מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזר השקעה בחברה בתמורה להעברת מניות: 1. ביום 16/5/97 נחתם הסכם מייסדים (להלן יקרא: "ההסכם") להקמת חברה למכירה ו/או שיווק של רהיטים ביתיים ומשרדיים בשם "גזיבו גלרי בע"מ" בין מר משה משיח, מר חיים חטב ומר משה ארליכמן. 2. החברה הוקמה לשם פתיחת חנות למכירת רהיטים בדן דיזיין סנטר בבני ברק, ומר משיח יהא המייצר ומספק הרהיטים אשר יוצגו וימכרו בחנות באמצעות חברת שחם רהיטים בע"מ היא הנתבעת. 3. בסעיף 13 (א) להסכם ניתנה לתובע אפשרות לבטל את התקשרותו ולקבל בחזרה את ההשקעות שהשקיע כנגד העברת מניותיו למר משה משיח כמצויין כדלקמן: ביטול התקשרות א. על אף האמור בהסכם זה בכלל, ובסעיף 7 בפרט, יהיה ארליכמן רשאי לבטל את התקשרותו עם הצדדים, ולהעביר את מניותיו, זכויותיו (כולל הזכות להנות מרווחי החברה) והתחייבויותיו על פי הסכם זה למשיח ולחטב (להלן "הצדדים האחרים"), תוך 120 יום מיום פתיחת החנות. ב. הודיע ארליכמן כאמור, יחזירו משיח וחטב לארליכמן את מלוא השקעותיו שהשקיע בחברה, תוך 30 יום מיום קבלת הודעת הביטול כאמור, ותסכים החברה להעברת מניותיו ולרישומן על שם משיח וחטב, שווה בשווה. ג. במידה וחטב לא יהיה מעוניין להחזיר לארליכמן את השקעותיו כאמור, אזי יחזיר משיח לארליכמן את מלוא השקעותיו כאמור, ותרשמנה מניות ארליכמן ע"ש משיח בלבד. 4. לשם הבטחת האמור הופקד שיק חתום על ידי הנתבעת ללא ציון סכום ותאריך - הוא השיק נשוא תביעה זו, בידי עו"ד דיסין בנאמנות. 5. טרם חלפו 120 ימים כנדרש בהסכם, הודיע התובע למר משיח וחטב על רצונו לצאת מהשותפות ולקבל בחזרה את השקעותיו. 6. בנובמבר 1997 פנה התובע לעו"ד דיסין בבקשה כי יפעיל את סמכותו על פי סעיף 13 להסכם. 7. ביום 16/11/97 פנה עו"ד דיסין במכתב לב"כ של מר משיח, עו"ד אברמוביץ, בו נאמר כי השקעותיו של התובע בחברה מסתכמות בסך של 53,306.78 ש"ח, וכי אם תוך 7 ימים לא יוכח בפניו לשביעות רצונו, כי משיח מלא אחר התחייבויותיו ימסר השיק לידי התובע כמתחייב מההסכם. 8. ביום 25/11/97 העביר עו"ד דיסין לתובע את השיק ע"ס 53,306.78 זמן פרעון 25/11/97, השיק הוצג לפרעון אך לא כובד על ידי הבנק עקב הוראת ביטול. 9. התובע פתח בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבעת בתיק שמספרו 01-98040-97-8 לשם ביצוע השטר. כב' הרשמת דובסקי בהחלטתה מיום 07/04/98 העניקה לנתבעת רשות להתגונן לאור הסכמת התובע. 10. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 20/11/2000 העיד בפני עד ההגנה, מר משיח והגיש מוצג אחד. 11. מטעם התובע העידו 2 עדים והוגשו 3 מוצגים. 12. אבן המחלוקת בין הצדדים נוגעת להגדרת השקעותיו של התובע בחברה, כמצויין בסעיף 13 (ב) להסכם. 13. ב"כ הנתבעת בסיכומיו טוען כי יש הבחנה בין הוצאות קבועות להוצאות משתנות, וכוונתה של הנתבעת הייתה להשיב לתובע אך ורק את ההשקעות שהושקעו בחברה להבדיל מההוצאות אשר הוצאו לפעולותיה השוטפות. 