מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוצאת חבר מאגודה שיתופית - בוררות: א. בפניי בקשה להעברת הדיון לבוררות. המושב השיתופי אלוני - אבא, עתר למתן פס"ד הצהרתי לפיו כל התיקונים שנעשו בתקנון האגודה של משקי עמק יזרעאל (המשיבה), ההליכים שננקטו, והחלטות שנתקבלו ע"י המשיבה, הקשורים להוצאת המושב מחברותו במשיבה בטלים וחסרי כל תוקף, וכי לא נתקיימו העילות להפסקת חברותו של המושב במשיבה. כמו כן התבקש ביהמ"ש ליתן צו האוסר על המשיבה להמשיך בהליכים להוצאת המבקש מחברותו בארגון, ולהורות למשיבה להמנע מלאשר או לרשום כל החלטה של האסיפה הכללית של המשיבה בענין הוצאת המושב מחברותו במשיבה. ב. בין יתר הטענות נטען ע"י המושב שביום 29.4.94 אישרה האסיפה הכללית של המשיבה תיקון מקיף לתקנות הארגון גם בנושא הוצאת חבר מהאגודה, פדיון זכויות חבר, ויישוב סכסוכים. בטרם התיקון ניתן היה להוציא חבר מן המשיבה בהצבעת פה אחד, אם החבר אינו משלם חלקו בהון האגודה במועד שנקבע, אם החבר מתרשל באופן קבוע בתשלום חובותיו לאגודה, אם החבר אינו ממלא התחיבויותיו כלפי האגודה או מתרשל להישמע להחלטות הגופים המוסמכים, ואם יואשם במעשה הגורם נזק למטרות האגודה. בהתאם לתיקון התקנון ניתן להוציא חבר מן המשיבה לפי החלטת האסיפה הכללית שנתקבלה ברוב של 75%, בין היתר מן הסיבה שהחבר אינו מקיים החלטה של האסיפה הכללית או ועד ההנהלה, אשר לגביהן נקבע כי יהא עילה להוצאה מחברות בארגון. בנוסף תוקן סעיף יישוב הסכסוכים בתקנון, תיקון המפנה כל סכסוך בעסקי האגודה לבוררות משפט החברים של ההסתדרות ונקבע כי כל סכסוך, לרבות סכסוך הנוגע לחברות באגודה או פקיעתה, יופנה לבורר דן יחיד, שבהעדר הסכמה ימונה על ידי מזכירי התנועות הקיבוציות. לטענת ב"כ המושב התיקון המאפשר להוציא חבר ברוב של 75% מן הטעם שהחבר אינו מקיים החלטה של האסיפה הכללית או ועד ההנהלה יש בו טעם לפגם ביוצרו מנגנון המאפשר להוציא חבר מן האגודה מכל עילה שתוחלט ע"י האסיפה הכללית בלי שהעילה תפורט כראוי. לטענת ב"כ המושב משמעות תיקון סעיף יישוב הסכסוכים היא, בין היתר, נסיון לכפות על המושב-המבקש הליכה לבוררות בכל ענין, גם כזה שאינו נופל למונח "עסקי האגודה", כמו, למשל, הפסקת חברות וענינים חוקתיים, הגם שההלכה היא שאין למסור לבוררות ענינים קונסטיטוציוניים. מאז סוף שנת 1997 החליטה המשיבה לנקוט פעולות להוצאת המושב מחברותו בארגון לפי תיקון התקנון (שאושר לרישום ע"י רשם האגודות השיתופיות ב15.5.96-). ג. המ' הפתיחה הוגשה ביום 12.8.98, יחד עם בקשה לסעד זמני, בשים לב לכך שמנהל המשיבה הודיע ב12.7.98- כי הנהלת המשיבה קיבלה ביום 5.7.98 החלטה להוציא את המושב מחברותו בארגון, וכי ביום 30.8.98 תיערך אסיפה כללית של הארגון שעל סדר יומה הפסקת חברותו של המושב בארגון. לטענת המושב - המבקש התיקונים שבוצעו בתקנון, כמו גם ההחלטות