גניבת גנרטור

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטוח גניבת גנרטור: 1. בחודש נובמבר שנת 2006 נגנב מאתר גולגולות אשר בעמק הירדן (סמוך לקיבוץ גינוסר), באזור שיפוט המועצה האזורית עמק הירדן והמועצה המקומית מגדל, גנרטור גדול מידות, וכבד משקל (כטון) (להלן: "הגנרטור"). התובעות, חברות ביטוח, אשר ביטחו כולן את הגנרטור על פי פוליסות ביטוח נפרדות וכלפי מבוטחים שונים, שיפו, לפי הנטען, את מבוטחיהן בגין נזקי הגניבה, ובתביעה זו תובעות הן מהנתבעת, אשר סיפקה שירותי התרעה ואיתור בקשר לגנרטור, פיצויים בגין עלות השיפוי, נוכח טענותיהן, בנעלי המבוטחים, להפרת הסכם ההתקשרות, לעוולת הרשלנות ועוד. הצדדים, התביעה והאירועים הרלבנטיים לשם בירורה 2. הגנרטור היה בבעלות משותפת של המועצה האזורית עמק הירדן (להלן: "המועצה האזורית") והמועצה המקומית מגדל (להלן: "המועצה המקומית"), שהן המבוטחות של התובעת 1. הפעלת והחזקת הגנרטור ותחנת השאיבה בה הוצב נעשתה על ידי אגודת המים של עמק הירדן (להלן: "אגודת המים"), מטעם המועצה האזורית, אשר מינתה אותה לנהל את מתקני המים השונים, ובכלל זאת מתקני סניקה ותחנות שאיבה לשפכים בתחומה (ראה סעיפים 2 ו- 6 למוצג ת/6, תצהיר עדות ראשית של עד התביעה מר אריה בלקינד, מנכ"ל אגודת המים (להלן: "בלקינד"). 3. אתר גולגולות הוא אחד משישה עשר אתרים דומים של תחנות שאיבת שפכים במועצה האזורית. באתר זה הוצב הגנרטור, שהיה מוקף בגדר ברזל, נעולה בבריח יל. תחזוקת והפעלת האתר נעשה על ידי אנשי אחזקה, לפי הצורך, וביתרת הזמן לא היה המקום מאויש. במחצית שנת 2006 קיבל מנכ"ל אגודת המים, בלקינד, אינדיקציה לכך שאלמונים תכננו לגנוב את הגנרטור. על כן, תקופה מסוימת, עד להתקשרות בין הצדדים לתביעה, נשמר האתר על ידי שומרים. לצורך הוזלת עלויות השמירה, החליטה אגודת המים בחודש יולי 2006, להחליף את השמירה בהתקנת מערכות התראה ועל כן התקשרה עם הנתבעת (סעיף 10 לתצהיר עדות בלקינד). 4. הנתבעת היא חברה העוסקת בפיתוח והתקנת מערכות מיגון משולבות GPS, ומספקת שירותי מוקד ואבטחה. הנתבעת מפעילה, בין היתר שירות של מוקד "סקיילוק". המדובר במערכת מיגון ואיתור המתאימה הן לכלי רכב והן לכלים נייחים, המבוססת על טכנולוגיית איכון, והכוללת חבילת מיגון - המערכת מאפשרת גילוי והתרעה למוקד מבצעי, קישור למוקדים טלפונים והגעה לשטח באמצעות סיירים ממונעים (ראה תצהיר בלקינד, סעיפים 12 - 13, וכן הפנייה לנספח ו' לתצהירו, ראה גם התייחסות בחוות דעת מוצג ת/1, והעדר התייחסות מפורטת אחרת לדרך פעולת המוקד בראיות הנתבעת). על כן, ובהמשך למתואר לעיל, פנתה אגודת המים לנתבעת בחודש יולי, על מנת לשכור את שירותיה לאבטחת שישה עשר אתרי השאיבה שבניהולה, ואתר גולגולות בכללם. 5. האגודה והנתבעת ניהלו משא ומתן בו הסכימו על תנאי השירות והתמורה, ובמהלכו הוחלפו מסמכים אלה (נספחים ז' עד י' לתצהיר בלקינד): - הצעת מחיר של הנתבעת לאגודה מיום 11.7.2006, הכוללת עלות התקנה ודמי מנוי חודשיים בסך השווה ל - 23 דולר ארה"ב לכל מכשיר. - הזמנת 16 התקנות, הכוללת גם חיבור המערכת למערכת האזעקות של האגודה מיום 14.8.2006. - השלמת הזמנה מיום 24.8.2006. - נוהל עבודה מול מוקד סקיילוק, שהוציאה הנתבעת לאגודה, להפצה לעובדי תחזוקת צוותי הגנרטורים, מיום 28.8.2006. על פי נוהל זה, על מנת למנוע גניבות וקיצור זמן התגובות, דרוכות מערכות הסקיילוק בכל עת, ועל צוותי האתרים לעדכן את מוקד הסקיילוק על כניסותיהם לאתר. אין מחלוקת כי האגודה והנתבעת לא התקשרו בהסכם שירות מסודר בכתב הכוללת את התחייבויותיהם ההדדיות. הצדדים חלוקים אודות תוכן תנאי השירות, כפי שיובהר עוד להלן. מכל מקום ההסכם שבין האגודה לנתבעת יכונה להלן: "הסכם השירות". 