סעיף 84(א) לפקודת השטרות קובע מהן תכונותיו ההכרחיות של שטר חוב: "שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסויים בכסף". כדי שתתקיים בשטר חוב אותה תכונה יסודית העושה אותו הבטחה ללא תנאי נדרש שיישמר אופיו העצמאי של השטר מבלי שתיווצר אינטגרציה בינו לבין עסקת היסוד שבגדרה נמסר [ע"א 5939/96 צמח נ' שלבסקי, פ"ד נא(5) 598, 601-600 (1997)]. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הגדרת שטר חוב בסעיף 84 לפקודת השטרות: תביעה שטרית נגד ערב לחוב חברה הנסמכת על שטר חוב בחתימתו. א. ההליך והצדדים לו 1. התובעת עוסקת בשיווק ומכירה של בלוקים ומוצרי בניה. בתאריך 29.10.2005 נערך בין התובעת לבין חברה בשם מוצרי בטון ביאליק (דהל - ס. פרץ 2005) בע"מ (להלן מוצרי בטון ביאליק) הסכם שכותרתו 'הסכם מכר' (להלן ההסכם); ההסכם קבע את התנאים בהם תספק התובעת סחורה למוצרי בטון ביאליק אשר הפעילה עסק למכירת מוצרי בניה בסיטונאות. בין השאר נקבעו בהסכם שיעור ההנחה שתוענק למוצרי בטון ביאליק ברכישת סחורה מהתובעת, תנאי התשלום שיחולו בגין רכישת הסחורה ועניינים אחרים הקשורים ביחסי הצדדים. 2. במועד בו נערך ההסכם החזיקו במניותיה של מוצרי בטון ביאליק מר שמעון דה האז מזה וחברה בשם ס. פרץ בונה הצפון 1987 בע"מ מזה, בחלקים שווים ביניהם (להלן דה-האז וחברת ס. פרץ בהתאמה). בעל המניות היחיד בחברת ס. פרץ היה הנתבע. בפועל ניהלו הנתבע ודה-האז את מוצרי בטון ביאליק. 3. דה-האז והנתבע חתמו על ההסכם כערבים לכל התחייבויותיה של מוצרי בטון ביאליק כלפי התובעת לפי ההסכם. במעמד כריתת ההסכם נערך שטר חוב לפקודת התובעת בחתימת מוצרי בטון ביאליק כעושה השטר ובחתימה של הנתבע ודה-האז - כל אחד מהם במעמד ערב בערבות אוואל לפירעון השטר. אין חולק על כך שבמועד חתימתו לא מולאו בשטר סכום או תאריך. 4. התובעת סיפקה למוצרי בטון ביאליק סחורה על-פי ההסכם. לימים מילאה התובעת את הפרטים החסרים בשטר, רשמה בו תאריך - 4.1.2010 - וסכום - 222,702 ₪ - והגישה את השטר לביצוע בתיק הוצל"פ (חד') 09-02998-10-0 (להלן תיק ההוצל"פ). מוצרי בטון ביאליק, חייבת 1 בתיק ההוצל"פ, לא הגישה התנגדות והשטר היה לפסק-דין חלוט נגדה. הנתבע, חייב 2 בתיק ההוצל"פ, הגיש התנגדות במלוא סכום השטר; בהסכמת הצדדים ניתנה לו רשות להתגונן [ראו החלטת כב' הרשמת מיום 21.2.2011]. נגד דה-האז לא הוגש השטר לביצוע מן הטעם שניתן נגדו צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל; לטענת התובעת הוגשה נגדו תביעת חוב. 5. התנגדות הנתבע גוללה שתי טענות עיקריות: האחת, כי ערבות הנתבע להתחייבויות של מוצרי בטון ביאליק לתובעת לפי ההסכם בוטלה על-ידו בחודש אוגוסט 2007, אז העביר את מניותיה של חברת ס. פרץ במוצרי בטון ביאליק לאחר ואף דאג לפירעון חובה של מוצרי בטון ביאליק לתובעת כפי שהיה אותה עת. השנייה, כי ביום בו מילאה התובעת את סכום השטר, 4.1.2010, לא היה בנמצא חוב בר-פירעון של מוצרי בטון ביאליק לתובעת שלא שולם על-ידה, באופן ששולל את העילה השטרית נגד הנתבע. בתוך כך הכחיש הנתבע את דבר קיומו של חוב שבעטיו מולא השטר ואת סכום החוב שננקב בשטר. מנגד גרסה התובעת כי השטר מולא כדין והוגש לביצוע בשל חוב בר-קיימא שחבה לה מוצרי בטון ביאליק וכי ערבותו של הנתבע לחוב תקפה ועומדת על מכונה לאחר שלא בוטלה במתן הודעה כדין. 6. מטעם התובעת נשמעה עדותו של מר רם יצחק סגל, מנהל מכירות ארצי ואחראי גביה בה (להלן סגל). מן הצד האחר של המתרס העידו הנתבע ומר רמי לב שחברה בבעלותו חברה לדה-האז כבעלת מניות במוצרי בטון ביאליק לאחר שהנתבע חדל מפעילות בה (להלן לב). הנתבע ויתר על העדתו של דה-האז מטעמו. השאלות הטעונות הכרעה ידונו להלן. ההפניות הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת. ב. דיון והכרעה דין התביעה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך. 1. כללי השטר שנערך בד-בבד עם חתימת ההסכם ושעל-יסודו נפתח ההליך הוכתר במילים 'שטר חוב'. אלא שמטענות הצדדים לגוף ההליך עלה שאין מדובר בשטר חוב כהגדרתו בפקודת השטרות (להלן הפקודה). במה דברים אמורים? סעיף 84(א) לפקודה קובע מהן תכונותיו ההכרחיות של שטר חוב: "שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסויים בכסף". כדי שתתקיים בשטר חוב אותה תכונה יסודית העושה אותו הבטחה ללא תנאי נדרש שיישמר אופיו העצמאי של