מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם שכירות בניין משרדים: בפניי תביעה כספית בסך 232,486 ₪ שהוגשה על ידי התובעת, הבעלים הרשום של בנין משרדים "בית אמריקה" שבשד' שאול המלך 35 בתל אביב. א. תמצית טענות התביעה 1. התובעת השכירה לנתבע 5 חדרים בקומה 9 בשטח של 100 מ"ר בבנין (להלן: "המושכר") בהתאם להסכם שכירות שנחתם בין התובעת לבינו ביום 10/7/06 לתקופה של 3 שנים, אשר הסתיימה ב-31/7/09. (להלן: "ההסכם היסודי"). ההסכם היסודי הוארך לבקשת הנתבעים, אשר רצו לגבש עמדתם לתקופת שכירות נוספת בתוספת תשלום עד 30/8/09 (להלן: "תוספת לחוזה שכירות"). לאחר מו"מ בכתב, נחתם ביום 19/8/09 הסכם שכירות בין התובעת לנתבע, כאשר הנתבעת, עו"ד במקצועה, חתמה על שטר חוב וכתב ערבות ( להלן: "הסכם השכירות"), והנתבעת היא זו שהחזיקה והשתמשה בפועל במושכר. כן נחתם בין התובע לבין הנתבע הסכם חנייה, לפיו שכר הנתבע מהתובעת מקום חנייה אחד בלתי מסוים, (להלן: "הסכם החניה"). 2. טרם חתימת הסכם השכירות היסודי, הנתבעת שכרה את המושכר מהתובעת, על פי הסכם שכירות מיום 3/5/01 לתקופה של 3 שנים עד יום 20/5/04 ועקב סכסוך בינה לבין התובעת, לרבות תביעת פינוי קודמת שהוגשה נגדה (בת.א. 28000/06), סירבה התובעת להאריך את ההתקשרות מולה ולכן ההתקשרות נעשתה עם בעלה, הוא הנתבע. 3. מנהל התובעת, רו"ח טפר, העיד בחקירתו, כי במסגרת תפקידו הוא ניהל את הבניין ועסק בהשכרת היחידות, היה עליו לדאוג שהבניין כולו יהיה בתפוסה מלאה, והוא זה שקיבל החלטות במסגרת סמכויותיו. לטענתו, גם בעת שהמושכר הושכר לנתבעת, בתקופה שאינה נשוא תביעה זו, הנתבעת לא כיבדה התחייבויותיה על פי ההסכם עם התובעת. בין היתר לא שילמה דמי שכירות במועד ועשתה דין לעצמה. מנהל התובעת צרף לתצהירו מכתבי התראה שנשלחו את הנתבעת, בגין הפרת ההסכם ואיחור בדמי השכירות ופרט, כי בכל עת שביקש לסיים את החוזה עימה, הוא נענה לפניותיה ולא נקט בהליכים לסיום השכירות. 4. טוענת התובעת, כי מרגע ההתקשרות האחרונה על פי הסכם השכירות עם הנתבע, הנתבעים הפרו בהפרות חוזרות את ההסכם. בין היתר, בניגוד לאמור בהסכם סירבו לשלם את דמי השכירות בדרך של הוראת קבע, מה שהיווה תנאי יסודי בהסכם. בהסכם השכירות נשוא התביעה דנן, התובעת קבעה שהפרה זו הינה יסודית (סעיף 8.6, 8.10 להסכם השכירות) לאור ניסיון העבר עם הנתבעים ואי תשלום דמי שכירות על ידי הנתבעת בעבר. מנהל התובעת העיד, כי לאור הפרות ההסכמים הקודמים על ידי הנתבעת, חוסר האמון בנתבעת, אשר נוצר אצל התובעת ואי רצון התובעת להמשיך את ההתקשרות עמה, הנתבעת היא שהציעה כפתרון שהסכם השכירות ייחתם עם בעלה - הנתבע. 5. לטענת מנהל התובעת, הוא הכיר את הנתבע, אשר "תינה בפניו את צרותיו" ויצר את הרושם שכאשר הוא יהיה השוכר, יהיה שינוי בהתנהגותו באשר מילוי התחייבויותיו על פי חוזה השכירות. בחקירתו העיד מנהל התובעת, כי במסגרת הסכם השכירות השני אשר נחתם עם הנתבעת, היא ביטלה את הוראת הקבע לתשלום דמי השכירות, עליה חתמה מלכתחילה, בטענה שהיא מחליפה בנק ועם פתיחת חשבון בבנק חדש תמציא הוראת קבע. 6. לעומת זאת, כך מנהל התובעת, בהסכם השלישי, הוא הסכם השכירות, אשר נערך עם הנתבע, כלל לא הומצאה לתובעת הוראת קבע. מנהל התובעת פרט בעדותו, כי נ/1, הוא מכתב התובעת מ-15/6/09 אל הנתבע לפיו תקופת השכירות מסתיימת ב-10/7/06. במכתב העלתה התובעת הצעה להתקשר מחדש עם המסמך בנוסח סטנדרטי. מכתב זה נשלח 3 חודשים לפני סיום ההתקשרות אל כל שוכר ושוכר. מכתבים כגון נ/1 נשלחים אל כל השוכרים על ידי מזכירות התובעת באופן רוטיני. טוען מנהל התובעת בתצהירו, כי נתבע 1 פרט במכתבו מיום 21/10/09, הוא מכתב התשובה למכתב ההתראה שנשלח אליו ב-19/10/09, כי נתבעת 2 חששה לפנות אל הבנק לביצוע הוראת קבע כיוון שלא רצתה להציג בפני הבנק את חוזה השכירות עם הנתבע ולכן, כך מנהל התובעת, ביקשה ממנו הנתבעת לחתום על הסכם שכירות מקביל, להסכם השכירות שנחתם עם הנתבע, בו היא תהיה השוכרת, וההסכם המקביל יוצג בפני הבנק. 7. לטענת מנהל התובעת, הנתבעים אחרו בתשלום החשמל, דמי שכירות עבור החנייה, דמי שכירות