זכויות מטפלת הודית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות מטפלת סיעודית הודית: 1. התובעת, הועסקה כמטפלת סיעודית של המנוח ז"ל, אשר נפטר בסמוך להגשת סיכומי הנתבעים, החל מ- 4/08 ועד ל-4/10. לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת תביעה זו לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ושכר בגין עבודה במנוחה שבועית. העובדות הרלוונטיות לתביעה 2. התובעת, מהגרת עבודה, אזרחית מהודו הגיעה לישראל ב-3/08. 3. ביום 14/4/08 החלה התובעת לטפל בנתבע 1 (להלן: "המנוח") בביתו. 4. הנתבעת 2 הינה אשת המנוח. לטענת התובעת, בשנה השנייה להעסקתה נדרשה לטפל גם בנתבעת 2 לאור מצבה הרפואי - טענה המוכחשת על ידי הנתבעים. 5. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעים לאחר שאלה פנו לחברת כח האדם "דוידיאן" (להלן:"דוידיאן") בבקשה לקבלת עובדת סיעודית בהתאם לזכויות המגיעות להם מהמוסד לביטוח לאומי. 6. חב' דוידיאן פנתה בשם הנתבעים לקבלת היתר להעסקת עובד סיעודי ובהתאם להיתר שהתקבל הפנתה את הנתבעים לחברת "אלישע שלמה - שירותי אחזקה ושמירה בע"מ".(להלן: "חב' אלישע שלמה") 7. חב' אלישע שלמה, סיפקה לנתבעים שירותי סיעוד והעסיקה את התובעת בבית הנתבעים, על פי היקף שעות הסיעוד שהמוסד לביטוח לאומי קצב לנתבעים וכפי שעולה מתלושי השכר שצורפו לתיק. 8. טענתם העיקרית של הנתבעים היא כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין התובעת וכי זו הועסקה אצלם על ידי חברת הסיעוד אלישע שלמה וכי כל תנאי שכרה של התובעת נקבעו בינה לבין חברות כח האדם בלבד וכי מעולם לא התבקשו לשלם לה שכר או זכויות סוציאליות אחרות שכן אלה שולמו לה על ידי מעסיקתה, חב' אלישע שלמה. בעקבות זאת בקשו הנתבעים להורות על צירוף חב' דוידיאן וחב' אלישע שלמה כנתבעות נוספות בתיק. 9. בהתאם לבקשת הנתבעים ולדיון שהתקיים בפני כב' הרשם אדרת, הוחלט על צירוף חברת אלישע שלמה כנתבעת 3. 10. בין התובעת לבין חברת אלישע שלמה הושג הסכם פשרה (המתייחס ליתרת כספי הגמל שחב' אלישע שלמה היתה אמורה לשלם לתובעת בהתאם לחלקה היחסי) שקיבל תוקף של פסק דין ביום 30/10/11 ע"י כב' הרשם אדרת ועוד בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק. הראיות 11. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בפנינו חקירה נגדית באמצעות מתורגמן לשפה האנגלית. מטעם הנתבעים הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד מר מוטי אקאיאן, בנם של הנתבעים. דיון והכרעה 12. הצדדים חלוקים בשאלת זכאותה של התובעת לכל רכיבי התביעה. לפיכך נדון במחלוקות אחת לאחת ובהתייחס לטענות הרלוונטיות בגינן. יחסי עובד מעביד 13. המחלוקת הראשונה שבין הצדדים מתייחסת לזהות מעבידיה של התובעת. לטענת הנתבעים , חב' אלישע שלמה היתה מעסיקתה של התובעת והיא זאת שקבעה בפועל את שכרה, היא הנפיקה את תלושי שכרה של התובעת, תיק הניכויים בביטוח הלאומי וברשויות המס היו על שמה, היא שילמה בפועל את שכרה של התובעת ואת זכויותיה הסוציאליות לרבות דמי הבראה, חופשה ופיצויי פיטורים והיא הפרישה וניכתה את תשלומי החובה משכרה של התובעת. 