מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חובות של מסעדות: בתיק זה מתנהלת בקשה לביצוע שטר חוב על סך 28,000 ₪. שטר החוב ניתן על ידי הנתבע להבטחת חובות חברה שיש לו בה 15% מהמניות. התובעת סיפקה מוצרי חלב למסעדות המופעלות על ידי החברה, ולטענתה נותר חוב של 27,575 ₪. לטענת הנתבע, הודיע זה לתובעת, כי פעילות המסעדות הופסקה בסוף חודש מרץ 2010 ושילם את חובות החברה עד למועד זה. התובעת כופרת כי קיבלה הודעה כלשהי לגבי הפסקת הפעילות או לגבי ביטול שטר החוב. גרסת הנתבע: בחודש מרץ 2008 הקים הנתבע לבקשת משקיעים זרים את חברת ד.ש.ב (להלן: "ד.ש.ב"). במעמד הקמת החברה, מונה הנתבע כמנהל, וקיבל 15% מהמניות ללא השקעה כספית מצידו. החל מחודש דצמבר 2008 ניהלה ד.ש.ב 3 מסעדות תחת שם המותג "איט רייט". (להלן: "המסעדות"). המסעדות התנהלו בתל אביב, חיפה ורחובות. ביום 28.3.10 הופסקה פעילות המסעדות, ונמסרה הודעה על כך לתובעת. בוצע עדכון כרטסת לצורך ביצוע גמר חשבון עם התובעת, כמו גם עם שאר ספקי החברה. במהלך חודש אפריל 2010, הועברה פעילות ד.ש.ב לאחים אמיר וערן יצקן (להלן: "האחים יצקן") אשר רכשו את פעילות ד.ש.ב באמצעות חברת מותגי זהב. הסכם העברת הפעילות, כלל בתוכו העברת מלוא הזכויות והחובות. עותק מהסכם המכר צורף לתצהיר. החל מחודש אפריל 2011, ניהלו האחים יצקן את ד.ש.ב באמצעות חברת מותגי זהב ו/או באמצעות חברת MZ אחזקות מותגים בע"מ ו/או חברת איט רייט בע"מ. חברות אלה נמצאות בשליטת האחים יצקן או מי מטעמם. מרגע שנמסרה לתובעת ההודעה בדבר הפסקת הפעילות של ד.ש.ב, הפסיקה התובעת לספק סחורה למסעדות, על פי הידוע לנתבע, עד לחודש יולי 2010. ד.ש.ב סיכמה עם האחים יצקן, כי עליהם לכסות את חובות העבר בין היתר לתובעת. ידוע לנתבע, כי האחים יצקן ניהלו משא ומתן לתשלום החוב של ד.ש.ב לתובעת. במהלך חודש יולי 2010, יצר קשר עם התובע סוכן מטעם התובעת, בשם תמיר פלד. זה אמר לנתבע, כי החוב של ד.ש.ב עומד על סך 11,811 ₪ וטרם שולם ידי האחים יצקן. החוב טרם שולם למרות שמר פלד הגיע עימם להסדר בדבר תשלום החוב, ואף קיבל שיקים בגין חוב זה, מאחת החברות שבשליטת האחים יצקן. סמוך לאחר הפניה התחילו הצדדים "להתכתב" באמצעות מסרונים. המסרונים מצורפים לתצהיר. בהודעה מיום 4.8.10 נאמר, שהחוב עומד על סך 11,811 ₪ ולאחר הנחה הופחת הסכום ל- 10,630 ₪. בניגוד להתחייבות של האחים יצקן, לא שולם החוב על ידם, ואף ההסכם בינם לבין ד.ש.ב בוטל. לפיכך, דאג הנתבע, כי המשקיעים ובעלי המניות העיקריים בד.ש.ב, ישלמו את החוב עד סוף מרץ 2010. לטענת הנתבע, לא היתה מוטלת עליו כל חובה לשלם את החוב, שכן על פי ההסכם בדבר מכירת ד.ש.ב היה על האחים יצקן לעשות זאת. הנתבע שימש כשכיר בד.ש.ב וקיבל מניות בתמורה לניהול. יחד עם זאת, על מנת להימנע מנקיטת הליכים נגדו, מכוח הערבות ושטר החוב, דאג לכך שהחוב ישולם על ידי המשקיעים בד.ש.