מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פסים למניעת החלקה במדרגות: התובעת, ילידת 1976, נפלה ביום 6.5.02 במדרגות בבנין משרד המשפטים בירושלים במהלך עבודתה (להלן "התאונה"). תביעתה הוגשה ביום 4.5.09. הנתבעת הגישה הודעת ג' נגד החברה שנתנה במקום שירותי אחזקה (להלן "ת.ד.ל"). לפי החלטת כב' הנשיאה ה' גרסטל בדיון מיום 18.4.10 פוצל הדיון, ונדונה שאלת החבות תחילה. בשאלה זו בלבד עוסק פסק הדין. רקע התובעת התמחתה במשרד המשפטים בירושלים, ועבדה במשרד בקומה הרביעית והאחרונה בבניין. התאונה אירעה עת שעלתה התובעת במדרגות הבניין בדרכה אל משרדה. בביקור שנערך ביום 14.3.10 בבניין לצורך בדיקת המדרגות על ידי מומחה התובעת, המהנדס ד"ר אלעזר איל - ביקלס (להלן גם "ד"ר ביקלס"), נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לנוכחות בא כוחה של הנתבעת והמומחה מטעמה בבדיקה. ד"ר ביקלס סרב לבצע באותו מועד את הבדיקה. בביקור זה הצביעה התובעת על גרם המדרגות המוביל לקומה השלישית, כעל מקום הנפילה. ביקור חוזר נערך ביום 28.3.10, לאחר שבית המשפט הורה לנתבעת לאפשר את הביקור ללא תנאים מוקדמים, למעט הודעה מראש. בבדיקה נכח גם המומחה מטעם הנתבעת, מהנדס רפאל גיל (להלן גם "מהנדס גיל"). ד"ר ביקלס אחז בידיו תמונות שהתובעת צילמה סמוך לארוע התאונה (להלן "התמונות"). ד"ר ביקלס הבחין בחוסר התאמה בין התמונות לבין המקום עליו הצביעה התובעת. בדיון מיום 18.4.10 ניתן לתובעת היתר לערוך ביקור נוסף במקום. הבדיקה הנוספת נערכה ביום 16.6.10, ובה נכחו התובעת, המומחה מטעמה, ב"כ הנתבעת והמומחה מטעמה. במועד זה הצביעה התובעת על גרם המדרגות העליון המוביל לקומה הרביעית כעל מקום הנפילה. טענות הצדדים 4. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את חובתה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, והתרשלה כלפיה בתחזוקה בלתי נאותה של המדרגות. בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר ביקלס טענה כי קיימים במדרגות מספר ליקויים עיקריים שגרמו לנפילה: המדרגות חלקות; הן אינן עומדות בדרישה לאחידות הרום והשלח של כל המדרגות במהלך אחד כנדרש בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 (להלן "תקנות התכנון והבניה"); והיחס בין רום המדרגות לבין שלח המדרגות אף הוא אינו עומד בנוסחה שבתקנות. 5. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה את מצב המדרגות במועד התאונה, וכי בשל השיהוי בהגשת התביעה גרמה לנתבעת נזק ראייתי, שכן לא ניתן להוכיח את מצב המדרגות בעת התאונה. חוות דעת מהנדס גיל מטעם הנתבעת נסמכה על בדיקה של מכון התקנים (תעודת עובד ציבור נ/15). שלפיה מקדם ההחלקה הממוצע של המדרגות הוא 0.5, שלטענת הנתבעת עונה על התקן הישראלי המחמיר, שלא היה קיים בעת התאונה ובוודאי לא בעת בניית הבניין. 6. ת.ד.ל טוענת כי בצעה עבודות אחזקה כלליות כגון חשמל ואינסטלציה, וגם החלפת ריצוף לקוי, אך לא עבודות שקשורות במבנה המדרגות, ואין קשר בין עבודתה לבין התאונה. לפי ההסכם בין הנתבעת לבין ת.ד.ל התחייבה האחרונה לשפות את הנתבעת בגין נזק שייגרם כתוצאה ממחדל או מביצוע העבודה. העדויות 7. עשרה העידו לפניי: מטעם התובעת העידה התובעת עצמה, עו"ד שירלי אבנר אשר עבדה במועד התאונה במחלקה האזרחית של מחלקת הייעוץ והחקיקה בבניין הראשי של משרד המשפטים וגב' רחל כהן, אשר שמשה במועד התאונה כמזכירת המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה; מטעם הנתבעת העידו הגב' חיה יחיא, העובדת במשרד המשפטים מאז שנת 1981 ואשר שמשה במועד התאונה כאחראית מתמחים, מר אלי דוידי, אשר שמש במועד התאונה כרכז בנא"מ בבניין, מר עזרא לוי העובד במשרד המשפטים מאז 1969 ואשר שמש במועד התאונה כסגן המזכיר הראשי של המשרד ומר יוסי פטל, בודק מטעם מכון התקנים הישראלי אשר הגיש תעודת עובד ציבור; מטעם צד ג' העיד מר נועם ליאור המשמש כמנכ"ל משותף בחברת ת.