זכויות מטפלים לנכי צה''ל

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות מטפלים לנכי צה''ל: לפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") לתשלום הפרשי שכר עבודה, חלף הודעה מוקדמת, ותשלומים נוספים הנובעים מתקופת עבודתה אצל הנתבעים. העובדות לענייננו: הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הינו נכה צה"ל החולה, למרבה הצער, במחלת טרשת נפוצה, מוגבל בכל תנועותיו ומרותק לכסא גלגלים. בשל מצבו הרפואי זכאי הנתבע, לליווי על ידי מטפלים במימון משרד הביטחון וזאת בהתאם להיקף השעות הנקבע על ידי הועדה הרפואית. נבאר מיד, כי העזרה הסיעודית לנכי צה"ל מוענקת באמצעות חברות סיעוד במעמד "ספק מוכר" של משרד הביטחון. באמצעות חברת הסיעוד, מספק אגף השיקום במשרד הביטחון את הטיפול הסיעודי לאוכלוסיית הזכאים. בהתאם לחוזה שנעשה בין משרד הביטחון לבין חברת הסיעוד, מתחייבת חברת הסיעוד להיות המעסיק הבלעדי של המטפלים ולשלם למטפל את שכרו בהתאם למסגרת הסיעודית שאושרה על ידי משרד הביטחון וממומנת על ידו. לצורך כך, חותמים המטפלים על "חוזה מלווים" עם חברת הסיעוד בו מפורטים כל תנאי העסקתם. הגם שכיום ישנה אבחנה בין האופן בו מתקשרות חברות הסיעוד עם מלווים ישראלים וזרים, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, תנאי העסקתם של המטפלים הישראליים והזרים היו זהים. התובעת הינה עובדת זרה מסרי לנקה, אשר בהתאם להיתר האמור עבדה כמטפלת של הנתבע החל מיום 25.12.07. נציין, כי במקביל לתובעת עבדו בנוסף 2 מלווים ישראלים כמטפלים של הנתבע. החל מחודש פברואר 2009 עבד מלווה ישראלי אחד בלבד. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה אימו של הנתבע. במועדים הרלוונטיים לתביעה, הייתה הנתבעת חתומה בלשכת משרד התמ"ת (יחידת הסמך לעובדים זרים- אגף מת"ש) כמעסיקתה של התובעת עבור הנתבע המטופל על ידי התובעת. בין התובעת ובין חברת הסיעוד " o.r.s שירותי רפואה 2001 בע"מ" (להלן: "חברת o.r.s") נחתם בחודש ינואר 2008 "חוזה מלווים", הקובע את תנאי העסקתה בהתאם להוראות משרד הביטחון כאמור (מוצג ת/1). אין חולק כי לצורך העברת התשלומים להם זכאית התובעת מחברת o.r.s, נדרשה התובעת לפתוח חשבון בנק על שמה. עוד אין חולק כי הנתבעת נרשמה כמיופת כוח של התובעת בחשבון זה. חברת o.r.s העבירה מדי חודש, לחשבון הבנק של התובעת, את התשלומים להם זכאית התובעת וזאת בהתאם לדו"חות שעות ליווי אשר נמסרו לה על ידי הנתבעת. אין חולק כי הועברו לחשבון התובעת, מדי חודש, מלוא התשלומים להם היא זכאית בגין עבודתה. קרי- מלוא השכר ומלוא התשלומים בגין הזכויות הסוציאליות. נציין כי כתב התביעה המקורי הוגש גם כנגד חברת o.r.s, אך בהודעתה מיום 1.12.10 ביקשה התובעת למחוק אותה מכתב התביעה משהוברר לה, כך בהודעה, שהיא אינה חבה לה דבר. עוד נבהיר בהקשר זה, כי לטענת התובעת, בעת חתימתה על החוזה עם חברת O.R.S. היא כלל לא הבינה על מה היא חותמת, וכלל לא ידעה שהיא עובדת של חברת .O.R.S. על אף האמור איש מהצדדים לא טען כי לא היה מפגש רצונות בין התובעת לבין חברת O.R.S. או שהסכם ההעסקה בין התובעת ל- O.R.S. חסר תוקף. בצד חוזה המלווים שנחתם כאמור בין התובעת לחברת o.r.s ומפרט את תנאי העסקתה, נערך בין הנתבעים לתובעת הסכם העסקה נוסף, לפיו נקבע, בין היתר, כי התובעת זכאית לשכר עבודה בשיעור 3200 ₪ בלבד (לאחר ניכויים)- נספח ג' לכתב התביעה (להלן: "החוזה הנוסף" ו/או "הסכם ההעסקה הנוסף"). יצוין כי אין חולק שהחוזה הנוסף נערך בין התובעת לנתבעים, הגם שרק הנתבע חתום עליו (וראו לעניין זה עדות הנתבעת- עמ' 32 לפרוטוקול). אין חולק כי הנתבעת משכה בעצמה את התשלומים ששולמו לחשבון הבנק של התובעת על ידי חברת o.r.s. זאת, באמצעות ייפוי הכוח שניתן לה כאמור לפעול בחשבונה של התובעת. למעשה, התשלומים שהעבירה התובעת לנתבעת היו בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין התובעת לנתבעת, ללא כל קשר לסכומים שהועברו על ידי O.R.S.. עוד אין חולק כי התשלומים שהעבירה הנתבעת בפועל לתובעת, היו נמוכים יותר מהסכומים שהועברו מדי חודש לחשבון הבנק של