14. עוד נטען כי התובעת טיפלה במנוח בפן הסיעודי בלבד בהתאם לשעות הסיעוד שניתנו לו מהמל"ל והיא מעולם לא התבקשה לעבוד מעבר לשעות הסיעוד שנקבעו למנוח. עוד נטען בהקשר זה כי התובעת אמנם שהתה בבית הנתבעים כל היום אך זאת רק בשל העובדה כי התגוררה עימם ונהגה לצאת מהבית בשעות בהן לא עבדה. 15. הנתבעים טענו כי מלבד דרישת חברת דוידיאן ואלישע שלמה לשלם לתובעת דמי כיס בסך 100 ₪ במזומן מידי שבוע, בכל יום ראשון לא התבקשו לשלם לה דבר שכן כל זכויותיה הוסדרו מול חברת אלישע שלמה. 16. התובעת טענה כי הנתבעים וחברת אלישע שלמה שימשו כמעסיקים במשותף של התובעת וכי חב' אלישע שלמה שימשה כמעסיקתה של התובעת רק ביחס להיקף שעות הסיעוד שנקצבו לנתבעים ע"י המל"ל. לטענתה, אכן הופנתה לעבודה אצל הנתבעת באמצעות חברת ההשמה, דוידיאן אולם זו לא שמשה כמעסיקתה כלל, כך גם על פי מבחני הפסיקה. עוד נטען בהקשר זה כי חלק משכרה של התובעת שולם כאמור ע"י חב' אלישע שלמה , אשר כל תפקידה הסתכם בהעברת גמלת הסיעוד לה זכאי המטופל לידי התובעת. נטען כי חברת אלישע שלמה היתה בהקשר זה ארגון נותן שירותים במסגרת ביטוח סיעוד המוקנה לקשיש לפי חוק ביטוח לאומי ולא מעסיקה בפועל ביחס לכל היקף משרתה של התובעת, כפי שטענו הנתבעים. נטען כי הנתבעים היו מעסיקים של התובע בצוותא עם חב' הסיעוד וכי זו האחרונה לא שימשה כמעסיקתה הבלעדית של התובעת. 17. נקדים ונאמר בקצרה כי יש לראות בנתבעים כמעסיקיה של התובעת. 18. זהות המעסיק בענף הסיעוד נדונה בהרחבה בהלכת בירגר, ונקבע בה מפי כב' הש' רבינוביץ' כי "נקודת המוצא במקרים מעין אלה היא כי המטופל, עימו בדרך כלל נקשר חוזה העבודה, הוא מעבידו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל, או העיזבון במידה שהמטופל הלך לעולמו". נקודת המוצא עליה מתבססת הלכת בירגר היא כי כאשר עובד מועסק במשק ביתו של מאן דהוא, ולצרכיו - קמה חזקה עובדתית כי האדם עבורו מבוצעת העבודה הינו המעסיק. גם אם מדובר באדם שנזקק לעזרה סיעודית - אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול את היותו אדם בגיר ועצמאי, או כדי ללמד כי אינו יכול לדאוג לענייניו; אין לפיכך מניעה כי המטופל הסיעודי יהא צד להסכם עבודה, או לכל הסכם אחר (סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962). (ע"ע 660/06 ישי בירגר - ג'ונל קטיבוג, ניתן ביום 23.1.2008) 19. ובענייננו, אין חולק כי התובעת התקבלה לעבודה כעובדת סיעודית של המנוח בכדי לטפל בו בביתו. אין אף חולק כי הנתבעים פיקחו על עבודת התובעת, הם נתנו לה הוראות ויישומם של המבחנים לקביעת זהות המעסיק מלמדים כי הנתבעים שימשו כמעסיקי התובעת ויש לראותם כמעבידיה. הוכח, כי הנתבעים השלימו את שכרה של התובעת מעבר לשכר ששולם לה ע"י חברת אלישע שלמה. טענת הנתבעים לפיה התובעת עבדה אצלם בהיקף שנקבע על ידי המל"ל בלבד (120 שעות חודשיות) וכי חברת אלישע שלמה שימשה כמעסיקתה הבלעדית, לא הוכחה שכן המדובר במטפלת סיעודית שהתגוררה ולנה בבית הנתבעים ומהראיות שהוצגו בפנינו לא ניתן לקבוע בבירור מה היה היקף משרתה של התובעת. 