ד.ל. הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים: מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של המהנדס ד"ר אלעזר איל - ביקלס (ת/3) וכן חוות דעת משלימה (ת/4). מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של המהנדס רפאל גיל (נ/13) וחוות דעת משלימה (נ/14). המומחים נחקרו אודות חוות דעתם. דיון והכרעה הנורמה 8. הנתבעת נושאת בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת, שעבדה אצלה, בבנין שבבעלותה. (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 76 (1984) (להלן "עניין מלון רמדה שלום"); ע"א 663/88 יהודה שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז (3) 225, 229 (1993) (להלן "עניין שיריזיאן")). במסגרת חובה זו על המעביד לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, להדריך את עובדיו מפני סיכונים ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים (ראו גם: ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עזבון המנוח יבגני גולובין בפסקה יח' (לא פורסם, 15.4.2012); ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו(2) 592, 604 (1982)). 9. חובת זהירות מושגית איננה מקימה מאליה את חובת הזהירות הקונקרטית. במסגרת חובה זו יש לבחון האם בנסיבות המקרה, אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך חיובית, אזי האם צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשות הנזק (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 125-126 (1982)). 10. בפסק הדין בעניין מלון רמדה שלום נקבע כי הפעלה ראויה של מבחן הצפיות מחייב להבחין בין סכנה רגילה לבין סכנה בלתי רגילה אשר רק בגינה מוטלת חובת זהירות קונקרטית: "הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטל חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו..." (שם בעמ' 77). ובהמשך : "אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות" (השופט ברנזון בע"א 250/64(3) בעמ' 32) ועוד נקבע כי - ...אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. ,נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים' (השופטת מ' בן פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ' 108). אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה..."(ע"א 145/80 (1) הנ"ל, בעמ' 126) (שם, בעמ' 77). מקום הנפילה 11. מלבד התובעת לא היו עדים נוספים לאירוע. עדותה נתמכת בחוות דעת מומחה ובעדות עו"ד אבנר והגב' כהן. עצם קרות התאונה מוכח בדיווח הגב' יחיא למוסד לביטוח לאומי שם צוין כי "לפי דברי המתמחה תוך כדי עליה במדרגות המשרד מעדה וקיבלה חבלה בברך ימין" (נ/1) וכן בהודעה על פגיעה בעבודה (נ/22) ובתביעה לקבלת דרגת נכות מעבודה (נ/23). ומכל מקום, למרות שהצדדים הקדישו לענין זה זמן, בסיכומי הנתבעת שוב אין היא חולקת על עצם הארוע. 