זיכוי מטפלת מעבירת גניבת כסף מהבית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זיכוי מטפלת מעבירת גניבת כסף מהבית: כב' השופטת זהבה בוסתן 1. המערערת הורשעה בת"פ 1219/08 (בית משפט השלום ברמלה), לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של גניבה והוטלו עליה ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות, שמונה חודש מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין וקנס כספי בסך של 3,000 ₪. הערעור שבפנינו מופנה כלפי הכרעת הדין המרשיעה. 2. על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 27.1.08 ל- 30.1.08 שימשה המערערת כמטפלת בבנה של המתלוננת וגנבה מביתה של המתלוננת ברח' וילנה ברמלה סך של 35,000$. 3. בבית משפט קמא העידו מטעם התביעה המתלוננת, בנה (להלן "XX") ובתה (להלן "X"). מטעם ההגנה העידה המערערת בלבד. 4. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: המתלוננת החביאה 48,000 ₪ ו- 47,000$ במזומן, אותם קיבלה כתמורה למכירת דירת בתה, בתוך ארון הבגדים שלה, בחור שבין הקיר לארון הבגדים. הכסף היה מחולק לחבילות, כאשר כל חבילה הכילה 5,000$, היתה קשורה בגומיה בצבע שונה ועליה פתק צהוב עליו היה רשום סכום הכסף שבאותה חבילה. ביום 30.1.08 נמצא כי חסרים 35,000$ מתוך הכסף האמור ובתיקה של המערערת נמצאו באותו יום 5,000$ מתוך הסכום האמור כשהם קשורים בגומיה עם פתק כאמור. הראיות 5. א. המתלוננת העידה בבימ"ש קמא כי היא החביאה את הכסף בארון בחדר השינה בו מצויים בגדיה ובגדי בנה בלבד, מאחורי מדף עליו מצויים בגדיה. בארון קיים מתג תאורה שכאשר מדליקים אותו ניתן לראות את שקית הכסף. איש מלבד המתלוננת, לרבות בנה XX, לא ידע היכן הונח הכסף ואיש למעט המערערת לא נכנס לחדר. באותו יום סידרה המערערת את הבגדים בארון. ביום 30.1.08, באופן חריג, לא הגיעה המערערת לעבודה וחברתה התקשרה להודיע למתלוננת כי המערערת חשה ברע. באותו בוקר הבחינה המתלוננת כי השקית בה היה הכסף בולטת מעט ופתוחה. כאשר היא נטלה את השקית לידיה חשה כי היא קלה יותר מהרגיל. בעקבות זאת היא הזעיקה את בנה XX מהעבודה שמצא כי חסר כסף. XX הזעיק את המערערת וכשהגיעה היא ובנה XX עזבו את הבית לצורך סידורים בלשכת הרווחה. בבית נותרו המערערת, בנה של המתלוננת, משה, שהוא קטין בן 4 ואמה, קשישה בת 90 שאינה מתקשרת עם הסביבה. בתה X הגיעה לבית לאחר שהיא ובנה חזרו מהסידורים (יצוין כי X העידה שהגיעה לבית לפני שהמתלוננת וXX חזרו מהסידורים). בחקירתה הנגדית התברר כי בשעה שהיא וXX יצאו מהבית נותר בו גם יוסף, בן נוסף של המתלוננת, בגיר בשנות העשרים שלטענתה ישן וכי אמה של המתלוננת מטופלת מדי יום על ידי מטפלת במשך שעתיים. המתלוננת לא זכרה אם כשהיא וXX חזרו הביתה הם הלכו לבדוק אם חסר כסף נוסף. לגבי התנהלותם לאחר שחזרו מהסידורים העידה: "ש. כשחזרתם את וXX מהרווחה האם מישהו מהמשפחה ניגש לארון לבדוק את הכסף? ת. לא. ש. אם לא, אז איך ידעתם שחסר כסף כשחזרתם? ת. שמתי את הכסף, כשזה חסר נהייתה כל המהומה. ש. אתם חוזרים מהרווחה ואתם מאשימים את ויויאן שחסר כסף בלי שידעתם אם חסר או לא חסר בארון באותו יום? ת. הכסף נעלם, רק אני והיא נמצאים. ש. כמה כסף נעלם? ת. לא זוכרת. 