מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא העונש על גניבה מהדירה של השכנים: א. בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הבכירה גב' פ. ארגמן) מיום 26.11.12 ב-ת.פ 40845-10-11, לפיו נדון המשיב, יליד 1962, לשישה חודשי מאסר בפועל, שאותם יתאפשר לו לרצות בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך שלוש שנים, פיקוח קצין מבחן למשך 18 חודשים, ופיצוי למתלוננים בסכום של 7,500 ₪. ב. העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה: בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי עובר למעצרו היה המשיב שכנם של המתלוננים. לפי האישום הראשון, בתאריך 23.10.11 התפרץ המשיב לדירת המתלוננים בכך שפתח את דלת דירתם באמצעות מפתח מולטילוק ונכנס לדירה בכוונה לבצע בה גניבה. תוך כדי כך, חזרה בעלת הדירה מעיסוקיה ונכנסה לדירה. משהבחין המשיב, שהיה רכון על ברכיו ותולש שיקים מתוך פנקס שיקים שהיה במגירה בסלון, בבעלת הדירה, הוא קטע את מעשיו, קם על רגליו, שמט את השיק הקרוע ואת פנקס השיקים בתוך המגירה, נמלט דרך תריס המרפסת, טיפס על הגג, וברח. המערערת מייחסת למשיב באישום זה עבירה של התפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ג. באישום השני נטען, שבין התאריכים 28.7.11 - 30.7.11 הניח בעל הדירה מפתח מולטילוק בתוך מגירה בשיש במטבח הדירה. בהמשך לכך גנב המשיב את המפתח, וזאת עשה בזמן שבעל הדירה משלם לו בגין עבודות שביצע לבנו של בעל הדירה. המשיב נשא ונטל את המפתח מן השיש במטבח ללא הסכמת בעל הדירה מתוך כוונה לשלול את המפתח שלילת קבע. המערערת מייחסת למשיב באישום זה עבירת גניבה לפי סעיף 384 של חוק העונשין. ד. באישום השלישי נטען, שבין התאריכים 30.7.11 עד 28.9.11 התפרץ המשיב לדירה בכך שפתח את דלת הדירה באמצעות המפתח ונכנס לדירה בכוונה לבצע בה גניבה. המשיב נשא ונטל ללא הסכמת בעלי הדירה, ובמרמה, כ-250 ₪ במטבעות שהיו מונחים בתוך קערת זכוכית, וכן גנב המשיב 300 ₪ בשטרות במזומן מתוך ארנקו של בעל הדירה, שהיה מונח על שולחן בסלון, והכל בכוונה לשלול את הרכוש שלילת קבע. לפיכך, מייחסת המערערת למשיב באישום השלישי עבירת התפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין, וגניבה לפי סעיף 384 של חוק העונשין. ה. באישום הרביעי נטען, וזאת בהמשך לאישום השלישי, כי בין התאריכים 30.7.11 - 28.9.11 התפרץ המשיב לדירה בכך שפתח את הדלת באמצעות המפתח ונכנס לדירה בכוונה לבצע בה גניבה. המשיב גנב מן הדירה 1,500 דולר ארה"ב שהיו מונחים בתוך מגירת השידה בסלון הדירה, באופן שנטל ונשא את הכסף מתוך מעטפה לבנה, כשהוא משאיר את המעטפה בדירה ויוצא מן הדירה עם הכסף, ללא הסכמת בעלי הדירה ומתוך כוונה לשלול את הכסף שלילת קבע. לפיכך, מייחסת המערערת למשיב באישום הרביעי עבירה של התפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין, וגניבה לפי סעיף 384 של חוק העונשין. ו. בישיבת בית משפט קמא מיום 31.1.12 הודה המשיב באמצעות סניגורו בכל העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן והמשיב הורשע בהתאם לכך. ז. בית משפט קמא הורה על הזמנת תסקיר שירות המבחן למבוגרים. מעיון בתסקיר הראשון מיום 21.4.12, עולה שאת מעורבותו בפלילים החל המשיב עוד בהיותו כבן 12, ובהמשך חלה התדרדרות נוספת במצבו והדבר בא לידי ביטוי בשימוש בסמים כשבסם מסוג קנביס התנסה המשיב עוד בהיותו בן 