הפחתת פיצויים עקב הסתרת מידע רפואי מחברת ביטוח

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפחתת פיצויים מהביטוח עקב הסתרת מידע רפואי: תובענה כספית לתשלום סך של 104,279 ₪ בגין תגמולים על-פי פוליסה לביטוח רפואי. א. העובדות ברקע ההליך והשאלות במחלוקת אלו הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת אשר ניצבות ברקע ההליך: (א) ביום 19.7.2008 חתם התובע, יליד 29.6.1970, על טופס הצעה לביטוח רפואי בגדרו ביקש שהנתבעת תבטחו, בין השאר, בביטוח מסוג "איתן" המעניק כיסוי למחלות קשות בתשלום פיצוי בסכום חד-פעמי (להלן טופס ההצעה). טופס ההצעה נחתם, בהתייחס לתובע כמו גם בהתייחס לאשתו, בביתו של התובע בכפר ג'ת, אליו הגיע מוכרן מטעם הנתבעת - מר זייד עאיד (להלן המוכרן). (ב) טופס ההצעה נחתם על-ידי התובע כשהוא "נקי" לחלוטין. לשון אחר, בפרק ג' של המסמך שכותרתו "הצהרת בריאות" נענו מלוא השאלות הנוגעות לעברו הרפואי של התובע בשלילה. בתוך כך צוין שהוא אינו מעשן. פרטים הנוגעים לעישון בעבר, משכו, היקפו ומועד הפסקתו נותרו ריקים מבלי שנרשם לצדם דבר במקומות המיועדים לכך. למקרא הטופס כפי שמולא ונחתם ברי שמדובר במועמד לביטוח שאינו מעשן בהווה ואף לא עישן בעבר. על-יסוד טופס ההצעה קיבלה הנתבעת את התובע לביטוח המבוקש והנפיקה לו פוליסה מספר 31272522 (להלן הפוליסה). הפוליסה עמדה בתוקף מאוגוסט 2008. (ג) ביום 6.3.2009 אושפז התובע בבית-החולים בשל כאבים בחזה. במהלך אשפוזו עבר צנתור שהדגים עורקים כליליים אקטטיים עם מחלת LAD. בסיכום האשפוז צוין שנעשתה הרחבה מוצלחת של LAD עם הכנסת תומכן. התובע שוחרר ביום 11.3.2009. האירוע בעטיו אושפז (להלן האירוע) הוכר על-ידי הנתבעת כמקרה ביטוח המכוסה במסגרת הפוליסה. (ד) בגין האירוע שילמה הנתבעת לתובע ביוני 2009 או בסמוך לכך סך של 95,721 ₪. סכום זה שולם על בסיס שתי הנחות: האחת, כי סכום הביטוח שנקבע בפוליסה הוגבל ל- 150,000 ₪ ביחס לתובע; השניה, כי בהתאם להצהרתו בטופס ההצעה בוטח התובע כלא מעשן במועד עריכת ההצעה וכמי שלא עישן בעבר קודם לכן. משהובהר כי הצהרה זו אינה תואמת את המציאות לאשורה וכי לתובע רקע כמעשן פעלה הנתבעת בגדרו של סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח ושילמה לתובע-מבוטחה תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור חלקי ויחסי. (ה) התביעה הוגשה לתשלום מלוא ההפרש בין תגמולי הביטוח ששולמו לתובע לבין סכום הפיצוי בסך 200,000 ₪ לו זכאי התובע, כך לטענתו, על-פי הפוליסה. בתוך כך טען התובע שלא הסתיר מהנתבעת מידע רלוונטי על-אודות מצב בריאותו, לרבות מידע הנוגע להרגליו ועברו כמעשן, ותלה את האשם במילוי טופס ההצעה כפי שנחתם במוכרן. בסיכומיו העלה התובע טענה חלופית; היה ותדחה גרסתו כי סכום הפיצוי לפי הפוליסה הינו 200,000 ₪, אזי ביקש כי ישולם לו ההפרש בין מלוא סכום הפיצוי לפי הפוליסה (150,000 ₪) לבין הסכום החלקי ששולם (95,721 ₪) - קרי, 60,877.89 ₪ הכולל גם מרכיב שיערוך. מן הצד האחד של המתרס העידו התובע ואשתו, גב' תגריד ותד [תצהיריהם סומנו ת/2 ו-ת/3 בהתאמה]. המוכרן נשמע אף הוא מטעם התובע, לאחר שזומן לדיון בצו הבאה ומבלי שעדותו הראשית ניתנה בתצהיר. מן הצד האחר נשמעו מר גיל דורון, סמנכ"ל ומנהל אגף בריאות בנתבעת [להלן דורון; תצהירו סומן נ/2] וד"ר חיים פרלוק שהגיש מטעם הנתבעת חוות-דעת חיתומית [נ/1]. עצם קרות האירוע והיותו מקרה ביטוח הבא בגדר הפוליסה אינם שנויים במחלוקת [ראו גם הצהרת בא-כוח הנתבעת על כך בעמ' 1 לפרוטוקול ש' 27-26]. בין בעלי-הדין ניטשה מחלוקת בשתי שאלות מרכזיות שעניינן שיעור הפיצוי לו זכאי התובע לפי הפוליסה בעטיו של האירוע: האחת, מה סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בין התובע למוכרן בעת עריכתה וחתימתה של ההצעה לביטוח, ואשר קובל בידי הנתבעת עם הנפקת הפוליסה. השניה, אם חטא התובע באי גילוי פרט מהותי בעריכתו וחתימתו של טופס ההצעה בכל הקשור לעברו והרגליו כמעשן; היה והתשובה על כך היא בחיוב יהיה מקום לתת את הדעת לשאלה אם האחריות לאי הגילוי רובצת לפתחו של התובע או שמא יש לתלותה במוכרן, ומה הנפקות הנודעת לכך בקביעת היקף חבותה של הנתבעת בפיצוי התובע לפי הפוליסה. שאלות אלה ועניינים נוספים הנגזרים מהן ידונו להלן. ההפניות הן לפרוטוקול זולת אם יצוין אחרת. ב. דיון והכרעה דין התובענה להתקבל בחלקה, בסכום קרן של 27,140 ₪ ליום