מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דמי אבטלה בעל שליטה בחברת מעטים: 1. התביעה שלפנינו מופנית כנגד החלטת הנתבע (להלן: "המוסד") לדחות את תביעת התובע לדמי אבטלה, מן הטעם שהתובע הוא בעל שליטה בחברת מעטים כאמור בסעיפים 6ב ו- 335(ה) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק"). 2. התובע טען בכתב התביעה כי בין השנים 1993 לאוקטובר 2010 הוא הועסק כשכיר על ידי חברת "מפגש משה דביר". אין מחלוקת כי אימו של התובע, גב' זמירה דביר, היא בעלת 99% ממניות מפגש משה דביר והתובע הוא בעל מניה אחת באותה חברה. 3. יאמר כבר כעת, כי בכתב התשובה לסיכומי הנתבע העלה התובע לראשונה את הטענה כי הוא הועסק למעשה על ידי "בורגראנץ' דביר דימונה בע"מ" ולא על ידי חברת מפגש משה דביר. התובע הוסיף וטען כי חברה זו הינה בבעלותו הבלעדית של אביו, מר משה דביר, ואין לו לתובע אפילו מניה בודדת בה. המדובר בטענה המנוגדת לאמור בכתב התביעה ואף לאמור בסיכומיו של התובע. היה מקום לדחות הטענה מטעם זה בלבד. עם זאת, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, לטעמנו השאלה בה יש להכריע נותרת זהה, דהינו האם יש לראות את התובע כבעל שליטה עקיפה בחברה. זאת נוכח העובדה ששתי החברות מצויות בבעלות אחד מהוריו של התובע - מפגש משה דביר בבעלות אימו ובורגראנץ' דביר דימונה בע"מ בבעלות אביו. 3. מטופסי 106 שהוגשו על ידי התובע עולה, כי עד ספטמבר 2007 הועסק התובע על ידי חברת מפגש משה דביר, ואילו מחודש אוקטובר 2007 ועד אוקטובר 2010 הועסק התובע על ידי בורגראנץ' דביר דימונה בע"מ (להלן: "החברה"). 4. התובע הועסק בחברה בתפקיד מנהל / קנין. בשנת 2010 השתכר התובע שכר חודשי של 9,486 ש"ח ברוטו (7,396 ש"ח נטו), אשר הועבר לו מידי חודש באמצעות המחאה. 5. לטענת התובע, הוא הועסק כשכיר על ידי החברה. תפקידו התמצה בנושא של רכש וספקים ובעניינים פנימיים של המסעדה ואילו בפועל אביו הוא שניהל את החברה והיה הבעלים שלה, הוא שקבע את מדיניותה, ניהל את נכסיה, קיבל ופיטר עובדים, חתם על הדוחות למס הכנסה וביטוח לאומי והיה אחראי על ההתנהלות מול מוסדות אלה. אביו ניהל את חשבונות הבנק של החברה ולקח הלוואות בשמה. התובע הוסיף כי הוא לא נהנה מהטבות כספיות כלשהן למעט שכרו, לא קיבל כל הטבה או יחס אחר לעומת עובדים אחרים ולא היה מורשה חתימה בחברה, אלא הוריו. התובע טען עוד כי הוא פוטר על רקע צמצום בפעילות החברה והיערכות לקראת סגירתה. מטעם התובע העידו מר משה דביר, אביו של התובע; מר אורי כורם, רוה"ח של החברה במועד הרלבנטי; ומר עמר שלום, שעבד כמנהל עבודה בחברה בתקופה הרלבנטית. 6. לטענת הנתבע, התובע היה בעל שליטה בחברת מעטים, ועל כן לאור הוראות סעיפים 6ב ו- 335(ה) לחוק הביטוח הלאומי הוא אינו זכאי לדמי אבטלה. הנתבע טען כי אין לראות ביחסי העבודה בין הצדדים יחסי עובד - מעביד ובהתאם לאמור לחוק, העובדה שנעשתה עבודה בפועל אינה מזכה בדמי אבטלה שעה שמדובר במי שהוא בעל שליטה בחברת מעטים. עוד נטען, כי אמנם התובע הוא בעל מניה אחת בלבד, אשר אינה מספיקה לצורך הגדרת "בעל שליטה". עם זאת, יש לראותו