המתייחסות להוצאת המושב מחברותו בארגון חסרות תום לב וחסרות תוקף בהיותם מקפחים, מפלים, מגמתיים, חסרי סבירות, ומנוגדים למטרות הארגון שנועדו לשפר מצב החברים בו. מכאן העתירה שבפניי. ד. לאחר שתיק זה הועבר מביהמ"ש המחוזי בתל אביב לבימ"ש זה נתקיימו בפניי מספר ישיבות בהן עשיתי מאמץ ליישב את ההדורים בין הצדדים, נסיון אשר נכון לשעה זו לא עלה יפה. בישיבה מיום 28.3.99 התגבשה ההסכמה הדיונית הבאה שקבלה תוקף של החלטה: 1. ב"כ משיבה מס' 1 עו"ד סמואל יטען שיש להעביר את הדיון בהליך זה בפני בורר ויגיש בנושא זה טיעון בכתב. ב"כ המושב עו"ד מנור ישיב לו. 2. אם תתקבל טענת עו"ד סמואל יועבר הדיון לבוררות, ואילו אם תידחה טענה זו יקבע ביהמ"ש את המ' הפתיחה גופה לדיון, דהיינו, לדיון בתיק העיקרי (הכוונה היא: ללא דיון בסעד הזמני). 3. טענת ב"כ המשיבה עו"ד סמואל לפיה חייב המושב למצות תחילה זכויותיו לטיעון ולדיון בפני האסיפה הכללית, טענה זו תישמר לעו"ד סמואל, והוא יוכל להעלותה במסגרת הדיון בהמ' הפתיחה עצמה. עתה מונחים בפניי טיעוני הצדדים. ה. בטיעוניו מציין ב"כ המשיבה כי תובענת המושב מתייחסת לשני נושאים עיקריים: האחד: הליכים הננקטים ע"י הארגון להוצאת המושב מחברותו בארגון. השני : תוקף התיקון שנעשה לתקנון הארגון באפריל 1994. אשר לנושא של תוקף התיקון אשר נעשה לתקנון אין ב"כ המשיבה חולק על כך שנושא זה נתון לסמכות בלעדית של ביהמ"ש. לעומת זאת באשר לתוקף ההליכים של הוצאת המושב מחברותו בארגון סבור ב"כ המשיבה כי הפורום המתאים לדון בסוגיה זו הינו בורר שימונה לפי התקנון, ולכן יש לדעת ב"כ המשיבה לעכב את הליכי הדיון בחלק זה של התובענה. מסביר ב"כ המשיבה שהואיל וסעיף הבוררות בתקנון, בנוסחו הקיים, הוא פועל יוצא מתיקון התקנון, הרי הדיון בנושא הליכי הוצאת המושב מחברותו בארגון מותנה בהכרעת בית המשפט בנושא תוקפו של תיקון התקנון שכן אם אכן תיקון התקנון איננו תקף, ממילא גם לא ניתן להסתמך על סעיף הבוררות שבנוסח המתוקן, בכל הנוגע להוצאת המושב מחברותו בארגון. לכן מציע ב"כ המשיבה שתחילה ידון ויחליט ביהמ"ש בשאלת תקפו המחייב של תיקון התקנון. אם ייקבע שהתיקון תקף כי אז יש לעכב את המשך ההליכים בפני ביהמ"ש, כדי לאפשר מיצוי ההליכים הפנימיים בארגון, ולאחר מכן, לפי הצורך, לדון בשאלות הוצאת המושב מחברותו בארגון בפני בורר, וזאת לפי הוראות התקנון. לדעת ב"כ המשיבה סוגיית הוצאת חבר מן הארגון ראויה להידון בבוררות, שכן סוגיית הוצאת חבר מן הארגון איננה כלולה בגדר הענינים המהותיים היורדים לשורש קיומה של האגודה (ענינים קונסטיטוציוניים) וכל ענינה במסגרת הצרה של היחסים אשר בין החבר לאגודה. לדעת ב"כ המשיבה סוגיית הוצאת חבר מן האגודה היא ענין פנימי במסגרת יחסים שבין החבר לאגודה, ולא ענין קוסנטיטוציוני המשליך על צדדים שלישיים. במיוחד אמורים הדברים נוכח העובדה שנשוא הסכסוך