6. בהתאם להסכם השירות, התקינה הנתבעת גלאי "סקיילוק" באתרים השונים. באתר גולגולות, התקינה גלאי כאמור ביום 7.11.2006. הגלאים שהותקנו חוברו הן למוקד הנתבעת והן למערכת ההתרעה של האגודה. האגודה מסרה למוקד הנתבעת שמות וטלפונים של אנשי קשר מטעמה: ה"ה אמנון וייסברון ויאיר רימון (להלן: "וייסבורן" ו-"רימון", בהתאמה). 7. מיום התקנת המערכת, 7.11.2006, ועד ליום 13.11.2006, לא ביקר באתר גולגולות מי מטעם אגודת המים (ראה סעיף 16 לתצהיר רימון, מוצג ת/8). ביום 13.11.2006, התגלה, בביקור נציג האגודה באתר, כי הגנרטור נגנב. אין מחלוקת כי ביום 10.11.2006 התקבלו אצל הנתבעת התרעות מהגלאי במקום. מסמכים שהוציאה הנתבעת בסמוך לאחר מועד זה מלמדים כי ביום 10.11.2006 שעה 07:4 2 התקבלה התרעה ראשונה, ובשעה 10:50 התקבלה התרעה נוספת, על הזזה. (ראה מוצגים א' וב' בתיק המוצגים, ראה גם נספחים י"א עד י"ג לתצהיר בלקינד). לטענת הנתבעת, אשר באה לידי ביטוי גם במכתביה מאותה עת, עדכן המוקד את נציגי האגודה אודות ההתרעות, והנציגים דיווחו כי הכל תקין. נציגי האגודה הכחישו קבלת דיווחים כלשהם אודות התרעות אלה. למרות קיומן של התרעות במוקד הנתבעת, לרבות התרעה אודות הזזת הגנרטור, לא נעשו פעולות לעיכוב הגניבה או מניעתה, וכאמור, הגנרטור נגנב. ב"דו"ח גניבת גנרטור גולגולות" מאת הנתבעת, מיום 13.11.2006, נרשם כי נודע לנתבעת אודות הגניבה כבר ביום 12.11.2006 (אעיר כי אין מחלוקת שנודע על כך רק ביום 13.11.2006, ולכן נתון זה אינו נכון), ומכל מקום מדווח בדו"ח כי המוקד שלח למקום האחרון של הגנרטור את סייר החברה שהחל בסריקות האזור וכי פעולות הסריקה נמשכות עדיין. אין צריך לומר כי הגנרטור לא נמצא בסריקות מאוחרות אלה. 8. הגנרטור, אשר נרכש בשנת 2000 תמורת סך 528,919 ₪ ובתוספת מע"מ (ראה נספחים א וב' לתצהיר בלקינד), בוטח בביטוח כפל בשלוש פוליסות שונות כדלהלן: פוליסה מספר 150004208906 שהוציאה התובעת 1 על שם המועצה האזורית; פוליסה מספר150003848806 שהוציאה התובעת 1 על שם המועצה המקומית; פוליסה מספר 9210040106 שהוציאה התובעת 2 על שם האגודה. המבוטחות השונות פנו למבטחות בדרישה לתגמולי הביטוח בעקבות הגניבה, ואמנם קבלו תגמולי ביטוח, בהתאם לסכומי הביטוח, על פי הערכת שמאי ובניכוי ההשתתפויות העצמיות: התובעת 1 שילמה למועצה האזורית סך 115,060 ₪, שווי ערך ל - 26,833 דולר ארה"ב, ולמועצה המקומית סך 106,484 ₪, שהם 24,833 דולר ארה"ב ביום 17.7.2007, ואילו התובעת 2 שילמה לאגודת המים סך 117,205 ₪, שהם שווי ערך ל - 27,833 דולר ביום 20.3.2007. ראה תצהירים ת/4 ו-ת/5, והצרופות להם (אשר תוכנם לא נסתר בחקירה הנגדית מאת הנתבעת). 9. לאחר הגניבה מינו התובעות חוקר וכן שמאי מטעמן. השמאי העריך את שווי הגנרטור, על פי מחיר הגנרטור בעת שנגנב בסך השווה ל - 140,000 דולר ארה"ב (לפי מחיר שנמסר מאת הספק, בהפחתה של 5%, אשר לדעת השמאי יש לעשות ככל שיצא מכרז בין חברות, ובהפחתה נוספת בגין סכום השיפוי המרבי בפוליסה (100,000$). חוות דעת השמאי היא מוצג ת/1. 