מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוצאה רפואית חריגה: מהות ההליך 1. לפני בקשה מאת ראש ההוצאה לפועל בירושלים, לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, להבהיר את משמעות המושגים "הוצאה רפואית או חינוכית חריגה", המופיעים בהסכמת הצדדים בתיק מ.א. 963/94, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 1.11.94. 2. יודגש כי הסכמת הצדדים הייתה להצעת בית המשפט, שהועלתה ונתקבלה על דעת הצדדים בקדם המשפט היחידי שהתקיים בתיק זה. להבדיל ממצב של חוזה בין צדדים אשר מקבל תוקף מחייב של פסק דין, מדובר כאן בהצעה שגובשה על ידי בית המשפט (אם כי מתוך מטרה להגיע לעמק השווה בין הצדדים). על כן, נדרשת בהליך זה הבהרה של עמדת בית המשפט. עם זאת, מכיוון שמדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, אזי ככל שיש בידי ראיות על כוונת הצדדים ואומד דעתם בעת מתן ההסכמה, אתן להן משקל. רקע עובדתי 3. ענינה של משפחת מואס נדון בפני בשנת 1994. 4. מדובר בתביעה להחזקת ילדים ולמזונות שהגישו אהובה מואס וילדיה נגד הבעל והאב, יעקב מואס. לבני הזוג שלושה ילדים: לימור, ילידת 1984, שירן, ילידת 1988 ו- יניב, יליד 1989. 5. בקדם המשפט (היחידי) שהתקיים ביום 1.11.94 הודיעו הצדדים כי הם מסכימים להצעת בית המשפט לפיה הנתבע ישלם ישלם לתובעים: דמי מזונות חודשיים בסך 2,000 ש"ח (החל מיום 1.9.94 וצמוד למדד המחירים לצרכן), מלוא המשכנתא החלה על דירת הצדדים, ¼ מחשבונות הטלפון, וכן חצי מכל הוצאה רפואית או חינוכית חריגה שתידרש עבור הילדים (כנגד קבלות מתאימות). להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין. 6. ביום 6.7.99, כעבור כחמש שנים, הגישה האשה ללשכת הוצאה לפועל בירושלים בקשה לאכיפת מלוא פסק הדין. בין היתר טוענת האשה בבקשתה כי הבעל אינו משלם את חלקו מסך התשלום עבור: טיפולי השיניים של הילדים (סה"כ 2,765 ש"ח במועד הבקשה), קיטנות (5494 ש"ח) טיולים מטעם בי"ס (758 ש"ח), חוגים (538 ש"ח) ו"מבחני הדסה" (110 ש"ח). לטענת האשה, אלה הן הוצאות "חריגות", כמובנן בפסק הדין מיום 1.11.94. הבעל, כמובן, חלוק עליה. מכאן בקשת ההבהרה שהועברה אלי ע"י ראש ההוצאה לפועל. בטרם ניגשתי להשיב לראש ההוצאה לפועל, ביקשתי מן הצדדים לפרט טענותיהם, כחובתי על פי תקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979. להלן טענות הצדדים כפי שהובאו בתגובתם. טענות הצדדים 7. טענת האשה היא כי ההוצאות החינוכיות המפורטות לעיל הן 'הוצאות חריגות', שכן אין הן הוצאות "שוטפות רגילות", ואילו ההוצאה הרפואית - טיפולי השיניים - הינה 'הוצאה חריגה', מכיוון שאינה כלולה ב'סל הבריאות'. בשולי תגובתה מציינת האשה כי "מה עוד" שלבעל משרה קבועה והוא משתכר כ- 12,000 ש"ח בעוד היא מובטלת. בענין זה עלי לומר כבר כעת, כי אין לנתוני השכר של הבעל ולפערים בין מצבם הכלכלי שלו ושל האשה נכון להיום, כל שייכות להליך דנן, שענינו בהבהרת פסק דין שכבר ניתן. הליך ההבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, מעצם טיבו וטבעו, לא נועד לשינוי פסק הדין, גם לא לנוכח שינויים בנסיבות, אלא אך ורק להבהרת המשמעות שהיתה מונחת בעת מתן פסק הדין, ביסוד המונחים הדרושים הבהרה, כדברי כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 464/78 בניסטי נ' בניסטי, פ"ד לג(1) 151, בע' 154, לאמור: "...