האם מינוי אפוטרופוס בחו''ל תקף בישראל ? המחלוקת העיקרית בה יש להכריע בענייננו היא האם קיים תוקף בישראל למינויה של המבקשת כאפוטרופה של המבקש על ידי בית המשפט בגרמניה, כאשר המשיב טוען כי אין למינויה של המבקשת כאפוטרופה על ידי בית המשפט בגרמניה כל תוקף בישראל. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מינוי אפוטרופוס ע"י בית משפט בחו''ל: 1. לפניי תובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה במסגרתה עותרים המבקשים להצהיר כי ייפויי הכוח המצויים בידי המשיב, עו"ד אלמוני (להלן: "המשיב") ושניתנו לו על ידי המבקש 1 , פלוני 1 (להלן: "המבקש") _ בטלים. רקע עובדתי 2. המבקש, יליד 1923, ניצול שואה, המתגורר בגרמניה, הינו בעל נכסים רבים בישראל, ובכלל זאת: 10% מנכס המצוי ברחוב 3. המבקש והמבקשת 2 _ פלונית 2 (להלן: "המבקשת"), נשואים כדמו"י מאז שנת 1965, ומתגוררים יחד בגרמניה. המבקשים 3 ו_4, פלוני 3 ופלוני 4, הינם ילדי בני הזוג (להלן: "הבנים"). יצוין, כי בראשית שנות ה_70' של המאה הקודמת נקלעו יחסי בני הזוג למשבר קשה וסבוך, 4. ביום 20.12.05, חתם המבקש על שני יפויי כוח לטובת המשיב: יפוי כוח אחד ניתן למשיב מטעם חברה פלונית מתוקף תפקידו של המבקש כמנהלה, ולפיו הוסמך המשיב לפעול בכל הקשור לענייני חברה פלונית, וכן בכל ענייני חברת הבת של החברה _ 5. למחרת, ביום 21.12.05, חתם המבקש בפניי המשיב על צוואה לפיה עיקר רכושו יועבר לבנים, כאשר קבע מפורשות כי למבקשת הוא אינו מותיר דבר למעט דולר אחד, תוך שהסביר זאת בהתנהגותה של המבקשת כלפיו במהלך השנים, בגידותיה וכדומה, וזאת בניגוד לצוואה קודמת בה הותיר למבקשת סכום כסף נכבד (להלן: "הצוואה"; נספח 4 להמרצת הפתיחה). 6. המבקשת טוענת כי החל משנת 2003 חלה התדרדרות במצבו הבריאותי והנפשי של המבקש, וביום 03.02.06 היא מונתה על ידי בית המשפט בגרמניה כאפוטרופה של המבקש (נספח 5 להמרצת הפתיחה). 7. לאחר מינוייה בגרמניה כאפוטרופה של המבקש, ביקשה המבקשת לבטל את יפויי הכוח, וזאת באמצעות הודעה ששלחה למשיב בו הודיעה לו על ביטול יפויי הכח הנוטריונים שנחתמו בפני הקונסוליה הישראלית בגרמניה (נספח 6 להמרצת הפתיחה). 8. יצוין, כי בעקבות פניית המבקשים אל המשיב כי יחדול מלפעול על פי יפויי הכוח, ולאחר התכתבות ארוכה בין הצדדים, פנה המשיב ביום 19.01.11 בבקשה בדרך המרצה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי מרכז (ה"פ במהלך הדיון בביהמ"ש הגיעו הצדדים להסכמה כי המשיב ימשיך לפעול על פי יפויי הכח ובין הצדדים נחתם הסדר פשרה, שקיבל ביום 16.03.11 תוקף של פסק דין, ושלפיו המשיב ימשיך לפעול כמיופה כוח וכנאמן של מבקש ושל חברה פלונית, ימסור למבקשת (באמצעות באי כוחה) מידע אודות מצבת נכסי מבקש, ימסור דו"חות כספיים של החברות שבבעלותו, תדפיסי חשבונות בנק שנוהלו עבור המבקש, וכן יעביר דיווח אודות פעולותיו אחת לשלושה חודשים. הצדדים הסכימו כי "אין בהסכמה זו כדי לגרוע מטענה כלשהי של הצדדים, וכל צד שומר על מלוא טענותיו, ויהיה רשאי להעלותן בעתיד או לנקוט בהליכים משפטיים ככל שימצא לנכון" (נספח 11 להמרצת הפתיחה) (להלן: "הסדר הפשרה"). טענות הצדדים 9. לא חלפו מספר חודשים והמבקשים הם שפנו בבקשה