10. בתביעה זו תובעות התובעות שיפוי בגין תשלום תקבולי הביטוח למבוטחות. טוענות הן כי הגניבה התאפשרה בשל מחדלי הנתבעת, אשר לא קיימה חובותיה על פי הסכם השירות ועל פי כל דין, ועילותיהן הן מתחום דיני החוזים, מדיני הנזיקין (רשלנות) ודיני עשיית עושר ולא במשפט. טוענות הן כי על פי הסכם השירות, היה על הנתבעת לשלוח סייר לאתר מיד לאחר ההתרעה, וכי לו כך נעשה היתה הגניבה נמנעת, שעה שלא יכולה להיות מחלוקת כי שינוע הגנרטור מהאתר היה מהלך מורכב אשר דרש זמן ממושך. התובעות טוענות כי הגם שהצדדים הישירים להסכם השירות הם רק האגודה (מבוטחתה של התובעת 2) והנתבעת, אזי גם לבעלי הגנרטור (מבוטחות התובעת 1) זכויות על פיו, הן משום שהתקשרות האגודה בהסכם נעשתה עבורן ומטעמן והן משום שענייננו בהסכם לטובת הבעלים - ועל כן הבעלים זכאים לפיצויים בגין הפרתו. עוד טענו הם כי השירות אשר נתנה הנתבעת הקים כלפי כל המבוטחות קרבה וחובה נזיקית, וחובה זו הופרה, ועל כן התרשלה התובעת כלפי כל המבוטחות. טוענות הן עוד כי מחדליה של הנתבעת מחייבים אותה בפיצוי בגין כל הנזק לו גרמה, וכי על כן עומדת למבוטחות ולתובעות עילה כלפיה בגין עשיית עושר. 11. הנתבעת כופרת בחבות ומתגוננת במספר טענות: ראשית טענה להתיישנות, משחלפו למעלה משלוש שנים מאז האירוע ועד להגשת התביעה. כן טענה לעניין השיהוי שבהגשת התביעה במועד בו הוגשה לפיה משלא הוגשה תביעה במועד סביר, לא נשמרו אצלה מסמכים להוכחת פעילותה במועד האירוע ועוד, וכי על כן נפגעה הגנתה. עוד טענה להיעדר יריבות, שכן את שירותיה סיפקה לפי הסכם השירות לאגודה ולא למבוטחות של התובעת 1, התובעת בנעליהן, וממילא טענה כי לא חבה בחובות חוזיות או אחרות כלפי מי אשר לא התחייבה כלפיו לאבטח את הגנרטור. הנתבעת אף טענה כי הצדדים היו מחויבים בהסכם הנוהג אצל הנתבעת, שעל פי טופס שכותרתו "הסכם מתן שירותים מתאריך.......", אשר צורף לתצהיר העד מטעמן, מנהל התפעול של הנתבעת, מר בדלי משה (להלן: "בדלי" ו- "ההסכם הסטנדרטי", בהתאמה, התצהיר הוא מוצג נ/1). לפי הנטען, בהסכם הסטנדרטי קיימת הגבלה על השירות (הסכם זה הוא הסכם סטנדרטי למערכות איכון המותקנות בכלי רכב), וכן הוגבלה אחריות הנתבעת, תוך שנקבע כי אינה תחליף לביטוח וכי תקרת השתתפותה בכל נזק היא עד לגובה דמי המנוי השנתיים. הנתבעת טענה כי קיימה חובותיה, וכי ככל שהיתה הפרה או רשלנות היא של האגודה, באשר נציגי האגודה קיבלו התרעה, התעלמו ממנה, וגרמו בכך לנזק בעצמם. כן טענה כי על פי הסכם שירות, לא חלה עליה חובה לשלוח סייר לאתר גולגולות, וממילא לא הפרה חובה כאמור. הנתבעת הכחישה את הנזק וגובהו, ואף זימנה את השמאי עורך חוות הדעת לחקירה. 12. בתוך כך, יש להכריע, במשפט זה, בפלוגתות אלה: 12.1 טענת ההתיישנות: למעשה ניתן לסלק טענה זו כבר: ההתיישנות המיוחדת (שלוש שנים) על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), אינה חלה לגבי תביעה המוגשת כלפי מזיק, צד ג', אלא חלה רק ביחסי המבטחת עם המבוטח. התביעה היא תביעה בעילה חוזית ונזיקית, אין היא תביעה מכוח חוק חוזה הביטוח, אין בין התובעות לנתבעת יחסי ביטוח, וממילא, ההתיישנות שעל פי חוק חוזה הביטוח אינה רלבנטית לענייננו. על כן טענת ההתיישנות נדחית. 