התובע טוען כי התפטר מחמת הרעת תנאי עבודתו עקב אילוצו לעבוד במטבח החלבי בנתבעת . ההעברה נעשתה נוכח שיפוץ שהתבצע במטבח הבשרי אשר נסגר באופן זמני למשך תקופת השיפוץ. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התפטרות טבח בבית קפה: בפני בית הדין תביעת התובע לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, החזר ניכויי שכר שלטענתו נוכו שלא כדין, ופיצוי בגין נזק שאינו ממוני בהתאם לחוק הגנת השכר. הנתבעת טוענת כי התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותן בפיצויי פיטורין. עוד טענה כי כל זכויותיו שולמו במלואן ויש לדחות את תביעתו. העובדות התובע עבד בנתבעת כטבח במטבח הבשרי מ-2/06 עד 5/10. התובע התפטר מהעבודה. התובע קיבל תלושי שכר. בין הצדדים הוחלפו ההתכתבויות (צורפו לכתב ההגנה). בתאריך 29.1.12 ניתן פסק דין (חלקי) בנוגע לדמי הבראה, דמי חופשה, ודמי חגים ובית הדין לא ידרש לסוגיות אלה.   המחלוקת האם התובע התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. ככל שכן, באיזה שיעור. האם נכונה טענת התובע כי חלק משכרו שולם לו במזומן ולא בא לידי ביטוי בתלוש השכר. ככל שכן, מה היה שכרו של התובע והאם הוא זכאי לפיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר בשל אי קבלת תלושים כדין. האם נכונה טענת התובע כי ניכו משכרו ניכויים שלא כדין שכונו "גמל". ככל שכן, האם זכאי להשבת הסכומים. ככל שייפסק כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים או להפרשי שכר, האם קמה לו זכות להלנה בגינם או שמא לנתבעת טענת הגנה טובה.   הכרעת הדין נסיבות סיום העבודה התובע טוען כי התפטר מחמת הרעת תנאי עבודתו עקב אילוצו לעבוד במטבח החלבי בנתבעת . ההעברה נעשתה נוכח שיפוץ שהתבצע במטבח הבשרי אשר נסגר באופן זמני למשך תקופת השיפוץ. התובע שלח מכתב לנתבעת ביום 27.4.10 בו חזר על טענותיו אותן העלה בפגישה שערך עם מר רונן רימון בתאריך 10.4.10: "אני פונה אליכם כי אני לא מקבל את מה שמגיע לי ולאחרונה התחלתם לפגוע בתנאי העבודה שלי ובמשכורת... זה מתחיל מזה שאני מקבל כל חודש 1500 ₪ במזומן בלי שזה עובר בתלוש וכבר מספר פעמים פניתי וביקשתי שתעבירו לידיי את הכל באמצעות תלוש שכר אבל אתם מסרבים. זה ממשיך בזה שבזמן האחרון אני עובד הרבה פחות שעות... עכשיו בכלל אתם סוגרים את המסעדה ורוצים שאני אתחיל לעבוד לא במקצוע שלי ושאני אעבור לעבוד למטבח חלבי. גם לא מתאים לי לעבוד לילה.... בשבתות אני גם לא רוצה לעבוד.... בכל מקרה בנסיבות אלה אני לא יכול להמשיך לעבוד..." (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). טענת התובע בדבר הרעת תנאי עבודתו מתייחסת למס' עילות:לכך שקיבל חלק ממשכורתו במזומן, לכך שנאלץ לעבור לעבוד במטבח החלבי ,ולכך שאין הוא מעוניין להמשיך ולעבוד בשעות הלילה. נבחן טענות אלו של התובע, אחת לאחת. שיפוץ המטבח הבשרי הנתבעת הודיעה ביום 21.4.10 לכלל עובדיה כי המטבח הבשרי עובר שיפוץ (עמ' 6 ש' 13) ולכן המסעדה הבשרית תיסגר באופן זמני בזמן השיפוצים, וכל העובדים יעברו לעבוד במטבח החלבי או בקפה רימון הנמצא במתחם ממילא, בשילוב עם יציאה לחופשה שנתית וזאת מבלי שמשכורתם תיפגע. בעדותו, התובע הודה כי מהרגע בו הודע לעובדי הנתבעת כי ייערכו שיפוצים, לא חזר לעבודה: "ש. מציג לך עובדות , ב 26/4/10 לשיטתך נסגרת המסעדה הבשרית. כך אמרת. ת . מי אמר ? כן, ב 21 אמרו שב 26 סוגרים לשיפוצים. ש. ב 27/4 , נספח ג', תצהיר עדות ראשית של מר רונן רימון, אחרי שנמסרה לכם הודעה, אחרי שהמסעדה נסגרה זמנית לשיפוצים, אתה כותב מכתב. ת. זו חתימתי. ש. באותו שלב אתה כבר לא מתייצב לעבודה בקפה רימון ת. כן. ש. ומאותו שלב מהמועד בו נסגרה המסעדה הבשרית אתה גם לא חוזר לעבודה, אתה לא מנסה לבחון את האפשרות לעבודה במסעדה חלבית . אתה באותו רגע, מ 27/4/10 אתה מחליט שלקפה רימון אתה לא חוזר. ת. נכון. אני לא עבדתי מ 27/4 , כי רונן לא הסכים לבקשות שלי. לא הסכמתי לעבוד בחלבי." (עמ' 6 ש' 19 - , דגש שלי - ש.