מהן זכויות עובדת משק בית שפוטרה ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד משק בית: התובעת עבדה במשק ביתם של הנתבעים 1 ו-2 ובמשרדה של הנתבעת 3 במשך כ-6 שנים, ופוטרה. חודשים אחדים לפני שפוטרה שונתה מתכונת עבודתה, נכתב מסמך הקובע את תנאי עבודתה, שולם לה סכום כסף מסוים, והיא החלה לקבל תלושי שכר. גדר המחלוקת בין הצדדים בתיק זה מתמקד בשאלה האם זכאית התובעת לסעדים הנתבעים בכתב התביעה, ובהם הפרש פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי חגים ועוד, עבור כל תקופת עבודתה. ואלה עובדות הרלבנטיות לענייננו כפי שהן עולות מחומר הראיות: א. התובעת החלה לעבודה בביתו של הנתבע 1 (להלן - עובדיה) ובמשרדי הנתבעת 3 בחודש 3/2002. בתקופה זו עבדה התובעת בניקיון בלבד. ב. עובדיה והנתבעת 2 (להלן - רוני) נישאו זה לזו ביום 26.8.2002. ג. הנתבעת 3 הינה משרד רואי חשבון בבעלותו של עובדיה (סעיף 4 לכתב ההגנה). ד. התובעת המשיכה לעבוד בביתם של רוני ועובדיה פעם בשבוע. ה. מחודש 9/2006 עבדה התובעת בביתם של רוני ועובדיה פעמיים בשבוע. ז. בתחילת שנת 2008 הודיעו רוני ועובדיה לתובעת כי הם מבקשים לשנות את מתכונת עבודתה. במסגרת זו נכתב מסמך המפרט את ימי העבודה ושעות העבודה של התובעת (נספח ג' לכתב התביעה, סעיף 1), ופורטו המטלות שעל התובעת לבצע במסגרת עבודתה (סעיף 3 בנספח ג' הנ"ל). בסעיף 2 של אותו מסמך נכתב כי: "נסגור את כל ה-6 שנים - צ'ק במזומן" ח. ביום 13.4.2008 חתמה התובעת על מסמך הנושא את הכותרת: "כתב היעדר תביעות", ובו נכתב כי: "אני הח"מ, רבקה חן מס' זהות 52130192 מצהירה ומאשרת, כי עם סיום עבודתי אצל עובד ורוני בן דוד קיבלתי תשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ודמי חופשה שנתית בשיעור של 16,580 ₪, המהווה סילוק מלא ומוחלט של כל כספי הפיצויים, הבראה וחופשה המגיעים לי כחוק בגין תקופת עבודתי אצלם. בכך נפרע וסולק מלוא חובם כלפיי, ואני מאשרת כי אין לי ולא תהיינה לי תביעות כספיות ו/או טענות כלשהן בגין תקופת עבודתי אצלם מתאריך 4/2002 ועד תאריך 1/2008"(נספח ד' לכתב התביעה). ט. עד חודש 2/2008 לא קיבלה התובעת תלושי שכר, והנתבעים לא דיווחו על עבודתה למוסד לביטוח לאומי ולרשויות המס (ראו עדותה של רוני בע' 18-19). בתלושי השכר שקיבלה התובעת מחודש 2/2008 ואילך (נספח א' לכתב התביעה) מופיע שם הנתבעת 3 כמעביד, ותחת הכותרת: "תחילת עבודה" נכתב: 1.2.2008. י. עד חודש 2/2008 עבדה התובעת בניקיון גם במשרדי הנתבעת 3. מדובר כאמור במשרד רואי חשבון שבבעלותו של עובדיה. יא. התובעת פוטרה ביום 27.12.2009. יב. במהלך ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ התובעת כי הוא מוותר על התביעה לפנסיה (ע' 12 ש' 29). 3. תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעים הנתבעים טוענים כי בחודש 2/2008, כאשר שונתה מתכונת עבודתה של התובעת "נסגרו" כל 6 שנות עבודתה, כולל עבודתה במשרד, כי בין הצדדים נעשה מסמך שהינו חוזה עבודה לכל דבר ועניין (נספח ג' לכתב התביעה), כי שולמו לה כל זכויותיה בגין העבר, והתובעת אף חתמה על כתב ויתור שבו היא מסכימה כי הסתיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעים עד לאותה עת, מאחר שמדובר במשרה שבמהותה, תפקידיה והיקפה שונה לחלוטין. אין מחלוקת, וחומר הראיות מצביע על כך בבירור, כי התובעת עבדה מ-3/2002 ועד לפיטוריה באותו מקום עבודה - ביתם של רוני ועובדיה - וגם מעבידיה לא השתנו למרות שבתלושי השכר שניתנו לתובעת מחודש 2/2008 ואילך מופיע שם הנתבעת 3 כמעביד. גם מהות העבודה לא השתנתה, גם אם השתנה היקפה, ונוספו מטלות חדשות. שינוי מעין זה אינו מאיין את וותקו של העובד במקום העבודה. 4. שמירת "רצף זכויות" באותו מקום עבודה, הוא עיקרון מקובל במשפט העבודה, והוא חל על זכויות שונות שמתחום משפט העבודה המגן. כך נפסק בעניין זה: "לעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי - יש לראות את 'המפעל' את 'מקום העבודה' לא רק כנושא של 'בעלות' אלא גם כנשוא של 'זכויות', כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל..." (דב"ע שם/3-91 יעל נוסבאום נ' עיריית גבעתיים, פד"ע יב', 194). שמירת רצף הזכויות של העובד במקום העבודה מבוססת על הזיקה בין העובד לבין "מקום העבודה". זיקה זו הינה מרכזית ומשמעותית ביחסי העבודה ומחייבת הגנה. המחוקק הבטיח כי זכויותיו על-פי חוק של עובד יישמרו במשך כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, גם כאשר הוא עובר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה. הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. אם המשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה, נשמרות זכויותיו, ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות (ע"א 415/90 מזרחי ואח' נ' פלפלי, פ"ד מו(4), 601). זכויותיו של העובד במקום עבודתו מעוגנות גם בחקיקה. כך למשל באשר לתשלום פיצויי פיטורים, קובע סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים כדלקמן: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים” (ההדגשה הוספה ד.פ.). סעיף זה משקף את העיקרון, לפיו זכויות מסוימות של עובדים נקבעות ומחושבות על-פי תקופת העבודה, לא רק אצל אותו המעביד, אלא באותו מקום עבודה (דב"ע נד/3-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - התעשייה האווירית לישראל בע"מ ו- רמת"א בע"מ, פד"ע כט, ע' 601). גישה זו אינה בלעדית לחוק פיצויי פיטורים, והיא מעוגנת גם בשורת חוקים מתחום משפט העבודה המגן (ראו למשל סעיף 3(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תש"ט-1949, סעיף 3 לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951, סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 וסעיף 30 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958). כפי שצויין לעיל התובעת עבדה במשך כל תקופת עבודתה באותו מקום עבודה, ולכן צברה זכויות מכוח משפט העבודה המגן במשך כל תקופת עבודתה. גם אם נתייחס לציון שם הנתבעת 3 בתלושי השכר של התובעת כחילופי מעבידים, וספק רב אם כך הוא הדבר או שמדובר בשינוי פיקטיבי בלבד, התובעת המשיכה לעבוד בביתם של רוני ועובדיה כפי שהיה קודם לכן, ולפיכך נצברות זכויותיה של התובעת מתחילת עבודתה בביתם של רוני ועובדיה. 