השטר מבלי שתיווצר אינטגרציה בינו לבין עסקת היסוד שבגדרה נמסר [ע"א 5939/96 צמח נ' שלבסקי, פ"ד נא(5) 598, 601-600 (1997)]. דרישה זו לעצמאות השטר אינה מתקיימת בענייננו. השטר ניתן להבטחת תשלום התמורה לה תהא התובעת זכאית ממוצרי בטון ביאליק במסגרת עסקת היסוד הגלומה בהסכם ועל-פי הזמנות שתבוצענה מכוחו. על-יסוד הנחה זו הביאו הצדדים את ראיותיהם וטענו את טענותיהם. באין חוב מעסקת היסוד, או באין ערבות בת-תוקף של הנתבע לחוב כזה ככל שקיים, לא יהא השטר ניתן לביצוע כלפיו. אשר על כן עמלו הצדדים על הוכחת טענותיהם בשתי הסוגיות הללו: מחד גיסא שאלת עצם קיומו ושיעורו של חוב מוצרי בטון ביאליק לתובעת מעסקת היסוד ומאידך גיסא שאלת קיומה ותוקפה של ערבות הנתבע לחוב זה, ככל שקיים [ראו סע' 2-1 לסיכומי התובעת: "ראשיתה של התביעה דנן בשטר חוב שמסר הנתבע בידי התובעת להבטחת תשלום חובה של חברה מוצרי בטון ביאליק (דהל ס. פרץ 2005) בע"מ [...] כלפי התובעת. אין חולק, כי הנתבע [...] ערב בערבות אוואל לפרעון שטר חוב שמסרה החברה להבטחת התחייבויותיה כלפי התובעת [...]". כך גם סע' א(4) לסיכומי הנתבע: "אין מחלוקת כי השטר נחתם ע"י הערבים להבטחת פרעון הסכומים אותם התחייבה מוצרי בטון לפרוע, בהתאם לתנאי ההסכם"]. בטיעוניהם של בעלי-הדין אגב בירור ההליך יש כדי להשליך על אומד דעתם בכל הקשור לפרשנות השטר, פרשנות שנעשית בגדרו של סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) ואשר מבקשת להתחקות אחר רצונם הסובייקטיבי של הצדדים לשטר [עניין צמח, שם]. בעלי-הדין קשרו בין עסקת היסוד וחובה של מוצרי בטון ביאליק לתובעת שנוצר אגב ביצועה לבין השטר וערבות הנתבע לו. בכך נשלל מניה וביה יסוד עצמאותו של השטר הדרוש כדי לעשותו שטר חוב כהגדרתו בפקודה. בה בשעה ונוכח טיבן של הפלוגתות שהוגדרו בטיעוני הצדדים ובראיותיהם נסללה הדרך לדיון בשתי השאלות העיקריות אשר צריכות הכרעה: תוקף ערבותו של הנתבע וקיומו ושיעורו של החוב הנטען מושא הערבות. 2. תוקף ערבותו של הנתבע א. סעיף 15(א) לחוק הערבות עוסק בציר היחסים שבין ערב אשר מבקש לבטל את ערבותו לבין הנושה שלטובתו ניתנה הערבות. הוא מורה כך: "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול". הדרישה למתן הודעה בכתב לשם ביטולה של ערבות פורשה כדרישה ראייתית, להבדיל מדרישה מהותית שאין-בלתה לשם כינון הודעה בת-תוקף על סיומה של ערבות. נקבע כי "דרישת הכתב הינה הוכחתית למקרה של מחלוקת ובמקרים מתאימים ניתן לקבל טענה בדבר ביטול ערבות לעתיד לבוא גם בהעדר הודעה בכתב" [בש"א (של' ת"א) 151230/05 ישראלי נ' סונול דן 1992 בע"מ (5.5.2005)]. כאשר קיימת מחלוקת בדבר מתן הודעה על ביטול ערבות נדרש הערב להוכיח שהודיע לנושה על ביטול ערבותו, בין בכתב ובין בדרך אחרת, וכי הנושה ידע על ביטול הערבות [רוי בר-קהן דיני ערבות 322 (2006)]. כפי שיובהר להלן הנתבע, המבקש להראות כי ביטל את ערבותו, לא הרים את הנטל. ב. כגרסה עיקרית ביקש הנתבע להישמע בטענה כי באוגוסט 2007, בד-בבד עם סיום אחזקותיה של חברת ס. פרץ במוצרי בטון ביאליק, שיגר לתובעת - כמו גם לספקים אחרים של מוצרי בטון ביאליק - הודעה בכתב על סיום ערבותו (להלן הודעת הביטול) [סע' 4.3-4.1 ונספח ב' לתצהיר הנתבע נ/1]. אין מנוס מלקבוע שעדות הנתבע על-אודות משלוח ההודעה לתובעת לקתה בקשיים רבים ולוותה ברישומה הלא אמין של עדות הנתבע בכללותו, עד כי לא ניתן לאמץ את גרסת הנתבע בדבר עצם מתן הודעת הביטול לתובעת, לא כל שכן בדבר בדיקתו כי ההודעה אכן הגיעה ליעדה. כמה וכמה טעמים לכך. ג. ההודעה שעליה ביקש הנתבע להסתמך לוקה בתוכנה. ביום 20.8.2007 נערך הסכם בין הנתבע ודה-האז שנועד להעברת כל מניותיה של חברת ס. פרץ במוצרי בטון ביאליק לדה-האז או מי מטעמו תוך ביטול הערבויות שנתן הנתבע לבנקים ולספקים בקשר עם פעילותה של מוצרי בטון ביאליק [נספח א' ל-נ/1]. הודעת הביטול שעליה נסמך הנתבע אינה תואמת את תוכן ההסכם האמור בין הנתבע לבין דה-האז אף שהיא נסמכת עליו ומאזכרת אותו, אף מתיימרת לצרף אותו כחלק מהודעת הביטול. זה לשון הודעת הביטול שנושאת תאריך 22.8.2007: "ביום 20/8/07 __ נחתם הסכם העברת מניות ביני ובין חברת 'מוצרי בטון ביאליק'. בהתאם להסכם האמור, בוטל כל קשר עסקי ביני ובין חברת 'מוצרי בטון ביאליק' וכן בוטלו כל הערבויות וההתחייבויות בהם התחייבתי עובר להסכם העברת