הגשתו של כתב-התביעה המתוקן (30.11.2010). להלן יובאו הטעמים לכך. סכום הביטוח בכל הקשור לשיעורו של סכום הפיצוי המוסכם החל על-פי הפוליסה בגין מחלות קשות דרך כלל, והאירוע דנן בפרט, יש לדחות את טענות התובע. לגרסתו לא הונחה תשתית עובדתית; הלכה למעשה היא נסתרה מתוך הראיות שהובאו. (א) התובע אישר בפה מלא שחתם על טופס ההצעה [נספח ת/2 לתצהירו], בו ננקב סכום הפיצוי המגיע לו כמבוטח ראשי בסך של 150,000 ₪ ואילו לאשתו - בסך של 100,000 ₪. עוד אישר שהוא קורא מסמכים טרם חתימתו עליהם וכי הוא קורא עברית [עמ' 9 ש' 17-13, עמ' 10 ש' 6]. סכומי הביטוח הללו מופיעים בטופס ההצעה בכתב ברור וקריא. התובע, שהוא בגיר ובעל כשרות משפטית, מוחזק כמי שתוכן המסמך שעליו חתם היה נהיר וברור לו כדבעי. "בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" [ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 570 וההפניות שם (2000)]. ודאי כך כשמדובר בחתימת מסמך המהווה הצעה לביטוח, לו נודעת בעיני הבריות משמעות כלכלית ומשפטית מובהקת. מתווספת לכך העובדה שלא הייתה היכרות קודמת בין התובע למוכרן [עדות התובע בעמ' 9 ש' 22-21]. לא התקיימה ביניהם מערכת יחסים שתצדיק מתן אמון עיוור של התובע במוכרן ושתגרום לו לחתום על טופס ההצעה "על החלק", מבלי לבדוק תחילה את תוכנו. (ב) על-פי עדות המוכרן הציג לתובע, קודם לחתימתו על-גבי טופס ההצעה, את הסכומים שבגינם ביכולתו לערוך את הביטוח לו ולבת-זוגו, תוך שהוא מסביר לו שביכולתו לקבל את ההצעה במלוא הסכומים שצוינו - 200,000 ₪ לתובע ו- 100,000 ₪ לאשתו - או בסכומים אחרים, מופחתים. הסכומים שמולאו בסופו של יום בטופס ההצעה מבטאים את בחירתו של התובע בעניין זה [עמ' 25 ש' 22-1]. עוד הטעים המוכרן כי בעת שיצא מבית התובע היו סכומי הביטוח בהם בחר התובע - 150,000 ₪ לו ו- 100,000 ₪ לאשתו - רשומים בטופס ההצעה [שם בש' 28-27]. בעניין זה מצאתי שיש לקבל את עדות המוכן כמהימנה. התובע אישר שבחר בסכומי הביטוח בהתחשב במה שכינה "עלות הכסף". בכך תמך בעדות המוכרן לפיה שקל את הצעתו ולא קיבלה כמות שהיא [עמ' 10 ש' 23-14]. (ג) בעדותו הראשית הטעים התובע כי חתם על טופס ההצעה, כמו גם על הוראת תשלום בגינה, מבלי לשים לב לסכומים הנקובים בטופס ההצעה, קרי 150,000 ₪ לו כמבוטח ראשי ו- 100,000 ₪ לבת-זוגו [סע' 8 ל-ת/2]. לא נתתי אמון בעדות זו כלל ועיקר. היקף הביטוח ושיעור הפיצוי שנרכש בגדרו הוא עניין מהותי מאין כמוהו להתקשרות בין הצדדים. אין מחלוקת על כך שהמוכרן הבהיר לתובע, בכתב, מה שיעורם של דמי הביטוח שבהם יחוב בגין עריכת ביטוח בסך 200,000 ₪ לו ו- 100,000 ₪ לאשתו [נספח ת/1 לתצהיר התובע]. התובע יכול היה להיוודע בנקל לכך שהביטוח שנרכש הינו בסכום נמוך יותר עת חתם על הוראת תשלום אשר התייחסה לעריכת ביטוח בסכום כולל של 250,000 ₪ לו ולאשתו יחד. עצם העובדה שחתם על הטפסים כפי שחתם מלמדת על כך שתוכנם היה לרצונו ועל דעתו. (ד) הנתבעת שיגרה לתובע את הפוליסה שנערכה לפי ההצעה, זאת במועד שקדם לאירוע. גם בכך הודה התובע [עמ' 10 ש' 13-12]; בכך אישר את עדותו של דורון בסוגיה זו [עמ' 20 ש' 19-12]. בא-כוח התובע ביאר שהתובע קיבל את טופס ההצעה ימים אחדים לאחר שחתם עליה [עמ' 2 ש' 17-16]. לא-זו-אף-זו, לכתב-התביעה המתוקן צירף התובע דף פרטי ביטוח שנשלח אליו בידי הנתבעת בחודש ינואר 2009 או בסמוך לכך, שגם בו צוינו סכומי הביטוח; לצד שם התובע נרשם סכום ביטוח משוערך בסך של 152,287.43 ₪. התובע נמנע מלצרף מסמך זה לתצהירו מבלי שנתן לכך הסבר, והדבר פועל לחובתו. אין חולק על כך שהתובע לא פנה לנתבעת אחרי שהומצאו לו הפוליסה, טופס ההצעה החתום או דף פרטי הביטוח האמור ולא הלין לפניה על אי-התאמה בין הסכום שעליו ביקש לערוך את הביטוח לבין הסכום בו הונפקה הפוליסה הלכה למעשה. שתיקתו של התובע בעניין זה, שגם לה לא ניתן כל הסבר, מעידה על כך שסכום הביטוח בסך 150,000 ₪ אשר נרשם בטופס ההצעה, ולאחר מכן בפוליסה, היה לרצונו. על כן אני קובעת שההצעה לביטוח, כמוה כפוליסה שהנפיקה הנתבעת על-יסודה, נסבו על פיצוי מירבי לתובע בסך של 150,000 ₪ למקרה ביטוח. סוגיית העישון - גילוי נאות ואחריות המוכרן מצאתי שאת האחריות לפער בין טופס ההצעה לבין המציאות לאשורה בכל הקשור לעברו של התובע ולהרגליו כמעשן יש לחלק בין התובע לבין המוכרן, כשהנתבעת נושאת בתוצאות הכספיות הנובעות מהתנהלות המוכרן שפעל מטעמה