ש.). התובע מודה שהוא סירב לעבוד במטבח החלבי בתקופת השיפוצים, מאחר והנתבעת לא הסכימה לבקשותיו, כפי שהעלה בפגישה מיום 10.4.10 והמצויין במכתבו לעיל. במכתבו של מר רימון לתובע מיום 27.4.10 (נספח ד' לתצהיר הנתבעת) השיב לטענותיו של התובע והוסיף כי "ידוע לי שהנך עובד במטבח הבשרי זמן רב והמעבר יותר לך חוסר נוחות אך למרבה הצער זהו הפתרון שיש לנו לתקופת השיפוצים, פתרון שלא פוגע בתנאי עבודתך" (דגש שלי - ש.ש.). עוד הוסיף ואמר לגבי טענותיו של התובע בעניין הפגיעה בתנאי עבודתו כי "... בהמשך לשיחתך איתי מלפני כשבועיים שבה ביקשת לעזוב את העבודה עם תחילת השיפוץ במסעדה הבשרית ולקבל את פיצויי הפיטורין (מכיוון שלדבריך מצאת עבודה אחרת). השבתי לך שתוכל לקבל את פיצויי הפיטורין אם תואיל להמשיך בעבודתך עד אחרי החגים. ותגובתך היתה שזה לא מקובל עליך ושאתה בכל מקרה מתכוון להתפטר מהמקום עם תחילת השיפוצים (שהחלו ביום ב' - 26/4/10)" (דגש שלי - ש.ש.). ממכתב זה של הנתבעת עולה כי התובע ביקש לעזוב את עבודתו עוד לפני שידע על תחילת השיפוצים בנתבעת, וזאת מאחר ומצא עבודה אחרת, טענה שלא הוכחשה כלל מצידו ולפיכך לא נסתרה. עוד עולה כי לפנים משורת הדין, הנתבעת היתה מוכנה לשלם לתובע פיצויי פיטורים, על אף העובדה שהוא החליט להתפטר, וזאת אם יסכים להישאר לעבוד עד אחרי החגים, גם מעדותו של התובע עולה כי הנתבעת היתה מעוניינת שהוא ימשיך לעבוד אצלה: "... תאשר שמר רונן רימון מעולם לא פיטר אותך ומעולם לא אמר לך אנו לא מעוניינים בשירותך, אלא להיפך, הוא אמר שהם מעוניינים שתעבוד בפרק זמן השיפוצים באחד האפשרויות האחרות של קפה רימון , גם בית קפה בממילה. ת כן . נכון." גם מעדותו של התובע עולה כי הוא בחר שלא להמשיך ולעבוד בנתבעת. מר רימון הסביר בעדותו כי מדובר במסעדה אחת המחולקת לשתי מחלקות - בשרי וחלבי והמנוהלת באופן משותף, כאשר השיפוץ נעשה במבטח הבשרי בלבד: "ש. ניסיתם להעביר את התובע למטבח חלבי, העברתם לו הודעה עם שינוי תנאי העבודה. ת . זה לא שינוי תנאי עבודה, המטבח החלבי והבשרי הם אותו מטבח, מפרידה ביניהם דלת . העובדים הם מחויבים לעבוד בשתי המסעדות, אם כרגע יש לי חוסר בבשרי יותר מהחלבי מעבירים מלצר מהחלבי לבשרי ומוסיפים שולחנות , וכנ"ל ההפך, וגם מעבירים תגבור של טבחים מהמטבח החלבי לבשרי . ולהפך, זו מסעדה אחת אותו עוסק מורשה, אותו מחסן מתנהל בשתי המסעדות. התובע עבד גם במטבח החלבי . לא באיזה יום זה אקראי. הוא נכנס לעזרה. זה היה דבר תדיר. כל עובד. ש. כמה פעמים בחמש שנים. ת. כל עובד במסעדה מחויב לעבוד בשני המטבחים, כשצריכים עזרה, מעבירים לצד השני. זה פשוט. זה לא שינוי תנאים. " (עמ' 11 ש' 13 ואילך, דגש שלי - ש.ש.). מדובר במסעדה אחת המחולקת לשתיים, כאשר ההפרדה נעשתה לצרכי כשרות בלבד. בנוסף, לפי דברי מר רימון שלא נסתרו, מאחר ומדובר במסעדה אחת, היה מקובל לנייד צוות ממטבח למטבח, כאשר התעורר הצורך. משכך, התובע בתקופת עבודתו בנתבעת התנייד לעיתים מהמטבח הבשרי למטבח החלבי ולא הוכח כי דרישתה של הנתבעת שיעבוד במטבח החלבי בזמן השיפוצים איננה סבירה או מהווה הרעת תנאי עבודתו. התובע עוד טרם שהודע על השיפוצים, ביום 10.4.10 ביקש לעזוב את עבודתו וזאת מאחר ומצא עבודה אחרת. יום לאחר שהנתבעת הודיעה על שיפוץ המטבח הבשרי, התובע החליט שלא להתייצב עוד לעבודתו בנתבעת וזאת מבלי שניסה לעבוד במטבח החלבי ומבלי שייעתר לבקשת הנתבעת שישאר לעבוד אצלה עד אחרי החגים ואז ישולמו לו גם פיצויי פיטורים. מדובר במטבח אחד המחולק לשני חלקים אשר גם לפני השיפוצים, התנייד להתובע עיתים ועזר במטבח החלבי. טענת התובע כי העברתו לעבודה במטבח החלבי מהווה הרעת תנאים, נדחית בהעדר בסיס. דרישת התובע להפסיק ולעבוד במשמרת לילה התובע עבד בנתבעת במשמרות לילה מתחילת עבודתו בנתבעת. לאחר שהודיעו לו את דבר השיפוצים ביום 26.4.10 , סרב להמשיך ולעבוד במשמרות זו והודיע על כך במכתב מיום 27.4.10, (לאחר שאפילו לא ניסה לעבוד במטבח החלבי) (עמ' 7 ש' 26 וכן נספחים ג'-ו' לתצהיר הנתבעת). הנתבעת טוענת כי מאחר והתובע הוא זה שרצה לשנות את תנאי עבודתו באופן חד צדדי, אין המדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודתו, אלא בהתפטרות. הוכח כי התובע היה זה שביקש לשנות את תנאי עבודתו, ואף שמתחילת עבודתו בנתבעת עבד במשמרות לילה, ביקש לשנות מצב זה. מצד הנתבעת, לא הייתה הסכמה לשינויים אלו. התובע אינו יכול לכפות על הנתבעת שינוי תנאי העבודה באופן חד צדדי. בית הדין הארצי עמד על המושגים "פיטורים" ו"התפטרות" כדלקמן: "בטרם יעמוד בית-הדין על השאלה אם פוטר העובד או התפטר - ואם פוטר, הפוטר בנסיבות שבהן פטורה רשות השידור מתשלום פיצויים, ואם התפטר, ההתפטר בנסיבות המזכות בפיצויים - מן הדין להעמיד את עצם המושגים "פיטורים" ו"התפטרות" במקום. המשותף לשניים, פיטורים והתפטרות, הוא שבשניהם מביא אחד הצדדים את יחסי העבודה לידי גמר, ונותן ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתו לעשות כן. הביטוי יהיה כרגיל, בדיבור ברור, אך יכול ויהיה במעשה שאינו מתיישב עם כוונתו להמשיך לקיים את יחסי העבודה או עם האפשרות להמשיך לקיים יחסים אלה" (דב"ע לב/3-58 רשות השידור נ' מאיר אשל, פד"ע ד' 298 עמ' 301, דגש שלי - ש.ש.). בפסק הדין בעניין מילפלדר קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, כי צד לחוזה עבודה "אינו רשאי (אין לו זכות) ואינו יכול (אין לו כוח), לקרוא מעל החוזה תניות אלו או אחרות ולהביא בהן שינוי על ידי מעשי חד צדדי. החוזה הוא יחידה אחת, המאגדת בתוכה מכלול של הסדרים. צד לחוזה אינו רשאי ואינו יכול להפריד כרצונו בין חלקי החוזה ולהכניס בו שינויים חד צדדיים כרצונו. אכן אם צד לחוזה עומד על רצונו להכניס שינוי בתניות החוזה, עליו להביא בתחילה את החוזה, כולו לסיומו" (בג"ץ 239/83, יהושוע מילפלדר ואח' נ' איגוד ערים אזור נתניה, פ"ד מא 2 עמ' 210 פסקה 8 לפסק הדין, דגש שלי - ש.ש.). בהתאם, קבע בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין שריף גנאם כי צד לחוזה עבודה המבקש לשנות מתנאי החוזה המהותיים, באופן חד צדדי - כך שהוא מעמיד את הצד שכנגד בפני חוזה עבודה חדש כתנאי להמשך קיומם של יחסי-עובד מעביד, יש לראות בו כמי שמפטר או מתפטר לפי העניין: "לא תמיד אקט פיטורים פורמאלי הוא חזות הכל, ויכולה התפטרות למעשה, לעטות אצטלה של פיטורים. כך, למשל, אם מבקש עובד לשנות באורח משמעותי את תנאי עבודתו והשינוי אינו עונה על צרכי העבודה, הרי במקרים או בנסיבות מסוימים "מתמרן" העובד את "פיטוריו" ומאלץ את המעביד לפטרו. סיטואציה משפטית זו משמעה כי העובד (ולא המעביד) שם קץ לחוזה העבודה המקורי והוא מציע מעתה למעביד חוזה עבודה חדש, שתנאיו שונים מתנאי קודמו." (דב"ע נד/289-10 המוסד לביטוח לאומי נ' שריף גנאם, פסקה 10 לפסק הדין, דגש שלי - ש.