13, ובהיותו כבן 15 החל להשתמש בסם מסוג הירואין. בשבע השנים האחרונות משתתף המשיב בתוכנית לקבלת תחליף סם מסוג מתאדון. ח. במהלך חייו ריצה המשיב מספר עונשי מאסר בפועל ובתקופות שחרורו ממאסר המשיך בצריכת חומרים פסיכו-אקטיביים ובאורח חיים עברייני. אמנם, כתוצאה משילובו של המשיב בהליך גמילה וטיפול בתחום ההתמכרויות במסגרת שב"ס הצליח המשיב לשמור על הימנעות מלאה בשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים למשך מספר שנים, אך בשנת 2006 חזר, לדבריו, בהדרגה, לשימוש בסמים, והשתלב ביוזמתו בטיפול לקבלת תחליף סם מסוג מתאדון, תוכנית שנמשכה עד שנעצר בגין האירועים נשוא התיק הנוכחי. ט. לשירות המבחן נמסר על-ידי גורמי הטיפול, שהמשיב הצליח לשמור על הימנעות משימוש בסמי רחוב, הגיע לשיחה טיפולית באופן עקבי אחת לשבוע, והתנהגותו במרכז המתאדון היתה חיובית. יחד עם זאת, נמסר לשירות המבחן, כי בבדיקות שתן שביצע המשיב נמצאו שרידי סמי רחוב. ביום 30.11.11 נמצאו שרידי סם מסוג אופיאט, קנביס, קוקאין ובנזו, ובתאריכים 27.12.11 ו-21.2.12 נמצאו שרידי סם מסוג קנביס ובנזו. כששירות המבחן הפנה את המשיב לעריכת בדיקות שתן לגילוי שרידי סם, היו התוצאות ללא שרידים. י. צויין בתסקיר שירות המבחן, שעם שחרורו של המשיב ממאסרו האחרון בשנת 2004 ושילובו בטיפול במרכז מתאדון בשנת 2006 הוא הצליח לחולל שינוי בחייו, הוא אף ניהל מסגריה ביחד עם אחיו בין השנים 2007 עד 2008, ואולם העסק נסגר לאחר שאחיו מכר את הציוד ללא ידיעתו ועל רקע משבר ביחסים ביניהם, ובהמשך עבד המערער בתחום המסגרות כשכיר. יא. באשר לעבירות נשוא כתב האישום, הודה המשיב גם בפני שירות המבחן בכל האישומים, ולקח עליהם אחריות מלאה. המשיב הסביר, כי עבד באופן עצמאי בתחום המסגרות בבית פרטי ובמהלך עבודתו שם גנב את מפתח דלת הכניסה במחשבה לשמור אותו "לשעת צרה", מחשבה המוכרת לו מן התקופה בה ניהל אורח חיים שולי. הוא נכנס לבית לצורך גניבה מאחר ובאותה תקופה הוא היה שרוי במצב כלכלי קשה על רקע מחסור בעבודה ועקב מצוקה זו החליט לבצע את העבירות. התרשמות שירות המבחן היא, שהתנהלותו של המשיב באירוע העבירה משקפת דפוסי חשיבה עברייניים שהוא הפנים במשך השנים שניהל אורח חיים שולי והתמכרותי, כאשר במצב בו חווה דחק חלה רגרסיה בהתנהגותו והוא פעל לפי הדפוסים המוכרים לו. יחד עם זאת, הביע המשיב צער וחרטה על התנהלותו זו ואכזבה מעצמו. יב. שירות המבחן מתרשם, כי בשנים האחרונות עשה המשיב מאמצים לנהל אורח חיים נורמטיבי, שולב תעסוקתית בתחום המסגרות, נמנע משימוש בסמי רחוב ונמנע מפעילות שולית. בשיחות עם שירות המבחן הביע המשיב את רצונו להמשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי, וכן הביע נכונות לקשר טיפולי עם שירות המבחן. עוד התרשם שירות המבחן, שההליכים המשפטיים המתנהלים כיום כנגד המשיב הם משמעותיים בעבורו במיוחד, ובשונה מן העבר, מאחר והם מתקיימים בתקופה בה ציפה המשיב מעצמו להתנהל כאדם נורמטיבי, ולא לנהוג באופן שיחזיר אותו מחדש למצבים מסוג זה. יג. מוסיפה קצינת המבחן, שלפי ניסיונה, כשמדובר באדם שניהל במשך שנים רבות אורח חיים שולי וריצה מאסרים, קורה לא אחת שמתרחשת מעידה בחייו והוא חוזר בעקבות גורמים חיצוניים להתנהגות שולית. לדעת קצינת המבחן, יש מקום במקרה זה לחזק את מאמצי השיקום של המשיב ולסייע לו לחזור לניהול אורח חיים נורמטיבי כשהוא נתמך על ידי גורמי טיפול ומתוחזק