התובעת. התובעת טוענת כי לקראת סיום העסקתה, היא נחרדה לגלות כי השכר שקיבלה ישירות לחשבון הבנק במהלך כל תקופת עבודתה, היה גבוה פי 3 לערך מהשכר ששולם לה בפועל על ידי הנתבעת. לטענתה, לכל אורך תקופת עבודתה, הנתבעת הסתירה ממנה את השכר האמיתי ששולם לחשבון הבנק שלה באמצעות חברת o.r.s. לטענתה, הנתבעת שילמה לה את שכרה לפי החוזה הנוסף שנערך בינה לבין הנתבעים, לפיו היא תקבל רק 3200 ₪ לאחר ניכויים. זאת, בעוד חברת o.r.s פעלה כל אותו זמן לפי חוזה המלווים (שהוא החוזה לטענה החוזה המחייב), והעבירה כאמור לחשבון הבנק שלה סכומים גבוהים יותר. לאור זאת, תובעת התובעת את השבת כל התשלומים ששולמו לחשבון הבנק שלה, בניכוי השכר ששולם לה בפועל על ידי הנתבעת ובניכוי המקסימלי בשיעור 25% שמותר היה לקזז משכרה. עוד טוענת התובעת, כי לאחר שגילתה את דבר התרמית, פנתה לבנק ביום 26.8.09 וביטלה את ייפוי הכוח של הנתבעת לפעול בחשבונה. לטענתה, למחרת פוטרה על ידי הנתבעת ללא הודעה מוקדמת. לאור זאת, זכאית התובעת, כך לטענתה, לקבלת חלף הודעה מוקדמת. יצוין כי חברת o.r.s שילמה לתובעת פיצויי פיטורים עם סיום עבודתה. מנגד, הנתבעים טוענים כי בנוסף לתשלומים הגלויים והפורמאליים שאין חולק ששולמו על ידם לתובעת (נספח 2 לתצהיר הנתבעת), שולמו לה גם כספים נוספים במזומן. לטענתם, התובעת היא שביקשה כי ישולם לה כך, שכן טענה בפניהם כי אין ברצונה לגלות לבעלה השוהה בארץ את השכר האמיתי שקיבלה. לטענתם, הנתבעת כלל לא רימתה את התובעת והעבירה לה את מלוא הכספים להם היא זכאית על פי דין ואף מעבר לכך. אמנם, לחשבון הבנק של התובעת הועבר סכום גבוה יותר מהשכר שקיבלה בפועל, אך מסכום זה קוזזו הוצאות כדין. לטענתם, צירופה של הנתבעת כמיופת כוח של התובעת בחשבון הבנק שלה, היה בהסכמתה המלאה של התובעת ונעשה על מנת להקל על התובעת בכך שהנתבעת תמשוך עבורה את הכספים מחשבון הבנק ותעביר לה אותם. עוד טוענים הנתבעים כי ביום 26.8.09 התפטרה התובעת מעבודתה ללא הודעה מוקדמת. על כן, לטענתם, ברור כי היא לא זכאית לחלף הודעה מוקדמת. דיון והכרעה: מטעם התובעת העידו: התובעת; מר נועם עופרי שעבד במקביל לתובעת כמלווה של הנתבע בכל התקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: "מר עופרי"), ומר אבישי דרור - מנכ"ל חברת o.r.s (להלן: "מר דרור"). מטעם הנתבעים העידו: הנתבעת; מר אמיר נאור, נכה בשיעור 100% אשר העסיק את התובעת בטרם תחילת עבודתה אצל הנתבעים. לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את חומר הראיות ושקלנו את טיעוני הצדדים, להלן הכרעתנו. התשלומים שהועברו על ידי חברת o.r.s לחשבון הבנק של התובעת : כאמור, אין חולק כי בין התובעת ובין חברת o.r.s נחתם בחודש ינואר 2008 "חוזה מלווים" הקובע את תנאי העסקתה אצל הנתבעים בהתאם להוראות משרד הביטחון. סעיף 2 לחוזה המלווים קובע כי: "העובד מצהיר כי ידוע לו שיחסי עובד ומעביד כמשתמעים בדיני עבודה יתקיימו בין העובד והחברה בלבד. העובד מוותר בזאת על כל תביעה ליחסי עובד מעביד בינו לבין הזכאי/ת או צד שלישי אחר". אין חולק כי לצורך העברת התשלומים להם זכאית התובעת בגין עבודתה, נדרשה התובעת על ידי חברת o.r.s לפתוח חשבון בנק. ראו לעניין תנאי עבודתה של התובעת את עדותו של מר דרור (עמ' 5 לפרוטוקול): "חברת או אר אס קשורה בחוזה עם מש' הביטחון כאשר היא המעסיק הבלעדי של המטפלים שמועסקים אצל הנכים בבתיהם. אנו מחויבים על פי ההסכם לשלם לעובד, למטפל, את כל מה שמשרד הביטחון קבע שמגיע לו. לשם כך יש לנו הסכם עם העובד והוא חתום עליו, גם עובד ישראלי וגם עובד זר. העובד מוסר לנו את פרטי הבנק שלו. המעסיק הבלעדי של עובד הסיעוד שמסייע לנכי צה"ל הוא חב' הסיעוד. אנו חתומים מול העובדים בהסכם על פי הנחיות מש' הביטחון, ההסכם הוא הסכם מיטיב שבו מפורטת ההסכמה החוזית בינינו לבין העובד לגבי התמורה שיקבל". כאמור, אין חולק כי במהלך כל תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעים, העבירה חברת o.r.s לחשבון הבנק של התובעת את מלוא התשלומים להם הייתה זכאית בגין עבודתה- מלוא השכר ומלוא התשלומים בגין הזכויות הסוציאליות. זאת, בהתאם