12.2 טענת השיהוי ומשמעותו: התביעה הוגשה כשלוש וחצי שנים לאחר האירוע. במהלך תקופה זו, על פי הנטען, לא פנו התובעות אל הנתבעת בדרישה. הנתבעת טענה כי היה על התובעות לשתפה בחקירת האירועים בסמוך להתרחשותם ולקבל ממנה ראיותיה לעניין זה, ומשלא עשו כן והמתינו עת ארוכה להגשת התביעה, פגעו בהגנתה (סעיף 22 לתצהיר בדלי). גם טענה זו יש לדחות. הטענה לפיה חלוף הזמן השפיע לרעה על הגנת הנתבעת לא הוכחה מן הבחינה העובדתית - שינוי מצבה הראייתי של הנתבעת לרעה לא הוכח כלל - הנתבעת לא הביאה עדים להוכחת טיעון זה, והסתפקה בהצהרה כללית ולקונית של עד ההגנה היחיד. עד זה לא העיד כיצד נהגה הנתבעת לרשום מסמכיה ולשמרם, אילו מאמצים נעשו בכדי לאתר הרישומים, היכן המסמכים, ואלו מסמכים וראיות יכולה היתה להציג לו הוגשה התביעה במועד מוקדם יותר. הנתבעת לא הוכיחה מהן הראיות החסרות וכיצד היו מועילות לביסוס הגנתה. בנוסף, לא מצאתי כי בנסיבות העניין, ולאחר שכבר בסמוך לאחר האירוע מחו המבוטחים כלפי הנתבעת והעלו טענותיהם, כי הגשת תביעה בחלוף שלוש וחצי שנים היא שיהוי הפועל לרעת התובעות. לא הוכחה חובה כלשהי החלה על התובעות לשתף את הנתבעת בחקירותיהן, וממילא לא הוכח העדר תום לב, טענה שאף היא נטענה בסיכומי הנתבעת. לפיכך הנני מורה אף על דחיית טענת השיהוי, וגם טענת קיום נזקים ראייתיים, או העדר תום לב, שעלתה לצד לטענה זו. 12.3 טענת העדר יריבות, הקשורה גם לשאלת העילה ומהותה - חוזית או נזיקית: התביעה הוגשה ביחד ולחוד על ידי הבעלים והמחזיקה, עילותיה ביחד ולחוד הן עילות נזיקיות וחוזיות, וסך סעדיה אינו עולה על הנזק האחד - הפיצוי בגין ערכו של הגנראטור אשר נגנב. לכאורה, תביעה כאמור אינה אמורה לעורר קושי, ככל שנמצא כי קיימת אחריות על פי איזו מהעילות - שכן ראוי שמי שחדל ממילוי חובות (ככל שאמנם כך) יישא במלוא הנזק, נשוא תביעת השיבוב שבפני. אלא, שבענייננו עולים קשיים פורמליים שונים בדרך לתוצאה ראויה זו: התובעות הן שתי חברות ביטוח אשר שילמו למבוטחותיהן על פי שלוש פוליסות: שתי פוליסות לטובת הבעלים ופוליסה אחת לטובת האגודה. התובעות טוענות כי הנתבעת הפרה את הסכם השירות ועל כן תובעות מכח עילה חוזית. הנתבעת טוענת לעניין זה כי רק האגודה היא צד להסכם, וכי על כן אין יריבות בינה לבין התובעת 1, ועל כן עותרת היא לדחיית תביעתה, שהינה תביעה בגין כשני שלישים מסכום השיפוי ששולם. התובעת 1 טוענת, ובצדק, כי הינה תובעת בנעלי הבעלים, שהינם בעלי זיקה לגנרטור ולנזק, אך עולות שאלות באשר לזיקתם החוזית - האם הם צד עקיף לחוזה, האם ענייננו בחוזה לטובת צד ג', וכן שאלות לגבי קרבה נזיקית - האם מקום שהחבות היא מכח חוזה קמה גם עילה נזיקית כלפי אחר שאינו צד ישיר לו, מה משמעות ההגנות החוזיות ככל שקיימות בהקשר זה ועוד. פרשנות המצמצמת אחריות וחבות, והנצמדת לפורמליות ביחסים המשפטיים, עשויה להוביל למצב בו תוכר עילה חוזית בלבד, רק לאגודה, ועל כן התוצאה תהא חיוב המפר, הנתבעת, בתשלום שליש מהנזק בלבד, הנזק בו נשאה מבטחת האגודה בלבד. לאחר שבחנתי טענותיהם המשפטיות של הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי תוצאה זו אינה צודקת ואף אינה מתיישבת עם עקרונות כלליים של זכויות תובעים ביחד ולחוד (הבעלים והמחזיקה התובעים יחדיו את כל הנזק), הרחבת האחריות בדיני הנזיקין גם כלפי בעל