ש.). עולה מחומר הראיות שנפרש בפנינו, כי התובע הוא זה אשר ביקש לשנות את תנאי עבודתו ולהפסיק לעבוד במשמרות לילה. הפסיקה קבעה כי: "כאשר עובד מגיש תביעה אולטימטיבית למעביד, לפיה תנאי להמשך עבודתו אצל המעביד הוא מילוי דרישותיו של העובד ממעבידו והמעביד דוחה דרישות אלה, יכול העובד לוותר על דרישותיו אלה ולהמשיך לעבוד באותם תנאים שעבד ויכול הוא להמשיך ולדבוק באותו אולטימטום, תוך לקיחת הסיכון שהמעביד יסכים שהעובד יממש את אותו אולטימטום. אין העובד יכול להלין על המעביד במקרה זה, כאשר המעביד מקבל את האיום האולטימטיבי כפשוטו אינו מתנגד לכך שהעובד אכן יממש את "איומו" ויפרוש. (תב"ע מא/1874-3 נעמי גליק נ' דוד מרגלית, ניתנה ביום 5.04.83, דגש שלי - ש.ש.). כלומר, סיטואציה בה המעביד מסרב לבקשת עובד לשנות באורח משמעותי את תנאי עבודתו כך שהם אינם עונים על צרכי העבודה של המעביד, כשעל רקע זה נפסקים קשרי העבודה בין הצדדים, איננה פיטורים, אלא התפטרות של העובד ממקום העבודה. משמעות בקשתו של העובד בנסיבות אלה היא שהעובד שם קץ לחוזה העבודה המקורי, ומציע למעביד חוזה עבודה חדש, שכן כאשר אחד מהצדדים לחוזה מבקש להפר תנאי מתנאיו באופן חד צדדי אין בכך כדי לשנות את אותו התנאי, אלא הודעת הצד המשנה את התנאי מביאה את החוזה לידי סיום, כפי שקבעה הפסיקה. בית הדין הארצי נתן דעתו בפסיקתו למצב דברים הפוך בו מעביד שינה את משמרת הלילה הקבועה למשמרות יום ולילה על פי סעיף 22(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה , תשי"א- 1951 , והעובדים חפצו להמשיך בעבודת לילה . נקבע כי "המעסיק היה רשאי ואף נדרש לשנות את מתכונת העבודה הבלתי חוקית. עם זאת חוייב המעביד לפצות את העובדים על הפרת חוזה.."(ס"ק (ארצי) 1002/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות נ' המרכז לשלטון מקומי וכן בעניין עע 300353/97 מדינת ישראל - משה נהרי, פד"ע לה 318; עע 350/03 מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה -אברהם גרינשפן ואח',). ייתכן כי לו היתה עילה זו יחידה , ובהנחה שהעסקה בלעדית במשמרת לילה אינה מתיישבת עם הסעיף האמור, אזי בבקשת התובע לעבוד גם משמרות אחרות פרט למשמרת לילה ,היה על הנתבעת לשקול ולהתאים משמרותיו לסירוגין כאמור בפסקי הדין לעיל. אולם התובע דרש משמרת בוקר בלבד. דרישה זו אינה עולה בקנה אחד עם היכולת החוקית של מעביד לשלב בין המשמרות על פי החוק והפסיקה. לפיכך האולטימטום שהציב מצביע על התפטרות. על כן, גם לא מצאנו כי סירובה של הנתבעת לשבץ את התובע שעבד במשמרות לילה החל מראשית עבודתו בנתבעת, במשמרות בוקר בלבד , מהווה הרעת תנאים המזכה בפיצויי פיטורים ,ודין טענה זו של התובע, להידחות. תלושי השכר של התובע התובע טען כי קיבל תלושי שכר שאינם ברורים ואינם מפורטים ולמרות בקשותיו הדבר לא תוקן ולפיכך, הדבר מהווה הרעת תנאים. כך למשל בתלוש השכר לחודש מרץ 2010, רשום שהתובע קיבל שכר יסוד על סך 5,330 ₪ ושעות נוספת בסך 1,370 ₪, אולם אין פירוט של מספר שעות העבודה ולא ניתן להבין על פי איזה תעריף של שעה ואת מספר השעות בגינן ניתנו התשלומים. התובע ברכיב זה תובע החל מחודש 2/2009, עת כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. הנתבעת טוענת כי לתובע ניתנו הסברים כיצד מורכב תלוש השכר שלו וכי לא הוכיח שהנתבעת פעלה במזיד או שביודעין רשמה נתונים שאינם נכונים בתלוש השכר ולכן יש לדחות את תביעתו ברכיב זה. נציין כי בכתב התביעה ובתצהיר התובע, לא הופיעו חישוביו המופיעים בסיכומיו, ולנתבעת לא היתה האפשרות לחקרו בעניין זה. הוראות סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר קובעות: "1. מצא בית הדין לעבודה כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעביד מסר לעובד, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד כאמור. 