לדו"חות שעות ליווי אשר נמסרו לחברת o.r.s על ידי הנתבעת (נספח י"ד לתצהיר התובעת). אין חולק כי הנתבעת, שנרשמה כמיופת כוח של התובעת בחשבון הבנק, היא זו שמשכה מהבנק את התשלומים ששולמו לתובעת. התובעת טוענת, כאמור, כי לקראת סיום עבודתה אצל הנתבעים, התברר לה כי השכר שקיבלה ישירות לחשבון הבנק במהלך כל תקופת עבודתה, גבוה פי 3 לערך מהשכר ששולם לה בפועל על ידי הנתבעת. לטענתה, לכל אורך תקופת עבודתה, הנתבעת הסתירה ממנה את השכר האמיתי ששולם לחשבון הבנק שלה באמצעות חברת o.r.s. כפי שיפורט להלן, לדידנו עולה מהראיות כי אכן הנתבעת לא גילתה לתובעת את הסכומים האמיתיים ששולמו לחשבונה על ידי חברת o.r.s. עולה מהראיות כי הנתבעת שילמה לתובעת בפועל את שכרה לפי החוזה הנוסף שנערך כאמור בין התובעת לנתבעים. זאת, כאשר לא ברור מה נעשה עם יתרת הכספים ששולמו על ידי חברת o.r.s והוצאו על ידי הנתבעת מחשבון הבנק של התובעת. בין הנתבעים לבין התובעת נערך הסכם העסקה נוסף עליו חתומים התובעת והנתבע (ראו נספח ג' לכ"ת/נספח 3 לתצהיר הנתבעים; +עדותה של הנתבעת כי ההסכם ביניהם נערך שנה לפני כן- עמ' 32 לפרוטוקול). זאת נעשה למרות שכאמור לעיל היה ידוע לנתבעת כי המעסיקה הבלעדית של התובעת היא חברת o.r.s, שאחראית להעביר את כל התשלומים לחשבון הבנק של התובעת בהתאם לחוזה המלווים שנחתם בינה לבין התובעת (לעניין ידיעתה באשר לזהות המעסיק ראו גם עדותה של הנתבעת-עמ' 35 לפרוטוקול). הנתבעים לא הביאו כל הסבר מניח את הדעת לעריכתו של החוזה הנוסף. רק בסיכומים מטעמם טענו, לפתע, כי חברת o.r.s היא זו שביקשה כי ייחתם הסכם נוסף (סעיף 17 ח' לסיכומים). אין בידינו לקבל טענה זו שהיא בניגוד גמור לעדותו של מר דרור לפיה חברת o.r.s הייתה המעסיקה הבלעדית של התובעת והעבירה את התשלומים בידיעה שהכסף מועבר אל התובעת (עמ' 6-5 לפרוטוקול). מר דרור אף לא נחקר כלל על ידי הנתבעים בעניין עדותו זו. סעיף 13 לחוזה הנוסף קובע: "לאחר קיזוז הוצאות מחיה, מגורים, ביטוח רפואי ומפרעות ישלם המעסיק למטפל סך של 3200 ₪, לא יאוחר מ-10 לחודש העוקב לחודש העבודה". עוד קובע סעיף 12 לחוזה הנוסף כי: "מדי שבוע, בצאת המטפל ליום המנוחה, ישלם המעסיק למטפל מפרעה ע"ח השכר החודשי בסך של 100 ₪". ואכן, עולה מהראיות בבירור כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעים, דאגה הנתבעת לשלם לתובעת בהתאם להסכם ההעסקה הנוסף ולא בהתאם לחוזה המלווים. תחילה שולם לתובעת 3000 ₪ כולל דמי כיס, והחל מחודש ינואר 2009 עד למועד סיום עבודתה - 3200 ₪ + 100 ₪ לשבוע כדמי כיס (סעיף 8 לכ"ת; סעיף 9 לכתב הגנה). הנתבעת דאגה להחתים את התובעת מדי חודש על אישור קבלת התשלומים הנ"ל (נספח 2 לתצהיר הנתבעת). הנתבעים טוענים, כאמור, כי בנוסף לתשלומים אלה שאין חולק ששולמו לתובעת, שולמו לה גם תשלומים נוספים במזומן. לטענתם, זאת נעשה בשל בקשת התובעת כי ישולם לה כך, שכן טענה בפניהם כי אין ברצונה לגלות לבעלה השוהה בארץ את השכר האמיתי שקיבלה (ראו גם עדות הנתבעת- עמ' 35,31 לפרוטוקול). אין בידינו לקבל טענה זו. עולה בבירור מהראיות כי הנתבעת דאגה באופן מדוקדק להחתים את התובעת על התשלומים שקיבלה ולרשום כל הוצאה נוספת שיש לקזז משכרה כגון הוצאות הטלפון (ראו עדות הנתבעת לעניין הוצאות הטלפון- עמ' 33 לפרוטוקול). גם אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעים, לפיה התובעת ביקשה כי ישולמו לה בנפרד תשלומים במזומן, הרי שלא הייתה כל מניעה מצד הנתבעת להחתים את התובעת על מסמך נפרד בו היא מאשרת קבלת תשלומים נוספים. יתרה מזאת, הנתבעת העידה בעצמה כי התובעת לא החזיקה בכלל עותק מאישור קבלת התשלומים (עמ' 31 לפרוטוקול). לכן, לא ברור כלל מה הייתה המניעה לרשום את הסכום האמיתי שקיבלה התובעת (שכן בכל מקרה העותק נשאר רק בידיה של הנתבעת). כשנשאלה הנתבעת לעניין הסתירה הפנימית בגרסתה זו, השיבה תשובה לא ברורה (עמ' 31 לפרוטוקול): "תשאלי את התובעת". בנוסף, הנתבעים אף לא טרחו לחקור את התובעת בעניין קבלה לכאורה של תשלומים במזומן. לאור זאת, אנו דוחים את גרסת הנתבעים לפיה קיבלה התובעת תשלומים