ב. לאחר שבוצעה העברת התשלום כפי שסוכם עם מר פלד, נשלח ביום 14.9.10 מכתב לפיו ערב הנתבע לחובות נוספים של ד.ש.ב בסך כולל של 27,575 ₪. בתגובה לפניה של הנתבע למר פלד נאמר לו, כי לא קיימת אפשרות לגבות את החוב מהאחים יצקן למרות שהחתימו אותם על שטר חוב. המסעדות החלו לפעול בחודש אפריל 2010 על ידי האחים יצקן, וכל הספקים למעט התובעת, המשיכו באופן מיידי לעבוד עם האחים יצקן, לאחר חילופי הבעלות. התובעת חזרה לעבוד מולם רק כחודשיים וחצי לאחר מכן, לאחר שהגיעה להסדר חוב, ורק לאחר שנלקח מהם שטר חוב חדש, אשר מטרתו היתה להחליף את שטר החוב הישן שנתנה ד.ש.ב לספקיה. הזמן הרב שחלף בין הפסקת הפעילות של ד.ש.ב, לבין חידוש הפעילות, מעיד, כי התובעת ידעה על חילופי הבעלות בד.ש.ב, ועל כך שד.ש.ב והנתבע אינם מנהלים עוד את המסעדות. הנתבע מפנה למסרון שקיבל ממר פלד שבו נאמר "מה מתקדם? אני רוצה לסיים את הסיפור הזה, גם ככה אני הולך לאכול חרא, עד שאקבל את הכסף של יולי וחלק מאוגוסט". מתוך המסרונים עולה, שהיה ברור למר פלד שאין לד.ש.ב או לנתבע, חובות כלשהם בגין התקופה לאחר חודש מרץ 2010. הנתבע הפסיק באופן מעשי את הפעילות בחודש ינואר 2010. הנתבע מציין בתצהירו כי ביום 12.10.10 נשלח אליו פירוט של החוב שקיים לד.ש.ב לטענת התובעת. גרסת התובעת: גרסת התובעת מועלית בתצהירו של מר פלד מנהל אזור אצל התובעת. התובעת הינה חברה אשר עוסקת בייצור ושיווק מוצרי חלב שונים. התובעת וד.ש.ב התקשרו בהסכם לפיו תספק התובעת סחורה לד.ש.ב בהתאם לתנאי טופס פתיחת הלקוח שנחתם איתה. התובעת סיפקה לד.ש.ב סחורה בסכום של 27,575 ₪, אשר תמורתה טרם שולמה. הנתבע מסר לשם הבטחת חובות ד.ש.ב, כתב ערבות אישית, ושטר חוב שחתום על ידו בחתימתו האישית. יתרת החוב של הנתבע בהתאם לחשבוניות ולשיקים שצורפו לתצהיר עומד על סך 27,575 ₪. לתצהיר מצורפים כרטסות של 3 סוכנים של התובעת שמסבירות את יתרת החוב הכוללת. בכרטיס של הסוכן אשר זינו נותרה יתרת חוב בסך של 8,698 ₪ שמורכבת מיתרה בחשבונית 4,627 ₪ והעתק שיק שחזר בסך 4,070 ₪. העתק חשבונית של הסוכן ליאור סבג ובה נותרה יתרת חוב בסך 6,259 ₪ והעתק שיק שחזר בסך 2,402 ₪. העתק חשבונית של הסוכן בני כחלון ובה נותרה יתרת חוב בסך 12,750 ₪ ובכלל זה שיק שחזר בסך 4,751 ₪. השיקים משוכים על חשבונה של MZ אחזקת מותגים בע"מ. לטענת התובעת, חובות אלה לא הוכחשו מעולם. לא נטענה כלפיהם טענה כלשהי בכתב ההתנגדות של הנתבע, ולא בדיון שנערך בהתנגדות. הנתבע מסר למצהיר כי הוא מכניס שותף נוסף לחברה בשם אמיר יצקן, ולכן קבע פגישה עם זה וביקש ממנו לחתום בנוסף על הנתבע, על שטר חוב לטובת התובעת. אמיר יצקן חתם גם הוא על שטר חוב לטובת התובעת בסכום של 30,000 ₪. לא קיים תאריך על השטר. שטר החוב שנחתם על ידי הנתבע, הושאר אצל התובעת, בידיעתו ובהסכמתו המוחלטת של הנתבע. התובעת לא היתה מעוניינת לחשוף את עצמה לסיכון כלשהו, בגין הצטרפות שותף נוסף לד.