5. מן הטעמים שפורטו לעיל אין כל משמעות לכתב הויתור שעליו חתמה התובעת, שכן ויתור על זכויות מכוח משפט העבודה המגן אין בו ולא כלום. גם אם נאמר כי כתב הויתור (נספח 2.ז לעיל) נחתם לאחר שהתובעת הבינה היטב את האמור בו, ודבר זה לא הוכח וספק רב אם כך אמנם היה, אין בכך כדי לשנות את רצף תקופת עבודתה של התובעת. יתר על כן, למרות שעדות התובעת לא היתה אמינה, וגם אם קראה התובעת את נספחים ג' ו-ד', לא שוכנענו כי בעת שחתמה על כתב הוויתור, היתה התובעת מודעת לזכויותיה, מה גם שכתב הוויתור אינו מפרט את הסכומים שקיבלה התובעת בגין כל רכיב ורכיב - פיצויי פיטורים, דמי הבראה ודמי חופשה. לכתב ההגנה צורף מסמך ובו פירוט הסכומים ששולמו בגין כל רכיב ורכיב (נספח א'), אולם לא הובא לידיעתנו כי מידע זה הובא לידיעת התובעת בעת החתימה על כתב הויתור. לפיכך יש לחשב את זכויות התובעת בגין כל תקופת עבודתה אצל הנתבעים. מן הסכום שייפסק לתובעת יש להפחית את הסכום שקיבלה כאמור בסעיף 2.ז לעיל. בסעיפיו הבאים של פסק דין זה נחשב את זכויותיה השונות של התובעת. 6. פיצויי פיטורים התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבעים, והיא זכאית לפיצויי פיטורים. מאחר שהיקף עבודתה השתנה במשך תקופת עבודתה, יש לחשב את פיצויי הפיטורים להם היא זכאית על פי תקופות אלה. יש לדחות את טענת התובעת העולה מחישוביה כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים עבור כל תקופת עבודתה על פי שכרה האחרון. זאת משום שמדובר בשינוי בהיקף המשרה ולא בגובה השכר בלבד. אכן, אילו עבדה התובעת באותו היקף משרה במשך כל תקופת עבודתה, היה שכרה, לצורך חישוב פיצויי פיטורים, מחושב לפי שכר אחרון, אף אם היה שכרה עולה במשך השנים. אולם בענייננו מדובר בשינוי בהיקף המשרה. לפיכך יש לחשב את פיצויי הפיטורים על פי היקף עבודתה בתקופות השונות. כעולה מן המסמכים בנספח א' לכתב התביעה שכרה של התובעת היה 180 ₪ ליום מתחילת עבודתה ב-4/2002 ועד חודש 12/2005. התובעת עבדה פעם בשבוע, היינו בממוצע 4 פעמים בחודש. פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת עבור תקופה זו הינם בסך של 2,640 ש"ח ₪ (180 X 4 X 44 : 12). בינואר 2006 הועלה שכרה של התובעת לסך של 200 ₪, אך מתכונת עבודתה נותרה כפי שהיתה עד 8/2008 כולל. עבור תקופה זו זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך של 533 ₪ (200 X 4 X 8 : 12). בחודש 9/2006 החלה התובעת לעבוד אצל הנתבעים פעמיים בשבוע 4 שעות בכל פעם (ראו רישום בנספח א' לכתב התביעה מיום 20.9.2006). כך עבדה התובעת עד 1/2008 כולל. עבור תקופה זו זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך של 2,266 ₪ (200 X 8 X 17 : 12). מחודש 2/2008 ועד לפיטוריה ב-12/2009 עבדה התובעת 4 פעמים בשבוע, 4 שעות בכל פעם, 4.5 שבועות בחודש (נספח ג' לכתב התביעה). לפיכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים עבור תקופה זו בסך של 6,600 ש ח (200 X 4 X 4.5 X 22 : 12). מכאן שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 12,039 ₪. לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בסך של 11,861, על כן על הנתבעים לשלם לה את היתרה בסך של 178 ₪. הנתבעים טענו כי שכרה של התובעת כלל אף תשלום עבור נסיעות, אולם משלא