זו, בעתירה שהיא למעשה דומה במהותה לעתירה הקודמת שהוגשה על ידי המשיב שביקש להצהיר שיפויי הכח תקפים, ואשר בעקבותיה הגיעו הצדדים להסדר הפשרה. המבקשים טוענים בבקשתם כי המשיב התעלם מפניותיהם בדבר ביטול ייפוי הכוח ורצונם כי יחדול מלשמש כ"נאמן" ויחדול מלפעול בשמם או בשם המבקש. עוד לטענתם, המשיב לא העביר למבקש את פירות נכסיו, ואף לא פעל על פי הסדר הפשרה שנחתם בין הצדדים. לטענת המבקשים, משמונתה המבקשת כאפוטרופה של המבקש לאחר שהוא הוכרז כפסול דין על ידי בית משפט בגרמניה, שערך בירורים מקיפים ואף מינה מומחה רפואי לבחינת מצבו של המבקש, פקעה שליחותו של המשיב, זאת לאור סעיף 14 לחוק השליחות. כך גם בטלים יפויי הכח לאור ביטולם על ידי המבקשת מכוח תפקידה כאפוטרופה. עוד הם מבקשים להסתמך על רצונו המפורש של המבקש, כפי שעולה מתצהיר עליו חתם ביום 28.01.11, לפיו אינו מעוניין עוד שהמשיב יטפל בענייניו וכי הוא מבטל את ייפויי הכוח, כאשר מנגד המשיב טוען שלא ניתן להסתמך על תצהיר שנחתם על ידי המבקש מספר שנים לאחר שהוכרז כפסול דין. המבקשים עותרים כי בית המשפט יכיר באופן עקיף, לפי סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי_חוץ, תשי"ח_1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ") במינוי המבקשת כאפוטרופה, וזאת לצורך הסעדים המבוקשים בתובענה זו בלבד, ובעיקרם ביטול ייפוי הכוח. 10. לטענת המשיב, יש לדחות התובענה על הסף בין השאר לאור קיומו של מעשה בית דין בשל הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, היוצר גם מניעות, כאשר לטענתו המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתו, כאשר הסוגיות שהונחו לפתחו של בית המשפט בשני ההליכים זהים, ועניינם _ תוקף ייפוי הכוח, ומשחתמה המבקשת על הסדר הפשרה, לפיו הוסכם שהמשיב ימשיך לפעול כמיופה כוח וכנאמן, ויתרה למעשה על כל טענותיה בעניין זה. עוד לטענתו, הסעד המבוקש הוא זהה וכך גם מדובר באותה עילה. באשר לסעיף "שמירת הטענות" שבהסדר הפשרה, טוען המשיב כי הוא נועד לאפשר לצדדים לפנות לבית המשפט רק במקרה של הפרת ההסדר. בהקשר זה, טוענים המבקשים, כי אין לקבל את פירוש המשיב לסעיף "שמירת הטענות" שבהסדר הפשרה, ואין לקבל את טענת המשיב בדבר קיומו של מעשה בית דין. לטענתם, התובענה הנוכחית אינה קשורה להליך שנוהל בפני בית המשפט המחוזי מרכז, הליך אותו יזם המשיב, ודי בעובדה זו כדי לשלול קיומו של מעשה בית דין. מה גם שבהליך בבית המשפט המחוזי מרכז לא נשמעו ראיות ועל כן אין במקרה דנן גם השתק פלוגתא. המשיב טוען, כי בכל מקרה אין תוקף בישראל למינוי המבקשת כאפוטרופה מכוח החלטת בית משפט בגרמניה, ועל כן אין תוקף להודעת הביטול ששלחה. לטענתו, כדי שיהיה תוקף למינויה יש להכיר בו בהתאם לסעיף 11(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ _ דבר שלא נעשה במקרה דנן, ושלמעשה לא ניתן לעשות כן לאור הוראות חוק אכיפת פסקי חוץ. מוסיף וטוען המשיב כי אין גם להכיר במינוי המבקשת כאפוטרופה בדרך של "תקיפה עקיפה" לפי סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, כפי שעותרת המבקשת, וזאת במיוחד לאור ניגוד העניינים בו מצויה המבקשת, וכי אין לעשות זאת, בוודאי לא משיקולי