הוכחת קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוכחת קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף: 1. השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא- האם כדין דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") את תביעתה של התובעת לקצבת שארים? השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו: 2. לטענת התובעת, בשנת 1993- שנות העשרים לחייה, היא הכירה את מר שמואל גרובר ז"ל, (להלן: "המנוח"), שהיה אותה עת בן 51 ומאז ועד למועד פטירתו, הם היו בני זוג. 3. על שמו של המנוח היו רשומות, בין היתר, שתי דירות: האחת- ברח' אחד העם 10 בחיפה (להלן: "הדירה באחד העם"), והשנייה- ברח' קלר 15/2 בחיפה (להלן: "הדירה בקלר"). כמו כן, למנוח היה עסק של עיצוב תכשיטים שהיה ממוקם בסמוך לדירה באחד העם, באופן שהפרידה ביניהם דלת. ברשות המנוח היו 4 תוכים גדולים, כלב וציוד גלישה רב, בדירה באחד העם. 4. בהתאם לאישור מחזיקים בדירה מאת עיריית חיפה, וכפי שעלה מתצהירה של התובעת, בין השנים 2006 -2002 התגוררו התובעת והמנוח בדירה באחד העם. 5. לתובעת ולמנוח בת משותפת, אשר נולדה ביום 20/9/07. 6. מאז הולדת הבת המשותפת, התגוררה התובעת יחד עם בתה, בדירה בקלר, כאשר לטענתה מאותו המועד לה ולמנוח היו שתי קורות גג משותפות- הדירה באחד העם והדירה בקלר, ושניהם נהגו בשתי הדירות מנהג בעלים. 7. ביום 21/11/09 נפטר המנוח, באופן פתאומי כתוצאה מהתקף לב. 8. תביעתה של התובעת מיום 28/1/10 לקצבת שארים שהגישה לנתבע, נדחתה ביום 8/8/10, מהנימוק המרכזי, לפיו, בשעת פטירת המנוח, לא הייתה התובעת אשתו ולא הייתה ידועה בציבור כאישה המתגוררת עימו. 9. במסגרת הליך ההוכחות העידו התובעת, מר אלי חכים- חבר ילדות של המנוח, המתגורר ברח' קלר 15 מאז שנת 2004 וד"ר אברהם שמפנייר- המשמש כרופא שיניים, ומכיר את המנוח משנת 1996. 10. עיקר טענות התובעת: א. התובעת הציגה לפני בית הדין ראיות שונות, מהם עולה מפורשות כי היא והמנוח קיימו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף, בדרכם הייחודית. ב. הדירה בה התגוררה התובעת והבת ברח' קלר נרכשה על ידי התובעת והמנוח במשותף. ג. מאז נולדה בתם המשותפת ועד למועד פטירתו, נשא המנוח בכל הוצאות התובעת, דוגמת חשבונות לחברת החשמל, כבלים, מים, ארנונה, הוצאות מחיה שוטפות וכדומה. 11. עיקר טענות הנתבע: א. במסגרת "שאלון ידועים בציבור" אותו נדרשה התובעת למלא, היא כתבה מפורשת, שהיא והמנוח התגוררו בנפרד מטעמי נוחות ויכולת. ב. תקופות מסוימות התגוררו התובעת והמנוח יחד, אולם, הדבר לא היה כך במשך כל תקופת הכרותם. ג. המנוח התגורר ברח' אחד העם, ואילו התובעת התגוררה בדירה ברח' קלר. לא מן הנמנע שהמנוח ביקר בדירה ברח' קלר בתדירות מסוימת, אולם אין די בכך בכדי לראותם כחיים חיים משותפים כבני זוג תחת קורת גג אחת. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 12. סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי לאלמנתו של מבוטח שנפטר תשולם גמלת שאירים בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 255 לחוק. 13. סעיף 238 לחוק מגדיר אלמנה כ"מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו". 14. לפי סעיף 1 לחוק, מוגדרת " "אשתו" - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". 15. בהתאם לכך, ידועה בציבור של מבוטח, הינה בגדר "אלמנה" על פי סעיף 238 לחוק, בהתמלא שני תנאים מצטברים: האחד- בשעת פטירתו של המבוטח היא הייתה ידועה בציבור כאשתו; והשני- בשעת פטירתו של המבוטח, היא גרה עימו (ראה בנוסף: עב"ל (ארצי) 28455-04-11 המוסד לביטוח לאומי- ויקטוריה גודן (7/1/13). 16. ההלכה הפסוקה קבעה מבחן כפול לצורך הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור": "יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי פילגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק אשה, ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי-מוצלחים ומדכאים; והאשה, הפילגש - אצלה תופש בדרך כלל מקום נכבד מצבו החמרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת היא מעניקה לו את חסדיה הגופניים. היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית. משק בית משותף כזה נבדל מהנעשה, למשל, בהעסקת עוזרת או מטפלת, גם כשקורה והמעסיק מקיים עמה יחסי מין" (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר, פ"ד כ"ד (1) 617). 17. ומכאן, נפנה לבחינת המקרה שלפנינו, תוך שימת הדגש על קיומו של המבחן הכפול להכרה בבני זוג כידועים בציבור. היינו, קיום יחסי משפחה, מערכת יחסים המבוססת על רגשות חיבה, הבנה, מסירות ונאנמנות המעידה על קשירת גורל, וניהול משק בית משותף, כפועל יוצר טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים (דב"ע 37/97 - 6 פוגל- מבטחים, פד"ע לב 372). 18. ביום 28/1/10 הגישה התובעת תביעתה לנתבע, במסגרתה נדרשה בהמשך, למילוי שאלונים ובירורים שונים (ראה נספחי כתב התביעה). במסגרת "שאלון לידועים לציבור", כתבה התובעת את כתובתו של המנוח בדירה באחד העם, ואת כתובתה החל מחודש 7/07 בדירה בקלר. התובעת פירטה באותו השאלון כי: "תקופות מסוימות התגוררנו יחדיו בדירתו באחד העם 10 בחיפה, אולם שנינו העדפנו מגורים נפרדים (מטעמי נוחות ויכולת). לאחר הולדת בתנו ביום 20/9/07 רכשנו (במשותף) את הדירה ברח' קלר 15 בחיפה, אשר נרשמה ע"ש בלבד מטעמי מיסוי. ע"פ צוואתו, הדירה עוברת ע"ש". עוד עלה מהשאלון, כי מאז הולדת הבת המשותפת, התובעת לא עבדה והמנוח הוא שנשא בכל ההוצאות, דוגמת חשבונות החשמל, ארנונה מים והוצאות המחיה השונות. כתימוכין לטענתה זו, צירפה התובעת לשאלון, בין היתר, את המסמכים הבאים: - תצהירים מאת אחיו של המנוח- מר אברהם גרובר, גיסתו של המנוח- גב' נורית גרובר ושל חברתו הקרובה של המנוח- גב' יעל פריד; - צוואת המנוח, במסגרתה הוריש המנוח לתובעת, בין השאר, את הדירה ברח' קלר ומחצית מכל רכושו; - חשבונות חשמל של הדירה בקלר, הרשומים על שמו של המנוח; - אישור מעירית חיפה מיום 17/2/10, על המחזיקים בדירה באחד העם, בה מופיע שמה של התובעת מיום 1/12/02 ועד ליום 1/1/06; - אישורים מעיריית חיפה על תשלומי מים וארנונה הרלוונטיים לשנים 2009- 2008, בהם מופיע שמה של התובעת כמשלמת בדירה בקלר, ואישורי תשלום באמצעות כרטיסי האשראי של המנוח (בנוסף, צירפה התובעת תדפיס כרטיס האשראי של המנוח, בו מופיע מספר ארבע ספרות אחרונות זהה לאישורי התשלום); - קבלה הרשומה על שמו של המנוח לתשלום וועד הבית לחודשים 08/ 6- 1 בדירה בקלר; - רשימת מפרט ביטוח לדירה בקלר מאת "מנורה מבטחים", הרשום על שמם של התובעת ושל המנוח (נספחי כתב התביעה). יצוין שבנוסף למסמכים אלו, לכתב תביעתה צירפה התובעת תמונות שונות מאירועים שונים שלה ושל המנוח, וכן, קטעי עיתונות לאחר פטירתו של המנוח, בהם היא מאוזכרת כבת זוגתו ב- 17 השנים האחרונות לחייו. 19. התובעת הצהירה בתצהירה, שקיימה קשר של אהבה וזוגיות לכל דבר ועניין עם המנוח, מאז היכרותם בשנת 1993. מתצהירה עלה, כי הרכב שמשמש אותה מזה 6 שנים, ניתן לה על ידי אימו של המנוח, שגם העניקה לה טבעת יהלום במתנה, כפי שהעניקה לשתי כלותיה האחרות. עוד עלה, כי בין השנים 2006- 2002 התגוררו התובעת והמנוח בדירה באחד העם בשכונת הדר, ובסמוך להולדת בתם המשותפת החליטו על רכישת הדירה בקלר, הממוקמת במרכז הכרמל, שם ביקשו לגדל את בתם. התובעת הסבירה, כי הדירה באחד העם ממוקמת בשכונת הדר, שם היה גם עסקו של המנוח (מאמא תכשיטים בע"מ), ובתוכה החזיק המנוח 4 תוכים גדולים, כלב וציוד גלישה רב, שלא היה מקום להחזיקם בדירה בקלר. מאז הולדת בתם, המנוח התגורר לסירוגין בדירה בהדר ובדירה בקלר, כך שמדובר היה "בשתי קורות גג משותפות" כלשון התובעת, ושניהם נהגו בשתי הדירות כמנהג בעלים. 20. התובעת העידה לפנינו שהיא והמנוח התגוררו בדירה באחד העם עד לסוף שנת 2006, ובעת שהייתה בהריון חשבו היכן הם רוצים לגדל את בתם. מאחר ובדירה באחד העם היו 4 תוכים, כלב והעסק של המנוח, הם החליטו לרכוש את הדירה בקלר, במטרה שבתם תגדל באזור זה ולא בשכונת הדר. מאז הלידה, המנוח היה לסירוגין בדירה באחד העם- שם היה ממוקם גם העסק שלו והוא היה גם בדירה בקלר (עמ' 2- 1 לפרוטוקול הדיון מיום 11/9/11). מעדותה של התובעת עלה, כי העסק של המנוח נשאר ברח' אחד העם, וכך גם בעלי החיים אותם הוא גידל וציוד הגלישה שלו, להם אין מקום בדירה בקלר. לרוב, המנוח לן בדירה בקלר, ומידי פעם נשאר ללון בדירה באחד העם (עמ' 11- 10 לפרוטוקול הדיון מיום 18/11/12). התובעת הסבירה, כי היא והמנוח אינם אנשים שיגרתיים ולא גרו תחת קורת גג אחת במובן המקובל של המילה, אולם, לה ולמנוח הייתה גישה מלאה לשתי הדירות. החפצים של שניהם היו בשתי הדירות, ולאחר הלידה שהתה התובעת, מדי פעם, בדירה באחד העם למשך מספר שעות ביום (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 