פיזית גם על-ידי תחליף סם. יד. המלצת שירות המבחן היא, להטיל על המשיב צו מבחן לצורך מתן תמיכה בליווי מקצועי, לרבות טיפול פרטני ומערך בדיקות שתן לגילוי שרידי סם. כמו כן, המליץ שירות המבחן על הטלת צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 140 שעות ותשלום פיצוי למתלוננים. טו. ביום 8.7.12 הוגש תסקיר משלים של שירות המבחן וצויין, כי המשיב הגיע לשיחות בשירות המבחן לפי המועדים שנקבעו עימו, ואף הביע רצון לתדירות גבוהה יותר של המפגשים. כן מסר המשיב, שהוא נמנע משימוש בסמים מזה שנים והביע מוטיבציה להמשיך בהימנעות זו, ובדיקות השתן הצביעו על ניקיון מסמי רחוב, למעט מתאדון ובנזו. שירות המבחן חזר על התרשמותו שהמשיב עשה מאמצים לנהל אורח חיים נורמטיבי, שולב מבחינה תעסוקתית בתחום המסגרות, נמנע משימוש בסמי רחוב, נמנע מפעילות שולית, מביע רצון להמשיך אורח חיים נורמטיבי, וכן הביע נכונות לקשר טיפולי עם שירות המבחן. טז. התרשמות קצינת המבחן היא, שהמשיב יכול להתחייב לקשר טיפולי ארוך וההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו כיום הם משמעותיים עבורו, במיוחד, ובשונה מן העבר, מאחר והם מתקיימים בתקופה בה הוא ציפה מעצמו להתנהל כאדם נורמטיבי ולא לנהוג באופן שיחזיר אותו מחדש למצבים מסוג זה. לדעת שירות המבחן, יש מקום במקרה זה לחזק את מאמצי השיקום של המשיב ולסייע לו לחזור לניהול אורח חיים נורמטיבי, כשהוא נתמך על-ידי גורמי טיפול ומתוחזק פיזית גם על-ידי תחליף סם. שירות המבחן חוזר על ההמלצה כפי שהופיעה בתסקיר הקודם מיום 21.4.12. יז. בית משפט קמא גם הפנה את המשיב לממונה על עבודות שירות, שבהתאם לחוות דעתו נמצא המשיב מתאים לביצוע עבודת שירות. יח. בגזר הדין מיום 26.11.12 ציין בית משפט קמא, כי המשיב הודה בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום המתוקן. עוד ציין בית משפט קמא, שהעבירות בוצעו כלפי אותם מתלוננים, שכניו של המשיב עובר למעצרו, וזאת ברצף, במשך כשלושה חודשים. יט. בית משפט קמא קיבל את טענות ב"כ המדינה בדבר חומרת העבירות שביצע המשיב. עניינו של המשיב, כך כותב בית משפט קמא, חמור אף יותר, נוכח עברו הפלילי של המשיב כפי שבא לידי ביטוי בגיליון ההרשעות הקודמות. כ. בית משפט קמא מציין, כי לכאורה יש ממש בטענות ב"כ המדינה שהמשיב בהתנהלותו מצביע על כך שהוא ממשיך לנהל אורח חיים עברייני, כפי שניהל שנים רבות, ולכן לכאורה יש מקום למצות עם המשיב את מלוא חומרת הדין. כא. ואולם, יחד עם זאת, סבור בית משפט קמא שב"כ המדינה התעלמה מנסיבות אחרות העולות מן התסקירים של שירות המבחן ומעברו הפלילי של המשיב, דהיינו, שמזה מספר שנים לא מועט שינה המשיב את אורחות חייו במובן זה שהשתלב במקום עבודה, השתלב בהליך טיפולי, וכמעט הפסיק לבצע עבירות, וללא ספק לא ביצע עבירות רכוש. כב. בית משפט קמא מפנה לדבריו של שירות המבחן, שהשתכנע כי מדובר במעידה שלעיתים מתרחשת אצל נאשמים כמו המשיב, דהיינו, קורה לא אחת שנאשם, בעקבות נסיבות מסויימות, חוזר להתנהלות עבריינית, אך לגישת שירות המבחן דווקא במקרה כזה יש לחזק את מאמצי השיקום של הנאשם ולסייע לו לחזור לנהל אורח חיים נורמטיבי כשהוא נתמך בגורמי טיפול ומתוחזק פיזית על-ידי תחליף הסם. כג. בית משפט קמא מציין, שאמנם תיקון 113 של חוק העונשין אינו חל בעניינו של המשיב, ואולם, ראוי להתייחס לרוח התיקון. בהתאם לתיקון זה, כשמשתכנע בית המשפט שיש ליתן