בעקבות בקשת הבהרה המוגשת לו במסגרת סעיף 12 לחוק הנ"ל...מפרש בית המשפט את הכתוב, איננו מוסיף עליו ואיננו גורע ממנו...". 8. הבעל טוען (באמצעות ב"כ עו"ד א' אשכנזי) כי דמי המזונות כוללים את כל צורכי הילדים וכי משמעות המונח 'הוצאות חריגות' הינה: "הוצאות שלא נצפו ולא יכלו להיות נצפות בעת כריתת ההסכם או מתן פסה"ד ותשלומן לא נצפה ולא יכול היה להיות נצפה". הבעל מבהיר כי לשיטתו הוצאות חריגות הינן הוצאות עבור טיפולים פסיכולוגיים, טיפולים רפואיים שאינם מכוסים בסל הבריאות, או מתן עזרה לימודית מיוחדת אשר לא ניתנת במסגרת ביה"ס. הבעל גם מציין כי הסכים לשלם את מלוא המשכנתא החלה על דירת הצדדים, למרות שאין עליו חובה לעשות כן מדיני מזונות. גם זו טענה אשר איננה רלוונטית לעניננו, שכן היא מתייחסת לזכותם של הילדים והאשה למדור, ונשיאתו של הבעל בתשלום המשכנתא איננה מייתרת את הצורך לדון בזכויות ובצרכים האחרים של הילדים. מכל מקום, שלא כפי שמציין ב"כ הבעל בתגובתו, הזכות למדור היא חלק מן הזכות למזונות וחובתו של הבעל לספק לילדיו ולאשתו מדור, הינה חלק מחובת המזונות (ב. שרשבסקי דיני משפחה (מהדורה רביעית מורחבת, תשנ"ג) 106-107, 375). הבהרת בית המשפט 9. במונח "הוצאה חריגה", בו נקטתי בהצעתי שקיבלה את הסכמת הצדדים, התכוונתי להוצאה נדרשת (דהיינו חיונית) שעצם קיומה, או היקפה, היו בלתי ניתנים לצפיה או לכימות במועד פסק הדין. חתרתי למצוא פתרון מוסכם לכך שמצד אחד יש הוצאות רפואיות וחינוכיות שעל הבעל לשאת בהן במסגרת חובתו לזון את ילדיו (אם כי לנוכח הסכמת הצדדים, תשא האם במחציתן), ומצד שני אין אפשרות להעריך מראש אם בכלל ובאיזה גובה תהיינה הוצאות אלה. על כן לא הייתה אפשרות לכלול אותן מראש בסך הקבוע שעל האב לשלם לילדיו. 10. אנסה להעריך גם את אומד דעת הצדדים עובר להסכמתם להצעתי: (א) כאשר האשה פירטה בכתב תביעתה את הצרכים השוטפים של הילדים שהיא דורשת מן האב לשלם (סעיף 12 לכתב התביעה), היא לא כללה הוצאות רפואיות, והיה זה בוודאי מן הטעם שסברה היא כי הוצאות אלה יכוסו ע"י מערכת הבריאות הציבורית (קופת חולים), ולא מן הטעם שהייתה סבורה שאין אלה צרכים שעל האב לשאת בהם במסגרת חובתו הכללית לזון את ילדיו. לעומת זאת בתת פרק ההוצאות החינוכיות, יש פירוט, הכולל חוגים, ספרים ואמצעי לימוד (סעיף 12(ו)). ומכאן שאף האשה לא סברה, עובר להסכמתה להצעת בית המשפט, כי חוגים אינם בגדר הצרכים השוטפים, כלומר שהייתה מודעת לכך כי הם נכללים כבר בחישוב סך המזונות החודשי אותו נקבע שעל הבעל לשלם. (ב) הבעל, מצידו, לא פירט בכתב הגנתו מהם צרכי הילדים השוטפים, בהם עליו