשנות זה. מה עוד, שעסקינן במצב בו שני החותמים על החוזה קרובים זה לזה והעובד איננו הדיוט כי אם מנהל ותיק ומנוסה.

30. זאת ועוד - מתלושי השכר של התובע עולה כי בחודשים נובמבר 2001-דצמבר 2003 שולם לתובע שכר בסיס בסך 15,000 ₪ בלבד. אולם החל מחודש ספטמבר 2003 שולמו לתובע מענקים שונים בסכומים משמעותיים (תחשיב הנתבעת, נספח 5 לתצהיר התובע שנזכר לעיל). בפועל, שולמו לתובע סכומים ביתר, כך שבסופו של יום, לא נותרה יתרה לה זכאי התובע.

בנוסף, לאחר סיום עבודתו של התובע נוהלה בין הצדדים התכתבות לגבי גמר החשבון לתובע. התובע העיד כי רכיבי החופשה, ההבראה, הפיצויים והגמל שולמו כנדרש, אך הוא נותר איתן בטענתו לגבי המענקים, מבלי שהביא טעם ענייני לכך (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 1-7).

כאמור, תחשיב הנתבעת בנוגע לרכיב המענקים צורף לתצהיר התובע (נספח 5 לתצהיר התובע). לא עלה בידי התובע לסתור את האמור בתחשיב הנתבעת ומשכך אנו מקבלים האמור בתחשיב זה, על פיו נהגו הצדדים במשך שנים במהלכן לא נטענה כל טענה באשר לתשלום מענקים בחסר. התובע בחר לאמץ חלק מהאמור בתחשיב זה, הפועל לזכותו - רכיב גילום הרכב (סעיפים 52 ג'-52 ד' לתצהיר התובע), אך בחר לדחות את יתר הרכיבים המפורטים בתחשיב, לפיהם שולמו לידיו סכומים ביתר. בהתנהלות זו יש טעם לפגם ואין לקבלה, שעה שאין הנמקה משכנעת המצביעה על טעות בחישובי הנתבעת.

31. בשולי הדברים נציין כי הסכומים הנתבעים אינם מפורטים והם צוינו בתצהיר התובע באופן כללי. כל שנמצא בפנינו הוא טבלה שהתובע ערך ובה פורטו הכנסות החברה, לשיטתו (ואשר הוכחשו על ידי הנתבעת - נספח 6 לתצהיר התובע; וכן עדות התובע בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 4-6).

32. נוכח מסקנתנו לעיל, התייתר הדיון בטענות הקיזוז של הנתבעת. נציין, כי טענותיה בנושא הטבות שונות בשווה כסף שניתנו לתובע (כגון תלושי קניה והשכרת רכב לבני משפחה), לא כומתו.

אשר לקיזוז החזר שכר דירה ומענקים נוספים ששולמו לתובע שלא על פי חוזה העבודה, אנו סבורים כי אין לקזזם. בתחשיב הנתבעת, הסכומים נלקחו בחשבון כסכומים המגיעים לתובע, כחלק מחישוב התגמול החודשי ששולם לתובע, נוסף על הסכומים שפורטו בתלושי שכרו. אם במהלך יחסי העבודה השוטפים, הנתבעת בחרה לשלם לתובע סכומים החורגים מן המוסכם, אין מקום לקזזם רק משום שהתובע הגיש תביעה לבית הדין ורק משום שהתובע סבור כי הוא זכאי לסכומים נוספים על פי חוזה העבודה.

33. גילום רכב
בהתאם לחוזה העבודה, הנתבעת העמידה לרשות התובע רכב ובחוזה נקבע כי "הגילום במידה וידרש לא יחול על העובד" (סעיף 8 לחוזה).

מתלושי השכר עולה כי עד חודש יוני 2005, התובע נשא בשווי הרכב (בסכומים משתנים) ומחודש יולי 2005 ועד לסיום עבודתו, הנתבעת שילמה לו "גילום רכב".

מהתחשיב שצרפה הנתבעת (נספח 5 לתצהיר התובע; נספח א' לתצהיר אליאש) עולה כי הנתבעת נותרה חייבת לתובע 44,571 ₪ בגין רכיב זה. עם זאת, עמדת הנתבעת היא כי מאחר ששילמה לתובע סכומים ביתר, לא נותרה יתרת חובה בגין רכיב זה.