בעריכת טופס ההצעה. (א) הוכח כדבעי שלתובע רקע כמעשן כבד שקדם לעריכתו של טופס ההצעה וכי קיים קשר סיבתי בין העישון לבין האירוע. בדו"ח סיכום האשפוז שנסב על האירוע נרשם תחת הכותרת "גורמי סיכון" כך: "עישון: מעשנ/ת 20 שנים, 20 סיגריות ליום. שנות קופסא 20". בסוף המסמך במסגרת "המלצות נוספות" צוין: "איזון גורמי הסיכון הפסקת עישון". סיכום האשפוז מעיד אפוא על כך שהתובע עישן באופן רצוף משך 20 שנה קודם לאירוע, זאת בהיקף משמעותי של 20 סיגריות ליום, וכי מתקיימת זיקה של סיבה ומסובב בין העישון לבין התרחשות האירוע. התובע צירף מסמך זה לתצהירו; ניסיונו לכפור בתוכנו ובמשמעותו, שהובא בסיכומיו בשפה רפה, לא יסכון [נספח ת/3 לתצהיר התובע]. במסמך נוסף מתיקו הרפואי של התובע אצל שירותי בריאות כללית אשר נושא תאריך מאוחר לאירוע, 29.3.2009, ניתן ביטוי לכך שהתובע לאחר אוטם חריף בשריר הלב והוטעם כי "ברקע עישון כבד" [נספח 3 ל-נ/1]. לו ביקש התובע לסתור מסמכים אלה, המדברים בעד עצמם, היה עליו להתכבד ולהציג את מלוא תיקו הרפואי אצל הגורמים הרלבנטיים - כמו גם חוות-דעת רפואית שתשלול קיומו של קשר סיבתי בין העישון לבין האירוע. התובע נמנע מכך. בעל-דין שנמנע מהבאת ראיה רלבנטית אף שביכולתו לעשות כן, חזקה שאילו הוצגה הראיה היה בה כדי לחזק את עמדת הצד האחר [ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)]. חזקה זו עומדת לתובע לרועץ. (ב) למעשה די במסמכים הללו שהוצגו מתוך תיקו הרפואי של התובע ואשר נוגעים לאירוע במישרין כדי להצביע על עברו של התובע בתחום העישון, שכלל הרגלי עישון של קופסה אחת משך עשרים שנה - ועל זיקתו של האירוע לעישון. באה חוות-דעתו של ד"ר פרלוק ותמכה אף היא בתמונה המצטיירת מתוך המסמכים הללו. בחוות-דעתו, כמו גם בחקירתו הנגדית, עמד מומחה הנתבעת על הזיקה ההדוקה המתקיימת בין הרגליו של התובע בתחום העישון לבין האירוע, בגדרו סבל התובע מהתקף לב חריף [עמ' 17 ש' 25-20, עמ' 18 ש' 23-13, עמ' 19 ש' 12-6]. ד"ר פרלוק הטעים כי עישון כשהוא לעצמו יכול לגרום להתקף לב אף בהיעדר גורמי סיכון אחרים שכן הוא מביא לטרשת עורקים, שהיא בתורה כרוכה בהצרת דפנות העורקים עד כדי חסימת המעבר שביטויה באוטם שריר הלב [עמ' 18 ש' 22-20 ועמ' 19 ש' 29-28]. עדות ד"ר פרלוק צלחה את מבחן החקירה הנגדית והייתה קוהרנטית, בהירה ומשכנעת. לו ביקש התובע לערער על תוכנה של חוות-הדעת בחתימת ד"ר פרלוק או להשיג על ההנחות שביסודה היה עליו להתכבד ולהגיש חוות-דעת מטעמו, אלא שהוא בחר לא לעשות כן. פשיטא שעל טיבה ומשקלה של עדות המומחה מטעם הנתבעת אין ללמוד מהליכים אחרים בהם העיד; היא נבחנת בראש ובראשונה בדלת אמותיו של הליך זה על רקע הסוגיות השנויות בו במחלוקת מזה ומכלול הראיות שהובאו בו מזה. על ניסיונו של התובע להטיל דופי גורף במומחה הנתבעת יש להצטער. מקובלים עלי דברים שנאמרו בהקשר זה על-ידי כב' השופט סטולר בת"א (שלום ת"א) 43129/05 ישראל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (1.1.2009), כפי שהובאו על-ידי הנתבעת בסיכומיה: "העובדה שחוות דעתו של ד"ר פרלוק נדחתה על ידי מותב אחר, לא צריכה להשפיע על מותב זה, כלל ועיקר. כל מותב מגבש עמדתו, לגבי טיבם, אמינותם, מקצועיותם, של העדים שבפניו. לכן העובדה שחוות דעתו של ד"ר פרלוק, נדחתה ע"י מותבים אחרים, אין בה כדי להשליך על התיק דנן" [שם בעמ' 27]. (ג) בכל הקשור לסוגית העישון הייתה זו דווקא עדות התובע שלא נמצאה ראויה לאמון. הלה ניסה להרחיק עצמו מעישון והסתבך במסירת גרסאות סותרות. תחילה הכחיש שעישן כ-20 סיגריות ביום משך 20 שנה; בהמשך, לאחר שהתפתל כה וכה וביקש להציג עצמו כמי שעישן רק לסירוגין ובהיקף קטן מכפי המיוחס לו, נאלץ להודות שהרישום בדו"ח האשפוז - על-פיו הוא מעשן משך 20 שנה בהיקף של 20 סיגריות ליום - נמסר ככל הנראה מפיו במענה לשאלה שהופנתה אליו [עמ' 10 ש' 24 - עמ' 11 ש' 11]. ניסיונו של התובע להרחיק עצמו מעישון אומר דרשני. לו היה ממש בגרסתו לפיה עישן בעבר, מסר נתון זה למוכרן במעמד מילוי הפרטים בטופס ההצעה והטעים באוזניו כי מזה חודשיים הוא מנסה להיגמל מעישון באופן עצמוני אזי אין לראות מדוע זה יתאמץ להסתיר בעדותו את עברו והרגליו בתחום העישון כפי שהם לאשורם [לגרסת התובע ראו סע' 13 ל-ת/2]. עדותו המתפתלת של התובע בסוגיית העישון, שרישומה לא היה מהימן ואשר לקתה בפער של ממש בין התמונה שביקש התובע לתאר לבין המציאות