חוזה (דוגמת תביעת רוכשי דירות מקבלן את קבלני המשנה על ליקויים רשלניים בעבודתם), ואף אינה מתיישבת עם זהות מתחייבת של אינטרסים בהגנת המושכר של משכיר ושוכר, לפיהם אין להבחין בין תשלום ששילם השוכר לשם כינון המושכר שאבד, לתשלום ששילם הבעלים, אשר כרגיל יהיה זכאי בגינו לפיצוי/ שיבוב מהשוכר. על כן, קיבלתי הטענה כי קיימת יריבות חוזית מורחבת (בין בהיות האגודה שלוחתם בפועל של הבעלים לנושא שמירת הגנרטור ובין מכח היות הסכם השירות הסכם לטובת צד ג'), נוכח זהות הזיקות והאינטרסים בין האגודה לגנרטור ולבעלים, וכן יריבות נזיקית, נוכח זיקת הבעלים לגנרטור וציפייתם הסבירה כי יקוימו לגבי שמירתו הוראות הסכם השירות, וחובת הנתבעת, שנותנת שירותי איכון ועוד לעשות כן בזיקה לשמירת הגנרטור לטובת כלל בעלי הזכויות בו. לפיכך הנני דוחה את טענת העדר היריבות. על כן אף מצאתי כי לא יהיה זה נחוץ לנתח קיומה של כל עילה בנפרד, וכי די בהגדרתן של חובות מכח הסכם השירות, בחינת הפרתן או קיומן, בכדי לבחון חבותה של הנתבעת לפיצוי התובעות כולן בגין מלוא הנזק. נוכח מסקנתי זו, לא נדרשתי להכריע בשאלת קיומה של עילה מכח דיני עשיית העושר, אך אציין כי בפסיקה שצורפה (בת.א 45324-07-11 בעניין ASSURANACE FORENINGEN SKULD נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, שניתן ביום 9.5.12, המפנה אף ל - ת"א 45451/05 American Home Assurance Company נ' יואל ליבר חברה להובלות בע"מ, ניתן ביום 25/1/07), הוכרה זכות התחלוף מכוח דין כללי בהעדר תחולה מכוח הדין הספציפי, ואולם, בענייננו, זכות התחלוף קיימת מכוח הדין, ואין צורך להידרש לה ממקור כללי אחר. תוכן הסכם השירות: 12.4 יש להכריע אף בשאלת תוכן ההתקשרות ובראש ובראשונה האם תוכן הסכם השירות הוא על פי ההסכם שבנוסח הסטנדרטי. 12.4.1 הנתבעת טענה כי כל התקשרויותיה נערכו על פי תנאי ההסכם הסטנדרטי, שבו כלולים תנאי השירות וכן מגבלת אחריות, לפיה בכל מקרה לא תחויב היא בפיצוי העולה על דמי המנוי השנתיים ששולמו עד למועד האירוע. עד ההגנה, בדלי, העיד על נוהג הנתבעת להבהיר במהלך המו"מ עם לקוחותיה כי אחריותה אינה תחליף לביטוח, והינה אחריות מוגבלת, ואף למסור לחתימת הלקוח את נוסח ההסכם הסטנדרטי לאחר הסכמתו להצעת השירות. אולם, עד זה לא טען כי ערך את המו"מ, ולפי גרסתו נכנס למו"מ באמצעו, ולצורך מסוים (סעיף 8 לתצהירו). עד התביעה, בלקינד, מנכ"ל האגודה בעת הרלבנטי, העיד כי השתתף במו"מ וכי ההסכם הסטנדרטי לא הוצג לו וכי לא היה מסכים להגבלת אחריות הכלולה בו. גם יתר אנשי האגודה העידו כי מעולם ועד לתביעה- לא ראו את נוסח ההסכם הסטנדרטי שצורף להגנה. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי רק גרסת התובעות נתמכה בעדות ישירה ומלאה אודות המו"מ לתנאי הסכם השירות ותוכן ההסכמות, עדות זו מחוזקת בכך שאין בידי הנתבעת הסכם שירות חתום, למרות נוהגה הנטען ובהימנעותה מלהעיד את מנהלי המו"מ מטעמה. על כן העדפתי את גרסת התובעות לגבי הסכם השירות ותנאיו ודחיתי את טענת ההגנה לפיה תנאי ההסכם הסטנדרטי הם תנאי הסכם השירות. 