כאמור לעיל, תחשיב הנתבעת לא נסתר. התובע אימץ מתוך אותו תחשיב רק את החלקים בהם הנתבעת מודה בחוב כלפיו, אך התעלם ללא הסבר מחלקים אחרים בתחשיב, בהם הנתבעת שילמה לו סכומים שאינם מצויינים בחוזה העבודה, כגון שכר דירה או מענקים אחרים. בשים לב לקביעותינו בנושא הימנעות התובע מלעמוד על הוראות החוזה בזמן אמת, אנו סבורים כי יש להתייחס לתחשיב הנתבעת, שנערך לאחר תום יחסי העבודה, כמכלול ואין לקרוע מתוכו קטעים מסויימים, התומכים בתביעה ולהתעלם מקטעים אחרים, הסותרים אותה. לאור זאת, אנו סבורים כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.
34. שכר עבודה - אוקטובר 2001
אין חולק שהתובע החל עבודתו בנתבעת 1 ביום 16.10.01 (סעיף 25 לתצהיר התובע; סעיף 5 לתצהיר לוי). לטענת התובע, לא קיבל שכר ומענקים בגין עבודתו בחודש זה. אף לא הוצג תלוש שכר לחודש הראשון לעבודה או אסמכתא אחרת המעידה על תשלום השכר בפועל.

הנתבעת לא הכחישה את מועד תחילת העבודה וכל שטענה בנושא הוא "כי טענתו של התובע לפיה כביכול לא קיבל שכר בגין עבודתו בחודש אוקטובר 2001 הינה תמוהה, וממילא לא ברור אם הדבר נכון, מדוע המתין כ-6 שנים עד להגשת תביעה זו על מנת לטעון טענה אווילית זו." (סעיף 22 לתצהיר לוי; עדות לוי בעמוד 35 שורה 12; סעיף 9 לתצהיר רו"ח לאחם).

מאחר שמדובר בטענה מסוג "הודאה והדחה", לא ניתן להסתפק בתמיהה שהציגה הנתבעת והמסקנה היא שהנתבעת לא הוכיחה כי שילמה לתובע שכר עבודה בגין חודש אוקטובר 2001. העובדה שהתובע לא טען דבר בנושא אינה מהווה ראיה לתשלום השכר, במיוחד כאשר גם בידי החברה אמורות להיות ראיות לתשלום השכר.

לסיכום, התביעה ברכיב זה מתקבלת והתובע זכאי לשכר עבודה בסך 7,500 ₪ ול - 2,500 ₪ בגין מענקים למחצית חודש אוקטובר 2001.

מאחר שהתביעה לשכר 10/01 הוגשה רק ב - 30.12.07, התיישנה הזכות לפיצויי הלנת שכר והסכום ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.11.01 ועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעת 2
35. התובע טען שהיה עובד הנתבעת מס' 2 וככזה הוא זכאי לתמורה בגין עבודתו - מענק בשיעור 0.5% מהכנסותיה (סעיפים 52 כ"ו-52 ל' לתצהיר התובע).

בתמיכה לטענותיו בנושא, העיד יעקב בונדרמן, שהועסק כמנהל פרויקט בנתבעת 2, תקופה לא ארוכה השנויה במחלוקת (לטענתו הועסק בחודשים יוני 2006-אוגוסט 2007, בעוד שלגרסת לוי הועסק 10 חודשים בלבד - עדות לוי בעמוד 35 לפרוטוקול, שורה 28). איננו סבורים כי יש בעדות זו לסייע לתובע. ראשית, כפי שציינו בפתח הדברים, מר בונדרמן הוא חברו של התובע עוד מימי שרותם הצבאי והוא הועסק בחברה שבבעלות התובע. שנית, תשובותיו של העד היו מתחמקות ועדותו לא הותירה רושם מהימן (עמוד 25 שורות 14-22).

36. הנתבעות הכחישו את הטענה לפיה התובע הועסק על ידי נתבעת מס' 2. לטענתן, התובע ביקש שחברו, בונדרמן, ימונה לתפקיד מנהל פרויקט בנתבעת מס' 2, ואף ניסה להתערב בניהולה ללא סמכות, אולם חדל מכך לאחר שלוי שוחח עימו בעניין (סעיפים 23-25 לתצהיר לוי).