הוכח כי כך הוסכם בין הצדדים, יש לדחות טענה זו. לאור החישוב המפורט לעיל יש לדחות גם את טענת הנתבעים כי התשלום ששולם לתובעת שולם ביתר. 7. דמי הודעה מוקדמת לתובעת הודע על פיטוריה ביום 27.12.2009. לנוכח תקופת עבודתה אצל הנתבעים (ראו סעיפים 3-5 לעיל) היה על הנתבעים ליתן לה הודעה מוקדמת בת חודש ימים. הנתבעים טוענים, טענה אשר נדחתה לעיל, כי יש לראות את התובעת כעובדת שעבדה אצל הנתבעים כשנתיים, ועל כן היא זכאית ל-19 ימי הודעה מוקדמת בלבד. לנוכח תקופת עבודתה של התובעת, כפי שנקבעה בסעיפים 3-4 לעיל זכאית התובעת להודעה מוקדמת בת חודש. עם זאת בין הצדדים שנויה מחלוקת בשאלה האם נדרשה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת וסירבה. התובעת טוענת כי נאמר לה שלא לבוא עוד (ראו ציטוט בסעיף 8 להלן), בעוד שרוני טוענת כי ביקשה מהתובעת לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, וכך אף נרשם בפרוטוקול השיחה שהתקיימה ביניהן (נספח ח' לכתב ההגנה). מעדיפים אנו את גרסת הנתבעים על פני זו של התובעת. זאת, ראשית משום שעדותה של התובעת לא היתה אמינה בנושאים רבים (ראו למשל ע' 6 ש' 14-32, ע' 7 ש' 18-27 ועוד). שנית, משום שגרסת הנתבעים נתמכת במסמך בכתב - פרוטוקול השיחה בין רוני לתובעת (נספח ח' לכתב ההגנה). מסמך זה אמנם לא נכתב בעת הפגישה, אולם, נכתב בסמוך לארועים מושא המחלוקת (ראו עדותה של רוני בע' 18 ש' 21-23). יתר על כן, בעדותה אמרה רוני כי לא התכוונה כלל לפטר את התובעת. משפוטרה התובעת על אתר, ומבלי שרוני נערכה לכך מבעוד מועד, סביר להניח שרצתה כי התובעת תמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, כדי שתוכל להיערך כראוי. לכך יש להוסיף כי גרסת התובעת בתצהירה בעניין הפיטורים היתה לקונית ביותר (סעיף 20). התובעת לא טרחה לציין כי בינה לבין רוני התקיימה פגישה בבית קפה, ומשכך גם אין כל התייחסות לדברים שנאמרו בפגישה זו. סעיף 6(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 מאפשר למעביד לוותר על נוכחות העובד במקום העבודה בתקופה ההודעה המוקדמת או בחלקה, ובתנאי שתשולם לו התמורה עבור תקופה זו. משכך, חייב העובד לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, כל עוד המעביד עומד על כך. משבחרה התובעת לא לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, היא אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת, ועליה להחזיר את דמי ההודעה המוקדמת ששולמו לה לפנים משורת הדין בסך של 2,728 ₪ (סעיף 42 לתצהירה). 8. פיטורים שלא כדין התובעת טוענת כי פוטרה שלא כדין בשל העדר שימוע. לטענתה פוטרה לאחר תקופת עבודה ארוכה, מבלי שניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה. לפיכך היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 5,400 ₪, ופיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 5,000 ₪. מנגד טוענים הנתבעים כי לפני פיטוריה ערכה רוני שיחה עם התובעת, הסבירה לה מדוע היא מעוניינת לפטרה, ושמעה את דבריה, וכי בתקופת עבודתה האחרונה גרמה התובעת לנתבעים עגמת נפש בכך שהזניחה את עבודתה, ובהגשת תביעה זו שלפנינו. בתצהירה הצהירה התובעת כי הנתבעים הודיעו לה כי היא מפוטרת ביום 27.12.2009, לאחר סיום יום עבודה קשה ומפרך (סעיף 20). בעדותה, לעומת זאת, הרחיבה התובעת בעניין זה, וציינה כי: "ת. היא קבעה איתי בקפה הלל בסביבות 4-5. בבית בצהריים היא אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי סיימתי לעבוד אמרה לי שרוצה לדבר איתי עוד היום. שאלתי מה את רוצה להגיד. ישבנו בקפה והיא אמרה לי שאני מפטרת אותי (צ"ל: אותך ד.פ.) אני לא רוצה שיותר תעבדי אני מפטרת אותך. התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. היא אמרה שיש לה את אחותה ניצן. היא אמרה שהיא תשלם לי חודש. היא אמרה לי אל תבואי" (ע' 14 ש' 7-11) בתצהירה הצהירה רוני כי התובעת פוטרה בעיקר בשל תפקוד הלקוי בתקופה האחרונה (סעיפים 46-52). על פי האמור בתצהירה התובעת היא זו שביקשה לשוחח עמה (סעיף 116). ואולם בעדותה אישרה כי היא זו שביקשה להיפגש עם התובעת (ע' 18 ש' 6-7), ובעדותה הוסיפה כי לא התכוונה כלל לפטר את התובעת, וכי החלטה זו התגבשה במהלך הפגישה (ע' 18 ש' 20). כמו כן פרוטוקול השיחה (נספח ח' לכתב ההגנה) נכתב לאחר ימים אחדים, ורק משהתברר לרוני כי התובעת מתעתדת לתבוע אותה (ע' 18 ש' 13-25). 9. זכות הטיעון כפי שגובשה במשפט המנהלי חלה גם במשפט הפרטי (ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל, ניתן ביום 15.7.2007). עם זאת היקף חובת השימוע כמו גם תוצאות היעדרו ייקבעו בהתאם לנסיבות (ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל - שלומי תורג'מן, ניתן ביום 3.3.2009). מן האמור בתצהירה של רוני עולה בבירור כי התובעת פוטרה בשל תפקודה הלקוי. כמו כן ברור כי התובעת לא ידעה כלל מה צפוי לה באותה פגישה שהתקיימה בין השתיים, שהרי רוני עצמה אישרה כי לא התכוונה לפטר את התובעת באותו מעמד. יתר על כן, גם באותו פרוטוקול שנכתב לאחר זמן עולה כי התובעת לא ידעה כלל מה צפוי לה, והעלתה טענות שונות בעניין עבודתה ושכרה, אך לא בעניין פיטוריה (נספח ח' לכתב ההגנה). משמע שפיטורי התובעת היו בלתי צפויים, וספק אם יכלה להשמיע באותו מעמד את טענותיה בעניין זה. לכך יש להוסיף כי התובעת עבדה אצל הנתבעים במשך תקופה ארוכה. לפיכך היה על רוני ליזום שיחה נוספת, ולתת לתובעת הזדמנות אמיתית להשמיע את דבריה בעניין הפיטורים. דבר זה לא נעשה. לפיכך על הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין היעדר שימוע בסך של 1,500ש"ח. פיצוי בגין עגמת נפש נפסק רק במקרים יוצאי דופן ביותר, וענייננו אינו נמנה עמהם. 10. דמי מחלה התובעת טוענת כי אף שהציגה לפני הנתבעים אישורים רפואיים על היעדרות מחמת מחלה, סרבו הנתבעים לשלם לה עבור ימים אלה. מנגד טוענים הנתבעים כי התובעת מעולם לא החסירה יום עבודה בשל מחלה, כי נעדרה מן העבודה רק כאשר נסעה לחופשה בחו"ל, וכי הנתבעים לא ידעו דבר על מצבה הבריאותי. התובעת התעלמה מטענותיהם אלה של הנתבעים. אין כל התייחסות לטענות אלה לא בתצהירה ולא בסיכומיה, אף כי התובעת נחקרה על כך (ראו למשל בע' 13). לא זו אף זו. הרישומים בדרכונה של התובעת מעידים על כך שהיתה בחו"ל מיום 7.6.2007 ועד 17.6.2007, ומיום 5.7.2007 ועד 24.7.2007. אף על פי כן טענה התובעת בחקירה הנגדית כי: "לא הייתי