התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

לטענת הנתבעים, פתיחת תכניות החסכון נעשתה מבלי שיעמוד מאחוריה כל הגיון כלכלי מבחינת החברה, נסיבה המעידה על כך שנעשתה כדי לשרת את האנטרס של הבנק ועובדיו, ולפי תכתיביו, שלא יינתן אשראי לחברה ויוחזרו שיקים במידה ולא ירכשו תוכניות חסכון, תוך ניצול התלות המוחלטת של החברה בבנק.

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התניית שירות בפתיחת תוכנית חיסכון:

1. בפני תביעה (שהחלה בסד"מ וניתנה בה רשות להתגונן) לפסק דין שיחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע (להלן:נ "התובע" / "הבנק") סך של 119,644 ₪, בגין יתרת החובה של הנתבעת מס' 1 (להלן:ב "הנתבעת" / "החברה"), ונוכח כתב הערבות המתמדת והבלתי מוגבלת בסכום כלפי התובע (להלן:ו "כתב הערבות"), עליו חתמו הנתבעים מס' 2 ו – 3, לשם הבטחת פירעונם המלא של כל הסכומים שתהיה חייבת החברה לבנק.
 
ביום 25.10.93, פתחה הנתבעת אצל התובע, באמצעות הנתבע מס' 2, חשבון עו"ש שמספרו 288882 (להלן:נ "החשבון"). באותו יום, חתמו הנתבעים מס' 2 ו – 3 על כתב הערבות.
 
לטענת התובע, נותרה יתרת החובה בחשבון הנתבעת, בגובה 119,644 ₪, נכון ליום 17.2.97. לטענת התובע, לא סולקה יתרת חובה זו, חרף פניותיו אל הנתבעים למען יעשו כן.
לטענת הנתבעים, ניצל התובע את תלות החברה בו, בהתנותו את מתן שירות האשראי, בשירות אחר – פתיחת תכניות חסכון על שמו של הנתבע מס' 2, וזאת על אף מציאותו של חשבון הנתבעת ביתרת חובה חריגה, ומדובר בהתניית שירות בשירות פסולה.
 
לטענת הנתבעים, פתיחת תכניות החסכון נעשתה מבלי שיעמוד מאחוריה כל הגיון כלכלי מבחינת החברה, נסיבה המעידה על כך שנעשתה כדי לשרת את האנטרס של הבנק ועובדיו, ולפי תכתיביו, שלא יינתן אשראי לחברה ויוחזרו שיקים במידה ולא ירכשו תוכניות חסכון, תוך ניצול התלות המוחלטת של החברה בבנק.
 
לטענת הנתבעים, סירב התובע להעביר לידי הנתבע מס' 2 את השיקים שנמשכו לפקודת החברה על ידי הגב' עירית אמיר וחוללו (להלן:ב "השיקים הנ"ל), על מנת שיוכל להמירם בכסף מזומן. לטענת הנתבעים, ניתנה להם בבנק האפשרות לקבל לידם את השיקים הנ"ל, כנגד התחייבות כתובה מצד עורך דין, להגשת תביעה בגין שיקים אלה, והעברת תמורתם לבנק. לטענתם של הנתבעים, אכן הציגו מכתב מעורך דין, כנדרש, ולמרות זאת, נתקלו בסירוב מצד הבנק להעביר לידיהם את השיקים, מה שהסב לחברה נזקים כבדים וסיכל את האפשרות לגביית הכסף מהגב' אמיר. מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי בנוסף, התרשל הבנק בגביית השיקים הנ"ל, ולאור האמור - קמה לנתבעת זכות קיזוז.
 
ביום 28.6.99 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן תוך ציון שלמרות שנתגלו בחוו"ד המומחה מטעמה טעויות והיא לא הופרכה לחלוטין ויש מקום לבחון את טענת הנתבעים.
 
 
2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן:ו
 
משלא הוכחשו טענות התובע בדבר קיומה של יתרת החובה בחשבון הנתבעת וגובהה, וכך גם לגבי ערבותם של הנתבעים מס' 2 ו – 3 לחובותיה, נותר בפנינו הצורך לדון בשאלה האם, נוכח טענות הנתבעים בדבר התניית שירות בשירות והפרות חובת הנאמנות של הבנק כלפי הנתבעת, וטענות הנתבעת לגבי השיקים, עומדות לנתבעים זכויות קיזוז כלשהן כנגד יתרת חובה זו, וכך ייעשה להלן:נ
 
א. הטענה בדבר התניית שירות בשירות

יש לציין שבמהלך הדיונים צומצמה למעשה המחלוקת לתכנית החסכון של 50,000 ₪ בלבד וזאת משלא הוכח כלל שהיו עוד תכניות חסכון בחשבון נשוא התביעה ולאור האמור בתצהיר הנתבע 2.
 
בע"א 7424/96, בנק המזרחי נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ ואח', נד (2) 145 (להלן:ב "פס"ד גרציאני"), בעמ' 155, מובהר כי קיומה של התניה אסורה לפי סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א – 1981 (להלן:ו "החוק"), מבוסס על שני רכיבים:נ האחד, כי הבנק התנה מתן שירות כלשהו בקניית שירות אחר, והשני, היעדר קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי.
 
נוכח הקושי העולה, שעה שמדובר בעדותו של לקוח אל מול עדות פקיד בנק, עולה תדיר הצורך בהיעזרות בראיות נסיבתיות, לשם בחינת טענה בדבר התניית שירות בשירות (ראה ד"ר א' ויינרוט, ב' אדלשטיין, "התניית שירות בשירות על – ידי תאגיד בנקאי", תשנ"ו – 1996, להלן:ב "הספר", בעמ' 34).
 
שאלת קיומו של צידוק כלכלי בפתיחת תכנית החסכון
במקרה דנן, לטענת הנתבעים, לא היה כל הגיון כלכלי מבחינתם בלקיחת הלוואה לשם פתיחת תכנית חסכון, גם נוכח כך שחשבון החברה עמד ביתרת חובה, ובדרך כלל אף בחריגה. טענה זו בדבר החריגה בחשבון, עלתה בסעיף 25 לתצהירו של הנתבע מס' 2 (אשר בא לתמוך בבקשת הרשות להתגונן), אך נראה כי היא נזנחה בהמשך. מכל פנים, עומדת טענה זו בניגוד למסמכים שהציג הבנק אשר סומנו ת/11, מהם עולה כי יתרת החובה של החברה בעת לקיחת ההלוואה עמדה על סך זניח של 8.25 ₪ בלבד.
 
במקרה דנן, לא נשללה האפשרות שהועלתה ע"י הבנק שאין קשר בין תכנית החסכון לאשראי, ושהפעולות הנ"ל ישתלמו ללקוח משיקולי מס (הרבית המתקבלת פטורה ממס והמשולמת – מוכרת); הגנת כספים מפני עיקולים; מבצעי סוף שנה, וכן שיקולי חסכון ושיקולים אישיים אחרים במישור הפרטי (תכנית החסכון נפתחה בחשבון הפרטי לעומת חשבון החברה).
 
הנתבעים מסתמכים על חוו"ד שגויה ברובה תוך הגעה לסכומי עתק של קיזוזים שאין להם כל בסיס שכן מעבר לסכומי השיקים (שגם הם שגויים בחוו"ד המומחה) ישנו רק הפרש קטן בגין הטענה של התניית שירות בשירות לגבי ההלוואה של 50,000 ש"ח ותו לא (ראה חוו"ד רו"ח פורת – ת/24 שאני מקבלה)
 
קורלציה בין השירות המבוקש לבין השירות שנדרש (לכאורה) ע"י הבנק
 
בעניין זה יש לבחון קורלציה במובן המהותי וקשר סיבתי בין פתיחת תכנית החסכון, לבין השירות המבוקש.
לעניין סמיכות הזמנים בין פתיחת תכנית החסכון לבין הגדלת מסגרת האשראי שניתנה לחברה, הרי שכאמור, מתן ההלוואה ופתיחת תכנית החסכון התרחשו ביום 12.11.93 (כך לפי מוצגים ת/17, ת/18), כ - 18 יום לאחר פתיחת החשבון. מסגרת אשראי של 20,000 ₪ ניתנה לחברה ביום 19.11.93, והיא הורחבה לכדי 50,000 ₪ רק ביום 22.6.94 (ראה דף מס' 9 לת/11).
 