נובע מהעדר פעילות עסקית של המושב בארגון. עוד מפנה ב"כ המשיבה לכך שהכרעת סכסוכים בין חבר לאגודה, לרבות בנושא הוצאת חברים, באמצעות בוררות, היא דבר נהוג ומקובל בתחום האגודות השיתופיות. ב"כ המשיבה מפנה לתקנה 5 (א) בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג - 1973 לפיה עשויה חברותו של חבר באגודה לפקוע, בין היתר, עם הוצאתו מן האגודה לפי החלטת רשות מרשויות האגודה שבסמכותה להחליט על הוצאת חברים מן האגודה (ס"ק 5 של התקנות), או במידה שועד ההנהלה של האגודה או רשות אחרת קבעו כי חדלו בחבר הסגולות הדרושות לחברותו לפי התקנות (ס"ק 3). עוד מציין ב"כ המשיבה, בעמ' 6 רישא של טיעוניו, שככלל כל נושא הוצאת חבר אמור להיות מוסדר בתקנון האגודה (סעיף 5 של תקנות האגודות השיתופיות (חברות). ב"כ המשיבה מבקש איפוא כי ייקבע שסוגיית הוצאת חבר מן האגודה היא ענין פנימי שניתן להכריע בו במסגרת בוררות, ובעניננו קיים סעיף בוררות בתקנון המשיבה, ולכן עותר הוא לכך שביהמ"ש ידון תחילה בענין תקפו של תיקון התקנון, ולעכב לאחר מכן את המשך הדיון בתובענה כדי לאפשר מיצוי ההליכים הפנימיים באגודה, ובסופו של דבר, ובמידת הצורך, לקיים דיון בפני בורר לפי הוראות התקנון. ו. שונה עמדת ב"כ המושב. לדעתו יש לדחות את טענת ב"כ המשיבה על הסף זאת מן הטעם שלפחות לגבי חלק מן השאלות המתעוררות בתובענה מודה ב"כ המשיבה שהינן קונסטיטוציוניות שלא ניתן להעבירן לבוררות ועליהן להיות נדונות בביהמ"ש. בכך נסוג ב"כ המשיבה מבקשתו להעברת הסכסוך כולו לבוררות (כך טוען ב"כ המושב). אשר לבקשת ב"כ המשיבה לפיצול הדיון כך שתחילה יכריע ביהמ"ש בתוקפו של תיקון התקנון, ולאחר מכן יעביר את המחלוקת לבוררות, טוען ב"כ המושב כי זהו פיצול מלאכותי שיגרום לכפל התדינויות מיותר, במקום שביהמ"ש יכריע בסכסוך בפעם אחת, והרי העברת הסכסוך לבוררות נועדה להביא לפתרון מהיר ויעיל של סכסוכים פנימיים. טוען ב"כ המושב שאין הצדקה להפריד את הדיון ולברר בבימ"ש את תקפו של תיקון התקנון, ולהעביר לאחר מכן את המחלוקת לבוררות, שכן השאלות העומדות לדיון הינן חוקתיות בהיותן קשורות לחוקיות ותוקף תקנות האגודה והחלטותיה, ענינים אלה אינם ניתנים להפרדה ויש לדון בכולם כמקשה אחת. מוסיף וטוען ב"כ המושב שגם שאלת הוצאת חבר מאגודה היא שאלה שיש לסווגה כשאלה חוקתית ואין להעבירה לבוררות. ב"כ המושב מפנה לאותן דעות בפסיקה התומכות בכך שסכסוך בענין הוצאת חבר משורות האגודה הינו סכסוך בענין קונסטיטוציוני, ומדגיש הוא שהסעד המבוקש כאן איננו כספי (כמו ב- ע.