ובנוסף, כל התשלומים שולמו בשיק ולא בהוראת קבע, כפי שהתחייב הנתבע בהסכם השכירות. נכון ליום הגשת התביעה נותרו חייבים דמי שכירות, עבור חודשים נובמבר 2009 עד פברואר 2010, אז פינו את המושכר, זאת למרות שכבר ב-18/10/09 שלחה התובעת מכתב אליהם, בו התרתה כי אם לא יטופלו ההפרות תנקוט נגדם סנקציות בעניין הסכמי השכירות והחנייה. באותו יום השיבה הנתבעת בכתב, שהאיחור נובע מאי קבלת חשבוניות, טענה שהינה בניגוד להסכם המדבר על הוראת קבע. עוד טענה הנתבעת במכתבה זה, ובניגוד לאמת, כי כל התשלומים שולמו. ביום 19/10/09 שלחה התובעת מכתב לנתבעת ובו התראה נוספת ונתנה לו ארכה להעברת הוראת קבע עד 21/10/09. מנהל התובעת היפנה בעדותו, להתראות המצורפות לכתב התביעה ולתצהירו. בעדותו אישר, כי היו לו שיחות בניסיון להגיע למו"מ עם הנתבעים, אשר לא צלחו, ובמסגרת אחת מהשיחות, נדרש על ידי הנתבעים, כאומר לעיל, לחתום על הסכם שכירות נוסף ומקביל לזה שחתם עם הנתבע, אשר ייחתם על ידי הנתבעת כדי שתוכל להגישו לבנק ולהמציא הוראת קבע. 8. בתצהירו פרט מנהל התובעת, כי אין ממש בטענות הנתבעים ולפיהן התובעת היא זו שהפרה את ההסכם באי סיוד המשרד וקרצוף השטיחים, כיוון שלא נקבע בהסכם מועד מוגדר לביצוע עבודות אלה. עם זאת, ניסתה התובעת לתאם מועדים לביצוע העבודות, כולל במכתבה מיום 22/10/09, אך לא נענתה על ידי הנתבעים. לטענתו, סוכם עם הנתבעת שהניקיון יבוצע בחג הסוכות, אך הנתבעת אשר לא השלימה את תנאי ההסכם היסודיים ולא המציאה הוראת קבע, היא שגרמה לכך שחל עיכוב בסיוד וניקיון המשרד ובכל מקרה, כך מנהל התובעת, השוכר על פי ההסכם אינו רשאי לקזז את דמי השכירות (סעיף 19.9 להסכם). לעניין הפרות הנתבעים הנטענות על ידי התובעת העיד מנהל התובעת, כי תשלום דמי השכירות מתבצע נגד המצאת חשבונית מס מטעם התובעת, אשר מונפקת מידי סוף חודש וכל החשבוניות מפורטות בכרטסת של כל שוכר. פעולה זאת הינה אוטומטית המבוצעת במחשב התובעת והחשבוניות מחולקות לכל השוכרים. לטענתו, הנתבעים אחרו לכל אורך תקופת השכירות בתשלום דמי השכירות לתקופות שבין שבועיים ויותר, ואין זה נכון, כך מנהל התובעת, שהוא סרב מלכתחילה לקבל את דמי השכירות בשיקים. לטענתו, הנתבעת החליטה על דעת עצמה מתי ובאיזה צורה תשלם את דמי השכירות והחיובים האחרים. למרות שהנתבעים ביטלו הוראת קבע, הוא הסכים לחתום על הסכם השכירות עם הנתבע לאור הבטחותיו ובקשותיו. לגרסתו, למרות שהסכם החנייה עם הנתבע לא נחתם על ידי התובעת, היא כיבדה אותו כיוון שנעשתה טעות במשרדיה (עמ' 9 ש' 13-29 לפרוטוקול). 9. עוד לטענתו, בהסכם נקבע מפורשות שהתובעת רשאית לנתק חשמל, מים ושירותים אחרים, כולל שימוש הנתבע בחניון, כאשר השוכר מפר את הסכם השכירות. על פי עדותו, כאשר התובעת דרשה את פינוי המושכר, היא סירבה לקבל שיקים מהנתבעים כדי שהנתבעים לא יטענו שבכך, הסכימה התובעת שהנתבעים יישארו במושכר. למרות זאת, הסכים לקבל ב-26/10/10 שיק לתשלום דמי השכירות עבור אותו חודש, כיוון שהשוכר כבר השתמש בנכס וצו הפינוי היה ל-28/10/10. משכך, ומכיוון שהתשלום היה בגין תקופה שטרם התשלום, הרי שקבלת השיק לא הייתה מתפרשת כהסכמה להמשך החזקתם בנכס. 10. ב-21/10/09 השיב הנתבע לתובעת בכתב, כי הסכם השכירות, אשר נחתם חודשיים קודם לכן, נחתם על ידו מחוסר רצון למנוע מחלוקת ולכן דרישת התובעת לקיומו הזויה וחסרת תום לב. ביום 22/10/09 כתבה התובעת מכתב לנתבע, בו חזרה על דרישותיה והתרתה שאם לא יתוקנו ההפרות עד 26/10/09 יבוטל הסכם השכירות, ולפנים משורת הדין הציעה לתאם מועד לסיוד המושכר בכפוף למילוי חובות הנתבעים. משלא תוקנו ההפרות, הודיעה התובעת ביום 26/10/09 בכתב כי הסכם השכירות והסכם החנייה בוטלו. במקביל ובהמשך להודעה זו, ניהלו הצדדים מגעים וביום 27/10/09 שלח הנתבע מכתב, בו הוא מעלה סיכומים לכאורה שהושגו בינו לבין התובעת, סיכומים שלטענת התובעת לא היו ולא נבראו. ב-28/10/09 ולאחר ביטול הסכם השכירות, שולמו בשיק, ולא בהוראת קבע, דמי השכירות עבור חודש אוקטובר והתנהל מו"מ בין הצדדים לפינוי המושכר, מו"מ שנכשל. 