כבעל שליטה עקיפה, עקב היות אימו בעלת 99% מהמניות, ותפקודו של התובע בפועל כמנהל בחברה וכמי שנהג בה מנהג בעלים. דיון והכרעה 7. סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "הוראות פרקים ז' וח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים." פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי הוא הפרק העוסק בביטוח אבטלה. סעיף 335 (ה) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "מבוטח לפי פסקה (1) להגדרת מבוטח שבסעיף 158 למעט בעל שליטה בחברת מעטים ישתלמו בעדו דמי ביטוח אבטלה." מכאן, יוצא, כי מי שהוא בעל שליטה בחברת מעטים, אינו זכאי לדמי אבטלה על פי חוק הביטוח הלאומי. 8. סעיף 76 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") מגדיר מהי חברת מעטים, כדלקמן: "76. (א) הוראות פרק זה חלות על כל חברה שהיא בשליטתם של חמישה בני-אדם לכל היותר ואיננה בת-חברה ולא חברה שיש לציבור ענין ממשי בה (להלן - חברת מעטים). (ב) "חברה שהיא בשליטתם של חמישה בני-אדם לכל היותר", לענין פרק זה - חברה שחמישה בני-אדם או פחות מזה, ביחד, שולטים שליטה ישירה או עקיפה בעניניה של החברה, או יכולים לשלוט, או זכאים לרכוש שליטה כאמור, ובפרט - אך בלי לגרוע מן הכלל האמור - כשהם, ביחד, מחזיקים או זכאים לרכוש, רובו של הון המניות או של כוח ההצבעה של החברה, או רובו של הון המניות שהוצא, או אותו חלק ממנו שהיה מזכה, במקרה של חלוקת כל הכנסת החברה בין החברים, לקבל את רובו של הסכום המתחלק. (ג) "בת-חברה", לענין סעיף זה - חברה שמניות שלה, המייצגות לא פחות משמונים אחוז של הון מניותיה, הן בידיהן או בשליטתן של חברה או חברות שאין הוראות פרק זה חלות עליהן. (ד) כשבאים לקבוע, אם חברה נמצאת בשליטתם של חמישה בני-אדם או לא, ייחשבו לאדם אחד - (1) אדם וקרובו; "קרוב", לענין זה - בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן-הזוג, ובן-זוגו של כל אחד מאלה; (2) אדם ובא כוחו; (3) שותפים בשותפות." 9. הגדרת בעל שליטה מופיעה בסעיף 32 לפקודה: "בעל שליטה" - מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה: (א) ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה; (ב) בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה או בזכות לרכשם; (ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים; (ד) בזכות למנות מנהל;" 10. סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו כיום, תוקן בשנת 2004, במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003. התיקון לחוק קבע כי בעל שליטה בחברת מעטים לא יהא מבוטח בביטוח אבטלה - החל מיום 1.1.04. 