מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא העסקת עובד מהרשות הפלסטינית: 1. עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש התובע תושב חאראס אשר בשליטת הרשות הפלסטינאית, ובה ביקש לחייב את הנתבעת בסכום של 56,744 ש"ח, כמפורט בכתב התביעה. 2. בתביעה שהגיש התובע בחודש 1/12, טען התובע כי החל לעבוד אצל הנתבעת החל מחודש 2/06 ועד לחודש 1/08. יחסים אלה הסתיימו בפיטוריו של התובע על ידי הנתבעת וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת. בנסיבות אלה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי חישוב המפורט בתביעה, בסכום של 7,028 ש"ח ולדמי הודעה מוקדמת בסך של 5,000 ₪. 3. בתביעה נטען עוד, כי הדיווח שהעבירה הנתבעת לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד מידי חודש 20 יום לפחות, והתשלום המופיע בתלושי השכר אינו משקף כלל את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך של 250 ₪ נטו בכל יום עבודה. 4. כתוצאה מהדיווח החלקי והחסר, הפרשות הנתבעת לפנסיה עבור התובע במסגרת שירות התעסוקה - הופרשו אף הן בחסר. לפיכך, התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגובה הפרש בין הסכום שהיה על הנתבעת להעביר לשירות התעסוקה על חשבון זכויותיו לפנסיה, לסכום שהועבר בפועל. סך הכל ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר להבטחת זכויותיו לפנסיה בסכום של 4,228 ₪. 5. לגרסת התובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, לא שילמה הנתבעת לתובע דמי חגים, תשלום עבור ימי חופשה, דמי כלכלה וקצובת הבראה. כן טען התובע, כי הנתבעת לא סיפקה לו מערכות ביגוד כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה וכן זכאי להפרשי שכר לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה. 6. בית הדין התבקש לחייב את הנתבעת בתשלום עבור ימי חג בסך 5,000 ₪, פדיון חופשה בסך 6,000 ₪, דמי כלכלה בסך 3,336 ₪, דמי הבראה בסך 4,740 ₪, תשלום עבור ביגוד בסך של 1,600 ₪, דמי נסיעות בסך 10,080 ₪ והפרשי שכר בסך של 9,735 ₪. 7. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע אמנם הועסק בשירותה החל מחודש 2/06 ועד לחודש 1/08 בפרויקטים בתחום הבנייה, אך לא באופן רציף, כפי שעולה בבירור מדו"ח ריכוז נתונים חודשיים של אגף מדור התשלומים בשירות התעסוקה. עוד הוסיפה וטענה הנתבעת, כי תלושי השכר וכרטיסו האישי של התובע, אשר הונפקו באמצעות שירות התעסוקה, שיקפו נאותה את תנאי העסקתו של התובע, לרבות שעות עבודתו, ימי עבודתו בפועל ושכרו. אליבא דנתבעת, לאורך תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, קיבל התובע את מלוא זכויותיו. 8. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע התפטר מיוזמתו ממקום העבודה, ללא מתן הודעה מוקדמת, ולכן אינו זכאי כלל לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. עוד טענה הנתבעת כי הפרישה ממילא כספים כדין לפיצויי פיטורים מידי חודש משכרו של התובע וכספים אלו נזקפו לזכותו. הנתבעת הבהירה כי התובע הוא זה אשר הפסיק להגיע לעבודה וממילא משכך הוא הדבר, לא רק שאין התובע זכאי להודעה מוקדמת, אלא שהתובע הוא זה החייב בתשלום חלף הודעה מוקדמת לנתבעת בסך של 2,901 ש"ח. 9. הנתבעת מכחישה את אופן החישוב של סכומי הפנסיה הנתבעים, וטענה כי ההפרשות בגין גמל אשר בוצעו דרך שירות התעסוקה יש בהם כדי לכסות את זכותו של התובע לפנסיה במלואם. הנתבעת טענה כי שולמו לתובע מלוא התשלומים המגיעים לו בגין ימי חג. הנתבעת טענה עוד כי הפרישה את מלוא הסכומים המגיעים לתובע בגין חופשה שנתית, וניתן למצוא בתלושי השכר אותם צירף התובע לכתב תביעתו סימוכין לכך. באשר לדמי הכלכלה, טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי בשל אי תשלום דמי כלכלה. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי מעיון בצו ההרחבה בענף הבנייה עולה כי הזכות לתשלום אש"ל וכלכלה באה במקום שעובד נדרש ללון בחוץ, ולעניינינו התובע לא נדרש ללון בחוץ כפי שעלה מחקירתו הנגדית. באשר לדמי הבראה - טענה הנתבעת כי בהתאם לתלושי השכר, קיבל התובע את מלוא דמי ההבראה המגיעים לו במהלך תקופת עבודתו, ואינו זכאי לקבל סכום נוסף כל שהוא בגין רכיב זה. באשר לדמי ביגוד - טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין מערכות ביגוד. באשר לתביעה להפרשי שכר, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את מלוא שכרו כדין ובהתאם לתעריף השכר של משרד התעסוקה מידי חודש, בכל תקופת עבודתו אצל הנתבעת. באשר לתביעה לדמי נסיעות - טענה הנתבעת כי שילמה לתובע דמי נסיעות יומיים בתלוש משכורתו כנדרש, בהתאם לשיעור משרתו המשתנה של התובע בפועל, לפי העניין. חומר הראיות 10. מטעם התובע העיד התובע עצמו בלבד ומטעם הנתבעת העיד מנכ"ל החברה מר סלחון אברהם. 11. באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה במעמד הדיון שהתקיים ביום 2/4/13. גדר המחלוקת 12. הצדדים חלקו ביניהם על הסוגיות הבאות: א. ימי העבודה של התובע, שכר היסוד של התובע וזכאותו להפרשי שכר. ב. זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. טענת הקיזוז שטענה הנתבעת בנוגע לדמי הודעה מוקדמת. ג. זכאותו של התובע לזכויות הסוציאליות הנוספות שתבע. ימי העבודה ושכר היסוד של התובע 13. התובע טען כי הדיווח שהנתבעת העבירה לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד מידי חודש היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד לפחות 20 ימים בחודש. עוד נטען כי גובה השכר שצוין בתלושי השכר של התובע אשר הונפקו על ידי שירות התעסוקה, אינם משקפים את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך 250 ₪ נטו לכל יום עבודה. 14. הנתבעת מנגד טענה כי תלושי השכר של התובע ורישומי שירות התעסוקה, שיקפו את תנאי העסקתו של התובע, לרבות ימי עבודתו בפועל וגובה שכרו. 15. אין לקבל את טענת התובע כי דוחות שירות התעסוקה אינם משקפים את מציאות העסקתו על ידי הנתבעת, זאת בהתחשב במשמעות שיש לדיווח לשירות התעסוקה על מערך הזכויות והחובות של העובד והמעביד כאחד. נקודת המוצא במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה הינה, כי הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים מהימנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה - מוטל נטל כבד (ע"ע (ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו בע"מ - אסמאעיל קיסיה, ניתן ביום 19/3/07). בעניינינו, הגיש התובע כאסמכתא לכתב התביעה ולתצהירו את הכרטיס האישי של שירות התעסוקה, ומאידך טען מנגד כי הכרטיס אינו משקף נכונה את ימי העבודה ואת השכר הקובע. 16. לאור הפסיקה שצוטטה לעיל, ולאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות של תיק זה, הגענו לכלל מסקנה, כי אין לקבל את טענת התובע, כי דוח שירות התעסוקה אינו משקף את מציאות העסקתו על ידי הנתבעת, זאת בהתחשב במשמעות שיש לדיווח בשירות התעסוקה על מערך הזכויות והחובות של העובד והמעביד כאחד, ובהעדר ראיה סותרת לנתונים בדוח זה. 17. בעניינינו, פרט לאמירה סתמית בכתב התביעה כי התובע השתכר סך של 250 ₪ נטו ליום עבודה - לא הציג התובע ראיה כלשהי שמתוכה ניתן ללמוד כי דיווחי הנתבעת לשירות התעסוקה על גובה השכר שקיבל ואף על הימים בהם עבד, דיווחים המקבלים ביטוי בדוח שירות התעסוקה - אינם אמת. יוצא מכאן, כי יש לאמץ את הנתונים המופיעים בדוחות שירות התעסוקה המתייחסים לימים שבהם עבד התובע וכן לגובה שכרו, בתקופה לה מתייחסת התביעה. הפרשי שכר 18. התובע טען באופן חילופי כי אם טענתו בדבר גובה שכרו לא תתקבל, יש לחשב את שכרו היומי לפי השכר הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה ובסך של 168 ₪ ליום עבודה, ולא כפי שנקבע בתלושי השכר של התובע ובדו"ח שירות התעסוקה. 19. מעיון בחומר הראיות שהונח בפנינו ובפרט מעיון בכרטיסו האישי של התובע ובתלושי השכר, ברור הדבר, כי הוראות צו ההרחבה בענף הבניין חלות על הצדדים, שכן במסמכים אלה נמצא ביטוי מפורש לכך שהנתבעת עוסק בתחום הבניין. מאחר וקבענו כי חל צו ההרחבה בענף הבניין על יחסי הצדדים, ומאחר והשכר היומי המפורט בתלושי השכר עומד על תעריף נמוך יותר מהתעריף הנקוב בצו ההרחבה, על כן ההפרש לו זכאי התובע בגין כל יום עבודה הוא: א. בין החודשים 2/06 עד 3/06: 34.67 ש"ח = 133.33 ש"ח - 168 ש"ח 520 ש"ח = 15 ימים x 34.67 ש"ח ב. בין החודשים 4/06 עד 5/06: 29.74 ש"ח = 138.26 ש"ח - 168 ש"ח 951 ש"ח = 32 ימים x 29.74 ש"ח ג. בין החודשים 6/06 עד 3/07: 24.59 ש"ח = 143.41 ש"ח - 168 ש"ח 3,270 ש"ח = 133 ימים x 24.59 ש"ח ד. בין החודשים 4/07 עד 1/08: 19.6 ש"ח = 148.40 ש"ח - 168 ש"ח 3,194 ש"ח = 163 ימים x 19.6 ש"ח סה"כ זכאי התובע להפרשי שכר בסך 9,735 ש"ח. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/2/08 ועד למועד התשלום בפועל. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת 20. התובע טען כי פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת, בטענה כי העבודה הסתיימה, כאשר מנכ"ל הנתבעת - מר סלחון, אמר לו כי אין עוד עבודה עבורו. 21. הנתבעת מאידך טענה, כי התובע מעולם לא פוטר, אלא התפטר ביוזמתו ממקום העבודה, ללא מתן הודעה מוקדמת ולכן אינו זכאי כלל לפיצויי פיטורים. אליבא דנתבעת, היה זה התובע אשר הפסיק להגיע לעבודה ולפיכך לא רק שאין התובע זכאי להודעה מוקדמת, אלא שהתובע הוא זה החייב בתשלום חלף הודעה מוקדמת לנתבעת בסך של 2,901 ש"ח. 22. בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. 23. הלכה היא כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). הדיבור (או ההתנהגות - י.ה.), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד "יראהו" הצד השני, או כיצד "יחשב" בעיני הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דב"ע נז/39-3 אליק בביוב - נפתלי גפן, לא פורסם). "הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' נ' יוסי שוורץ, ניתן ביום 13/2/11; סק"כ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל ואח' נ' הר"י ואח', מיום 4/9/01) בית הדין חייב להכריע מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיים, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, גם שעה שלדעתו אין נפקות לשאלה בקשר לחבות בפיצויי פיטורים. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב', 41). בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך. 24. ובענייננו, נקדים ונציין כי לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו למסקנה כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי פוטר מעבודתו ומשכך דין תביעותיו לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת - להידחות, ונפרט. 25. מבין גירסאותיהם של הצדדים, העדפנו לקבל את גרסת מנכ"ל הנתבעת בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה. התובע טען תחילה כי מנכ"ל הנתבעת פיטר אותו תוך שטען בפניו כי אין עבודה. יחד עם זאת, העלה התובע ספקולציה במהלך חקירתו של מנכ"ל הנתבעת כי יכול להיות מצב שלא מנכ"ל הנתבעת פיטר אותו, אלא מר חאתם אשר היה מנהלו הישיר (ראה פרוטוקול מיום 2/4/13, עמ' 10, ש' 10). בתצהירו לא טען התובע דבר ביחס לאותו מר חאתם. בכל מקרה, במאזן ההסתברויות, לא הביא התובע חיזוקים לגרסתו אשר יתמכו בטענתו בנוגע לנסיבות הפיטורים הנטענים. 26. בנסיבות אלה, בהם קיים ספק בגרסתו של התובע, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן פוטר מעבודתו אצל הנתבעת בנסיבות שטען. 27. לפיכך, דין תביעת התובע לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת - להידחות. אנו מקבלים את טענת הנתבעת, לפיה יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע סך של 2,901 ש"ח, בתור דמי הודעה מוקדמת; מאחר והגענו למסקנה כי התובע התפטר בלא שנתן לנתבעת הודעה מוקדמת. הפרשות לפנסיה 28. התובע טוען כי הסכומים שהופרשו לשירות התעסוקה בגין פנסיה, לא שיקפו את שכרו הנתון לתקופת עבודתו. התובע טוען כי יש לחשב את הפנסיה לפי השכר הנקוב בצו ההרחבה בענף הבנייה וכן לפי 20 ימי עבודה בחודש. מנגד טען הנתבעת, כי רכיב קרן הפנסיה שולם לתובע באופן מלא באמצעות הפרשות שנעשו על ידי הנתבעת לשירות התעסוקה. 29. משקבענו כי התובע זכאי להפרשי שכר, כמפורט לעיל, הוא זכאי להפרשי פנסיה בגינם בסך של: 9,735 ₪ x 6% = 584 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/2/08 ועד למועד התשלום בפועל. דמי כלכלה 30. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי כלכלה בסך של 3,336 ₪. 31. מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה שהיו בתוקף נכון לתקופת העסקתו של התובע בשירות הנתבעת, היה התובע זכאי לדמי כלכלה בשיעור של 139 ש"ח לכל חודש עבודה. על הנתבעת היה לדאוג ישירות להבטחת זכויותיו הסוציאליות של התובע לדמי כלכלה. 32. משלא הוכח כי לתובע ניתנה כלכלה בפועל במקום העבודה, זכאי התובע לדמי כלכלה מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה. 33. על יסוד האמור לעיל, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע דמי כלכלה בסך של 3,197 ש"ח (המחושבים על בסיס 23 חודשי עבודה בסכום של 139 ש"ח לחודש). לסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/08 ועד לתשלום המלא בפועל. דמי הבראה 34. התובע תבע בגין כל תקופת עבודתו סך של 4,740 ₪ בגין דמי הבראה. 35. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את מלוא התשלומים המגיעים לו בגין דמי הבראה. 