דחיית בקשה למעמד פליט בישראל

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דחיית בקשה למעמד פליט בישראל: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית נגד החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים (להלן - ראש רשות האוכלוסין), מיום 22.12.11, לדחות את בקשת העותר, נתין ניגריה, לעיון מחדש בהחלטה שנתקבלה בעניינו ביום 26.3.08, לפיה נדחתה בקשתו לקבלת מעמד פליט בישראל, מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. העותר טוען, כי הוא נרדף בארצו על רקע השתייכותו לתנועת MEND, באופן המקנה לו מעמד של פליט לפי האמנה הנ"ל, ולכן שגה ראש רשות האוכלוסין משדחה את בקשתו הראשונה. עוד גורס הוא, כי בבקשתו לעיון מחדש הציג מידע נוסף התומך בבקשתו, אשר מצדיק את ביטול ההחלטה הקודמת; וכי היה על המשיבים לזמנו לראיון בטרם נתקבלה ההחלטה נושא העתירה, בהתאם לנוהל שחל בעת הגשת הבקשה. לפיכך מבקש העותר מבית-המשפט לקבוע, כי נפל פגם בהחלטה לדחות את הבקשה לעיון מחדש מבלי לזמנו לראיון, וכן כי המידע שהציג מצביע על סכנת חיים שצפויה לו אם ישוב לארצו. בנוסף מבקש העותר מבית המשפט להורות ליחידת ה-RSD לערוך לו ראיון, ולהעביר את עניינו לבחינת הוועדה המייעצת, בהתאם להוראות הנוהל הרלבנטי, ולא על-פי ההליך המקוצר. המסגרת הנורמטיבית 2. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן - החוק או חוק הכניסה לישראל), קובע בסעיף 1 כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה על-פי סעיף 2(א) לחוק לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה (בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1), 113, 117 (1972); ובג"ץ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505, 520 (1992)). לצד זאת, נתונה בידי משרד הפנים מכוח החוק הנ"ל, סמכות הגירוש מהארץ, נגד אדם אשר אינו אזרח ישראל, ואשר שוהה בה ללא רישיון ישיבה. בעת הפעלת סמכות הגירוש, על הרשות המינהלית לפעול לאור התכליות העומדות בבסיס החוק, ובכלל זה להביא בחשבון, מחד גיסא - את טובת הציבור, ומאידך גיסא - את חייו של הפרט וחירותו. בהקשר זה נפסק, כי "מי שנכנס לישראל ושוהה בה שלא כדין, אינו זכאי להישאר בישראל, אך הוא זכאי לכך כי חייו לא יהיו בסכנה" (בג"ץ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים ואח', מט(3) 843, 848 (1995)). עיקרון זה, עיקרון אי-ההחזרה, לפיו אין מגרשים אדם למדינה שבה נשקפת סכנה לחייו, מהווה "הגנה משלימה" להגנות על-פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, והפרוטוקול המשלים לה משנת 1967 (להלן - אמנת הפליטים), שאליהם הצטרפה ישראל (בג"ץ 4702/94 בעניין אל טאיי, לעיל; ועת"מ (מרכז) 49556-11-10 דיאלו מוכתאר נ' משרד הפנים (7.10.11)). על מישור "ההגנה המשלימה" ראו: עת"מ (י-ם) 53765-03-12 א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל נ' משרד הפנים (7.6.12)). 