18/11/12). מעדותה של התובעת עלה, שהמנוח נשא בכל הוצאות הבתים באחד העם ובקלר, ולאחר פטירתו הזכויות בשתי הדירות עברו אליה (עמ' 13 לפרוטוקול). יש לשים לב לכך, שמעדותה של התובעת עלה בבירור, שהיא שילמה 20% מסכום רכישת הדירה בקלר, והמנוח שאל אותה אם תרצה שהדירה תרשם גם על שמה באופן יחסי לסכום התמורה שהיא שילמה עבור הדירה, אולם, התובעת השיבה בשלילה, מאחר וסמכה על המנוח לחלוטין (ש' 3- 2, עמ' 10 לפרוטוקול; ש' 26 -25, עמ' 14 לפרוטוקול). כתימוכין לטענתה זו, צירפה התובעת לסיכומיה, אישור מאת בנק לאומי, בדבר העברת סך של 200,000 ₪ ביום 7/8/07 לחשבון הבנק של אחיו של המנוח- מר אברהם גרובר, אשר טיפל בענייניו של המנוח בחייו ולאחר מותו (ראה עמ' 15- 13 לפרוטוקול). עוד עלה מעדות התובעת, שהיא בקשרים הדוקים ויומיומיים עם אחיו של המנוח, מר אבי גרובר ואשתו- נורית, שמוציאה את בתה מהגן פעם בשבוע באופן קבוע (עמ' 15- 14 לפרוטוקול). 21. מר אלי חכים, חבר ילדות של המנוח, המתגורר ברח' קלר 15 מאז שנת 2004, העיד לפנינו שכשנתיים לאחר שעבר להתגורר שם, התובעת והמנוח עברו להתגורר בסמיכות אליו והוא נהג לראות פעמים רבות את מכוניתו של המנוח בסמוך לדירה בקלר. כמו כן, הם היו נפגשים לעיתים קרובות בחדר המדרגות בקלר ושוחחו ביניהם (עמ' 6- 5 לפרוטוקול הדיון מיום 18/11/12). 22. בנוסף, העיד לפנינו ד"ר אברהם שמפנייר, המשמש כרופא שיניים, ומכיר את המנוח משנת 1996. מעדותו עלה, שבלילה מסוים התובעת סבלה מכאבי שיניים והמנוח הגיע אליו בסמוך לשעה 1:30 בלילה על מנת לקבל ממנו אנטיביוטיקה כעזרה ראשונה עבורה. כמו כן, למעט פעם אחת, בכל ביקוריו אצל משפחת שמפנייר הגיע המנוח לביקורים יחד עם התובעת. ד"ר שמפנייר העיד שהמנוח התגורר בשני מקומות: בדירה באחד העם, שם היה לו חדר שינה ומטבחון קטן ומיום שנולדה בתם המשותפת של המנוח והתובעת, הוא התגורר גם בדירה בקלר. לטענתו, המגורים באחד העם נועדו לזמנים בהם היה המנוח עסוק בעבודתו וקבלת או הכנת הזמנות שהגיעו מחו"ל, כאשר בכל זמן רגיל אחר הוא היה לן בדירה בקלר. עוד עלה מעדותו של ד"ר שמפנייר, כי המרפאה שלו ממוקמת לא רחוק מהדירה בקלר, וכאשר נסע לעבודתו נהג לעבור דרך רח' קלר והיה רואה את רכבו של המנוח, שהיה רכב ייחודי לו, היחיד מסוגו בחיפה (מכונית לוטוס צהובה בלי גג) בסמוך לדירה בקלר (עמ' 8- 6 לפרוטוקול). 23. אם כן, ולסיכומם של דברים: א. מגרסתה של התובעת עולה, כי היא והמנוח אינם אנשים שגרתיים, ולא גרו תחת קורת גג אחת משותפת במובן המלא והמקובל של המילה. ב. בהתאם לתצהירה של התובעת והאישור מיום 17/2/10 מאת עיריית חיפה, בין השנים 2006- 2002 התובעת והמנוח היו המחזיקים בדירה באחד העם. ג. התובעת הסבירה, כי בעת שהייתה בהריון, היא והמנוח ביקשו לגדל את ביתם המשותפת בדירה ברחוב קלר במרכז הכרמל, (בבניין אשר אביו של התובע היה חלק מבעליו), ולא בדירה באחד העם בשכונת הדר, שם נמצא גם עסקו של המנוח, 4 תוכים