בחו"ל, בחיים לא, יש לי פה הוכחה. הבאתי לה סיק לא רצתה לקבל ופיטרה אותי" (ע' 13 ש' 19). ואולם בהמשך הוסיפה כי הייתה בנסיעה בברצלונה בסוף שבוע ולא בימים של עבודה (ע' 13 ש' 26). גרסתה זו של התובעת לפיטוריה אינה מתיישבת עם גרסאותיה הקודמות. פרט לכך הרי משהציגו הנתבעים מסמכים בכתב התומכים בטענותיהם, והתובעת לא התמודדה עם טענות אלה כלל, יש לקבל את גרסת הנתבעים במלואה, ולדחות את תביעת התובעת לתשלום דמי מחלה. 11. דמי חגים התובעת טוענת כי שולם לה בגין דמי חגים סך של 2,362 ₪, וכי היא זכאית לתשלום היתרה בסך של 1,926 ש"ח. מנגד טוענים הנתבעים כי יש לדחות את תביעתה זו של התובעת. לטענתם מאחר שהתובעת לא עבדה בכל ימי השבוע, היא זכאית לתשלום בגין דמי חגים רק אם ימי החג וערבי החג חלו בימי עבודתה בפועל. מוסיפים הנתבעים כי שולמו לתובעת דמי חגים גם בתקופה שבה קיבלה תלושי שכר, וגם קודם לכן. ואולם בעדותה אמרה רוני בעניין זה כי: "אני טוענת או ששולם (בגין דמי חגים ד.פ.) או שלא היתה צריכה לקבל. שולם לה ולא ניתן להוכיח את זה בגלל שהיא היתה מקבלת צ'קים" (ע' 17 ש' 27-28). משאין מחלוקת כי התובעת זכאית לתשלום בגין דמי חגים, והנתבעים טוענים כי שולם להם רכיב זה, עליהם מוטל הנטל להוכיח כי כך אמנם היה. משלא הוצגו לפנינו תצלומי צ'קים או ראיה אחרת כי שולמו לתובעת דמי חגים, לא הרימו הנתבעים את הנטל המוטל עליהם בעניין זה. קשה להתעלם מן העובדה שבבעלות הנתבעים 1 ו-2 משרד רו"ח המעסיק כ-80 עובדים, ויש להניח כי הם מודעים לזכויותיהם של העובדים. משלא הציגו הנתבעים רישום מדוייק של ימי העבודה של התובעת יש לקבל את תביעתה זו במלואה. לפיכך ישלמו הנתבעים לתובעת דמי חגים בסך של 1,926 ₪. 12. פדיון חופשה כעולה מן האמור לעיל נדחתה טענת הנתבעים כי יש לחשב את הוותק של התובעת במקום העבודה רק מחודש 2/2008. לפיכך זכאית התובעת לפדיון חופשה עבור כל תקופת עבודתה. נדגיש עוד כי בכתב ההגנה לא העלו הנתבעים טענת התיישנות (סעיפים 81-86). משלא נטענה הטענה במועד זה, זכאית התובעת לפדיון חופשה עבור כל תקופת עבודתה (דב"ע נה/3-193 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ, לא פורסם; ע"ע 1041/00 יצחק קידר - מוריס בן שטרית, לא פורסם). זאת ועוד. היה על הנתבעים לנהל פנקס חופשה עבור התובעת גם אם מדובר בעובדת אשר עבדה בביתם. דבר זה לא נעשה (ראו עדותה ששל רוני בע' 17 ש' 29-31, ועדות גב' צהלון בע' 25 ש' 25-28). לפיכך על הנתבעים לשלם לתובעת פדיון חופשה עבור כל תקופת עבודתה כדלקמן: א. עבור התקופה שמחודש 4/2002 עד 12/2005, 44 חודשים, ובהתאם לחלקיות משרתה (18%, פעם בשבוע, ל-4.5 שבועות בחודש) הינה זכאית ל-7.92 ימי חופשה לתקופה זו. התובעת השתכרה 180 ש"ח ליום בתקופה זו ולפיכך זכאית לפדיון חופשה בסך 1,425.6 ש"ח (1,425.6 = 7.92 X 180 ש"ח). ב. בתקופה השנייה עבדה התובעת מחודש 1/2006 עד 8/2006, 7 חודשים, והשתכרה 200 ש"ח ליום עבודה פעם בשבוע. בשנת העבודה הרביעית התובעת זכאית ל-12 יום בשנה, ובשנת העבודה החמישית ל-14 יום בשנה, זאת באופן יחסי לחלקיות משרתה ולמשך התקופה. עבור תקופה זו היתה התובעת זכאית אפוא ל- 1.38 ימי חופשה. התובעת זכאית עבור תקופה זו לפדיון