לאור מוצג ת/16 – אני מקבל את גרסת התובע, לפיה מסגרת האשראי הראשונית (בסך 20,000 ₪), הוענקה לחברה ללא כל קשר לפתיחת תכנית החסכון, אלא כנגד שעבוד רכב הטנדר שנעשה באותו היום. כך, גם ריחוק הזמנים (כשבעה חדשים) שבין פתיחת תכנית החסכון לבין הרחבת מסגרת האשראי לכדי 50,000 ₪, עומד כנגד האפשרות שהיתה קורלציה בין שני השירותים, שכן לא סביר שהבנק התנה את הרחבת מסגרת האשראי – אך רק בעתיד הרחוק – בפתיחתה של תכנית חסכון בהווה. בנוסף, סותר פרק הזמן הממושך את טענת הנתבעים כאילו נוצלה מצוקתם ותלותם בו על ידי הבנק, שכן ניתן היה לצפות כי בתמורה לאותו מעשה כפיה לכאורה, תזכה החברה להקלה מיידית כלשהי, מה שלא התרחש בענייננו.

למעשה גם הנתבע 2 עצמו מודה שלא קיבל אשראי בגובה 50,000 ש"ח ולטענתו בילפו והטעו אותו ואח"כ ביקשו שעבוד של הרכב בנוסף. טענה זו של הטעיה ומרמה הובעה באופן סתמי ולא הוכחה כלל ועיקר (ראה עמ' 55 לפרוטוקול שורות 6 - 12).
 
לאור האמור אני קובע כי לא הוכח דבר קיומה של קורלציה בין שני השירותים, בהתחשב גם שמדובר בתכנית חסכון אחת בלבד, בהפרש הזמנים, בעדות הכללית והמשתנה של הנתבע 2 ובחווה"ד השגויה שהתבסס עליה.
 
מידת ההוכחה הנדרשת
 
לקוח הטוען כי הייתה בפעולת הבנק כלפיו התניה של שירות בשירות, עליו הנטל להוכיח זאת, ובמקרה דנן הנתבעים לא עמדו בנטל זה.
 
באשר למידת ההוכחה הנדרשת, הרי שלמרות השלכותיה הפליליות של הפרת סעיף 7 לחוק, מדובר ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי ולא מעבר לכך. בספר, בעמ' 25, הובאו הדברים כדלקמן:ו
 
"ואכן, בחינת הפסיקה העניפה הקיימת בסוגיה זו מגלה, כי בתי המשפט קיבלו כבדבר שבשגרה את ההנחה, שלפיה על הלקוח להוכיח את ההתניה של שירות בשירות, בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, משום כך, אם הלקוח מפרט את ההתניה באופן פוזיטיבי ומראה כי קיימת קורלציה במועדים, שבהם הוא נטל את השירותים השונים מן הבנק, בית המשפט נוטה לקבל את טענתו של הלקוח, כאשר בהקשר זה עומדת לזכות הלקוח, כראיה נסיבתית כבדת-משקל, טענתו כי לא היה היגיון כלכלי בנטילת השירות האחד, שבו הותלה לטענתו מתן השירות השני שבו הוא חפץ".
 
במקרה דנן לא הצביעו הנתבעים על התניה ועל היעדר קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי ומדובר בטענה סתמית שנתגלו בה בקיעים ופרצות רבים, סתירות בעדויות הנתבעים, הרחבת ושינוי חזית וזאת מול עדויות פקידי ומנהלי סניף הבנק שלא נסתרו (ראה ת/19, ת/21, ת/23).
 
 
למעשה, בעדותו של הנתבע 2 נזנחו תכניות החסכון המפורטות בבר"ל ובחווה"ד של המומחה מר דוד גולן למעט תכנית החסכון על סך 50,000 ש"ח מיום 12.11.93, כשניסיונות הנתבעים להצביע על תכניות חסכון אחרות בחשבונות אחרים נדחו על ידי כהרחבת חזית.
 
בחוו"ד המומחה מר דוד גולן נמצאו טעויות כמו זיכוי של 50,000 ש"ח שלא היה צריך לזכותם וכן לא הצביע על פתיחת תכנית חסכון וחיובים בסכומים של 40,000 ש"ח ו 5,000 ש"ח למרות שהכניס זיכויים לגביהם. גם לגבי ה 80,000 ש"ח אין תכנית חסכון ואין חיוב והוכח שמדובר בהלוואה לצורך רכישת רכב טויוטה ששועבד כבטוחה לבנק כפי שהנתבע 2 בעצמו מודה וכפי שניתן לראות בחשבון את ההעברות ביום 21.10.94 ליוניון מוטורס (ולעניין זה ראה גם ת/4 ות/6 לגבי הקביעות בעניין הקשר בין ההלוואה לרכב).
 
במקרה דנן מדובר בעדות יחידה וסתמית של הנתבע 2 הנתמכת בחוו"ד לקויה שנתגלו בה טעויות וחוסר דיוקים כשמדובר במקרה חד פעמי של הלוואה חד פעמית שלא הוכחה קורלציה וכן לא הוכחה הפעלת לחץ כלכלי מצד הבנק - גלוי או סמוי (ראה ע"א 6505/97, בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נב (1), 577, ופס"ד גרציאני).
 
במקרה דנן לא הוכחו לחץ כלשהו - כלכלי או אחר - מצד פקידי התובע על הנתבעים כדי שיפתח תכנית חסכון ולא הוכחה גירסת הנתבעים שהתובע הכתיב שלא יינתן אשראי ושיוחזרו שיקים אם לא תילקח תכנית החסכון, כשמול העדות העקבית של פקידי הבנק בעניין זה העיד הנתבע 2 בלבד בעדות לא עקבית, שנתגלו בה סתירות, שינויים והרחבת חזית. אני מעדיף את גרסת עדי התובע על פני גרסת הנתבע 2 במחלוקת ביניהם לגבי אי הפעלת הלחצים, אי ההטעיה ואי ההתניה של השירות בשירות, דבר הנתמך גם בנסיבות החיצוניות.
יש לציין שלפי חוו"ד המומחה רו"ח פורת - ת/24 (שמר גולן, המומחה מטעם הנתבעים, מקבלה), בכל מקרה ההשפעה של ביטול תכנית החסכון של ה 50,000 ש"ח מול ביטול ההלוואה שניתנה בסכום הנ"ל מביא לזיכוי של כ 8,800 ש"ח נכון ליום 31.3.97 ואילו בוטלו גם מסגרות החח"ד שהועמדו בחשבון, היתה יתרת החובה גדלה ב 13,900 ש"ח, כך שבכל מקרה מדובר לכל היותר בהקטנת יתרת החובה בסך של 8,800 בלא השפעה ממשית על תביעה זו, אך כאמור הנתבעים כשלו גם להוכיח את טענה זו ולכן אין מקום לזכותם גם לא בסכום הנ"ל.
 
לאור האמור לעיל אני קובע שהנתבעים כשלו בהוכחת טענתם בדבר התניית מתן שירות בשירות (באופן המהווה הפרת סעיף 7א לחוק).
 
ב. הטענה בדבר סיכול האפשרות לפירעון השיקים וגרימת הנזק בגין הנ"ל
 
אני דוחה טענה זו של הנתבעים.
 
ראשית, לא היתה כל חובה על הבנק למסור את השיקים הנ"ל לנתבעים כשמדובר בשיקים עתידיים שנמסרו לבנק לצורך הבטחת אשראי שנתן הבנק לחברה, הם מהווים כבטוחה לחוב (ראה סעיף 7.3 לת/1) וזכותו של הבנק לעכבם או לא למסרם ללקוח כל זמן שלא נפרע החוב.
 
הבנק פעל גם בהסתמך על הקשר עם הנתבע 2 והבטחתו לטפל בשיקים שהבנק סבר שאין תועלת בנסיון לגבותם (ראה עדות מר אדות ות22/ לעניין זה).
 
השיקים חזרו ברובם עקב ההגבלה בחשבונה של הגב' אמיר, בזמן שחשבון הנתבעת 1 היה ביתרת חובה גבוהה ועל חלק מהשיקים בוצע נכיון.
 
עפ"י עדויות פקידי הבנק מדובר בשיקולים עסקיים של הבנק שלא לגבות את השיקים עקב סיכויי גבייה נמוכים ממושכי השיקים וזאת כשהם היו בקשר עם הנתבע 2 שהבטיח לטפל בשיקים, לדאוג לגבות הכספים ממושכי השיקים ולהביא כספים ותמורתם לשחרר את השיקים (ראה עדות מר אדות בעמ' 23, עדות מר דלוגץ בעמ' 42, ועדות גב' ארביב בעמ' 22 לפרוטוקול).
 
הנתבעים גם לא הוכיחו שאם היו נמסרים להם השיקים הם היו מצליחים לגבותם וגם לפי גרסתם לא גבו כסף בגין השיקים (עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 11-12). אינני מקבל את מכתב עו"ד מריון בנדורי כראיה לתוכנו בלא שעו"ד בנדורי זומנה לעדות, בלא שהוצג המסמך המקורי ובלא שיש לו חותמת "נתקבל" בבנק, מה גם שהמכתב מתייחס ל 5 שיקים בלבד ומדבר על גביית השיקים, כשלא הוכחה גם חבותו של התובע להעביר את השיקים לגביה. הנתבעים יכלו להפקיד מזומן בחשבון לקבל את השיקים ולגבותם בעצמם, או להסדיר את העניין ביחד עם גב' אמיר.
 
מדובר בגרסה של הנתבעים שאין לה כל ביסוס ראייתי בלא שהובאו עדים בעניין זה (כולל גב' אמיר, ועו"ד בנדורי), וכל זאת בזמן שלא הוכחה גם חובה מטעם הבנק למסור את השיקים הנ"ל לנתבעים ולא הוכח גם סיכום או הסכם בעניין זה.
 
למעלה מן הצורך, גם אם היו מתקבלות טענות הנתבעים, לא הוכח שבמקרה זה נגרם לנתבעים נזק שכן גם אם היו נמסרים השיקים לא הוכח שהם היו נגבים ונפרעים באותה עת.
הנתבע 2 היה בקשר עם גב' אמיר והיה יכול לגבות ממנה מזומן ולהביא לה את השיקים או ללכת יחד עמה לבנק ולהסדיר את העניין, והדבר לא נעשה.
 
יש לציין שגם לגבי עניין זה ישנם אי דיוקים וטעויות בטענות הנתבעים לגבי מספר השיקים וסכום הקרן לגבי השיקים של גב' אמיר כגון המצאותם של 8 שיקים בלבד (לעומת 5 במכתב עו"ד בנדורי, ו 9 בחווה"ד), תוך עריכת תחשיב לפי 100% גביה, והסתמכות על גירסת הנתבע 2 שאין לה ביסוס, והסתמכות על חוו"ד שגויה גם בעניין זה (מספר השיקים והסכומים).
 
אני מעדיף את גרסת עדי התובע על פני גרסת עדי הנתבעים לגבי נסיבות מסירת השיקים, השיחות והסכומים שנעשו בעניין זה עם הנתבע 2 וגם בעניין זה לא הרימו הנתבעים את הנטל המוטל עליהם להוכיח את טענותיהם ולפיכך דין הטענה להידחות.
 
3. התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 119,644.01 ש"ח, בצירוף ריבית אשר שיעורה ישתנה מעת לעת בהתאם לשינוי שיעור הרבית החריגה המצטברת בחשבונות העו"ש אצל התובעת מיום 17.2.97 ועד לתשלום המלא בפועל.
 
בנוסף אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין (כשסכום זה כולל גם את הסכום שנפסק כהוצאות משפט בבר"ל בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין וזאת לאור תוצאות הדיון וקבלת התביעה.
 