11. ב-11/11/09 שלחה התובעת מכתב דרישה לפינוי מיידי של המושכר, עקב ביטול הסכם השכירות וכן הוסיפה, כי לא מקובלת עליה העובדה שהנתבעים משלמים סכומים כרצונם, במועדים שהם בוחרים ואף מבקשים לבחור את יום פינוי המושכר והכל, בניסיון מצידם לקבוע בעל פה הסכמות בין הצדדים. נוכח אי פינוי המושכר הגישה התובעת תביעת פינוי נגד הנתבעים בתא"ח 2130-12-09. גם ניסיונות פשרה לאחר הגשת תביעת הפינוי לא צלחו. הנתבעים לא הגיעו לדיון וניתן צו פינוי שבוצע במועד שנקבע בו. במקביל לתביעת הפינוי הגישה התובעת ביום 11/1/10 בקשה לביצוע שטר חוב בסך 80,000 ₪ עליו חתמו הנתבעים במסגרת הסכם השכירות וביום 17/2/10 הגישו הנתבעים התנגדות. בדיון שהתקיים בפני השופט אילן רונן בתא"מ 43046-02-10 נמחקה, לבקשת התובעת, התביעה השטרית, כדי לאפשר לה להגיש תביעה כספית כוללת של כל טענותיה. לכן, העילה השטרית מכח שטר החוב מצורפת לתביעה דנן. לעילה השטרית טוענת התובעת, כי הינה אוחזת בשטר חוב חתום על ידי הנתבע ובערבות הנתבעת, אשר לא כובד למרות דרישות שנשלחו אליהם והם לא שילמו על חשבון השטר כל סכום ולכן עליהם לשלם על פי השטר 80,000 ₪. 12. טוענת התובעת, כי מכח הסכם השכירות ועד יום 25/7/10 (מועד הגשת כתב התביעה המקורי) נותרו הנתבעים חייבים לה, סך של 187,155 ₪ כדלקמן: דמי שכירות ודמי חנייה בגין החודשים נובמבר 2009 ועד פברואר 2010 ועד למועד הפינוי, סך של 110,641 ₪ כולל ריבית והצמדה על פי ההסכם ומע"מ. דמי שכירות ממועד הפינוי מחודש מרץ 2010 ועד חודש יולי 2010 - 63,283 ₪ כולל ריבית, הצמדה וארנונה מתחילת חודש פברואר 2010 ועד חודש יולי 2010 - 12,366 ₪. חשמל עד למועד הפינוי - 865 ₪. טוענת התובעת, כי יש לחייב את הנתבעים בהפרש דמי השכירות הנובע מדמי השכירות שהינה מקבלת מהמשכיר החדש לבין אלה שהיה אמור לשלם הנתבע. מנהל התובעת בעדותו טען, שככלל כל המשרדים בבנין מושכרים וכדי להשכיר את המושכר שפונה על ידי הנתבע, הוא פנה למתווכים, סוכנים, פרסם מודעות, הן ביד 2 והן בעיתונים, אך מכיוון שהנכס נשוא תביעה זו היה גדול במיוחד, היה קשה להשכירו. לדבריו, בתקופה בה היה ריק משוכרים הגיעו מעט אנשים לבחון אותו, אך היה מדובר בתקופת מיתון בה היה היצע גדול של משרדים בשוק. לטענתו, לא הגישו בקשה לפטור מארנונה בגין נכס ריק, כיוון שהבניין כולו קיים שנים רבות והתובעת כבר קיבלה פטור מנכס ריק בגין הבניין עצמו לתקופה של 6 חודשים. ב. תמצית טענות ההגנה 1. הנתבעים מכחישים את כל המפורט בכתב התביעה וטוענים שהתובעת היא שהפרה את ההסכם הפרה יסודית. לשיטתם, אין כל פסול בתשלום דמי השכירות בשיקים, אותם סירבה התובעת לקבל והתובעת היא שהפרה את הסכם השכירות, כאשר לא ביצעה עבודות סיוד וניקיון, מה שמנע מהנתבעים להשכיר חדרים בשכירות משנה. לטענתם, על התובעת היה להשכיר את המושכר מיד לאחר פינויו ולא להמתין חודשים רבים, מה עוד שאלמלא הפינוי שנכפה על הנתבעים, לא היה המושכר עומד ריק. התעקשות התובעת על פינוי גרמו לנזק מיותר שרובץ לפתחה. טוענים הנתבעים, התובעת קיבלה 20,000 ₪ מעו"ד זקס על חשבון דמי השכירות, היא נהגה בבריונות כאשר חסמה את החנייה וביטלה את ההרשאה של השלט הרחוק, ניתקה את המזגנים ואיימה לנתק את החשמל ובכלל פעלה כדי להפר את ההסכם ולסלקם. 2. בתצהירו מפרט הנתבע, כי החל משנת 2001 הוא, או הנתבעת, התקשרו עם התובעת בהסכמי שכירות תקופתיים. לטענתו, התובעת היא זו שפנתה אל הנתבע ב-15/6/09 להתקשר בהסכם שכירות וההסכם הרלוונטי לתביעה זו הינו זה שנחתם ב-19/8/09 לשלוש שנים עד יום 31/8/12. לטענתו, התובעת ניצלה את מצבו והעלתה את דמי השכירות כשאקדח מונח על רקתו. (סע' 19 לתצהירו). לטענתו, על אף שההסכם נחתם עימו הוא שימש את הנתבעת. 