12.4.2 לעניין מגבלת האחריות טענה הנתבעת כי חל בענייננו סעיף 26 לחוק החוזים הכללי, על פיו פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיה לפי הנוהג שקיים בין הצדדים, ובהעדר נוהג כאמור -לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג. לעניין הנוהג המקובל הציגה הנתבעת חוזים של חברות דומות, העוסקות באיתור לוויני ואשר אושרו על ידי בית הדין לחוזים אחידים (כך בתיק ו"ע (י-ם) 2030/01 איתוראן איתור ושליטה בע"מ נ' היועמ"ש ואח', ניתן ביום 31/1/05, להלן- "פסק הדין בעניין איתוראן" , ובתיק ח"א 707/05 שגריר מערכות רכב בע"מ נ' היועמ"ש ואח', החלטה מיום 10/5/07). כן הפנתה הנתבעת לפסק הדין בע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ ואח', ניתן ביום 27/12/07. טענת הנתבעת היא כי משאושרו הסכמים בענף, הכוללים הגבלת האחריות, הוכח כי קיים נוהג בענף המגביל אחריות. גם טענה זו של הנתבעת לא התקבלה על דעתי. הגבלת אחריות אינה "פרט שלא נקבע בהסכם", ואשר יש לכללו בהסכם על פי נוהג. על פי דיני החיובים, אחראים צדדים לשאת בתוצאות מחדליהם והפרותיהם, ללא מגבלה. על צד המבקש להגביל אחריותו לכלול בהסכם תנאי מפורש להגבלת האחריות. בהעדר הסכמה מפורשת להגבלתה, אין לקרוא לתוך ההסכם הגבלה כלשהי, וממילא אין להניח כי חסר בו פרט שיש להשלימו לפי סעיף 26 לחוק החוזים הכללי. הגבלת אחריות אינה יכולה להילמד מתוך היקש או מתוך חוזים שנחתמו עם אחרים. קיומו של הסכם אחיד לחברות המספקות שירותי איכון, בין אם הסכם מקפח ובין אם הסכם שאושר על ידי בית הדין לחוזים אחידים, אינו מוכיח כי בכל התקשרות שלא הוכחה לגביה הסכמת הגבלת אחריות קיימת הגבלה כאמור. פסקי הדין של בית הדין לחוזים אחידים אשר הוצגו מלמדים רק כי לו חתמה האגודה על ההסכם הסטנדרטי, לא היה תנאי ההגבלה הכלול בו תקף, נוכח היותו מקפח, באשר ההגבלה על פיו היתה עד גובה שנת שירות ולא דמי השירות במכפלה של 100, כפי פסק הדין בעניין איתוראן. העובדה שבקשר לחברת איתוראן וחברת שגריר אושר הסכם אחיד שבו מגבלה שונה מאוד מזו הכלולה בהסכם הסטנדרטי, לא רק שאינה מוכיחה את תוקף תניית האחריות שבהסכם הסטנדרטי, אלא גם אינה חשובה לעניינו של מי שלא התקשר בהסכם שאושר. על כן, משלא הוכחה הגבלת אחריות מוסכמת, כאשר ממילא ההגבלה הכלולה בהסכם הסטנדרטי אינה לגיטימית, וכאשר התקשרויותיהן של חברות אחרות עם לקוחות אחרים אינן רלבנטיות לתנאי העסקה נשוא הליך זה, לא קיבלתי הטענה בדבר קיומה של מגבלת אחריות לנתבעת בהסכם השירות. למעלה מהצורך אקבע כי נסיבות ההתקשרות בענייננו - שירותי איכון ואבטחה לנכס המותקן במקום רחוק מבעליו, אינם דומים כלל לנסיבות הרגילות של שירותי איכון לכלי רכב ורכוש נייד שהם נשוא ההסכמים שהוצגו. 12.4.3. מצאתי, אם כן, כי הסכם השירות אינו ההסכם הסטנדרטי, וכי אין הוא כולל מגבלת אחריות. 12.5 הצדדים אף היו חלוקים לגבי היקף השירות שהתחייבה הנתבעת לספק מכח הסכם השירות. הסכם השירות, כאמור, לא נערך בכתב ויש ללמוד על תוכנו מתוך העדויות שנשמעו. כתבי הטענות והתכתובת בין הצדדים לימדו על מחלוקות בשאלה זו, כאשר הנתבעת טענה כי לא היה מצופה ממנה להוציא סייר לאחר קבלת ההתרעה ואילו התובעות טענו כי היה על הנתבעת להוציא סייר בנסיבות העניין. לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית ונשמעו החקירות, נלמד ,למעשה, כי על דעת כל הצדדים, קבלת התרעה במוקד הנתבעת, ככל שאינה מתבררת כהתראת שווא בהודעה של אחד מתורני האגודה, חייבה הוצאת סייר מטעם הנתבעת לשטח. בלקינד, עד התביעה, והיחיד שהיה צד לכל המו"מ עם