המצטיירת מתוך התיעוד הרפואי שהוצג לגביו, מצדדת במסקנה שגם לעת עריכתו של טופס ההצעה לא דקדק התובע בפרטים הקשורים להרגליו ולנתוניו כמעשן ולא שש לשתף בהם את הנתבעת באמצעות מילוי קפדני ודווקני של טופס ההצעה. ודוק: בעדותו הראשית ביקש התובע להישמע בטענה שלא ידע על-אודות השלכת הרגליו כמעשן, או על הנפקות הנודעת לסעיף המתעד אותם בטופס ההצעה, על הפרמיה שיידרש לשלם לנתבעת לפי הפוליסה. דא עקא, בעדותו לפני הבהיר התובע שהוסברה לו על-ידי המוכרן, אגב מילוי הצהרת הבריאות שבטופס ההצעה, החשיבות של ידיעת הנתבעת את מצבו הבריאותי [השוו סע' 15 ל-ת/2 ועמ' 13 לפרוטוקול בש' 21-16]. (ד) ראיות התובע לקו בקשיי אמינות נוספים, אותם יש לראות כמהותיים בנסיבות העניין. במרכז תביעתו ניצבה טענתו כי הוא נקט גילוי מלא בעת מילוי טופס ההצעה, מסר למוכרן מטעם הנתבעת על-אודות עברו הרפואי והטעים לפניו ברחל-בתך-הקטנה כי עישן בעבר. בלשונו: "[...] הסוכן עבר על הטופס, לאחר שקיבל מענה לכל השאלות והתשובות בעצמו ולאחר מכן החתים אותי על הצטרפות והוראת תשלום. [...] ציינתי בפני הסוכן באופן מפורש וברור שעשנתי בעבר ומזה תקופה של חודשיים בנסיון להפסקת עישון באופן עצמוני" [סע' 13-12 ל-ת/2]. אכן, התובע הוסיף ומסר שהמוכרן מילא את טופס ההצעה תוך שהוא ממעיט בערכו ושאל על מחלות בעבר ואשפוזים רק באופן כללי [שם בסע' 17]. מאחר שהגילוי שנקט התובע בשאלת העישון הוא לבדו שנוי בין הצדדים במחלוקת, ומאחר שהתובע גרס כי בעניין זה נהג גילוי מלא בעת מילוי ההצעה, אין לראות מה הנפקות הנודעת לאופן בו היפנה המוכרן לתובע את השאלות הכלולות בהצהרת הבריאות. והנה, בסיכום טענותיו שינה התובע את טעמו באורח מהותי. עתה טען שבעת מילוי הצהרת הבריאות ענה לשאלות המוכרן באורח כללי כפי שהתבקש, זאת לאחר שהמוכרן היפנה אליו שאלות פתוחות וכלליות ובעשותו כן גרם לכך שהתשובות שניתנו לא היו כנות ומלאות [סע' 22 ו-79 לסיכומי התובע]. הגדיל התובע לעשות והטעים בסיכומיו ששאלותיו של המוכרן לא היו רבות, צומצמו לנושא המחלות, ובגדרן לא נשאל התובע על עישון והרגלי עישון [שם בסע' 85 סיפא]. ממה נפשך? לו דבק התובע בגרסתו לפיה מסר למוכרן את דבר היותו מעשן בעבר כי אז לא היה נדרש כלל ועיקר לכל אותם פלפולים שהובאו בסוגיה זו בסיכומיו. אם הצהיר התובע בעת מילוי טופס ההצעה על עברו כמעשן שוב אין כל חשיבות לטיבן ואופיין של השאלות שהפנה אליו המוכרן. דווקא טענותיו החדשות של התובע בסיכומיו הן הנותנות כי הוא חזר בו מגרסתו הראשונה כפי שהובאה בתצהירו, וכתום הבירור שוב לא עמד על טענתו לפיה הצהיר באוזני המוכרן באורח ברור ומפורש על עברו כמעשן. יש בכך כדי לערער את הגרסה שניצבה ביסוד התביעה ולהעיד על מידת איתנותה ואמיתותה. ניסיונו של התובע שלא לחשוף את מלוא הנתונים על-אודות עברו כמעשן במועד מילוי טופס ההצעה תואמים את ניסיונו לעשות כן גם בעדותו לפני, עליו עמדתי לעיל. (ה) מצטרפת לכך העובדה שעדותה של אשת התובע הייתה מפגן מובהק של חוסר אמינות מהחל ועד כלה. בעדותה הראשית הצהירה שנשאלה בידי המוכרן על-אודות מצבה הרפואי ובמענה לשאלותיו מסרה לו פרטים ותיארה גם את מחלת הוריה - פרטים שלא בא זכרם בהצהרת הבריאות שבטופס ההצעה [סע' 4 ל-ת/3]. אלא שבעדותה לפני הכחישה אשת התובע את חתימתה על תצהיר עדותה הראשית אשר הוצג לה והטעימה שהיא איננה "חותמת ככה". העדה חזרה בה מהכחשתה רק לאחר שהתובע, שהיה נוכח באולם בית-המשפט, התערב בעדותה ושם דברים בפיה - פשוטו כמשמעו [עמ' 14 ש' 24-23]. בהמשך נמסרה עדותה של אשת התובע בשפתה, באופן שאינו מאפשר לה להסתתר מאחורי הטענה כי שאלות שהופנו אליה לא הובנו על-ידה כהלכה. אשת התובע מסרה שתצהיר עדותה הראשית הובא לביתה בידי נציג הנתבעת וכי נציג הנתבעת הוא שהחתים אותה עליו בביתה. עוד הטעימה שהיא אינה יודעת מהו המסמך המהווה את תצהיר עדותה הראשית ומה תוכנו [עמ' 15 ש' 14-8, עמ' 16 ש' 3-2]. בהמשך שיננה אשת התובע משפטים אחדים על-אודות התנהלות המוכרן. ניכר היטב שדבריה אלה הוכתבו לה בידי אחר; הם לא נמסרו מפיה באורח ספונטאני, משכנע וכנה [שם בש' 8-6]. התרשמתי שאשת התובע הגיעה לבית-המשפט על-מנת ליתן ביטוי למלים ששם בפיה אחר, אלא שהיא "טעתה" - כפי שקורה לא אחת כשמדובר בעדות מוכתבת שאיננה אוטנטית - והסתבכה במסירת גרסה אחרת, שונה מזו שאליה הוכוונה. אין צורך לומר שמשקלה של עדות כזו הוא כאין וכאפס. הבאת עדות