נוספים במזומן, בלא תעוד, וקובעים כי ניתן ללמוד על התשלומים שקיבלה בפועל אך ורק בהתאם לאישורים עליהם דאגה הנתבעת להחתימה (שצורפו כאמור כנספח 2 לתצהיר הנתבעים). נוסיף, עולה בבירור מהראיות כי התובעת כלל לא ידעה שתשלום שכרה אמור להיות משולם לפי חוזה המלווים שנערך בינה לבין חברת o.r.s, ולא לפי החוזה הנוסף שנערך בינה לבין הנתבעים. התובעת ידעה רק על קיומו של החוזה הנוסף מול הנתבעים ולפיו פעלה. למעשה, התובעת כלל לא ידעה שחברת o.r.s היא המעסיקה הבלעדית שלה המשלמת את שכרה ישירות לחשבון הבנק, כולל כל הזכויות הסוציאליות להן היא זכאית. כך העידה התובעת : "ש.את יודעת על מה חתמת עם חברת או אר אס? ת.כשהגענו לארץ, האנגלית שלי לא הייתה טובה ולא דיברתי עברית. כשהגעתי למשרדים של או אר אס- לא ידעתי מה כתוב בחוזה, לא הסבירו לי מה תנאי ההעסקה. הייתה שם מישהי וגם הנתבעת 2 ואמרו לי לחתום. ... ש.בחברת או אר אס אמרו לך לחתום מבלי להסביר לך דבר וחתמת? ת.באתי עם הנתבעת לאו אר אס, היא אמרה לי שאני צריכה לחתום על טפסים. או אר אס גם אמרו לי הם דיברו עם הנתבעת 2 ולא איתי ונתנו לי את הטפסים לחתום. ש.חתמת גם על הסכם העסקה עם הנתבעת 2? ת.כן. ש.הנתבעת 2 הסבירה לך בצורה ברורה על מה את חותמת. אני מראה לך את ההסכם. ת.הסוכנת שלי גילה שלחה לי את ההסכם הזה בדואר ואז הראיתי את זה לנתבעת 2 ואז חתמנו על ההסכם הזה. הסוכנת אמרה לי שאני צריכה לחתום על הניירת והיא הסבירה לי את זה. ש.היא אמרה לך את גובה השכר? ת.כן, היא הסבירה לי שהמשכורת היא 3200 ₪ משעה 8:00 עד 16:00. ש.הנתבעת נתנה לך עותק מההסכם הזה? ת.בגלל שהסוכנת אמרה לי שאני צריכה עותק אחד ולשלוח אליה עותק אחד. אני חתמתי והעברתי עותק אחד לנתבעת 2 ואחד לסוכנת. ש.האם שאלת את הסוכנת אחרי ששלחת לסוכנת העתק מההסכם, אם זה בסדר על מה שחתמת? ת.אני לא דיברתי איתה אחרי ששלחתי לה את ההסכם חתום (ההדגשה לא במקור- א' ד"ט". אם כן, עולה מעדותה זו כי החוזה היחיד שהיה בידיעתה, ולפיו פעלה, הוא החוזה הנוסף שנערך בינה לבין הנתבעים. זאת גם ניתן ללמוד מכך שעוד בשנת 2008 פנתה לקו לעובד על מנת לבדוק אם זכויותיה משולמות כדין (ראו נספח ז' לתצהיר התובעת), וכאשר עשתה זאת הסתמכה על החוזה הנוסף בלבד לפיו שולם לה סך של 3200 ₪. ראו לעניין זה גם עדותה (עמ' 19 לפרוטוקול): "ש.כאשר היית אצל קו לעובד, לא אמרו לך בפעם הראשונה ב-12/08 שאת מקבלת פחות ממה שמגיע לך? באותה תקופה שהלכתי לקו לעובד, עבדתי משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים. הסבירו לי שיש כל מיני סוגים של עבודות של מטפל סיעודי, יש כאלה שעובדים עם קשישים וישנים במהלך העבודה ויש כאלה שלא. באותה תקופה עבדתי 8 שעות והם אמרו לי שעבור עבודה כזאת שכר בגובה 3200 ₪ זה בסדר" (ההדגשה לא במקור- א' ד"ט). הנה כי כן, עולה מהראיות כי התובעת כלל לא ידעה על קיומו של חוזה המלווים. התובעת כלל לא ידעה כי חברת o.r.s פועלת לפי חוזה המלווים ומשלמת לחשבון הבנק שלה את שכרה כולל כל התשלומים בגין הזכויות הסוציאליות. בהתאם למידע שהוצג בפני קו לעובד על ידי התובעת (לפיו כאמור משולם לה סך של 3200 ₪ בלבד), חישבו שם את הזכויות הסוציאליות להן היא זכאית (נספח ז' לתצהיר התובעת). עולה מהראיות כי הנתבעת לא העמידה את התובעת על כך שלמעשה שולמו לה כבר הזכויות הסוציאליות על ידי חברת o.r.s ישירות לחשבון הבנק, אלא שילמה לה את הסך של 5582 ₪ שנדרשה לשלם (ראו נספח ז 2 לתצהיר התובעת- אישור קבלת תשלום מיום 28.12.08). לדידנו, מכך ניתן ללמוד כי הנתבעת העדיפה להסתיר מהתובעת את העובדה ששכרה משולם לה ישירות לחשבון הבנק על ידי חברת o.r.s לפי חוזה המלווים. זאת גם ניתן ללמוד מתמליל ההקלטה הראשונה שהוגש לבית הדין - התובעת העידה בחקירתה כי שיחה זו התקיימה שלושה חודשים בטרם סיום עבודתה (עמ' 21 לפרוטוקול). זאת לאחר ששמעה מחברתה קודם לכן (בסביבות חודש פברואר) כי היא מקבלת שכר גבוה יותר (עמ' 20-19 לפרוטוקול). מתמליל ההקלטה עולה בבירור כי הנתבעת לא גילתה לתובעת את השכר האמיתי לו היא זכאית (עמ' 1 לתמליל): "..