37. התובע ביסס את הטענה לפיה היה עובד הנתבעת מס' 2 על עדות לוי לפיה התובע היה ערב לחשבון הבנק של הנתבעת מס' 2 וכן חתם על תצהירים לבית המשפט בהליכים שהיא היתה צד להם. את נושא הערבות הסביר לוי כך -

"התובע גם ערב אישית לשמירה וביטחון, דני קינן גם היה ערב בחשבון זה. כשאני נשאל שוב אני משיב כי כל מנהל בחברה היה ערב יחד איתי לחשבונות של החברות שבבעלותי. וזאת בדרישה ש..." (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 24-22)

מאחר שעדות זו לא נסתרה, אנו סבורים כי העובדה שהתובע חתם ערבות עבור הנתבעת מס' 2 אינה מצביעה על כך שהועסק על ידה. מה עוד, שחתימה על ערבות היא מעשה התומך ב"מנהג בעלים" ולא במעמד כעובד.

אשר לטענה שהתובע חתם על תצהירים במסגרת הליכים משפטיים שהנתבעת מס' 2 היתה צד להם – משהתצהירים לא הוגשו, לא הוברר מכח איזה מעמד הם ניתנו, כך שגם עובדה זו כשלעצמה אינה תומכת במסקנה שהתובע עבד אצל הנתבעת מס' 2.

38. התובע לא הציג חוזה עבודה עם הנתבעת מס' 2, לא הוצגו תלושי שכר או כל מסמך אחר שיש בו להעיד על יחסי עבודה איתה. העובדה שהתובע, אשר היה בקשר קרוב לבעלי החברה, היה מעורב בקבלת חברו, בונדרמן, לעבודה בנתבעת מס' 2, אינה תומכת בטענה שהתובע עצמו היה עובד של אותה חברה. מה גם שמעדותו של בונדרמן, הוא היה בקשר רציף עם התובע, בין היתר, נוכח הסמיכות הפיזית של משרדיהם (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 15-16) ולא בהכרח מכח מעמד כלשהו שהיה לתובע בנתבעת מס' 2.

39. אף אם היינו מקבלים את טענת התובע, לפיה עבד אצל הנתבעת מס' 2, מאחר שלא הבהיר מהו המקור הנורמטיבי לתגמול הנתבע, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

40. סוף דבר
א. התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה ומענק בגין 15 ימי עבודה בחודש אוקטובר 2001, בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.11.01 ועד התשלום בפועל.

ב. בהתחשב בכך שסכום התביעה עמד על כשני מליון ₪ וחלק הארי ממנה נדחה, אנו סבורים כי זהו המקרה המצדיק פסיקת הוצאות לחובת התובע. בשים לב לפער המשמעותי בין סכום התביעה המקורי ובין הסכום שנפסק בסופו של יום, התובע ישא בהוצאות הנתבעת מס' 1 בסך 20,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק.



התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית.


התובע ישא בהוצאות הנתבעת מס' 2 בסך 10,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק.










לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. השלמת חוזה עבודה

  2. מענקים בחוזה עבודה

  3. חוזה עבודה - מענקים

  4. עורך דין חוזי עבודה

  5. הסכם עבודות אינסטלציה

  6. הסכם עבודה ל-3 חודשים

  7. ברירת הדין בחוזה עבודה

  8. שינוי תנאי בחוזה עבודה

  9. עדכון שכר עפ"י הסכם עבודה

  10. הגבלת תחרות בחוזה עבודה

  11. הפרת הסכם עבודה עם טייס

  12. חוזה עבודה עם מנהל פיתוח

  13. הסכם עבודות ריצוף - תביעה

  14. הפרת חוזה עבודות ציפוי אבן

  15. תחולת דין זר על חוזה עבודה

  16. שינוי חד צדדי של חוזה עבודה

  17. שיפור תנאים בהסכם עבודה אישי

  18. פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה

  19. הפרת הסכם עבודה לתקופת ניסיון

  20. התפטרות עקב אי חידוש חוזה עבודה

  21. שינוי תנאי שכר בהסכם עבודה נוסף מאוחר

  22. חוזה עבודה בחו"ל לתקופה קצובה של שישה חודשים

  23. האם החתמת עובד ארעי היא בניגוד לחוקת העבודה ?

  24. תביעה בגין הסכם מסגרת לתשלום חודשי עבור עבודה

  25. חוזה עבודה לתקופה קצובה עם גננת בגן ילדים פרטי

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון