מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם גידול יבול חקלאי: רקע וטענות הצדדים 1. לפני שתי תביעות כספיות על סך כ -500,000 ₪ כל אחת, שהדיון בהן אוחד; התביעה הראשונה הוגשה בת"א 9400-03-09 על ידי התובע (להלן: "התובע") נגד יחיאל (להלן:"יחיאל") או "הנתבע מס' 1"), ונגד אריה (להלן:"אריה" או "הנתבע מס' 2"). יחיאל ואריה יקראו ביחד "הנתבעים". התביעה השניה הוכתרה בכותרת תביעה שכנגד והוגשה בת"א 9108-06-09 על ידי הנתבעים נגד התובע. 2. הרקע להגשת התביעות הוא בהסכם שנכרת בין התובע מצד אחד לבין הנתבעים מצד שני בחודש 3/07, או בסמוך לכך, ולפיו הסכימו הצדדים לגדל בצל וסלק מסוגים שונים ולשווק את התוצרת למגזר החרדי בשנת 2007/2008, שהיתה שנת שמיטה, בה המחירים המתקבלים ממכירת תוצרת חקלאית לחרדים הם הרבה יותר גבוהים ממחירי השוק. בהתאם לתנאי ההסכם, התחייב התובע לשכור חלקות קרקע בבעלות ערבית בבקעת בית נטופה בשטח עד 200 דונם לצורך שתילה וזריעה של הגידולים שייבחרו על ידי הנתבעים. על פי ההסכם, הנתבע מס' 2, אשר שימש בתפקיד מדריך חקלאי מטעם הנתבע מס' 1, הוא זה אשר קבע את סוג הבצל והסלק, את מועד הזריעה של הזרעים ואת מועד הנעיצה של הבצלצלים וכן נתן את ההוראות המקצועיות לשם גידול הזרעים, לרבות ההוראות הנוגעות למועדי וכמות ההשקיה. בהתאם למוסכם, התחייב התובע לשאת בכל העלויות הכרוכות בגידול הבצל והסלק משלב הזריעה ועד הקטיף והאריזה ומנגד התחייב הנתבע מס' 1 לרכוש מהתובע את כל היבול ולמכור אותו לציבור החרדי, כאשר הנתבע 1 נושא בעלויות ההובלה והשיווק. בסעיף 18 להסכם התחייב הנתבע מס' 1 להעביר את מלוא התמורה בגין מכירת היבול לתובע, והאחרון התחייב לשלם לנתבע מס' 1 את מחצית ההפרש בין מחיר המכירה בפועל לבין "מחיר השוק כמשמעותו בתקליט המתפרסם מדי יום בדבר מחיר כל פרי היבול". כלומר, אם מחיר השוק של 1 ק"ג בצל הוא 4 ₪ בעוד שמחיר המכירה בפועל היה 6 ₪, משלם התובע לנתבע מס' 1 מתוך התמורה המתקבלת, 1 ₪ בגין כל 1 ק"ג. 3. הנתבע מס' 2 חתם על ההסכם בתור ערב להתחייבויות הנתבע מס' 1, אם כי הוברר במהלך שמיעת הראיות, ועל כך לא היתה מחלוקת, כי הנתבע 2 היה בעצם שותף של הנתבע מס' 1 ואת השכר שלו בגין הדרכת התובע וליווי הגידולים כאמור, אמור היה לקבל מהתמורה שאמור היה הנתבע מס' 1 לקבל מהתובע בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם. 4. בהתאם למוסכם גידל התובע בצל מסוג אורי ושחר בשטח של 100 דונם וסלק בשטח של 9 דונם. לעניין הסלק, קיימת מחלוקת באשר לגודל השטח שבו נזרע הסלק. בעוד שהתובע טען כי גידל סלק בשטח של 9 דונם, טענו הנתבעים כי הוא גידל סלק בשטח של 17 דונם. למחלוקת זו, אדרש בהמשך. גידול הבצל מסוג אורי ושחר, נכשל. התובע מייחס את הכישלון להתנהלות ולהוראות רשלניות שניתנו על ידי הנתבעים. לטענתו בכתב התביעה, בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית מטעמו, מועדי הזריעה והנעיצה של הבצל, לא היו נכונים וכן גודל הבצלצלים שנבחרו, לא היה נכון. בשל כך, אירעה הפרגה (פריחה) מוקדמת של הבצל, דבר אשר גרם לנזק בלתי הפיך לגידול ולכך שכל היבול ירד לטמיון. בשל כך, נגרם לו הפסד כספי בסך 156,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לבצל מזן אורי והפסד נוסף בסך 234,000 ₪ בגין הבצל מזן שחר. לגבי גידול הסלק טען התובע, כי הנתבעים סירבו להגיע לשטח, סירבו לרכוש את היבול וכתוצאה מכך נשאר הסלק באדמה, התנפח לגודל בלתי סביר וכתוצאה מכך לא ניתן לשווק אותו. לטענתו, כל אשר הצליח למכור מיבול הסלק הסתכם בסכום של 18,231 ₪ בעוד שהתנובה הצפויה אמורה היתה להסתכם ב - 6 טון לדונם, במחיר של 1.6 ₪ לק"ג, כך שהתמורה שהיה אמור לקבל מסתכמת בסכום של 86,400 ₪. בהתאם לכך, נגרם לתובע, עפ"י הנטען, נזק בסך 68,169 ₪. בנוסף לטענות אלו, טען התובע כי נגרם לו נזק נוסף בסך 100,000 ₪ בשל אי ניצול המים לגידולים רווחיים. 