12. בתצהירה ציינה התובעת כי עלתה מן הספרייה שבמרתף הבניין אל המשרד שבו עבדה, והחליקה בגרם המדרגות האחרון המוביל לקומה הרביעית בה היה המשרד, וכתוצאה מכך נפלה (סעיפים 2-3 ב- ת/2). דא עקא שבעת שבקרה בבנין עם המומחה מטעמה, הצביעה התובעת על גרם המדרגות המוביל לקומה השלישית, כעל מקום הנפילה. התובעת, שהותירה רושם אמין, סיפרה כי סמוך לאחר הנפילה צילמה את מקום האירוע, אולם התמונות נותרו במשרד עורכי הדין שייצגו אותה בעבר, והוסיפה כי לא בקרה בבניין מאז התאונה (עמ' 13-14 בפרוטוקול, שורות 28-31, 1-3). התובעת סיפרה על המחלוקת בין בא כוחה לבין בא כוח הנתבעת באשר לנוכחותו במקום בעת בדיקת המומחה מטעמה, והעידה על מצבה הנפשי המבולבל בעת הביקור. כל אלו כך נטען גרמו לכך שהצביעה על גרם מדרגות אחר (עמ' 14, שורה 3 ואילך). לא ראיתי סיבה שלא לקבל את הסבר התובעת. נסיון נוסף של ב"כ הנתבעת להטיל בתובעת דופי של חוסר מהימנות משום שלא פירטה בתצהיר תשובות לשאלון מחלות ותאונות קודמות - דינו דחיה, לאחר שהתובעת נתנה לכך הסבר סביר (נ/4, עמ' 21, שורות 16-26; עמ' 22 - 23 בפרוטוקול; פרוטוקול הדיון החל משורה 12 חסוי). 13. הנתבעת מבקשת להראות כי התובעת "מעדה" ולא החליקה, וכך לסווג את הנפילה במסגרת סיכוני יומיום. בין השאר נטען כי הסיכוי להחלקה בעלייה במדרגות קטן. למעט אמירה של המומחה מטעם הנתבעת (נ/13 בעמ' 17), שאינה נסמכת על כל טענה או עובדה מוכחת, אין אישוש אחר לטענת המעידה לעומת החלקה. מכל מקום, יש לבחון את הסיבה לארוע, בין שמדובר בהחלקה ובין שמדובר במעידה. מידת החיספוס של המדרגות 14. ד"ר ביקלס ערך את חוות דעתו ביחס לשלוש מדרגות בגרם המדרגות העליון, שמספרן 3,4,5. הבדיקות נעשו במכשיר מסוג ENGLISH XL כנדרש בתקן ישראלי ת"י 2279 אשר נכנס לתוקפו באפריל 2005 ולפיו מקדם ההתנגדות להחלקה בכל בדיקה לא יפחת מ - 0.45, ומקדם ההתנגדות הממוצע להחלקה לא יפחת מ - 0.5 (נ/21). תוצאות הבדיקות שערך לימדו כי מקדם ההתנגדות הממוצע להחלקה הוא 0.4 (עמ' 4 לחוות הדעת), כלומר שהמקדם הממוצע נמוך מן הנדרש על פי התקן הישראלי. יש להעיר, כי באוקטובר 2009 נכתב התקן הישראלי השני בעניין מקדמי ההחלקה (נ/20) אשר קבע כי לאחר תום 6 חודשים מיום פרסומו יעשה שמוש במכשיר אחר, מסוג Pendulum (ראו גם עמ' 42, שורות 11-12). ד"ר ביקלס ציין כי ניתן לעשות שמוש גם בתקן האמריקאי ANSI-ASSE אשר אימץ את שיטת הבדיקה שבתקן ASTM; וכי גם בתקן האמריקני ASTM D 2047-93 נקבע כי מקדם החיכוך למשטחי רצפה יהיה לכל הפחות 0.5. עוד לדבריו, התקן הבריטי BS 5395:1977 קובע כי מקדם ההתנגדות לא יפחת מ - 0.4, ובבניינים ציבוריים, כמו הבניין כאן, הדרישה היא ל - 0.6. לפיכך, מסקנתו היא כי מקדם החיכוך שנמצא בבדיקה נמוך מהמותר. ד"ר ביקלס הוסיף כי ידוע ששימוש תכוף גורם להחלקת פני המדרגות, אולם לשיטתו שחיקת המדרגות בשלושים השנים שקדמו למועד התאונה היא שהביאה למצבן במועד הבדיקה, ואילו תוספת השחיקה במשך השנים שממועד התאונה ועד מועד הבדיקה - שולית. ד"ר ביקלס התייחס בחוות דעת משלימה (ת/4) לחוות דעתו של מהנדס גיל, מטעם המדינה. בין היתר קבע כי מתוך ארבע מדרגות שבחר מהנדס גיל לבדוק, שתיים אינן תקניות; כי מהנדס גיל מחק תוצאה אחת בתעודת הבדיקה; כי תקלה שאירעה במכשיר שלו בעת הבדיקה, ושאליה התייחס המהנדס גיל היתה תקלה פעוטה; וכי מכון התקנים הישראלי עורך שינויים במכשיר הבדיקה מבלי שהוסמך לכך. 15. מהנדס גיל הזמין בדיקת מקדם החלקה ע"י מכון התקנים, שבדק באמצעות מכשיר זהה למכשיר שבו השתמש ד"ר ביקלס. לעומת ממוצע החלקה שמצא ד"ר ביקלס, 0.4, הממוצע שנמצא בבדיקת מכון התקנים באותן שלוש מדרגות היה 0.5. כלומר, שלפי בדיקת מכון התקנים עומדות המדרגות בדרישות ההחלקה של התקן הישראלי המחמיר. התקן הישראלי בנושא החלקה מונחה ע"י התקן