3. הנתבע מפרט בתצהירו את ההפרות היסודיות, לטענתו, מצד התובעת. לטענתו, ההפרות מצידה החלו מיד לאחר חתימת ההסכם. בין היתר, בהסכמים הקודמים התחייבה לנקות 3 פעמים בשנה את השטיחים, אך בהסכם האחרון לא התחייבה לעשות כן ולכן לא בוצע במשרד ניקוי יסודי וסיוד. התובעת לא ביצעה את ניקיון המושכר, הגם שהתחייבה לכך בהסכם השכירות שנחתם עמו, ולמרות שזה היה תנאי יסודי ומהותי לחתימתו. התובעת ידעה, כי בכוונת הנתבעים להשכיר חלק מהמשרד בשכירות משנה, ועל הצורך במצבו החיצוני הראוי להשכרה. לטענתו, מפאת הלכלוך וההזנחה, לא ניתן היה להשכירו בשכירות משנה. טוענים הנתבעים, כי סוכם בעל פה בינם לבין התובעת שהניקיון היסודי, קרצוף השטיחים וסיוד הקירות ייעשה מיידית בתוך פגרת הקיץ של בתי המשפט וכל פניותיהם אל התובעת בעניין זה - לא נענו, וכאשר כן הסכימו לבסוף לפעול לניקוי, קרצוף וסיוד המשרד, העמידו תנאים בניגוד להסכם שהנתבעים לא יכלו לעמוד בהם. עוד טוען הנתבע, כי על הסכם החנייה חתם הנתבע ביום 12/8/09 וטרם חתימת הסכם השכירות (אשר נחתם ב-19/8/09). לטענתו, החנייה היוותה תנאי יסודי לחתימת ההסכם ולאחר שהוא חתם על הסכם החנייה כאמור, סירבה התובעת לחתום עליו וביטלה את ההרשאה שהייתה לו לפתוח את החנייה באמצעות שלט רחוק וסירבה לאפשר לו שימוש בחנייה. התובעת סירבה למסור לו חשבוניות מס לביצוע התשלומים ובכך יצרה מצג שהוא זה שהפר את ההסכם, היא ניתקה את מיזוג האוויר שגם הוא מהווה תנאי יסודי בהסכם. 4. הנתבע מפרט בתצהירו מכתבים שהופנו לתובעת בגין הפרת ההסכם ולטענתו, עם החתימה על ההסכם שולמו לתובעת דמי שכירות מלאים, הן בעבור חנייה והן בעבור המשרד, מתוך הנחה שהתובעת תחתום על הסכם החנייה. בחודש אוקטובר 2009 הגיע הנתבע למשרד מנהל התובעת כדי לשלם את דמי השכירות לחודש זה כנגד חשבונית מס כדין, אך התובעת סירבה למסור לו חשבונית מס כדין ולכן לא בוצע התשלום. התובעת עשתה זאת במטרה לבסס את התביעה דנן. לכן, פנה ביום 21/10/09 לתובעת וטען בפניה שהיא מפרה את ההסכם, אך היא המשיכה להפר את ההסכם וענתה לו ב-22/10/09, כי לפנים משורת הדין היא מוכנה לבצע חלק ממחויבויותיה. טוען הנתבע, כי התובעת הבינה שהיא מפרה את ההסכם ולכן פנתה באמצעות שלמה טפר לקיום פגישה, שנערכה ב-26/10/09 במהלכה סוכם, כי הסכם השכירות יעמוד בתוקפו אלא בהודעה בכתב של אחד הצדדים 45 יום מראש ובכל מקרה, לא יהיה זה לפני 31/12/09. דמי השכירות ישולמו מידי חודש בהמחאה נגד קבלת חשבונית מס ובגין חודש אוקטובר, ישולמו עד 28 לו. למרות זאת, שלחה התובעת אל הנתבע מכתב ביום 28/10/09 ובו טוענת להפרת ההסכם על ידי הנתבע, אשר השיב לה מיד למחרת היום שמכתבה מנוגד להסכמות שהגיעו אליהם. 5. למרות שהנתבע שילם את דמי השכירות של חודש אוקטובר 2009 בהתאם למה שסוכם ביום 28/10/09, ניתקה התובעת את מערכת מיזוג האוויר במשרד, מנעה את כניסתו לחניון, לא ביצעה את הניקיון היסודי והסיוד ולא המציאה חשבוניות מס. לכן, פנתה הנתבעת אל התובעת ביום 28/10/09 בדרישה שתתקן את כל הפרותיה וחזרה על דרישתה זו ב-1/11/09. הנתבע פנה טלפונית ביום 1/11/09 למזכירת התובעת, אשר סירבה להודיע לו מהו סכום החשבונית שעליו לשלם בגין דמי השכירות עבור חודש נובמבר 2009 והוסיפה כי עוה"ד של התובעת הורה לה לא לקבל שיק מהנתבעת לתשלום דמי השכירות שלחודש נובמבר 2009. הנתבע כתב לתובעת ביום 10/11/09 מכתב בו השתלשלות הפרותיה ולמחרת קיבל ממנה מכתב בדבר נקיטת הליכים משפטיים. 6. הנתבע מפרט את ההליכים המשפטיים בהם נקטה התובעת: התובעת הגישה תביעה לפינוי המושכר בת.א. 21630-12-09 וביום 15/2/10 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, לפיו הנתבעים יפנו את המשרד עד ל-28/2/09. במקביל, הגישה התובעת בקשה לביצוע שטר בתא"מ 43046-02-10 והתביעה נמחקה על ידי התובעת. לגבי הנזקים הנטענים על ידי התובעת, טוען הנתבע בתצהירו, כי עבור התקופה שמיום 1/11/09 ועד 28/2/10, נותרו הנתבעים חייבים רק 22,650 ₪ כיוון שהתובעת גבתה מעו"ד זקס 20,000 ₪. 7. הנתבעים טוענים שהם ביקשו לשלם לתובעת את דמי השכירות במועד, אך היא סירבה לקבל שיק, וטענה שעליהם לשלם רק באמצעות הוראת קבע. לעניין זה העיד הנתבע בחקירתו, כי הוא מעולם לא נתן הוראת קבע, אך יתכנו מקרים בהם לא שולמו במועד דמי השכירות בעת שהנתבעת הייתה השוכרת בהתאם לחוזה ואכן, התובעת דרשה בהסכם שנחתם עמו, שדמי השכירות ישולמו באמצעות הוראת קבע. הוא אינו יודע, לגרסתו, מה הסיבה אך בכל מקרה התחייבות שלו או של הנתבעת אחד הם. הוא אישר בעדותו שהתובעת לא רצתה לחתום על הסכם נפרד עם הנתבעת אלא רק עמו (עמ' 44 לפרוטוקול) ושהנתבעת הביעה חשש שלא תוכל לבצע הוראת קבע לתשלום דמי השכירות, ככל שחוזה השכירות לא יהיה על שמה. (עמ' 45 לפרוטוקול). מכיוון שהצדדים הסכימו שתקופת השכירות תסתיים ב-28/2/10, לא היה כל פיגור בפינוי המושכר ואין לשלם כפל דמי שכירות, כדרישת התובעת, החל מיום 1/3/10 ועד 1/2/10. 