משקל משמעותי להליך של שיקום, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה שהוא קובע בגין כל עבירה, דהיינו, לדעת בית משפט קמא מכיר המחוקק בכך שכאשר משתכנע בית המשפט שיש סיכוי להליך השיקומי, מן הראוי שיגזור את הדין וייתן עדיפות לאינטרס האישי של הנאשם שבא בגדר ההליך השיקומי. כד. בית משפט קמא סבור, שאם ימצה עם המשיב את מלוא חומרת הדין, וידון אותו לתקופת מאסר ממושכת, קיים סיכוי של ממש שכאשר ישוחרר המשיב מן המאסר, הוא יחזור דווקא למעגל העברייני ובכך יינזק האינטרס הציבורי באופן משמעותי. כה. בית משפט קמא אמנם אינו מקבל את המלצת שירות המבחן בדבר הטלת צו של"צ על המשיב, אך סבור שיש להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, זאת לאחר שהביא בחשבון שהמשיב היה עצור בגין תיק זה מעל חודש ימים, ולאחר מכן שוחרר בתנאים למשך שנה שלמה, כשהתנאי המהותי הוא מעצר בית מלא, כשלעיתים הקל בית המשפט עם תנאי זה בדרך של קביעת שעות התאווררות. בית משפט קמא חוזר ומציין, שאלמלא עבר המשיב הליך שיקומי משמעותי במשך מספר שנים, הוא היה נדון, בין היתר, למאסר בפועל לתקופה ממושכת, ואולם, הנסיבות, כפי שפורטו על-ידי בית משפט קמא, הביאו להטלת עונש של מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות, וכן גם מאסר מותנה, פיקוח שירות המבחן ותשלום פיצוי למתלוננים. כו. המדינה מיאנה להשלים עם גזר דינו של בית משפט קמא וערעורה המפורט מונח בפנינו. טענת המדינה בערעורה, ששגה בית משפט קמא משהטיל על המשיב מאסר בפועל נמוך באופן משמעותי מרף הענישה הנוהג במקרים מסוג זה. עובדות כתב האישום שיוחסו למשיב ובגינן הוא הורשע מלמדות, לדעת המדינה, כי מדובר במשיב שביקש לחמוס את רכוש הזולת במשך כשלושה חודשים. כז. מציינת המדינה בערעורה, שהעונש הקבוע בחוק בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין, הוא עונש של שבע שנות מאסר כשכוונת החקיקה היתה להחמיר בעונשם של אלה החודרים לבתיהם של אזרחים שלווים במטרה לגנוב. לטענת המדינה, כוונת המחוקק, והעונש כפי שנקבע בחוק, צריכים להנחות את בית המשפט בבואו לגזור את הדין כשהעונש הקבוע בחוק צריך לשמש כנקודת מוצא לעונש שגוזר בית המשפט על הנאשם (ע"פ (מחוזי חיפה) 37193-04-11 מדינת ישראל נ' דניס יוסופוב (7.7.2011). כח. עוד נטען בערעור המדינה, כי מדובר במשיב שביצע את העבירות נשוא כתב האישום בפרק זמן של כשלושה חודשים על-ידי ניצול יחסי השכנות עם המתלוננים, באופן שכלל תכנון מוקדם, שבוצע בקפידה ובערמומיות על-ידי גניבת מפתח הדירה, וגניבה של רכוש וכסף רב לאורך התקופה הנ"ל. נטען בערעור, כי במעשים אלה הוכיח המשיב שאינו בוחל באמצעים על מנת להשיג את מבוקשו, תוך רמיסת זכויות המתלוננים והפגנת חוסר יראה כלפי החוק. כט. עוד ובנוסף, מצביעה ב"כ המדינה בערעורה על עברו הפלילי המכביד ביותר של המשיב, ובמיוחד בעבירות רכוש, כשהמשיב צבר לחובתו 16 הרשעות קודמות ב-37 תיקים, בעיקר בעבירות גניבה, התפרצות למגורים, סמים ואלימות, שבגינן ריצה חמישה מאסרים בפועל, חלקם לתקופות ארוכות יחסית, אחת מהן היתה מאסר לתקופה של ארבע שנים. עברו של המשיב והעונשים שהוטלו בעברו, יש בהם, לדעת ב"כ המדינה, כדי ללמד שהמשיב לא נרתע מלחזור לדרך העבריינית, ובנסיבות אלה, מן הראוי היה למצות עם המשיב את מלוא חומרת הדין. ל. בנוסף, מפנה ב"כ המדינה בערעורה לכך, שמתסקיר שירות המבחן עולה שלמרות ניסיונותיו של