האוסטרלי NZS 3661 משנת 1993, ובו נקבע שמקדם ההחלקה הבטוח למניעת החלקה הוא מקדם החלקה ממוצע של 0.4, כאשר כל אחת מן הבדיקות לא תפחת מ - 0.35. מהנדס גיל הוסיף כי מקדם ההחלקה בשעת התאונה היה גבוה יותר שכן בשנים שחלפו נמשכה שחיקת המדרגות. כך או אחרת, מהנדס גיל העיר כי התקן הישראלי אינו תקן רשמי ואינו מחייב במבנים קיימים, אלא רק בדירות מגורים שנבנו לאחר פרסומו ושעליהם חל חוק המכר (דירות). מהנדס גיל פקפק בתקפות הבדיקה ע"י המכשיר של ד"ר ביקלס לא רק משום שתוצאות הבדיקה ע"י מכון התקנים היו שונות, ולא רק משום שבמקרים אחרים היו התוצאות נמוכות מאלו של מכון התקנים, אלא גם משום שביום הבדיקה הראשון אירעה תקלה במכשיר, ואין ידוע כיצד ומתי תוקן. 16. בחוות הדעת המשלימה מטעמו (נ/14) ציין מהנדס גיל בין היתר כי התקן הבריטי הוא תקן ישן משנת 1977 (נ/7), והתקנים המחמירים הקיימים כיום אינם מאמצים את ערכיו; כי ד"ר ביקלס מסכים כי המדרגות נבנו לפני שנת 1970 כך שגם התקן הבריטי אינו רלוונטי; וכי מקדמי ההחלקה עליהם נסמך ביקלס בוטלו שנתיים לפני התאונה (נ/6). 17. אין מחלוקת בין המומחים כי במועד התאונה לא היה תקן מחייב למידת ההחלקה של מדרגות הבניין (עמ' 29, שורות 10-11; עמ' 41, שורות 11-12). אין מחלוקת גם כי לפי תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 (להלן "תקנות התכנון והבניה"), בהיעדר תקן ישראלי (עד 9/2008), התקנים המחייבים היו תקני מדינות החברות בארגון התקינה הבינלאומי I.S.O)). מכל מקום, התקן הישראלי לא חל משום שהבנין נבנה לפני שנת 1967, ע"י ממשלת ירדן ככל הנראה, ולא נתבקש ולא ניתן היתר בניה בישראל (עדות ד"ר ביקלס בעמ' 26, שורות 25-26, ובעמ' 29 שורות 19-20). 18. חוות דעתו של ד"ר ביקלס נערכה בהתאם לת"י 2279 משנת 2005, בעוד שהתאונה אירעה בשנת 2002. כאשר נשאל מדוע ערך את חוות הדעת בהתאם לתקן ישראלי לא רלוונטי, השיב: "ת. ....בתיק זה המשרד הקודם......הסברתי את הסיטואציה ולמרות זאת הוא ביקש ממני לערוך את הבדיקה. ש. מה אמרת לו. ת. שב - 2002 לא היה תקן ישראלי והוא אמר שהוא מבקש לערוך את הבדיקה והוא בא איתי למקום. ש. אם הוא לא היה מתעקש לא היית עושה את הבדיקה. אם לא היה מורה לך. ת. אחרי שהסברתי לו שהבדיקה היא על פי תקן שלא היה קיים במועד התאונה, אם הוא לא היה מורה לא הייתי בודק" (עמ' 30, שורות 11-19). 19. זאת ועוד, כאשר נשאל ד"ר ביקלס באשר לתקן הבריטי שאיזכר בחוות דעתו, השיב: "ת. ...אני במוחי הבנתי וברור לי שמדובר בבדיקה במכשיר של התקן הבריטי שהוא שונה והסוליה בו שונה ואי אפשר לעשות השוואה בין נתון שמקבלים ממכשיר בדיקה על פי תקן בריטי למכשיר של תקן ישראלי/אמריקאי". ש.אם זה לא רלוונטי למה כתבת את זה. אתה כותב אח"כ מכיוון שזה בנין ציבורי צריך להיות 0.6. ת. לפי התקן הבריטי"(עמ' 34, שורות 5-11). וכשנשאל מדוע כתב זאת, הודה: "ת. איני זוכר מה היה באותו רגע. ייתכן שלא היה צריך להתייחס לתקן הבריטי שהיה תקף בזמן התאונה" (עמ' 34, שורות 13-14). ד"ר ביקלס אישר כי מכשיר ה- ENGLISH באמצעותו ביצע את הבדיקה, הוצא מן התקן הישראלי, וכאשר נשאל מדוע בצע את הבדיקה עם המכשיר השיב: "......הסברתי לעו"ד נגלר והוא ביקש בדיקה עם מכשיר האנגליש" (עמ' 42, שורות 19-24 וכן ראו עדות מהנדס גיל בעמ' 71, שורות 12-13). התקן האמריקני שגם אותו מציין ד"ר ביקלס בחוות דעתו מתייחס למכשיר אחר מסוג ג'ימס (עמ' 37, שורה 1; נ/5 בעמ' 3). מכל מקום, ד"ר ביקלס אישר כי: "ש. ....