חובת עורך דין כלפי לקוחו

הבסיס לחבותו של עורך הדין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת דין בתמורה לשכר הטרחה המשולם לו ויחסי הנאמנות אותם חב עורך הדין ללקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין יכול שיהיה במעשה עוולה דוגמת רשלנות מקצועית המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית. שלושה הם רכיביה של עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: קיומה של חובת זהירות, הפרת החובה והוכחת קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק. חובתו הספציפית של עו"ד מוגדרת בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, הקובע: 54. החובה כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט. כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 קובע: 2. חובת עורך דין עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט. בפסיקה רחבה נקבעה קיומה של חובת זהירות מושגית בין עורך דין לבין לקוחו, מה גם שעסקינן בחובת זהירות מוגברת כאמור ב-ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446: ".... חובותיו של עורך דין כלפי לקוחו רחבות הן. נדרשת ממנו מידה רבה של מיומנות וזהירות בטפלו בענייני הלקוח, בין אם הוא פועל רק למענו ובין אם הוא פועל למען יותר מלקוח אחד באותו עניין. עליו להיות עירני וקשוב לצרכיו של הלקוח ולפעול באמונה ובמסירות למען האינטרסים שלו, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו. על עורך דין לשוות עיקרים וערכים אלה נגד עיניו, שכן אז יבין, אל נכון, גודל האחריות המוטלת עליו ורמת חבותו כלפי הלקוח". חובותיו של עורך הדין כלפי לקוחו פורשו בפסיקה כחובה להפעיל מיומנות סבירה בטופלו בענייני הלקוח, בייעוץ, בייצוג ובכל דרך; לפעול כאיש מקצוע מיומן וזהיר (ראה בין היתר: ע"א 37/86 משה לוי נגד יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד (4) 446). בעל"ע 7/73, עו"ד פלוני נ' הועדה המחוזי של לשכת עוה"ד, פ"ד כח(1) 679 נקבע כך: "... החוק קובע את חובת הנאמנות והמסירות של עורך דין ללקוחו .... 'אמונה' פירושה אמת ויושר, ו'מסירות' פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך-הדין..."לקוחותעורך דין