ש.ב. לטענת התובעת, ערבותו של הנתבע לא בוטלה מעולם. לא נמסרה לתובעת הודעה על מכירת ד.ש.ב לאחרים, ובכל מקרה אין במכירת ד.ש.ב בכדי לאיין את ערבותו של הנתבע. אין בשטר החוב שנחתם על ידי אמיר יצקן בכדי לבטל את שטר החוב שנמסר על ידי הנתבע והוא בא בנוסף אליו. לא בוצעה רכישה של ד.ש.ב על ידי האחים יצקן ובפועל לא בוצעה העברת ד.ש.ב אליהם. הנתבע לא דרש מעולם לקבל את שטר החוב, וגם אם היה דורש אותו לא היה שטר החוב מוחזר אליו בטרם יפרעו חובות ד.ש.ב לתובעת. היה ברור לכל הצדדים, ובעיקר לנתבע, שהוא ערב לחובות ד.ש.ב. אין זה מעניינה של התובעת מהם הפעולות שעושה הנתבע עם צדדים שלישיים לגבי ד.ש.ב. מתחילת פעילות התובעת עם ד.ש.ב ועד לסיום הפעילות, הוציאו סוכני התובעת חשבוניות מס על אותו שם בו החלו לעבוד, דהיינו בשם ד.ש.ב, או לחילופין בשם המותג בו השתמשה ד.ש.ב איט רייט. לכל אורך פעילות התובעת עם ד.ש.ב, בוצעה התקשרות מול הנציגים של הנתבע, בניהולו ובפיקוחו. הנתבע היה ועודנו בעל מניות פעיל בד.ש.ב. רכישת ד.ש.ב על ידי האחים יצקן לא בוצעה מעולם. הנתבע מעולם לא הודיע לתובעת כי פעילות המסעדות נפסקה, ומעולם לא בוצע גמר חשבון איתו. המצהיר מתייחס בתצהירו, לתמליל מסרונים שהועברו בין המצהיר לנתבע. התמליל הוגש במסגרת ההתנגדות. אין בדברים שנאמרו במסרונים אלה, בכדי לחזק את גרסת הנתבע בדבר מכירת הפעילות. הדעת נותנת, כי במסגרת המסרונים הרבים שכתב הנתבע, יבוא לידי ביטוי כי ד.ש.ב נמכרה וכי איננו אחראי עוד על פי ערבותו. דבר מאלה לא נאמר במסרונים. חקירת מר פלד מר פלד אינו עוסק בגביית חובות מלקוחות ואיננו תפקידו להגדיל את נפח הפעילות, וטיפול בלקוחות חדשים. אין לו כל ידע על מכירות שהתבצעו ועל גבייה. הוצגו בפניו שיקים של MZ אחזקות ששולמו עבור החוב של המסעדות ולא כובדו. המצהיר הסביר שהשיק מגיע לסוכן. התובעת מוציאה חשבוניות לסוכן, וזה מוציא מצידו חשבוניות ללקוחות. החוב לתובעת הוא של הסוכן (עמוד 6 שורה 17 עד עמוד 7 שורה 1). המצהיר מסביר שלגבי גובה החוב והתקופה אליה מתייחס החוב, הוא חי מפיהם של הסוכנים. הסוכנים אמרו לו טלפונית ממה נובע החוב. זה כל מה שהמצהיר יודע לגבי החובות וזהות הרוכשים. (עמוד 7 שורות 2 - 25). המצהיר נשאל מדוע הוא זוקף את החובות של הסחורה שסופקה למסעדה בתל אביב לד.ש.ב מניב. לא ניתן לשאלה זאת מענה מניח את הדעת (עמוד 8 שורות 11 - 21). המצהיר התבקש להסביר את המסרונים שהועברו בינו לבין הנתבע. כך לדוגמא הוא נשאל על מסרון מחודש אוגוסט שמתייחס לסכום של 10,630 ₪, למרות שבאותה עת כבר עמד החוב על 27,000 ₪. המצהיר לא יכול להסביר את המסרונים שהוא עצמו כתב. המצהיר לא נותן מענה לטענה מרכזית של הנתבע, לפיה בעקבות הודעה של הנתבע בדבר העברת הפעילות לא נמכרה סחורה למסעדות. (עמוד 11 שורה 30 - עמוד 12 שורה 12). חקירת הנתבע בפתח חקירתו מסביר הנתבע את פשר השמות ד.ש.