3. מטרתה של אמנת הפליטים הִנה להבטיח מקלט למי שמוגדר "פליט" על-פי הקריטריונים שנקבעו בה, דהיינו - אדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף על-רקע אחד מחמישה טעמים - גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת; ואשר איננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך מחמת הפחד האמור. לפיכך, המדינות החתומות על האמנה התחייבו שלא לגרש או להחזיר פליט אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה, בשל אחד מחמשת הטעמים האמורים (עע"ם 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים (21.8.12)). כבר נפסק, לאור עקרונות האמנה והאמור בה, כי לשם הוכחת זכאות למקלט מדיני, אין די בהצגת חשש סובייקטיבי לרדיפה מהטעמים האמורים, המבוסס על הערכה עצמית גרידא של המבקש מקלט, וכי על-מנת להכיר במבקש כפליט, יש להיסמך על נתונים אובייקטיביים (עת"מ 31600-03-11 בעניין צ'יקה קווין, לעיל; ועת"מ (ת"א) 2028/05 זנבק באלכה נ' משרד הפנים (8.2.06)). עם-זאת, האמנה אינה מסדירה את מדיניות בדיקת זכאותו של אדם למעמד של פליט באופן סדור, כך שבפועל מנגנון זה מיושם באופן שונה במדינות שונות בעולם. 4. המדיניות בעניין בקשות למקלט מדיני בישראל והסדרת מעמדם של פליטים לפי האמנה, הותוותה עד לאחרונה בנוהל הסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל (להלן - הנוהל הישן), שגיבש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בשנת 2002 בתיאום עם נציבות האו"ם לפליטים בג'נבה. על-פי הנוהל הישן, היו הבקשות למקלט מדיני בישראל מוגשות לנציגות בישראל של נציבות האו"ם לפליטים (להלם - נציבות האו"ם), אשר הייתה מעבירה את חוות-דעתה לידי הוועדה המייעצת לשר הפנים לעניין החלטה בבקשה למקלט מדיני (להלן - הוועדה המייעצת), והאחרונה הייתה מגישה את המלצותיה בבקשה הנדונה לשר הפנים, או למי שהוסמך על-ידו לקבל את ההחלטה הסופית. לפני כשלוש שנים הוחלט במשרד הפנים, כי גם הליך הבדיקה הראשוני ייעשה בידי רשויות המדינה. לאור זאת, החל מיום 1.7.09 פועלות שתי יחידות מטעם רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן - רשות האוכלוסין), המבצעות את הפעילות שנעשתה עד לאותה העת על-ידי נציבות האו"ם: יחידת רישום ותשאול מסתננים - שתפקידה לברר את זהותו ונתינותו של המבקש; ויחידת טיפול - RSD (Refugee Status Determination, להלן - יחידת RSD), אשר תפקידה הוא טיפול בבקשות למקלט מדיני בישראל, תוך גיבוש המלצות לוועדה המייעצת. בנוסף, על-פי הנוהל הישן, מבקש שבקשתו נדחתה רשאי לפנות לוועדה המייעצת בבקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, לרבות גילוי ממצאים ומסמכים חדשים. 5. ביום 2.1.11 נכנס לתוקפו נוהל חדש - נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן - הנוהל או נוהל מבקשי מקלט), אשר מסדיר את סמכויותיהן של יחידת הרישום והתשאול ויחידת ה-RSD, וכן מתווה את הליכי הטיפול בבקשות בצורה סדורה ומפורטת. נקבע, כי בשלב הראשון ייערך למבקש הליך רישום וזיהוי. אם בתום שלב הזיהוי נמצא, כי הנתונים שמסר המבקש לא הופרכו - ייערך למבקש ריאיון בסיסי (להלן גם - ריאיון מקדמי). ככל שמצא המראיין, כי הבקשה אינה מבססת את אחד היסודות הקבועים באמנת הפליטים, עליו להעביר את החומר בעניינו של המבקש לראש צוות, אשר עבר הכשרת RSD, לאישור דחיית הבקשה על הסף. אולם, בסמכותו של המראיין להחליט, בתום הריאיון הבסיסי, כי יש להפנות את המבקש לעריכת ראיון מקיף (להלן גם - ראיון עומק), ובמקרה