האם בבדיקה של התנגדות למקדם החלקה שאתה מבצע ב- 28.3.10, אתה יכול לדעת מה היה מקדם ההתנגדות להחלקה במאי 2002, 8 שנים קודם לכן". ת. עקרונית לא" (עמ' 27, שורות 19-22; וכן ראו: עמ' 27, שורה 33; עמ' 28 שורה 1) (ההדגשות הוספו - א"ש). די בכל אלה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לאותו חלק בחוות הדעת העוסק במקדם ההחלקה. 20. כאמור לעיל, במועד התאונה לא היה תקן מחייב באשר למידת ההחלקה ולכן התובעת אינה יכולה לטעון להפרת חובה חקוקה בהקשר זה. ואולם סטנדרט ההתנהגות אשר נקבע בתקן עשוי לשמש אינדיקציה לרמת ההתנהגות הנדרשת על ידי האדם הסביר. אינדיקציה, ולא יותר, כיוון שהדרישות בתקן יכולות להיות מחמירות יותר או מקלות יותר מאשר רמת הזהירות הנדרשת מן האדם הסביר (ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה בפסקה 38 (לא פורסם, 4.1.2009)) מכון התקנים בדק 4 מדרגות לבקשת מומחה הנתבעת. הבדיקה שתועדה בתעודת עובד ציבור, בוצעה לפי תקן ישראלי 2279 במצב יבש. בשתיים מן המדרגות שנבדקו (מס' 2 ו-5) נתקבלה תוצאה ממוצעת של 0.48; ובשתיים האחרות (מס' 3 ו -4) נתקבלה תוצאה של 0.51 (נ/15). מדרגה מס' 2 איננה רלוונטית לתאונה, ולכן אני מקבלת את קביעת מהנדס גיל כי אין להתחשב בה (עמ' 75, שורות 21-23). ממוצע מקדם ההחלקה בשלוש המדרגות הרלוונטיות הוא 0.5, ולפיכך הן עומדות גם בתקן הישראלי משנת 2005. אך נזכור, כי התקן לא חל במועד התאונה, ומשמש רק מדד להשוואה והערכה את מידת החספוס הראויה במדרגות. לא זו אף זו: ככל שהדרישה היא לממוצע מקדם התנגדות של 0.5 בכל אחת משלושת המדרגות, לפי בדיקת מכון התקנים המדרגות אינן עומדות בתקן. ועדיין יש לזכור כי מדובר בבדיקה שנערכה 8 שנים לאחר התאונה, ולמרות דבריו הנחרצים של ד"ר ביקלס, קשה להניח כי שחיקת המדרגות נפסקה כעבור 30 שנה (עמ' 5 ב- ת/3; עמ' 8 שורות 2-20), למעשה, הוא עצמו הסכים שאין ביסוס מדעי לטענת ההאצה בשחיקה בשנים הראשונות לעומת השנים הבאות (וראו גם עמ' 39, שורות 18-23). 21. לא מצאתי סיבה שלא לקבל את תוצאות בדיקת מכון התקנים: סעיף 12 בחוק התקנים, תשי"ג - 1953 (להלן "חוק התקנים") קובע: "(א) מכון וכל מי שאושר לענין זה בכתב על ידי הממונה, (להלן - מעבדה מאושרת) רשאים לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן, או לתקן רשמי, ולתת תעודת בדיקה על כך. תעודת בדיקה שניתנה כאמור בסעיף קטן (א) ונחתמה בידי מנהל מעבדה מאושרת או בידי מי שהוא הסמיך לכך, תשמש ראיה לתכנה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". אין בחוות הדעת של מומחה התובעת כדי להוכיח ההיפך מן האמור בתעודת מכון התקנים. יתרה מזו, מר פטל, עובד מכון התקנים, העיד כי קיבל הנחיות בטרם בדק את המדרגות (עמ' 80, שורות 7, 11-12); כי קבל את המכשיר ממעבדת כיול שנמצאת במכון התקנים וכי לאחר מכן נעשתה בדיקת אימות עם אריח ייחוס (עמ' 81, שורות 22-23); כי המכשיר עובר בדיקות תחזוקה (עמ' 82, שורה 19); כי בלון הגז בו עשה שמוש סופק על ידי יצרן המכשיר (עמ' 82, שורות 10-11); וכי בצע את הבדיקות בהתאם לנוהל שבמכון התקנים (עמ' 84, שורות 12-18). ביום 28.11.11 אף הוגשו תעודות כיול ואישורים לגבי בלון הגז שהשתמש בו בהתאם להחלטה מיום 2.11.11 (נ/19; עמ' 85, שורות 4-20). התובעת מבקשת להסתמך על פסק הדין שניתן בת"א (שלום ת"א) 14481/05 שיכמן לאה נ' מסעדת החסידה הלבנה (לא פורסם, 7.8.2008) שם העדיף בית המשפט את הבדיקה שנערכה על ידי המהנדסת אייל - ביקלס על פני בדיקת מכון התקנים. אלא ששם הודו המהנדס מטעם הנתבעת והבודק מטעם מכון התקנים כי איש לא הראה להם את מקום