11. דברי ההסבר לחוק, אשר פורסמו בהצעות חוק - הממשלה, ביום 30.4.03, דנים בבעייתיות שבסיווגו של מבוטח כעובד שכיר או כעובד עצמאי. מפאת חשיבותם, נביא את דברי ההסבר לתיקון כאמור במלואם: "... לסיווגו של מבוטח כעובד שכיר או כעובד עצמאי, השלכה על תשלום דמי הביטוח וכן על תחולת ענפי הביטוח לגביו, שכן עובד עצמאי אינו מבוטח לפי פרקים ז' וח' שבחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1985 (בפרק זה - חוק הביטוח הלאומי), שעניינם ביטוח אבטלה וביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק מעביד. בשנים האחרונות נדרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הביטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה, וקבע להלכה, כי דירקטור ובעל מניות בחברה עשויים להיחשב כעובדים שכירים של החברה, בהתמלא תנאים מסוימים. דע עקא, שבנושא זה נותרה אי בהירות רבה, וציבור המבוטחים וכן גם המוסד שבים ונקלעים לצורך לבחון את מערכת היחסים שבין תובע דמי האבטלה לבין החברה, בנסיבות שבהן חדלה החברה להתקיים. זאת בעיקר בחברות שבהן מספר קטן של בעלי שליטה ועניין, שאז מערכת היחסים שבין בעל השליטה או בעל העניין ובין החברה דומה יותר לפעילותו של עובד עצמאי. בירור מעמדו של המבוטח רק בדיעבד שעה שהוא בא לממש זכותו לגמלה היא בעיתית, וראוי לפיכך להבהיר מראש מה יהיה מעמדו, הן מבחינת חובת תשלום דמי הביטוח והן מבחינת זכויותיו לגמלאות. מוצע לפיכך לתקן את חוק הביטוח הלאומי, ולקבוע בו במפורש כי בעל מניות בחברת מעטים (חברה בת 5 בעלי מניות לכל היותר) המועסק בחברה, וכן מי שהוא בעל שליטה בחברה כאמור ומועסק בה, לא יוכר כעובד שכיר בחברה, הן לעניין תשלום דמי ביטוח והן לעניין הזכאות לגמלאות. מבוטח כאמור יוכר, לפי העניין, כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי." (ההדגשה אינה במקור, א.ס.) 10. דברי ההסבר מבהירים אם כן, כי השאלה בה יש להכריע תחילה, היא שאלת השליטה. כלומר, האם מדובר בבעל שליטה ישירה, ואם לא, האם מדובר בבעל שליטה עקיפה, דהינו האם בפועל היתה לתובע שליטה בחברה; האם נהג בה מנהג בעלים (ראו גם ע"א 6357/99 פקיד שומה באר שבע נ' יוסף שלם ואח', פ"ד נ"ו (4) 66, 71). ככל שהתשובה לאחת מן השאלות לעיל היא חיובית ולתובע יש שליטה בחברה, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, כי אז יש לדחות את תביעתו לדמי אבטלה. עם זאת, אם ייקבע שלתובע אין שליטה בחברה, עדיין צריך יהיה לבדוק האם מתקיימים יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה, על מנת שיהא זכאי לתשלום דמי אבטלה, כאמור בסעיף 1 לחוק. 10. בענייננו, מן הראיות אשר הובאו לפנינו עולה כי התובע אינו ממלא אחר התנאים לקביעת היותו של אדם בעל שליטה במישרין בחברה, שכן הוא אינו בעל 10% מהמניות, לא הובאו ראיות כלשהן המוכיחות כי הוא שותף ברווחים, ואין לו לכאורה זכות למנות מנהל. עם זאת, גם לגרסת התובע, הבעלות המלאה בחברה היא של אביו. מאחר שאביו של התובע נכנס להגדרת "קרוב" כאמור בסעיף 76 לפקודה, יש לבחון האם לתובע שליטה עקיפה באמצעות אביו. 11. התובע העיד לפנינו כי הוא שימש כמנהל עבודה במסעדה: "ניהלתי בפועל כמנהל עבודה בסה"כ. בורגראנץ' לא היה בבעלותי ולא היו לי רווחים... אני אפנה אותך לכך רשת בורגראנץ ומנהל הסניף הוא לא בעל המקום. בכל מקום יש מנהלי עבודה. ש. מה עשית במקום הזה ת. ניהלתי את המקום, עבדתי במקום כמו כל עובד רגיל. יש מנהלי משמרת ויש מנהל שהוא מעל למנהלי משמרת. באותה תקופה הייתי מנהל של המקום. עדיין זה לא אומר שזה המקום שלי. ש. מה עשית בתוקף תפקידך ת. ניהלתי את המקום. מנהלי המשמרת הם אלה שהתעסקו עם העובדים. לא הסתובבתי עם רשימת עובדים למשמרות. התעסקתי עם הקניות , הייתי קניין של המסעדה. התעסקתי עם המחסן בתור קניין. בדקתי את הסחורות. קיבלתי סחורה. ואם היה צריך לעבוד כעובד מן המניין להכין המבורגר הייתי מכין. (פרוטוקול מיום 22.11.12, עמ' 5 ש' 4-18). 12. המוסד טען כי תיאור זה עומד בניגוד לאמור בהודעות שנתנו התובע ואביו לחוקר המוסד (נ/7 ו-נ/8, בהתאמה; תמלילי ההודעות הוגשו על ידי המוסד ביום 26.12.11. הציטוטים להלן יתייחסו לתמלילים). לטענת המוסד, התובע ואביו אמרו בהודעותיהם שהתובע ניהל את החברה. אכן, בהודעת התובע נאמר "את ההמבורגר אני ניהלתי בעצמי. היו שם 6-7 עובדים... אני ניהלתי את המקום במשך 7 השנים האחרונות... חוץ ממני אבא שלי גם עובד שם. הוא עובד כמנהל של כל המתחם..." עם זאת, עיון בתמלילים מגלה כי בהמשך טען התובע שבפועל אביו הוא שקיבל את ההחלטות הניהוליות: "... אני הייתי מנהל את החברה יחד עם אבא שלי, המילה האחרונה הייתה כמובן של אבא שלי." (תמלול הודעת התובע). גם אביו של התובע אמר לחוקר המוסד "... אני הייתי בעל הבית גם של המבורגר וכל הנושאים היו בסמכותי חוץ מהקניות, הניקיון סידור העבודה, אלה דברים שהיו תחת ניהולו" (של התובע, א.ס.) (תמליל הודעת אביו של התובע). 13. התובע ואביו העידו גם על אופן קבלת ההחלטות הניהוליות בחברה והסמכות לפעול בשם החברה. בעניין זה העיד התובע: "ש. תתייחס לאמירה שלך בהודעה לחוקר מפנה להודעה. איך זה מתיישב עם מה שנאמר בתצהיר שאתה היית עובד ושם אתה אומר שניהלת את החברה ביחד עם אביך ת. פשוטו כמשמעו. ניהלתי את הבורגר וכל ההחלטות זה היה אבי. אם לפטר עובדים או לקבל עובדים זה היה אבי. מעולם לא פיטרתי עובד. ניהול שוטף. אני הייתי קניין של המקום." (פרוטוקול מיום 22.11.12, עמ' 5 ש' 19-23). בהודעה לחוקר המוסד אמר התובע: "בכל הקשור לגיוס עובדים ולפיטורי עובדים רק אבא שלי התעסק בנושא הזה, לי לא הייתה שום התעסקות עם העובדים ולא קבעתי להם את המשכורת, את העניינים האלה ניהל רק אבא שלי. בכל הקשור לבנקים אני לא התעסקתי. זה היה חלק בטיפול של אבא שלי. אני ניהלתי בפועל את המקום והייתי הקניין שבתפקיד זה דאגתי לקנות את הסחורה, לקבל אותה לתמחר אותה, לי היה הקשר עם הספקים בכל הקשור לחתימה על צ'קים לא הייתה לי שום זכות חתימה... כל נושא החתימה על הצ'קים היה תחום של אבא שלי, לי לא הייתה זכות חתימה בבנק על צ'קים של החברה, בכל הקשור בנושא של מקום עבודה וסידור עבודה של העובדים התעסק אבא שלי בלבד." (תמלול הודעת התובע). אביו של התובע העיד אמנם שהתובע "עסק בכל התחומים" (פרוטוקול, שם, עמ' 8 ש' 7-9), אך בהודעתו לחוקר המוסד הוא הוסיף ואמר "... אני הייתי בעל הבית גם של המבורגר וכל הנושאים היו בסמכותי חוץ מהקניות, הניקיון סידור העבודה, אלה דברים שהיו תחת ניהולו. משכורות אני קבעתי לעובדים ואני שילמתי להם משכורת. אני הייתי ואני עדיין מורשה החתימה היחידי בחברה... הוא (התובע-א.ס.) אף פעם לא קיבל רווחים ולא הייתה לו כל זכות בחברה..." (תמליל הודעת אביו של התובע). 