2. מצא בית הדין לעבודה כי המעביד ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת." לאחר שעיינו בתלושי השכר מצאנו כי הם אכן לוקים בחסר בכך שלא צוין בצד שכר העבודה מספר שעות העבודה שבגינן ניתן השכר. עם זאת, הוצגו בפנינו דוחות נוכחות ממוחשבים ומפורטים של התובע ובהם צויין מספר השעות הרגילות אותן עבד התובע וכן מספר השעות הנוספות ועל כן, היתה לתובע אפשרות להשוות את הנתונים בדוח הנוכחות, לנתונים בתלושי השכר. בנוסף, במהלך עבודתו הנתבעת הציעה לתובע ככל שתלושי שכרו אינם ברורים, לפנות לחשבת השכר שתתן לו הסברים (נספח ד' לתצהיר מר רימון) התובע מאשר במכתבו מיום 10.5.10 (נספח ג' לתצהיר מר רימון) כי פנה לחשבת השכר אולם לא קיבל מענה. סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר נותן בידי בית הדין רשות לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק בשל כל תלוש שכר שלגביו הפר המעביד ביודעין את הוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, קרי - מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללים בו פרטים שפורטו בתוספת לחוק הגנת השכר. על פי סעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר, ככל שהעובד מוכיח כי מעביד ביצע הפרה כאמור בסעיף 26א(ב)(1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם הוכיח המעביד אחרת. למרות שהתלושים אותם מסרה הנתבעת לתובע אינם עונים על דרישת סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, אין לומר כי מחדל זה של הנתבעת מצוי במדרג החמור ביותר המחייב את מתן הפיצוי המקסימאלי. בפסק דינה של כב' השופטת אביטל רימון- קפלן, דמ"ש (חיפה) 17939-10-09 רותם אלימלך נ' איתן-יעקב לובטון, ניתן ביום 25.4.10 הביע בית הדין האזורי לעבודה בחיפה את דעתו כי לא בכל מקרה שבו העובד הוכיח את תביעתו לזכויות בגין תקופת עבודתו, אוטומטית הוא יהא זכאי גם לפיצוי לפי הוראת סעיף 26א (ב) לחוק הגנת השכר, אלא יש להוכיח בכל מקרה ומקרה את התקיימות יסודות הסעיף, קרי כי מדובר בסילוף מכוון של תלושי השכר של העובד על ידי המעביד. בענייננו, מחד הוכיח התובע כי לפחות שניים מתלושי השכר שנמסרו לו החל מחודש 2/09, מועד כניסתו לתוקף של תיקון 24, אינם כוללים פרטים שנכללים בתוספת לחוק הגנת השכר. מאידך, הנתבעת הכחישה כי המדובר בהפרת ההוראה ביודעין. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות, אף כי לא שוכנענו כי מדובר בסילוף מכוון של תלושי השכר של התובע, לא נתנה החשבת מענה ראוי. בהתחשב בעובדה כי מדובר בשנה הראשונה לתחולת התיקון שבחוק, בעובדה שהתובע קיבל את דו"חות הנוכחות בנוסף לתלוש ובכך הושלמו עיקרי הפרטים החסרים בו, וכי התובע יכול היה לפנות בכל עת לקבל הסברים מחשבת השכר בנתבעת, אנו פוסקים לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 3,000₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. טענת התובע כי שכרו שולם באופן חלקי במזומן התובע טען כי חלק משכרו בסך 1,500 ₪ שולם לו במזומן, ולא נכלל בתלוש השכר. הנתבעת טענה כי התובע קיבל מדי פעם מפרעות או הלוואות שונות, וכי התובע התייחס לתשלומו כאל "תשלום במזומן". בעדותו בפנינו אמר התובע: "ש. אתה אומר בתצהירך שקבלת תלושי שכר ושהם לא משקפים את מה שקבלת בפועל, בסעיף 5 לעדותך, מה שמופיע בתלושי השכר קבלת מקפה רימון בין אם בהעברה ישירה לחשבון אתה אומר שחוץ ממה שמופיע אתה קבלת עוד 1,500 ₪ במזומן. כל חודש. ת. בקשר לתלושי משכורת מהתחלה כל חודש הייתי אצל רו"ח, כל חודש היה חוסר של 600 עד 1,000 ₪ . רונן נתן לי 40 ₪ לשעה, בקשתי את הסכום להכניס למשכורת , אין לי הוכחות, כולם ראו שקבלתי זאת. אך הם חברים שלי. בקשתי שיכניס לי 40 ₪ למשכורת ורונן אמר שבגלל מיסים הוא לא מסכים , ונתן לי 1,500 ₪ במזומן. אין לי מספיק הוכחות . זה היה מס' פעמים ולא פעם אחת. כולם ראו גם אחראי משמרת. חוץ מרונן רימון שנתנו לי. היו במטבח שראו אך זה לא הוכחה. מה שכתוב בתלושי משכורת נכנס לחשבון. כל חודש הייתי מתווכח על הסכום והיו נותנים לי בנוסף. אני יודע לעשות חשבון." (עמ' 7 ש' 27 ואילך). למרות דבריו של התובע כי "כולם ראו" ששולם לו חלק משכרו במזומן, התובע לא הביא לעדות מטעמו אף עד בעניין זה. אמנם התובע צירף תצהיר של מר קסוטו, אולם במהלך הדיון הוא ביקש להוציא תצהיר זה מתיק בית הדין ובית הדין נעתר לבקשתו (עמ' 10 ש' 22). בפסיקה נקבע לא אחת כי אי הבאת ראיה שהייתה מצויה בחזקת בעל דין פועלת לרעתו (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 605, 615) והדברים יפים גם למקרה שלפנינו. מר רימון התייחס לטענה זו של התובע בעדותו ואמר: "ש . שכרו הועלה מ 33 ₪ נטו , הוספת לו 1,500 ₪ במזומן. ת . זה שטויות. ש . העברת לו כסף מזומן על המשכורת. מקדמות בתדירות . קרא את סעיף 26 ב'. ת. תדירות גבוהה זה הרבה ביחס לעובדים אחרים. אחת לכמה חודשים. ש. בשנה אחרונה. קבל כסף, מזומן. מקדמה. ת. לא זוכר בדיוק, אך הוא דרש יותר מעובדים אחרים, ודרש זאת בשעות שהנהלת חשבונות לא עובד והייתי צריך להוציא זאת באופן אישי . שאר העובדים , יש מה שמקובל , שאדם לחוץ בכסף, אצל אלכס זה היה בתדירות גבוהה יותר. אחת לכמה חודשים. אולי חלק מהזמן ברצף. הוא קיבל יותר משאר העובדים. ש . בחודשים דצמ' 07, ינואר פברואר , אלה חודשים שמדובר בהחזר הלוואה שלקח התובע , ולא מקדמות אלא נתת לו הלוואה פעם אחת וכל חודש קוזז החזר הלוואה . זה נכון? ת . לא. תראה לי. ש. ב 11/07 , 3,000 בינואר 08' , 1,000 , זה לא החזר הלוואה. ת. כן. זה לא החזר הלוואה. ש. אתה ספרת ת. העובד היה עובד בעיקר בשעות הערב משעה חמש ארבע שש, הוא לא נפגש עם הנה"ח הוא גם לא יותר מדי פדנט הוא ביקש מפרעה בסוף המשמרת, הוצאתי מהקופה מזומן ורשמתי פתק, ולמחרת בהנה"ח ראו שנמשך במזומן על ידי פתק הוציאו צ'ק שהוא היה אמור לחתום עליו מאחור, שזה ייזקף לזכותנו. ש. יש לך פתקים להראות. ת. הצ'קים אין בעיה להוציא, אפשר להוציא מיקרופילים את הפתקים עצמם זה בהנה"ח. אולי זה מתועד. כדי להראות לעובד אם יש איזה בעיה. ש . את הסכומים הוא קיבל בצ'קים. ת. לא. הוא קיבל במזומן, הוא לא עלה למשרד, אמרתי לו תעשה זאת בצורה מסודרת. כי לא נעים לי באמצע הלילה לספור, אך הוא עמד על זה כי זה היה חשוב לו, למחרת הוציאו צ'ק על שמו , הוא אמור היה לחתום על זה מאחור, כנגד הכסף שהוצא במזומן." (עמ' 12 ש' 17 ואילך). בסוף דיון ההוכחות, ובהסכמת ב"כ התובע, הנתבעת הציגה בפנינו צילומים של שלוש המחאות, שתי המחאות על סך 1,500 ₪ והשלישית - המחאה על סך 1,000 ₪, התומכות באופן חד משמעי בגיסתה של הנתבעת כי לאחר שהתובע היה מקבל מפרעה, הנתבעת היתה מוציאה המחאה לזכותה, כפי שאמר מר רימון בעדותו לעיל. התובע בסיכומיו לא העלה כל טענה כנגד ההמחאות שהוצגו. משכך, לא חלק על תוכנן ומהותן של