כזה יינתן למבקש רישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. אם בתום הראיון המקיף נמצא, כי המבקש אינו אמין, כי העלה טענות חסרות, או כי הפחד שהציג מפני רדיפה אינו מבוסס היטב, יועבר עניינו של המבקש ליו"ר הוועדה המייעצת, לשם בחינת הבקשה ב"סדר דין מקוצר". את המלצתו בעניין זה יעביר יו"ר הוועדה לראש רשות האוכלוסין, והלה יחליט האם יש לדחות את הבקשה (שאז ניתן יהיה להרחיק את המבקש מישראל), או אם יש להעביר את הדיון בבקשה לדיון במליאת הוועדה המייעצת. ככל שהוחלט על החלופה השנייה, תדון הוועדה בעניין ותעביר את המלצתה לשר הפנים, אשר יחליט האם להיעתר לבקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, או לדחותה. בצד זאת, אם בתום הראיון המקיף, המוזכר לעיל, נמצא כי אין להעביר את הבקשה לדיון בסדר דין מקוצר - תובא הבקשה לדיון לפני מליאת הוועדה המייעצת, אשר תגבש את המלצתה בעניין המבקש על-סמך החומר שהובא לפניה, ותעבירה לשר הפנים, למתן החלטה בבקשה. 6. עוד קובע הנוהל, בין-היתר, כי מי שנדחתה בקשתו למקלט מדיני על-ידי ראש רשות האוכלוסין או שר הפנים, רשאי להגיש בקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים; ואם לא חלו התנאים האמורים - תדחה הבקשה על הסף. ככל שנתגלו נסיבות חדשות, תועבר הבקשה לידי עובד שעבר הכשרת RSD, ואשר לא דן בבקשתו הראשונה של המבקש; והלה יעביר המלצתו ליו"ר הוועדה המייעצת. הוועדה תעביר המלצתה בעניין הנדון לגורם אשר דחה את בקשתו הראשונה של המערער (ראש רשות האוכלוסין או שר הפנים), אשר יכריע בבקשה לעיון מחדש. 7. להשלמת הרקע הנורמטיבי יצוין, כי החלטתו של משרד הפנים והגורמים מטעמו, באשר לגירושו של אדם מישראל, השמתו במשמורת ושאלת ההכרה בו כפליט לפי אמנת הפליטים, הִנה, ככל החלטה מינהלית, החלטה שבשיקול-דעת. תפקידו של בית-המשפט המינהלי, בדומה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המינהלית, הִנו "לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה" (עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים (12.9.05)). בית-המשפט המינהלי אינו שם עצמו בנעלי הרשות המינהלית, לא אמור לבצע במקומה את מטלותיה ואל לו להעמיד את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה (10811/04 סורחי נ' משרד הפנים (17.3.05); ובג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים (23.9.07)). בית-המשפט אף לא מהווה ערכאת ערעור על החלטותיו של משרד הפנים, כי אם רק מעביר אותן תחת שבט ביקורתו השיפוטית (בג"ץ 2028/05 חסן אמארה נ' שר הפנים (10.7.06)). רקע עובדתי 8. העותר, אזרח ניגריה, נכנס לישראל שלא כדין ביום 30.1.07, קרי - בעת שחל בישראל הנוהל הישן לטיפול בבקשתם של פליטים, שבגדרו נבחנו הבקשות, בשלב הראשון, על-ידי נציבות האו"ם לפליטים בישראל. בסמוך למועד האמור הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד "פליט" בישראל, ובהתאם לנוהל הישן נערך לו ראיון בנציבות, ביום 4.7.07. במהלך הראיון סיפר העותר, בין השאר, כי הוא משתייך לקבוצת האתנית Urhobo; כי שימש בניגריה כאיש עסקים וכמוכר בחנות למוצרי בנייה; וכי הוא נרדף בארצו על-רקע פעילותו בתנועת MEND לשחרור אזור הדלתא בניגריה (להלן גם - ניג'ר