האם בעת הפסקת ההתקשרות בין הנתבעת למדינה הוצעה לתובע הצעת עבודה חלופית באותם תנאים כטענתה, או שמא לא הוצעה לו עבודה ממשית כטענתו. כפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים וככל שכן, באיזה שיעור. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הצעת עבודה חלופית לעובד בחברת אבטחה: בפנינו תביעת התובע , מאבטח בפרוייקט עוטף ירושלים, לתשלום פיצויי פיטורים , חלף הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, פידיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה והחזר ניכויים שבוצעו שלא כדין. הנתבעת טענה כי לתובע בוצעו כל התשלומים כדין. עובדות התובע עבד בנתבעת החל מיום 3/8/2008 ועד 4/2010 כמאבטח בפרויקט עוטף ירושלים. הנתבעת חברה למתן שירותי שמירה ואבטחה. המחלוקת האם בעת הפסקת ההתקשרות בין הנתבעת למדינה הוצעה לתובע הצעת עבודה חלופית באותם תנאים כטענתה, או שמא לא הוצעה לו עבודה ממשית כטענתו. כפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים וככל שכן, באיזה שיעור. מה גובה השכר הקובע והיקף משרתו של התובע. האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים גם ללא קשר לנסיבות הפסקת עבודתו כטענתו. האם זכאי התובע להפרשים בגין דמי חגים ,יתרת ימי חופשה, יתרת דמי הבראה וככל שכן, באיזה שיעור. האם נותרה לתובע יתרה בגין העדר הפרשה לפנסיה, וככל שכן, באיזה שיעור. האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, וככל שכן, באיזה שיעור. האם זכאי התובע לתוספת וותק וככל שכן, באיזה שיעור. בענין זה, לטענת הנתבעת המדובר ברכיב שהוא חסר ערך. האם זכאי התובע להפרשים בגין החזר הוצאות נסיעה. אם כן, באיזה שיעור. האם נוכו משכרו של התובע כספים שלא כדין בגין קרן רווחה וביגוד, והאם שולמו מלוא הכספים בגין ימי הכשרה. כפועל יוצא, האם זכאי התובע להחזרת ניכויים והפרשות כטענתו ואם כן, באיזה שיעור. האם זכאי התובע לפיצויי הלנה הוא שמא לנתבעת הגנה טובה. הכרעת הדין שכרו הקובע של התובע התובע טוען כי שכר היסוד השעתי עמד על סך של 32 ₪ לשעה על פי סיכום בינו לבין הנתבעת. הנתבעת טוענת מנגד כי שכר היסוד השעתי של התובע עמד על סך של 24 ₪ לשעה, ותלושי השכר של התובע מהווים לכך ראיה. בתלושי השכר של התובע, מצוין במפורש כי שכרו של התובע 24 ₪ לשעה. נטל ההוכחה בדבר אי נכונות הרישום בתלושי השכר - מוטל על הטוען: "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת." (ר' דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 19). התובע הציג מודעת דרושים של הנתבעת לפיה היא מציעה לדורשי עבודה שכר יסוד של 34 ₪ לשעה. אולם במודעה זו מצוין כי השכר המוצע למאבטחים בעוטף ירושלים "עד 34 ₪" (ההדגשה שלי, ש.ש) בנוסף הוצג בפנינו הסכם ההתקשרות שבין הנתבעת למשטרת ישראל, על פי הסכם זה סיפקה הנתבעת שירותי שמירה ואבטחה בעוטף ירושלים ובמסגרת זה הועסק התובע אצל הנתבעת. בהסכם זה מתחייבת הנתבעת כלפי משטרת ישראל כי שכר ברוטו למאבטח לא יפחת מ - 29 ₪ לשעה. הראיות שהוצגו בפנינו על ידי התובע אין בהם די כדי לסתור את האמור בתלושי שכרו של התובע ביחס לשיעור שכר היסוד השעתי של התובע כמצוין בתלושי השכר. בסיכומיה צירפה הנתבעת מסמך (נספח ב' ) שכותרתו "מתן הסכמה לתנאי שכר" מיום 5/8/2008 עליו חתום התובע . המסמך לא הוגש והתובע לא נחקר לגביו.