המניות. לפיכך, הריני להודיעך כי כל התחייבות או ערבות בהם התחייבתי בעבר בטלות החל ממועד חתימת ההסכם לעיל. אשר על כן, אבקשך להסדיר העניין ברשומותך בהתאם". אלא שבניגוד לאמור בהודעה זו לא נחתם כל הסכם בין הנתבע לבין מוצרי בטון ביאליק. בניגוד לאמור בהודעה, בהסכם שנחתם בין הנתבע לבין דה-האז לא בוטלו כל ערבויותיו של הנתבע על-אתר אלא שדה-האז התחייב לפעול לביטולן. בכל הקשור לנסיבות עריכתה של הודעת הביטול מסר הנתבע גרסות סותרות: תחילה אמר שהוא שכתב אותה; אחר כך חזר בו וטען שהיא נכתבה עבורו בידי באת-כוחו [השוו עמ' 3 ש' 18-15 וש' 25-23]. אינני מקבלת את טענת הנתבע כי עורך-דין כתב את הודעת הביטול; בעל-מקצוע לא היה מוציא תחת ידו מסמך שאינו ממוען לספק ספציפי ושתוכנו לא תואם בגלוי את ההסכם שאליו הוא מפנה. יתרה מכך, לו נכתבה הודעת הביטול בידי באת-כוח הנתבע במשרדה אין לראות מדוע לא שוגרה ממשרדה לספקים על-אתר תוך שמירת האישורים המעידים על העברתה בפקס' לכל הספקים הרלוונטיים והתובעת בכלל זה. כפי שיובהר בהמשך אישורים כאלה אינם בנמצא. ניסיונו של הנתבע לשוות להודעת הביטול מעמד וכשרות הנובעים ממעורבות של באת-כוחו בעריכתה אינו ראוי לאמון; הוא מחזק את המסקנה כי אף לשיטתו של הנתבע עצמו נדרשה להודעה תוספת תוקף ומעמד שאינם נלמדים מתוכנה ומלשונה. ד. הודעת הביטול אינה נושאת את שם התובעת או כל פרט אחר שלה; היא נוסחה באופן כללי והופנתה לכל מאן דבעי. הנתבע לא הציג ראיה שתעיד על העברת ההודעה לתובעת: לא חותמת של התובעת על-גבי המסמך, לא אישור על משלוח המסמך בדואר רשום אל משרדי התובעת, לא תיעוד שילמד על כך שההודעה שוגרה לתובעת בפקס'. כל שנטען בעניין זה בתצהירו של הנתבע היה כי הוא באופן אישי שלח את הודעת הביטול לכל הספקים [סע' 4.3 ל-נ/1]. בעדותו לפני טען הנתבע שהעביר את הודעת הביטול בפקס' לספקיה של מוצרי בטון ביאליק אלא שלא שמר את אישורי המשלוח [עמ' 4 ש' 18-17]. מדובר בעדות מוקשית שאינה ראויה לאמון. ודוק: לפי ההסכם שערך הנתבע עם דה-האז ביום 20.8.2007 הוטל על דה-האז לגרום לביטול ערבויות הנתבע בבנקים ולספקים [שם, בסע' 4(א)]. הנתבע הטעים ששיגר את הודעת הביטול לספקים מאחר שלא סמך על דה-האז שיעשה זאת [עמ' 6 ש' 27-24]. דווקא במציאות זו של אי-אמון בדה-האז ורצון לנתק במו ידיו את קשריו עם מוצרי בטון ביאליק תוך סיום ערבותו להתחייבויותיה ניתן היה לצפות שהנתבע לא ישאיר אחריו 'קצוות פתוחים' ואם טרח לכתוב את הודעת הביטול גם יוודא שיש בידיו אישור על כך שנשלחה, הגיעה לתעודתה והוליכה לתוצאה הרצויה של ביטול ערבותו. היעדר אישור כזה בידי הנתבע אומר דרשני ומעיב על טענתו כי שיגר את הודעת הביטול לתובעת. ניכר שאף הנתבע היה מודע לחולשת גרסתו בנקודה זו. על כן מסר בעדותו בחקירה נגדית גרסה חדשה שלא נזכרה בעדותו הראשית, לפיה 'ברוב המקרים' התקשר לספק שאליו שיגר את הודעת הביטול על-מנת לוודא את קבלתה. תחילה לא תיאר באופן ספונטאני שנהג כך גם לגבי התובעת; לאחר מכן, בעדות שניכר בה שהיא מתפתחת וקורמת עור וגידים תוך כדי מסירתה, ביקש הנתבע להישמע בטענה כי אישר קבלה של הודעת הביטול גם עם אחת ממזכירות התובעת, אלא שהוא אינו יודע את שמה [עמ' 4 ש' 29-19]. הנתבע לא ידע לבאר באורח משכנע מדוע אין ביכולתו להציג הודעת ביטול ששוגרה באופן ספציפי אל התובעת ואשר נושאת את מספר הפקס' שאליו שוגרה לטענתו ההודעה. אף כאן, ככל שפעל הנתבע מתוך אי-אמון בכך שדה-האז יגרום לביטול ערבויותיו כלפי צד שלישי וככל שביקש הנתבע לוודא בעצמו את התוצאה של ביטול ערבויותיו, אין לראות כיצד זה יוכל להשליך יהבו בעניין זה על עדותו הרעועה - שאין כל תיעוד מתבקש לתמיכתה - באשר לנסיבות משלוח הודעת הביטול לתובעת. בעניין זה גרס הנתבע כי הסתייע במזכירתו דאז רוחמה כדי לשגר את הודעת הביטול לספקים [עמ' 4 ש' 24-23]. אותה רוחמה לא הובאה למתן עדות על-מנת שתתמוך בגרסת הנתבע. ה. יתרה מכך, החל במועד בו נחתם ההסכם בין מוצרי בטון ביאליק לבין התובעת בשנת 2005 ועד למועד בו נותקה זיקתו של הנתבע למוצרי בטון ביאליק התנהל הקשר בין שתי החברות באמצעות סגל כנציג התובעת. סגל אף היה מי שהחתים את מוצרי בטון ביאליק, את דה-האז ואת הנתבע על ההסכם, הערבות והשטר הגלומים בו [עדות הנתבע בעמ' 6 ש' 12-23 ועדות סגל בסע' 11-10 לתצהירו ת/3]. במצב דברים זה ניתן היה לצפות שהודעת הנתבע על ביטול ערבותו לתובעת תודע לסגל באופן אישי. לא נמצא בפיו של הנתבע הסבר, לא כל שכן הסבר משכנע, לכך שלא פעל בדרך זו והעדיף - כך לשיטתו - לשגר את הודעת הביטול בפקס' אל מזכירה עלומת שם שאת פרטיה לא טרח לברר ואף לא דאג לתעד אותם על-גבי עותק ההודעה ששמר בידו. ו. הוברר שכאשר ביקש הנתבע להשיג הלכה למעשה את התוצאה של ביטול ערבות שערב למוצרי בטון ביאליק התנהל אחרת. על-מנת לוודא את סיום ערבותו לבנק בקשר עם חשבון החברה נערכה פגישה בבנק בנוכחות הנתבע ודה-האז והנתבע שוחרר מערבותו כנגד העמדת שותף חדש על-ידי דה-האז - הוא לב שנזכר לעיל [עמ' 5 ש' 28-20]. משמע, לנתבע היה נהיר כיצד עליו לנהוג לשם ביטול ערבותו להתחייבויות מוצרי בטון ביאליק - הן בפניה ישירה לנושה המחזיק בערבות והן בהעמדת ערב חלופי תחתיו. אף כאן ניכרה חולשתה של עדות הנתבע במונחי אמינות: תחילה הכחיש באורח גורף שערב לחשבון של מוצרי בטון ביאליק בבנק; רק לאחר מכן שינה הנתבע טעמו והודה בקיומה של ערבות כזו, כמו גם באופן בו פעל לשם ביטולה [עמ' 5 ש' 18-14]. ז. בהצגת הודעת הביטול בידי הנתבע אין די. למקרא הודעת הביטול ברי שאין בה דבר שקושר אותה לתובעת או שיעיד על כך שהיא שוגרה לתובעת בזמן אמת. על-מנת לקשור בין הודעת הביטול לבין העברתה לתובעת נסמכו טיעוני הנתבע אך ורק עד עדותו שלו. מכל הטעמים שצוינו לעיל יש לקבוע כי מדובר בעדות רעועה שאינה ראויה לאמון. זאת ועוד, בעדותו לפני מסר הנתבע כי ספק נוסף בשם 'קידוחי כלונסאות' תבע אותו על-יסוד ערבותו להתחייבויות מוצרי בטון ביאליק וכי בעת מתן עדותו, 11.7.2012, טרם הסתיים אותו הליך והוא מצוי בשלב של טרם שמיעת הוכחות [עמ' 5 ש' 8-1]. בסיכומיה הטעימה התובעת שגם בסוגיה זו לא אמר הנתבע אמת; פסק-דין בפשרה בהליך שבין 'קידוחי כלונסאות' לבין הנתבע ניתן ביום 1.12.2011, עוד קודם למועד בו מסר עדותו בהליך דנן. הדבר פועל לחובת הנתבע ומלמד על מידת מחויבותו לאמירת אמת. לנתבע ניתנה הזדמנות להתייחס לטענות התובעת בסוגיה זו בסיכומי התגובה אך הוא בחר שלא לעשות כן. ח. אין מנוס מלקבוע שהנתבע כשל בהוכחת טענתו כי מסר לתובעת הודעה בדבר ביטול ערבותו להתחייבויות מוצרי בטון ביאליק בטרם הוגש השטר לביצוע. בעניין זה עדיפה ללא עוררין עדות סגל לפיה לא יודעה התובעת על ביטול הערבות וטענת הנתבע בעניין זה לא נודעה לה אלא עם הגשת התנגדותו בהליך זה [סע' 21, 27-25 ל-ת/3]. עדותו של סגל בעניין זה לא התערערה בחקירה הנגדית; למעשה, הוא כלל לא נשאל על כך. לא-זו-אף-זו; לב, שעדותו נשמעה מטעם הנתבע, הטעים כי חברה שהוא מחזיק בשליש ממניותיה נכנסה לשותפות עם דה-האז במוצרי בטון ביאליק בשנים 2007 עד 2010, בעת שהנתבע שוב לא היה פעיל בחברה זו [עמ' 15 ש' 25-12, עמ' 17 ש' 29-28]. לב ביאר שהוא השקיע במוצרי בטון ביאליק סכומי כסף אך לא חתם על ערבויות לספקים חלף הנתבע על-מנת לגרום לביטול ערבויות שנתן קודם לכן הנתבע [עמ' 18 ש' 29-26, עמ' 19 ש' 26-24]. אין בעדות לב כדי להראות שערבות הנתבע לתובעת הומרה בערבות חלופית של לב או מי מטעמו. ט. לחלופין ביקש הנתבע להראות שהתובעת ידעה, או למצער היה עליה לדעת, כי זיקתו למוצרי בטון ביאליק תמה וערבותו להתחייבויותיה בוטלה - כל זאת על-סמך סימנים חיצוניים שליוו את פעילותה של מוצרי בטון ביאליק ולא על-יסוד הודעה מפורשת בדבר ביטול ערבות הנתבע. גם טענה זו, שעצם היזקקותו של הנתבע לה כטענה חלופית מעידה על חולשתה של תזת מתן הודעת הביטול שנדונה לעיל, לא הוכחה כלל ועיקר. י. ראשית, אף לאחר שהנתבע ניתק את זיקתו ואת זיקתה של חברת ס. פרץ למוצרי בטון ביאליק לא חל כל שינוי גלוי לעין במתכונת פעולתה של מוצרי בטון ביאליק, ודאי ככל שהדברים אמורים בהתנהלותה כלפי התובעת. הנתבע אישר שבמועד בו החזיקה חברת ס. פרץ במניותיה של מוצרי בטון ביאליק היה דה-האז מטפל בביצוע הזמנות מהתובעת וסגל, נציג התובעת, היה מגיע מעת לעת למגרש בו פעלה החברה על-מנת ליטול מעטפה עם המחאות שהוכנו עבורו מראש [עמ' 11 ש' 20 עד עמ' 12 ש' 4]. הן סגל מטעם התובעת והן לב שהעיד מטעם הנתבע מסרו כי למעשה לא חל שינוי במתכונת עבודה זו גם אחרי שתמה זיקתו של הנתבע למוצרי בטון ביאליק. לב הדגיש שגם לאחר מכן נותר הניהול בידי דה-האז והלה טיפל בכל הנושאים בעוד שתפקידו של לב התמצה בהשקעה כספית במוצרי בטון ביאליק; שינויי כוח-אדם שנעשו התמצו בהוספת מנהלת