הנפילה המדויק (בפסקה 15), ואילו כאן שלח מהנדס גיל למכון התקנים את תמונות המקום ומספר המדרגות והמיקום שלהן (עמ' 68, שורות 21-22; עמ' 80, שורות 6-7, 11-12). על כן החלטתי להעדיף את חוות דעתו של מהנדס גיל הנתמכת בבדיקת מכון התקנים על פני חוות דעתו של ד"ר ביקלס והסבריו, שאינם נתמכים מקצועית ואינם עולים בקנה אחד עם המצב המשפטי החל על בדיקת המדרגות. רום ושלח של המדרגות 22. ד"ר ביקלס קבע בחוות דעתו כי היחס בין רום המדרגות לבין שלח המדרגות אינו עומד בנוסחה שבתקנות התכנון והבניה. כן נטען כי המדרגות אינן עומדות בדרישה לאחידות הרום והשלח של כל המדרגות במהלך מדרגות אחד. התקנות פורסמו לאחר בניית הבניין, אולם אכלוסו על ידי המדינה היה בתקופת פרסומן. ד"ר ביקלס הדגיש כי החובה לזהות סיכונים ולהדריך את העובדים עוגנה בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט - 1999 ולפיכך היה על הנתבעת לתלות שלטי אזהרה; לתקן את המדרגות; או להימנע מלהעסיק עובדים בבניין. בחוות הדעת המשלימה מטעמו ציין כי נוסחת הקשר שבין רום לשלח היתה ידועה שנים רבות קודם לפרסום תקנות התכנון והבניה. מהנדס גיל טען מנגד כי התקנות חלות רק על מדרגות שלגביהן הוגשה בקשה לקבלת היתר בניה משנת 1970 ואילך; כי יחס שונה בין רום לשלח אינו מהווה ליקוי בטיחותי, שכן דרישת התקנה נובעת מדרישת נוחות ולא מדרישת בטיחות; וכי עיון בתקן הבריטי BS 5395 שהיה תקף במועד התאונה מאפשר יחס שונה מהיחס שנקבע בתקנות, וביחס זה המדרגות עומדות. במסגרת תיקון תקנות התכנון והבניה בשנת 2008 הוגבלה הסטייה המותרת בין מדרגות סמוכות ל - 5 מ"מ והסטייה הכוללת לאורך גרם המדרגות הוגבלה ל - 10 מ"מ. הסטיה המקסימאלית במידות הרום שנמצאה על ידי מומחה התובעת במדרגות אלה היא של 10 מ"מ, וסטייה כזו אינה גורמת לנפילה, לדעת מהנדס גיל. עוד טען, כי גם אם הפרש הרום בין מדרגות סמוכות הוא 10 מ"מ, הבעיה אינה מהותית שכן הרגל אינה עולה בין מדרגות סמוכות; וכי הפרש רום של 10 מ"מ נמצא בין מדרגה 3 לבין מדרגה 2, בעוד שהתובעת טענה כי הנפילה התרחשה במרכז המהלך, ככל הנראה ליד מדרגה 5 (אשר הפרש הרום בינה לבין מדרגה 4 עומד בדרישות המחמירות של התקנות). 23. אינני מקבלת את טענות מומחה התובעת בעניין היחס שבין הרום לבין השלח: ראשית, ד"ר ביקלס הודה בחקירתו כי בחוות דעת אחרות קבע כי התקנות בעניין הרום והשלח עניינן בנוחות ולא בבטיחות (עמ' 45, שורה 6 ואילך). אם כך, אין לקבל את האמירה החד משמעית בחוות הדעת כי אי העשייה בעניין הרום והשלח עלולה "לגרום לתאונה כמו שבנדון" (ת/4 בעמ' 12). שנית, ד"ר ביקלס אישר כי הנוסחה בדבר היחס שבין הרום לבין השלח קיימת בתקנות התכנון והבניה משנת 1970 (עמ' 43, שורה 31) וכי הבניין נבנה לפני שנה זו (עמ' 44 שורה 2; וכן ת/3 בעמ' 3)). אין לתקנות תחולה רטרואקטיבית על מבנה שנבנה עשרות שנים קודם לכן. שלישית, אין מחלוקת כי לא קיים בישראל תקן המתייחס לסוגיה זו. כאמור לעיל, בהתאם לתקנות התכנון והבניה בנוסחן במועד התאונה, באין תקן ישראלי, יש לעשות שמוש בתקני מדינות החברות בארגון התקינה הבינלאומי. התקן הבריטי BS 5395 משנת 2000 (נ/6) שהיה קיים במועד התאונה קבע כי במדרגות במבנה ציבורי היחס בין הרום לשלח יהיה 55 ס"מ ועד 70 ס"מ (עמ' 8 לתקן). ד"ר ביקלס אישר יחס זה בעדותו (עמ' 46, שורות 1-2). בחוות הדעת מטעמו קבע ד"ר ביקלס כי היחס בין הרום לבין השלח הוא 59.4 ס"מ ועד 65.4 ס"מ, יחס שעומד בדרישת התקן הבריטי. 