8. לטענת הנתבעים, התובעת לא הציגה בפני הנתבעים חשבונות חשמל ובכלל, כך הנתבעים, התובעת לא עשתה להקטנת הנזק, דורשת פיצוי בגין כפל שכירות וריבית בשיעור 12%, דורשת שכ"ד לתקופה שלאחר פינוי המושכר בהתאם לפסק הדין ולא עשתה דבר להקטין את הנזק על ידי מציאת שוכר אחר ואף דורשת את הפער בין דמי השכירות אותם התחייבו לשלם הנתבעים לבין אלה שמשולמים לה על ידי שוכר חדש. הנתבע העיד בחקירתו, כי הפינוי היה בהסכמה בעקבות תביעת הפינוי שהוגשה נגדם. ולעניין מכתב הנתבעים מיום 10/11/09 השיב, כי עולה ממנו שהנתבעים רוצים לצאת מהמשרד כיוון שאי אפשר לעשות בו שימוש. 9. הנתבעת בתצהירה חזרה על המפורט בתצהיר הנתבע. בחקירתה העידה שהגם שהחוזה נשוא תביעה זו נחתם עם הנתבע וזאת רק כדי להעליבה ולהשפילה, היא הייתה השוכרת האמיתית וביקשה במקביל הסכם גם על שמה, לא כדי להציגו בפני הבנק אלא כדי שהסכם השכירות יהיה אמיתי, בו היא השוכרת. לכן, כל החשבוניות הוצאו על שמה, השלטים מחוץ למשרד היו על שמה והיא פשוט נכנעה לדרישות התובעת. בהמשך עדותה אישרה, כי כאשר נתבקשה להוציא הוראות קבע, הבנק ביקש לבדוק לשם מה נחוצה לה הוראת הקבע ולכן היה עליה להציג הסכם שכירות. זו הסיבה שביקשה מהתובעת לעשות הסכם שכירות על שמה (עמ' 83-84). 10. בחקירתה אישרה, כי התובעת הגישה נגדה תביעת פינוי, אם כי, לטענתה, התביעה הוגשה שלא לצורך וכדי להכפישה והושג הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לדבריה, בכל התקופה בה היא שכרה את המשרדים מהתובעת, דמי השכירות שולמו בשיקים למעט תקופה קצרה שהם שולמו בהוראת קבע. זאת כיוון שלא הייתה לה אפשרות טרם תקופת השכירות להמציא הוראת קבע וזאת "בלי שום קשר למה שכתוב בחוזה". (עמ' 66, 67 ש' 13-15, עמ' 68 ש' 1-5 לפרוטוקול). עוד טענה בעדותה, כי הסעיף העוסק בהוראת קבע הינו "אות מתה" (עמ' 69 ש' 24-27 לפרוטוקול). לטענתה, אם התובעת לא הייתה מתחייבת לסייד ולקרצף את השטיחים על חשבונה, היא לא הייתה מאריכה את תקופת השכירות, ונושא הסיוד וקרצוף השטיחים מופיע בנספח ב' להסכם הקובע את התיאור הטכני של המושכר. לגרסתה, "תמיד נהוג בבית אמריקה שברגע שחותמים על הסכם וכתוב שזה יסויד ויקורצף יעשו זאת מיידית. הם היו צריכים לעשות זאת באוגוסט, בתקופת פגרת בית המשפט. לא עשו את זה, אני רצתי גם אחרי טפר... וגם שלומי לוי כל ספטמבר... ". לטענתה, פנתה אליהם שלפחות יבצעו את מה שהתחייבו בחול המועד סוכות (עמ' 73 ש' 16 עד עמ' 74 ש' 8). לטענת הנתבעת, טפר ושלומי לוי לא הסכימו לבצע את הסיוד והקרצוף ולכן נכתב מכתבה מיום 18/10/09 בו מפורטת ההתבטאות המילולית הברוטאלית, לדבריה, מצד שלומי לוי ובו היא "מתחננת" לשלם את דמי השכירות (עמ' 78 לפרוטוקול). זו הסיבה, כך הנתבעת, שהיא הודיעה לתובעת על ביטול הסכם השכירות עקב הפרותיה. לגרסתה, מכתבו של עו"ד טמיר, ב"כ התובעת מיום 26/10/09 בדבר סיום הסכם השכירות, נשלח לאחר שהיא הודיעה על ביטול הסכם השכירות מצידה. בהמשך העידה, למרות שאין הודעה מצידה על ביטול הסכם השכירות בכתב "אז אולי הודעתי בעל פה" (עמ' 80 ש' 13). עם זאת, הפנתה לנספח ד' לתצהירה מיום 18/10/09 בו היא מתריעה בפני התובעת על הפרותיה ומודיעה לה שככל שיימשכו ההפרות היא תנקוט באמצעים חוקיים, ועל פי עדותה הכוונה הייתה לביטול ההסכם. 