מוזמנת ומוכתבת מסוג זה על-ידי התובע נשקלת לחובתו. (ו) אילו תמו העדויות בכך ניתן היה לגלגל לפתחו של התובע את מלוא האחריות לחוסר ההתאמה בין הצהרתו בסוגיית העישון בטופס ההצעה לבין מציאות הדברים לאשורם, קרי היותו בעל רקע של מעשן כבד בהיקף של כעשרים סיגריות ליום משך עשרים השנים שקדמו לעריכת הביטוח. דא עקא, המוכרן הובא לעדות מטעם התובע. עדותו גילתה כי גם לו יד ורגל בפער בין הפרטים שנרשמו בטופס ההצעה בסעיף העישון לבין המציאות אליה נחשף במעמד עריכתה. במה דברים אמורים? אין חולק על כך שטופס ההצעה מולא בידי המוכרן, בכתב-ידו ועל-גבי טפסי הנתבעת אשר נושאים את פרטיו ואת חתימתו [עמ' 24 ש' 13, 22-19]. עדות המוכרן בכל הקשור לתהליך מילוי הפרטים בהצהרת הבריאות הייתה פתלתלה ומתחמקת ולא הותירה רושם אמין כלל ועיקר. אף שניסה לטעון כי מעמד מילוי טופס ההצעה אינו זכור לו נפלטו מפיו פה ושם אמירות שיש בהן כדי להעיד כי המעמד דווקא זכור לו היטב. כך למשל באשר לעדותו הספונטאנית כי משך הפגישה היה כ-40 דקות, ממנה ניסה לחזור בו בהמשך שכן חשפה את זיכרונו העצמאי בדבר תוכנו של המפגש בו נערך ונחתם טופס ההצעה - זיכרון שאותו ביקש המוכרן להסתיר בדרך של הכחשתו [השוו עמ' 26 ש' 26-25 לעמ' 27 ש' 3-1 ועמ' 29 ש' 5-4]. ניכר שהמוכרן לא היה בקיא בטיבם של הטפסים שאת העתקיהם עליו להשאיר בידי התובע לאחר מילוי טופס ההצעה. תחילה טען שלתובע נמסר העתק המסמך ובכלל זה גם העתק של הצהרת הבריאות שמולאה עבורו; אחר כך אישר שאינו יודע אם מכל מסמך שנחתם מושאר גם עותק ללקוח ואינו בטוח אם במעמד עריכתה של הצעת הביטוח הוא מקבל עותק של הצהרת הבריאות שעליה חתם [עמ' 30 ש' 15-1]. עוד יש להביא בחשבון שעדות המוכרן לא נמסרה ברצון. הנתבעת, מעסיקתו גם לעת בירור ההליך, לא כללה אותו בין עדיה. הוא הוזמן למתן עדות מטעם התובע ולא התייצב למסירת עדותו אלא לאחר שזומן בצו הבאה. וזאת עיקר: בעדותו אישר המוכרן שבמעמד ביקורו בבית התובע, אותו ביקור שבמהלכו נערך טופס ההצעה, שתו הוא והתובע קפה ועישנו סיגריה יחדיו [עמ' 27 ש' 8-7]. בהמשך ביקש המוכרן לחזור בו מעדותו זו, אלא שניכר שדווקא גרסתו הראשונה בעניין זה נמסרה באורח אמין וספונטאני בעוד שמבוקשו לשנותה לא הותיר רושם מהימן. ודוק: תחילה טען המוכרן שאינו זוכר אם עישן בבית התובע; לאחר מכן ביקש להישמע בטענה שאינו מעשן בזמן עבודה [השוו עמ' 29 ש' 26-25 וש' 30]. בעניין זה אני מאמצת את גרסתו הראשונה של המוכרן, לפיה במעמד עריכתה של ההצעה לביטוח עישן יחד עם התובע. נוכח עדות ברורה ומפורשת זו אין לראות כיצד זה עשוי היה המוכרן לרשום בהצהרת הבריאות כי התובע אינו מעשן ואף לא עישן בעבר, באופן שסעיף זה בטופס ההצעה ישאר "נקי". יש בכך ביטוי מובהק לאחריות המוכרן לקיומו של פער בין מצב הדברים שאליו נחשף לבין הפרטים שמילא בטופס ההצעה. יתרה מכך, עצם העובדה שהתובע עישן עם המוכרן בצוותא מעמידה באור הנכון את גרסת התובע בתצהירו לפיה מסר למוכרן כי עישן בעבר וכי בעת מילוי ההצעה לביטוח היא מצוי בתקופה של הפסקת עישון וולונטרית בת חודשיים. בסוגיה זו אין מנוס מלקבוע שהן התובע והן המוכרן לא אמרו אמת. (ז) נוכח דברים אלה אין צורך להידרש לטענות התובע על-אודות פערים נוספים בין פרטים שנמסרו למוכרן במעמד עריכת טופס ההצעה, והצהרת הבריאות הגלומה בו, לבין הטופס שמולא על-ידו כשהוא "נקי" ונטול כל אזכור למחלה, מגבלה רפואית או נתון שיש בו כדי להשליך על הסיכון הגלום בהנפקת הפוליסה לתובע. המחלוקת בין הצדדים נסבה במובהק על תוכנו של סעיף העישון בהצהרת הבריאות. מצאתי כי סעיף זה מולא באופן שיצר כלפי הנתבעת מצג שאינו תואם את המציאות לאשורה. האשם ביצירת מצג מטעה זה רובץ לפתחם של התובע והמוכרן יחדיו. כל אחד מהם השיא תרומה משלו ליצירתו ולעיגונו בטופס ההצעה לביטוח. הנפקות המשפטית הנודעת לכך תידון כעת. ההיבט המשפטי (א) עדי הנתבעת עמדו על הקשר הישיר בין נתוניו ועברו של התובע כמעשן לבין שיעוריהם של סכומי הפרמיה שאותם נדרש לשלם על-פי הפוליסה. בעדותו הראשית הטעים דורון כי "[...] גובה הפרמיה המשולמת בגין הפוליסה נשוא התביעה אינה משקפת כלל מחירה של פוליסה המעניקה כיסוי למחלות קשות למבוטח שמעשן" [סע' 7 ל-נ/2; ההדגשה במקור]. גם בעדותו לפני הטעים כי מסירת מידע מלא על-ידי המועמד לביטוח לעת מילוי הצהרת הבריאות נועדה לאפשר לנתבעת לתמחר את הסיכון שבעריכת הביטוח [עמ' 21 ש' 