חשבונות, הא ותו לא, ואילו לב עצמו הגיע לעסק רק לעתים רחוקות ולא הכיר את הספקים [עמ' 15 ש' 25, עמ' 16 ש' 5-1]. ודוק: הדברים נאמרו בעדות ראשית שנשמעה מטעם הנתבע. גם בחקירה נגדית ביאר לב שדה-האז הוא שהיה אחראי על ביצוע הזמנות מהתובעת ועל קבלת הסחורה, בעוד שלב פעל כשותף משקיע ולא החזיק בתפקיד ניהולי או תפעולי [עמ' 18 ש' 18-15, עמ' 19 ש' 16-11]. אף סגל אישר שלכל אורך התקופה נעשתה ההתנהלות אל מול דה-האז ולא חל שינוי מהותי שירמז על תום תפקידו וערבותו של הנתבע במוצרי בטון ביאליק [עמ' 26 ש' 4-3, 20-17]. יא. לסברתו של הנתבע כי היה על התובעת ללמוד על דבר ביטול ערבותו אך ורק מכך שהוא עצמו שוב לא נמצא במקום עסקה של מוצרי בטון ביאליק והמחאות נמסרו לנציג התובעת על-ידי מנהלת חשבונות שעבדה במקום אין על מה שתסמוך [ראו עמ' 12 ש' 27-25]. ידיעה קונסטרוקטיבית רחוקה וקלושה מסוג זה, שמסירה את נטל מתן הודעה על ביטול הערבות מכתפי הערב ועושה אותו לנטל חקירה ודרישה שרובץ לפתחו של הנושה, אינה מקיימת את רף התנאים הנמוך ביותר האפשרי בגדרו של סעיף 15 לחוק הערבות. הדברים אמורים גם בטענת הנתבע כי היה על התובעת ללמוד על ניתוק זיקתו למוצרי בטון ביאליק מכך שחלף חתימתו על המחאות שמסרה החברה לתובעת הופיעה חתימה שונה - היא חתימתו של לב. מדובר בטענות שלא באו לעולם אלא כדי לכסות על מחדלו של הנתבע שנמנע ממתן הודעה פשוטה לתובעת על ביטול ערבותו, כחובתו לפי סעיף 15 לחוק הערבות. כאמור, נוהל מסירת ההמחאות לתובעת לא השתנה בכל מהלך התקופה; לא אירע כל שינוי שהיה בו כדי לעורר את התובעת לעריכת חקירה ודרישה ביחס למבנה הבעלויות במוצרי בטון ביאליק או לגרום לה להידרש לעיסוק מחודש בזהות הגורמים שיערבו להתחייבויות החברה כלפיה. הדברים יפים במיוחד במצב בו החזיקה התובעת בערבויות שניתנו לה בשנת 2005, בראשית התקשרותה עם מוצרי בטון ביאליק. התובעת הייתה רשאית להתנהל על-יסוד ההנחה כי ערבויות אלה יפות וטובות כל עוד לא הודע לה אחרת. כבר קבעתי שהודעה כזו לא נמסרה. יב. שנית, בעדותו לפני ביקש הנתבע להישמע בטענה כי לאחר ניתוק זיקתו למוצרי בטון ביאליק וכניסתו של לב כשותף בה פתחו דה-האז ולב חברה חדשה והיא שהתנהלה אל מול התובעת. לדבריו, "בשנת 2008 הם החליפו חברה חדשה וקראו לה ר.פ. אופק עם ח.פ. אחר" [עמ' 12 ש' 13-12, וראו גם ש' 11-7]. בהמשך, משעומת הנתבע עם תיעוד שהראה כי בעדותו זו אין אמת שינה טעמו ועתה ביקש לטעון כי שם החברה שהתנהלה אל מול התובעת הוחלף אך היא פעלה תחת אותו מספר חברה [עמ' 12 ש' 22-21]. אלא שגם עדות זו אינה 'מחזיקה מים'; מתיעוד שצורף לתצהיר סגל עולה בבירור כי לכל אורך התקופה בה התקיימו קשרי מסחר בין התובעת לבין מוצרי בטון ביאליק פעלה האחרונה כלפי התובעת תחת אותו שם ואותו מספר חברה ללא שינוי. גם בתקופה שלאחר מועד עזיבתם הנטען של הנתבע וחברת ס. פרץ את מוצרי בטון ביאליק הוסיפה האחרונה לקבל מהתובעת חשבוניות שנושאות את פרטיה כמקודם - אף חתמה על-גבי תעודות משלוח שנמסרו לתובעת באותו אופן וללא כל שינוי נראה לעין [נספח ג' ל-ת/3]. נוכח המסמכים הברורים והמפורשים שהונחו לפניו נאלץ הנתבע לחזור בו מגרסתו הקודמת בזו הלשון: "הם לא החליפו את החותמת, אני יודע" [עמ' 13 ש' 3]. גם בעדות לב לא היה כדי לבסס את טענת הנתבע בדבר עשיית שימוש בשם חברה חדש לאחר שנותקה הזיקה בינו לבין מוצרי בטון ביאליק [עמ' 18 ש' 14-5]. מכאן שהתובעת לא נחשפה לשינוי שחל בפרטי החברה שעימה התקשרה בשנת 2005 ועל כן גם לא נדרשה לבדיקה מחודשת של ערבויות שניתנו לה בקשר עם התנהלותה אל-מול אותה חברה [ראו עדות סגל בעמ' 25 ש' 21-19]. בכל הקשור למצגיה ולהתנהלותה של מוצרי בטון ביאליק כלפי התובעת לא חל שינוי שהיה עשוי לגרום לתובעת לחשוד כי חל בחברה שינוי שישליך על הערבויות שנמסרו לה בראשית הקשר ביניהן. יג. לבסוף, הנתבע לא טען כי שיגר לתובעת שטר העברת מניות שהיה בו כדי להעיד על ניתוק זיקתו למוצרי בטון ביאליק. ודוק: הנתבע טען כי שטר העברת מניות נחתם במועד בו נערך ההסכם מיום 20.7.2008 בינו לבין דה-האז, על-פיו הועברו מניות חברת ס. פרץ במוצרי בטון ביאליק לדה-האז; הוסיף הנתבע והטעים שאין מניעה להציג את השטר [עמ' 9 ש' 7-3]. אלא שהלכה למעשה כשל הנתבע בהצגת שטר העברת המניות שעליו העיד; הוא נאלץ להודות כי המסמך שהציג לעניין זה במהלך עדותו בחקירה נגדית