מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא זימון ועד מנהל עמותה: ב30.4.97- הוגשה ע"י המועצה האזורית עמק הירדן, ראש המועצה וקבוץ כנרת המרצת פתיחה בה נתבקש ביהמ"ש המחוזי בנצרת, לקבוע, כי זימון האסיפה הכללית ו/או הועד המנהל של העמותה לשחזור חצר כנרת יוכל להעשות ע"י כ"א מיושבי הראש של ועד ההנהלה בנפרד. בד בבד עם המרצת פתיחה זו הוגשה בקשה לסעד זמני המורה, כי הועד המנהל של העמותה לשחזור חצר כנרת יכונס במקום ובמועדים שייקבעו ע"י ביהמ"ש. נטען בה, כי ב6.1.97- ניסה ראש המועצה האזורית עמק הירדן לזמן את הועד המנהל של העמותה לפעולה. זה ענה לו במכתב מ15.1.97-, כי איננו מסכים וכי קודם לכך יש "ליישם את ההחלטות שהתקבלו בהנהלת העמותה ולתקן את התקנון וכן לקיים נוהלי עבודה וברור מחלוקות, בהתאם לנוהל שנקבע בתקנון המתוקן". ואכן, ב13.7.97- ניתנה החלטה מנומקת לכנס את הועד ע"י כ"א משני יושבי הראש, במועדים מסויימים, בחצר המושבה כינרת. בהחלטה צויין, כי עפ"י תקנה 21 לתקנון העמותה, שנרשמה אצל רשם העמותות ב12.6.84-, מחוייבת העמותה ע"י חתימת שלושה חברי הועד שהם: נציג המועצה האזורית עמק הירדן, נציג המועצה כינרת ונציג קבוצת כינרת. חתימת שניים מבעלי זכות החתימה, כאמור, חייבת לכלול את חתימת נציג המועצה המקומית כינרת. יושב ראש הועד הם : ראש המועצה האזורית עמק הירדן וראש המועצה המקומית כינרת. כל אחד מהגופים הללו שלח את נציגו לעמותה. 1. מאז תחילת פעולתה של העמותה ב1984- ועוד קודם לכן שררו חלוקי דעות אישיים ומקצועיים בין הצדדים בקשר להמשך ביצוע עבודות השחזור בחצר שהגיעו לשיאן, כפי שאתאר, בשנים האחרונות ושגורמות לכך שעבודת השחזור בחצר כינרת איננה מתקדמת מזה 14 שנה והחצר נמצאת במצב של התפוררות. לחלוקי דעות אלה הצטרף מאבק על כח ושליטה בחצר כינרת. 2. המשיבים נציגי המועצה המקומית כינרת וקבוצת כינרת מרגישים עצמם מקופחים עקב זאת שחצר כינרת נמצאת בתחום שיפוטה של המועצה המקומית כינרת, בעוד הניהול בעמותה נעשתה ע"י נציגי המועצה האיזורית ונציגי קבוצת כינרת שבה אין להם רוב. מן התצהירים שהוגשו בתיק ע"י גיורא כהן, יו"ר המועצה המקומית כינרת וע"י שמואל יזרעאלי ממושבת כינרת ששימש יו"ר המועצה המקומית כינרת המושבה בין השנים 1959 - 1970 עולה תמונה עגומה של מאבקי כבוד וסמכות בין הצדדים הנמשכת מאז מלחמת יום כיפור ועד היום. 3. גיורא כהן ושמואל יזרעאלי מאשימים את המבקשות בכך שניסו להשתלט על חלקות החוף שנמצאו במשבצת שטח השיפוט של המושבה; שסרבו להסכים לבוררות במקרה של חלוקי דעות בין הצדדים בנגוד להצעה של העמותה מ6.12.86-; כי מנעו בעדן מלהשתתף בקבלת הפנים לנשיא המדינה בחצר כינרת במרץ 1987; כי השקיעו והם משקיעים הון עתק בטיפול, אחזקה ושימור של חצר כינרת ובית העלמין ללא הכרה והשתתפות של המבקשים ומבלי שברור לציבור שהדבר נעשה ע"י המושבה כינרת ולא ע"י המבקשים. 