צדק. לטענתו רק בית משפט מוסמך בישראל יכול לגרוע מכשירותו של המבקש ולמנות לו אפוטרופוס, והמבקשים לא נקטו בדרך זו. לטענת המשיב, גם לפי הדין הגרמני אין בגריעת כשרותו של מבקש כדי להשפיע על השליחות שנוצרה מכוח ייפויי הכוח. 11. חברת ד' טוענת בעיקרי הטיעון מטעמה, כי היא מנהלת את הנכס המצוי ברח' ד י ו ן תוקף מינוי המבקשת כאפוטרופה של המבקש על ידי בית משפט בגרמניה 12. המחלוקת העיקרית בה יש להכריע בענייננו היא האם קיים תוקף בישראל למינויה של המבקשת כאפוטרופה של המבקש על ידי בית המשפט בגרמניה, כאשר המשיב טוען כי אין למינויה של המבקשת כאפוטרופה על ידי בית המשפט בגרמניה כל תוקף בישראל. אני סבורה כי יש ממש בטענה זו. 13. סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב_1962 (להלן: "חוק הכשרות") קובע כי על המבקש להכריז על אדם כפסול דין לפנות לבית המשפט, וכלשון הסעיף: "אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לעניינים, רשאי בית המשפט, לבקשת בן_זוגו או קרובו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו כפסול_דין". דהיינו, הדרך הראויה היא לפנות לבית המשפט המוסמך בישראל, שמכוח סעיף 78 לחוק הכשרות הינו בית המשפט לענייני משפחה. במקרה דנן, לא הוגשה כל בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, ואין כל תוקף להכרזתה של המבקשת כאפוטרופה של המבקש. 14. אומנם חוק אכיפת פסקי חוץ מאפשר במקרים מסויימים לקלוט אל המשפט הישראלי _ בדרך של אכיפה או הכרה _ פסקי דין שניתנו על ידי ערכאה משפטית במדינה זרה, ואולם ללא קיומו של הליך קליטה אין כל נפקות לפסק החוץ [ח' כרמון פסקי חוץ בישראל _ הכרה ואכיפה (תשע"א) (להלן: "חכמון"), בעמ' 11]. ויודגש, המצב המשפטי היום הוא כי אכיפה או הכרה בפסק דין שניתן במדינה זרה מחייב עמידה בתנאים הקבועים בחוק הנ"ל, ולא ניתן להכיר בפסק חוץ שלא בהתאם להוראות החוק [חכמון בספרו הנ"ל, בעמ' 178 _ 179; ע"א 970/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' אגם, פ"ד מט(1)561; ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3)1]. 15. יצוין, כי משמעות הכרה במינוי המבקשת היא כי המבקש אינו כשיר ועל כן, ולפי סעיף 14 לחוק השליחות, תוקף ייפויי הכוח _ פוקע. 16. מאחר ובענייננו אין מדובר בפסק דין הקובע חיוב אישי, הרי שההליך הרלונטי הוא הליך של הכרה לפי סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ, ולא הליך של אכיפה לפי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ [ע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' New Hampshire Insurance CO ( 15.12.10) (להלן: "פס"ד בתי הזיקוק")]. 17. סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ קובע שני מסלולים להכרה בפסק חוץ: האחד _ הכרה ישירה; והשני _ הכרה עקיפה. 