הנתבעת, העיד כי בעת המו"מ הציגה הנתבעת מצגים לפיהם תשלח סיירים למקום הגנרטור עם קבלת התרעה, לבדיקה, ובמקביל תעדכן את תורן האגודה. בלקינד אף הציג את פרסומי הנתבעת באתר האינטרנט (נספח ו' לתצהירו), הכוללים התייחסות למנגנון האכיפה של הנתבעת המורכב מיוצאי יחידות קרביות, רכבי שטח, אופנועים ועוד. בלקינד התייחס גם לכך שהוסכם כי מוקד הנתבעת ישדר התרעה למערכות האגודה, התרעה הנשלחת לטלפון של התורן, אך זאת, לטענתו, לידיעה בלבד. עדותו בלקינד, לפיה התחייבה הנתבעת לשלוח סייר בכל מקרה של התרעה במקביל ליידוע נציג האגודה וללא תלות בכך, לא נסתרה בחקירתו הנגדית (עמ' 34 לפרוטוקול). יחד עם זאת, מתוך עדויות עד התביעה עלה כי כאשר התקבלו התראות שנשללו על ידי תורני האגודה בשטח, ניתן היה בהסכמת תורן האגודה לפטור את הנתבעת משליחת סייר - ראה עדות וייסבורן לפיה קיבל על עצמו בשיחה עם המוקדן לבדוק אתר הסמוך לבית זרע (עמ' 36 לפר' וסעיף 9 לתצהירו). הנתבעת טענה כי התחייבה לשלוח סייר מטעמה במקרה של התרעה, וזאת רק אם נציג הלקוח אינו במקום או אינו יכול לבדוק את המקום. להוכחת טענה זו ביקשה להסתמך על עדות עד ההגנה היחידי מטעמה, בדלי, אשר טען בתצהירו כי במהלך המשא ומתן הוסבר לאגודה כי הוצאת סייר לשטח תעשה "בהתאם לנסיבות האירוע ושיקול דעת של רב בריח" (סעיף 9 לתצהירו). למעשה, הפער בין הגרסות אינו רב. לפי כל אחת מהן, התרעה חייבה את הנתבעת גם להודיע לאגודה וגם לפעול למניעת גניבת הגנרטור, ובהעדר אינדיקציה ברורה מאת התורן, לפיה מדובר בהתראת שווא, היה על הנתבעת לשלוח סייר לאתר גולגולות. די בקביעה זו לצורך המשך הדיון. 13. לסיכום הדיון בטענות ההגנה, קבעתי לעיל: כי התביעה לא השתיישנה וכי אף לא נגרם שיהוי הפועל לרעת התובעות; כי קיימת יריבות בין התובעות לנתבעת וכי הסכם השירות נערך בעל פה ואינו כולל הגבלת אחריות של הנתבעת. להלן תבחן השתלשלות האירועים הרלבנטית ותבחן אחריותה של הנתבעת בהקשר לה. השתלשלות האירועים מקבלת ההתרעה: 14. יש לקבוע ממצאים באשר להשתלשלות האירועים לאחר קבלת ההתראות במוקד הנתבעת בבוקר יום 10.11.2006. בהקשר זה יש לבחון את טענת הנתבעת לפיה נציגי האגודה הודיעו לאנשי המוקד כי מדובר בהתראת שווא. משהוכח כי התקבלו התראות וכי תפקידה של הנתבעת היה להוציא סייר, אלא אם קיבלה הודעה מהאגודה כי אין בכך צורך, אזי הנטל להוכיח כי מוקדני הנתבעת פנו לאגודה ואת תוכן שיחתם עם נציגיה, מוטל על הנתבעת. הצדדים היו חלוקים מלכתחילה בשאלה האם מוקד הנתבעת התקשר לתורני האגודה לאחר קבלת ההתרעות. רימון, אחד התורנים, העיד כי לא קיבל הודעה כלשהי ממוקד הנתבעת, ואילו וייסברון טען כי בערבו של יום שישי, בתאריך 10.11.2006, קיבל פנייה טלפונית ממוקד הנתבעת בקשר לאתר אחר הסמוך לקיבוץ בית זרע הקרוב לביתו, תחילה סירב לבקשת המוקדנית לצאת לאתר לבדיקה , אולם משבשיחת טלפון שנייה מסרה לו המוקדנית כי בדלי מבקשו באופן אישי לצאת ולבדוק את האתר, התרצה ולפנים משורת הדין יצא לבדוק אתר זה ולא מצא ממצא חריג. כל שהציגה הנתבעת לסתירת עדויות האלה היה פלט שיחות, על פיו נערכו שיחות טלפון מהמוקד לנציגי האגודה רימון ווייסבורן ביום 10.11.2006. פלט זה אינו מוכיח קיומה של שיחה עם רימון, נוכח פרק הזמן הקצר של החיוג, אך מוכיח לכאורה קיומה של שיחה מהמוקד לוייסברון בשעה 10:50 