מסמך זה שצורף רק לסיכומיה של הנתבעת, ללא שהוגשה בקשה מתאימה וללא כל נימוק להגשתו בעת הסיכומים, אינו יכול להוות ראיה בהליך זה. התובע מנגד לא הלין על צירופו לפיכך מבלי ליתן לו משקל נתייחס לתוכנו ביחס לראיות אחרות בהליך ולנטלי ההוכחה. לפי נספח ב' זה, תנאי שכרו הינם כדלקמן: שכר עבודה לשעת חול של 32 ₪ מורכבים כדלהלן: יסוד - 24 ₪ ע"ח תנאים - ש.נ 3 ₪ (המהווים תשלום גלובלי כחוק בהתאם למכתב המצ"ב) הבראה 1 ₪ (חלק יחסי מתשלום ההבראה השנתי המשולמים חודש בחודשו) נסיעות 2 ₪ (מרכיב נסיעות אשר בסה"כ החודשי לא יפחת מהמגיע לי התמדה 2 ₪ (תוספת מיוחדת בגין עבודה במזרח ירושלים) (שבת וחג + 50% מ 18:00 - 18:00). על כן טענתו כי נאמר לו 32 ₪ אינה משוללת יסוד אך ההרכב של סך זה בשיעור 24 ₪ ועוד רכיבים אחרים אף הוא מבוסס. משהנטל עליו לסתור את התלושים לא הורם נטל זה. על פי הסכם ההתקשרות שבין הנתבעת למשטרת ישראל, לפיו סיפקה הנתבעת שירותי שמירה ואבטחה בעוטף ירושלים ובמסגרת זה הועסק התובע אצל הנתבעת אנו קובעים כי שכרו הקובע של התובע לא יכול היה להיות פחות מ- 29 ₪ ברוטו לשעה (שכר יסוד + שעות נוספות גלובליות + התמדה). לא כולל נסיעות והבראה. כתנא דמסייע יצויין כי בהליך אחר שהתנהל בבית דין זה, בפני כב' השופט גולדברג, בו הייתה הנתבעת צד להליך (שם הייתה הנתבעת, תובעת) נקבע כי על פי הראיות שהוצגו בפני בית הדין, תנאי השכר בפרוייקט אבטחת עוטף ירושלים היו: שכר יסוד 24 ₪ + תוספת ש.נ.ג 3 ₪ + הבראה 1 ₪ + נסיעות 2 ₪ + התמדה 2 ₪. בנוסף על כך תשלום תנאים סוציאלים כחוק. (תע"א 2720-07 מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ נ' בבין ואח'). על כן הטענה ל- 32 ₪ לשעה נדחית. שכרו עמד על לא פחות מ- 29 ₪ ברוטו לשעה (שכר יסוד + שעות נוספות גלובליות + התמדה). לא כולל נסיעות והבראה. נסיבות הפסקת העבודה התובע טוען כי פוטר על ידי הנתבעת ולכן זכאי לפיצויי פיטורים. מנגד טענה הנתבעת כי התובע התפטר מיוזמתו מבלי שנתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין. אין מחלוקת כי עבודתו של התובע אצל הנתבעת במסגרת עוטף ירושלים הסתיימה עקב הפסדה במכרז של הנתבעת, למתן שירותי שמירה ואבטחה למשטרת ישראל בעוטף ירושלים. בפנינו העיד התובע התובע כי אכן קיבל הצעות עבודה אחרות, אך לא באותו שכר ולא באותם תנאים (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 1-2) וכי "ש. תאשר את המכתב השני מ- 9/5/10. קבלת אותו? ת. כן. קיבלתי. ש. גם במכתב זה מצוין שבשיחה שהתקיימה עמך הוצע לך לעבוד ברוטו שכר ובאותם תנאים. ת. א' 1, הוא נכון. אמרתי אחרת כי הסתכלתי על א' 2. קיבלתי את א' 1, ואמרו לי לבוא. מה שכתוב בו נכון. קבלתי אותו. .... ש. באותה שיחה הוצע לך לעבוד בחב' חשמל. ת. נראה לי שכן. ש. נכון שההצעה שהוצעה לך היתה באותם תנאים. ת. לא נכון. ש. האם אתה יכול לומר באילו תנאים הוצע לך לעבוד בחב' חשמל. ת. אני יודע שאני בפרויקט שעבדתי שם בעוטף ירושלים קבלתי 32 ₪ לשעה. מה שהציעו לי זה 27 ₪ לשעה, ההקף שעות שהייתי עובד בפרויקט הקודם עוטף ירושלים היה היקף שעות רב, לא היתה משמרת פחות מ 12 שעות. היה תקופה של 3,4 חודשים שהיה שמונה שעות, בתוך התקופה לא היתה משמרת פחות מ 12 שעות. מחב' חשמל חוץ מהשכר השעות היו פחות, הציעו לי שמונה שעות ליום. ש. בהצעה בחב' חשמל אמרו שאין לעבוד שעות נוספות. ת. לא. היה אולי ש.