אינו קשור לעניינים הנדונים כאן, לא בתוכנו ולא בתאריכו [ראו ת/2 מיום 28.3.2007 ועדות הנתבע לגביו בעמ' 9 ש' 21-8]. יד. לסיכום חלק זה: הנטל להוכיח כי התובעת ידעה על ביטול ערבותו להתחייבויותיה של מוצרי בטון ביאליק מוטל על הנתבע. הנתבע כשל בהוכחת ידיעה כזו, בין על-סמך הודעת הביטול שצירף לתצהירו ובין על-סמך הידיעה העקיפה שביקש לייחס לתובעת. אני קובעת אפוא כי הערבות שניתנה על-ידי הנתבע ביום 29.10.2005 עמדה בתוקפה מבלי שבוטלה. הערבות נסבה על התחייבויותיה של מוצרי בטון ביאליק לתובעת. יש להוסיף ולבדוק אם במועד מילוי הפרטים בשטר צברה חברה זו לתובעת חוב שעמד לפירעון והיה בר-תביעה. 3. קיומו של חוב מושא הערבות הדיון בסוגיית החוב מצריך הבחנה בין שני מרכיבים שלו. המרכיב האחד, חוב עבר של מוצרי בטון ביאליק לתובעת שהיה קיים במועד בו נערך ההסכם בין הנתבע לבין דה-האז ותמה זיקתם של הנתבע וחברת ס. פרץ למוצרי בטון ביאליק, דהיינו בשנת 2007 או בסמוך לכך (להלן חוב העבר). הנתבע טען שדאג לפירעון חוב העבר במקביל לניתוק הזיקה למוצרי בטון ביאליק. המרכיב השני, עניינו חוב חדש שצברה מוצרי בטון ביאליק לתובעת בתקופה שקדמה למילוי הפרטים בשטר בידי התובעת, דהיינו בשלהי 2009 או בסמוך לכך (להלן החוב החדש). הנתבע טען שבמועד בו מולא השטר על-ידי התובעת, 4.1.2010, עדיין לא היה החוב החדש בר-תביעה שכן טרם הגיע המועד לפירעונו על-פי המוסכם בין התובעת לבין מוצרי בטון ביאליק. א. חוב העבר יאמר מיד, חוב העבר אינו נושא להליך זה - כך על-פי הודאה מפורשת שבאה מפי עד התובעת בתצהיר עדותו הראשית. התביעה נפתחה על-דרך של הגשת השטר לביצוע. מטבע הדברים אין בבקשת הביצוע, אף לא בשטר גופו, כל פירוט של החוב, מרכיביו ומועדי היווצרותם. לראשונה הובאה גרסת התובעת בעניין זה בתצהיר העדות הראשית שמסר סגל; תצהיר זה ניתן לאחר שכבר הוגש תצהיר הנתבע שניתן לתמיכה בהתנגדות [תצהיר שלאחר מכן היה לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע לגוף ההליך; ראו הודעת הנתבע מיום 28.3.2011 והחלטה שניתנה על כך באותו תאריך]. אין בתצהיר סגל ולו גם סעיף אחד שעוסק במרכיביו של החוב מושא ההליך בסך של 222,702 ₪ ליום 4.1.2010, באופן התהוותו או במועד היווצרותו. תחת זו הובאה בעניין זה אמירה על דרך הפניה: בסע' 14 לתצהירו של סגל הוטעם כי "חשבוניות ותעודות משלוח נשוא התביעה דנן" צורפו אליו כנספח ג'. בכך קשר עד התובעת במו פיו בין התיעוד שצורף לתצהיר כנספח ג' לבין החוב שנתבע בהליך זה. ודוק: ביחס לחשבוניות משנת 2008-2007, שצורפו גם הן, לא הוספה התיבה 'נשוא התביעה דנן'. גם בעדותו לפני אישר סגל ביחס לנספח ג' לתצהירו כי "אלה אסמכתאות שמראות ממה החוב נובע כחשבוניות" [עמ' 21 ש' 7-5]. מעתה אמור: על עצם קיומו, שיעורו ומועדי התהוותו של החוב אותו נדרש הנתבע לשלם לתובעת מכוח ערבותו ניתן ללמוד מנספח ג' לתצהיר סגל, בעוד שנספחים אחרים שצורפו לתצהירו אינם עוסקים בחוב זה ובשיעורו ומטרת הצגתם שונה (קרי, התמודדות עם טענות הגנה שפירט הנתבע בהתנגדות). עיון בנספח ג' לתצהיר סגל מעלה שנכללו בו חשבוניות ותעודות משלוח שתאריכיהן מיום 1.12.2009 ואילך. הן מתייחסות אפוא אך ורק לחוב החדש ולא לחוב העבר. יש לייחס את מלוא המשמעות לאופן בו בחרה התובעת להציג את הדברים בתצהירו של העד היחיד מטעמה. התצהיר נערך בסיוע בא-כוחה של התובעת; מעמדו מעמד של עדות ראשית [ראו גם סע' 3 ל-ת/3]. חזקה שהדברים שצוינו בו נבדקו, אומתו ונשקלו כדבעי בטרם הועלו על הכתב ואושרו בחתימתו של סגל תחת אזהרה. טענת החוב שבפי התובעת מוגבלת אפוא לחוב שנלמד מנספח ג' לתצהיר סגל. נובע מכך שהשטר אינו נסב על חוב העבר אלא על החוב החדש לבדו. אף-על-פי-כן אדרש גם לחוב העבר, זאת בשל טעם כפול: האחד, כי הנתבע איזכר חוב זה בתצהירו וביאר כי דאג לפירעונו לתובעת [סע' 4.4 ו-4.6 ל-נ/1]; השני, כי עדות סגל לפני עשויה להתפרש בדוחק כהתכחשות של התובעת, ולו גם עקיפה ובחצי פה, לכך שהחוב שצוין בשטר נובע רק מהחוב החדש ואינו כולל את חוב העבר [עמ' 21 ש' 25-23]. חוב העבר הסתכם בסך נומינלי של 34,267.28 ₪. כך עולה מסע' 28 ונספח ז' לתצהיר סגל. בתצהירו ביאר הנתבע כי במועד בו נותקה זיקתו למוצרי בטון ביאליק עמדה יתרת החוב של חברה זו לתובעת על 0; לשם תמיכת טענתו הציג כרטסת של התובעת אצל מוצרי בטון ביאליק, לפיה בסוף אוקטובר 