36. על פי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, התובע היה זכאי ל-6 ימי הבראה בשנה, על חלק העבודה היחסי. משעבד התובע בממוצע 16.20 ימים בחודש, אזי מדובר בהיקף משרה של 65%. לפיכך, דמי ההבראה המגיעים לתובע הם כדלקמן: 2,395 ₪ = 65% x 307 ₪ x12 ימי הבראה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/08 ועד למועד התשלום בפועל. פדיון חופשה שנתית 37. התובע טען כי לא יצא לחופשה במהלך עבודתו וכי הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 6,000 ש"ח. 38. הנתבעת טענה כי התובע קיבל תשלום בגין דמי חופשה באופן מלא באמצעות הפרשה ללשכת התעסוקה. 39. משהופרשו הכספים בגין חופשה על ידי הנתבעת, כעולה מתלושי השכר, זכאי התובע רק לימי חופשה באופן יחסי מהפרשי השכר שפסקנו, כדלקמן: 389 ₪ = 9,735 ₪ x 4% סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/08 ועד למועד התשלום בפועל. ביגוד 40. התובע עתר לקבל סך של 1,600 ₪ בגין ביגוד. הנתבעת טענה כי התובע קיבל ביגוד במהלך תקופת עבודתו. 41. בעניין זה, הדין עם הנתבעת, הלכה פסוקה היא, כי הזכות לביגוד נכנסת בגדר הזכויות הנלוות שאין לפדותן (ע"ע 300080/98 כהן אברהם - דביר קבלנים בנייה ופיתוח בע"מ; דב"ע נג/3-233 פלסטין פוסט בע"מ - ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436). 42. אשר על כן התביעה ברכיב זה דינה להידחות. דמי חגים 43. בכל הנוגע לתביעת התובע לתשלום דמי חגים - היה התובע חייב להוכיח את זכאותו לתשלום דמי חג ולהראות שעבד בסמוך לפני ואחרי החג, ביחס אליו נתבעת התשלום. 44. אין בתצהיר ובעדות התובע, כל התייחסות למועדי החג אליהם מתייחסת התביעה לתשלום ימי חג, ולעבודתו של התובע בסמוך לפני ואחרי החג, אשר בגינו נתבעת התשלום. 45. משלא הוכיח התובע את תביעתו - התביעה בגין דמי חג - נדחית. נסיעות 46. התובע תבע תשלום בגין הוצאות נסיעה בסך 10,080 ₪. לטענתו שילם מכיסו בגין נסיעות סך של 40 ₪ מידי יום. 47. הנתבעת מנגד טענה כי התובע שילמה לתובע דמי נסיעות בתלוש המשכורת כנדרש, בהתאם לשיעור משרתו המשנה של התובע בפועל, לפי העניין. 48. כידוע, עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר של הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל (דב"ע נא/3-134 סולוצקי - י' מ' טוקטלי ובניו בע"מ, פד"ע כג 293). 49. על התובע מוטל הנטל להוכיח שיעור הוצאות הנסיעות. בעניינינו, התובע לא עמד בנטל זה. התובע לא הוכיח את עלות נסיעותיו. התובע גם לא הצביע על המועדים שבהם הוציא את ההוצאות בפועל ותבע באופן גורף על כל תקופת עבודתו הסכום הנ"ל. 50. זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר של התובע, עולה כי הנתבעת שילמה לתובע באופן קבוע עבור נסיעות והתובע לא הצליח לסתור את האמור בתלושי השכר. 51. לפיכך, ומשלא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו - דינה להידחות. סוף דבר 52. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר - 9,735 ₪; ב. הפרשי פנסיה - 584 ש"ח; ג. דמי הבראה - 2,395 ש"ח; ד. פדיון חופשה שנתית - 389 ש"ח; ה. דמי כלכלה - 3,197 ש"ח. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/08 ועד התשלום בפועל. 53. תביעות התובע לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ביגוד, דמי חגים ונסיעות - נדחות. 54. משהתקבלה טענת הקיזוז של הנתבעת, יש לקזז מן הסכומים דלעיל סך של 2,901 ש"ח, בתור דמי הודעה מוקדמת; מאחר והתובע התפטר בלא שנתן לנתבעת הודעה מוקדמת. 55. לאור התוצאה אליה הגענו, ובשים לב לסכום התביעה, כל צד יישא בהוצאותיו. פלסטינים