20. לפיכך אנו קובעים כי הנתבעים שימשו כמעסיקים של התובעת וכל חיוב כספי נוסף בפסק דין חל עליהם כמעבידיה, לאחר שחב' אלישע שלמה העבירה לתובעת את כל הכספים שהיתה מחויבת לשלם לה מכח מעמדה כחברת סיעוד שקיבלה לחזקתה את הגמלה והזכויות הסוציאליות הנוספות מאת המוסד לביטוח לאומי . 21. יצוין כי חב' אלישע שלמה הודתה בכתב הגנתה כי אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין התובעת, אך זאת רק באופן יחסי להיקף משרת שעות הסיעוד שנקצבו למנוח על ידי המל"ל. אחריותה הכספית אינה עולה על אותה מסגרת כולל זכויות נילוות באופן יחסי . לא הוכח כי התמלאו בחברת אלישע שלמה סממני מעביד נוספים. למותר לציין כי לתובעת אין כל טענות כספיות כלפי חב' אלישע שלמה. 22. אמנם הנתבעים ביקשו שלא למחוק את חב' אלישע שלמה מהתביעה, אולם דיון ההוכחות נוהל שלא בנוכחות נציג של חב' אלישע שלמה. אף לא הוכח מפי הנתבעים כי חברת אלישע שלמה היתה חייבת בתשלומים נוספים לתובעת מעבר למה ששילמה לה בפועל וזאת מכח מעמדה כחברת סיעוד. לפיכך כל טענתם בדבר מעמדה כמעביד במשותף אינה רלוונטית לסכסוך בתביעה שבפנינו. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת 23. התובעת טענה כי פוטרה מעבודתה על ידי הנתבעים לאחר ששבה לארץ מחופשת מולדת. לגרסת התובעת ביום 14/4/08 טסה לחופשת מולדת בהודו והיתה אמורה לשוב לעבודתה ב-19/5/10. כששבה התובעת לישראל בקשה מבני משפחת הנתבעים לאסוף אותה משדה התעופה כפי שהתחייבו בפניה שכן לא ידעה כיצד לשוב לבית המטופלים. לגרסתה נאמר לה שלא יכולים לאסוף אותה וביקשו שתתארח אצל חבריה מספר ימים. כשיצרה קשר כעבור מספר ימים עם הנתבעים הודיעה לה דליה, הבת של הנתבעים שלא לשוב לעבודה היות והעובדת המחליפה שלהם תישאר אצלם כקבועה. בגדיה וציודה האישי של התובעת נותרו בבית הנתבעים והיא הגיעה כעבור זמן מה לקחתם. 24. הנתבעים מנגד טענו כי התובעת לא פוטרה מעבודתם על ידה וכי כל סיפור נסיעתה של התובעת לחו"ל והפסקת עבודתה, לרבות "שינועה והעברתה" למטופל אחר, לא היתה כלל בשליטת הנתבעים אלא בידיעת ובשליטת חברות כח האדם דוידיאן. 25. נקדים ונציין כי אין בידינו לקבל טענה זו. ענייני יציאה לחופשה , לרבות חופש מולדת, הם עניינים המוסדרים בין עובד לבין המטופל והוא זה המאשר לעובד לצאת לחופשה. בעניין זה לחברת כח האדם יש תפקיד אדמיניסטרטיבי בלבד למצוא עובדת מחליפה, בעלת היתר כדין לתקופת שהותה של התובעת בחופשה. 26. בעדותה בפנינו חזרה התובעת והעידה כי לאחר ששבה מחופשת המולדת נאמר לה להמתין בבית חבריה עד שתשוב לעבודה אצל הנתבעים וכשיצרה עימם קשר שוב נאמר לה שלא לשוב לעבודה, זאת כלשונה: "ש. שאת רצית לנסוע לחו"ל לחופש אחרי שנתיים למי אמרת שאת נוסעת לדוידיאן ת. יש לי משפחה בהודו אני אמרתי למשפחה ואח"כ למשרד דוידיאן ש. ביקשת אישור מדוידיאן לנסוע ת. כן ש. ואז חזרת לארץ, נסעת להודו חזרת לארץ לאיפה חזרת ת. ב"ש ש. ואז מה קרה שחזרת לב"ש ת. אני לא מקום אחר רק בב"ש ש. מה קרה מהרגע שחזרת לב"ש ת. אני רוצה עבודה ש. למי התקשרת ת. שנתיים עבדתי ביקשתי חופש אני יודעת שיש בבית עבודה אני באתי והמשפחה אמרה אין עבודה. הילדים אמרו שאין עבודה. אני דיברתי עם המשפחה אני באתי מוצ"ש אחר כך אמרתי לדוידיאן שאני רוצה עבודה. הילדים