היא מקבלת 3600 או 3700 ₪, זה תלוי כמה שבתות יש, כמה ימי שני יש..". עוד עולה מתמליל השיחה כי התובעת שמעה ממלווים אחרים כי הם מקבלים תשלום גבוה יותר והנתבעת מנסה להניא אותה ממחשבה זו בטענה שיש שוני בין מלווה למלווה (עמ' 2- 5 לפרוטוקול): "דוברת (הנתבעת): מכל מקום אני יכולה לדבר עם יעל ולהגיד לה שזה לא, שהיא תתעסק בעניינים שלה, היא לא, אני לא יודעת היא חושבת שאנחנו מנצלים אותך? אני לא יודעת. ... מה שי מקבל? שי מקבל מעט מאוד, הוא לא מקבל את כל הזכויות ממשרד הביטחון כי לשי יש מעמד מיוחד והוא לא מוכר בכל מה שיש לו. אני לא יודעת אולי לאחרים יש מאה אחוז פלוס והם מקבלים את כל הפנסיה ממשרד הביטחון. הוא מקבל רק שליש לחודש, היא לא צריכה לעשות שום דבר כי לשי אין הרבה כסף. ... מה שאני אומרת, אנחנו לא יכולים להשוות לכל אחד יש את החישובים שלו. אני לא יודעת אם אותה בחורה עובדת מבוקר עד ערב ואין אף אחד איתה. אני לא בטוחה שמישהו מחזיק שני אנשים ביחד. צאריקה (התובעת): ..והיא נתנה את הטלפון למשרד הביטחון והיא אמרה לי שהיא דיברה עם יעל והכל, עם כולם, והיא מקבלת משכורת ממשרד הביטחון והיא מקבלת כמו שישראליים מקבלים.. וכשהיא אמרה את זה שי אמר אני רוצה גם לקבל עבור... יונה (הנתבעת): אבל שי כן מקבל..כאילו אני משלמת לה... דובר (הנתבע):היא מקבלת כאילו מעט כסף? היא לא מקבלת מעט כסף, היא מקבלת את מה שמגיע". אם כן, עולה מהתמליל כי הנתבעת הסתירה מהתובעת, וכן הסתירה מהבן שלה -הנתבע, את העובדה שהתובעת מקבלת לחשבון הבנק שלה משכורת גבוהה יותר על ידי חברת o.r.s. הנתבעת טענה בפניהם כי התובעת מקבלת משכורת בסך 3600 ₪ בלבד, טענה לשוני לעומת מלווים ישראלים אחרים, ואף טענה בפניהם כי היא זו שמשלמת למעשה את משכורתה של התובעת. כשנשאלה הנתבעת בחקירתה מדוע ציינה בהקלטה שהתובעת מקבלת שכר בסך 3600 ₪ בלבד, העידה גרסה לא ברורה לפיה כביכול היא והתובעת היו בסוד העניינים באשר לשכר האמיתי של התובעת ולא רצו שהנתבע ישמע על זה כדי שלא יגלה זאת לבן זוגה של התובעת (עמ' 38-37 לפרוטוקול). שאין בידינו לקבל גרסה זו, שנטענה לראשונה בעדות בבית הדין. מהאמור לעיל עולה, אפוא, מצב דברים זה: חברת o.r.s שהייתה המעסיקה הבלעדית של התובעת, העבירה מדי חודש לחשבון הבנק של התובעת את מלוא שכרה כולל מלוא התשלומים בגין זכויותיה הסוציאליות. זאת, בהתאם לחוזה המלווים שנחתם ביניהן. הנתבעת, מצידה, שהייתה מיופת כוחה של התובעת בחשבון הבנק שלה, הוציאה את התשלומים מחשבון הבנק של התובעת ושילמה לה בפועל שכר נמוך יותר, וזאת לפי הסכם ההעסקה הנוסף שנחתם בין הנתבע לבין התובעת. בכל אותה עת, הנתבעת כלל לא טרחה לגלות לתובעת באשר לשכר האמיתי שהיא קיבלה לחשבון הבנק מדי חודש בגין עבודתה. כאמור, דחינו את טענת הנתבעים לפיה שולמו לתובעת תשלומים נוספים במזומן שאין בגינם אישורים. טענה זו לא הוכחה אף בראשית ראיה, מה גם שמדובר למעשה בטענת "פרעתי" והנטל רובץ על כתפיהם. לאור האמור, הרי שהתובעת זכאית להשבת כל התשלומים אשר שולמו לה לחשבון הבנק ולא הועברו לידיה. זאת, בניכוי התשלומים שאין חולק כי שולמו לה בפועל, ובניכוי המקסימאלי של 25% שאין חולק כי הנתבעים היו רשאים לקזז משכרה. בהתאם לכתב התביעה ולנספח שצורף לו, שלא נסתר, ההפרש בין התשלומים שהועברו לחשבון הבנק של התובעת לבין התשלומים שהועברו בפועל לידיה עומד על סך של 60,210 ₪ (לאחר הקיזוז המקסימאלי של 25% משכרה). נציין כי בסיכומיה תבעה התובעת הפרשי שכר בסך 74,046 אך לא ניתן לתבוע יותר משתבעה בכתב התביעה. עם זאת, לדידנו, מהסכום של 60,210 ₪ יש לקזז גם את הוצאות הטלפון של התובעת אשר אין חולק כי שולמו על ידי הנתבעים. התובעת אף לא הכחישה את העובדה שהוסכם בינה לבין הנתבעים כי הוצאות הטלפון יקוזזו מחשבונה. ראו לעניין זה עדותה של הנתבעת בחקירתה הנגדית, שלא נסתרה, לפיה הוסכם (עמ' 31 לפרוטוקול): "..