5. הנתבעים כפרו בטענות התובע מכל וכל וטענו כי היבול ירד לטמיון בשל התנהלותו הרשלנית של התובע ואי עמידתו בתנאי ההסכם. לטענתם, כבר מתחילת הדרך לא שעה התובע להוראות הנתבע מס' 2, לא ביצע את הוראותיו המקצועיות לעניין מועדי וכמויות ההשקיה, הדישון ועוד. בשל כך, ובעיקר נוכח העובדה שהתובע לא השקה את היבול בחודש 3/2008, נגרמה הפרגה בגידול, דבר שפגע באיכות היבול, באופן שלא ניתן לשווקו. הנתבעים טענו עוד, כי בניגוד להוראות ההסכם מכר התובע חלק מיבול הבצל לגורם שלישי וקיבל תמורתו סכום של 35,000 ₪. הפרה זו של ההסכם, מזכה אותם בפיצוי מוסכם ומוערך מראש, בסך 20,000$. בנוסף לסכום זה, עותרים הנתבעים לחייב את התובע לשלם להם מחצית ההפרש בין המחיר שאמור היה להתקבל ממכירת היבול למגזר החרדי לבין מחיר השוק בהתאם לתקליט, ובסך הכל 285,755 ₪. הם תבעו סכום נוסף של 80,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב איומיו של התובע כלפיהם, וסכום נוסף של 50,000 ₪ בגין הפגיעה במוניטין של הנתבע מס' 1, סכום של 4,500 ₪ בגין יתרת חוב עבור מערכת ההשקיה שהנתבע מס' 1 רכש עבור התובע וסכום של 500 ₪ בגין עלות תיווך ששילם הנתבע מס' 1 בניסיון למכור חלק מיבול הבצל מסוג אורי לתעשיה. הסיבה לכישלון היבול 6. כפי שניתן להיווכח, המחלוקת העיקרית בתיק זה נסובה סביב הסיבה או הסיבות לכישלון היבול. בעוד שהתובע טען, כי הסיבה היתה הנחיות והוראות מקצועיות ורשלניות שניתנו ע"י הנתבעים באשר למועדי הזריעה והנעיצה של הבצל ובאשר לגדול הבצלצלים, טענו הנתבעים, כי הסיבות לכישלון הגידולים נעוצות בקרה הקשה שפקדה את הארץ בחודש 1/2008 ובהפרת התובע הוראות הנתבע מס' 2 לעניין השקיית ודישון הגידולים. כל אחד מהצדדים תמך את עמדתו בחוות דעת שהגיש מטעמו. 7. נוכח מחלוקת מקצועית זו שבין הצדדים והשמאים מטעמם, מונה השמאי והאגרונום איל שפירא כמומחה מטעם בית המשפט, אשר נתבקש בכתב המינוי לחוות את דעתו בכל השאלות המקצועיות העולות בתיק זה, לרבות הסיבות שהביאו לכישלון הגידול והנזק שנגרם לצדדים או למי מהם, עקב כך. בחוות דעת יסודית ומנומקת היטב שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 1.9.10 קבע השמאי שפירא, כי לא היתה כל התרשלות מטעם הנתבעים בקביעת מועדי הזריעה והנעיצה של הבצל, או בבחירת גודל הבצלצלים. לשיטתו של מר שפירא, הסיבה לכישלון הגידול היא הקרה הקשה שפקדה את המדינה בחודש 1/08, כאשר הטמפרטורות צנחו אל מתחת לאפס מעלות במשך תקופה ממושכת. הוא הסביר, כי גידול בצל בסתיו הינו רגיש, שכן נעיצת הבצלצלים והתפתחותם נעשית ביום ארוך, ואילו ההבשלה נעשית ביום קצר. לפיכך, איחור רב במועד הנעיצה או סתיו קר מהרגיל, עלולים לגרום להפרגה לקראת האביב. בחודש 1/08 היתה, כאמור, קרה קשה שפגעה בבצל וגרמה להפרגתו. לשיטתו, "לא נמצאה טעות ו/או רשלנות בתאריכי הנעיצה וגודל הבצלצלים מזן אורי ושחר" ובעניין זה הפנה להמלצות משרד החקלאות שצוטטו בגוף חוות הדעת. 8. התובע לא השלים עם חוות דעתו של השמאי שפירא וזימן אותו לחקירה נגדית. בחקירה הנגדית הפנה ב"כ התובע את השמאי שפירא להנחיות משרד החקלאות לעניין מועדי הזריעה של בצל מזן שחר ושלפיהן התאריך המומלץ הוא בין 25.8 ועד 10.9, בעוד שבמקרה דנן הנעיצה היתה בתחילת נובמבר. על סמך אי התאמה זו, ביקש התובע שלא לקבל את האמור בחוות הדעת של שפירא שלא היתה התרשלות במועד הנעיצה. אין בידי לקבל טענה זו וכמה טעמים לדבר: ראשית, המומחה הסביר כי המועדים שנקבעו בטבלה של משרד החקלאות הם מועדים כלליים שעשויים להשתנות מאזור לאזור, כך שהקביעה לעניין מועד הזריעה המומלץ באזור מסוים נתון לשיקול דעתו של המדריך החקלאי ובמקרה זה אריה יחזקאל. על כן, העובדה שאין התאמה מלאה בין התאריך המומלץ לתאריך הנעיצה בפועל, אין בה כדי להצביע על התרשלות מטעם הנתבעים. שנית, השמאי שפירא הסביר, והסבריו בעניין זה היו מקובלים עלי, כי לא כל סטייה ממועד הזריעה או הנעיצה מביאה להפרגה. לדבריו, גם אם במקרה דנן היתה סטייה מסוימת ממועד הזריעה /הנעיצה המומלץ, אין המדובר בסטייה גסה, שעלולה היתה לגרום להפרגת הבצל. בענין זה הסביר המומחה כדלקמן : "אני מעריך שהמדריך הזה, גם מסיור בשטח וגם מהסברים שקיבלתי, שהוא לקח את כל השיקולים האלה ואני לא רואה בזה משהו קיצוני שהוא טעה בזה. ההפרגה קרתה בגלל שהיה אירוע טבע שקורה פעם ב - 10 שנים. האירוע הוא שבינואר 2008 היתה קרה קיצונית ותאריך הנעיצה, אם זה שבוע לפני או שבוע אחרי, כלל לא היה משפיע". גם לאחר שהקשיתי על המומחה וציינתי בפניו, כי מדובר בסטיה משמעותית יותר ולא בשבוע, הוא נשאר בעמדתו וציין: "זה לא משנה, כי זה (הכוונה לקרה - ע.