א. 81 / 234, ל"ו (4) פד"י, עמ' 113), כי אם הצהרה בדבר בטלות ההליכים וההחלטות שנועדו להביא להוצאת המושב מן האגודה. עוד מפנה ב"כ המושב, בין היתר, גם לדבריה של פרופ' ס. אוטולנגי בענין זה בעמ' 90 של ספרה בוררות - דין ונוהל, מהדורה שלישית. ז. לאחר ששקלתי בדבר ועיינתי בטיעוניהם המפורטים והמנומקים של ב"כ שני הצדדים הגעתי למסקנה שיש לדחות טענת המשיבה בדבר העברת המחלוקת לדיון בבוררות. כפי שמציין ב"כ המשיבה בעצמו בטיעוניו, השאלה מה תוקפו של התיקון אשר נעשה בתקנון הארגון באפריל 1994 היא שאלה קונסטיטוציונית ואין להעבירה לבוררות. עליה להיות מוכרעת בביהמ"ש, ועד כאן גם אין כל מחלוקת בין הצדדים. ממשיך ב"כ המשיבה ומציע כי הסוגיה האחרת, דהיינו, כל הסכסוך בהליכים הננקטים ע"י הארגון לשם הוצאת המושב מחברותו בארגון תידון בבוררות לפי הוראות התקנון, זאת כמובן לאחר שביהמ"ש ידון ויכריע בתקפו של תיקון התקנון מאפריל 1994. ככלל, ראוי בהחלט לכבד רצונם של הצדדים כפי שהתגבש בסעיף בוררות, ואם ניתן להפריד באופן עניני בין סוג אחד של סכסוך בין צדדים, לבין סוג אחר של סכסוך בין אותם צדדים, אין מניעה להורות כי עסקה אחת שסעיף הבוררות חל עליה תועבר לבוררות והעסקה האחרת שאין סעיף בוררות לגביה, תידון בדרך הרגילה בביהמ"ש (עיין: ספרה של פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל, מהדורה שלישית, בעמ' 141). דא עקא: עניות דעתי היא שבעניננו פיצול כזה הוא מלאכותי הואיל ואין מדובר בשני ענינים שונים אלא בשאלות הקשורות בינן לבין עצמן באופן מהותי, הווה אומר, תקפו של תיקון התקנון מאפריל 1994 ולאורו, ובהמשך לו, תקפם של הליכי הוצאת המושב מחברותו באגודה השיתופית משקי עמק יזרעאל, הליכים שלגביהם מבוקשת הצהרה כי אלה בטלים וחסרי תוקף, וכי לא נתקיימו עילות להפסקת חברותו של המושב באגודה השיתופית הנ"ל. כאמור, לדעתי, בנסיבות הענין, פיצול כזה מלאכותי. לדעתי, הוא גם לא יתרום לפתרון מהיר ויעיל של המחלוקת בין הצדדים. ח. מעבר לכך, וגם אלמלא נדרשתי לשאלה: פיצול כן או לא, נראה לי שסוגיית ההליכים שננקטו וננקטים להוצאת המבקש מחברותו במשיבה, והשאלה כלום נתקיימו העילות להפסקת החברות, היא בנסיבות הענין שבפנינו שאלה קונסטיטוציונית שאין להעבירה לדיון בבוררות. יובהר, שבמקרה שבפנינו שאלת חברותו של המושב באגודה השיתופית משקי עמק יזרעאל אינה מתעוררת כשאלה אינדצידנטלית גרידא, כי אם כשאלה המהותית והמרכזית שבמחלוקת. בענין ע"א 81 / 234 ירמה נ. מזרע, ל"ו (4) עמ' 113, הנזכר בטיעונים של הצדדים, סבר כב' השופט יהודה כהן, שהיה בדעת מיעוט, שענין חוקיותה של החלטה להוצאת המערער מן הקיבוץ צריכה להיות מוכרעת ע"י ביהמ"ש ללא בוררות. ואולם דעת הרוב היתה שיש לדחות את הערעור ולהשאיר בעינה החלטת ביהמ"ש המחוזי בדבר עיכוב ההליכים. כב' השופט א. ברק (כתארו אז), ולפסק דינו הסכימה כב' השופטת ש. נתניהו, ציין כי הוא נוטה לדעה שהחלטה להרחיק חבר מאגודה היא ענין חוקתי, אלא שלדעתו באותו ענין ניתן היה להשאיר את השאלה בצריך עיון, זאת מן הטעם שהתובענה של אותו מערער ב- ע"א 81 / 234 לא היתה כלל לשוב לקיבוץ, אלא תביעתו היתה תביעת פיצויים הואיל וההחלטה בדבר