נ. אך לא כל יום.השכר היה פחות כסף ממה שקבלתי . רק אחרי שתבעתי אמרו לי שזה בכלל 24 ₪ לשעה. ש. הבטחת לתת תשובה ביום חמישי. ת.לא. הגעתי , היה לי נשק שלי, שרציתי להחזיר, בעוטף הם הפסידו את המכרז בעוטף אז אני לא אעבוד שם, כדי לא להסתבך בפלילים החזרתי את הנשק. שם הציעו לי. שיש עוד פרויקטים לא באותו שכר, כמובן, לפי מה שראיתי, אמרתי שאני החזרתי את האקדח ואמרתי שאחשוב. לא אמרתי שאחזור ביום חמישי, היה לי באותה תקופה מלואים של חודש, לא אמרתי דבר כזה. " עמ' 6 לפרוטוקול ש' 11-32, כעמ' 7 ש' 1-2, ההדגשה שלי ש.ש) בהמשך אמר: ת. אני כשהתחלתי לעבוד בנתבעת זה היה יום אחרי שהשתחררתי מהצבא, הייתי חייב כסף , שלש שנים לא הרווחתי כלום, לא ידעתי מהם התנאים שמגיעים לי. לא ידעתי כלום. אחר שנה הבנתי שמגיע לי זכויות. כשהתפטרתי בכלל הבנתי שעבדו עלי, סליחה לא התפטרתי. שלחו לי מכתב. את שני המכתבים הנספחים לתצהיר הנתבעת. מעדותו של התובע עולה כי אכן הנתבעת הציעה לתובע הצעת עבודה חלופית, לפחות אחת. אולם, התובע מעולם לא החזיר תשובתו לנתבעת בעניין זה. גם לא לאחר שהנתבעת שלחה לו מכתב בו היא רואה בהתנהלותו זו כהתפטרות מעבודה. לא הוכח בפנינו קיומו של מעשה או ביטוי ברורים לפיטוריו של התובע על ידי הנתבע .מי שטוען לפיטורים נטל ההוכחה רובץ עליו, בבחינת המוציא מחברו (דב"ע נז/32-3 רוחמי נ' פלקו בע"מ, לא פורסם), אין בידינו לקבוע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את אקט הפיטורים של הנתבע הנטען על ידו. משהתובע לא השיב להצעת העבודה של הנתבעת, ולא השיב למכתבה של הנתבעת אליו מיום 9/5/10 בו ציינה הנתבעת כי סירב להצעות העבודה שהוצעו לו והנתבעת מקבלת את התפטרותו מעבודתו, אזי יש לראות באי מענה זה התפטרות. התובע טוען כי מדובר בהצעת עבודה ששכרה נמוך יותר והיקף המשרה נמוך יותר. מר בונדרמן, מנהל סניף ירושלים של הנתבעת אשר העיד בפנינו ציין לעניין תנאי השכר בחברת החשמל: "היה 29 ₪ לשעה יסוד. פלוס תוספת של 3 ₪ בגין העדר קורס. מי שבא עם הכשרה , ולא צריך הכשרה של חב' חשמל מקבל תוספת. לכן היתה רלבנטיות להעברתו לחב' חשמל, קורס של 15 יום בשני המקומות. בשני האתרים עם אותם דרישות אותם פרמטרים אותם אימונים. ש. האם היה מדובר באותו סוג עבודה. התובע עבד במחסום, עמד במחסומים, האם נכון שהעבודה בחב' חשמל לווים לאנשים עם רכבים. ת. להיפך, הרבה יותר נוח בחב' חשמל. " עדותו של מר בונדרמן לעניין זה לא נסתרה. התובע לא הוכיח כי הצעת העבודה שהוצעה לו בחברת חשמל פחותה מעבודתו בעוטף ירושלים או שיש בה משום הרעת תנאים מוחשית שיש בה לזכות אותו בפיצויי פיטורים. משלא הוכיח פיטורים , ולא התייחס לפניות אליו ולהצעת עבודה חלופית, נדחית תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. דמי חגים לגישת התובע, ההסכם הקיבוצי המיוחד בענף השמירה, אינו מתנה את הזכאות לדמי חגים בתנאים, ומחייב את המעביד לשלם דמי חג עבור 10 ימי חג בשנה. לפיכך עותר התובע לתשלום 15 ימי חג. הנתבעת טוענת כי התובע לא פירט תביעתו זו ודינה להידחות. התובע עבד בחלק מהחגים ולא פירט באילו חגים עבד ועבור אילו חגים הוא תובע דמי חגים. התובע מסכים כי עבד חלק מהחגים וכי קיבל תמורה גבוהה יותר עבור עבודה בחג. כן מוסכם כי במסגרת גמר חשבון שנערך לתובע קיבל התובע סך של 2,688 ₪ דמי חג. בע"ע 300360/98 צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (ניתן