המשיב להיגמל מצריכת הסמים, נמצאו אצלו בשלוש הזדמנויות שונות שרידי סם רחוב מסוגים שונים: אופיאט, קנביס, קוקאין, ובנזו. מציינת ב"כ המדינה, שהתנהלותו של המשיב באירועים נשוא כתב האישום משקפת דפוסי חשיבה עברייניים שהוא הפנים במשך השנים שניהל אורח חיים שולי, ובמצב שבו חווה דחק, חלה רגרסיה בהתנהגותו, והוא פעל מבלי לערוך בחינה ארוכת טווח של מעשיו והשלכותיהם. לא. לכן, כך טוענת ב"כ המדינה, שגה בית משפט קמא כשאימץ את המלצת תסקיר שירות המבחן במובן זה שייחס את העבירות נשוא התיק למעידה חד פעמית ולא להתנהלות רצידיוויסטית של המשיב. לדעת ב"כ המדינה, אין כל הלימה בין תוכן התסקיר לבין ההמלצה הסופית של העמדת המשיב בפיקוח שירות המבחן לצורך מתן תמיכה וייעוץ מקצועי, לרבות הטלת צו של"צ בהיקף של 140 שעות. אמנם, כך ממשיכה וטוענת ב"כ המדינה, בית המשפט אמור להסתייע בתסקיר שירות המבחן ככלי עזר לגיבוש החלטה בדבר העונש, אך בית המשפט כמובן שאיננו מחוייב להמלצות שירות המבחן, שאינן חופפות בהכרח את שיקולי בית המשפט. לב. מוסיפה ב"כ המדינה, שביסוד תיקון 113 של חוק העונשין ניצב עיקרון ההלימה, אשר דורש יחס הולם בין חומרת המעשים, נסיבותיהם ומידת האשם, לבין מידת העונש, תוך קביעת המתחם ההולם המתחשב גם בערך החברתי שנפגע ובמדיניות הענישה הראויה. ניתן לחרוג לקולא מן המתחם כשקיימים שיקולי שיקום, וניתן לחרוג לחומרה כשיש צורך בהגנה על הציבור, כולל אלמנט הרתעה של הנאשם וזולתו. לג. עוד מציינת ב"כ המדינה, שבתיקון 113 של חוק העונשין התייחס המחוקק גם למקרה של ריבוי עבירות, כשמדובר באירועים שונים, שאז היה ראוי לקבוע מתחם עונשי, בנפרד, תוך התחשבות בתדירותן ובזיקתן של העבירות. ככל שהמקרים רבים יותר, וככל שעברו של המשיב חמור - כך ראוי למצות את הדין אף יותר. משום כך, לדעת המדינה, לא זה המקרה שבו יש לבכר את אינטרס השיקום על פני שיקולי הלימה אחרים. לד. ב"כ המדינה גם מפנה בערעורה לפסיקה רלוונטית, ומוסיפה שלטעמה לא זה המקרה שבו יש להטיל ענישה חינוכית בדמות עבודות שירות, והיה על בית משפט קמא בתיק זה להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הצר של המשיב. לה. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 17.1.13, חזרה ב"כ המדינה על טיעוניה בתמצית. סניגורו של המשיב ציין, בטיעונו בפנינו, שאמנם עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב נמוך מרף הענישה הנהוג במקרים מעין אלה, ואולם, לטענתו היה מוצדק לייחס משקל רב להליך השיקום המוצלח שהמשיב עבר ועודנו עובר. באשר לסמי הרחוב שנמצאו אצל המשיב בשלוש הזדמנויות, כמצויין בתסקיר שירות המבחן, טען הסניגור, שלדעת המשיב היתה טעות בבדיקה הואיל והוא נבדק בשני מקומות שונים. עוד מוסיף הסניגור, שבבדיקה שנערכה סמוך לתסקיר המשלים מיום 8.7.12, לא עלתה אינדיקציה של שימוש בסם, וגם אצל הממונה על עבודות שירות עבר המשיב בדיקה ונמצא מתאים, והרי אילו היה נמצא כי המשיב משתמש בסמים, הוא לא היה מצליח לעמוד בבדיקה הנדרשת על-ידי הממונה. לו. לטענת הסניגור, המקרה של המשיב הוא מקרה שבו הליך השיקום הניב פירות של ממש. עוד ציין הסניגור, שבית משפט קמא גם הטיל על המשיב צו מבחן לתקופה של שנה ומחצה, כך שאם המשיב לא יפעל בדרך הנכונה, ניתן יהיה להחזירו לבית המשפט. הסניגור גם ציין, שהמשיב נמצא מזה תקופה ארוכה בפיקוח שירות המבחן, ומאז לא ביצע עבירות. גם פסיקת בתי המשפט