11. בכתב התשובה טוענת התובעת, כי הנתבעים הקשו עליה לצמצם את נזקיה, לא ניאותו לפינוי המושכר ולא עמדו במועדים שהתחייבו, לא תיקנו את הפרותיהם וניתוק מיזוג האוויר על ידי התובעת, נעשה מחוסר ברירה ולאחר שהנתבעים הפרו הפרה יסודית את ההסכם. לטענתה, הסכום ששולם על ידי עו"ד זקס אינו על חשבון דמי השכירות אלא תשלומים נוספים, כולל הוצאות משפט. מה עוד, שעו"ד זקס התחייב מפורשות שלא ידרוש שיפוי מהנתבעים בגין תשלום סכום זה. עוד טוענת התובעת, כי מנעה מהנתבעים שימוש בחניון רק לאחר שהם הפרו את הסכם השכירות. ג. דיון 1. השאלה הצריכה הכרעה בתביעה דנן הינה, האם, כטענת התובעת, הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם בהסכם השכירות והסכם החניה, באי תשלום דמי שכירות, באי המצאת הוראת קבע כפי שנקבע בהסכם השכירות, למרות ארכות שנתנה להם התובעת. לטענת התובעת, הנתבעים הפרו בשיטתיות את הסכמי השכירות השונים שנחתמו עמם, ביחד ולחוד. אין חולק, כי טרם נחתם הסכם השכירות עם הנתבע, נשוא תביעה זו, הייתה התקשרת בין התובעת לנתבעת, במסגרתה השכירה התובעת לנתבעת את המושכר. אך נשוא התביעה דנן, הינו הסכם השכירות שנחתם עם הנתבע ביום 19.8.09 בלבד, ולא הסכמים קודמים שנחתמו עם הנתבעת. הסכם זה תוקפו ל - 3 שנים, החל מיום 1.9.09 ועד ליום .31.8.12 . הסכם השכירות נשוא תביעה זו, נחתם עם הנתבע, לדרישת התובעת, מהטעם, כך התובעת, שנוצר חוסר אמון בינה לבין הנתבעת לטענת הנתבעים, מי שהפר את ההסכמים עמם, הינה התובעת, תוך שגרמה להם לנזקים. לטענתם, הגם שלא המציאו הוראת קבע לתשלום דמי השכירות, הם ביקשו פעם אחר פעם, לשלם את חיוביהם על פי הסכם השכירות במועדם, אך התובעת בחרה שלא לקבל תשלומים אלה, בחוסר תום לב וכדי להכשיר את התביעה דנן. 2. אין חולק, שעל פי ההסכם, היה על הנתבע להמציא לתובעת הוראת קבע טרם תחילת תקופת השכירות, ובהתאם להסכם, הוראה זו הינה יסודית בהסכם ותנאי לקבלת החזקה. אין גם חולק, שהוראת קבע לא הומצאה לתובעת. לטענת התובעת, כיוון שהנתבעים הפרו את חובתם לתשלום דמי שכירות של המשרד ודמי חנייה, למרות ארכות שניתנו להם, ביטלה התובעת את ההסכם, בהודעתה מיום 26.10.09, ולמרות הודעת הביטול, המשיכו הנתבעים להחזיק במושכר כ- 4 חודשים נוספים מבלי לשלם דבר ופינו אותו רק ביום 28.2.10, לאחר שניתן נגדם צו פינוי בתביעת פינוי שהוגשה נגדם. 3. לטענת הנתבעים, לא הומצאה לתובעת הוראת קבע, מחוסר זמן ומצבו הרפואי של הנתבע (ס' 32 לתצהיר הנתבע בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר), ומהרצון שלא להציג לבנק את הסכם השכירות אשר נחתם עם הנתבע ולא עם הנתבעת. כן טוענים הנתבעים שהנתבעת לא סיידה ולא ניקתה את המושכר והשטיחים שבו, מה שזיכה את הנתבעים לעכב את תשלום דמי השכירות. עוד טוענים הנתבעים, כי האחור בתשלום דמי השכירות נבע מאי קבלת חשבוניות מס טרם ביצוע התשלום וכי התובעת לא חתמה על הסכם החניה וביטלה את ההרשאה שניתה לנתבע להשתמש בחניה. 4. מטעם התובעת הגיש חוות דעת מומחה, רו"ח מנחם כהן, בעניין נזקי התובעת שנבעו מביטול הסכם השכירות, נשוא תביעה זו. לחוות הדעת צורף נספח המחשב את דמי השכירות אותם הפסידה התובעת, כולל השירותים, והכל על פי ההסכמים בין הצדדים, את חישובי צריכת החשמל והארנונה שלא שולמו על ידי הנתבעים, את חובות השוכר לפי חיובי ריבית והצמדה ולאחר מכן. 3. עו"ד זקס העיד, כי היה שוכר משנה של הנתבעת במשרדי התובעת וחתם כערב על הסכם השכירות ושטר הביטחון. הוא שילם 20,000 ₪ ביום 14/1/10 בהתאם להסדר שהגיע עם התובעת, בגין הוצאות וקניית סיכון הכרוך בהיותו ערב להסכם, ככתוב במכתבו, דהיינו "יובהר כי החשבון לפי הסדר זה מהותו החזר הוצאות משפט ורכישת הסיכון הכרוך בהיותי ערב להסכם", אך בפועל התשלום היה "כדי לצאת מהסיפור". על פי עדותו, הציעו לו הצעה, הוא קיבל אותה ושילם ו"חלק מהסיפור היה לא רק התשלום אלא גם המכתב הזה, אז חתמתי עליו. אח"כ הוציאו לי חשבונית. אם יש סתירה בין החשבונית והמכתב לא אני זה שצריך להסביר אותה". עם זאת, בחשבונית שהנפיקה לו התובעת נרשם "על חשבון שכירות בהתאם למכתב" ובמכתב מאותו יום כתוב שהתשלום הוא בגין הוצאות וקניית סיכון. לטענתו, כל פעולה שביצע בנושא זה היה בהנחיית עו"ד דרור אשר ניסח עבורו את המכתב. לגרסתו, בנוסף לרצונו "לצאת מהסיפור" הוא גם דאג שהתשלום יוכר לו כהוצאה בתור עוסק מורשה ולכן דיווח על פי החשבונית, כי התשלום הוא בגין שכירות. 