דלתא), שאליה הצטרף בשנת 1998. לדבריו, מטרת התנועה הִנה להילחם בדרכי שלום בשלטון שמבקש לגזול מתושבי האזור את אדמותיהם לטובת תעשיית הנפט, תוך פגיעה בזכויות האדם שלהם; אולם הוא לא ידע להשיב לשאלה מתי התנועה נוסדה. העותר ציין, כי הרקע לרדיפתו היה השתתפותו בהפגנות שארגנה התנועה, החל משנת 2005, אשר היו שקטות ולא אלימות, ובפרט הפגנה שבה נטל חלק בחודש מאי 2006, ובמהלכה נעצר יחד עם יתר המשתתפים, הוכה ונחבל בעת המעצר; וכן הפגנה נוספת בחודש יוני 2006, שבה הוכו המפגינים על-ידי חיילים ושוטרים, ובעקבות זאת ברח ליערות, שם הסתתר במשך שלושה ימים. עוד סיפר העותר, כי בחודש יולי באותה השנה הגיעו כוחות המשטרה לחפש אחריו בביתו, אך הוא הצליח לברוח מבעד החלון; כי חברו סיפר לו ששוטרים פרצו לביתו בחיפוש אחריו; כי מזכירתו ומנהלו נעצרו; וכי לאור האמור הבין שאין לו ברירה אלא לעזוב את ניגריה. לשאלות המראיין השיב העותר, כי הוא נעצר מספר פעמים בשל מעורבותו בתנועה, אם כי בכל פעם לשעות בודדות; כי ידוע לו שהוא מבוקש בניגריה, היות שחבר סיפר לו שהוא מופיע ברשימת המבוקשים של המשטרה המקומית; וכי הוא אינו יודע מה יקרה אם ישוב לניגריה, אך חושש שמצבו לא יהא טוב. 9. לאחר קיום הראיון מסרה נציבות האו"ם את חוות-דעתה בעניינו של העותר, והמליצה לדחות את בקשתו; זאת, לנוכח הסתירות שעלו מגרסתו ופגעו באמינותו, בפרט בכל הנוגע לתנועת MEND. בכלל זה צוין, כי התנועה נוסדה בשנת 2005, בעוד שהעותר טוען כי הצטרף אליה בשנת 1998; וכי התנועה ידועה כארגון צבאי ואלים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם גרסתו של העותר לגבי מטרותיה ופעילות המשתתפים בה. עוד הודגש, כי תנועות כגון זו פועלות בניגריה על-יסוד השתייכות אתנית; ולאור השתייכותו של העותר לקבוצת Urhobo - אין זה סביר כי הצטרף לתנועת MEND. זאת ועוד, לעמדת הנציבות, אף אם היה העותר חבר בתנועה האמורה, ממילא לא ניתן היה לראות בה ארגון פוליטי שחבריו ראויים להגנה מכוח אמנת הפליטים, בשל אופיה הצבאי והאלים; ולכן, ככל שהעותר נרדף בארצו, הרי שהרקע לכך אינו נעוץ בטעמים המפורטים באמנת הפליטים, אלא בעבירה שביצע במדינתו. על-יסוד הטעמים האמורים המליצה אף הוועדה המייעצת לדחות את בקשתו של העותר; וביום 26.3.08 הודע לעותר כי ראש רשות האוכלוסין החליט לדחות את בקשתו לקבלת מעמד "פליט" בישראל, מהנימוקים שלעיל. 10. ביום 7.4.08 ערער העותר על ההחלטה הנ"ל במסגרת בקשה לעיון מחדש, שבה הוסיף מידע שלא צוין בבקשתו הראשונה, לפיו חברי תנועת MEND שלא הצליחו להימלט מניגריה - נעצרו ונאסרו, ללא אפשרות שחרור בערובה; וכן, כי החיפושים אחריו נמשכים, וכי בעלה של אחותו נעצר בשל היכרותו עם העותר, בעת החיפושים אחריו, ושוחרר על-ידי בית-המשפט רק לאחר שטען כי העותר אינו בין החיים. בהקשר זה אף צוין, כי אחד התנאים לשחרורו ממעצר של גיסו של העותר, כאמור, היה כי העותר עצמו לא יוכל לשוב לניגריה במשך שנתיים; ולכן חושש העותר כי אם יחזור לשם - קרוב לוודאי שייכלא. בעקבות הגשת הבקשה לעיון מחדש, נערך לעותר הליך של רישום וזיהוי ביחידת המסתננים בלוד, ביום 3.8.09; זאת, לאחר שהחלו לפעול במשרד הפנים יחידת הרישום והתשאול ויחידת ה-RSD, אשר תפסו את מקומה של נציבות האו"ם, כאמור בסקירת הרקע המשפטי לעיל. 11. ביום 17.2.10 נבדקה בקשתו של העותר לעיון מחדש ביחידת ה-RSD. בהמלצתה של היחידה צוין, בין-השאר, כי העותר אמנם הציג ראיות חדשות ורלבנטיות לבקשתו, אולם אין בהן ממש לנוכח העובדה, שניגריה מקדמת כיום תכנית שלום וחנינה למשתתפים בקבוצות המיליטנטיות במדינה, לרבות MEND, אשר מתפרקים מנשקם. עוד צוין, כי אין במידע שצורף לבקשה כדי לשנות את ההחלטה שנתקבלה בעניינו של העותר, לנוכח הטעמים שעמדו בבסיסה, ובכללם - אי-אמינותו של העותר; העובדה כי תנועת MEND הִנה ארגון צבאי ואלים, ולכן ספק רב אם חבריו ראויים להגנה מכוח אמנת הפליטים; וכן ההנחה לפיה חששו של העותר מפני רדיפה אינו נעוץ בטעמים המפורטים באמנה, כי אם במסגרת אכיפה לגיטימית של החוק בארץ מוצאו. נמצא, כי אין במידע שהציג העותר כדי לאשש את טענותיו במסגרת בקשתו הראשונה, אשר נמצאו בלתי אמינות, וכי לא נדרש ראיון נוסף לצורך בחינת הבקשה לעיון מחדש; ולאור האמור הומלץ לדחות את הבקשה. בהתאם לנוהל, הועברה המלצת יחידת ה-RSD לידי יו"ר הוועדה המייעצת, אשר המליץ, על-יסוד הטעמים שפורטו לעיל, לדחות את הבקשה; וביום 22.12.11 הודע לעותר כי ראש רשות האוכלוסין החליט לדחות את בקשתו, היות שאין בטיעונים שהעלה כדי להביא לשינוי ההחלטה המקורית בעניינו. מכאן העתירה. טענות הצדדים 12. העותר טוען, כי הוכיח שהוא נרדף בניגריה על-רקע פוליטי וחברתי, ואף מסר מידע חדש במסגרת הבקשה לעיון מחדש אשר מצביע על חשש ממשי לחייו אם יוחזר לארצו; ולפיכך, לדידו, ההחלטה נושא העתירה, לפיה אין מקום להעניק לו מעמד בישראל, עומדת בסתירה לאמנת הפליטים ולעקרון אי-ההרחקה. כמו-כן, לשיטתו, נפל פגם בהתנהלותה של יחידת ה-RSD, בכך שלא זימנה אותו לראיון לצורך בחינת בקשתו לעיון מחדש, בהתאם לנוהל הרלבנטי בתקופה זו, קרי - הנוהל הישן, ואף לא בחנה את טענותיו לעומק. לתמיכה בעמדה זו הגיש העותר מסמך מאת עו"ד רחל פלד מנציבות האו"ם לפליטים, מיום 11.7.12, ובו צוין כדלהלן: "ע"פ נוהל הסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל משנת 2002... שהיה בתוקף בחודש 2.08, מבקש מקלט היה רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר... במקרים בהם חל שינוי בנסיבות רלוונטיות להחלטה, היה נהוג לקיים ראיון נוסף בנציבות האו"ם לפליטים על מנת לבחון את העובדות ולהכין חוו"ד". בנוסף, מלין העותר על הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה לדחות את בקשותיו, ובכלל זה מציין, כי קבוצת MEND הפכה להיות מיליטנטית רק לאחר שנת 2006; כי בהתאם לדו"ח שערך ארגון אמנסטי אינטרנשיונל בשנת 2009, המצב בניגריה רק הלך והתדרדר, כך שכוחות הביטחון מפרים זכויות אדם באזור הניג'ר דלתא כעניין שבשגרה, לרבות פגיעה בתושבי המקום, באופן שמקים סכנה ממשית לחייו של העותר אם ישוב לשם; כי אין ממש בהנחה לפיה ממשלת ניגריה מקדמת תכנית שלום וחנינה לחברי התנועות הפועלות בניג'ר דלתא, היות שתכנית זו לא יושמה עד היום, בשל הימנעות הממשלה מלמלא את התחייבויותיה כלפי תושבי המקום; כי בניגוד לתכנית החנינה הנטענת, ממשלת ניגריה עצרה את מנהיג תנועת MEND, אשר קיבל עליו את ההתחייבויות לפי התכנית ומסר את נשקו; וכי אף לא ניתן, לדידו, לקבל את הטענה לפיה הוא נמלט בפועל מאימת החוק בארצו, שלא על-רקע אחד הטעמים באמנה - היות שניגריה הִנה מדינת עולם שלישי, אשר אינה מאפשרת מימוש של חופש הביטוי וההפגנה, ורואה בכל תנועה המפגינה למען זכויות אדם כבלתי חוקית, כך שהטעם לרדיפתו הִנו, למעשה, פעילותו למען זכויות אדם, שאינה יכולה להיחשב כבלתי לגיטימית. 