ביום 30.4.02), נקבע: "על פי סעיף יא לצו ההרחבה זכאי המערער לתשלום עבור עשרה ימי חג. לטענת המערער, נהג הוא לעבוד בימי חג. לעניין זה נפסק: "התשלום עבור חגים, מכח ההסכם הקיבוצי, הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו, באשר הנחה היא שאין העובד עובד ביום חג. אם עבד העובד ביום חג, כגירסת המעבידה, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצרוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק או בהסכם הקיבוצי, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו..." (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד - חברת אל-וו בע"מ פד"ע טו, 163, 167,168). אשר על כן, זכאי המערער לתשלום עבור ימי חג בהם, לטענתו, עבד. בפסיקה זו אנו יוצאים מתוך הנחה, בהעדר ראיה לסתור, שהעבודה בחגים הייתה לא מתוך בחירה של המערער, אלא מתוך כורח. נקודת המוצא שלנו היא, שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. תכלית זו תסוכל אם עובד יעדיף על פי בחירתו לעבוד בחגים ולקבל תמורה הן עבור העבודה שעבד בפועל בחגים והן דמי חגים. אילו אלו היו פני הדברים, לא היינו מזכים את העובד היומי, שבחר לעבוד בימי חגים, גם בדמי חגים כדי להגדיל את שכרו" (ההדגשה לא במקור). דהיינו - עובד העובד בימי החג מרצונו, לא זכאי לדמי חגים. התובע בענייננו לא הוכיח את זכאותו לדמי חג. התובע לא הוכיח כי עבד בחגים בכפייה ולא הוכיח באילו חגים לא עבד. לאור האמור התובע אינו זכאי לדמי חג מעבר למה ששולם לו ותביעתו ברכיב זה נדחית. פידיון חופשה שנתית התובע טוען כי לא קיבל את ימי החופשה השנתית לה הוא זכאי על פי חוק ולא ניצל את ימי החופשה לה היה זכאי. עוד טוען התובע כי היה זכאי לממש בפועל את ימי החופשה ואין להתחשב בתשלום דמי פידיון חופשה שניתנו במהלך העבודה. מוסכם על הצדדים כי במסגרת גמר חשבון שנערך לתובע, שולם לתובע סך של 3,840 ₪ פידיון חופשה והתובע לא הוכיח את זכאותו לתמורה גבוהה יותר. אולם, סכום זה חושב לפי ערך שעה של 24 ₪. משקבענו לעיל כי שכר השעה של התובע 29 ₪ לפחות, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 800 ₪ הפרש פדיון חופשה. דמי הבראה התובע טוען כי לא קיבל דמי הבראה. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל דמי הבראה כדין והדבר משתקף בתלושי השכר. אכן, עיון בתלושי השכר מלמד כי התובע קיבל בכל תקופת עבודתו כ- 4,000 ₪, סכום העולה על דמי ההבראה להם הוא זכאי לגישתו. אשר על כן תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית. פנסיה התובע טוען כי בהתאם לצו הרחבה בדבר פנסיית יסוד תשלומי המעסיק עומדים על 6% מהשכר. לטענת התובע, הנתבעת לא הפרישה לתובע את תגמוליו חלק עובד וחלק מעביד ולכן על הנתבעת לשלם לתובע עבור הפרשות לגמל. הנתבעת טוענת כי בחודש 5/2010 שולם לתובע סך של 4,285 ₪ בגין הפרשות לגמל. על פי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מחודש 11/2008 זכאים לביטוח פנסיוני, לאחר 6 חודשי עבודה, באופן רטרואקטיבי מיום תחילת עבודתם. מכוח צווי ההרחבה להגדלת תשלומי המעסיק לפנסיה מקיפה ולפנסיה יסוד תשלומי מעסיק בענף השמירה בגין תגמולים עומדים על 6% מהשכר. בנוסף, על פי הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק, משנת 2008, כל עובד זכאי להיות מבוטח בקרן פנסיה המאושרת על