ובנוסף לזה יקוזז לה גם הסכום בגין השימוש בטל' נייד שאני שילמתי". אין כל מניעה כי הוצאות אלה יקוזזו מעבר לניכויים המותרים לפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס-2000. תחשיב הנתבעים באשר להוצאות הטלפון (נספח 1 לכ"ה) לא נסתר. על כן, יש לקזז מהתשלומים המגיעים לתובעת את הסך של 10,451 ₪. כמו כן, יש לקזז גם תשלומים נוספים שהוכח כי שולמו לתובעת על ידי הנתבעים מעבר לתשלום שכרה הרגיל- ראשית, יש לקזז את הסך של 5582 ₪ ששולם לתובעת על ידי הנתבעת בגין חופשה, הבראה וחגים. זאת, שכן אין חולק כי חברת o.r.s העבירה לחשבון הבנק את מלוא התשלומים הכוללים כבר את זכויות אלה. כמו כן, יש לקזז את הסך של 455 ₪ שאין חולק כי שולם לתובעת על ידי הנתבעת בגין שיעורי נהיגה (נספחים יא1 ו-2 לתצהיר התובעת). ראו לעניין זה עדותה של הנתבעת כי מעבר לאישורים אלה, אין בידיה אישורים נוספים לגבי הוצאות שהוציאה בגין שיעורי נהיגה, מבחן רישוי וכו' (עמ' 33 לפרוטוקול). נוסיף, כי לא ברורה דרישת הנתבעים לקיזוז הסך של 1800 ₪ בגין דמי השתתפות עצמית שנגבו מהנתבעת בגין תיקון נזק שנגרם לרכב בתאונת דרכים שבה היתה מעורבת התובעת. נסיבות האירוע התאונתי לא הובררו בפנינו, ומגרסת הנתבעת עולה לכאורה כי סברה כי הנהג האחר אשם בתאונה, אך נמנעה מלהגיש תביעה נגדו. לאור האמור, התובעת זכאית להפרשי שכר עבודה בסך 43,722 ₪. לא מצאנו לחייב בפיצויי הלנה לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם החוב. נדגיש, לאור העובדה שאין חולק כאמור כי חברת o.r.s העבירה לחשבון הבנק את מלוא שכרה של התובעת כולל מלוא התשלומים בגין הזכויות הסוציאליות, הרי שהתובעת לא תהא זכאית לכפל פיצוי בגין רכיבים כמו דמי הבראה ופדיון חופשה. ואכן, התובעת בסיכומיה זנחה את תביעתה ברכיבים אלה, כולל את תביעתה ברכיב פיצויי פיטורים שאין חולק כי שולמו לה על ידי חברת o.r.s. נסיבות סיום עבודתה של התובעת- האם פוטרה או התפטרה: כאמור,חברת o.r.s שילמה לתובעת פיצויי פיטורים עם סיום עבודתה אצל הנתבעים. עם זאת, לאור העובדה שהתובעת דורשת בתביעתה לחייב את הנתבעים בתשלום חלף הודעה מוקדמת, הרי שיש לקבוע האם פוטרה או שמא התפטרה. התובעת טוענת כי ביום 26.8.09 פנתה לבנק וביטלה את ייפוי הכוח של הנתבעת לפעול בחשבונה. לטענתה, למחרת היום פוטרה על ידי הנתבעת ללא הודעה מוקדמת. מנגד, הנתבעים טוענים כי ביום 26.8.09 התפטרה התובעת ללא הודעה מוקדמת. כפי שיפורט להלן, לעניין הנסיבות שאירעו ביום 26.8.09, מצאנו לקבל במלואה את גרסת מר עופרי שהייתה מהימנה עלינו, ומוצאת תימוכין גם בתמליל ההקלטה השנייה שצורף לתיק, לפיה הנתבעת הורתה לנתבעת לעזוב לאלתר את הבית. כאמור, ביום 26.8.09 ביטלה התובעת את ייפוי הכוח של הנתבעת לפעול בחשבונה (סעיף 27 לתצהירה; ראו גם עדותה עמ' 15 לפרוטוקול). מר עופרי העיד באשר לנסיבות שאירעו ביום זה כדלקמן (עמ' 24 לפרוטוקול): "ש.האם אתה יכול לתאר לבית הדין מה היו נסיבות סיום העסקת התובעת? ת.אני מדבר על היום שבו הכל התפוצץ, אני הגעתי לעבודה, הנתבע 1 אמר לי שאנחנו צריכים לנסוע לרח' פנקס. הנתבע 1 היה מאורגן, לבוש ונסענו עם מונית עם התובעת. הם ירדו לבנק ונשארתי באוטו לחכות להם והם חזרו לאוטו אחרי 40 דקות או שעה, אז הגענו לביתו של הנתבע 1. כאשר הגענו לביתו של הנתבע 1 הוא ביקש להתקשר לאמו. הנתבע לא תמיד ברור ולא יודעים מה הוא יכול לבקש ממך, בין היתר הוא אמר לאמו ממה ששמעתי מהמטבח שהוא אמר הוצאנו אותך מהחשבון, כשברגעים האלה הנתבעת 2 ביקשה ממנו הסברים ואז הוא הביא לה את התובעת ואמר שהוא היה איתה והוציאו אותה מהחשבון. הנתבעת 2 ביקשה ממנו שייתן לה לדבר עם התובעת, כאשר התובעת לקחה את הטלפון היא שמה אותו ברמקול, והקליטה את השיחה כאשר נכחנו אני והתובעת והנתבע 1 במטבח. השיחה הייתה מאוד טעונה. בשיחה הזאת הנתבעת 2 סילקה את התובעת מהבית, ביקשה ממני שאקח את המפתחות ממנה, ושהיא תעזוב את המקום באותו רגע. ... ש.עשית את מה שהנתבעת 2 ביקשה ממך, לקחת את המפתחות? ת.כן. ש.והתובעת ארזה את החפצים שלה? ת.לא, היא ביקשה שלא תארוז ושלא תכנס הביתה (ההדגשות לא במקור- א' ד"ט). בחקירתו הנגדית הוסיף מר עופרי כי הוא זוכר ששיחה הזו הייתה מיד לאחר אותה נסיעה לבנק (עמ' 28 לפרוטוקול): "ש.האם זה נכון שהנסיעה לבנק הייתה יום אחד לפני אותה שיחה טעונה ולא באותו יום? ת.