14. התמונה העולה מן העדויות היא כי ניהול החברה נעשה על ידי אביו של התובע. לתובע אמנם היה תפקיד ניהולי, אך תפקיד זה היה מוגבל ומוגדר לענייני רכש, ספקים ועניינים פנימיים של המסעדה. התובע לא שכר או פיטר עובדים, לא קבע את שכרם ולא שילם את משכורתם. לתובע לא היתה זכות חתימה בחברה, הוא לא התנהל מול הבנקים ואף לא קיבל רווחים כלשהם מן החברה. אביו של התובע הוא אשר ביצע את כל הפעולות המפורטות לעיל ומבחינה זו נהג בה מנהג בעלים. זאת ועוד, מתצהירו של התובע עלו עובדות נוספות, אשר לא נסתרו על ידי המוסד: התובע לא קבע את המדיניות השיווקית של החברה או את התמחור בה. חשבונות הבנק של החברה היו על שם אביו של התובע, ולא על שמו של התובע. התובע לא לקח הלוואות בשם החברה, לא ניהל את חשבונות הבנק ולא היה מורשה חתימה בהם. אביו של התובע הוא שניהל את ענייני החברה מול הרשויות, לרבות ביטוח לאומי ומס הכנסה. 15. העובדה שהתובע שימש בתפקיד ניהולי בחברה, אינה הופכת אותו למנהל החברה כולה. הראיות מצביעות על כך שבפועל, אביו של התובע הוא ששימש כמנהל החברה - ולא התובע עצמו. לטעמנו, לא הוכח שהתובע ניהל את החברה בפועל או נהג בה מנהג בעלים. לפיכך, לא ניתן לראות בתובע כ"בעל שליטה" בחברה. 16. עתה נותר לבדוק האם התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובע לחברה, בחינה זו יש לעשות בשים לב לעובדה שהתובע הועסק על ידי קרוב משפחה, במקרה זה אביו, זאת נוכח האמור בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר מיהו עובד: "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". בעניין זה נקבע כבר כי קירבה משפחתית אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. עם זאת, שעה שמדובר בצדדים אשר הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: "יחסים וולנטרים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה , שכר ריאלי או סימלי, וכן אם מעשיו של בן המשפחה חרגו מעזרה משפחתית (עב"ל (ארצי) 20205/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ו 603). בית הדין הבוחן את טיב היחסים, יתייחס, בין היתר, לשאלה האם מדובר בהסדר אמיתי או פיקטיבי והאם ניתן לקבוע מה היה שכר העובד (עב"ל (ארצי) 20182/97 המוסד לביטוח לאומי - גרוסקופף, פד"ע ל"ד(3) 97). לפיכך, על מנת שבן משפחה ייחשב כעובד, יש להוכיח כי העבודה נעשתה על ידו באופן סדיר. בנוסף יש להראות, כי אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב משפחה, היתה נעשית על ידי עובד אחר. חשיבות רבה ניתנת לאור זאת לשאלת תשלום השכר, להיותו ריאלי ולא סימלי (עב"ל (ארצי) 78/08 מגרה יעקב - המוסד לביטוח לאומי, 8.4.08; עב"ל (ארצי) 580/08 ביאדסה מנאל - המוסד לביטוח לאומי, 18.12.08). 17. בענייננו, המוסד טען כי הראיות שהובאו בתיק מלמדות שאין לראות את התובע כעובד של החברה. מסקנה זו נובעת מכך שלתובע לא שולמו הוצאות נסיעה; הוא לא קיבל תגמול בגין שעות נוספות למרות שהעיד כי עבד בשעות נוספות; בניגוד לעובדים אחרים הוא לא הדפיס שעון נוכחות ולא דיווח על עבודתו או על היעדרויותיו מן העבודה; לא קיבל תשלום בגין חופשה ואף לא קיבל פיצויי פיטורים עם סיום עבודתו. התובע מנגד טען כי היה עובד שכיר לכל דבר ועניין. 