של אליאס , דליה אמרה לי לא לבא. בפעם הראשונה התקשרתי לכוכבה והיא אמרה לי לנוח רביעי חמישי שישי. חברה שלי עובדת פה. ש. ואז מה עשית ת. לפני שהלכתי להודו כל הדברים שלי היו בבית אחר כך לא היתה לי עבודה אחרי שבוע חברה שלי לקחתי את התיק ומשה היה בבית. אני פתחתי לראות שהכל יש ואז הלכתי" ( עמ' 10,11 לפרוטוקול) 27. אמנם בהמשך עדותה כשנשאלה מי פיטר אותה העידה כי לא פוטרה, אך ממכלול עדותה עולה כי הדברים נאמרו ככל הנראה בהקשר לחברת כח האדם, דוידיאן שכן העידה כי הועברה למטופל אחר. מעובדות המקרה שהוצגו בפנינו ומעדותה של התובעת וכפי שהעידה גם בחקירתה החוזרת כשנשאלה מי הודיע לה על פיטוריה ממשפחת אקיאן, עולה כי פוטרה על ידי דליה, ביתם של הנתבעים. 28. לא למיותר לציין כי הנתבעים בחרו שלא להביא את הבת דליה לעדות, למרות שהתובעת העלתה גרסתה בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה כבר בכתבי טענותיה. כשהעד מוטי נשאל מדוע דליה לא הובאה לעדות השיב כי " לא מצאתי לנכון להביא את דליה" ( עמ' 17 לפרוטוקול). הימנעות הנתבעים מהבאת עדותה של הגב' דליה פועלת לחובתם. 29. מעדותו של העד מוטי אקיאן לא ניתן ללמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים וגרסת התובעת בעניין זה לא נסתרה בראיות הנתבעים והיא אף נתמכת בעובדות המקרה שהוצגו והוכחו בפנינו מפי התובעת. 30. לפיכך אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה ע"י הנתבעים. 31. משכך, זכאית התובעת להפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,490 ₪ על פי החישוב שפורט בכתבי טענותיה ולא נסתר. 32. כמו כן, התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪ שכן פוטרה מעבודתה לאלתר וללא כל הודעה מוקדמת. פדיון חופשה שנתית 33. התובעת טענה כי לא יצאה לחופשה וכי עם סיום יחסי העבודה קבלה את החלק היחסי של פדיון ימי החופשה מחב' אלישע שלמה בלבד. 34. הנתבעים טענו כי התובעת ניצלה את מלוא ימי החופשה להם היתה זכאית שכן יצאה לחופשה מידי יום ראשון וכי אינה זכאית לתשלום נוסף בגין רכיב זה. עוד נטען כי התובעת שהתה בחופשה בחו"ל ב- 4/10, אך קבלה שכר מלא בגין תקופה זו ואף מטעם זה יש לדחות תביעתה. 35. בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, התובעת זכאית בגין תקופת עבודתה ל-24 ימי חופשה שנתית. 36. נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים להראות כי התובעת ניצלה את מלוא ימי החופשה להם היתה זכאית כחוק. הנתבעים אשר לא הציגו בפנינו פנקס חופשה או כל רישום אחר, לא עמדו בנטל המוטל על כתפיהם בעניין זה. טענת הנתבעים כי התובעת יצאה לחופשה מידי יום ראשון בשבוע, אין לקזזה מזכאות התובעת לפדיון חופשה שנתית, שכן המדובר במיצוי של חלק מהמנוחה השבועית לה היתה זכאית התובעת על פי חוק שעות ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") 37. לפיכך התובעת זכאית לתשלום הפרשי פדיון חופשה שנתית בסך 2,382 ₪, לאחר קיזוז הסך של 1,458 ₪ שקבלה מחב' אלישע שלמה, וכלהלן: 24 ימי חופשה x 160 ₪ ליום= 3,840 ₪ 2,382 ₪ = 1,458 ₪ - 3,840 ₪ פדיון דמי הבראה 38. התובעת טענה כי לא קבלה דמי הבראה משך כל תקופת העסקתה ותבעה מהנתבעים הפרשי פדיון דמי הבראה בסך 2,448 ₪. 