ב מניב ואיט רייט. לדבריו לחברה המפעילה קראו ד.ש.ב מניב והיא ניהלה מותג בשם איט רייט. ד.ש.ב מניב נתנה שירותים נוספים. הנתבע חתם על שטר חוב שמתייחס רק לסניף רחובות. יחד עם זאת משיקולי הגינות הסכים לטפל בחובות של כל הסניפים. סוכן בשם בני כחלון מסר לו שהחוב הינו כ- 4,600 ₪ וסוכן בשם זינו אשר מסר לו, שהחוב עומד על כ- 6,615 סה"כ כ- 11,000 ₪ וזהו החוב עד סוף 3/10. הנתבע הסביר, כי התובעת לא הסכימה לחזור לפעילות עד שהחוב עד סוף מרץ נפרע במלואו. התובעת קיבלה שיקים עבור החוב, ורק בעקבות קבלת השיקים הסכימה לספק סחורה למסעדות. המסעדות חזרו לעבוד ב- 15.4.10 ובמשך כ- 3 חודשים לא הסכימה התובעת לספק להם סחורה. הנתבע הבין, שהוא עלול להיות מחויב בתשלום עד סוף חודש 3/10 מכוח שטר החוב שכן עד למועד זה לא נמסרה על ידו הודעה כלשהי, ולכן דאג לתשלום סכום זה. (עמוד 13 שורה 25 עד עמוד 14 שורה 23). הנתבע הסביר, שהפעילות נמכרה לאחים יצקן. יחד עם זאת המכירה לא הושלמה, שכן האחים יצקן לא עמדו בהתחייבויותיהם. התובעת ניהלה משא ומתן ודרשה שטרי חוב מגורם חדש שהיה ערב לפעילות. כאשר זה לא עמד בהתחייבויותיו החלו לפעול נגדו הנתבע. (עמוד 15 שורה 26, עמוד 15 שורה 7). הנתבע נשאל, מדוע בנסיבות אלה בהן נמכרה הפעילות, לא מצא לנכון למשוך חזרה את שטר החוב. הנתבע הסביר, כי הבין שאין לו כל סיכוי לקבל את שטר החוב בחזרה, בטרם הסדיר את תשלום החוב עד סוף 3/10 (עמוד 15 שורות 8 - 13). הנתבע מתאר באריכות בחקירתו ובתצהירו את המשא ומתן שניהלה התובעת עם האחים יצקן לגבי החוב עד 3/10, חוב שעל פי ההסכם בין ד.ש.ב לאחים יצקן היה על האחים יצקן לשלם. התובעת עמדה על קבלת שיקים ממנו בטרם הסכימה לספק שוב סחורה. כל ההתנהלות מלמדת על ידיעה בדבר העברת הפעילות. הנתבע נשאל מדוע לא הביא לעדות את מי שהודיע על הפסקת הפעילות והשיב, כי לטעמו די היה במכלול הנסיבות שהוצגו, בכדי ללמד על מתן הודעה, וידיעה של התובעת לגבי העברת הפעילות. ההודעה היתה בעל פה. (עמוד 17 שורות 15 - 25). הנתבע הסביר, שלמרות שהפעילות הועברה לאחים יצקן, לא הושלמה המכירה, עקב אי עמידה בהתחייבויותיהם ולכן לא בוצעה העברת המניות אצל רשם החברות. ההכרעה הטענה המרכזית של הנתבע היא, שנמסרה הודעה בדבר הפסקת הפעילות של ד.ש.ב לתובעת. על פי מה שהוסבר בחקירתו, מנהלי הסניפים הודיעו לסוכני המכירות כי העסק נסגר. הודעה זאת לא נתמכת ברישום כלשהו (עמוד 11 שורות 7 - 9 לפרוטוקול). הראיה למסירת ההודעה היא הפסקת הפעילות של התובעת עם ד.ש.ב למשך כ- 3 חודשים. המסעדות שנוהלו בעבר על ידי ד.ש.