הכירה בחשיבות המשמעותית שיש לייחס להליך שיקום מוצלח, במיוחד כשמדובר בשימוש בסמים. לז. לדעת הסניגור, למרות חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, וחרף העבר הפלילי המכביד שלו, מוצדק הוא שהישגי השיקום של המשיב, וההשקעה הרבה מצידו ומצד שירות המבחן, יקבלו שיקול נכבד במסגרת השיקולים לגזירת עונשו של המשיב, דהיינו, שראוי לתת את הבכורה לשיקולי השיקום במקרה זה. לח. הסניגור גם מפנה לכך, שלפי תיקון 113 של חוק העונשין (הגם שאין מחלוקת כי הוא אינו חל בענייננו), רשאי בית המשפט לגזור עונש מתחת למתחם הענישה כשקיימים שיקולי שיקום רלוונטיים, וזהו לטעמו של הסניגור המקרה שבפנינו. לט. הסניגור גם הצביע על כך, שהמשיב שהה במעצר ממש 33 יום, ולאחר מכן היה במשך כשנה במעצר בית, רוב הזמן מעצר בית מלא בפיקוח איזוק אלקטרוני. הסניגור סבור, שגזר דינו של בית משפט קמא מאוזן כראוי ולא נפלה בו כל טעות. מ. לאחר שעיינו בתיקו של בית משפט קמא, לרבות גיליון ההרשעות הקודמות ותסקירי שירות המבחן, וכן נתנו דעתנו לטיעוניהם של שני הצדדים, סבורים אנו שיש להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מא. המעשים שביצע המשיב, כמפורט בכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המשיב, ולפיהן גם הורשע, חמורים הם עד מאוד. אין המדובר במעידה חד פעמית של מי עבר תהליך שיקום, חזר למוטב, וברגע של חולשה מעד וביצע עבירה, שהרי העובדות הפשוטות, כעולה מעיון בכתב האישום המתוקן, מצביעות על כך שהמשיב ניצל את העובדה שהוא ביצע עבודות עבור בנו של בעל הדירה, ובעוד בעל הדירה משלם לו, הוא נשא ונטל את מפתח המולטילוק שהיה מונח בתוך מגירה בשיש במטבח הדירה. היה זה בין התאריכים 28.7.11 - 30.7.11. מב. החל מאותו מועד, ועד 23.10.11, משמע על פני תקופה של שלושה חודשים, חזר המשיב וערך "ביקורים" בדירתם של המתלוננים, בשלוש הזדמנויות שונות, שבהן עשה שימוש באותו מפתח, ונכנס לדירה במטרה לבצע גניבה. בשניים מן המקרים אף עלה בידי המשיב לגנוב סכומים שונים של כסף מזומן, כמפורט בעובדות כתב האישום, ובמקרה אחד, כאשר היה עסוק בתלישת שיקים מתוך פנקס שיקים במגירה שבסלון, נקטעה פעילותו כשבעלת הדירה חזרה מעיסוקיה ונכנסה לדירה. מג. המדובר איפוא בעבירות חוזרות ונשנות שביצע המשיב כנגד שכניו - המתלוננים, עבירות שבוצעו באופן מתוכנן כדי לגזול את ממונם של המתלוננים. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון ברע"פ 10551/09 יורובסקי נ' מדינת ישראל (7.1.2010) (המצוטט בפסק הדין שברע"פ 244/10 מיור נ' מדינת ישראל (25.1.10), המוזכר בערעור המדינה): "... כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות ההתפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם..." בנוסף, יפים לעניינו הדברים שנכתבו בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה, פיסקה 8 (31.12.2008): "לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה - לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: "ביתו של האדם - מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית - מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם. נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר." מד. לא נעלמה מעיננו הפסיקה שאליה הפנה אותנו סניגורו המלומד של המשיב, שעשה כל מאמץ על מנת לשכנענו שלא להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, ואולם, איננו סבורים שהפסיקה שעליה מתבסס הסניגור יש בה משום רלוונטיות למקרה שבפנינו. מה. כך, למשל, בע"פ 6768/05 מדינת ישראל נ' פלוני, מיום 25.1.07, אמנם מדובר היה בעבירות מין חמורות, ולמרות זאת בית המשפט המחוזי הסתפק בעונש מאסר בפועל שניתן לרצותו בעבודת שירות, ובית המשפט העליון דחה את ערעור המדינה, אך ראוי גם לציין (כעולה מסעיף 9 של אותו פסק דין) שמדובר היה בנאשם שבשעת ביצוע העבירה היה קטין (על גבול הבגירות), כשטרם התגבשה בו הבנה מלאה למהות האיסורים והתוצאות ההרסניות של מעשיו. בנוסף ציין בית המשפט, שם, שאותו נאשם עבר תהליך שיקום יוצא דופן שעשוי לשמש דוגמא להצלחה של המערך הטיפולי, וההבדל בין המקרה שנדון בפסיקה הנ"ל למקרה שבפנינו ברור. מו. ב-תפ"ח 1224/02 (מחוזי תל אביב) מדינת ישראל נ' דוד וייס (מיום 30.6.04) הורשע הנאשם בעבירות מין חמורות, ונדון לשישה חודשי מאסר בפועל שניתן לרצותם בעבודות שירות. במובחן מן המקרה הנדון בפנינו, מדובר היה שם בבחור כבן 23, שבאבחון פסיכו-דיאגנוסטי נמצא שהוא סובל מפיגור קל, ובעל אישיות בלתי מגובשת. ברי, שבאותם שני מקרים שאליהם הפנה הסניגור, מדובר היה במי שאין לחובתם הרשעות קודמות, ואשר גילם צעיר בהרבה לעומת המשיב שהוא כבן 50 כיום. מז. מעיון בגיליון ההרשעות הקודמות, עולה, כי לחובתו של המשיב 16 הרשעות קודמות שתחילתן בשנת 1985 והאחרונה ביום 1.11.12, זו האחרונה היא בגין הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) של חוק העונשין, עבירה שביצע המשיב ביום 6.12.11, וכפי שהוסבר לנו במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, עבירה זו היתה בנוגע למעצר הבית שהמשיב שהה בו בגין האישומים נשוא הדיון כאן. מח. הרשעותיו הקודמות של המשיב הינן בגין עבירות סמים, תקיפה הגורמת חבלה ממש, איומים, זיוף, התחזות כאדם אחר במטרה לרמות, גניבה, קבלת נכסים שהושגו בעוון וקבלת נכסים שהושגו בפשע, כניסה למגורים כדי לבצע עבירה, פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, התפרצות למגורים לביצוע עבירה, פריצה לרכב, ניסיון לגניבה מרכב, ניסיון לקבל דבר במרמה, והיזק לרכוש במזיד. כעולה מגיליון ההרשעות הקודמות, הוטלו על המשיב בגין העבירות שביצע תקופות מאסר שונות, בהן גם תקופות מאסר ממושכות, כמו למשל, בהרשעה מס' 8, סה"כ תקופת המאסר בפועל היתה, שם, למשך ארבע שנים. מט. ב"כ המשיב מצביע על כך, שבטרם ביצע המשיב את העבירות שבגינן הורשע במקרה שבפנינו (עבירות שביצע בין 28.7.11 עד 23.10.11), חלפו להן מספר שנים שבהן לא ביצע המשיב עבירות, דהיינו, הרשעה מס' 2 בגין עבירת סמים היתה ביום 19.9.06 בגין עבירה שבוצעה ביום 18.2.03, משמע, על פני תקופה של כשמונה שנים לא נרשמה פעילות עבריינית של המשיב. זאת, כך נטען, כפועל יוצא של ההליך השיקומי המוצלח שעבר המשיב. מכאן גם הנימוק שציין בית משפט קמא בגזר דינו, דהיינו, שאלמלא ההליך השיקומי המשמעותי, היה המשיב נדון למאסר בפועל לתקופה ממושכת, וכן החשש שהביע בית משפט קמא בגזר דינו, שמאסרו של המשיב כיום מאחורי סורג ובריח עלול להביא, עם שחרורו מן המאסר, לחזרתו למעגל העברייני ובכך יינזק האינטרס הציבורי. נ. לצערנו, סבורים אנו שהמשיב כבר החזיר את עצמו למעגל העברייני, וזאת בגין העבירות החמורות אשר ביצע בהתאם לכתב האישום המתוקן. איננו סבורים שהעבירות בגינן הורשע המשיב בהתאם למפורט בעובדות