13. המדינה טוענת, כי גרסת העותר נמצאה, כבר בשלב בחינת בקשתו הראשונה, בלתי אמינה ורצופת סתירות, ודי בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת העתירה כולה; כי ממילא תנועת MEND הִנה ארגון בלתי חוקי הפועל באלימות, כך שככל שהעותר מבוקש בניגריה על-רקע חברותו בארגון זה, הרי שמדובר באכיפה לגיטימית מצד השלטון ולא ברדיפה פוליטית; כי ממילא הטענה לפיה העותר נרדף בארצו מבוססת אך על אמירתו של "חבר", לפיה שמו של העותר מופיע "ברשימה השחורה" של המשטרה הניגרית, ואין בכך כדי להוכיח חשש אובייקטיבי ומבוסס היטב מפני רדיפה, כדי לזכות בהגנה מכוח האמנה; וכי הטענה לפיה העותר הִנו "פליט" בהתאם להוראות האמנה, ניגפת בעובדה, שהוא ביקר במספר מדינות טרם הגעתו לישראל, ובאף אחת מהן לא הגיש בקשה למקלט. עוד מציינת המדינה, כי נוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל אינו מקים חובה לערוך ראיון למבקש המגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה שניתנה בעניינו; כי המסמך שהגיש העותר מטעם נציבות האו"ם אינו מחליף את הנוהל, או מקים חובה לערוך ראיון נוסף במסגרת העיון מחדש; כי ממילא לא הוגשו בגדר הבקשה ראיות חדשות ולא הובהר בה כי חל שינוי נסיבות, באופן המצדיק עיון מחדש; כי אין בטיעונים שהעלה העותר כדי להצדיק סטייה מההחלטה שנתקבלה בעניינו; וכי לאור האמור, ההחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר, בהתאם לנוהלי משרד הפנים ועל-פי שיקול הדעת המסור לגורמים המקצועיים בו, הִנן סבירות, ואין כל מקום להתערב בהן. דיון והכרעה 14. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. ראשית, לא מצאתי כי נפל פגם באופן התנהלותה של יחידת ה-RSD בעת בחינת בקשתו של העותר לעיון מחדש בהחלטה שדחתה את בקשתו לקבלת מעמד "פליט". ראש לכל אציין, כי אין מקום לקבל את טענת העותר לפיה ראוי היה להחיל בעניינו את הנוהל הרלבנטי בעת הגשת הבקשה, במובחן מהנוהל שחל בעת בחינתה. הוראות הנוהל החדש הִנן דיוניות, וככאלה הן אינן פוגעות בזכות מוקנית, כך שאין מניעה להחילן באופן רטרוספקטיבי; מה-גם, שאחת ממטרות הנוהל הִנה לאפשר למשרד הפנים להתמודד עם ריבוי בקשות סרק, ועל-כן, כפי שכבר צוין בפסיקה, החלתו מתבקשת גם על בקשות תלויות ועומדות (עת"מ (מרכז) 40814-07-11 בלה קמיסוקו נ' משרד הפנים (12.8.11), בפסקאות 15-14 לפסק-הדין). בענייננו, בעת שהגיש העותר את בקשתו, ובעת שזו נבחנה על-ידי יחידת ה-RSD, חל אמנם הנוהל הישן; אולם בעת בחינת הבקשה על-ידי הוועדה המייעצת וקבלת ההחלטה על-ידי ראש רשות האוכלוסין - נכנס לתוקפו הנוהל החדש. לפי סעיף 9 לנוהל זה, "מי שנדחתה בקשתו למקלט מדיני... רשאי... להגיש בקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלוונטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים". הווה אומר, לפי הוראות הנוהל החדש לא