ט.) שרף את הכל ויש החלטה של הממשלה לפצות את החקלאים וגם התובע קיבל פיצוי וזאת בנוסף לפיצוי שהוא קיבל מהקרן לנזקי טבע". דבריו אלה של מר שפירא, שהינו מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט, לא נסתרו, והתובע לא הציג שום טעם, אשר מצדיק סטייה מן האמור בחוות הדעת. שלישית, על פי האמור בתצהיר התובע (סעיף 25) הבצל מזן אורי ננעץ ביום 14.9.07, מועד אשר מתאים למועד המומלץ בטבלה של משרד החקלאות. אף על פי כן, גם בגידול הבצל מזן אורי היתה הפרגה שגרמה לנזק טוטאלי של היבול. עובדה זו מחזקת את עמדתו של מר שפירא, כי לא מועד הנעיצה גרם לנזק, אלא הקרה הקיצונית בחודש 4/10. רביעית, גם המומחה מטעם התובע ציין בחוות דעתו, כי אחת הסיבות שגרמו לכישלון הגידול היתה הקרה (סעיף3.5(3) לחוות דעתו), אם כי הוא ניסה, מטבע הדברים ונוכח היותו מומחה שהוזמן מטעם התובע, להמעיט מהשפעת הקרה על הגידול ולכן הוא לא התייחס באופן יסודי ומעמיק לנזקי הקרה, ורק הזכיר אותה כאחת הסיבות. גם בעובדה זו יש לראות חיזוק לאמור בחוות דעתו של השמאי שפירא. חמישית, בהתאם לאמור בחוות דעת השמאי יונתן קוסטיצקי מטעם התובע, מועד נעיצת הבצלצלים מסוג שחר היה ב 28.10.10 עד 11.11.08, מועד מוקדם בכחודש מהמועד המומלץ לשיטתו. ברם, בהתאם לטבלה של משרד החקלאות, המועד המומלץ הוא עד 15.9.07, כך שהנעיצה לא הוקדמה בחודש, אלא היה איחור של חודש וחצי במועד הנעיצה בפועל לעומת מועד הנעיצה המומלץ. שוב, קביעתו של שמאי התובע ממחישה ומחזקת את עדותו של מר שפירא שמועד הנעיצה נתון לשיקול דעת המדריך ותלוי בכל אזור ואזור. על כן, סטייה ממועד הנעיצה המומלץ אין בו כשלעצמו כדי ללמד על התרשלות הנתבעים. 9. התובע טען עוד, כ הנתבעים התרשלו בבחירת גודל הבצלצלים. לטענתו, לגודל הבצלצלים השפעה ניכרת על אפשרות הפרגת הבצל, וככל שמדובר בבצלצלים קטנים יותר, אפשרות ההפרגה קטנה יותר. במקרה דנן, הנתבעים בחרו בבצלצלים גדולים, ושילוב עובדה זו עם העובדה שנבחר מועד נעיצה מוקדם מדי, גרמו להפרגת היבול מוקדם מדי ובטרם ניתן לקטוף ולשווק אותו. גם בטענה זו לא מצאתי ממש. בחקירתו הנגדית הסביר השמאי שפירא, כי המצב הוא הפוך מהנטען על ידי התובע והמומחה מטעמו. בהתאם להסבריו של המומחה, ככל שהבצלצלים גדולים יותר, הם עמידים יותר בתנאי מזג האויר, ולפיכך האפשרות להפרגתם קטנה יותר. להלן קטע מעדותו של שפירא בענין זה: "ברגע שהבצל נובט, יש לנו את הזמן עד שהוא מקבל את האינדוקציה לפריחה או לגידול עלים וזה מה שאנו שואפים אליו. אנחנו לא רוצים שהוא יפרח אלא שיגדלו לו עלים. כמה שהוא יותר גדול, הוא יותר עמיד והיכולת שלו להתגבר על קרה וטמפרטורה חריגה היא יותר גדולה. מצד שני, הנושא צריך להיות גם כלכלי. צריך לשאוף לכמות בצלצלים נורמאלית בשטח. אי אפשר להביא רק בצלים גדולים, כך שמביאים בצלצלים בגודל ביניים". 10. כדי להפריך את עדותו של השמאי שפירא, הפנה ב"כ התובע להמלצות משרד החקלאות שנערכו על ידי אורי נרקיס (צורפו לחוות הדעת מטעם התובע) ושבהן נרשם כי שיעור ההפרגה עולה ככל שהבצלצול גדול יותר. על סמך האמור בהמלצות אלה, מבקש התובע שלא לקבל את האמור בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית של מר שפירא. שוב אין בידי לקבל את טענות התובע בעניין זה. ראשית, הטבלה של אורי נרקיס מתייחסת לבצלצלים בגדלים של 3-6 בלבד בעוד שבמקרה שלנו, סופקו בצלצלים בגדלים 7-9, כך שהמלצות אלה אינן רלוונטיות לענייננו. שנית, הטבלה וההמלצות נערכו לפני יותר מעשרים וחמש שנים, כאשר הפרקטיקה, הידע והניסיון של החקלאים היו שונים מהניסיון והידע של החקלאים היום, אשר מעדיפים נעיצת בצלצלים גדולים על פני קטנים יותר. 11. על סמך כל האמור, הנני קובע כי התובע לא הוכיח שהנתבעים התרשלו בהוראות וההנחיות שניתנו לו במהלך גידול הבצל וכי לא נגרם לתובע נזק כלשהו עקב הרשלנות המיוחסת להם. עוד אני קובע, כי הנזק לגידולי הבצל נגרם עקב הקרה הקשה שפקדה את הארץ בחודש 1/08 ושגרמה להפרגת הגידולים באופן טוטאלי. 