39. אין חולק כי הנתבעים לא שילמו לתובעת דמי הבראה במהלך תקופת עבודתה. 40. כעולה מנספח ג', חברת אלישע שלמה שילמה לתובעת את חלקה היחסי מסך ימי ההבראה להם זכאית התובעת ובסך של 1,292 ₪. 41. לפיכך זכאית התובעת להפרשי פדיון דמי הבראה ובסך 2,448 ₪,על פי החישוב כדלהלן: 340 ₪ x11 = 3,740 ₪ 2,448 ₪ = 1,292 ₪ - 3,740 ₪ הפרשות לקופת גמל 42. אין חולק כי הנתבעים לא הפרישו לטובת התובעת כספים לקרן הפנסיה. 43. על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה בישראל(ההסכם הקיבוצי הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק)" היה על הנתבעים להפריש עבור התובעת כספים לקרן הפנסיה, החל מאפריל 2008. 44. התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 1,348 ₪, כמפורט בחישובי התובעת (סעיף 38 לסיכומי התובעת). 45. חב' אלישע שלמה שילמה לתובעת במסגרת הסכם הפשרה שהוגש ביניהם סך של 1,000 ₪ בגין רכיב זה. 46. לפיכך, הנתבעים ישלמו לתובעת את חלקם היחסי בגין רכיב זה ובסך של 348 ₪ . 47. אין לזכות התובעת בפיצוי הלנת שכר בגין פיצוי זה כפי שתבעה בתביעתה שכן אין מדובר בסכום בר הלנה. שכר עבודה ביום מנוחה שבועי 48. התובעת טענה בכתב תביעתה כי הועסקה 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, וכי נדרשה לעבוד במנוחה שבועית, 3 שבתות מתוך 4 בחודש, משך כל תקופת העסקתה,ללא כל קבלת תמורה בגין עבודתה בשעות המנוחה השבועית. 49. התובעת תבעה בכתב תביעתה גמול בגין עבודה ביום מנוחה סך של 23,846 ₪, על פי הפירוט הבא: 8 שעות x20.7 ₪ x150%x4 שבתותx24 חודשים= 23,846 עוד ציינה התובעת בתביעתה כי שולם לה שכר בסך 11,685 ₪ בגין עבודה בשבת (50$x 4.1 (שער הדולר דאז) x57 שבתות ) ולכן טענה כי זכאית לתשלום ההפרש הנ"ל, אך תבעה בתביעתה מלוא הסכום ובסך 23,846 ₪ כפי שפורט לעיל ומבלי שקיזזה הסכומים שהודתה כי שולמו לה. 50. הנתבעים טענו מנגד כי התובעת קבלה יום מנוחה שבועי בימי ראשון בשבוע לבקשתה, וכי עבדה אצל הנתבעים בימים שני עד שבת ובכל יום ראשון יצאה למנוחה שבועית. כמו כן, טענו בסיכום טענותיהם כי כאשר נדרשה הנתבעת לעבוד מעת לעת בימי שבת קיבלה תמורה נוספת (סעיף 27 לסיכום טענותיהם) 51. נקדים ונציין כי דין תביעת התובעת בגין רכיב זה להידחות שכן התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה בגין רכיב זה. 52. גרסתה של התובעת בעניין רכיב זה היתה בלתי עקבית ובלתי מהימנה. התובעת כאמור תבעה בתביעתה שכר בגין עבודה במנוחה שבועית בגין 3 שבתות בחודש וטענה כי לא קבלה כל גמול בגין עבודתה במנוחה שבועית. בתצהירה טענה התובעת כי נדרשה לעבוד אצל הנתבעים במשך 3 שבתות בחודש, ללא כל קבלת תמורה נוספת בגין כך. התובעת אף הצהירה כי בשבתות אלה טיפלה בנתבעים כרגיל ואף עסקה בניקיון ובסידור הבית בהתאם להוראות הנתבעת 2. עוד הצהירה כי יום מנוחה השבועי שלה היה בימי ראשון בין השעות 9:00-17:00 או 18:00, היינו קיבלה רק 8-9 שעות מנוחה שבועית (סעיפים 14-17 לתצהיר התובעת). 