ב הופעלו על ידי האחים יצקן החל מחודש 4/10 והזמינו סחורה מספקים שונים. התובעת נמנעה מלספק להם סחורה. למרות שטענה זאת הועלתה כבר בשלב מוקדם של ההליך, נמנעה התובעת מביצוע בדיקה פשוטה של אמיתות הטענה. כל מה שנדרש ממנה היה, לבדוק עם שלושת הסוכנים שסיפקו מוצרים למסעדות, האם סופקה סחורה במהלך חודשים אלה למסעדות. המצהיר מטעמה התחמק ממתן תשובה ישירה לשאלה, האם התבצעה פעילות במהלך חודשים אלה, והשיב כי אינו זוכר אם התבצעה פעילות. (עמוד 12 שורות 4 - 5 לפרוטוקול). המצהיר יכול היה בקלות רבה לבדוק טענה זאת שנטענה בהזדמנות הראשונה. לטענת מר פלד, אמר לו הנתבע, כי הוא מכניס שותף נוסף לחברה ולכן קבע פגישה עם האחים יצקן וביקש מהם לחתום, בנוסף על הנתבע, על שטר חוב לטובת התובעת. גרסה זאת מחזקת את גרסת הנתבע לפיה מסר הודעה לגבי כניסת האחים יצקן. יחד עם זאת אין היגיון שיאמר לו שהוא מכניס שותף נוסף, כאשר המציאות היא שהמניות נמכרו יחד עם הזכויות והחובות. מי שהיה אמור לשלם לתובעת את חובות העבר, הם האחים יצקן. אין היגיון שהנתבע ימסור לו מידע לא נכון שיגרום לכך שערבותו תמשיך להיות בתוקף. אינני מקבל את גרסת מר פלד לגבי תוכן ההודעה שנמסרה. מר פלד לא יכול היה לספק תשובה לשאלות רבות שאותן נשאל במהלך החקירה. הוא לא ידע מה מקור החוב וכיצד נוצר (עמוד 5 שורות 31 - 32) (עמוד 7 שורות 24 - 25). הוא חי מפיהם של הסוכנים שביצעו את המכירות. אלה לא הוזמנו להעיד. הנתבע עשה עלי רושם מהימן ביותר. גרסתו היתה עקבית ונתנה מענה מלא מפורט ומדויק לשאלות אותן נשאל. הנתבע לא ניסה לטעון כי הודיע על ביטול שטר החוב, או כי הודיע ששטר החוב אינו מכסה מכירות שיתבצעו החל מחודש 4/10, למרות שטענות אלה היו משרתות את האינטרס שלו. הנתבע נצמד על פי התרשמותי לאמת, גם כשזאת פעלה בניגוד לאינטרס שלו. הנתבע הסביר, כי מאחר שמסר את ההודעה על הפסקת הפעילות בסוף חודש מרץ, ראה את עצמו מחויב לערוב על החובות שנצברו עד למועד זה, למרות שהוא לא היה מעורב בפעילות כבר מחודש 1/10. הנתבע לא יכול היה להתנער משטר החוב שכן לגבי המכירות עד סוף 3/10 לא היתה בפיו טענה אמיתית לגבי ערבותו. לאחר שגרם לתשלום החובות בגין תקופה זאת, כבר נצברו חובות מחודשים יוני - יולי 2010. ניתן ללמוד מתוך המסרונים שמר פלד אינו דורש ממנו שיכסה חוב זה, למרות קשיי הגביה מהאחים יצקן. לטענת התובעת, לא נאמר למר פלד כי התובע אינו קשור עוד לד.ש.ב במסגרת המסרונים. במסרון מיום 4.8.12 שואל מר פלד את הנתבע "אתה בתמונה?", הנתבע משיב לו "לא. אני מכרתי כבר באוקטובר את חלקי למי שמכר להם". מצופה ממר פלד, כי במסרון הבא ישיב לו בתגובה, כי בכל מקרה הוא רואה אותו כערב לחובות שנוצרו בחודשים יולי ואוגוסט. ממסרון מאוחר יותר שנשלח על ידי מר פלד ביום 16.8.10, עולה בוודאות, כי מר פלד מבין שהנתבע אינו אחראי לחובות. כך הוא שולח לו: "מה מתקדם? אני רוצה לסיים את הסיפור הזה, גם ככה אני הולך לאכול חרא עד שאקבל את הכסף של יולי וחלק מאוגוסט". יצוין כי ממסרון זה ניתן ללמוד, שאכן המכירות התבצעו בחודשים אלה ולא בחודשים אפריל, מאי ויוני. כך טען הנתבע לאורך כל הדרך. ממסרון מאוחר יותר שנשלח על ידי מר פלד ביום 18.8.10 ניתן ללמוד, שאינו רואה את