12. מעבר לנדרש אוסיף עוד, כי התובע מנוע מלטעון כי הנזק לגידול לא נגרם עקב הקרה שהיתה בחודש 1/08, וכי הגורם לנזק הוא רשלנותם של הנתבעים, וזאת נוכח דוקטרינת ההשתק השיפוטי. כידוע, דוקטרינת ההשתק השיפוטי משמעה "חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן לגופו, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם". (ראו בענין זה רע"א 3640/03 יקירה בקל נ' שוקי (יהושע) דקל ואח'. עקרון ההשתק השיפוטי חל מקום שבעל דין טוען טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך או בשני הליכים שונים. תכליתו של ההשתק השיפוטי היא "למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט" (פרשת יקיר דקל). דוקטרינת ההשתק השיפוטי אינה נוגעת רק למערכת היחסים בין בעלי הדין עצמם, אלא גם למערכת היחסים שבין בעל הדין לבין בית המשפט וכן לאינטרס הציבורי הכללי. מכאן, שלצורך החלת ההשתק השיפוטי אין הכרח שתהיה זהות בין בעלי הדין המתדיינים בשני ההליכים (רע"א 4224/04 בית שושן בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ פ"ד נט (3), 625). בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א (חיפה) 1072/04 פרחאן זייד נגד הדר חברה לביטוח בע"מ קבעה השופטת וילנר, כי יש להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי גם במקרים בהם ההליכים שבהם הועלתה טענה עובדתית או משפטית סותרת, אינו הליך שיפוטי. לשיטתה, אין "כל מניעה להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי גם במקרים אלה בהם הגרסה הראשונה נמסרה ע"י בעל הדין בהליך מינהלי/ציבורי, המקנה לו טובת הנאה מכספי ציבור, והגרסה המאוחרת נטענה על ידו בבית המשפט. דרישות תום הלב, ההגינות וההוגנות, הן לב לבו של כל הליך ובודאי זה המתנהל לפני רשות ציבורית/מינהלית כמו המוסד לביטוח לאומי. ייחוד דרישות אלה רק להליך השיפוטי, מוקשה, ולטעמי, בלתי ראוי". 13. בענייננו, עקב הנזק שנגרם לגידול כמתואר לעיל, הגיש התובע לקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ ולמשרד החקלאות תביעות פיצוי בהן הוא טען כי עקב הקרה שהיתה בחודש 1/08, נגרם לחלקות נזק קשה שכתוצאה ממנו ירד היבול לטמיון. תביעות אלה נבדקו על ידי הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות ועל ידי משרד החקלאות, אושרו והתובע פוצה בגין נזקיו הן על ידי הקרן והן על ידי משרד החקלאות. טענות התובע בתביעתו דנן שלקרה לא היתה השפעה על הגידול וכי ההפרגה לא נגרמה עקב הקרה, אלא עקב רשלנות הנתבעים, סותרת את טענותיו בפני הקרן ומשרד החקלאות שעל בסיסן הוא פוצה. על כן, ומכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי, מנוע התובע מלהעלות טענות סותרות בהליך השיפוטי שלפני. את האמור לעיל הבאתי מעבר לנדרש, שכן טענות התובע לעניין הרשלנות שהוא מייחס לנתבעים נדחו לגופן. 14. ב"כ הנתבעים טען מנגד, כי הקרה לא גרמה להפרגת היבול באופן מוחלט, וכי להתנהלות התובע, אשר לא מילא אחר הוראות הנתבע מס' 2 וסירב להשקות את הגידול בחודש 3/08, תרמה לפגיעה ביבול ולהפרגתו באופן מוחלט. על כן, ביקשו הנתבעים לחייב את התובע בגין הנזקים והפסד הרווח שנגרמו להם עקב הפרת ההסכם על ידי התובע. לא מצאתי ממש בטענות אלה. כאמור, היבול נפגע בחודש 1/08 וכבר בחודש 3/08 התגלה הנזק, החלו ויכוחים בין הצדדים והקשר ביניהם נותק כבר בתחילת חודש 4/08. זאת ועוד, בחודשים 4-5/08 שלח ב"כ התובע לנתבעים ארבעה מכתבים בהם הוא מייחס להם הפרת ההסכם בכך שלא רכשו ממנו את היבול ואת הנזק שנגרם לגידול עקב ההפרגה. משום מה, הנתבעים לא ראו לנכון לפנות לתובע בעניין זה, לא שלחו אליו מכתב בו הם טענו שלא מילא אחר הוראות הנתבע 2, לא הגיבו למכתביו כמפורט, וגרסתם באשר לאי מילוי אחר הוראות הנתבע מס' 2 הועלתה, לראשונה, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד. מדובר, אם כן, בגרסה כבושה שערכה מועט. הנתבעים אף לא הציגו תשתית ראייתית מינימאלית שיש בה כדי לתמוך בטענותיהם בעניין זה. הם לא הוכיחו מתי ניתנו ההוראות על ידי הנתבע מס' 2, מה היתה כמות המים הנדרשת, מדוע היה צורך להשקות את החלקה, האם ירדו גשמים בחודש 3/08, האם היה בכמות הגשם שירדה כדי לספק את צרכי הגידול, האם היה צורך בהשקיה, באיזה תדירות וכמויות ועוד. טענת הנתבעים שהתובע לא מילא אחר הוראות הנתבע מס' 2 נותרה בגדר טענה בעלמא שאין לה כל בסיס ראייתי. 