30,000 דולר". ב. XX העיד כי ביום 24.1.08 הוא ספר את הכסף בנוכחות המתלוננת וX. הוא אף העיד כי המתלוננת הניחה את הכסף בתוך שקית בחור מאחורי הארון בחדרה, בחלק בו תלויים בגדיה (כזכור המתלוננת העידה כי איש מלבדה לא ידע על מקום המחבוא). על פי תאורו לא ניתן לראות את שקית הכסף שהונחה במחבוא אלא "רק אם אתה מכניס את היד אתה יכול לשלוף את זה" (פרו' עמ' 3 ש' 22). ביום 30.1.08, כשהתקשרה אליו המתלוננת, הוא הגיע לביתה וכשספר את הכסף מצא כי חסרים 30,000$. מאחר וחשד שהמערערת גנבה את הכסף הוא התקשר אליה וביקש ממנה לבוא. כשהגיעה המערערת יצא עם אמו לסידורים "אני השארתי אותה בבית כדי לוודא שהכסף נגנב לא ממקור משפחתי, השארתי אותה שאם במידה שנגנב כסף שנדע שזה המקור" (פרו' עמ' 11 ש' 26-27). לאחר שהוא והמתלוננת שבו מהסידורים הם מצאו כי חסרים 5,000$ נוספים. הם פנו למערערת וביקשו ממנה להשיב את הכסף, אולם היא הכחישה כי לקחה אותו לפיכך הם הזמינו שוטרים, אשר חיפשו בתיקה של המערערת ומצאו 5,000$, אותם זיהה XX כחלק מהכסף שהיה מונח בשקית שבארון מאחר והיה קשור בגומיה אדומה ועליו פתק צהוב עם אותו כתב היד שהיה על הפתקים. XX העיד גם כי המערערת היתה "מדי פעם גונבת בגדים פה ושם..." (פרו' עמ' 11 ש' 29). ג. X העידה כי בין המערערת למתלוננת היו יחסים טובים. ביום 30.1.08 היא הגיעה לבית המתלוננת, כאשר נמצאו בו המערערת, אחיה משה, בן אחיה בן ה-4 וסבתה. כחמש דקות לאחר שהגיעה הגיעו אחיה XX ואמה. על השתלשלות הארועים כשחזרו XX והמתלוננת העידה X: "ש. את יושבת על הספה, האח שלך יעקוב האמא נכנסו, האח נעמד במרכז הסלון, את ניגשת אליו ורואה שמשהו קרה לו. ת. שניהם נעמדו באמצע הסלון וראיתי שקרה משהו. שאלתי מה קרה. הם לא רצו להגיד מה קרה. שאלתי אותם אם זה כסף. ש. מה השלב הבא? ת. אני ידעתי, אמרו הכסף נגנב. ישר הזמינו משטרה. ש. האם ראית מי הזמין משטרה? ת. נראה לי שזה אמא שלי. ש. למה נראה לך? ת. כי הייתי בבהלה, לא שמתי לב. פרצתי בבכי. ש. איך XX ידע שנגנב משהו? ת. אני לא זוכרת את זה. אולי הוא בדק לפני כן, לא יודעת. ש. איך XX יודע שהוא מגיע למרכז הסלון מיד שנכנס הביתה שמשהו נגנב? ש. אמא שלי אמרה לו. היא שמרה, כל הזמן היא היתה בודקת א הכסף איפה שהיא שמה. ש. האם האמא אמרה לו שהכסף נגנב במרכז הסלון? ת. לא במרכז, כנראה לפני כן שהם התחילו לדבר. ש. מתי האמא סיפרה לXX לגבי הכסף? ת. אח שלי בא לבדוק. היא בדקה