18. סעיף 11(א) קובע כדלקמן: "11. (א) בית משפט או בית דין בישראל יכיר בפסק חוץ שנתמלאו לגביו כל אלה: (1) חל עליו הסכם עם מדינת חוץ; (2) ישראל התחייבה באותו הסכם להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג; (3) ההתחייבות אינה חלה אלא על פסקי חוץ הניתנים לאכיפה על פי חוק בישראל; (4) נתמלאו בו תנאי ההסכם". בין ישראל לגרמניה נחתמה אומנם אמנה אשר נקלטה ואושררה במשפט הישראלי במסגרת תקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה), תשמ"א_1981 (להלן: "האמנה"), ואולם, האמנה מחריגה במפורש "החלטות שנושאן... הכשרות המשפטית של בני אדם..." [סעיף 4(1) לאמנה]. די בכך כדי לשלול את תחולת סעיף 11(א) ולקבוע כי לא ניתן להכיר במינוי המבקשת בהכרה ישירה. יצויין כי בסיכומיהם, מכירים למעשה המבקשים בכך שלא ניתן להכיר במינוי באופן ישיר, אך טוענים כי במקרה דנן יש להכיר במינוי המבקשת מכוח סעיף 11(ב) בדרך של הכרה עקיפה. דהיינו, להכיר במינוי ובגריעת כושרו של המבקש רק לשם הסעדים הנדרשים בתובענה זו, דהיינו לשם ביטול יפויי הכוח. 19. סעיף 11(ב) קובע לגבי הכרה עקיפה, כדלקמן: "(ב) אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן". מכאן, שניתן להכיר בפסק חוץ גם כאשר לא מתקיימים תנאי סעיף 11(א), וזאת בתנאי שההכרה היא לצורך התיק הנדון בלבד, דהיינו שמדובר בהכרה אגבית בלבד, ופסק החוץ אינו נושא הדיון עצמו, וזאת רק כאשר בית המשפט השתכנע ש"מן הדין והצדק לעשות כן" (חכמון, בעמ' 194 _ 203 וההפניות שם). 20. במקרה דנן, לאור מערכת היחסים הסבוכה שבין בני הזוג, ובמיוחד לאור צוואת המבקש המדירה את המבקשת מהירושה ומפרטת בהרחבה את דעתו של המבקש כלפי המבקשת _ הרי שמדובר לכאורה בדברים המלמדים על ניגוד עניינים אפשרי בין המבקשת לבין המבקש. אין משמעות הדבר שאין מקום במינוי אפוטרופוס למבקש, אם יוכח כי התמלאו התנאים לכך, ואולם הנסיבות דנן אינן מצדיקות הכרה במינויה "מן הדין והצדק", ולו סבורים המבקשים כי יש לשלול את כשרותו של המבקש בישראל, פתוחה בפניהם הדרך לבקש להכריז עליו כפסול דין ולמנות אפוטרופוס, והכל על פי הוראות הדין בישראל. 21. עוד יוסף, כי על פני הדברים נראה שהמבקשים לא פנו בידיים נקיות לבית המשפט. מרגע שלטענתם המבקש פסול דין כבר משנת 2006, כיצד הם מחתימים את המבקש, בשנת 2011, על תצהיר בתמיכה לתגובתם להמרצת הפתיחה שהגיש המשיב, וזאת כעבור חמש שנים מיום שהוכרז פסול דין (נספח 9 להמרצת הפתיחה)?! יתרה מכך, אין באמור בבקשה זו כדי ללמד על שינוי כלשהו שחל מאז הסדר הפשרה. 22. עוד יצוין, כי מדברי המבקשים עצמם עולה כי המבקש אומנם מוגבל בפן הפיזי, אולם ניתן לקיים איתו שיחה עניינית. זאת כפי שעולה מהפרטיכל, לאור דברי ב"כ המבקשים בדיון שנערך בפניי ביום 26.01.12 לפיהם הוא שוחח עם המבקש, ובלשונו: "...שוחחתי איתו. בהחלט ניתן לדבר איתו". אם כך הדבר, עולה השאלה כיצד לא צורף תצהיר מטעמו להמרצת הפתיחה שבפניי, וגם זה לכאורה טעם למחיקת התביעה על הסף (כפי שיפורט בהמשך). 23. העולה מהאמור עד כה, כי בהתאם לדין הישראלי כשירותו של המבקש לא נשללה, ואין להכיר בישראל במינוי המבקשת כאפוטרופה, לא בדרך עקיפה ולא בדרך ישירה, ובודאי שלא מטעמי צדק. סילוק התובענה על הסף 24. באשר לטענת המשיב כי יש לסלק את התובענה על הסף מכמה טעמים: מניעות ומעשה בית דין לאור קיומו של הסדר הפשרה, אי הגשת תצהיר בתמיכה לבקשה; העדר יריבות, ושימוש לרעה בהליך משפטי _ יפורט כדלקמן. 