24. טענה נוספת שהעלה מומחה התובעת נוגעת להעדר אחידות מידת הרום בין המדרגות. מחלוקת ניטשה בענין זה בין המומחים, והיא לא נתבררה בחקירותיהם. מכל מקום, מקובל עלי הסברו של מהנדס גיל כי ההפרש הרום שנמצא בין מדרגה 2 למדרגה 3, שהוא 10 מ"מ, אינו רלוונטי, כיוון שהנפילה התרחשה בין המדרגות 3-5 ולא בין 2 לבין 3. גם הסברו כי לא סביר שהפרש בין מידות הרום במדרגות סמוכות יביא לנפילה, משום שאין מדובר באותה רגל נשמע סביר, וכאמור - לא נבחן בחקירה הנגדית. 25. ב"כ הנתבעת סבור כי כל נושא הרום והשלח חורג מגדר כתב התביעה. אין דעתי כדעתו. לאחר שהוגשה חוות דעת מטעם התובע, ניתנה לה תשובה בחוות דעת מטעם הנתבע, בהתייחס לכל הנקודות שהועלו. רק חדשים אחדים אח"כ הודיעו שני הצדדים לפרוטוקול כי הם מתנגדים לכל הרחבת חזית בעדויות. התנגדות כללית כזו אינה יכולה לגבור על התיחסות מפורשת בחוות הדעת שהוגשו. העדויות האחרות 26. עו"ד שירלי אבנר ציינה בתצהירה כי בשנת 2009, בעת שיצאה מן המשרד, החליקה בגרם האחרון של המדרגות אשר היו רטובות לאחר שטיפת המשרד (סעיף 4 ב- ת/1). בעדותה טענה כי זו לא היתה הפעם היחידה שהחליקה, אלא הפעם היחידה שנפצעה וכי בפעמים אחרות עיקמה את הרגל והחליקה (עמ' 12, שורות 16-17). כאשר נשאלה מדוע לא פירטה זאת בתצהירה השיבה כי "זה לא משהו שיכולתי לבוא ולהוכיח שעיקמתי את הרגל. זה קרה יותר מפעם אחת. כשירדתי במדרגות הקפדתי להחזיק במעקה" (עמ' 12, שורות 19-20). אין בעדות זו כדי לסייע לתובעת בעיקר משום שהתובעת לא תלתה את האשם בכך שהמדרגות היו רטובות. גב' רחל כהן אשר עבדה במשרד המשפטים כ- 29 שנים ציינה בתצהירה כי לפני כארבע וחצי שנים, בעת שירדה במדרגות הבניין, החליקה וכתוצאה מכך נפלה. בנוסף ציינה כי מספר פעמים כמעט החליקה בעת השימוש במדרגות בשל היותן מחליקות. לטענתה, התריעה מספר פעמים בפני גב' אלשטיין (מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה) ובפני אלי דוידי על כך שהמדרגות מחליקות, אולם דבר לא נעשה (סעיפים 4,7,9 ב-ת/5, ועמ' 47, 19-21, 24-28). גב' אלשטיין לא הובאה לעדות. מר דוידי טען בעדותו כי במשך 11 השנים בהן שמש בתפקידו, לא הגיעה אליו תלונה בדבר חלקלקות המדרגות או בדבר נפילה במדרגות, וכי גם התובעת לא התלוננה על מפגע במדרגות - לא לפני התאונה ולא אחריה. מר דוידי הדגיש כי אינו מכיר את המקרה עליו סיפרה עו"ד אבנר וכי מעולם לא שמע על המקרים עליהם סיפרה הגב' כהן (סעיפים 4,6 ב - נ/11). בעדותו הוסיף כי מי שאחראי על נושא הבטיחות במשרד המשפטים הוא ראש ענף בטיחות במחלקת הבטחון, מר דוד שחף (עמ' 59, שורות 23-30; עמ' 62, שורה 15). אולם האחרון לא הובא לעדות. מר עזרא לוי טען אף הוא בתצהירו כי לא פנו אליו בעניין המקרה הנדון או בעניין מפגע אחר במדרגות וכי אם היתה מתקבלת אצלו ב"זמן אמת" תלונה על בעיה במדרגות היה בודק את העניין מיידית (סעיפים 4-5 ב - נ/12). בעדותו חזר והדגיש כי לא הגיעו אליו תלונות בעניין המדרגות (עמ' 67, שורות 10-12). גב' חיה יחיא הצהירה כי התובעת לא טענה בפניה כי המדרגות מחליקות והדגישה כי גם אליה לא הגיעה כל תלונה בעניין. מכל מקום, היא בעצמה השתמשה פעמים רבות במדרגות ולא הבחינה כי הן חלקות או כי יש בהן גורם אחר שעלול לגרום לנפילה (סעיפים 3-5 ב- נ/10). גב' יחיא חזרה על עיקרי הדברים גם בעדותה (עמ' 49, שורות 24-25). יש טעם לפגם בכך שגב' יחיא התייחסה בתצהירה לתצהיר התובעת, אולם בעדותה הודתה כי כלל לא קראה אותו (עמ' 49, שורות 2-3). למרות האמור, לא נתגלו סתירות מהותיות בגרסתה שיש בהן כדי להשליך על מהימנותה, וגרסתה נתמכת בגרסת העדים האחרים. 