לפני כן. ש. אני אומר לך שXX מסר גרסה הפוכה ממך. XX אמר שהוא ניגש לבדוק בחדר איפה נמצא הכסף והוא לא נמצא בסלון. ת. אני לא יודעת. ש. אני מציג לך את האמרה של אח שלך במשטרה ש' 19: "היום בשעה 13.30 אני ואמא שלי יצאנו מהבית וחזרתי בשעה 14:30 וישר ניגשתי לבדוק אם חסר כסף ואכן חבילה של 5,000$ היו חסרים בשטרות". ת. אני לא ידעתי מזה, אם בדק, לא בדק. ש. האם את משנה את הגרסה שלך שXX לא רק נשאר בסלון, האם הוא ניגש לבדוק בחדר או שהוא היה רק בסלון? ת. אני כבר לא זוכרת. אני ראיתי אותו שהוא היה בסלון". ד. המערערת לא חלקה על תאור הארועים ביום 30.1.08 , כפי שהעידו עליהם עדי התביעה, אך לטענתה היא לא גנבה את הכסף אלא מאן דהוא אחר גנב אותו והכניס חלק ממנו לתיקה כדי להפליל אותה. היא גם העידה כי יחסיה עם בני משפחת המתלוננת היו טובים. ביום 30.1.08 היא לא חשה בטוב אך לבקשתו של XX היא הגיעה לעבודה. היא אישרה כי לאחר שהמתלוננת וXX שבו הביתה הם נראו נרעשים, פנו אליה ואמרו לה שנעלם כסף וכי רק היא יכולה הייתה לגנוב את הכסף ואם תחזיר אותו, הם יסלחו לה. בעת שהמתלוננת וXX יצאו מהבית נותרו בו בנה של המתלוננת, בו מטפלת המערערת, אמה של המתלוננת, בנו של XX ויוסף, אף הוא בנה של המתלוננת, בגיר בסוף שנות העשרים. כ-15 דקות לאחר שהם יצאו מהבית הגיעה X. המערערת ציינה כי תיקה לא היה לידה ולא היה כל העת בטווח ראייתה. היא לא יכלה להצביע מי היה יכול להכניס את הכסף לתיקה אך יחד עם זאת אמרה כי יתכן שXX לקח את הכסף והפליל אותה והכחישה שסידרה את החלק בארון בו היו מונחים בגדי המתלוננת. הכרעת הדין של בימ"ש קמא 6. בימ"ש קמא (כב' השופטת ש. קיסר) קבע כי הראיה המרכזית נגד המערערת היא העובדה שמתוך סכום הכסף החסר נמצאו בתיקה 5,000$. בימ"ש קמא נתן אמון בעדויותיהם של XX והמתלוננת ומצא אותם מהימנות ואמינות, שכן הם אינם מעוניינים לפגוע במערערת ולהפלילה. בימ"ש קמא ציין כי הסתירות שעלו בעדויות עדי התביעה לגבי האנשים שהיו בבית בזמן הארוע, עליהן הצביע ב"כ המערערת בסיכומיו, לא היה בהן כדי לפגוע במהימנות עדויותיהם. בימ"ש קמא מצא כי עדות המערערת חיזקה את עדויות עדי התביעה שכן היא תארה את ארועי יום 30.1.08 באופן אותו תארו עדי התביעה והסתירה היחידה לדבריהם היתה בכך שהיא הכחישה שסידרה את הארון בו היה מצוי הכסף, כטענת המתלוננת. בית משפט קמא ביסס את הרשעת המערערת על "החזקה התכופה", אותה לא הפריכה המערערת. נימוקי הערעור 1. הרשעת המערערת מבוססת על ראיה נסיבתית אחת, המצאות סכום של 5,000$ בתיקה, שהמערערת הודתה שאינו שייך לה. 2. לא היתה כל ראייה אחרת שקושרת את המערער לגניבת הכסף שכן לא נלקחו ממנה ומהכסף טביעות אצבע, אף אחד לא ראה אותה לוקחת את הכסף או מחפשת כסף ואף אחד לא ידע לציין את מסלול הגעת הכסף מהארון לתיק של המערערת. 