הוצאתו מן הקיבוץ לא היתה כדין, משמע, הסכסוך היה בדבר הזכויות הכספיות, ומכאן, שמדובר בענין פנימי. ואפילו נראה בה שאלה קוסנטיטוציונית הרי היא מתעוררת באורח אינצידנטלי, ובהמשך: "בהיות ההכרעה החוקתית אינצידנטלית אין לה כל השפעה על האגודה כולה, על מבנה מוסדותיה, על מספר חבריה, ועל חוקיות החלטותיה על פי תקנונה. ההכרעה היא בין הצדדים המעורבים, בינם בלבד, ונושא ההכרעה הוא כספי" (עיין: ע"א 81 / 234, שם, בעמ' 116 סיפא - עמ' 117). ט. עינינו הרואות: ניתן לומר כי המקרה העומד לדיון בפנינו, ושבו אני נדרש להכריע, הוא למעשה בבחינת ה"איפכא מסתברא" של פסק הדין אשר ניתן בע.א. 81 / 234. שאלת הפסקת חברותו של המושב באגודה השיתופית משקי עמק יזרעאל מתעוררת בסכסוך נשוא המחלוקת בפניי, לא כשאלה אינצידנטלית, אלא כשאלה המרכזית והמהותית שעומדת לדיון בין הצדדים. הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה שבפניי איננו סעד כספי אלא מבוקש בו פסק דין הצהרתי שיקבע כי התיקונים שנעשו בתקנון האגודה מחוסרי תוקף, וכי ההליכים שננקטו בקשר להוצאת המושב מחברותו באגודה השיתופית בטלים וחסרי תוקף ולא נתקיימו העילות להפסקת החברות של המושב באגודה השיתופית. האם זהו מקרה בו ניתן לטעון שהשאלה שבמחלוקת אין לה השפעה על האגודה כולה, מבנה מוסדותיה, וחוקיות החלטותיה על פי תקנונה? נראה לי שדווקא מתוך ניתוח הנימוקים שהוליכו את כב' הנשיא א. ברק למסקנה כי במקרה אשר נדון בפניו, בענין ע.א. 81 / 234, ניתן לקבוע כי השאלה שם היתה ענין של סכסוך פנימי, או לכל היותר ענין חוקתי המתעורר באופן אינצידנטלי, הרי דווקא נימוקים אלה אמורים להוביל אותנו למסקנה ההפוכה בדיוק במקרה שבפנינו, הואיל ונסיבות הענין, על פי המוסבר לעיל, מצביעות בצורה ברורה על כך שבעניננו השאלה המתעוררת היא שאלה בענין קונסטיטוציוני, הנוגע ישירות למבנה המוסדות וחוקיות ההחלטות של האגודה, ולכן אני סבור שאין להורות על עיכוב הדיון לצורך קיום בוררות , ויש לדון ולהכריע במחלוקת במסגרת ביהמ"ש. י. באי כח הצדדים הפנו אותי בין היתר, להחלטה שנתתי בענין בר"ע (חיפה) 96 / 886 רפאל אוזלבו נגד אגד ואח', תקדין מחוזי, כרך 96 (3) עמ' 218. באותו ענין קבע בימ"ש השלום כי יש לעכב את ההליכים לצורך העברת המחלוקת לבוררות לפי תקנה 45 (א) של תקנות האגודה, ובהחלטתי מיום 5.8.96 דחיתי את בקשת רשות הערעור, משקבעתי שהמדובר בסכסוך פנימי הנובע מעסקי האגודה, גם אם במסגרת בירור טענות המבקש יהא צורך לדון באופן אינצידנטלי בשאלות שהינן חוקתיות. נראה לי שאין הנדון דומה לראיה. ראשית - קיים הבדל במהות המחלוקת בשים לב לכך שבענין בר"ע 96 / 886 המחלוקת בין הצדדים היתה לגבי איוש תפקיד, שכן המבקש שם עתר לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו החלטת מזכירות אגד בדבר ביטול מינויו כמנהל סניף קו 45 בטלה, כמו גם החלטת