ידי משרד האוצר וזאת מתום 6 חודשי עבודה אצל אותו מעסיק. על פי הוראות הסכם זה על המעביד להפריש לקרן הפנסיה הפרשות בשיעור 6%. מכאן שהתובע זכאי להפרשות לקופת גמל ממועד תחילת עבודתו. הנתבעת אמנם הפרישה לטובת התובע סך של 5308 ₪ לקופת גמל. אולם הנתבעת לא הוכיחה כי סכום זה מהווה את מלוא ההפרשות להן זכאי התובע. השכר הקובע לצורך עריכת החישוב הינו השכר היומי הרגיל עבור 8 שעות עבודה. ולענייננו, שכר קובע בשיעור של 29 ₪ לשעה. לפיכך על הנתבעת היה להפריש לטובת התובע סך של 6472.8 ₪ לקופת גמל, בגין כל תקופת עבודתו. משהנתבעת הפרישה לטובת התובע סך של 5308 ₪ בלבד, זכאי התובע להפרש בסך של 1164.8 ₪. גמול שעות נוספות התובע טוען כי במהלך תקופת עבודתו עבד שעות נוספות אך לא קיבל גמול שעות נוספות. התובע טוען כי רכיב השעות הנוספות המצוין בתלושי שכרו הינו פיקציה וכי עבד כ 300 שעות בחודש ולא קיבל גמול שעות נוספות. התובע טוען כי הנתבעת לא פעלה כדין ולא ציינה בתלוש השכר את מספר השעות החודשי אותו עבד התובע. התובע טוען כי ניתן לחייב את המעביד לשלם על דרך האומדנא וכי נטל ההוכחה הוא על המעביד. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל גמול שעות נוספות כחוק וכמוסכם עמו בדבר תוספת כוללת בגין עבודה בשעות נוספות. כן טוענת הנתבעת כי התובע נהנה מחצי שעת הפסקה כל משמרת. דין תביעת התובע לגמול שעות נוספות להידחות, וזאת מהטעמים המפורטים להלן. כאמור, בתלושי השכר של התובע מצוין כי התובע קיבל גמול שעות נוספות. עוד מצינו לעיל כי שכרו של התובע כלל גמול שעות נוספות. נטל ההוכחה במקרה דנן מוטל על התובע. הלכה פסוקה היא כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל. זאת על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לב/3-32 מרלן פרוימוביץ נ' ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39; עע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02). אמנם, הוראת תיקון 24 לחוק הגנת השכר , התשי"ח-1958 העבירה את החובות הרישומיות אל כתפי המעסיק. אולם גם לאחר כניסתו של התיקון לתוקף (חודש 2/2009 ) נטל ההוכחה הראשוני כי התובע עבד בהיקף הנטען, מוטל על כתפיו. כמו כן, סעיף 26ב'(ג) לחוק הגנת השכר קובע כי העברת נטל ההוכחה למעסיק בשאלת השעות הנוספות תהא "רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות". התובע לא הציג בפני בית הדין כל ראיה למספר השעות לו הוא טוען .(אמנם, התובע צירף לסיכומיו רישום שעות עבודתו למשך תקופת עבודתו, אך כאמור בהחלטתנו בעניין נספח זה לסיכומיו, מאחר ומסמכים אלו, כתובים בכתב ידו של התובע, היו ברשותו של התובע עוד בתחילת ההליך, והתובע לא צירפם לכתבי הטענות ואף לא נתן בידי הנתבעת ההזדמנות לחקרו, לא ניתן לקבלם כראיה בתיק). בין הצדדים התנהל הליך גילוי מסמכים והתובע לא ביקש מהנתבעת להמציא דוחות נוכחות. לסיכומיה צירפה הנתבעת מסמך (נספח ב') עליו חתום התובע וכותרתו "אישור בדבר הסדר על תוספת כוללת בעד עבודה בשעות נוספות בימי חול" ולפיו התובע מאשר כי הוא מסכים לקבל תוספת כוללת במקום גמול עבודה בשעות נוספות בימי חול, בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה. אמנם גם מסמך זה לא התקבל מסמך זה כראיה מאחר וצורף לסיכומים.אולם התנהלות כזו של הנתבעת מתיישבת עם הסכמים קיבוציים ואין לפוסלה.