חופשה בסך 276 ש"ח (276 = 1.38 X 200 ש"ח). ג. בתקופה השלישית עבדה התובעת מחודש 9/2006 עד 1/2008, 16 חודש. חלקיות משרתה של התובעת היתה 36%. עבור התקופה שבשנת העבודה החמישית היתה התובעת זכאית ל-14 יום בשנה, ובשנת העבודה השישית ל-16 יום בשנה באופן יחסי לחלקיות משרתה. סך הכל בתקופה זו זכאית התובעת ל-7.32 ימי חופשה, ולפדיון חופשה בסך 1,463.9 ש"ח. ד. בתקופה הרביעית עבדה התובעת מחודש 2/2008 עד 12/2009, 23 חודשים. חלקיות משרתה של התובעת היתה 72%. בגין תקופה זו היתה התובעת זכאית ל-16, 18 ו19 יום בשנה, באופן יחסי לחלקיות משרתה. סך הכל בתקופה זו זכאית התובעת ל-25.11 ימי חופשה, לפדיון חופשה בסך 5,022 ש"ח (5,022 = 25.11 X 200 ש"ח). סך הכל זכאית התובעת לפדיון חופשה בסך 8188 ש"ח. לתובעת שולם עבור פדיון חופשה סך של 3,360 ₪ בחודש 2/2008. על כן על הנתבעים לשלם לתובעת את היתרה בסך של 4,828 ₪. 13. הפרשי שכר התובעת טוענת כי לא זכתה לתשלום מלא עבור שעות עבודתה. בתצהירה נמנעה התובעת מלציין באופן ברור ובהיר מה היו שעות עבודתה במהלך תקופת עבודתה אצל הנתבעים. זאת, למרות שהנתבעים הציגו בעניין זה גרסה מפורטת בתצהירה של רוני (סעיפים 16-22). זאת ועוד. בכתב התביעה טענה התובעת כי ניהלה רישום של שעות עבודתה, וכך אף הצהירה בתצהירה (סעיף 9 לכתב התביעה, סעיף 24 לתצהיר). רישום זה לא צורף לתצהיר התובעת, וההסבר שנתנה לכך התובעת בעדותה אינו משכנע כלל (ע' 12 ש' 1-5). אי הצגת ראיה המצויה בידי התובעת פועלת לחובתה. לכך יש להוסיף כי בעוד שלגבי שעות העבודה הסתפקה התובעת בגרסה מעורפלת בתצהירה (ממוצע של 60 שעות חודשיות, סעיף 24 לתצהיר), הרי לעניין גובה שכרה נקבה התובעת בסכומים מדוייקים (סעיף 23 לתצהיר), אולם בעדותה הציגה גרסה שונה, על פיה לפעמים קיבלה פחות ולפעמים יותר (ע' 7 ש' 18-27). מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה בבירור כי במשך רוב תקופת עבודתה עבדה התובעת 4 שעות ביום (עדות גב' צהלון ע' 29 עבדה מ-8:30 עד 12:30 - 4 שעות, עדות התובעת בע' 12 ש' 27-28). יתר על כן, מתלושי השכר עולה כי כאשר עבדה התובעת שעות נוספות היא קיבלה תשלום עבור שעות אלה (ראו תלושי השכר של החודשים 3/2009 ו-11/2009). התובעת לא ציינה זאת כלל בחישוביה ולא טרחה להפחית את הסכומים ששולמו מן הסכום הנתבע. משכך נדחית תביעתה של התובעת לתשלום הפרשי שכר. סוף דבר - על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך של 178 ₪; פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 1,500 ₪; דמי חגים בסך של 1,926 ₪; פדיון חופשה בסך של 4,828 ₪; סך הכל 8,432 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 2,728 ₪ שקיבלה התובעת בגין דמי הודעה מוקדמת. לפיכך על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 5,704 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2010. מאחר שהתובעת זכתה רק בחלק זעיר מתביעתה (התביעה הינה לתשלום סך של 61,961 ₪), עם זאת הנתבעים לא מילאו את חובותיהם על פי דין בחלק גדול מתקופת עבודתה של התובעת, ישא כל צד בהוצאותיו. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. זכויות עובדיםפיטורים