15. זאת ועוד, הנתבעים טענו כי ההפרגה נגרמה עקב אי השקיית הגידול כנדרש בחודש 3/08. להוכחת טענה זו הם השוו בין כמות המים שהתובע רכש בחודשים 9-10/07 לעומת כמות המים שנרכשה בחודש 3/08. בעוד שבחודשים הראשונים (9-10/07) רכש התובע מים בסכום של 15,000 ₪ בממוצע לחודש, הרי בחודש 3/08 הוא רכש מים בסכום של כ- 2,000 ₪. עובדה זו, כך נטען, מוכיחה את טענתם שהתובע לא מילא אחר הוראות הנתבע 2, לא השקה את הגידול כנדרש וגרם בכך לנזק נוסף. ברם וכפי שתואר לעיל, הנזק לגידול נגרם כבר בחודש 1/08 עקב הקרה הקיצונית שנמשכה מספר ימים באותו חודש, וכבר בתחילת חודש 3/08 ניתן היה להבחין בהפרגה בגידול ובנזק הקשה שנגרם לו. עובדה זו עולה מחוות דעתו של השמאי יונתן קוסטיצקי אשר ביקר בחלקות כבר ביום 16.3.08 ועמד על הנזק הקשה שנגרם לגידול עקב ההפרגה. גם התובע התייחס לעניין זה בחקירתו הנגדית והסביר, כי בחודש 3/08 היתה כבר הפרגה מלאה של הגידול, גובה "הזנבוטות" הגיע לשני מטר ואף לא ניתן ולא כדאי היה להשקות אותו. עדות זו של התובע היתה מקובלת עלי והיא תאמה את ממצאיו של השמאי מטעמו ושל השמאי מטעם בית המשפט, מר אייל שפירא. עולה, אם כן, כי לא היה שום קשר בין אי השקיית החלקות בחודש 3/08 לבין הנזק שנגרם, שכן נזק זה נגרם והתגלה עוד קודם לכן. 16. סיכומם של דברים - הנזק לגידול נגרם עקב הקרה שפקדה את הארץ בחודש 1/08 ושבמהלכה צנחו הטמפרטורות מתחת לאפס במשך מספר ימים. קרה זו שהייתה קיצונית, גרמה להפרגת הגידול בטרם הבשיל, וכתוצאה מכך ירד היבול לטמיון. עולה, אם כן, כי הנזק נגרם עקב אירוע טבע שלא היתה למי מהצדדים שליטה עליו ולא עקב התרשלות מי מהם. סירוב הנתבעים לרכוש את היבול 17. התובע טען, כי על אף הנזק הקשה שנגרם לגידול, ניתן היה להציל חלק ממנו, אך משום מה הנתבעים נטשו אותו וסירבו לרכוש אותו. בכך הפרו הנתבעים את הוראות סעיף 8 להסכם אשר קובע : "הקונה מתחייב לקנות את כל היבול ו/או הסחורה ו/או הפרי בכל השטח של החלקות בכל תקופת ההסכם, כל היבול כפי שיהיה בפועל מבלי בחירה או בדיקת טיב ואיכות היבול". לשיטתו, מאחר שהנתבעים הפרו הוראה זו, עליהם לפצותו בגין מלוא הנזק שנגרם לו, לרבות בגין הפסד הרווחים משיווק היבול למגזר החרדי. 18. מדובר בטענה חסרת יסוד. ראשית, התובע מתעלם בטיעון זה מהנזק שנגרם ליבול עקב הקרה ומבקש, בעצם, לחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזק שהם לא אשמים בגרימתו. גישה זו לא ניתן לקבל. שנית, התובע כלל לא הוכיח את כמות היבול שניתן היה להציל, בכמה ניתן למכור, האם מדובר בסוג א', סוג ב', או שמא מדובר בניצולת שאינה ראויה לשיווק. משלא הוכחו נתונים אלה, לא ניתן לחייב את הנתבעים מכוח הוראת סעיף 8 להסכם, גם אם הייתי מקבל את טענת התובע שניתן היה לשווק חלק מהיבול, שכן מוטל על התובע הנטל להוכיח לא רק את עצם גרימת הנזק, אלא גם את שיעורו. שלישית, בחוות דעת השמאי קוסטיצקי מטעם התובע מתוארים ניסיונות לשווק את היבול לרבות לשוק החרדי, ניסיונות שנכשלו לאור טיב ואיכות היבול שנותר. בהקשר זה מציין יונתן קוסטיצקי בסעיף ה'2 לחוות דעתו, כי "הגיעו סוחרים מהמגזר הדתי, התלוויתי לבדיקותיהם ואכן כפי שתיארתי לעיל את ממצאי, הם פסלו את כל חלקות הבצל כמתאימות לשוק הדתי, אליו נועדה התוצרת...". התובע מתעלם מעובדה זו ומהעובדה שהיבול לא היה ראוי לשיווק ומנסה להיתלות בסעיף 8 להסכם לחייב את הנתבעים לרכוש תוצרת שאינה ראויה לשיווק כלל. רביעית, התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא העמיס עבור הנתבעים תוצרת שתי משאיות בצל על מנת לשווק אותה, אך לטענת הנתבעים בשל איכותו הירודה של הבצל הוא לא היה ראוי לשיווק ולפיכך תכולת המשאיות נזרקה לפסולת. גרסה זו של הנתבעים לא נסתרה והייתה מקובלת עלי. חמישית, בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי כמעט כל היבול נפגם, ולדבריו היה "מלא זנבוטות ואף אחד לא קונה זנבוטות" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 5). הוא אף ציין כי גם הסוחר ח'מיס שהתכוון לרכוש את היבול, רכש את היבול של 2 דונם, ולאחר מכן עזב את המקום וניתק איתו קשר מכיוון שהיבול אינו ראוי לשיווק. מאחר שהגידול נכשל ולא היה יבול שניתן לשווק, לא ניתן לחייב את הנתבעים