3. בימ"ש קמא לא קבע שעדות המערערת מעלה גירסת בדים שנסתרה וגרסת המערערת אכן לא נסתרה. לעומת זאת, בעדויות עדי התביעה, בני משפחת המתלוננת, התגלו סתירות כשהמרכזית שבהם נוגעת לגילוי הגניבה הנוספת של 5,000$, שנגנבו על פי הנטען שעה שXX ואמו יצאו לסידורים, כמפורט בסעיף 10 להודעת הערעור. 4. לא היתה בפני בימ"ש קמא עדות שהמערערת ידעה על קיומו של הכסף בבית או שחיפשה בארון שמאחוריו הוא היה מוסתר. לעומת זאת מעדויות התביעה עולה שהמתלוננת וXX ידעו על מקום המחבוא של הכסף ששייך לבת X. תגובת המשיבה 1. הרשעת המערערת מבוססת על קביעת מהימנות דבריהם של עדי התביעה ועל כך שהסכום של 5,000$ נתפס בתיק של המערערת. 2. לא היה מקום לחקור את כל הנוכחים בדירה שכן אם המתלוננת היא בת 90 ודמנטית והאח יוסף ישן. העובדה שלא נבדקו טביעות אצבע איננה ממצא. 3. המערערת גנבה סכום של 30,000$ וכשלא נתפסה רצתה לקחת עוד כסף לקחה את כסף שנתפס בתיק שלה. 4. לא סביר שXX גנב את הכסף ששייך לאחותו X שכן מדובר במשפחה מגובשת, אם היה רוצה לגנוב היה גונב גם את הכסף הישראלי ולא סביר שגנב מול עיניה של X שהיתה בדירה. דיון והכרעה 9. את ההלכה לפיה ניתן לקבוע ממצא על סמך ראיות נסיבתיות ניתן ליישם רק כאשר הממצא מתחייב באופן הגיוני מהנסיבות וממארג הראיות ועולה ממנו כמסקנה אחת ויחידה בהתבסס על מבחני ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים: בע"פ 4179/07 נדב נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט: "הכרעת הדין בתיק זה התבססה על ראיות נסיבתיות. כידוע, בניגוד לראיה ישירה, אשר בכוחה להוכיח במישרין התקיימות עובדה השנויה במחלוקת, כוחה של ראיה נסיבתית מצטמצם לכך שיש בה להוכיח קיומה של נסיבה אשר עשויה לשמש בסיס לקביעת קיומה של עובדה מן הסוג האמור (ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, 227 (2002)). לעתים יהיה בכוחה של ראיה נסיבתית בודדת לבסס הרשעה, ולעתים יידרש לכך מארג של ראיות, בין אם נסיבתיות כולן או בחלקן, להביא לאותה תוצאה, ובלשון הפסיקה: "יש וראיה נסיבתית אחת יוצרת תמונה ברורה ושלמה בכיוון אשמתו של הנאשם, עד כי בלי הסבר אמין ומשכנע מצדו אין להגיע למסקנה אחרת: אולם גם כאשר הראיות הנסיבתיות לקוטות ממקורות שונים ומהזדמנויות נפרדות, השאלה תהא תמיד מה התמונה הכוללת המתקבלת כאשר בית-המשפט מפעיל מיטב שיקולו של האדם הסביר" (ע"פ 898/79 פיצחזדה נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 829 (1980) 835-836). כוחה ההוכחתי של ראיה נסיבתית לקבוע ממצא עומד לה, כך נקבע, רק במידה וממצא זה מתחייב הגיונית ממנה וממארג הראיות שעימה כמסקנה אחת ויחידה. ראשית, יש להבהיר, כי אין בוחנים כל ראיה נסיבתית אגב בידודה מיתר הראיות, אלא בוחנים את מקבץ הראיות כולו (ע"פ 411/84 מדינת ישראל נ' לביב, פ"ד לט(1) 293, 302, (1985); ע"פ 