53. ואילו בעדותה בפנינו ובניגוד לאמור בתביעתה ובתצהירה, העידה כי לעיתים יצאה למנוחה שבועית בימי ראשון, אולם כשנשארה לעבוד, אישרה כי קיבלה תמורה בגין עבודה במנוחה שבועית בסך 250 ₪ ( עמ' 13 לפרוטוקול). 54. בסיכום טענותיה הרחיבה התובעת את עילת תביעתה בגין רכיב זה וטענה כי היא זכאית לשכר בגין עבודה במנוחה שבועית וכן לפיצוי בגין אי מימוש מלוא זכותה למנוחה שבועית בסך 35,736 ₪, על פי הפירוט הבא: בגין שנת העבודה הראשונה- 8 שעות x20.7 ₪ לשעהx150%x3 שבתות x24 חודשים= 8,942 ₪ והחל מהשנה השנייה תבעה שכר בגין 12 שעות בהם נאלצה לעבוד לטענתה ביום המנוחה השבועי שלה (ההפרש בין 36 שעות המגיעות לה לבין 24 שעות שניצלה בפועל מידי יום ראשון, 3 פעמים בחודש): 12 שעות x20.7 ₪ לשעהx150%x3 שבתות x24 חודשים= 26,827 ₪ עם זאת ציינה כי למרות האמור בסיכומיה, אינה תובעת מעבר לסכום שצוין בכתב תביעתה ובסך 23,846 ₪ . 55. נדגיש ונציין כי בכל הנוגע לחישובי התובעת, הן בכתב תביעתה והן בסיכומיה- הרי שלא הוכח הבסיס העובדתי להם. על התובעת להוכיח את שעות עבודתה בפועל בעת מנוחה שבועית (ראו ע"ע 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ- חודאדי, ניתן ביום 19/1/10) והתובעת לא עשתה כן. טענת התובעת כי עבדה ביום המנוחה כרגיל אין בה הוכחה מספקת לשעות העבודה ביום מנוחה, זאת בפרט כאשר כלל לא הוכח כי התובעת עבדה במסגרת העסקה קבועה ואף לא הוכח היקף משרתה או מספר ימי המנוחה בהם עבדה לטענתה. כמו כן, התובעת התעלמה בחישוביה מן העובדה כי קיבלה תמורה בגין עבודה ביום המנוחה השבועי ולא הפחיתה סכומים אלה מחישוביה, למרות שכאמור ציינה זאת באופן מפורש בכתב תביעתה (סעיף 29 לכתב התביעה). 56. גרסתה של התובעת אינה עקבית גם ביחס למספר השעות הנטען שבהן יצאה למנוחה שבועית. בתצהירה טענה התובעת כי בימי ראשון בהם לא עבדה, יצאה למנוחה שבועית מ-9:00 בבוקר ועד 17:00 או 18:00 בערב, היינו קיבלה 8 או 9 שעות מנוחה בלבד ואילו בסיכומיה טענה כ י ניצלה 24 שעות מנוחה בפועל ולכן תבעה פיצוי בגין 12 שעות מנוחה שלא מימשה בפועל- עילה שלמעשה כלל לא נתבעה בכתב תביעתה. 57. לאור כל האמור ומשהתובעת לא הוכיחה את שעות עבודתה בימי מנוחה שבועית ולא הוכיחה כי התמורה שהודתה כי קיבלה (רק במסגרת עדותה בפנינו) בגין עבודתה בימים אלו נופלת מהתמורה לה היא זכאית, הרי שדין תביעתה ברכיב זה- להידחות. סוף דבר 58. הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום: א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,490 ₪ ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪ ג. פדיון דמי הבראה בסך 2,448 ₪ ד. פדיון חופשה שנתית בסך 2,382 ₪ ה. פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך 348 ₪ הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום 14/4/10 ועד לפירעון המלא בפועל. לא מצאנו כל עילה לחייב בפיצויי הלנת שכר שכן התגלתה מחלוקת אמתית בדבר זכאות התובעת לקבלת הסכומים הנ"ל. 58. יתר תביעות התובעת- נדחות. 59. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ 60. כל צד רשאי להגיש תוך 30 ימים ערעור בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. העסקת עובדים זריםמטפלת