27-25]. זיקה בין היותו של התובע מעשן לבין סיכויו לחלות במחלות קשות הנובעות מכך מחד גיסא ושיעור הפרמיה שכנגדה היה מתקבל לביטוח במסגרת הפוליסה מאידך גיסא בוססה היטב גם בעדותו של ד"ר פרלוק. בחוות-דעתו נאמר בהקשר זה כך [עמ' 3 ל-נ/1]: עישון ממושך וכבד מקצר את תוחלת החיים ובעיקר לענייננו הוא מעלה את הסיכון לכל חברת ביטוח בכל הכיסויים ובמיוחד בכיסוי מחלות קשות שמתמקד בסרטן ובמחלות לב. מבוטח/ת מעשנים משלמים יותר במסגרת תעריף מעשנים, תעריף שמביא לידי ביטוי את סיכון היתר שיש למבטח לקרות מקרה הביטוח וזה בא לביטוי בספרי מבטחי המשנה ובספר של הסיכונים הרפואיים לגבי ביטוח. לכן, לו ידעה חברת הביטוח או כל מבטח סביר שהמועמד לביטוח מעשן הוא היה מתקבל בתעריף מעשנים שהינו יקר יותר מהתעריף הסטנדרטי. כבר אמרתי שעדותו של ד"ר פרלוק צלחה את מבחן החקירה הנגדית והותירה רושם מבוסס ומקצועי. הלה הטעים שדי בקיומו של עישון בלבד כדי שתידלק אצל חברת הביטוח מה שכינה "נורית אזהרה" באשר לסיכונים הגלומים במבוטח מעשן ואין צורך בהתקיימותם של גורמי סיכון נוספים, תורשתיים או אחרים [עמ' 19 ש' 12-11 וש' 29-28]. לדבריו, "[...] כאשר מבטח רואה לפניו מעשן הוא יודע שמדובר באדם שנמצא בסיכון גבוה יותר יחסית לאוכלוסיה הלא מעשנת, ולכן חברות הביטוח לוקחות למעשנים תעריפים גבוהים יותר מאשר לאוכלוסיה לא מעשנת, ולפעמים דוחות אותם לכיסוי ביטוחי בכלל כאשר העישון הוא בכמויות גבוהות" [עמ' 19 ש' 10-7]. ניסיונותיו של התובע לערער עדות מוצקה זו ולקרוא עליה תיגר בסיכומיו אינם אלא דקדוקי עניות. כשהם באים מפיו של מי שביקש לטשטש את היקף עברו כמעשן - כך בעת עריכת טופס ההצעה וכך גם לעת מתן עדותו לפני - אין לשעות להם. (ב) איני מקבלת את הצהרת התובע לפיה לא ידע על השלכותיו של סעיף העישון שבטופס ההצעה על פרמיות הביטוח שאותן ידרש לשלם לנתבעת במסגרת הפוליסה [סע' 15 ל-ת/2]. הלכה למעשה נאלץ התובע לאשר בעדותו בחקירה הנגדית, לאחר שהתחמק והתפתל כה וכה, כי ידע שמדובר בנתונים שהנתבעת רוצה לדעת וכי מידע על-אודות מצבו הבריאותי הוא בעל חשיבות עבורה בגדרה של ההתקשרות ביניהם [עמ' 13 ש' 21-9]. מצטרפת לכך העובדה כי בהאידנא השלכתו של עישון על מצב בריאותו של אדם והשפעתו על הגברת סיכוייו ללקות בתחלואה מסוגים שונים הפכו מידע שגור וידוע לכל. הדברים יפים מקל וחומר בהתייחס לתובע, לגביו צוין בדו"ח האשפוז כי הוא מאמן כדורגל. חזקה על מי שעוסק בספורט שהשפעתו והשלכתו של עישון קבוע על מצב בריאותו ועל סיכוייו ללקות במחלות מסוימות גלוי ונהיר לו. התובע חתם בשולי הצהרת הבריאות שבטופס ההצעה. אף בהקשר זה הוא מוחזק כמי שתוכן המסמך שעליו חתם היה גלוי לעיניו וכי הבין והסכין עם תוכנו. לא נתתי כל אמון בטענת התובע כי אפשר שחתם על הצהרת הבריאות "על החלק" באופן שתוכנה מולא בידי המוכרן רק לאחר שתמה פגישתם [סע' 9 ל-ת/2]. בעניין זה העדפתי את עדות המוכרן לפיה מולאו כל הפרטים בטופס ההצעה במעמד פגישתו עם התובע, ולא נותרו נתונים שיש למלאם בנפרד [עמ' 25 ש' 25-23, עמ' 29 ש' 16-8]. (ג) עצם העובדה שהתובע חתם על כתב ויתור סודיות רפואית המופנה לנתבעת בד-בבד עם עריכתה של הצעת הביטוח, אין בה כדי לאיין את אחריותו לאי הגילוי באשר לנתוניו ועברו כמעשן. עצם העובדה שלנתבעת ניתנה אפשרות לבדוק את עברו הרפואי של התובע, אין משמעה שעל הנתבעת חלה חובה לפשפש בציציותיו של התובע, לעיין בתיקיו הרפואיים ולאמת או לשלול את הפרטים עליהם הצהיר בטופס ההצעה בטרם תחליט אם להנפיק לו את הפוליסה המבוקשת, אם לאו. למועמד לביטוח אינטרס כי יערך עמו חוזה ביטוח אשר תואם את נתוניו כפי שהם לאשורם. למועמד לביטוח אף ידיעה מכלי ראשון על-אודות נתונים אלה במלוא היקפם. הן באספקלריה של מדיניות משפטית והן מן ההיבט של יעילות כלכלית ראוי ונכון להטיל את חובת הגילוי עליו ובהתאמה לחייבו בתוצאות הפרתה, אפילו מסר למבטחת כתב ויתור על סודיות רפואית. כבר נפסק כי העברת נטל הבדיקה של הצהרת המועמד לביטוח אל מגרשו של המבטח תהא כרוכה באורח טבעי בהארכת משכה של התקופה שבין מילוי ההצעה לבין הנפקת הפוליסה ותייקר את תעריפי הביטוח. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם טובתו של כלל ציבור המבוטחים [ע"א (מחוזי ת"א) 2330/06 חבושה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (22.8.2007); ת"א (שלום חי') 17235/04 עיזבון המנוח יוסף טרובובסקי ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (15.10.2007)]. (ד) כאמור, נפל דופי ממשי לא רק בהתנהלות התובע בכל הקשור לחתימת טופס ההצעה אלא גם בהתנהלות המוכרן. עד הנתבעת דורון הטעים שהמוכרן אינו סוכן עצמאי אלא איש מכירות שמעמדו מעמד עובד של הנתבעת [עמ' 20 ש' 27-21]. לדבריו, הנתבעת משקיעה משאבים בהכשרת עובדיה בתחום המכירות ומנחה אותם ליידע את המועמדים לביטוח על-אודות החשיבות הנודעת למתן תשובות מלאות לעת מילוי הפרטים בהצהרת הבריאות. מוכרן שאינו פועל על-פי נהלי הנתבעת ומתרשל במילוי הצעה לביטוח, דינו פיטורין [סע' 6-5 ל-נ/2; עמ' 22 לפרוטוקול ש' 18-1]. המוכרן שפעל מטעם הנתבעת נחשף לדבר היותו של התובע מעשן אגב מילוי טופס ההצעה ואף-על-פי-כן לא נתן לכך ביטוי בהצהרה הבריאות. מעדותו עלה שהוא מודע לחשיבות הנודעת לתיעוד מחלות וסעיפי החרגה בטפסים שאותם הוא ממלא אגב הכנתה של ההצעה עם המועמד לביטוח, וכי ידוע לו שבהסתמך על נתונים אלה מחליטה הנתבעת אם לערוך את הביטוח, אם לאו [עמ' 27 ש' 30-29 ועמ' 28 ש'8-2]. עוד הוברר שהתנהלותו של המוכרן הונחתה על-ידי אינטרס כלכלי-עצמי: הוא מתוגמל על-ידי הנתבעת בזיקה ישירה למספר הפוליסות שהוא עורך [עדות דורון בעמ' 22 ש' 8-7 ועדות המוכרן בעמ' 26 ש' 18 ו-22]. ברי שעריכת הצעה למועמד מעשן כרוכה בסיכון שהנתבעת תסרב לבטחו; מנגד, הצעה לביטוח שהצהרת הבריאות שבה "נקיה" מגבירה את הסיכוי שתניב חוזה ביטוח. ניתן לכך ביטוי מפורש בעדות המוכרן: "[...] בתור סוכן מכירות אני אמור להיות מתוגמל על סכומי המכירה" [עמ' 26 ש' 12-11]; "אם היו מספרים לי שיש להם מחלות, איך אני יעשה להם ביטוח, אני גם לא יכול להגיש הצעה של ביטוח" [עמ' 27 ש' 27-26]. יש בדברים הללו, שמשמעותם ברורה, כדי להאיר באור הנכון את חומרת הדופי שנפל בהתנהלות הסוכן - דופי שמצטבר לפגמים שנגלו בהתנהלותו של התובע. המוכרן הוא שלוחה של הנתבעת והתנהלותו בעריכת ההצעה לביטוח מחייבת אותה. ככל שלנתבעת טענות על-אודות חריגתו של המוכרן מהרשאה ומסמכות, מקומן בציר היחסים שבינה לבינו ולא בציר היחסים בינה לבין התובע-מבוטחה. בגדרו של הליך זה בחרה הנתבעת, מטעמיה שלה, להימנע מהגשת הודעה לצד שלישי נגד המוכרן שפעל מטעמה. (ה) ממכלול העדויות נובע שלכל הנוגעים בדבר - התובע במעמדו כמועמד לביטוח, המוכרן כשלוחה של המבטחת בכל הקשור לעריכת ההצעה לביטוח והנתבעת כמבטח סביר - היה נהיר שנתונים על-אודות עברו והרגליו של התובע כמעשן מהווים מידע שהוא מהותי לעריכת חוזה הביטוח ולתעריפי הפרמיה שיחולו על התובע בגדרו [ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, פ"ד ס(4) 375 (2006); ע"א 20495-03-10 (מחוזי ב"ש) הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אלופר (13.9.2010)]. בענייננו מתקיימים אפוא יסודותיו ודרישותיו של סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח אשר נסב על חובת גילוי: אגב עריכתו של טופס ההצעה הוצגה לתובע שאלה בסוגיית העישון, אשר מהווה בנסיבות העניין דבר מהותי; התובע ידע כי הרגליו כמעשן הינם בגדר עניין מהותי שנודעת לו השפעה על עריכתו של חוזה הביטוח בינו לבין הנתבעת; אף-על-פי-כן הסתיר את המציאות לאשורה וחתם על הצהרת בריאות שאינה חושפת את עברו והרגליו כמעשן. (ו) אין הכרח לקבוע שהתובע פעל מתוך כוונת מרמה כדי לבסס את זכותה של הנתבעת להפחית את תגמולי הביטוח שאותם תשלם לו בעטיו של האירוע, בהתחשב במידע שהוסתר ממנה לעת עריכתה של הצעת הביטוח. סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח קובע את תוצאותיו של אי גילוי. הוא מבחין בין מצב בו נחשף המבטח לאי הגילוי בטרם קרה מקרה הביטוח לבין מציאות בה התחוור דבר קיומו של אי גילוי לאחר שמקרה הביטוח כבר התרחש. חלופה שנייה זו היא הרלוונטית לענייננו. וכך מורה סעיף 7(ג) רישא לחוק: קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים [...]