הנתבע כאחראי לחובות שנוצרו החל מחודש אפריל, וכך הוא שולח לו: "מצ"ב פירוט חוב: סניף חיפה: פברואר - 3,707.19, מרץ - 2907.78. סניף ת"א: מרץ - 3,509 סניף רחובות: פברואר 1216, מרץ 471, סה"כ 11,811 ₪ כולל מע"מ". במועד זה כבר התגבשו החובות הנוספים בגין מכירות שבוצעו בחודשים יולי ואוגוסט. אילו מר פלד היה סבור באמת ובתמים כי הנתבע אחראי לחובות אלה, יכול היה לכלול בפירוט הדרישה את החוב המלא והכולל. ניתן לראות מהמסרונים בבירור, שמר פלד ידע, שאין לו סיכוי לגבות את החובות מהאחים יצקן, ולמרות זאת לא העלה כל דרישה כלפי הנתבע. על פני מסרונים רבים שנשלחים על ידי מר פלד, לא קיימת כל אמירה, לפיה על הנתבע לשלם את החובות שנוצרו לאחר העברת הפעילות. בסעיף 19 לתצהיר העדות הראשית של מר פלד מועלית גרסה, לפיה אמר לו הנתבע כי הכניס שותף נוסף. אילו היה בסיס לגרסה זו, שאינה תואמת את המציאות, היה מצופה ממר פלד כי יתייחס באופן כלשהו לאמירה זאת, שכביכול נאמרה לו על ידי הנתבע, ויפנה אליו דרישה לתשלום כל החוב. מר פלד אינו עושה זאת כי הוא יודע בזמן אמת שהנתבע איננו קשור עוד לפעילות המסעדות. לטענת הנתבע, לא הוכיחה התובעת את החוב בגינו הוגש השטר לביצוע. התובעת טוענת, כי טענה זאת לא נטענה במסגרת ההתנגדות, ולא ניתנה בגינה רשות להתגונן. אינני מקבל טענה זאת. בסעיף 21 לתצהיר התומך בהתנגדות נאמר, שהתובעת בחרה מסיבות השמורות עמה לא להמציא כרטסת הנהלת חשבונות שתבהיר ממה נובע החוב. ההחלטה שנתנה רשות להתגונן, לא דחתה טענה זאת, ולא הגבילה באופן כלשהו את הרשות להתגונן לטענות מסוימות. מתוך חקירת מר פלד התברר, כי התובעת לא מכרה סחורה כלשהי למסעדות, או לד.ש.ב. הסחורה נמכרה לסוכנים של התובעת. התובעת הוציאה לסוכנים חשבוניות. הסוכנים של התובעת חויבו בכרטיסים האישיים שלהם בגין הסחורה שנמכרה. הסוכנים הוציאו חשבוניות שלהם למסעדות. נכון להיום לא חייבת ד.ש.ב לתובעת סכום כלשהו. כל החשבוניות שצורפו הם חשבוניות של הסוכנים המופנות למסעדות. מי שחייב לתובעת את הכספים הם הסוכנים עצמם. התובעת הסתפקה בדברי הסוכנים לגבי גובה החוב, מבלי שערכה בדיקה כלשהי בדבר נכונות הסכומים. מערכת היחסים בין התובעת לסוכנים לא התבררה. לא נבחנה גם האפשרות לפיה הוציאו הסוכנים חשבוניות בגין מוצרים שלא נרכשו מהתובעת. אין מדובר בסוכנים שהם עובדים של התובעת, ומוציאים חשבוניות על שם התובעת, כי אם בסוכנים עצמאיים, שמקבלים חשבוניות על הסחורה שהם מושכים, ומוציאים חשבוניות על הסחורה שהם מספקים. התובעת לא עשתה את המאמץ הקל ביותר להביא את הסוכנים לעדות. מלוא האינפורמציה הרלבנטית נמצאת ברשותם. כך ניתן היה ללמוד מהם האם קיבלו הודעה בדבר הפסקת פעילות ד.ש.ב.? האם הפסיקו לספק סחורה למסעדות בסוף חודש 3/10? אם כן, מי הורה להם להפסיק סחורה? מי הורה להם לחדש את הספקת הסחורה ובאילו נסיבות? למי סיפקו את הסחורה בפועל? עוד ניתן היה ללמוד מהם, מה הם יודעים על חילופי הבעלות במסעדות? האם שלמו את חובם לתובעת כולל החוב בגין הסחורות שנמכרו לד.