מוטלת על יחידת ה-RSD כל חובה לזמן את המבקש לראיון, בעת בחינת בקשה לעיון חוזר, ומן הטעם הזה נהיר כי לא נפל פגם בהתנהלותה. מכל מקום, אף אם היה מקום להחיל בעניינו של העותר את הנוהל הישן - הרי שגם אז לא היה ממש בטענותיו בעניין זה. כל שמצוין בנוהל הישן לגבי עיון מחדש הוא, כי "מבקש שבקשתו [למקלט] נדחתה רשאי לפנות לוועדה בבקשה לעיון חוזר אם חל שינוי בנסיבות הרלוונטיות להחלטה, לרבות גילוי ממצאים או מסמכים חדשים"; קרי - אין כל חובה, גם לפי נוהל זה, לזמן את מבקש העיון מחדש לראיון נוסף. אף המכתב שהגיש העותר מטעם נציבות האו"ם לפליטים בישראל, כאמור לעיל, אינו יכול להועיל. אמנם במכתב זה צוין, כאמור, כי "במקרים בהם חל שינוי בנסיבות רלוונטיות להחלטה, היה נהוג [על-פי הנוהל הישן] לקיים ראיון נוסף בנציבות האו"ם לפליטים". אולם, לא ניתן להקיש מהאמור, כי בכל מקרה שבו הוגשה בקשה לעיון מחדש בעת שחל הנוהל הישן, הוזמן המבקש לראיון נוסף, באופן שמקים חובה לזמן את העותר גם במקרה הנדון. לכל היותר מלמד האמור במכתב הנ"ל, כי בדרך-כלל היה מגיש הבקשה לעיון מחדש מוזמן לראיון נוסף, ורק כשנדרש הדבר. ההחלטה אם לזמן את המבקש לראיון נוסף אם לאו, אף על-פי הנוהל הישן, נתונה לשיקול-דעתה של הרשות המינהלית, ובהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות. גם בענייננו, הפעילה יחידת ה-RSD את שיקול הדעת הנתון לה, וציינה בהמלצתה, כי בנסיבות העניין "לא נדרש ראיון נוסף לצורך בחינת הערעור". לאור האמור, ונוכח הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה, סבורני, כי לא נפל כל פגם בהחלטה שלא לזמן את העותר לראיון בשלב בחינת בקשתו לעיון מחדש, ודין טענות העותר בעניין זה - להידחות. 15. שנית, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה שלא להעניק לעותר מעמד בישראל, בנסיבות העניין. כאמור, נציבות האו"ם לפליטים, אשר דנה בבקשתו הראשונה של העותר, מצאה כי גרסתו אינה אמינה ורצופת סתירות בנושאים מהותיים, בפרט בנוגע לתנועת MEND, שעל רקע ההשתתפות בפעילותה טוען העותר לרדיפה במולדתו; ואת הסתירות האמורות לא הצליח העותר ליישב - הן במסגרת הבקשה לעיון מחדש והן בעתירה דנן. כך למשל, לא ניתן על-ידו מענה לעמדת האו"ם לפיה תנועת MEND נוסדה בשנת 2005, הסותרת את גרסתו לפיה הצטרף לתנועה בשנת 1998; ובדומה לא התמודד העותר עם הטענה, לפיה, בהתאם למידע המצוי בידי האו"ם, אין זה סביר כי בן קבוצת Urhobo יחבור לתנועת MEND, בשל השתייכותו האתנית האמורה. זאת ועוד, הנציבות אף קבעה, כי גם אם יתברר שהעותר אכן נרדף במולדתו על-רקע השתייכותו לתנועה הנ"ל, הרי שאין בכך כדי להעניק לו הגנה לפי אמנת הפליטים, היות שמדובר בארגון מיליטנטי, אשר נוהג בכוח ובאלימות, ומכאן שהחברים בו מבוקשים על-ידי השלטון בניגריה מטעמים לגיטימיים של אכיפת החוק, באופן שאינו עולה כדי "רדיפה" על-רקע אחד מהטעמים המפורטים באמנת הפליטים. המלצות הנציבות בעניין זה נתקבלו הן על-ידי הוועדה המייעצת והן על-ידי ראש רשות האוכלוסין, אשר החליט לדחות את בקשת העותר למקלט. בנסיבות העניין מדובר בהחלטה סבירה, שנתקבלה על-ידי הגורמים המוסמכים, בהתאם לנוהלי משרד הפנים, על-יסוד מכלול השיקולים הרלבנטיים והמידע שעמד