18. לטעמנו, הראיות שהובאו מצביעות על כך שבין התובע לחברה התקיימו יחסי עובד - מעביד. אין חולק, וגם המוסד לא טען כך, כי התובע שימש כמנהל בחברה וביצע בה עבודה בפועל. מן העדויות שהובאו לפנינו עלה גם שהתובע ביצע עבודה משמעותית שכללה בין היתר ניהול המסעדה, עבודה מול ספקים ועוד. מסקנה זו מתחזקת גם נוכח העובדה שלאחר שהתובע פוטר, החליף אותו בעבודתו מר שלום עמר, עד לסגירת המסעדה. מר עמר העיד כי "אחרי שאבי עזב התעסקתי בעבודה שלו, בסחורות ובאחזקה של המקום" (פרוטוקול עמ' 9 ש' 22-27). ביחס לשכר, התובע העיד כי שכרו החודשי היה 9,486 ש"ח ברוטו ושולם לו באמצעות המחאה. בעניין זה הוגשו טופסי 106 לשנים 1996 - 2010 (נספח ב'1 לתצהיר התובע) ותלושי שכר לחודשים 8/2009 - 10/2010 (נ/3). אביו של התובע העיד כי שכרו של התובע היה גבוה ב-90% לערך משכרם של שאר העובדים, זאת "עקב תפקודו" (נ/5). המוסד טען כי לא הוכח שהתובע קיבל בפועל את השכר האמור. עם זאת, המוסד לא טען כי לא הופרשו דמי ביטוח לאומי בגין עבודת התובע בזמן אמת. זאת ועוד, לא הובאה כל ראיה שהתובע קיבל גמול כלשהו מן החברה בכל דרך אחרת, דוגמת רווחים, דיבידנדים או כל גמול אחר. משהוכח כי התובע ביצע עבודה ממשית, אין סיבה להניח שעבד ללא תמורה כלל. עדות האב, כי שכרו של התובע היה גבוה במיוחד לאור התפקיד אותו מילא, עולה בקנה אחד עם העדויות ביחס לתפקיד הניהולי אותו מילא התובע ותומכת בכך שאכן מדובר בשכר אמיתי. לא מצאנו מקום לקבל את טענת המוסד, כי העובדה שהתלושים שהוגשו הודפסו כולם באותו תאריך מלמדת על כך שמדובר בתלושים פיקטיביים. כל שניתן ללמוד מכך הוא כי התלושים הודפסו במועד זה. אין הדבר מעיד על המועד בו הופק התלוש המקורי. 19. באשר לטענה כי התובע לא הדפיס כרטיס נוכחות - אכן, התובע העיד כי לא הדפיס כרטיס בשעון נוכחות למרות שעובדים אחרים כן נדרשו לעשות זאת. עם זאת, התובע ואביו הסבירו כי התובע לא היה היחיד שלא הדפיס כרטיס נוכחות, אלא גם שאר העובדים הבכירים לא נדרשו לעשות כן. בעניין זה העיד התובע כי "מנהלי העבודה לא הדפיסו שעון. היו עוד 2 מנהלי עבודה במסעדה ואחד מהם נמצא כאן, והוא לא הדפיס שעון. האחיות שלי שעבדו במסעדה גם לא הדפיסו שעון." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 16-18). אביו של התובע העיד גם הוא כי העובדים הבכירים לא נהגו להדפיס כרטיס "גם לובה לא הדפיסה. וגם שלום לא הדפיס. כל הבכירים אצלי לא הדפיסו כרטיס" (פרוטוקול עמ' 8 ש' 13-16). עדות זו, אשר לא נסתרה, מלמדת שהתובע לא קיבל יחס מועדף על פני עובדים אחרים בגלל הקרבה המשפחתית. מתוקף היותו מנהל בחברה, חלו עליו הכללים אשר חלו על המנהלים האחרים. זאת ועוד, אין באי החתמת הכרטיס כדי ללמד על כך שהתובע לא הגיע בפועל לעבודה, שכן כאמור, גם שאר המנהלים לא נהגו להחתים כרטיס. 