ש.ב? האם קיימים בטחונות מצידם כלפי התובעת והאם נעשה שימוש בבטחונות אלה? כמובן שניתן היה לבדוק ממה נובע החוב ובגין אלו תקופות, והאם ניסו לגבות את החוב, שכן הם אלה שהוציאו את החשבוניות למסעדות. התובעת בחרה לא להביא מידע זה בפני בית המשפט, ועובדה זאת פועלת כנגדה. ניתן להניח, מבלי להידרש להנחות ספקולטיביות, כי התשובות שהיו ניתנות לשאלות אלה היו תומכות בגרסת הנתבע. חלק מרכזי בסיכומיה של התובעת עוסק בכך שבפועל לא הועברו המניות של הנתבע בד.ש.ב לאחים יצקן, והוא בעל מניות עד היום. ההסבר שניתן לכך על ידי הנתבע, והוא מקובל עלי, שהמניות לא הועברו עקב אי עמידה בהתחייבויות של האחים יצקן על פי הסכם המכירה. אינני סבור שהעובדה שהמניות לא הועברו לבסוף משמיטה את הבסיס לטענת הנתבע. הנתבע טען שהפעילות במסעדות התבצעה על שם גוף משפטי אחר. כפי שקבעתי גרסת הנתבע מהימנה עלי. התובעת לא הביאה ראיה מול איזה גוף משפטי פעלו הסוכנים על אף שלא היתה כל מניעה לעשות זאת. אין די ברישום על החשבוניות עצמם, כאשר קיימת טענה עקבית לפיה לא ניהלה ד.ש.ב את עסקיה במועד זה. בסיכומיה מתייחסת התובעת לטענת הנתבע לפיה הסוכנים הינם מחלקים עצמאיים. על פי טענתה המדובר בטענה חדשה אשר לא הועלתה קודם לכן ומהווה הרחבת חזית אסורה. לטענתה, אילו היו הדברים נטענים מלכתחילה במסגרת תצהירי הנתבע, היתה התובעת נערכת להתמודד עם טענה זאת. התובעת מתעלמת מכך שבתצהיר העדות הראשית תיאר מר פלד מכירת סחורה מהתובעת לד.ש.ב, תוך התעלמות מכך שהסחורה נמכרה מבחינה משפטית ומסחרית לסוכנים, והם אלה שמכרו אותה למסעדות. לא בהכרח קיימת חפיפה בין מכירת הסחורה לסוכנים והמכירה למסעדות. העובדות התבררו רק בעקבות החקירה הנגדית. יכולה היתה התובעת לתאר באופן מלא את מנגנון הפעילות שמוכר היטב למר פלד, ולא למסור את הנתונים לראשונה במסגרת החקירה הנגדית. הדיון המשפטי לטענת ב"כ התובעת, החיוב על פי השטר הוא חיוב עצמאי ומנותק מעסקת היסוד. אינני מקבל טענה זאת. על פי מה שנקבע בדנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי פ"ד נ"ה (4), 193 בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר, לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השיטרית פחותה לאור עסקת היסוד. כאשר מדובר בצדדים קרובים, כל הגנה שעומדת כנגד עסקת היסוד, עומדת גם כנגד התביעה השיטרית. (סעיפים 8 - 10 לפסק הדין). ברע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נ"ג(4) 804 נקבע, כי הזכות השיטרית היא במהותה זכות חוזית. על זכות זאת חלות שתי מערכות של דינים, דיני הסחרות הקבועים בפקודת השטרות ודיני החוזים. עיקרון תום הלב שקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים חל גם בדיני שטרות. יש להתחשב באופי היחסים בין הצדדים, ובעובדה