לשאת, והסתפק באמירה כי "הילדים זכאים למזונות והוא כאביהם דאג להם וידאג להם" (סעיף 11(ג) לכתב ההגנה [במאמר מוסגר יצויין כי סירובו של האב לשאת בטיפולי השיניים של ילדיו, בהנחה שאין הם מכוסים על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי, איננו עולה בקנה אחד עם אמירה זו]. סביר לדעתי להסיק מהעדרו של 'פירוט נגד', הסכמה של הבעל עם הפריטים המופיעים בכתב התביעה בהקשר זה. ומן הכלל אל הפרט 11. בנוגע להוצאות הרפואיות, הרי במסגרת חובת המזונות של אב לילדיו קיימת גם החובה לשאת בהוצאות הריפוי שלהם. עם זאת, היות ונמצאנו אז - ולמעשה גם היום - תחת המשטר של ביטוח בריאות ע"י קופת חולים, ניתן היה לצפות, במועד פסק הדין, שככלל, הוצאות הריפוי ישולמו ע"י קופת חולים, וכי הוצאה שאינה משולמת ע"י קופת חולים תהיה בדרך כלל חריגה. כוונתי הייתה, שבכל הוצאה רפואית חיונית, שלא הייתה או שלא תהא מכוסה ע"י ביטוח בריאות, ישאו הצדדים בחלקים שווים. על כן, ככל שטיפולי השיניים (או טיפולים רפואיים חיוניים אחרים) אינם משולמים ע"י קופת חולים, הם בבחינת הוצאה חריגה, ועל הבעל לשאת במחצית עלותם. נדמה לי שבנושא זה גם אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים, שהרי הבעל, בתגובתו לבקשת ההבהרה, מציין כי טיפולים שאינם נכללים בסל הבריאות הינם בבחינת 'הוצאה חריגה' (סעיף 11 לתגובתו). 12. אשר להוצאות החינוכיות. ניתן היה להעלות על הדעת, במועד פסק הדין, שיתכן ותהיינה הוצאות חינוכיות חיוניות, אם כי חריגות, במובן זה שאין ודאות לגבי התרחשותן, ואין ודאות לגבי תדירותן ומשכן, ועל כן אין אפשרות לכלול אותן מראש בתחשיב סך המזונות שעל הבעל לשלם לאשתו ולילדיו מידי חודש בחודשו. התכוונתי שהצדדים ישאו בהוצאות מסוג זה בחלקים שווים. סוג זה של הוצאות כולל הוצאות עבור שיעורי עזר (אשר נדמה לי כי הבעל מסכים לעקרון לפיו עליו לשלמם, שהרי בתגובתו (סעיף 11) הוא מציין כי הוצאה עבור "עזרה חינוכית מיוחדת אשר לא ניתנת במסגרת בית הספר" היא דוגמא להוצאה חריגה). הוצאות אלה הן חיוניות לצרכי הילדים, אם כי לאור אי הודאות לגבי קיומן, לא ניתן היה לכלול אותן מראש בתשלומי המזונות החודשיים של הבעל. כך גם ההוצאות עבור "מבחני הדסה", אשר סביר להניח כי ההורים לא צפו אותן במועד ההסכמה. מנגד, סביר היה לצפות מראש הוצאות עבור קייטנות, ועבור טיולים במסגרת בית הספר, כך שהן נלקחו בחשבון הסך של 2,000 ש"ח. סוף דבר 13. אני מבהיר כי בהתאם לפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 1.11.94 על האב לשאת ביחד עם האם, בחלקים שווים, בהוצאות הבאות: טיפולי שיניים (ככל שאינם משולמים ע"י קופת חולים) וכל טיפול רפואי חיוני אחר שאינו משולם ע"י קופת חולים, שיעורי עזר ומבחני מכון 'הדסה'. לעומת זאת, ההוצאות עבור קייטנות, חוגים וטיולי בית ספר אינן הוצאות חריגות (על פי ההבהרה שניתנה כאן למונח זה) ואין על האב חובה לשאת בהן מעבר לדמי המזונות החודשיים שעליו לשלם לאם. רפואההוצאות רפואיות