כתב האישום המתוקן הינן בגדר אותה "מעידה" שעלולה להתרחש אצל מי שניהל במשך שנים רבות אורח חיים שולי וריצה מאסרים ואזי, מחמת גורמים חיצוניים כאלה ואחרים, מתרחשת "מעידה" בחייו. בענייננו, אין המדובר "במעידה" אחת, אלא בעבירות שביצע המשיב, במודע ובמתוכנן, כנגד המתלוננים על פני תקופה של שלושה חודשים, בהזדמנויות שונות, כשהוא גונב את מפתח המולטילוק ממטבח הדירה של המתלוננים, ומשתמש בו, בהמשך, בשלוש הזדמנויות שונות כדי לפרוץ לדירתם, ולגזול את ממונם. לכן, נוכח כלל נסיבות העניין כמפורט לעיל, לא זה המקרה שבו גוברים שיקולי השיקום, ולהיפך, נראה כי השיקום נכשל וספק אם יש ליתן לו משקל כלשהו. נא. לא נעלמה מעינינו כמובן המלצתו של שירות המבחן למבוגרים, ואולם כידוע, עמדת שירות המבחן משמשת אמנם כלי לבית המשפט בבואו לשקול את הענישה הראויה, ואולם, השיקולים שמעלה שירות המבחן הינם רק אחד מן השיקולים שעל בית המשפט להציב לנגד עיניו בשעת גזירת העונש, ועיינו ב-ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל, פ"ד לה(4) 313, 318 (1981): "שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, אין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא באלה. לכן, אין לבוא בטרוניה אל שירות המבחן, אם הוא נותן דעתו בעיקר לאינטרס האישי של הנאשם, ואף מוכן להציע הצעות לשיקום, המעוגנות, לעתים, בהערכה ובהתרשמות ותו לא. השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים, הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, ובית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע. מכאן כי אל הדברים, העולים מן התסקיר, מצטרפים, בדרך כלל, נתונים רלוואנטיים נוספים, המשמשים יסוד לשיקוליו של בית המשפט, כגון מהות העבירה, הלקחים לגבי האיש ומעשיו, כפי שהם מתגבשים בראייתו של בית המשפט, ועוד." נב. בשים לב לחומרת העבירות, והעובדה שהמשיב חזר וביצע את העבירות כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן על פני תקופה של שלושה חודשים, ונוכח הרשעותיו הקודמות של המשיב, והעובדה שמאסרים בפועל, ובכלל זה מאסרים ממושכים, לא היה בהם כדי להרתיעו מלבצע עבירות אלה, וכאשר המשיב פועל כאילו אין מורא הדין עליו, סבורים אנו שלא ניתן להימנע מלהטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, בשים לב לאמור בתסקירי שירות המבחן, ובהתאם להלכה הפסוקה הקובעת שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, נסתפק בהעמדת תקופת המאסר בפועל על פרק זמן של 12 חודשים, בניכוי התקופה שבה היה המשיב עצור (23.10.11 עד 28.11.11). נג. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1. אנו מקבלים את ערעור המדינה ודנים את המשיב למאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (23.10.11 עד 28.11.11). 2. נוכח תקופת המאסר בפועל שאנו מטילים על המשיב, אנו מבטלים את העמדתו בפיקוח שירות המבחן. 3. המאסר המותנה שהטיל בית משפט קמא על המשיב, וכן ההוראה לפצות את המתלוננים - בעינם עומדים ללא שינוי. 4. על המשיב להתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר "קישון" ביום 10.2.13 עד השעה 10:00 (או על פי החלטת שב"ס), כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המשיב לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס. טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.גניבה