מכוח הוראת סעיף 8, שכן הוראה זו חלה מקום שהוכח שהיה יבול שניתן לשווק, אך הם סיבו לרכוש אותו. 19. מכל האמור עולה, כי היבול ניזוק כמעט באופן מלא, כך שלא ניתן לקבל את טענת התובע, כי הנתבעים הפרו את סעיף 8 להסכם, וכי הם חייבים לפצותו בגין מלוא הנזק. הפיצוי המוסכם בגין מכירת בצל לאחרים 20. הנתבעים טענו מנגד, כי התובע מכר חלק מיבול הבצל לאחרים וזאת בניגוד להוראת סעיף 21 להסכם אשר קובע, כי "מוסכם בזאת כי עיסא מתחייב בזאת להימנע ממכירת היבול ו/או הסחורה לכל גורם אחר ואך ורק לקונה בלבד". מאחר שהפר הוראה זו, חייב התובע לשלם להם פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך 20,000 $ בהתאם להוראת סעיף 24 להסכם אשר קובעת כי "במידה ועיסא מוכר היבול או חלק ממנו לידי גורם אחר מתחייב לפצות הקונה ולשלם פיצוי מוסכם סכום 20,000$". לטענתם, התובע הודה כי מכר חלק מיבול הבצל לאחרים ולפיכך יש לחייבו בפיצוי המוסכם. 21. אין בידי לקבל את טענות הנתבעים בעניין זה. כפי שתואר לעיל, יבול הבצל נפגם כמעט במלואו, ושתי המשאיות שהועמסו עבור הנתבעים נזרקה תכולתם לפסולת מאחר שהיבול לא היה ראוי לשיווק. בשל כך, הנתבעים לא היו מעוניינים לרכוש את היבול ובעניין זה מקובלת עלי טענת התובע, כי הנתבעים סירבו לרכוש את הבצל נוכח איכותו הירודה. משסירבו הנתבעים לרכוש את הבצל, אין הם יכולים לבוא בטענות כלפי התובע על כי ניסה להקטין את נזקו ע"י שיווקו לאחרים. בצל מזן ריוורסייד 22. הנתבעים טענו, כי במהלך חודש 2/08 נזרע בצל מזן ריוורסייד בשטח של כ - 50 דונם. לטענתם, הם ליוו את הגידול עד חודש 4/08, ונוכח איומיו של התובע לפגוע בהם, הם ניתקו את הקשר עימו. בשל כך, מכר התובע את הגידול למגזר החרדי וגרף לכיסו את כל הרווחים בגין מכירת היבול, לרבות החלק המגיע להם בהתאם להסכם. 23. אין בידי לקבל טענות אלו. הנתבעים לא הציגו תשתית ראייתית מינימאלית שיש בה כדי לתמוך בטענותיהם לעניין גודל השטח של הגידול, כמות היבול שנמכרה, המחיר שהתקבל מן המכירה, האם הוא נמכר למגזר החרדי או לשוק הרגיל, ומה היתה התמורה שהתקבלה מיבול זה. בהעדר נתונים בסיסיים אלה, לא ניתן לקבל את טענותיהם לעניין עצם גרימת הנזק ושיעורו. 24. יתרה מכך, במהלך חודש 3/08 התערערו היחסים בין הצדדים והקשר ביניהם נותק כבר בתחילת חודש 4/08. מאז הנתבעים לא יצרו קשר עם התובע, לא ביקשו לרכוש את הבצל, לא דאגו שמשגיח דתי יעקוב אחר הגידול כדי שניתן למכור את היבול למגזר החרדי, ובעצם לא עשו מאומה על מנת לקיים את ההסכם. טענת הנתבעים שהקשר בין הצדדים נותק בשל איומיו של התובע לפגוע בחייהם אינה מקובלת עלי. הנתבעים לא הציגו שום מסמך שמתעד את טענותיהם אלה בזמן אמת, הם לא שלחו לתובע מכתב ובו נטען כי הם מנתקים איתו קשר עקב איומיו ולא הגישו נגדו תלונה במשטרה. גרסת הנתבעים לעניין האיומים של התובע כלפיהם הועלתה, לראשונה, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, כך שמדובר בגרסה כבושה שערכה מועט. זאת ועוד, הנתבעים לא הביאו שום ראיה שיש בה כדי לתמוך בגרסתם לעניין האיומים. עדותם של הנתבעים היא בגדר עדות יחידה של בעל דין כמשמעות מונח זה בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א -1971, על אף שהיא נשמעה משני פיות (ראו בעניין זה ע"א 761/79 חנוך פרנקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פ"ד לה (ג) 840). על כן, על בית המשפט לנמק מדוע הוא מחליט לבסס את הכרעתו על סמך אותה עדות יחידה. במקרה זה לא מצאתי נימוק אשר מצדיק ביסוס ההכרעה על סמך עדותם היחידה של הנתבעים, הן מאחר שעדותם לא היתה מהימנה והן מאחר שמדובר בגרסה כבושה. 