14. ב"כ הנתבעת טוען כי התובע לא המציא לנתבעת את החשבוניות אשר קיבל בגין השקעותיו וכי השבתן הינו תנאי אשר בלעדיו לא תוכל הנתבעת להזדכות במע"מ. 15. ב"כ הנתבעת מדגיש כי במועד הצגת השיק לפרעון טרם העביר התובע את מניותיו למר חטב או למר משיח, דבר שהתבצע רק בשלב מאוחר יותר. 16. ב"כ הנתבעת טוען כי יש להתייחס לעובדה כי ההסכם נוסח ע"י עו"ד דיסין אשר הודה בחקירתו כי הוא ידידו של התובע טרם ניסוח ההסכם ועל כן בכל מקרה יש לפרש את ההסכם כנגד התובע ולהעדיף את הפרשנות אשר תואמת את גירסתה של הנתבעת. 17. ב"כ התובע טוען כי הנתבעת פתחה בחזית חדשה בהעלותה את הטענה כי התובע לא העביר לה את החשבוניות כדי שזו תוכל להתקזז עליהן במע"מ וכי בהסכם לא מוזכרת כלל חובתו זו של התובע למסור למר משיח חשבוניות כלשהן, כתנאי לקבל החזר השקעותיו. 18. ב"כ התובע בסיכומיו טוען כי סעיף 12 להסכם מגדיר הוצאות כדלקמן: הוצאות הוצאות רישום החברה, ועריכת הסכם זה, לרבות שכ"ט עו"ד בגין הסכם זה וכן דמי השכירות שישולמו בגין החנות ייחשבו כהוצאות הקמת החברה. עד אשר החברה תזכה ברווחים, יכוסו הוצאות אלו על ידי הצדדים בחלקים שווים והתשלום ייחשב כהלוואת בעלים של הצדדים לחברה אותו הם יהיו רשאים לקבל חזרה בתנאים כפי שייקבע על ידם". 19. מאחר ודמי השכירות בס' 12 הוגדרו כהוצאות הרי שהן מהוות השקעות או מימון. לאור האמור בסעיף 8 להסכם. 20. פרופ' ג. שליו בספרה "דיני חוזים" מציינת לעניין פירוש חוזה: "יש לפרש חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים. אומד הדעת של הצדדים לחוזה, שפירושו השערת כוונתם, הוא המפתח לפתרון כל בעיות הפירוש... מבחן אומד הדעת הוא מבחן אובייקטיבי שלפיו נחשבת כוונת הצדדים על פי השתקפותה החיצונית". (ג. שליו "דיני חוזים" מהדורה שנייה, תשנ"ה, עמ' 299-298) 21. על מנת לאמוד את דעתם של הצדדים לחוזה נשוא הסכסוך שלפנינו, יש להתחקות אחר כוונתם כאמור כאשר המקור הראשוני אליו יש לפנות הינה החוזה בין הצדדים. בפנותי אל החוזה, דבר ראשוני אשר אני בוחן הינו לשונו, אם לשון החוזה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים, הרי שאין צורך בכלי פרשנות אחרים כדי לבחון את כוונת הצדדים לחוזה, ביהמ"ש יפנה אל המשתמע מהחוזה רק כאשר הטקסט הלשוני אינו מפורש וברור די, הלכות בעניין זה נקבעו בע"א 727/82 מוניץ נ' נוה גול לז (3) 421, 427, ע"א 406/82 נחמני נ' גלאור מ"א (1) 494, 499 - 500. 22. ס' 13 (ב) להסכם קובע כי עם הודעתו של התובע בעניין ביטול התקשרותו עם הצדדים יחזירו מר משיח ומר חטב את מלוא השקעותיו. 23. ס' 8 לחוזה דן במימון והשקעות, ס' 8 (ב) (3) מציין כי הצדדים יממנו בשווה את הערבות הבנקאית שתדרש ואת דמי השכירות. ס' 8 (ב) (4) - השקעות הצדדים תחשבנה כהלוואת בעלים והצדדים יהיו רשאים לקבל את השקעותיהם בחזרה. 24. ס' 12 קובע כי הוצאות רישום, שכ"ט עו"ד ודמי שכירות ייחשבו כהוצאות הקמת החברה, ועד אשר תזכה החברה ברווחים יכוסו הוצאות אלו על ידי הצדדים וייחשבו כהלוואת בעלים. 