המזכירות בדבר ביטול תקן של מנהל הסניף. יש מקום להבחין, לדעתי, בין סכסוך בתוך האגודה ביחס לאיוש תפקיד מנהל סניף, לבין סכסוך שענינו הפסקת חברותו של המושב באגודה השיתופית של משקי עמק יזרעאל. שנית - ההבדל הנוסף הוא שבענין בר"ע 96 / 886 ניתן אכן לקבוע שאם מתעוררות במסגרת בירור טענותיו של המבקש שאלות חוקתיות, הרי הדיון בהן יהא אינצידנטלי, לעומת זאת, וכפי שהסברתי, במקרה שבפנינו הסכסוך מתרכז ומתמקד כל כולו בשאלות חוקתיות. יא. מעבר לאמור לעיל אני מפנה לדבריה של הפרופ' ס. אוטולנגי בספרה בוררות-דין ונוהל, מהדורה שלישית, עמ' 85-90, שאליו היפנו באי כח הצדדים. כותבת הפרופ' ס. אוטולנגי, שם, בעמ' 90: "לי אין ספק בכך, שחברות באגודה היא ענין קונסטיטוציוני: לחברותו של אדם באגודה יש חשיבות לא רק לגביו הוא, אלא גם לגבי האגודה עצמה.....". ובהמשך באותו עמוד: "במלים אחרות, להחלטה בדבר חברות יש חשיבות לא רק מבחינת מערכת היחסים בין האדם לאגודה, אלא גם מבחינת תוקף ההחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית, לרבות תוקף פעולות הוועד, שנבחר על סמך השתתפות אדם שלא היה זכאי לבחור, וכו'. מאחר שתוקפן החוקי של פעולות התאגיד בכללותו, כאישיות משפטית, תלוי בדרך קבלתן, ומאחר שהשתתפות פעילה בהצבעות מצד אדם, שאינו חבר בתאגיד, עלולה לפגוע בתוקפן, דומתני שלא יכול להיות ספק בכך, שגם חברות הינה ענין קונסטיטוציוני מובהק". יב. טוען ב"כ המשיבה שניתן להגיע למסקנה כי נושא הוצאת חבר מן האגודה מהווה, לגישת מחוקק המשנה, ענין פנימי (ולא קונסטיטוציוני) זאת בשים לב לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג1973-. יצויין כי לדעתה של פרופ' ס. אוטולנגי, כעולה מן האמור בספרה הנ"ל, בעמ' 90 סיפא, חברות באגודה בהיותה ענין קונסטיטוציוני מובהק אינה ניתנת להכרעה בבוררות אלא אם הדבר נקבע על פי הוראת חוק, ואולם בחקיקה ראשית אין כל רמז לאפשרות כזו של הכרעה בענין חברות באגודה בדרך של בוררות, (עיין, שם, בעמ' 91 סיפא לספרה הנ"ל של פרופ' ס. אוטולגני) (ההדגשה שלי - י.ג.). מכל מקום, משהגעתי למסקנה כי המחלוקת בדבר הליכי הפסקת חברותו של המושב באגודה השיתופית משקי עמק יזרעאל, היא שאלה קונסטיטוציונית, רשאי וחייב בית המשפט לקבוע האם ראוי לעכב את ההליכים לצורך העברת המחלוקת לדיון בבוררות. בשים לב לכך שהשאלה בעניננו איננה מתעוררת באופן אינצידנטלי אלא נוגעת מהותית בשאלות שיש להן השפעה על האגודה כולה, מבנה מוסדותיה, וחוקיות החלטותיה, ראוי ונכון יהא שבית המשפט יימנע במקרה ספציפי זה מלהעביר את המחלוקת לדיון בבוררות. יג. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את בקשת המשיבה להעברת הדיון בהליך זה לבוררות. המושב זכאי לפסיקת הוצאותיו המשפטיות בגין הליך זה. אקבע הוצאות אלה בתום הדיון בתובענה העיקרית.יישוב סכסוכיםאגודה שיתופיתבוררות