20. המוסד טען, כי העובדה שהתובע לא קיבל גמול עבור שעות נוספות ותשלום בגין הוצאות נסיעה מלמדת אף היא על כך שלא התקיימו יחסי עובד מעביד. אין לקבל טענה זו. התובע העיד כי אמנם לא קיבל גמול שעות נוספות למרות שבפועל אם היה צריך להישאר מעבר לשעות הרגילות היה עושה כן. עם זאת, התובע הסביר כי השכר שקיבל היה שכר גלובלי ולפיכך לא קיבל גמול בגין שעות נוספות. עוד הוסיף, כי מנגד, אם היה נעדר בשל מחלה לתקופה קצרה, לא קיבל שכר נמוך יותר, אלא למעשה החוסר היה מתקזז אל מול שעות נוספות שעשה בימים אחרים (פרוטוקול עמ' 6 ש' 19-21; ראו גם עדות האב, עמ' 9 ש' 3-6). העובדה ששכרו של התובע היה גבוה יחסית לשאר העובדים, עולה בקנה אחד עם הטענה שמדובר היה בשכר גלובלי. עובדה זו מסבירה גם מדוע לא קיבל תשלום בגין הוצאות נסיעה. בעניין זה יאמר עוד, כי מעדות התובע עלה, כי ממילא רוב השנים הוא התגורר בדימונה, סמוך למקום עבודתו. רק בשנתיים האחרונות החליט לעבור לבאר שבע, ואז לא ביקש תשלום עבור נסיעות, גם עקב מצבו הכלכלי של אביו. התובע ציין עוד, כי היה מגיע לעבודה בעיקר בטרמפים, אם כי לעיתים גם בתחבורה ציבורית (פרוטוקול עמ' 7 שורות 5-12; ראו גם עדות האב, עמ' 8 ש' 32, עמ' 9 שורה 1). 21. לא מצאנו מקום לקבל גם את טענת המוסד, כי העובדה שלתובע לא שולמו סכומים שונים, לרבות פדיון חופשה ופיצויי הפיטורים מלמדת אף היא כי אין מדובר ביחסי עובד - מעביד. אין חולק כי התובע קיבל תשלום חלקי של פיצויי הפיטורים מביטוח המנהלים שהיה לו. התובע לא חלק על כך שמגיע לו תשלום נוסף. עם זאת, הוא הסביר שהסיבה לכך שתשלום זה טרם שולם לו, נעוצה במצבו הכלכלי הקשה של אביו (פרוטוקול עמ' 6 ש' 25-27). אביו של התובע העיד אף הוא על הסיבה לאי התשלום: "ש. כאשר סיים לעבוד נתת לו פדיון חופשה על כל הימים שלא ניצל ת. הייתי צריך לתת לו, אבל לא נתתי לו כי לא היה לי כסף. מגיע לו עוד כסף אבל בגלל שנכנסתי לקשיים לא שילמתי. לא שילמתי לו הבראה. לשכירים האחרים שילמתי. עכשיו מכרתי בית ושילמתי להם פיצויים ש. מדוע לא שילמת לבן שלך ת. הבן שלי יכול לחכות. אין לי. אםהבן שלי לא יחכה מי יחכה ש. מדוע בתלוש השכר אין תשלו םעבור נסיעות ת. מה שהייתי צריך לשלם לו שילמתי. המצב היה קשה הלכתי ודעכתי. לעובדים האחרים לא שילמתי כי אני הסעתי אותם." (פרוטוקול עמ' 8 ש' 26-31). לטעמנו, ההסבר שניתן לאי התשלום כאמור הינו סביר ומניח את הדעת. זאת, אף בשים לב לכך שהאב העיד כי המצוקה הכלכלית אליה נקלע היא שהביאה אותו לפטר את בנו - התובע ובסופו של דבר אף לסגור את המסעדה לגמרי (פרוטוקול עמ' 8 ש' 10-12). אין להסיק מכך שאי תשלום פיצויי הפיטורים ופדיון החופשה נבעו מכך שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד - מעביד. 22. מכל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה שהתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לחברה. 23. משקבענו כי התובע לא היה בעל שליטה בחברה, והתקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה, לא היה מקום לדחות את תביעתו מכוח האמור בסעיפים 6ב ו- 335(ה) לחוק הביטוח הלאומי. 24. אשר על כן, התביעה מתקבלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות דיני חברותבעל שליטה בחברהדמי אבטלה