25. מנוסח ההסכם ניתן להבין כי דמי השכירות נחשבו הוצאות, המפורטות בסעיף 8 שלעיל המפרט בענין מימון והשקעות. לו זו אף זו, ס' 12 יכול אף לחזק זאת בכך שהוא מגדיר בשנית כי דמי השכירות ושכ"ט עו"ד נחשבים כהוצאה, ועד אשר תוחזר הוצאה זו על ידי החברה עצמה מרווחיה, צד יוכל לקבל את חלקו כהלוואת הבעלים בתנאים שנקבעו על ידי הצדדים. מסעיף 12 עולה כי הצדדים מאפשרים למי מהם לקבל את נתחיהם בהוצאות, דבר שמחזק את כוונת הצדדים כי הוצאות תחשבנה השקעות לעניין זה. 26. זאת ועוד, הצדדים העניקו שיקול דעת לעו"ד דיסין הנאמן על שני הצדדים ובחקירתו הודה עו"ד דיסין כי הכיר את התובע וגם את אביו של מר משיח ולכן לא מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנתבע כי מאחר ועו"ד דיסין היה ידידו של התובע יש להעדיף את הפרשנות שקובעת בדבר הכלל הקובע פרשנות כנגד המנסח. 27. עו"ד דיסין העיד בפני והודה כי מבחינתו אין הבדל בין מימון הוצאה והשקעה וכך לפחות לא התכוון כי יהיה (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 27-18). 28. אני מקבל את עדותו של עו"ד דיסין כעדות מהימנה ואת דבריו כמחזקים את לשונו של החוזה. כמו כן, עו"ד דיסין פעל על פי סמכותו לפי ס' 13 (ד) להסכם כי אם יוכח לשביעות רצונו, כי משיח לא מילא אחר התחייבותו כלפי ארליכמן על פי סעיף 13, הינו רשאי למסור את ההמחאה לארליכמן. 29. עו"ד דיסין לאחר 7 ימים ומשלא הוכח לשביעות רצונו כי משיח מילא אחר התחייבויותיו כלפי ארליכמן, מילא את ההמחאה שהופקדה אצלו בנאמנות בסך של 53,306.78 ש"ח וזאת לאחר שארליכמן הציג בפניו קבלות ונתונים המראים כי השקעותיו בחברה הסתכמו בסכום זה, ומסר את ההמחאה לידיו של ארליכמן. 30. לא מצאתי כל תימוכין בהסכם ובחומר הראיות שהוגש לפני לטענתו של ב"כ הנתבעת כי התובע לא המציא לנתבעת חשבוניות שקיבל בגין השקעותיו וכי השבתן היוותה תנאי כלשהו להחזר. מה עוד, עו"ד דיסין העיד בתצהירו (ת2/) כי ארליכמן הציג בפניו קבלות ונתונים, על סמך אלה, ציין עו"ד דיסין את הסכום על ההמחאה. כפי שציינתי, עדותו של עו"ד דיסין מקובלת עלי ועל כן מצאתי לנכון לדחות טענה זו של ב"כ הנתבעת. 31. אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת כי במעמד הצגת השיק לפרעון טרם העביר התובע את מניותיו, שכן ביום 1/6/99 העביר התובע למשיח את מניותיו כמתחייב מסעיף 13 (ב) להסכם (נספח י' לתצהירו של התובע ת3/). ההסכם אינו מציין את פרק הזמן שבו אמור היה ארליכמן להעביר מניותיו למשיח ואני רואה בפרק הזמן שעבר כזמן סביר להעברת המניות אצל רשם החברות. 32. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הגנתה של הנתבעת ומחייב אותה לשלם לתובע סך של 8,000 ש"ח שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ, סכום שישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. 33. התובע רשאי להמשיך נגד הנתבעת בהליכי ההוצאה לפועל בתיק מספר 01-98040-97-8 דיני חברותמניותהשקעות