המחאות אלו וגירסת הנתבעת לא נסתרה. בפנינו הוצגו דפי חשבון הבנק של התובע מהם עולה כי קיימת התאמה בין הסכום שצויין בתלושי שכרו של התובע לבין הסכומים שהופקדו לחשבונו. כך למשל בתלוש השכר של התובע בחודש 1/08 עולה כי שכרו עמד על סך של 8,251 ₪ אולם מאחר וקיבל מפרעה על סך 3,000 ₪, והדבר צויין בתלוש השכר, לחשבונו הופקד סכום של 5,251 ₪. בחודש 2/08 בתלוש השכר עולה כי שכרו נטו לתשלום עמד על סך 5,125 ₪ וזהו הסכום אשר הופקד בחשבונו. כך גם עולה מתלושי השכר לחודשים מרץ-מאי 2008 ומדפי חשבון הבנק, מהם עולה כי ישנה התאמה מלאה ביניהם. התובע אישר זאת בעדותו: "ש. לדוגמא, אתה צרפת באישור בית הדין את דפי החשבון שלך בבנק יהב. ת . לקחתי שלשה חודשים , לא צרפתי כלום, לקחתי והעברתי. ש . מציג את דף החשבון שלך מחודש פברואר 2008 רואים שקבלת העברה ישירה לחשבון של 5,251 ₪ 10/2/08. ת . כן. ש. תלוש שכר של ינואר 08 . מתלוש למדים שהסכום שציינת 5,251 ₪ נטו לתשלום רשום . זה הסכום שקבלת ת .כן. ש . מכיון שאמרת שהתלושים מה שמופיע בהם קבלת חוץ מהדבר הנוסף, כאשר רשום בתלוש השכר של ינואר 08 שקבלת מקדמה או מפרעה של 3,000 ₪ זה סכום שקבלת לפני שהעבירו אליך לחשבון ישירות את יתרת השכר של 5,251 ₪. ת. לא כל כך נכון. לקחתי הלוואה מרימון של סכום מסוים והחזרתי מהמשכורת. פעמיים לקחתי הלוואה. " (עמ' ש'). הוכח בפנינו כי התובע קיבל לעיתים מפרעות במזומן מהנתבעת, והדבר צויין בתלושי השכר. הנתבעת הסבירה מדוע התובע קיבל מפרעות אלה במזומן והציגה בפנינו ראיות התומכות באופן חד משמעי בגירסה. מנגד, התובע לא הציג בפנינו כל ראיה, מסמך, או עדות, אשר תוכיח טענתו זו. לאור האמור, טענת התובע כי שולמו לו סכומים במזומן אשר לא נכללו בתלושי השכר שלו, והדבר מהווה הרעת תנאים המזכה אותו בפיצויי פיטורין, נדחית. ניכויים בגין "גמל" התובע טוען כי הנתבעת ניכתה משכרו ניכויים שלא כדין בגין "גמל". זאת מאחר ובתלוש השכר שלו נוכה תשלום עבור גמל בפירוט התשלומים לעובד ובוצע ניכוי נוסף ב"ניכויי חובה". משכך, הנתבעת ניכתה משכרו של התובע פעמיים בכל חודש. הנתבעת מכחישה כי לתובע נוכה פעמיים בכל חודש בגין גמל וטוענת כי התובע פירט את הסכומים שנוכו שלא כדין לטענתו, רק בסיכומיו. לתצהיר הנתבעת צורף דו"ח היזון חוזר של חב' מנורה מבטחים (נספח ז' לתצהיר הנתבעת). מעיון בתלושי השכר של התובע, עולה כי אכן הנתבעת ניכתה משכרו פעמיים בגין קופת גמל. כך למשל, בתלוש השכר של התובע לחודש 3/2009 עולה כי לתובע הורד משכרו 401 ₪ בגין "גמל". בנוסף, בניכויי החובה, הורד לו סכום של 345 ₪ בגין "מבטחים החדשים". כך גם היה בתלוש השכר לחודשים 4/2009, 5/2009 וכד'.חישוב מכלול רכיבי שכרו , כמופיע בסכום אכן מצביע על הניכוי . ככל הנראה "חלק המעביד" שהתובע לא צריך לשאת בו נוכה אחרי גילום בחלק העליון של התלוש ואילו חלק העובד נוכה במשבצת הניכויים כדין. יתר על כן, לא רק שהנתבעת ניכתה לתובע פעמיים בגין רכיב זה, אלא שבניכוי בחלק העליון של התלוש תשלום המעביד גולם. דהיינו נוכה סכום גבוה יותר בשכרו של התובע . ניתן להשוות הסכומים גם על פי טופס 106 לשנת 2009 (נספח ב' 1 לתצהיר הנתבעת),. טענת הנתבעת כי התובע רק בסיכומיו הסביר ופירט תביעתו ברכיב זה אינה נכונה. זאת מאחר ולתצהירו של התובע צורף נספח ג' אשר פירט את הניכויים הכפולים שבוצעו משכרו בכל חודש. הנתבעת לא הציגה כל תחשיב נגדי לחישוביו של התובע. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב "גמל" שנוכה משכרו פעמיים, סך של 5,238 ₪. סכום זה ישולם תוך שלושים יום וישא הפרשי הצמדה וריבית מיום יחסי עובד-מעביד (1.5.10) ועד ליום התשלום בפועל. הרעת תנאים סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע: "(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של עובד יכולה להוביל להתפטרות במעמד ובזכויות של מפוטר וכן: "השאלה אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות. אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, שלפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים". (דגש שלי - ש.ש., ר' דב"ע נא/3-203 הרשקו רובין - מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ, ניתן ביום 30/12/9, לא פורסם). בשורה ארוכה של פסקי דין מתייחס בית הדין הארצי לעבודה לנסיבות המקימות לעובד עילה לקבלת פיצויי פיטורים מכוח שתי החלופות המפורטות בסעיף 11 (א) (ר' בעניין זה ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים, מהנדסים, יועצים ומודדים בע"מ - חיים אברהם ואח', פד"ע לט' 587, עמ' 606 - 607). עוד נקבע כי על התובע מוטל הנטל להוכיח כי הוא מצוי במסגרת הזכאים בחוק לפיצויי פיטורים, שכן: "... לצידו של הכלל שאין זכאות לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות, מספר סייגים... היוצרים פיקציה משפטית של התפטרות בדין פיטורים. המשתית את טיעונו על חריג מן הכלל, עליו נטל הראיה שנתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג... מוטל על העובד להראות כי הנסיבות שהביאו להתפטרותו מזכות אותו לקבל פיצויי פיטורים". (ר' דב"ע מח/159-3 שלום - סובל שור ושות', פד"ע כ', 290, 294 ; דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית ירושלים - מינטל, פד"ע ח' 65). מהראיות שעמדו בפנינו בתיק, התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, כי נסיבות התפטרותו מזכות בפיצויי פיטורים. התובע לא הראה כל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. אמנם בתקופת השיפוצים שנערכו במטבח הבשרי, על התובע היה לעבוד במטבח החלבי, אולם באופן זמני ולאחר שהנתבעת הוכיחה כי ניוד עובדים משני המטבחים במתחם המסעדה היה מקובל גם לפני כן. התובע גם לא עמד בתנאי השני להחלת החריג מאחר ולא הוכיח את "הקשר הסיבתי" בין ההתפטרות להרעה או לנסיבות הנ"ל, כאמור לעיל. הנתבעת הוכיחה כי רצה לעזוב עוד קודם להודעת השיפוץ עקב מציאת מקום אחר. יתר על כן, התובע לא הוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר מהטעמים לעיל, כך שתהא למעביד הזדמנות לתקן המצב, וזאת מאחר ולא ניסה כלל לעבוד במטבח החלבי, ולא המתין לשיבוץ משמרות אחר אלא מיד לאחר ההודעה על השיפוצים במטבח הבשרי, הודיע כי אין בכוונתו להתייצב לעבודה. לאור האמור, התובע לא הוכיח את התנאים הדרושים להחלת החריג הקבוע בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, לאף אחת מהעילות להן טען.ובנסיבות שנוצרו, יש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו בנסיבות בהן אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין. תביעתו ברכיב זה, נדחית. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע כלהלן: א. פיצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 3,000₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. ב. בגין ניכוי רכיב "גמל" שנוכה משכרו פעמיים, סך של 5,238 ₪. סכום זה ישולם תוך שלושים יום וישא הפרשי הצמדה וריבית מיום יחסי עובד-מעביד (1.5.10) ועד ליום התשלום בפועל. ג. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובע בסך 3,000 ₪.תביעות מטבחיםבית קפההתפטרות