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת לקוח בנק

  2. לקוח בנק מועדף

  3. עורך דין נגד בנק

  4. אי כדאיות כלכלית

  5. חוק הבנקאות רישוי

  6. תביעה נגד בנק יהב

  7. התיישנות תביעת בנק

  8. פקודת הבנקאות, 1941

  9. הצעת חוק בנק מח עצם

  10. תביעה נגד בנק איגוד

  11. תביעה נגד בנק לאומי

  12. התניית שירות בשירות

  13. העברה בנקאית בטלפון

  14. היתר עיסקא בנק לאומי

  15. חוק שירות לקוחות בנק

  16. סמכות המפקח על הבנקים

  17. חיוב כפול של לקוח בנק

  18. תביעה נגד בנק דיסקונט

  19. הברחת נכס משועבד לבנק

  20. תנאי מקפח בחוזה בנקאי

  21. סירוב בנק לפריסת חובות

  22. עורך דין לענייני בנקאות

  23. בקשת בנק לפסק דין חלקי

  24. עורך דין לענייני בנקים

  25. התיישנות תביעה נגד בנק

  26. התיישנות תביעה נגד בנק

  27. אחריות הבנק כלפי ערבים

  28. העברה בנקאית ע''י מתחזה

  29. דחיית טענת מרמה נגד בנק

  30. הודעת הבנק ללקוח באיחור

  31. מחיקת המילים למוטב בלבד

  32. מכתב הצהרת כוונות מהבנק

  33. אי מתן שירות בנקאי במועד

  34. עצימת עיניים מצד לקוח בנק

  35. תביעה נגד בנק ערבי ישראלי

  36. התניה פסולה של שירות בנקאי

  37. תביעת בנק נגד ערב של חברה

  38. מניעת מכירת רכב ע''י הבנק

  39. חוב לבנק על מסחר באופציות

  40. זכויות מוכר מול זכויות בנק

  41. העברה בנקאית ללא מסמך בכתב

  42. העברת עובדת בנק לתפקיד אחר

  43. תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק

  44. תקופת צינון למפקח על הבנקים

  45. חיוב הבנק (צד ג') בחוב הפסוק

  46. מימוש בטוחות - תביעה נגד בנק

  47. הלוואה חוץ בנקאית ללא הסכם בכתב

  48. בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

  49. איך מוכיחים התניית שירות בשירות

  50. הקפאת הרשאה לביצוע עסקאות מט''ח

  51. האם הבנק התנה קבלת שירות בשירות ?

  52. צו הבנקאות (אגרות), התשמ"ג-1983

  53. תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב

  54. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  55. תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

  56. הודעה בדבר מסירת פרטי זיהוי לבנק

  57. פיצוי מהבנק על דיווח ל-BDI על חוב

  58. תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

  59. תקלה באתר בנק לאומי - תביעת פיצויים

  60. עורכי דין המתמחים בתביעות נגד בנקים

  61. הודעה על מתן הוראות ניהול בנקאי תקין

  62. תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים

  63. צו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש"ל-1970

  64. בקשת מנהל מיוחד למימוש נכס משועבד לבנק

  65. הודעה על תיקון הוראות ניהול בנקאי תקין

  66. התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

  67. טען כי לא קיבל מהבנק התראה לפני מכתב ההגבלה

  68. לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד לקוח של בנק

  69. צו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000

  70. כללי הבנקאות (הביקורת הפנימית), התשנ"ג-1992

  71. נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

  72. חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969

  73. רכישת אופציות על מדד המעו''ף - תביעה נגד בנק

  74. הודעה על שינוי במועד תחולת הוראות ניהול בנקאי תקין

  75. טענו שהבנק הסתיר את המסמכים הרלבנטיים לשאלת ההתיישנות

  76. הוראות הבנקאות (הצגת דו"ח כספי שנתי ופרסומו), התשנ"ב-1991

  77. בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

  78. כללים חשבונאיים לחישוב נזילות חובה ונזילות בפועל של תאגידים בנקאיים

  79. תקנות מס הכנסה (הנחה ממס על פקדון במטבע ישראלי בתאגיד בנקאי), התשמ''א-1981

  80. כללי הבנקאות (רישוי) (הגדרת הון תאגיד בנקאי לענין סעיף 23א לחוק), התש"ן-1990

  81. צו הבנקאות (שירות ללקוח)(ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), התשס"ח-2008

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון