מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרה בגב תפוס של עובד עצמאי כתאונת עבודה: 1. מדובר בתביעה להכיר באירוע מיום 15.12.98 כ"תאונת עבודה". התובע טוען, כי הינו עצמאי במעמדו ובעל דוכן לממכר עוגות בשוק. לצורך קבלת סחורה נוסע לראשון לציון ושב לאשקלון לשוק. במועד האירוע בשעה 16:00 לערך, תוך כדי פריקת סחורה, נתפס גבו (להלן "הארוע התאונתי"). התובע שב לביתו ונח מספר ימים והצהיר בפני הנתבע, כי בני המשפחה החליפו אותו בעבודה (נ/5), התובע פנה לטיפול רפואי רק כעבור כמה ימים, כאשר לא יכול היה לשאת הכבאים ומצבו החמיר. מדובר בפגיעה ללא נוכחות עדים. 2. בכתב ההגנה נטען, כי לא הוכח ארוע תאונתי ב-15.12.98 או בסמוך לכך, וכי אין כל רישום על הארוע הנ"ל במסמכים הרפואיים שהומצאו על ידי התובע. מדובר בתובע במעמד של "עצמאי" ועליו הנטל להוכיח טענתו. 3. התובע העיד בבית הדין וחזר על גרסתו, כי בעת פריקת סחורה מהרכב נתפס גבו. לטענתו, קיבל כעבור כמה ימים זריקות לשיכוך כאבים, אולם אלה לא עזרו, וכעבור מספר חודשים הופנה לביצוע ניתוח, ביום 1.3.99. בחקירתו הנגדית העיד, כי באותו יום המשיך בעבודתו עד לשובו לאשקלון. כשנשאל האם ביצע תנועה או עבודה מיוחדת, השיב כי פרק סחורה מהטנדר (עמוד 1לפרוטוקול). התובע מבהיר בעדותו, כי לא הלך מיד לטיפול רפואי, שכן כ-90% מהאוכלוסיה סובלת מכאבי גב ואינם ניגשים לטיפול רפואי, אך כאשר הכאבים לא חלפו, פנה לרופא, וכפי שעולה מעדותו, הטיפול הרפואי הראשון הינו מיום 20.12.98 (מועד זה מקובל על ב"כ הנתבע - עמוד 2 לפרוטוקול). כל שהעיד התובע, כי זכור לו שבאותו מועד נתפס גבו. מהמסמכים הרפואיים עולה, כי התובע סובל מפריצת דיסק בגבו ועבר עקב כך ניתוח. 4. נשאלת השאלה, האם התובע השכיל להוכיח "ארוע תאונתי", בשים לב לעובדה, כי מדובר בתובע במעמד של "עצמאי". 5. הכלל הוא, כי באירוע אשר מייחסים אותו לתאונת עבודה על המבוטח להראות ראשית ראיה לקיום התאונה. מדובר במבוטח במעמד עצמאי, אשר נטל ההוכחה מוטל עליו ושאינו זכאי להנות מהחזקה המופיעה בסעיף 83 לחוק, לפיה "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה, רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך". מכאן, כי על התובע להביא ראשית ראיה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה, הקשור להופעת כאבי הגב והנזק הרפואי הנטען (דב"ע נה/181-0 המוסד לבטוח לאומי נ. נפתלי לפידות (לא פורסם). הראיה יכולה להיות ישירה, זו המועלית על ידי המבוטח עצמו, וככל הנדרש - בסיוע של עדים אשר נכחו בעת התאונה. כאשר אירוע מתרחש ללא נוכחות אחרים, ניתן להוכיח את קיום האירוע על פי סיוע של ראיות בלתי ישירות, ובקשר לכך נודעת חשיבות רבה למסמכי האשפוז של המבוטח או מסמכים רפואיים אחרים. הניסיון מלמד כי במרבית המקרים מעלה הנפגע בעת האשפוז את הרקע לפגיעה, הן ביזמתו והן על פי שאלות הרופאים, וזאת על מנת לתת תמונה מלאה של האירוע ולקבל את הטיפול הרפואי המתאים (ר' דב"ע מט/ 0-23המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ', 349, 352; דב"ע נו/ 0-288 אורי עמר נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) והפסיקה המאוזכרת בפסק הדין). הניסיון גם מלמד שיש לייחס משקל אף להעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בעת האשפוז. עם זאת, ברור כי העדר התייחסות כאמור אין פירושו תמיד אי קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המוגשות לבית הדין. בנושא זה יש אפוא לתת משקל רב להתרשמותה של הערכאה הדיונית מהראיות שהיו לפניה (ראה דב"ע נד/ 0-37 ציון גירת נ. המוסד לבטוח לאומי (לא פורסם). עוד נפסק, כי ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת בצוע פעולה בעבודה" (ראה דב"ע נד/ 0-111איתן בן משה נ. המוסד לבטוח לאומי, (לא פורסם)). "הגדרת המושג "אירוע תאונתי" הקשור למחלות גב נידונה רבות בפסיקה. אולם הן על פי הגישה התומכת בהרחבת ההגדרה והן על פי הגישה של צמצומה, חייב המבוטח להוכיח "אירוע תאונתי" הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה" (ראה דב"ע נה/ 0-181 המוסד לביטוח לאומי נ. נפתלי לפידות (טרם פורסם); עב"ל 152/95-0 דב"ע נה/152-0 אבו סליתא חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). כן נפסק לאחרונה, כי לגבי כאבי גב כ"תאונת עבודה", על המבוטח להוכיח, כי מדובר במאמץ בלתי רגיל או ארוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור הארוע הנ"ל להופעת הכאבים כדוגמת: הרמת משא כבד ממה שהמבוטח רגיל להרים, או הרמת משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה (עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, מפי הנשיא, השופט ס. אדלר - סעיף 10 לפסה"ד - לא פורסם). 6. במקרה הנדון לפנינו, התובע לא השכיל להוכיח, כי עסק, בעת שגבו נתפס, בפעולה חריגה או שאינו רגיל לעשותה במהלך עבודתו הרגילה. עפ"י עדותו והודעתו לנתבע (נ/5), מדובר בכאבים שחש בגבו בעת שפרק סחורה ולא העיד, כי מדובר היה בהרמת משא כבד במיוחד או שאינו רגיל בהרמתו במסגרת עבודתו הרגילה. התובע בעדותו לא ראה בעבודתו זו משהו מיוחד (עמוד 1 לפרוטוקול). במצב עובדתי זה, לא השכיל התובע להוכיח, כי ב"ארוע תאונתי" מדובר, עפ"י הכללים שפורטו לעיל בפסיקת בית הדין, ולפיכך מן הדין לדחות התביעה בשלב זה. 7. לפיכך דין התביעה להדחות. אין צו להוצאות. 8. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודההכרה בכאבי גב כתאונת עבודהעצמאיםתאונת עבודה