גדולים, כלב וציוד גלישה רב, להם גם לא היה מקום בדירה בקלר. ד. ביום 20/9/07 נולדה בתם המשותפת, וממועד זה גרו התובעת והבת בדירה ברחוב קלר. לרוב, המנוח לן בדירה בקלר, ומידי פעם נשאר ללון בדירה באחד העם. ה. המנוח נשא בכל הוצאות שני הבתים באחד העם ובקלר. ו. מצאנו את עדותה של התובעת כאמינה ומהימנה מאוד, וכך גם את עדויותיהם של העדים מטעמה. ז. התובעת שילמה 20% מסכום רכישת הדירה בקלר, וכראיה לכך היא צירפה לסיכומיה, אישור מאת בנק לאומי, בדבר העברת סך של 200,000 ₪ ביום 7/8/07 לחשבון הבנק של אחיו של המנוח. מעדותה של התובעת בהקשר זה עלה, כי המנוח שאל אותה בזמן של רכישת הדירה האם תרצה שהדירה בקלר תרשם גם על שמה של התובעת באופן יחסי לפי הסכום ששילמה מתוך כל ערך הדירה, אך התובעת סמכה לחלוטין על המנוח ולא ענין אותה כל נושא רישום הדירה בקלר גם על שמה. זוהי דוגמא מובהקת לחיים של בעל ואישה המושתתים על אמון הדדי. איננו רואים אפשרות שהתובעת תשלם 200,000 ₪ כחלק מהתמורה עבור אותה דירה בקלר ולא יהיה אכפת לה אם הדירה נרשמת על שמה או אם לאו, לו היתה פילגש בלבד של המנוח. ח. זאת ועוד, ולמעלה מהצריך, נפנה לפסיקתו של בית המשפט העליון הרלוונטית להקשר זה, לפיה: "'משק בית משותף' אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים 'חיי משפחה במשק בית משותף', אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג. מהו משק בית משותף?... " 'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו...". היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש וכו'), ולעניין זה אין נפקא מינא, אם יש לבני הזוג חשבון נפרד" (ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, פ"ד מג(1) 431). ט. עם השתנות העיתים והזמנים, משתנה בין היתר, גם הגדרתו של ניהול משק הבית המשותף, וכך גם הפרשנות שיש ליתן לסעיף 1 לחוק, ביחס להגדרת אשתו כ"לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו", במובן המקובל והמלא, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנסיבות המקרה שלפנינו (ראה והשווה למשל, ב"ל (ת"א- יפו) חנה דליה יצחיק- המוסד לביטוח הלאומי (11/2/13), שם הוכר קיומו של משק בית משותף בין בני זוג, למרות שלא התגוררו יחדיו באופן קבוע). י. שוכנענו כי התובעת והמנוח חיו חיי אישות כבעל ואישה וניהלו משק בית משותף. אומנם, כפי שהסבירה התובעת בכנות במסמכים השונים אותם העבירה לנתבע ובעדותה לפנינו, היא והמנוח לא לנו בקביעות מידי יום יחד בדירה בקלר. המנוח לן לרוב בדירה בקלר ומידי פעם לן בדירה באחד העם- אולם, בכך אין בכדי לשנות ממסקנתנו האמורה לעיל. כפי שהעידה התובעת, היא והמנוח היו אנשים לא שיגרתיים. המנוח היה גולש בים, היו ברשותו בעלי חיים- 4 תוכים גדולים, כלב וציוד גלישה רב, ומה גם, שעסקו לעיצוב תכשיטים היה בסמוך לדירה באחד העם. מעדותו של ד"ר שמפנייר, אשר מכיר את המנוח משנת 1996 עלה, כי בשל קבלת הזמנות מחו"ל, היה