. קיומה של כוונת מרמה מצד המבוטח אינה תנאי לתחולתו של סעד הפחתת הפיצוי. הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שידע כי הוא מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. משמע, הסתרת עניין מהותי שכוונת מרמה בצידה עולה כדי מתן תשובה לא מלאה וכנה; יחד עם זאת מגוון התשובות שאינן מלאות וכנות רחב מן הקטגוריה הצרה והחמורה יותר של הסתרה בכוונת מרמה. ואומנם, סעיף 7 לחוק מבחין בין התוצאות הנודעות למתן תשובה לא מלאה וכנה על דרך הסתם לבין הנפקות הנודעת לתשובה שניתנה בכוונת מרמה. אם נודע אי הגילוי לאחר שהתרחש מקרה הביטוח ומדובר במתן תשובה לא מלאה וכנה שאינה נגועה בכוונת מרמה תעמוד למבטח זכותו לנקוט הפחתה יחסית של תגמולי ביטוח על-פי הוראת סעיף 7(ג) רישא שצוטטה לעיל. היה ויתחוור שהתשובה שנתן המבוטח לוקה גם בכוונת מרמה יהא המבטח זכאי לסעד החמור יותר של מתן פטור מלא מחבותו לפי חוזה הביטוח; כך מורה סעיף 7(ג) סיפא לחוק. הנתבעת לא טענה לפטור כזה ובחרה לתקף את חוזה הביטוח ולפעול על-פיו תוך תשלום חלקי לתובע בגין האירוע. הנתבעת לא טענה כי לו ידעה את מצב הדברים לאשורם הייתה דוחה מתן כיסוי ביטוחי לתובע. בכך שיקללה המבטחת מניה וביה לא רק את חומרת הפגם שנפל באי הגילוי אלא גם את היקפו ומשכו של העישון שתועד בתיקו הרפואי של התובע. יש בכך משום מענה לטענות התובע בסיכומיו לפיהן אין הלימה בין נתוניו כמעשן לבין הפחתת תגמולי הביטוח על-יסוד המתווה שבסעיף 7(ג) רישא לחוק. עוד יש לזכור ולהזכיר שהתובע עצמו לא טען כי אילו היה מוחל עליו תעריף מעשנים, גבוה מזה שנקבע על-יסוד הסברה שהוא בגדר "לא מעשן", אזי היה נמנע מעריכת חוזה הביטוח. (ז) התובע גרס כי ככל שיימצא כי סכום הביטוח שנערך עבורו מוגבל לסך של 150,000 ₪ אזי על הנתבעת לשלם לו את ההפרש בין הפיצוי שהעבירה טרם הגשת התביעה לבין סכום זה, קרי 54,279 ₪ ליום הגשת כתב-התביעה המתוקן [=150,000-95,721]. נוכח דברים שנאמרו לעיל בדבר תרומתם הנפרדת והמצטברת של התובע מצד אחד והמוכרן, שלוחה של הנתבעת, מצד שני לכך שלנתוניו של התובע כמעשן לא ניתן ביטוי בטופס ההצעה יש לחלק סכום זה בין בעלי-הדין באופן שהנתבעת תשלם לתובע סכום נוסף של 27,140 ₪ מעבר לתגמול שקיבל קודם להגשת ההליך. לתוצאה זו ניתן להגיע בדרך נוספת. הגנתה של הנתבעת נסמכה על זכותה הנטענת לעשות בנסיבותיו של מקרה זה שימוש בסעד הנתון לה על-פי סעיף 7(ג) רישא לחוק חוזה הביטוח. להוראה זו פן מהותי ופן אריתמטי. הפן המהותי, עניינו בעצם הזכות לנקוט הפחתה יחסית של תגמולי הביטוח בשל אי גילוי מצד המבוטח. הפן האריתמטי, עניינו בהוכחת התחשיב שיבטא את הפער בין דמי הביטוח המוסכמים לבין דמי הביטוח שהיו משתלמים אילו ידע המבטח את מצב הדברים לאמיתו. הפן המהותי הוכח כדבעי ונמצא שהנתבעת זכאית לנקוט הפחתה של תגמולי הביטוח. בכל הקשור לצד היישומי-האריתמטי של הזכות נקטה הנתבעת עמימות ולא הציגה תחשיב שיבאר מהו סכום הפרמיה המדויק שהיה נדרש מהתובע אילו צוינו בהצהרת הבריאות נתוניו כמעשן במלואם. שני עדיה של הנתבעת הגבילו עצמם למתן הצהרות כלליות בסוגיה זו מבלי שהובא תחשיב נקוב ומפורש לצידן. דורון לא ביאר אלא זאת ש"[...] מחירה של פוליסה המעניקה כיסוי למחלות קשות למבוטח שמעשן גבוהה ביחס למחירה של הפוליסה נשוא התביעה המעניקה כיסוי למחלות קשות למבוטח שאינו מעשן" [סע' 8 ל-נ/2; ההדגשה במקור]. גם ד"ר פרלוק, אף שנתן חוות-דעת חיתומית, נמנע מהצגת תחשיב והסתפק בקביעה שכמעשן היה התובע מתקבל לביטוח בתעריף מעשנים שהוא יקר מהתעריף הסטנדרטי [עמ' 3 סיפא ל-נ/1; ראו גם עמ' 19 ש' 10-7]. לעניין זה אין די בהפנייתו של ד"ר פרלוק לספרי החיתום של מבטחי המשנה, לגביהם הוא מציין שיש בהם תוספת של 50%+ למי שמעשנים עד 20 סיגריות ליום [עמ' 2 ל-נ/1]. מחוות-דעת חיתומית נדרש שתציג תחשיב ברור ומפורש של סכומי הפרמיה שהיו נדרשים מהמבוטח הספציפי בהתחשב במכלול נתוניו כבסיס למימוש זכות ההפחתה היחסית הגלומה בסעיף 7(ג) רישא לחוק. חסרונו של תחשיב כזה פועל לחובת הנתבעת. הוא מצדד במסקנה שאת ההפרש בין מלוא סכום הביטוח לבין הפיצוי ששולם לתובע על-פי הפוליסה טרם הגשת התביעה יש לחלק בין בעלי-הדין. ג. סיכומם של דברים נוכח הדברים הללו התייתר הצורך להכריע בטענות אחרות שהעלו הצדדים. אני מקבלת אפוא את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 27,140 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשתו של כתב-התביעה המתוקן (30.11.2010) עד יום פסק-הדין. לסכום זה יתווספו הוצאות ההליך, שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 6,500 ₪ ליום פסק-הדין. הסכום הפסוק ישולם לתובע תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבעת שאם לא כן יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל. אי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)פוליסהרפואהפיצוייםחברת ביטוח