25. קיומו של הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ואשר נולד כתוצאה מבקשתו של המשיב לקבוע כי יפויי הכח תקפים, כאשר הצדדים הסכימו במפורש כי המשיב ימשיך לפעול כנאמן מכח יפויי הכח _ יוצר מניעות לחזור כעבור חודשים ספורים, ללא שהשתנה דבר, ולבקש לבטל את יפויי הכח. מנגד, טוענים המבקשים כי הסדר הפשרה כולל סעיף "שמירת טענות" שנוסחו כדלקמן: "אין בהסכמה זו כדי לגרוע מטענה כלשהי של הצדדים, וכל צד שומר על מלוא טענותיו, ויהיה רשאי להעלותן בעתיד או לנקוט בהליכים משפטיים ככל שימצא לנכון", שנועד לשמור על כל טענותיהם ולאפשר להם לפנות שוב לבית המשפט בכל עת. בצדק טוען המשיב כי הפירוש שמנסים המבקשים ליתן לסעיף יש בו משום היתממות ועצימת עיניים, שכן יש לקרוא פיסקה זו במאוחד עם שאר הוראות הסדר הפשרה, כאשר תכלית ההסדר נולדה מהסכמה מפורשת שהוא ימשיך לפעול על פי יפויי הכוח, וכי כוונת הצדדים והפרשנות הנכונה של הסעיף היא כי הוא ימשיך בתפקידו כמיופה כוח, תוך שהוא מתחייב להעביר דיווחים מפעם לפעם למבקשת, וסעיף שמירת הטענות מהווה סנקציה לכל מקרה של הפרת ההסדר, ולא נועד לאפשר למי מהצדדים לפנות שוב לבית המשפט באותה שאלה, דהיינו לגבי תוקפם של יפויי הכח. לאור כל האמור, אני סבורה כי בנסיבות העניין די בקיומו של הסדר הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, כדי ליצור מניעות למבקשים מלהגיש בקשתם זו, שדינה להידחות על הסף. 26. בנוסף טוען המשיב לקיומו של מעשה בית דין מסוג השתק עילה. הכלל בדבר מעשה בית דין, ככל שהוא נוגע להשתק עילה, קובע כי אם תביעה נדונה לגופה והוכרעה על_ידי בית משפט מוסמך _ בית המשפט לא ייזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם היא מבוססת על עילה זהה [ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים _ פקיד שומה נתניה ( פסקה 7, 04.01.09) (להלן: "פס"ד חזן"); נ' זלצמן מעשה_בית_דין בהליך אזרחי (תשנ"א), בעמ' 3_4, 29_30 (להלן: "זלצמן")]. כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, המבחן לו נזקק בית המשפט חורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה. הוא בוחן האם על_פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו, והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגע בשתי התביעות זהה. כמו כן בוחן בית המשפט את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים, כאשר אין צורך שההליך הראשון יכלול את כל המרכיבים כולם הנכללים בהליך השני [ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 181 (2003) ; פס"ד חזן, פסקה 7; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן), בעמ' 112_114). ויודגש, לצורך החלתו של הכלל בדבר השתק עילה, אין הבדל אם מדובר בפסק דין הנותן תוקף להסכמה שהושגה בין בעלי הדין או בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לאחר ניהול הליך בפני הערכאה המבררת (זלצמן, בעמ' 3320). ומן הכלל אל הפרט; בחינת התובענות שבענייננו מובילה למסקנה כי, לכאורה, מדובר בשתי תובענות המתבססות על אותה עילה, והעוסקות, בעיקרן, באותו עניין, באותן עובדות, ובאותה מחלוקת, דהיינו _ תוקפם של ייפוי הכוח שניתנו למשיב על ידי מבקש, וסמכותו של המשיב להמשיך ולפעול מכוחם. משכך, מתבקשת המסקנה כי קיים במקרה דנן מעשה בית דין. אלא שהמבקשים טוענים כי לא ניתן