4. האיש שלדעת המשיבים ממקד יותר מכל את היחסים העכורים שבין הצדדים הינו אהרון ישראלי. הוא אשר גרם לכך שראש המועצה המקומית כינרת לא קבל את פני הנשיא בשנת 1987. הוא אשר הוציא מבית העלמין של כינרת את השלט המאזכר את הקבוצה התימנית שחיה תקופה מסויימת בקבוצת כינרת, תוך פגיעה קשה ברגשות המשיבים. בשנת 1987 מונה אהרון ישראלי כמפקח על הבניה מטעם המבקשים לצורך שחזור חצר כינרת . לטענת המשיבים גרם בפיקוחו לשחזור לא נכון של מבנה החצר, להריסת חדרים בה שנועדו לשיקום ולחלוקי דעות מתמידים בינו לבין הארכיטקט אלכס קשטן באופן שגרם לסדרי עבודה לא תקינים. הארכיטקט קשטן פנה אל הנהלת העמותה בענין זה במרץ 1991 וכאשר התנהגותו של אהרון ישראלי גרמה להפסקות בעבודה החליט גיורא כהן, יו"ר המועצה המקומית כינרת, להפסיק את עבודתו ב7.11.93-. המשיבים טוענים, כי עניין מעורבותו של אהרון ישראלי בעבודה הובאה לפסיקת בורר ניטרלי אשר פסל אותו מלהמשיך לפקח על המשך עבודות הבניה בחצר. 5. כתוצאה ממערכת היחסים העכורה עקב מעורבות אהרון ישראלי בעבודות השחזור והגיבוי שניתן לה ע"י המבקשים, נוצר נתק מוחלט בין הצדדים ונעשתה פניה ראשונה לערכאות לבימ"ש השלום בטבריה. 6. התוצאה היא, שבשלושת השנים האחרונות, אין שני יושבי הראש משתפים פעולה זה עם זה בזימון הועד המנהל של העמותה כדי לדון ולקבל החלטות בעניינים הקשורים לפעילות העמותה ובמיוחד בקשר להמשך ביצוען של עבודות השחזור בחצר כינרת. נוצר מצב של נתק בין חברי העמותה וקפאון בפעולות העמותה ובעיקר בשחזור האתר. הצדדים אינם מדברים ביניהם אלא כותבים מכתבים זה לזה. הישיבות שכונסו בצו ביהמ"ש הסתיימו בלא כלום וללא קבלת החלטות ביחס לפעולות המוצעות לגיוס כספים, כדי לממן את פעולות השחזור. קפאון זה מסכל את ממוש מטרות העמותה שהוקמה כדי ליצור התאגדות משותפת שתעסוק בשמור ושחזור חצר כנרת, המהווה אתר לאומי, אבן פינה בתנועת העבודה וראשית ההתיישבות בא"י שאין ערוך לחשיבותה החינוכית והלאומית במיוחד בשנה זו בה אנו חוגגים מאה שנות ציונות ו50- שנים למדינה. המשיבים פנו אל רשם העמותות בבקשה למנות חוקר והם עומדים על כך שבמצב כזה, של נתק בין חברי הרוב והמיעוט, יש לפרק את העמותה. 7. לאחר שניתנה החלטת ביהמ"ש מה13.7.97- על כינוס הועד טענו המשיבים, כי ".. הופרו האיזונים באופן שהרוב של המבקשים החל לרמוס בשיטות בולשביקיות את המיעוט ולעשוק אותו, דבר שלא העז לעשות בעבר" (ס' 15 לתצהיר גיורא כהן מ13.7.98-). במכתב שכתב גיורא כהן לזאב שור ב17.3.98- התבטא במילים הללו: ".. קבלתם החלטות בשיטות המזכירות את המשטרים הגרועים ביותר...דרסתם את זכויותינו ונהגתם בעמותה כאילו אתם הנכם בעלי הבית היחידים שלה..." גישה זו מצביעה על עומק שנאת החינם המשותפת לשני הצדדים. 8. בישיבה שהתקיימה ב25.2.98- הצעתי את ההצעה הבאה שנתקבלה בהסכמה מלאה או חלקית ע"י שני הצדדים: ".. 