2007 אופס החוב [נספח ג' ל-נ/1]. דא עקא, לתאריך זה אין נפקות משקבעתי שלא ניתנה בו או בסמוך לאחריו הודעה של הנתבע לתובעת על ביטול ערבותו. נספח ג' לתצהיר הנתבע תואם, 'בשורה התחתונה' שלו, את נספח ז' לתצהיר סגל; אף מנספח זה עולה שנכון ליום 31.12.2007 נותר חוב של מוצרי בטון ביאליק לתובעת ששיעורו 34,267.28 ₪. בעדותו לפני אישר סגל שבגין סכום זה, אשר מבטא את חוב העבר, נמסרו לתובעת שיקים מעותדים שמועדי פירעונם אחרי יום 31.12.2007, כשבתאריך זה עדיין לא ניתן היה לדעת אל נכון אם יפרעו במועדם, אם לאו [עמ' 23 ש' 26-22]. עדות זו של נציג התובעת מעבירה אל שכם התובעת אל הנטל להראות כי שיקים שנמסרו על-ידי מוצרי בטון ביאליק לשם כיסוי יתרת החוב בסך 34,267.28 ₪ חוללו מבלי שנפרעו, אלא שכל טענה כזו לא באה מצד התובעת. בתצהירו של סגל לא נזכרו שיקים כאלה, לגביהם נטען שחוללו, והשיקים עצמם לא צורפו. ככל שביקשה התובעת להראות שחוב העבר בסך 34,267.28 ₪ נכלל בסכום שנרשם על-ידה בשטר היה עליה לגולל בתצהיר סגל ברחל-בתך-הקטנה את העובדות הקשורות ביצירתו של חוב זה ובתוך כך לפרט את דבר מסירתן של המחאות לשם סילוקו מזה ואת דבר חילול ההמחאות מזה. אין ספק שמדובר בעניינים בעלי חשיבות שהינם מהותיים לגרסתה של התובעת. יתרה מכך, לו אחזה התובעת בהמחאות שחוללו בסכום חוב העבר היה עליה להציגן כראיה, כך נוכח זיקתן לטיעוניה וכך גם לפי תקנה 197 לתקנות סדר הדין האזרחי. עצם העובדה שאותן המחאות לא נזכרו בעדותו הראשית של סגל ולא הוצגו כראיה מקימה נגד התובעת את החזקה שהיה בהצגתן כדי לתמוך בגרסת הנתבע לפיה סולק חוב העבר ונפרע זה מכבר באמצעות אותן המחאות דחויות שנמסרו לתובעת בשנת 2007 [ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)]. ממכלול הראיות עולה אפוא כי השטר לא הוגש לביצוע בשל חוב העבר וכי חוב זה נפרע לתובעת זה מכבר, עוד בטרם מולא הסכום בשטר ובטרם הוגש השטר לביצוע. ב. החוב החדש הנתבע הוא שהחל בהבאת ראיותיו. עדותו הראשית היא זו שפורטה בתצהיר שהוגש לתמיכת ההתנגדות. היה ביכולתה של התובעת להודיע שלא תביא ראיות משל עצמה ותסתפק בהעמדת הנתבע ועדים מטעמו לחקירה נגדית, אלא שהיא בחרה שלא לעשות כן והגישה את תצהיר סגל. כבר אמרתי שלא נתתי אמון בעדות הנתבע. דא עקא, היעדרו של חוב בר-תביעה במועד בו מולאו הפרטים בשטר על-ידי התובעת אינו נלמד מעדות הנתבע; הוא נסמך כל-כולו על מסמכי התובעת שהוגשו במצורף לתצהיר סגל. בכך שמטה התובעת במו ידיה את הבסיס לתביעתה. כאמור, בהתנגדותו כפר הנתבע בחוב שבעטיו הוגש השטר לביצוע וטען כי התובעת לא הצביעה על התקיימות התנאי שעל-יסודו תהא רשאית למלא את השטר ולממשו, קרי, על אי-תשלום לתובעת של חוב בר-קיימא על-ידי מוצרי בטון ביאליק [סע' 4.11 ו-5.4 ל-נ/1]. כאמור, החוב החדש נסמך כל-כולו על חשבוניות מס ותעודות משלוח שמועדיהן החל מיום 1.12.2009 ואילך; כך עולה בבירור מתצהיר סגל ומדברים שאמר בעדותו לפני [סע' 14 ונספח ג' ל-ת/3 וכן עמ' 21 לפרוטוקול בש' 7-5]. סגל, העד היחיד מטעם התובעת, הפגין חוסר שליטה ניכר, עקבי וגלוי לעין בכל הקשור למרכיביו של החוב שצויין בשטר ומועדי התגבשותם. ברי שאין ביכולתו להתבסס על רישומים שערך אחר זולתו על-גבי התיעוד שאותו צירף לתצהירו ושבהם לו עצמו אין הבנה, אף לא ידיעה אישית. לו ביקשה התובעת להסתמך על רישומים בכתב-יד שנערכו על-גבי נספח ו' לתצהיר סגל היה עליה להתכבד ולהביא למתן עדות את מי שערך אותם ושאינו סגל עצמו [עמ' 22 ש' 5-1]. סגל הטעים שוב ושוב שהוא איש מכירות ואינו מנהל חשבונות של התובעת, אף ביאר שלא בכל עניין שאליו התייחס בתצהיר ביכולתו ליתן תשובה בחקירה נגדית לשאלות שהופנו אליו [עמ' 23 ש' 16-13, עמ' 24 ש' 3-1]. קשה להלום שהעד היחיד מטעם התובעת לא ידע לבאר את מרכיבי החוב שצויין בשטר ואת מועדי היווצרותם ותחת זאת יסתפק באמירה כי "[...] אם רוצים לשבת בדיוק מה היה החוב ניתן להגיע" [עמ' 23 ש' 16]. תחשיב כזה צריך היה להופיע כבר בתצהירו. עוד הטעים סגל שהוא אינו מי שמילא את השטר ואת הסכום שננקב בו [עמ' 26 ש' 29-25]; ניכר היטב שאין ביכולתו לתקף ולבסס בדרך כלשהי את הסכום שנרשם בשטר. אין באמור כדי למצות את הקשיים בעדותו של סגל בכל הקשור לחוב ולמרכיביו. הלה ציין שיש בידי התובעת שיקים ששולמו על חשבון החוב ו'חזרו'; מדובר בשיקים שלא הוצגו כראיה והתשתית