להחיל את הכלל של מעשה בית דין במקרה דנן, שכן את התובענה הראשונה הגיש המשיב, בעוד שהתובענה הנוכחית הוגשה על ידם, ומכאן השוני. אכן קיימת גישה התומכת בעמדת המבקשים, ולפיה "הכלל של השתק עילה חל רק על תובע המבקש לחזור ולתבוע את הנתבע בשנית בגין אותה עילה" [ע"א 7883/09 עו"ד יששכר בר הלל, כונס נכסים לחברת שלמי עד בע"מ נ' בירי בראשי עבודות עפר ופיתוח תשתית וכבישים (1987) בע"מ [ 30.11.11); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2)561 (1968); זלצמן, בעמ' 42_47], ואולם במקביל קיימת בפסיקה עמדה שונה, כפי שעולה מדברי כב' השופטת ארבל ברע"א 6498/05 מרגלית צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ ( 23.02.06), לפיהם: ".... קיים בין הצדדים השתק עילה, אפילו הייתה המבקשת נתבעת בהליך הראשון ולא תובעת, שכן מדובר באותו עניין _ תשלום יתרת שלוש ההלוואות _ שכבר הוכרע...". דברים אלה יפים לענייננו, שכן גם בענייננו אין כל שוני, מדובר בדיוק באותה מסכת עובדות, באותה מחלוקת, שהוכרעה בהסדר הפשרה שקיבל כאמור תוקף של פסק דין, ובנסיבות אלה קשה לראות כיצד שונים פני הדברים רק בשל העובדה שהפעם המבקשים הם אלה שפנו בבקשה זו שהיא זהה לבקשה הקודמת שהוגשה על ידי המשיב, כאשר לא חל כל שינוי בנסיבות מאז הגשת הבקשה הקודמת ועד עתה. 27. כאמור, המבקש העלה טענות נוספות בגינן הוא סבור כי יש לסלק את התובענה על הסף: (1) אי צירוף תצהיר לתמיכה בעובדות; (2) העדר יריבות לאור העובדה שהמבקשים 2 _ 4 אינם בעלי מעמד מוכר בישראל כאפוטרופוסים של המבקש; (3) אי נקיטה בהליך הראוי ושימוש לרעה בהליכי משפט. אני סבורה כי יש ממש גם בטענות אלה, ואפרט. 28. אכן, כפי שטוען המשיב, לא צורף להמרצת הפתיחה תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות שפורטו בה, אלא צורפו רק תצהירי המבקשים שצורפו לתגובתם להמרצת הפתיחה שהגיש המשיב בבית המשפט המחוזי מרכז (נספח 9 להמרצת הפתיחה). משתביעת המבקשים מתבססות על טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר, בניגוד לתקנות 255 ו_241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד_1984, הרי שטענות אלה למעשה לא הוכחו, ויש מקום לבחון האם יש לדחות התובענה על הסף בשל כך. העדר תצהיר מטעם המבקש בבקשה זו מלמד כי אין כל תמיכה בבקשה, שלכאורה מוגשת מטעמו, לכך שהוא מבקש לבטל את יפויי הכוח שניתנו על ידו למשיב. משכך, וכל עוד המבקש בחיים, לא הוכח כי הוא מבקש לבטל את יפויי הכוח, ולמבקשים האחרים אין כל מעמד להגיש את הבקשה כלפי שפורט לעיל, בהעדר יריבות, כאשר אני סבורה שהמבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט _ ולאור כל האמור, דין הבקשה להצהיר כי יפויי הכוח בטלים _ להידחות. סוף דבר 29. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התובענה. יודגש, כי הסדר הפשרה שנתחם בין הצדדים נותר בתוקפו ועל הצדדים לכבדו, וככל שיסבור מי מהצדדים שההסכם מופר _ שמורה לו הזכות לפעול על פי כל דין. באשר לכספים המוחזקים על ידי המשיבה 2 _ חברת ד', הנני מורה להעביר כספים אלה למשיב, כנאמן וכמיופה כוחו של המבקש. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. שאלות משפטיותאפוטרופסות