לכן הנטל מבחינתה, לטענתה זו, הורם. גם אם נמצא כי התובע הציג בראשית ראיה את העובדה שעבד בשעות נוספות, הרי לאור תלושי השכר, עובר הנטל חזרה אל התובע להוכיח את זכאותו לגמול שעות נוספות בשיעור הנתבע, דבר שלא נעשה כאן. שוכנענו כי התובע קיבל גמול שעות נוספות על פי הסדרי העבודה שחלו בנתבעת. משקבענו לעיל, כי שכרו הקובע של התובע הינו כטענת הנתבעת, שכר יסוד של 24 ₪ לשעה, בתוספת גמול שעות נוספות, התמדה, הבראה ונסיעות. שכרו השעתי של התובע לשעה כלל גמול שעות נוספות ליום חול, ומתלושי השכר שלא נסתרו על ידי התובע (למרות טענתו כי מדובר בתלושים פיקטיביים) עולה כי התובע קיבל תוספת עבור עבודה בשעות שבת וחג. מכאן שהתובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות. הנה כי כן, התובע לא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח כי הרישום בתלושי השכר אינו משקף נאמנה את שכר העבודה לו היה זכאי חודש בחודשו ולא הוכיח את זכאותו לגמל שעות נוספות. בנוסף יש לציין כי הסכום הנתבע על ידי התובע כגמול שעות נוספות, מתבסס על טענת התובע לפיה שכרו הקובע לשעה עמד על סך של 32 ₪ לשעה וגם מטעם זה דין הסכום הנתבע על ידו כגמול שעות נוספות להידחות. למעלה מהצורך יאמר כי חישוב מקרי, העלה כי התמורה החודשית כולה לחלק למספר שעות עבודתו הביא לתוצאה של תשלום 35 ₪ לשעה בערך. כלומר שולם גמול עבור עבודה בשבת וחג, ושולמושעות נוספות גלובליות בתוך שכר השעה . תוספת וותק התובע טוען כי הוא זכאי לתוספת וותק לפי סעיף טו להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה. אולם רכיב זה טעון ההוכחה והתובע לא השכיל לעשות כן. לעניין זה קבע בית הדין הארצי כי "לא הוכח לנו שיעור תוספת הותק שהגיע למערער בתקופת עבודתו ואין בעצם העובדה כי על פי צו הרחבה היסטורי שולמה תוספת ותק בלירות כדי להוכיח את זכאותה ושיעור זכאותה כיום." (עע (ארצי) 43772-08-11‏ ‏ שפלב דמיטרי נ' ב.ש. אבידר ב.ש.אבידר שמירה וניקיון, ניתן ביום 24/12/12.) לפיכך נדחית תביעת התובע ברכיב זה. נסיעות התובע טוען כי לא קיבל הוצאות נסיעה. אולם, בתלושי השכר של התובע מצוין כי התובע קיבל דמי נסיעות ואף שכרו של התובע כלל דמי נסיעה. התובע לא סתר רישום זה בתלוש השכר, ואף לא הוכיח את שיעור דמי הנסיעות לו הוא זכאי. לפיכך נדחית תביעתו של התובע ברכיב זה. החזרת ניכויים התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום מלא עבור ימי הכשרות שעבר בנתבעת ומטעמה. עוד טוען התובע כי על הנתבעת להשיב לתובע דמי החזרת ניכויים וקנסות. אולם התובע לא הוכיח כי הניכויים משכרו, בשיעור של 885 ₪ מהווים ניכויים שלא כדין. זאת למעט סך של 500 ₪ שנוכה משכרו בגין קנס. הנתבעת לא הוכיחה את מקור הזכות לקזז סכום זה מהתובע ואשר על כן התובע זכאי להחזר סך 500 ₪. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. בגין הפרש פדיון חופשה שנתית סך של 800 ₪. ב. בגין ניכויים שלא כדין סך של 500 ₪. ג. בגין הפרש הפרשות לקרן פנסיה סך של 1164.8 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עובד מעביד (30/4/2010) ועד ליום התשלום בפועל. יתר רכיבי תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, וותק, נסיעות, ימי חג, החזרת ניכויים וגמול שעות נוספות, נדחים. מבלי לגרוע מהסכומים האמורים, מאחר והתביעה התקבלה בחלקה הקטן, אין צו להוצאות.הצעת עבודה חלופיתחברת שמירהאבטחה