334/02 סיבוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.2003), פיסקה 4 לפסק-הדין; ע"פ 11331/03 קיס (אריק-בר) נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ט(3) 453, 470 (2004)). שנית, קביעת הממצא העובדתי נעשית רק לאחר שלא נותר עוד ולו ספק סביר, בדבר נכונותה של המסקנה המוסקת ממנו. עמדתי על כך אני באחת הפרשות: "אין משקלן של ראיות [נסיבתיות] נופל מכוחן של ראיות ישירות, ובלבד שלא ניתן להסיק מהן אלא מסקנה הגיונית אחת המקימה יסוד להרשעה. אף לא נדרש כי כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה תוביל להרשעה, ודי בכך שכל הראיות יחד כאשר הן משתלבות זו בזו מעשה-פסיפס, יצביעו על הנאשם, וברמה הנדרשת בפלילים, כמבצעה של העבירה" (ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.12.2004); וראו גם: ע"פ 90/81 גולדשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 610, 612-613 (1982); ע"פ 351/80 חולי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 477, 484 (1981)). בחינה זו של כוחה ההוכחתי של הראיה הנסיבתית מסתמכת על מבחני ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים (ע"פ 497/92 נחום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.10.1995), פיסקה 16 לפסק-הדין; ע"פ 6096/94 מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 732, 736 (1996); ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 140 (1980); ע"פ 6864/03 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 657, 662 (2004)), וכאמור, לעתים די יהיה בראיה נסיבתית בודדת בעלת משקל סגולי גבוה כדי לקבוע כל ממצא עובדתי. עם זאת, בעודו מפעיל מבחנים אלו, מוטלת על בית-המשפט החובה לבחון מיוזמתו הסברים המתיישבים עם הנסיבות שהוכחו ועם חפותו של הנאשם, ואפילו הסברים אלו אינם מתיישבים עם טענותיו שלו עצמו (ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, נו(5) 221 (2002), 228). ראוי עוד לציין, כי העובדה שקביעת הממצא נעשית לאורם של מבחנים אלה, מקימה אפשרות להעביר קביעות מסוג זה תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור, והדבר מתיישב עם הלכת אי-ההתערבות: "ועוד יש להעיר שהרשעה המבוססת על ראיות נסיבתיות פתוחה לבקורת בדרגת הערעור יותר מאשר הרשעה שיסודה בראיות ישירות שנקבעו על-פי התרשמות הערכאה הראשונה ממהימנות העדים, כי ככל שעברו הראיות הנסיבתיות את מבחן ההגיון ונסיון החיים, יכולה דרגת הערעור לעקוב אחרי ההנמקה של הערכאה הראשונה. אך כנגד דרכי בקורת אלה הפתוחות לפני ההגנה, קיימת יכלתו של בית-המשפט שלערעור לבחון את הראיות מחדש על-מנת לגלות, אם ההיגיון וניסיון החיים הצדיקו את מסקנת הערכאה הראשונה על-פי הנסיבות שהוכחו לפניה" (ע"פ 524/77 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 682, 686 (1978)). 10. בענייננו, מציאת סכום של 5,000 $ מתוך סכום הכסף שעל פי הנטען נגנב בתיקה של המערערת מהווה ראיה נסיבתית בעלת משקל סגולי גבוה, אך "הנאשם רשאי ויכול על ידי הסבריו להפריך את ההנחה או לגרוע מסבירותה" (ע.פ. 15/78 משה ביבס נ' מ.י.). מארג הראיות, כפי שיובהר להלן, גורע מסבירותה של מסקנה זו ובכך מטיל ספק אם ידה של המערערת הייתה בגניבה. 11. על פי העדויות מתוך הסכום שהיה בשקית נגנבו 30,000$ בין ה-24.01.08, היום בו XX, על פי עדותו, ספר את הכסף לבין 30.01.08, היום בו גילתה המתלוננת כי חלק מהכסף חסר והזעיקה אותו מהעבודה. סכום זה לא נמצא בתיקה של המערערת, ולגביו לא מתקיימת החזקה התכופה. המתלוננת ובנה XX חשדו במערערת ועל כן החליטו לטמון לה פח. הם הזמינו אותה לבוא לביתם על אף שלא הגיעה באותו יום לעבודה ויצאו מהבית למשך כשעה מתוך תקווה שבמהלך הזמן הזה היא תגנוב חלק נוסף מהכסף, כפי שלטענתם אכן קרה. האפשרות כי המערערת תפעל כפי שציפו המתלוננת ובנה XX, וכשהם נעדרו מהבית, לשעה קלה, תשוב ותגנוב סכום כסף נוסף, היא אפשרות רחוקה שאינה מתיישבת עם ההיגיון, השכל הישר ונסיון החיים. התנהגותו של XX כעולה מדבריו "אני השארתי אותה בבית כדי לוודא שהכסף נגנב לא ממקור משפחתי, השארתי אותה שאם במידה שנגנב כסף שנדע שזה המקור" תמוהה ביותר ואינה עולה בקנה אחד עם התנהגות המצופה ממי שזה עתה גילה שנגנבו ממנו 30,000$, וסבור כי גילה את הגנב. 12. זאת ועוד, XX העיד בעדותו כי כאשר אמו והוא חזרו מהסידורים: "הלכנו ישר לבדוק אם חסר כסף ומצאנו לנכון שחסר 5,000$. אני ואמא שלי בדקנו. אני בדקתי, אמא שלי פחות מכירה את הסיפור. ראינו שחסר ואז הזמנו את ויויאן לחדר... אמרתי לה שהעניין ייסגר בפנימי, רק תגידי לנו איפה הכסף... היא התעקשה שהיא לא לקחה את הכסף" (עמ' 6 ש' 10-16). עדויותיהם של העדים האחרים שונה, לעומת זאת, תכלית השינוי. המתלוננת, אמו של XX, נשאלה אם כשחזרו מהסידורים מישהו מהמשפחה ניגש לארון לבדוק את הכסף והשיבה בשלילה (עמ' 35 ש' 24-25). X תארה את מהלך האירועים כך שכשהיא הגיעה לבית המתלוננת מספר דקות לפני שהמתלוננת וXX חזרו, וכי הדבר הראשון שעשו השניים היה לעמוד במרכז הסלון ולדבר בשקט. כששאלה מה קרה והם לא רצו להשיב לה, הבינה ואמרה כי זה בעניין הכסף, ולאחר מכן הוזמנה המשטרה (עמ' 19-20). 13. בימ"ש קמא קבע כי לא מדובר בסתירה מהותית שיש בה כדי לפגוע במהימנות העדים, וכן כי בשל היות העדים נסערים באותה עת ייתכן ואינם זוכרים את מהלך האירועים במדויק. אני סבורה כי השאלה אם XX בדק או לא בדק את הכסף כאשר חזר עם אימו לדירה, הינה שאלה מרכזית בתיק זה, שכן אם לא בדק, כיצד ידע שחסרים 5,000$, אלא אם כן מישהו הכניס את הכסף לתיקה של המערערת. המתלוננת, אמו של XX, וX, אחותו, מעידות באופן מפורש כי הוא לא הלך לחדר השינה לבדוק אם חסר כסף נוסף, בטרם זומנה המערערת לחדר השינה. הדבר פוגע באופן מהותי במהימנות דברי XX, שטען כי הוא הלך לחדר השינה והבחין בחסרונם של 5,000$ נוספים. קשה גם להניח כי אותן עדות לא היו זוכרות נקודה כה מהותית כמו בדיקה של XX אם חסר עוד כסף ודיווח שלו כי נעלמו עוד 5,000$. 14. סתירה נוספת בעדויות עדי התביעה התגלתה בקשר למועד בו הגיעה X לבית אמה. XX העיד כי אחותו X הגיעה בסוף השתלשלות האירועים, בזמן שהמשטרה הגיעה או בזמן שהמשטרה הוזמנה (עמ' 8-9). רק לאחר שעומת עם עדותה של X, שהעידה כי הגיעה לבית לפני שחזרו אימה וXX, הסכים לומר כי הוא אינו זוכר אם X הגיעה לפני או אחרי שחזרו הביתה. X, לעומתו, העידה כי היא הגיעה לבית אימה ורק כעבור זמן קצר הגיעו XX ואימה, ואף תיארה במפורט את השתלשלות האירועים לאחר הגעתם (עמ' 19). לסתירה זו לא התייחס בית המשפט קמא במפורש, אך יש גם בה כדי להעיד על רצונו של XX להרחיק כל אדם בוגר אחר מזירת האירוע, כאשר הוא ואימו נעדרו ממנה. 15. לאמור לעיל בקשר לראיות הנסיבתיות יש להוסיף את מחדלי החקירה שפגעו באופן משמעותי בהגנת המערערת בכך שלא נלקחו טביעות אצבע מחבילת השטרות שנמצאה בתיקה של המערערת, למרות שהדבר יכול היה להצביע על אי מעורבות המערערת או על מעורבות של אחר בלקיחת החבילה ובהנחתה בתיק של המערערת כאשר הוא לא נמצא בטווח ראייתה. לכך יש להוסיף את העובדה כי המשטרה לא חקרה את האח הבגיר יוסף שלפי העדויות נמצא באותו פרק זמן בבית, ולכאורה יכול היה אף הוא להיות מעורב באירוע, למרות שכבר בהודעתה במשטרה ציינה המערערת את היותו בבית בזמן הרלוונטי (עמ' 2 ש' 13-14). 16. חיזוק לאפשרות שמאן דהוא אחר הוא זה שגנב את הכסף נמצא בעדותו של XX שהעיד כי המתלוננת "מדי פעם גונבת פה ושם...". עדות זו לא נתמכה על ידי המתלוננת ותמוהה המשך העסקתה של המערערת אצל המתלוננת עם "גניבה פה ושם". 17. בנסיבות אלה האפשרות שהעלתה המערערת לפיה מאן דהוא טמן את הכסף בתיקה אינה אפשרות מופרכת ומעלה ספק בנכונות הקביעה לפיה הכסף נגנב ע"י המערערת, שדי בו כדי לגרום לזיכויה של המערערת מחמת הספק. 18. לאור האמור, ועל אף שנמצאו בתיקה של המערערת 5,000$ לא חלה "החזקה התכופה" שכן קיים ספק אם היא זו שגנבה את הכסף ואני מציעה לחברי למותב לקבל את הערעור ולזכות את המערערת מחמת הספק. זהבה בוסתן, שופטת השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ אני מסכים לחוות דעתה המנומקת של חברתי, כב' השופטת זהבה בוסתן, ולתוצאה אליה הגיעה. אברהם טל, סג"נאב"ד השופט יחזקאל קינר אני מסכים לחוות דעתה המנומקת של חברתי, כב' השופטת זהבה בוסתן, ולתוצאה אליה הגיעה. יחזקאל קינר, שופט ההכרעה לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור, ומזכים את המערערת מחמת הספק. זיכוי מעבירהמטפלתגניבה