לעיתים המנוח עובד בשעות לא שגרתיות ונשאר ללון בדירה באחד העם. כך גם העידה התובעת, כי המנוח היה מטייל באזור עסקו עם הכלב, עובד שם, ולעיתים נשאר ללון שם. מעדותה של התובעת עלה בבירור, כי היא והמנוח בילו את מרבית שעות היממה יחד, עיקר חפציהם היו בדירה בקלר, שניהם נהגו בשתי הדירות מנהג בעלים, המנוח נשא בכל הוצאות והתשלומים של שתי הדירות ובצוואתו הוא הוריש לה, בין היתר, את שתי הדירות ומחצית מרכושו. סוף דבר 24. שוכנענו, כי בנסיבותיו של מקרה זה, המנוח, התובעת ובתם המשותפת היוו תא משפחתי לכל דבר וענין. תא משפחתי זה נשמר משך כ- 17 שנים מאז שנת 1993, כשהתובעת היתה בשנות ה- 20 לחייה והכירה את המנוח שהיה אז בן 51 ועד פטירתו של המנוח ביום 21.11.09. 25. אכן, לא היה זה תא משפחתי שגרתי שניתן לסווגו בשבלונה המוכרת בדרך כלל. תא משפחתי זה החל בזוגיות של התובעת עם המנוח עת שגרו יחדיו בדירה באחד העם שבהדר שם ניהלו משק בית משותף. לימים, בסמוך להולדת בתם המשותפת, החליטו בני הזוג שיהיה נכון יותר לגדל את הילדה במרכז הכרמל מאשר בשכונת הדר ואז נרכשה הדירה ברח' קלר. התובעת שילמה סך של 200,000 ₪ עבור רכישת הדירה ברח' קלר מבלי שביקשה רישום כלשהו של זכות הבעלות גם שלה בדירה זו. כאן נגלה לעניינו מאפיין מובהק של זוג נשוי עם אמון ומחוייבות הדדית. 26. לאחר מות המנוח, הוא הוריש לתובעת מחצית מרכושו לרבות שתי הדירות, הן בקלר והן באחד העם. 27. הובאו כאן ראיות למכביר על כך שמשך כל השנים מימן המנוח את משק הבית של התא המשפחתי הנ"ל. אכן, המנוח לן לעיתים בדירה באחד העם. אך גם אם זה קרה, יש לזכור, כי המדובר באדם לא שיגרתי, אשר למרות גילו אהב את הגלישה בים, את החיות שהיו לו ואת מלאכת יצור התכשיטים - כל אלה היו ממוקמים בדירה ברח' אחד העם. אין בכך כדי לשלול את הזוגיות שהיתה למנוח עם התובעת והמחוייבות שהיתה לו אליה כבת זוג יחד עם המחוייבות של שניהם כלפי בתם המשותפת. הובאו לפנינו ראיות, כי החפצים של שני בני הזוג התחלקו בין שתי הדירות באחד העם ובקלר. 28. בהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט חיים כהן ז"ל: " ...אישה שנתנה לאיש פלוני את אונה ואת עונתה, את מעשי ידיה ואת אהבת לבה, שנשאה אותו בסבלו ועודדה אותו בצרתו - למה ייגרע חלקה, לענין טובות ההנאה הסוציאליות... אך באשר אין בידה תעודת נישואין? המדינה שוקדת על מתן זכויות אלה לאלמנות, לא באשר נישאו לבעליהן כדת וכדין, אלא באשר שכלו את מפרנסיהן..."(ע"א 384/61 מדינת ישראל נ. פסלר פ"ד טז' (1) 102, נלקח מספר הציטטות של שופטי ישראל לדורותיהם שחובר על ידי יניר קפח). 29. משאלו הם פני הדברים, שוכנענו כי התובעת והמנוח קיימו חיי משפחה, המעידים על קשירת גורלם יחד וניהלו משק בית משותף, כפועל יוצא מחיי המשפחה המשותפים. לבסוף שכלה התובעת את בן זוגה המנוח שפרנס אותה ואת בתם המשותפת. 30. משכך, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ תוך 30 יום. בתים משותפים