שיחסים אלה הוסדרו ביניהם בין השאר באמצעות שטר. באותו מקרה היו המערערים ערבים לשטר חוב שנמסר לבנק. בשטר נקבע, כי הערבים נותנים מראש את הסכמתם לכל אורכה, הקלה או ויתור שיינתנו בקשר לשטר מבלי שהדבר יפגע בערבות. הבנק נתן לערבים אורכות לפרעון ההלוואה. נקבע כי על פי עקרון תום הלב, היה על הבנק להודיע לערבים על מתן האורכה. הערבים הופטרו מערבותם. מתוך פסק הדין ניתן ללמוד, כי דיני הערבות חלים גם על ערבות שטרית. במקרה שבפני, מר פלד מוסר בתצהירו, כי לאבטחת חובות ד.ש.ב מסר הנתבע לתובעת כתב ערבות אישית ושטר חוב שחתום על ידו בחתימתו האישית. לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע איננו החייב העיקרי, כי אם ערב לחובות של ד.ש.ב ככל שאלה לא ישולמו. על פי סעיף 5ב לחוק הערבות, אם הוגדל החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, אין הדבר משנה את חיובו של הערב. החיוב עליו ערב הנתבע הוגדל, לאחר שהתובעת ידעה כי פעילות המסעדות הועברה לאחים יצקן. לא נמסרה לנתבע כל הודעה, לפיה חזרה התובעת, באמצעות סוכניה, לספק למסעדות סחורה בהיקפים משמעותיים, כאשר הנתבע אמור להיות ערב לתשלום הסחורה. ניתן לקבוע בוודאות, כי אילו היתה התובעת מודיעה מראש על כוונה להמשיך לספק סחורה למסעדות, היה הנתבע מתנגד לכך שהתובעת תסתמך על הערבות שנתן, כאשר אין לו עוד חלק בפעילות המסעדות. מר פלד העיד כי הוא מעדיף להגדיל את מספר הערבים, כדי להגן על התובעת במידת האפשר ומבחינתו יחתים את כולם (עמוד 11 שורות 24 - 25). המדובר כמובן בגישה לגיטימית, ובלבד שהיה מעדכן את הנתבע בדבר חידוש אספקת הסחורה, תוך הסתמכות על הערבות שניתנה בעבר. העדר העדכון מהווה התנהגות שאינה בתום לב, וזה מה שגרם ליצירת החוב. גישה זהירה ואחראית מצידו היתה מונעת יצירת חוב נוסף. התובעת מסתמכת בסיכומיה על ע"א (ירושלים) 22629-06-10 דלקול בע"מ נ' רונית גבאי (פורסם במאגרים המשפטיים). עיינתי בפסק דין זה ואין ספק שיש בו קביעות שתומכות בעמדת התובעת. יחד עם זאת, כל מקרה ונסיבותיו. במקרה שבפני, קבעתי עובדתית כי התובעת ידעה מבעוד מועד שהפעילות בד.ש.ב הועברה לאחים יצקן, לקחה מהם שטר חוב להבטחת המכירות למסעדות בניהולם, ניהלה תכתובת באמצעות מסרונים שמהם עולה בוודאות כי אינה רואה את הנתבע כערב לחובות. רק לבסוף לאחר שהנתבע גרם לתשלום עבור החשבוניות בגין החודשים פברואר ומרץ, העלתה דרישה לגביו לגבי החודשים יולי ואוגוסט. נסיבות אלה גוררות בעקבותיהן את התוצאה לפיה בוטל השטר מכוח הנסיבות שהיו ידועות היטב לצדדים, והשימוש בשטר לגבי החובות מאפריל ואילך לא נעשה בתום לב. כפי שנקבע קודם לכן, לא הוכח גם כי ד.ש.ב חייבת חוב כלשהו לתובעת והחוב של המסעדות הינו לסוכנים. סוף דבר אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובעת בהוצאות התביעה בסך 5,000 ₪. תיק ההוצל"פ שמספרו 34-05582-10-6 ייסגר.שטר חובחובשטר