אני חושב שזה היה באותו יום. נראה לי שכן. אני זוכר שזו הייתה נסיעה ואז חזרנו והיה טל'". כאמור בעדותו, התובעת הקליטה חלק משיחה זו ותמליל השיחה הוגש לתיק. כמפורט להלן, תמליל השיחה תואם במדויק את עדותו של מר עופרי: "דוברת (הנתבעת):תקשיבי לי, בבקשה תני את המפתחות לנועם וצאי החוצה. אני אקח את הדברים שלך ותגידי לאן להביא אותם ואנחנו נביא לשם את זה. אני לא רוצה אותך שם עכשיו אפילו דקה. ... צ'אריקה (התובעת):אוקיי, אני אלך, את לא צריכה להגיד לכי לכי. אני אלך. דוברת (הנתבעת): צאי החוצה. אחר כך אני אבוא לשם..ונסיים הכל פנים אל פנים. עכשיו אני לא יכולה לבוא לשם. דובר (הנתבע): אמא? דוברת (הנתבעת) מה? דובר (הנתבע): אני כל כך רוצה שהיא תישאר. דוברת (הנתבעת): שי היא לא יכולה להישאר אצלך. דובר (הנתבע): למה? דוברת (הנתבעת): תשכח מזה. היא לא יכולה להישאר כי היא התנהגה בצורה בזויה. דובר (הנתבע): למה? דוברת (הנתבעת): היא לא הייתה צריכה לסדר אותך ולמשוך אותך בלשון. היא יכלה לדבר אתי ולהגיד לי ככה ולא לסדר אותי, אני הייתי נותנת לה. הייתי אומרת לה אולי גם כן ללכת...אבל הייתי מדברת איתה. עכשיו אין שי היא סידרה אותך. והיא מסדרת אותך כל הדרך, כל הדרך היא מסדרת אותך בלי סוף. ... דוברת (הנתבעת): צאי החוצה. צ'ריקה (התובעת): אוקיי יונה תודה רבה לך ביי, ביי יונה, אנחנו ניפגש שוב. ביי יונה". הנה כי כן, ברור גם מתמליל השיחה כי ביום 26.8.09 סילקה הנתבעת את התובעת מהבית. זאת, לאחר שגילתה כי התובעת ביטלה את ייפוי הכוח לפעול בחשבונה. ואולם יש להבהיר כי המילה פיטורים איננה מופיעה בתמליל שהוא ממילא קטוע, ואין לבטל את האפשרות כי בסערת הרגע, עקב משבר האמון הורתה הנתבעת לתובעת לעזוב את הדירה עד לבירור העניין, ולא על מנת לפטרה. זאת ועוד, התובעת העידה בתצהירה כי פיטוריה נעשו למעשה ביום 27.8.09 ולא ביום 26.8.09 (ראו גם עדותה- עמ' 15 לפרוטוקול). גם הנתבעת העידה בתצהירה באשר לחילופי דברים שהיו ביניהן בתאריך זה. לכן, יש להתחקות אחר הנסיבות שהובילו לסיום עבודתה של התובעת ביום 27.8.09. התובעת העידה בתצהירה (סעיף 28 לתצהיר): "אחר כך למחרת ביום 27.8.09 כשהגעתי לבית לעבודה, יונה שאלה אותי למה הלכתי לבנק וצעקה עלי, וגירשה אותי מהבית: 'לכי מהבית לפני שאביא משטרה'. מנגד, הנתבעת העידה בתצהירה (סעיף 24 ג') כי ביום 27.8.09: "חזרה התובעת לדירת בני שי עם מזוודה וביקשה לארוז את חפציה האישיים. שי התקשר אליי ומסר לי כי התובעת שבה כאמור לקחת את חפציה. לשאלתי מדוע התובעת עוזבת, ואם עוזבת, מדוע ללא הודעה מוקדמת, תשובת התובעת הייתה: 'מצאתי מקום עבודה אחר עם משכורת גבוהה יותר. הרבה יותר גבוהה". בעדותה הוסיפה הנתבעת באשר לשיחה זו כדלקמן (עמ' 36 לפרוטוקול): "...קיבלתי שיחת טלפון ואני לא זוכרת אם זה היה מהנייד של שי או התובעת, אז הסתבר שמה ששי אמר לי שהתובעת הגיעה היא רוצה לקחת דברים וללכת, הוא התחנן שאדבר איתה שלא תעזוב. אז התנהלה בינינו שיחה ואמרתי לה למה את עושה את זה? את הרי בודהיסטית, בודהה לא יסלח לך...בסופו של דבר היא אמרה לי שהיא עוזבת ואני אשלם על זה ועוד משפטים כאלה, שאני רימיתי אותה..". להשלמת התמונה נציין כי ביום 27.8.09 פנתה התובעת אף לשגרירות סרי לנקה והתלוננה בפניהם כי הנתבעת רימתה אותה (נספח ט"ז לתצהיר התובעת). לעניין הנסיבות שהובילו לסיום עבודתה של התובעת ביום 27.8.09, לא מצאנו לקבל את גרסתה של התובעת לפיה הנתבעת סילקה אותה מהבית. כאמור, עולה מהראיות כי אירוע זה היה יום קודם לכן- ביום 26.8.09. לעניין זה, מצאנו להעדיף את גרסתה של הנתבעת כי ביום 27.8.09 ניסתה לדבר עם התובעת שלא תעזוב את עבודתה והתובעת היא זו שהתפטרה. נציין בהקשר זה כי התובעת, אשר טרחה להקליט את השיחה הטלפונית מיום 26/8/12 מצאה שלא להקליט את השיחה מיום 27/8/12 ומכל מקום שיחה זו לא הוגשה לפנינו. ונדגיש, אמנם עולה מהראיות כאמור כי ביום 26.8.09 סילקה הנתבעת את התובעת מהבית. עם זאת, עוד עולה מהראיות כי דברים אלה נאמרו בעידנא דריתחא, כאשר יום למחרת חזרה בה הנתבעת מדבריה וביקשה מהתובעת שלא לעזוב את עבודתה. הלכה פסוקה היא כי משאומר מעביד לעובד כי "אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה" וכי "הוא יכול ללכת", פשוטו שהוא מפטרו, אלא אם כן יוכח כי הדברים נאמרו בלא כוונה לתוצאה, בעידנא דריתחא (דב"ע לה/3-41 יעקב היגר נ' דינה שווארץ פד"ע ז 24 ;להלן: "עניין שווארץ"). כך למשל מקום שבו האחראי אינו שולט בעצמו עקב ריב ואומר לעובד שלא לחזור לעבודה, אך למחרת היום שולח שליחים להחזירו, מעידה כי התחרט על מעשיו הנחפזים ואין לראות באמירתו פיטורים (דב"ע לב/3-26 דניאל חיים נ' אהרון ושות' פד"ע ד 149). כשם שאי פניה לעובד כדי לבקש ממנו לחזור לעבודה מהווה את אחד הסימנים לכך שהדברים לא נאמרו בעידנא דריתחא (דב"ע נז/3-52 לוי אתי אביב נ' אגמי שיווק רהיטים בע"מ (1997). הכלל הוא, אפוא, שהשאלה אם הפיטורים, או ההתפטרות, היו בעידנא דריתחא תיבחן גם לאור השאלה האם הודיע הצד הפועל על חזרתו מדבריו תוך זמן קצר (עניין שווארץ, לעיל). אם כן, לדידנו האירוע ביום 26.8.09 נאמר בעידנא דריתחא ולא הייתה כוונה אמיתית של הנתבעת לפטר את התובעת. זאת, לאור השיחה שהתקיימה ביניהן למחרת בה ביקשה כאמור מהתובעת שלא לעזוב את עבודתה. התובעת, מצידה, היא שבחרה לעזוב את עבודתה אצל הנתבעים. ממכלול הראיות שלפנינו התרשמנו כי התובעת אמנם לא הבינה מלכתחילה את מתכונת ההעסקה היחודית של מלווים במשרד הבטחון, ולא היתה ערה לחוזים הכפולים שנחתמו עימה. ואולם, לאחר שבמשך תקופה חשה שהשכר המשולם לה נופל משל מלווים אחרים, וזאת בין היתר לאחר שיחה שקיימה עם חברה אותה פגשה בית הלוחם (עמ' 19 - 20 לפרוטוקול עדותה), היא החלה להתעמת עם הנתבעת ביחס לשכר המשולם לה (כפי שעולה מהתמליל הראשון), התובעת, ביקשה לקבל מהנתבעת הבהרות ביחס לפער בין השכר שמשולם לה לבין השכר שמשולם למלווים אחרים, התעמתה עם הנתבעת והבינה שהתשובות שניתנות לה אינן מספקות. על רקע האמור, התובעת מצאה בביתה של הנתבעת מסמכים שונים, שסייעו לה במציאת "קצה חוט" לחשיפת חשבון הבנק בו הופקדו הכספים מ- ORS. הנתבעת הגיעה לחשבון הבנק, ביטלה את יפוי הכח והודיעה על כך לנתבעת, בעיתוי שמצאה לנכון, בסוף חודש אוגוסט 09, בשיחה שרק חלקים ממנה נחשפו בפנינו. יובהר, כי מהראיות שבפנינו עולה כי התובעת החלה לעבוד אצל מעבידה חדשה כבר בתחילת חודש ספטמבר 09, כך, נדמה כי העיתוי בו בחרה התובעת להתעמת עם הנתבעת לא היה מקרי. אשר להשלכות מהלכיה של התובעת בהתפטרותה בלא הודעה מוקדמת העיד נועם עופרי כאשר נשאל כיצד הגיב הנתבע 1 כאשר התובעת יצאה מהבית והשיב "זו הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה" (עמ' 25 לפרוטוקול). ובהמשך עדותו (עמ' 27 לפרוטוקול): "הנתבע 1 שקשה מאוד לשפוט אותו היה מאוד תלותי בתובעת, ביקש ממני כל פעם להתקשר אליה והיו מצבים שהוא פשוט התחנן, לתת לו את הדקה שתיים שירד מזה עד שאני הפצרתי בו לא להתקשר אליה. היו כמה פעמים שהתקשרתי אליה לבקשתו של הנתבע 1 זה היה תהליך גמילה." איננו סבורים כי בנסיבות העניין התובעת היתה פטורה ממתן הודעה מוקדמת להתפטרות. נזכיר כי התובעת מלכתחילה הסכימה לעבוד אצל הנתבעים בהתאם לתנאים המקובלים בהעסקת עובדים זרים. לימים התברר לה, שעל אף שהיא בכלל לא ידעה על כך, קמה לה זכאות לסכומים גבוהים בהרבה מאלה ששילמה לה הנתבעת 2 בהתאם לחוזה שנחתם ביניהן, ולמקובל בהעסקת עובדים זרים. בנסיבות העניין אנו סבורים כי היה מקום שנתבעת תגלה רגישות מינימלית למצבו של הנתבע 1, אשר היה כרוך אחריה ובתמימותו אף עשה הכל על מנת לסייע לה. בנסיבות העניין היה מקום שהתובעת תתן לנתבעים התראה והזדמנות לתקן את הטעון תיקון ולא תנקוט במהלך חד צדדי שכל תכליתו לנקום בנתבעת באמצעות הפגיעה בבנה. לנוכח האמור, הגענו לכלל דעה כי יש לנכות מסכום הפרשי השכר שנפסק לתובעת סכום בסך 4,002 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הפרשי שכר עבודה בסך 39,720 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון. כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת, בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, סך כולל של 4,000 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. צבאנכי צה"לצה"ל