27. כזכור, אין מחלוקת באשר לעצם הנפילה. המחלוקת נוגעת לסיבת הנפילה, ואם מדובר בפגם מבני או במידת החספוס של המדרגות שגרמו לכך. גם אם אתייחס בזהירות לעדויות עובדים שעדיין ממלאים תפקידים במשרד המשפטים, ואניח כי אינם מבקשים לפגוע במקום העבודה, ועל כן אעצים את מידת האמון שבעדי התובעת - גם אז לא ניתן ללמוד מעדויות אלו כי המדרגות היו חלקות מכפי הרגיל, וגרמו בכך לנפילה. ניתן להניח שבגרמי מדרגות כאלו ואחרים, בעיקר כשהם משמשים אנשים רבים, שמבקשים להגיע במהירות ממקום למקום, תקרינה נפילות הנובעות מהילוכם הרגיל של המשתמשים. נזכור כי כלל לא נטען שהיו תלונות רשומות, ואף אם נקבל את הללו שנמסרו על פה, גם אז אין מדובר במספר רב של תלונות, באופן יחסי. על כן, למרות שאני מניחה שהתובעת עצמה סבורה שהאשם במקדם החלקה נמוך - היא לא הוכיחה כי גרסתה מסתברת מן הגרסה הנגדית, שלא היתה במדרגות מידת חלקות מיוחדת. סיכון רגיל 28. בע"א 371/00 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 346, 351-352 (1993) נקבע: "....סיכון של החלקה קיים תמיד - מסיכוני החיים הוא - ולא בגין כל החלקה במהלך העבודה יש לראות מעביד כמי שהפר חובתו כלפי עובדו...החלקה אינה בבחינת הדבר מדבר בעדו, ועל בית המשפט להשתכנע כי החלקה שעובד תובע את מעבידו בגינה, באה בשל כך שהמעביד הפר חובתו כלפי עובדו". בפסק הדין בעניין שירזיאן נקבע: "קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. אך שותף גם אני לדעה, כי מהותם ומידתם של אותם אמצעי זהירות משתנות לאור טיבו, שכיחותו וחומרתו של הסיכון, שהמעביד מודע לו או חייב להיות מודע לו. כך, אם המדובר בסיכונים גלויים לעין, שאינם יוצאי דופן במיוחד, הרי ייתכן שמספיק להזהיר את העובד מפניהם ולהדריך אותו לגבי אופן מניעתם. אם הסיכון חמור יותר או נסתר יותר או בלתי רגיל, הרי במקביל גוברים מידתם, גיוונם ותחכומם של אמצעי הזהירות שמעביד סביר חייב לנקוט. לשון אחר: אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ולבריאותו של העובד, הנובעת מאותו סיכון, אם אכן יתממש" (שם, בעמ' 229). לא הוכח בענייננו כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובעת. סכנה מעין זו עלולה להתרחש "בכל מקום ובכל זמן" (עניין שירזיאן, בעמ' 230). משלא הוכח כי המדרגות אינן תקינות, אין להטיל חובה על הנתבעת להדביק עליהן פסים למניעת החלקה או ליתן הוראות זהירות באשר לאופן השימוש בהן (ע"א 250/64 פרלה לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט(1) 30, 32 (1965); ת"א (מחוזי מרכז) 2808-09-09 ד"ר סימון בר נ' ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ בפסקה 75 (לא פורסם 8.7.2012); ת"א (מחוזי חי') 16085/06 אסתר רחמים נ' מרלן שירותי בריאות כללית בפסקאות 33 -34 (לא פורסם, 14.8.2008)). לאור הראיות שהובאו, אני סבורה כי ענייננו משתייך לקבוצת הנפילות "הרגילות", המהווה סיכון רגיל במקום עבודה, כמו גם במרחב הפרטי והציבורי. בהעדר ראיה לכך שמדובר במידה מיוחדת של חלקות במדרגות או בהבדל מיוחד בין יחסי הרום והשלח במדרגות כל אחת לעצמה, וביחסי הרום שבינן לבין עצמן - לא הוכח סיכון בלתי סביר, ולא הוכחה רשלנות. סיכום 29. בהעדר הוכחה כי עסקינן בסיכון בלתי רגיל, ובהעדר הוכחת רשלנות - התביעה נדחית. כפועל יוצא נדחית גם ההודעה כנגד הצד השלישי. 30. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 7,500 ₪. הנתבעת תשא בהוצאות ת.ד.ל בסכום כולל של 5,000₪. תאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותשאלות משפטיות