1. תהיה פניה בשם העמותה - "עמותה לשחזור חצר כינרת" לצורך קבלת כספים לשחזור החצר, מה שקרוי "שתדלנות" לכל הגורמים בין בארץ ובין בחו"ל. 2. יפורסם בשם העמותה מכרז לקביעת הקבלן שיבצע את השיפוצים 3. עם קבלת הכספים ובחירת הקבלן, תעשה בהסכמה של הצדדים ו/או באי-כחם בחירה של המלווה את העבודה תוך התחשבות ברצונו של הארכיטקט. במידה ולא תהיה הסכמה תהיה פנייה לביהמ"ש.." שני הצדדים טוענים שקבלו את הצעת ביהמ"ש. אלא שבפועל, לא בוצעה ההצעה. לא נתקבלה שום החלטה משותפת בענין שחזור החצר בישיבות שכונסו עפ"י החלטת ביהמ"ש. 9. ב6.7.98- הוגשה הבקשה הנוכחית להורות על זימונו של הועד המנהל ל27.7.98- וכן לישיבות נוספות לצורך קבלת החלטות הנדרשות בענין ביצוע העבודות שחזור חצר כינרת. הנושאים שעל סדר היום הם הנושאים הבאים: א. החלטה בדבר המשך פעולות השחזור. ב. פניה על גורמים ממלכתיים ואחרים לקבלת סיועם הכספי. ג. מינוי ועדת בניה לבדיקת התוכניות הקיימות ולקביעת פעולות השחזור. ד. מינוי ועדת מכרזים של העמותה. נאמר בזימון שהוצע ע"י המבקש 1, כי למר גיורא כהן, יו"ר משותף של העמותה, שמורה הזכות להעלות נושאים נוספים לסדר היום. 10. בינתיים, בתחילת 1998 החליטה הממשלה במסגרת הפעילויות לציון שנת היובל למדינת ישראל לשקם 50 אתרי התיישבות תקומה ומורשת ולהקצות משאבים למטרה זו. במכתבו מיום 8.3.98 מציין יוסי פלדמן, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים ואתרי התיישבות, כי חצר כינרת עשויה להתקבל בתוכנית המתגבשת למתן סיוע. ברור שהעמותה רוצה וצריכה לנצל את האפשרות לקבל את הסיוע המוצע ולשם כך יש צורך בקבלת החלטות מתאימות במוסדות העמותה. 11. במכתבו של גיורא כהן ראש המועצה כינרת אל זאב שור, ראש מועצה אזורית עמק הירדן מ17.3.98- אשר הציע לו לזמן את הועד לצורך קבלת ההחלטות המתאימות נאמר כדלקמן: ".. 4. הודעת הממשלה לכלול את החצר בתקציב לשנת ה50- מצעידה אותנו בנושא הכספי, אך כדי שנוכל לפעול יש לבל החלטות בקשר לביצוע. נושא המפקח והניהול באתר, הוא שסתם את הגולל על כל הנסיונות הקודמים. יש לפיכך לקבוע סעיף זה כראשון בסדר היום, כדי לקדם המעשה בשטח. משום מה, בהצעתך לסדר היום, הינך מתעלם מההמלצה האמורה של בית המשפט. 5. ע"מ לבחון את כוונותיכם האמיתיות, אני מציע כי תקבע ישיבת ועד, אליה יוזמנו כל חברי הועד ואשר על סדר יומה יהי הנושא האחד והיחיד של מינוי מפקח/מלווה של העבודות. 6. לאחר קבלת עמדתכם בענין האמור, אתן את החלטתי באשר לכינוס ישיבת הוועד ומועדה. כאמור, למרות שמחתו של גיורא כהן לא כונס הועד מאחר וגיורא כהן לא הסכים לזמנו. 12. בהתנגדותם של המשיבים לבקשה שבפניי לזמן את ישיבת הועד הם טוענים, כי הועד פועל שלא עפ"י התקנון ולא כונסו כל חברי הועד; כי בכוונת המבקשים להפר את האיזון שהושג בעת הקמת העמותה ושנתן למועצה המקומית כינרת זכות וטו, וכי המבקשים חותרים לקבל החלטות המנוגדות לת' 20(ב) לתקנון העמותה בו נאמר: ".. למרות האמור לעיל מסכימים הצדדים כי לא תתקבל החלטה בכל הנוגע לפעולות שחזור החצר ו/או הפעלת האתר, המנוגדת לטובת המושבה כינרת ואורח החיים בה.." 13. אני דוחה את הטענה, כי הועד פועל שלא לפי התקנון. הועד פועל במתכונת זו של שלושה חברים כבר 14 שנה ואין מקום להעלות טענת אי-חוקיות לאחר שהועד פעל כפי שפעל תקופה כה ארוכה. שנית, אני מקבלת את טענת המבקשים כי עפ"י סעיף 33 (א) לחוק העמותות לא יכול להיות חבר ועד מי שאיננו חבר העמותה. סעיף זה גובר על כל פירוש שונה לתקנון