לפניהם, והעותר לא הצביע על קיומה של עילה להתערב בה. אמנם, העותר טוען בהקשר זה, כי רדיפתו אינה מבוססת על אכיפה לגיטימית, שכן השלטון בניגריה - אשר אינו מאפשר לתושבים את מימוש זכות ההפגנה וחופש הביטוי - לכשעצמו אינו לגיטימי; והרקע האמיתי לרדיפתו אינו אלא יישום זכותו להפגין בצורה שקטה. ואולם, טענה זו ניגפת במידע הנמצא ברשות האו"ם - שעליו נסמכה ההחלטה בעניינו של העותר - לפיו התנועה שאליה חבר העותר הִנה צבאית וכוחנית, המבצעת כדרך קבע פעולות כגון חטיפות, רצח והשחתה, קרי - פעילותה אינה שקטה ובלתי אלימה, כנטען על-ידו. 16. כמו-כן, אין מקום להתערב בהחלטה נושא העתירה, לפיה אין במידע הנוסף שהעלה העותר במסגרת בקשתו לעיון מחדש כדי להביא לשינוי ההחלטה הראשונה שנתקבלה בעניינו, שלא להעניק לו מעמד של "פליט" בישראל. כאמור, במסגרת הבקשה לעיון מחדש העלה העותר מידע נוסף, שלא צוין במסגרת הבקשה למעמד, ולפיו חברי תנועת MEND שנותרו בניגריה ולא נמלטו, נעצרו ללא אפשרות לשחרור בערבות; וכן כי גיסו נעצר בשל היכרותו עם העותר, ושוחרר רק לאחר שטען כי העותר נפטר. ואולם, ההחלטה לדחות את הבקשה לעיון מחדש, על-אף שהעותר הציג בה מידע חדש, נדחתה, בהסתמך על שני טעמים, כאמור בהמלצת יחידת ה-RSD, שהתקבלה על-ידי יו"ר הוועדה המייעצת וראש רשות האוכלוסין. לפי הטעם הראשון, המידע החדש שהציג העותר אינו רלבנטי עוד, משום שניגריה מקדמת כיום תכנית לחנינה עבור חברי תנועת MEND. על-פי הטעם השני, ממילא המידע החדש אינו יכול להשפיע על ההחלטה שנתקבלה בעניינו של העותר, היות שאין בו כדי לאשש את טענותיו במסגרת בקשתו הראשונה, אשר נמצאו בלתי אמינות. העותר אמנם טען בהקשר זה, כי תכנית החנינה האמורה אינה מיושמת בפועל בניגריה ולכן אין בה כדי לשנות את מצבו; ואולם, קיומה של תכנית החנינה בניגריה לא הִווה את הטעם היחיד, או העיקרי, לדחיית הבקשה. כאמור, בעת בחינת הבקשה לעיון מחדש לא נמצא כל מידע שיכול לתמוך באמינותו של העותר, ולאשש את הטענות שהעלה במסגרת בקשתו למעמד. לאור זאת, בנסיבות העניין ההחלטה לפיה אין במידע החדש כדי להביא לשינוי ההחלטה שנתקבלה בעניינו של העותר - מן הטעם שגרסתו אינה אמינה ואף עומדת בסתירה למידע שנמצא בידי האו"ם בדבר התנהגותה האלימה של תנועת MEND - באה בגדר מתחם הסבירות, ולא קמה כל עילה להתערב בה; זאת, אף מבלי להידרש לקיומה או לטיבה של תכנית החנינה בניגריה. 17. בנוסף, לא מצאתי מקום להורות על אי-הרחקת העותר לפי עקרון "אי-ההחזרה", ולוּ מן הטעם שהעותר לא הראה כי חייו נתונים בסכנה במולדתו (בג"ץ 4702/94 בעניין אל טאיי, לעיל). כאמור, בהחלטות שניתנו בעניינו של העותר, התרשמו הגורמים המוסמכים, על-סמך הראיות שהונחו לפניהם, כי ככל שהעותר מבוקש בארצו - הרי שמדובר באכיפה לגיטימית של השלטונות, ולא ניתן לומר שחייו יהיו נתונים בסכנה בשל כך. ממילא, גרסתו של העותר - אף לעניין רדיפתו - נמצאה כבלתי אמינה, ואין מקום להתערב בקביעה זו. 18. אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הצו שניתן ביום 2.12.12, אשר הורה על עיכוב הרחקתו של העותר מן הארץ, או על השמתו במשמורת לצורך הרחקה, יעמוד בתוקף עד ליום 27.9.12, בכדי לאפשר לעותר להתארגן לקראת יציאתו מן הארץ. משרד הפניםפליטים