4. עו"ד אורי דרור, אשר בתקופה הרלוונטית עבד במשרד ב"כ התובעת העיד, כי היה שותף להחלטה ולפיה תינתן הוראה לתובעת לא לקבל שיק מהנתבעים וזאת לאחר שהנתבעת ביקשה לשלם את דמי השכירות בשיק, בצירוף מכתב, לפיו היא ביקשה להגיע עם התובעת להסכם בעל פה. 5. שלמה לוי אשר משמש מנהל אחזקה אצל התובעת מזה 32 שנה העיד, כי ניתנה לו הוראה בשלב מסוים להתכונן לסייד את הקירות ולקרצף את השטיחים במשרדים ששכרו הנתבעים, אך נאמר לו מפורשות להתחיל את העבודה עם קבלת הוראה סופית מהתובעת, שאותה לא קיבל. לדבריו, לאחר שפינו הנתבעים את המושכר, הוא הציג את המושכר בפני קונים פוטנציאליים לאחר שפורסמה הודעה בעיתון. המשרדים לא הושכרו במשך תקופה ארוכה לאור מחירם והעובדה ששוכרים פוטנציאליים ביקשו לשלם פחות ממה ששילמו הנתבעים. 6. גב' שרה קפון, מזכירה ומנה"ח אצל התובעת העידה, כי דמי השכירות משולמים לתובעת אצלה, בהוראת קבע בבנק ורק כשיש בעיה משלמים בשיק. לגרסתה, בעת שהנתבעים הציעו לשלם את דמי השכירות בשיק, היא פנתה למשרד עוה"ד של התובעת כיוון שמספר חודשים קודם לכן היו בעיות בעניינם והנושא הועבר לטיפול משפטי. היא קיבלה הוראה ממעסיקה, שלמה טפר, לטלפן לעוה"ד כשהם יגיעו לשלם. 7. מעדויות התובעת עולה, שהיו מקרים בהם נהגה לקבל דמי שכירות בשיקים ולא בהוראות קבע, והיא אף מאשרת, שהגם שבתקופה הראשונה להתקשרות עם הנתבע, היו איחורים בתשלום דמי השכירות ואף בוטלה הוראת הקבע במהלך תקופת ההסכם, ולמרות זאת, כאשר הגיע תקופת השכירות הראשונה עם הנתבע לידי סיום, חידשה התובעת את ההתקשרות עמו וחתמה ביום 19.8.09 על הסכם השכירות נשוא תביעה זו. זאת, כך הנתבעת , לאור הבטחותיו של הנתבע ולאחר שכללה סעיף בהסכם לעניין הוראת הקבע, שהינו סעיף המהווה תנאי יסודי בהסכם השכירות (ס' 8.6, 8.10, 19.2 להסכם). ממכתב התובעת אל הנתבע מיום 15.6.09 היא שפנתה אליו בעניין "תקופת השכירות ע"פ חוזה השכירות שבין חברתנו ומשרדכם.....אנו מציעים לכם להתקשר מחדש....". אמנם לטענת הנתבעת מדובר במכתב סטנדרטי המפונה אל כל השוכרים, אלא שמדובר במכתב שנשלח חודש וחצי טרם תום תקופת השכירות של הנתבעים במושכר, ועל פניו, נראה כמכתב שמופנה אליהם. יתרה מכך, למרות שהתובעת ידעה שהנתבע אינו עורך דין, נרשם בהסכם השכירות, כי המושכר מיועד לשמש את עסקו של השוכר, שהינו משרד עורכי דין. התובעת אף מודה, שהנתבע החזיק במושכר למרות שלא מסר את הוראת הקבע, עוד בתקופת השכירות הקודמת. (ס' 7 -9 לסיכומי התובעת). 8. עולה מגרסת התבעת עצמה, שלמרות שהנתבע לא המציא, הן בתקופת השכירות הקודמת, והן טרם תחילת תקופת השכירות נשוא תביעה זו, הוראת קבע, ולמרות שהוראת קבע שנתנה בעבר הנתבעת בוטלה, הסכימה התובעת, שהנתבע ו/או הנתבעת ו/או שניהם יחד, ימשיכו ויחזיקו במושכר מבלי שנמסרה לה הוראת קבע כהוראות הסכמי השכירות. יתרה מכך, לאור פנית התובעת להארכת הסכמי השכירות אל הנתבעים, ולאור העובדה שבהסכם השכירות נרשם מפורשות, שהמושכר ישמש למשרד עורכי דין, אין חולק שהתובעת ידעה שהנתבעת היא שתשתמש במושכר, והסכימה לכך, למרות כל ההפרות הקודמות הנטענות על ידה. מכאן יש להסיק, שמבחינת התובעת, בין אם הסכם השכירות נחתם עם הנתבע ובין אם נחתם עם הנתבעת, שניהם, כבני זוג אשר השתמשו יחדיו במושכר כל העת, אחד הם. מאידך, הנתבעים המשיכו להחזיק במושכר, למרות שטרם החתימה על הסכם השכירות, ובתקופה שהחזיקו במושכר קודם חתימתו, לא בוצעו הניקיונות והסיוד, ולטענת התובעת, הניקיון לא בוצע כיוון שדמי השכירות לא שולמו במועד ולא הומצאה הוראת קבע. מכיוון ששני הצדדים לא הקפידו על מילוי הוראות ההסכם, יש לקבל את טענת התובעת, שכל עוד לא נמסרה הוראת קבע, בחרה, שלא לבצע את הניקיון במושכר. בנוסף, אינני מוצאת לנכון לקבוע, שניתן לחייב את התובעת להתקשר עם הנתבע בהסכם שימוש בחנייה. העובדה שבהסכמים קודמים ניתן לנתבעים להשתמש בחנייה, אינה מהווה התחייבות עתידים של התובעת לכך. הנתבעים לא הוכיחו את טענתם, כי היה ברור לשני הצדדים שחתימת הנתבעים על ההסכם הייתה מתוך כוונה שבכוונתם להשכיר חדר מחדרי המשרד בשכירות משנה. 9. מעדויות הצדדים עולה, כי התובעת חתמה עם הנתבע על הסכם השכירות, מתוך ידיעה וניסיון עבר, שהנתבע ו/או הנתבעת ו/או שניהם, לא שילמו בעבר את דמי השכירות במועדם ולא המציאו הוראת קבע כפי שנקבע בהסכם, ולמרות זאת, התקשרה עם בהסכם השכירות נשוא תביעה זו. הצדדים שלחו זה לזה מכתבים והודעות על הפרות הדדיות של הצד האחר ולבסוף, פינוי המושכר היה בפסק דין פינוי שניתן בהסכמת הצדדים לפיון השכירות תסתיים והנתבעים יפנו את המשרד עד ליום 28.2.10. 10. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, עולה, כי הצדדים החלו בהתקשרויות להשכרת הנכס, כבר בשנת 2001 וגם טרם חתימת הסכם השכירות נשוא תביעה זו, לא מסרו הנתבעים ו/או הנתבעת הוראת קבע, למרות הוראה מחייבת בהסכמי השכירות הקודמים, ונהגו אך לאחר בתשלום דמי השכירות, מה שלא מנע מהתובעת להאריך את תקופת השכירות ולהתקשר עמם בהסכמי שכירות נוספים. מנהל התובעת העיד, כי גם בעבר נהגה הנתבעת לאחר בתשלום דמי שכירות ואף נשלחו אליה מכתבי התראה 11. מר טפר פרט ארוכות בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי מאז שנת 2001 לא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה על פי הסכמי השכירות, ונהגה לאחר בתשלום דמי השכירות ולא לכבד שיקים. (ס' 8 לתצהירו). למרות זאת, כך מר טפר (ס' 9 לתצהירו) התובעת המשיכה להתקשר עם הנתבעת ולחדש את הסכם השכירות עמה (ס' 9 לתצהירו). למרות שבשנת 2006 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה פינוי, חזרה והתקשרה עם הנתבע בהסכם שכירות בשנת 2006, כאשר היה ברור לה, שההתקשרות עם הנתבע, כבעלה של הנתבעת, הינה טכנית, וכי הנתבעת ממשיכה לנהל במושכר משרד עורכי דין. גם על פי הסכם השכירות משנת 2006, אשר נחתם עם הנתבע, היה עליו להמציא לתובעת הוראת קבע, והוא לא עשה כן. אמנם, ס' זה לא היווה הפרת יסודית, אך התובעת הייתה עדה לכך, שהנתבעים באופן עקבי ושיטתי לא נוהגים להמציא לה הוראת קבע, מה עוד שהוראת הקבע שניתנה בגין הסכם השכירות משנת 2006 בוטלה לאחר מספר חודשים. (ס' 12 לתצהיר טפר) 12. למרות האמור לעיל, חזרה התובעת והתקשרה שוב עם הנתבע בהסכם השכירות נשוא תביעה זו, בשנת 2009. בהסכם זה אמנם המצאת הוראת הקבע, טרם תחילת תוקפו של ההסכם, היוותה תנאי יסודי, אך התובעת, כהרגלה לאורך השנים, לא הקפידה לדרוש שהוראת הקבע תומצא לה על ידי הנתבע, טרם חתימת הסכם השכירות. התובע לא סיפקה הסבר להבדל, בין תקופת השכירות נשוא תביעה זו לתקופות שכירות קודמות, בהתייחס לאי קבלת הוראת קבע, לאחור בתשלום דמי השכירות וקבלת תשלום דמי השכירות באמצעים אחרים, למעט הטענה שרק בהסכם נשוא תביעה זו, אי המצאת הוראת קבע היוותה הפרה יסודית של ההסכם. למרות זאת, חתמה התובעת על חידוש הסכם השכירות עם הנתבע, טרם שהוא המציא לה הוראת קבע. (ס' 15 לתצהיר מר טפר). 13. משכך, ולאור העובדה שהתובעת חידשה מפעם לפעם את הסכמי השכירות עם הנתבעים, ניתן לראות בהתנהגות התובעת הסכמה לאי קבלת הוראת קבע ולאיחורים כאלה ואחרים בתשלום דמי השכירות. לאור הסכמות התובעת בעבר, לאי מסירת הוראת קבע ולאיחור בתשלום דמי השכירות, סבורני שאין לקבוע שהנתבעים ו/או מי מהם הפרו את הסכם השכירות. 14. בכל מקרה, הצדדים הגיעו להסכמה שקבילה תוקף של פסק דין שהנתבעים יפנו את המושכר ביום 28.2.10, והנתבעים אכן פינו את המושכר בהתאם לקביעת פסק הדין. (ס/ 25.3. לכתב התביעה). משכך, ולאור קביעתי ולפיה, הנתבעים לא הפרו את הסכם השכירות באי המצאת הוראת הקבע ובאיחורים כאלו ואחרים בתשלום דמי השכירות, אין לחייבם בתשלום פיצויים אלא רק בתשלום עבור תקופה שבה החזיקו והשתמשו במושכר. על הנתבעים לשלם לתובעת דמי שכירות, דמי שימוש בחניה וכל התשלומים להם התחייבו בהסכם השכירות, עד ליום פינוי המושכר ב- 28.2.10, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי הוראות ההסכם עד לתשלום בפועל. לאור העובדה שמועד הפינוי הוסכם על הצדדים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אין לחייב את הנתבעים בתשלומים הנדרשים בגין התקופה שלאחר מועד הפינוי. התובעת תגיש פסיקתא לחתימתי. שאלת ההוצאות תידון בעת חתימת הפסיקתא. חוזה שכירותחוזהשכירותבניין