העמותה. הטענה שהועד עומד לקבל החלטה המנוגדת לטובת המושבה כינרת ואורח החיים בה אינה נראית לי. הרי גיורא כהן שמח כאשר החליטה הממשלה להקצות משאבים שגם חצר כינרת תהנה מהם. באשר לביצוע פעולות השחזור. מהראיות שנשמעו בפניי עלה, כי קיימת הסכמה לכך שעמרי שלמון, רכז איזור צפון של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, יהיה המפקח על הבניה רכז ומתאם הפרוייקט בהתאם לתוכנית שתגובש ע"י העמותה לשחזור חצר כינרת (ראה גם מכתב יוסי פלדמן מנכ"ל המועצה לשימור אתרים מ8.3.98- נספח י"א). 14. המשיבים מבקשים להפקיע את סמכות העל של העמותה למשך חמש שנים, עד אשר תגמר מלאכת השחזור שתפקח עליה המועצה לשימור אתרים. המבקשים לעומת זאת חפצים שועדת הבניה, תהיה של העמותה וכי לא תופקע סמכות העל של העמותה לניהול ואחריות על שחזור החצר. 15. אני מקבלת את עמדת המבקשים, כי אין להסכים לכך שלעמותה ייגרם נזק חמור ובלתי הפיך של הפסד ההזדמנות לקבלת סיוע שנת ה50- מהמדינה עקב סירובו של המשיב 1 לשתף פעולה לזימון ישיבות ועד ההנהלה. אין אפוא מקום להוסיף ולהמתין עד שהמשיב 1 יתרצה לזמן את הועד המנהל יחד עם המבקש מס' 1 ולפיכך ניתן בזה הצו המבוקש לזמן את הועד המנהל במתכונתו עד כה, למועד של 27.7.98 וכן לישיבות נוספות במידת הצורך כדי לקבל החלטות הנדרשות בענין ביצוען של עבודות שחזור חצר כינרת. אני מקבלת גם את עמדת המבקשים אשר אינם רוצים בפירוק העמותה ומבינה לרצונם לשמור על סמכות העל שלה ולא להעבירה, ואפילו לחמש שנים, לגוף אחר דהיינו, המועצה לשימור אתרים. 16. עם זאת, אינני מקבלת את עמדת המבקשים לפיה "ייהרג ובל יעבור" ייצוגה של קבוצת כינרת והמועצה האזורית עמק הירדן ע"י אהרון ישראלי, שהיא, היא, מקור התקלות וחוסר שתוף הפעולה המוחלט בין הצדדים. יתכן מאד ואין ממש בטענות המשיבים נגד ישראלי. אין לי ספק שהוא איש מקצוע מעולה, ובעל רקע המכשיר אותו לייצג את המבקשים בעבודת השחזור. עובדה היא, שבהשתתפותו אין העבודה מתבצעת ונוצרו יחסי עבודה גרועים שאינם מאפשרים את המשכה. זוהי מציאות גרועה הנמשכת שנים רבות, שאי אפשר לשנותה ולכן צריך להכיר בה ולמצוא פתרון שיאפשר את המשך העבודה ע"י נציגות אחרת מטעם המבקשים (אילו הירדנים היו מבקשים את החלפת נח כינרתי במו"מ על הסכם המים יש להניח, בכל הכבוד הראוי, שממשלת ישראל היתה מחליפה אותו, עם כל היידע והכישורים שלו). טובת הענין חייבת, במקרים כאלה, לגבור על יוקרה אישית של צד זה או אחר. 17. עובדה היא שעבודת השחזור של החצר איננה מתקדמת שנים רבות עקב מערכת יחסים עכורה בין אהרון ישראלי לבין המעורבים בעבודות השחזור, כולל הארכיטקטים שהם אנשי מקצוע ודבר אין להם עם היריבות האישית שבין הצדדים. כאשר עבודה חשובה זו של שחזור החצר מוקפאת נגרם נזק לא רק לצדדים אלא לתושבי המדינה כולה, בהיות החצר נכס לאומי. בנסיבות אלו מן הראוי להתעלות מעל יריבות אישית ומבחני כבוד וכח ולהחליף את אהרון ישראלי בנציג אחר עמו יוכלו המשיבים והארכיטקטים לשתף פעולה. האלטרנטיבה של פרוק העמותה עקב שתוקה במשך שנים רבות נראית פחות רצויה. עמותות