העובדתית לגביהם, כמו גם עצם קיומם, לא נזכרו בתצהירו. עוד ביאר סגל כי אותם שיקים הוגשו לביצוע נגד מוצרי בטון ביאליק [עמ' 22 ש' 24-21]. אין לראות כיצד זה עשויה התובעת לנקוט כפל הליכים בגין אותו חוב עצמו, מצד אחד להגיש נגד מוצרי בטון ביאליק את השטר דנן לביצוע ומצד שני ובאותה נשימה להגיש נגדה לביצוע גם המחאות שניתנו לסילוק אותו חוב או חלק ממנו וחוללו באי-פירעון. ככל שתיאור זה שמסר סגל בעדותו לפני אינו נכון עובדתית הרי שהוא מצטרף לרושם הכללי של מי שאינו בקיא די הצורך בפרטים הרלוונטיים לחוב שבקשר עמו ניתנו השטר וערבות הנתבע, כמו גם לעצם קיומו ושיעורו של חוב זה. השמעת עד יחיד שבקיאותו בעובדות הרלוונטיות רופפת וחסרה רובצת לפתחה של התובעת. תנאי התשלום המחייבים שיחולו בין התובעת לבין מוצרי בטון ביאליק נקבעו בהסכם מיום 29.10.2005 והועמדו על "ש+120/90" [ראו ת/1]. בעדותו לפני ביאר סגל שהכוונה לתנאי תשלום שבין החודש השוטף ועוד 90 יום עד מועד הפירעון לבין החודש השוטף ועוד 120 יום עד מועד הפירעון [עמ' 24 ש' 22-20]. החשבונית המוקדמת ביותר אשר נכללה בנספח ג' לתצהיר סגל הינה מיום 1.12.2009; חובתה של מוצרי בטון ביאליק לפרוע אותה לא קמה אלא בחלוף 105 ימים שנמנים החל מיום 1.1.2010 לכל המוקדם, כך לפי עדותו הנ"ל של סגל (לפי שוטף + 105 יום שהם מחצית התקופה בין 90 יום לבין 120 יום). פשיטא שחובת פירעונן של חשבוניות מאוחרות יותר שנכללו בנספח ג' ל-ת/3 חלה בהתאמה במועד מאוחר עוד יותר. נובע מכך שביום בו מולא השטר על-ידי נציג התובעת, 4.1.2010, עדיין לא הגיע המועד בו נדרשה מוצרי בטון ביאליק לפרוע לתובעת סכומים שצוינו בחשבוניות ובתעודות המשלוח נספח ג' לתצהיר סגל - כך לפי תנאי ההסכם שעל-יסודו התקשרו שתי החברות מלכתחילה. ודוק: התובעת הייתה עשויה לבטל את תנאי ההסכם והנחות הגלומות בו רק לאחר שהופר בידי מוצרי בטון ביאליק. ביום 4.1.2010, יום מילוי השטר, טרם באה לעולם הפרה כזו ביחס לחשבוניות שעליהן ביססה התובעת את סכום החוב שננקב בשטר. עד התובעת סגל אישר זאת בפה מלא והטעים שחשבונית מחודש דצמבר 2009 הייתה אמורה להיפרע "בחודש מרץ פלוס" [עמ' 26 ש' 12-11]. באין חוב בר-תביעה לתובעת בתאריך שמילאה התובעת בשטר לא עמדה לתובעת זכות להשלים את השטר ולציין בו את דבר קיומו של חוב שבאותה עת לא בשל ולא היה בר-פירעון. מימוש שטר בטחון מותנה בקיום חבות שאותה בא השטח להבטיח; באין חבות לא ניתן לממש את השטר [ע"א 51/81 בראור נ' בראור, פ"ד לה(4) 231, 240 (1981)]. שטר שבמועד שננקב בו סכומו אינו מייצג חוב בר-קיימא, כמוהו ככתב-תביעה שהוגש בהיעדר עילה; הוא אינו מקנה לאוחז בו זכות להיפרע את הסכום הנקוב בו. 4. בשולי הדברים נוכח האמור לעיל אין עוד צורך להידרש לטענות אחרות שהעלו בעלי-הדין, לרבות כאלה שנסבו על דה-האז ועל שנעשה בידי התובעת כדי להיפרע ממנו את החוב שייחסה למוצרי בטון ביאליק. אף אין צורך להידרש לטענת הנתבע כי היה על התובעת למצות תחילה את הליכי הגביה כלפי החברה מוצרי בטון ביאליק. הטענה, שנכללה בנימוקי ההתנגדות, שוב לא נזכרה בסיכומי הנתבע - ובדין לא נזכרה. נוסח הערבות עליה חתם הנתבע אינו עולה בקנה אחד עם טענה כזו. צוין בו במפורש כך: "הערב מסכים בזאת כי אין הספק חייב לדרוש מן המזמין את מילוי התחייבויותיו תחילה, והספק רשאי לפנות אל הערב יחד עם הפניה אל המזמין או מבלי שפנה אליו כלל" [ראו ת/1]. הנתבע אישר שחתימתו מופיעה גם לצד כיתוב זה [עמ' 6 ש' 23-22]. כלל הוא כי אי-העלאת טענה בסיכומיו של בעל-הדין, אף שקודם לכן הוא נסמך עליה, מהווה ראיה לזניחתה ואין עוד צורך לדון ולהכריע בה [ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 108-107 (1995)]. הדברים אמורים לא רק בטענה בדבר אי-מיצוי הליכים נגד מוצרי בטון ביאליק אלא גם בטענות נוספות שהעלה הנתבע בתצהירו ביחס לבקשת הביצוע שהוגשה על-ידי התובעת [סע' 5.6 ו-6 ל-נ/1]. ג. סיכומם של דברים התביעה נגד הנתבע נדחית במלוא סכומה. התובעת תשלם לנתבע את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 17,500 ₪ ליום פסק-הדין. סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל. מוצג ת/1 במקורו ישמר בכספת בית-המשפט. ככל שהתובעת מבקשת לקבלו לידיה תפנה אל מזכירות בית-המשפט והמסמך, שהעתקו נסרק לתיק הממוחשב, יוחזר לה.שטר חובהגדרות משפטיותחובשטרפקודת השטרות