25. הנתבעים טענו עוד, כי התובע התקשר עם סוחר ערבי בשם ראפע מכפר משהד על מנת שישתתף עימו בגידול הריוורסייד במטרה למכור את התוצרת למגזר החרדי. לטענתם, ראפע אכן התקשר בעסקה עם התובע ויחדיו הם מכרו את כל התוצרת של הריוורסייד למגזר החרדי. עדות זו של הנתבעים היא בגדר עדות שמועה, שכן אין מחלוקת שהקשר בין התובע לבין הנתבעים נותק כחודשיים קודם לכן, והנתבעים לא היו עדים לאותה עסקה נטענת בין התובע לבין ראפע. הנתבעים לא זימנו את ראפע למתן עדות ולא הציגו מסמך או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בטענותיהם לענין העסקה שכביכול נכרתה בין התובע לבין ראפע, אם אכן נכרתה עסקה כאמור, מה היו תנאיה ואיזה תמורה שולמה לתובע על בסיסה. הנתבעים אף לא הציגו בדל של ראיה התומך בטענותיהם באשר למכירת היבול למגזר החרדי, לכמות היבול שנמכרה ולתמורה שהתקבלה בגינו. בהעדר תשתית ראייתית כאמור, לא ניתן לקבל את טענותיהם בעניין זה. יבול הסלק 26. לעניין יבול הסלק העלו הצדדים טענות הדדיות סותרות. לטענת התובע, הנתבעים לא נענו לפניותיו ודרישותיו לרכוש את הסחורה וכתוצאה מכך נותר עם היבול בכל החלקות ללא שיווק. כתוצאה מכך וכדי לצמצם את הנזק, הוא נאלץ למכור חלק מיבול הסלק במחיר נמוך הנופל ממחיר התקליט. הוא הוסיף עוד, כי שטח הגידול של הסלק היה 8 דונם ולא 17 דונם כטענת הנתבעים. הנתבעים טענו מנגד, כי התובע גידל סלק בשטח של 17 דונם כאשר היבול הצפוי מכל דונם היה 6,000 ק"ג. לטענתם, הסלק נזרע בשני מועדים שונים; הראשון בחודש 10/07 בשטח של 7 דונם והשני בחודש 12/07 בשטח של 10 דונם. לטענתם, במועד קטיפת הסלק מהזריעה הראשונה סירב התובע לקיים את התחייבויותיו על פי ההסכם וסירב לרכוש קרטונים במטרה לארוז את הסלק לקראת שיווקו במגזר החרדי. כתוצאה מכך, נשאר הסלק באדמה, גדל למימדים גדולים יתר על המידה ובשל כך נפגמה באופן ניכר איכותו. הם הוסיפו, כי תוצרת של 5 דונם הועמסה למיכלי פלסטיק כדי למכור אותה, אך בשל האיכות הפגומה של הסלק, לא ניתן היה לשווק את התוצרת למגזר החרדי והיא נמכרה לסלטי מיקי בתמורה של 0.9 ₪ לק"ג. באשר לגידול במועד השני, טענו הנתבעים, כי היבול היה מוכן לקטיפה בחודש 4/08, אך מאחר שבחודש זה ארע השבר ביחסים שבין הצדדים ונוכח איומיו של התובע כלפיהם, נותק הקשר ביניהם. הם הוסיפו, כי ידוע להם שהתובע התקשר עם סוחר בשם ראפע, ושניהם יחדיו מכרו תוצרת של 50 טון למגזר החרדי, במחיר של 1.5 ₪ לק"ג, מבלי שהתובע העביר להם את חלקם בתמורה כמתחייב מההסכם. 27. אינני מקבל את טענות הצדדים בעניין זה. טענת התובע, כי הנתבעים לא נענו לפניותיו ולא באו לקחת את הסלק הוכחה כטענה חסרת בסיס, בלשון המעטה. הוכח, והתובע אף הודה בכך בחקירתו הנגדית, כי הנתבעים העמיסו חלק מהתוצרת וניסו למכור אותה למגזר החרדי, אך בשל איכותה הירודה הדבר לא התאפשר והתוצרת נמכרה לסלטי מיקי. משום מה, התובע לא מזכיר עובדות אלה בתצהיר עדותו הראשית, ומתעלם מהן באופן מוחלט. יש בכך כדי לפגום באמינות טענותיו באשר לפניות שלו לנתבעים ושכיבול לא נענו. 28. גם טענת הנתבעים שהיבול נשאר באדמה מכיוון שהתובע סירב לספק קרטונים דינה להידחות. בחקירתו הנגדית טען התובע, כי הסלק לא נארז בקרטונים אלא אוספים אותו במיכלי פלסטיק, כך שטענת הנתבעים שהוא סירב לרכוש קרטונים משוללת כל יסוד. גרסה זו של התובע מקבלת חיזוק דווקא מתצהירי הנתבעים בהם טענו כי הסלק הועמס במיכלי פלסטיק ולא בקרטונים. זאת ועוד, הנתבעים לא הציגו בדל של ראיה שיש בו כדי לתמוך בטענותיהם באשר לסירובו של התובע לארוז את התוצרת. הם לא שלחו לו מכתב בעניין זה בזמן אמת ולא התריעו בפניו שהתנהגותו מהווה הפרה של ההסכם. יתרה מכך, אין בתצהירי הנתבעים כל הסבר מתקבל על הדעת מדוע סירב התובע לקטוף את הסלק במועדו, שכן סירוב זה פוגע בראש ובראשונה בתובע עצמו. הנתבעים אף לא מסבירים בתצהיריהם מי בסופו של דבר קטף את הסלק, כמה זמן חלף מהמועד שבו היה על התובע לקטוף אותו ועד שנקטף בפועל, ומי העמיס את הסלק בתוך מיכלים. טענות הנתבעים בעניין זה נותרו בגדר טענות בעלמא, שהועלו ככל הנראה לצרכי התביעה, ומבלי שהיה בבסיסן גרעין אמת. 29. מכל האמור לעיל עולה, כי יבול הסלק היה באיכות ירודה ללא שום קשר למחדל התובע בקטיפתו כטענת הנתבעים וללא קשר לסירוב הנתבעים כביכול לרכוש אותו. בשל האיכות הירודה של התוצרת לא ניתן לשווק אותה למגזר החרדי והיא שווקה בחלקה לסלטי מיקי ובחלקה לסוחר בשם ראפע. בנסיבות אלה, לא מגיע למי מהצדדים פיצוי בגין הנזק שנגרם למי מהם עקב האיכות הירודה של הסלק. 30. הנתבעים טענו, כי מאחר שהתובע מכר חלק מיבול הסלק לאחרים כפי שהודה בתצהירו ובחקירתו הנגדית, יש לחייבו בפיצוי המוסכם בסך 20,000 $ כמתחייב מהוראות סעיפים 21 ו - 24 להסכם, שנוסחם הובא לעיל. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שהובא לעיל, עיקר היבול נמסר לנתבעים אשר לא הצליחו למכור אותו למגזר החרדי ובסופו של יום התוצרת שהעמיסו נמכרה לסלטי מיקי במחירי השוק ואף במחיר נמוך ממחיר השוק. בשל כך לא היה לנתבעים אינטרס למכור את יתרת היבול של 2 דונם, שכן הרווח שלהם נגזר מההפרש בין מחיר המכירה למגזר החרדי לבין מחיר השוק כפי שהתפרסם בתקליט, ובהעדר הפרש כאמור, לא מגיע להם מאומה. עולה אם כן, כי לנתבעים לא היה אינטרס כלכלי לרכוש את יתרת היבול, ולכן גרסת התובע כי הם סירבו לרכוש את היבול של 2 הדונמים הנותרים היא גרסה סבירה ומקובלת עליי. משסירבו הנתבעים לרכוש את היבול של 2 הדונמים הנותרים, אין הם יכולים לבוא בטענות לתובע על כי מכר תוצרת זו לאחר. מדובר בהתנהלות הנובעת מסירוב הנתבעים לרכוש את היבול ומטרתה להקטין את הנזק. על כן, אין הנתבעים זכאים לפיצוי המוסכם. 31. באשר לטענת הנתבעים לעניין מועד הזריעה השני - בעניין זה חוזרים הנתבעים על טענותיהם לעניין ניתוק הקשר בינם לבין התובע נוכח איומיו לפגוע בהם. טענות אלה נדחו כמפורט לעיל ואינני רואה מקום לחזור על הדברים שוב. אציין עוד, כי הנתבעים לא הציגו תשתית ראייתית מינימאלית באשר לטענותיהם בעניין גודל השטח שבו גודל הסלק, מה היתה כמות התוצרת שהופקה, בכמה מכר התובע את הסלק. טענות הנתבעים שנודע להם שהתובע וראפע מכרו יחדיו 50 טון סלק למגזר החרדי במחיר של 1.5 ₪ לק"ג הינה בגדר עדות שמעוה שאין עליה כל ראיה ממקור כלשהו. הם לא הציגו חשבוניות, קבלות, תעודות משלוח או כל מסמך אחר שממנו ניתן לעמוד על כמות התוצרת ששווקה, למי היא שווקה ומה היתה התמורה שהתקבלה. בהעדר נתונים כאמור, לא הרימו הנתבעים את הנטל להוכיח שמגיע להם סכום כלשהו בגין ההפרש שהתקבל בפועל לבין מחיר השוק כפי שהתפרסם בתקליט. הנתבעים אף נמנעו מלזמן את הסוחר ראפע למתן עדות על אף שבאמצעותו יכולים היו להוכיח את טענותיהם לעניין כמות התוצרת החקלאית ששווקה, למי היא שווקה ומה היתה התמורה שהתקבלה. הימנעות הנתבעים מלזמן את ראפע לעדות פועלת לרעתם, במובן זה שיש להניח כי אילו ראפע היה מוזמן לעדות היה מתברר כי מדובר בתוצרת חקלאית של 9 דונם וכי תוצרת זו נמכרה במחיר הנמוך ממחיר השוק כטענת התובע. 32. סיכומם של דברים - אין למי מהצדדים עילת תביעה נגד משנהו בקשר לגידול הסלק ולפיכך דין התביעות ההדדיות בעניין זה, להידחות. מערכת ההשקיה 33. הנתבע מס' 1 טען, כי הוא רכש עבור התובע מערכת השקיה בעלות של 12,500 ₪. התובע שילם לו על חשבון חוב זה סכום של 8,000 ₪ ונותר חייב לוט סכום של 4,500 ₪. התובע טען מנגד, כי תשלום סכום של 8,000 ₪ מכסה את עלות מערכת ההשקיה במלואה, כך שהוא לא נותר חייב לנתבע מס' 1 סכום כלשהו. 34. אין בידי לקבל את טענות הנתבע מס' 1 בעניין זה. הוא לא הציג חשבונית, קבלה, תעודת משלוח או כל מסמך אחר שממנו ניתן ללמוד ע גובה הסכום ששילם במקום התובע עבור רכישת מערכת ההשקיה, ולא הניח תשתית ראייתית כלשהי שיש בה כדי לתמוך בטענותיו בעניין זה. הימנעות הנתבע מס' 1 מלהציג ראיות ומסמכים לעניין עלות רכישת המערכת, על אף שמסמכים אלה ברשותו, פעולת לרעתו במובן זה שיש להניח כי אילו היה מציג את המסמכים היה מתברר שעלות רכישת המערכת מסתכמת בסכום של 8,000 ₪. 35. ב"כ הנתבע מס' 1 טען, כי משהודה התובע שהנתבע רכש עבורו מערכת השקיה, ולטענתו הוא ששילם עבורה, מוטל על התובע הנטל להוכיח את טענתו, שכן מדובר בטענה מסוג הודאה והדחה. אין ממש בטענה זו. אילו התובע היה מודה כי עלות מערכת ההשקיה היתה 12,500 ₪ והיה טוען ששילם את מלוא הסכום, אכן מדובר במקרה זה בטענה מסוג הודאה והדחה והנטל על התובע להוכיח ששילם את מלוא העלות. ברם, התובע אינו מודה שעלות מערכת ההשקיה היא 12,500 ₪ וטוען, כי תשלום סכום של 8,000 ₪ מכסה את כל העלות. בנסיבות אלו היה על הנתבע מס' 1 להוכיח את עלות מערכת ההשקיה, שכן ברכיב זה אין התובע מודה. על כן, אין המדובר בטענה מסוג הודאה והדחה ונטל ההוכחה מוטל על הנתבע מס' 1. משלא הורם נטל זה, דין הטענה להידחות. סוף דבר 39. נוכח הקביעות כמפורט לעיל, המסקנה היא שדין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להידחות, וכך אני מורה. 40. בנסיבות העניין ומאחר ששתי התביעות נדחו, אינני עושה צו להוצאות. חוזהיבולחקלאות