בבוקר, ובשעות 21:52 ו- 22:08 בערב. כאשר נחקר העד וייסברון לעניין זה, שוב לא כפר באפשרות שקיבל שיחה בבוקר אותו יום, לא נצמד לגרסתו התחילית לעניין שעת השיחה, אך עמד על כך שלא קיבל כל התראה בקשר לאתר גולגולות, שביתו מרוחק ממנו, כי לא התבקש לבדקו, ואף עמד על כך שלא היה מאשר כי אין בעיה באתר גולגולות, מבלי לבדוק באתר. גרסתו של וייסברון לא נסתרה, לא בפלט השיחות שהוצג ולא בראיה אחרת. עד ההגנה, בדלי הצהיר בתצהיר עדותו הראשית אודות שיחה בין המוקד לוייסברון ואודות תוכנה. אולם, החקירתו הנגדית הודה כי לא נכח במוקד בבוקרו של יום 10.11.2006, ואף לא פירט כיצד למד את העובדות עליהן הצהיר בעדותו הראשית. עדותו, על כן, אינה קבילה ואינה בעלת משקל כלשהו, וממילא אינה עדות הסותרת את עדות וייסברון. הנתבעת נמנעה מלהציג תרשומות לגבי שיחות, אף נמנעה מלהעיד את עובדי המוקד, ואף לא מסרה כל הסבר לגבי הימנעות זו. טענתה כי בשל השיהוי בהגשת התביעה נמנע ממנה להציג "דו"ח אירועים" המתעד את התנהלות מוקדניה מול נציגי האגודה, נדחתה וראה הדיון בטענת השיהוי לעיל. בנסיבות אלה מצאתי כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי נציגי האגודה מסרו תשובות למוקד אשר שללו את הצורך בהוצאת סייר מטעמה לאתר. ראיתי אמנם אי ההתאמה בין גרסתו המקורית של וייסברון לבין ממצאי פלט הטלפון, אך זו אינה ממלאה את החסר הראייתי של הנתבעת, ועל כן אין בה כדי להוכיח טענתה. אף מכתב האגודה, נספח י"ד לתצהיר בלקינד, שבה לא נשללה טענת הנתבעת לפיה וייסברון אישר שהכל בסדר, אינו מסייע לנתבעת להרמת הנטל. מכתב זה אינו כולל הודאה כי כך היה, הגרסה היחידה לעניין השיחה עם וייסברון ניתנה על ידי וייסברון ששלל האמירות שייחסה לו הנתבעת. גרסתו לא נסתרה בחקירתו או בעדות נגדית. על כן, הנני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה טענתה כי פטורה היתה מלשלוח סיירים לאתר גולגולות לאחר קבלת ההתרעה. משלא עשתה כן, הפרה את חובתה על פי הסכם השירות. מחדלה זה מהווה הפרת הסכם וכן הינו מחדל רשלניבקיום חובת זהירות בסיסית כלפי בעלי הזכויות בגנרטור. 15. כאמור, למרות ההתרעה נגנב הגנראטור. המדובר במכשיר גדל מידות וכבד, אשר הנעתו אפשרית רק באמצעות שינוע מיוחד, משאית וכיוב'. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי נקיטה בפעולות אכיפה בסמוך לאחר קבלת התרעה על הזזת הגנראטור היו מעכבות את פעולת הגנבים ובהכרח מונעות את הגניבה. על כן, שוכנעתי כי מחדלה של הנתבעת במתן השירות החוזי ומחדלה במהנעותה מלשלוח סייר למרות התרעה על הזזה מאתר הגנרטור, גרם לאגודה נזק של אובדן הגנרטור. האגודה והמועצות המחו את זכות התביעה בגין נזקיה לתובעות, ועל כן מוצדקת תביעתן. 16. הצדדים חלוקים לגבי גובה הנזק, והאם הוכח. הוכח בחוות דעת השמאי מטעם התובעות ערך הגנרטור. לא מצאתי כי חוות דעת זו עורערה בחקירה הנגדית של השמאי. השמאי הבהיר כי לא חישב את השווי על פי מחיר הרכישה התחילי, שדווקא עליו התעכב ב"כ הנתבעת בחקירתו, אלא על פי מחיר השוק כפי שדווח על ידי המשווקים. לא הוגשה חוות דעת נגדית, הנזק המוכח נמוך הרבה משווי הרכישה של הגנרטור, שהוכח אף הוא. על כן שוכנעתי כי הפיצוי ששילמו התובעות בגין אובדן הגנרטור למבוטחותיהן , בהתאם לשומת השמאי, משקף את ערך הגנרטור, הכל כמפורט בסעיף 8 לעיל. תשלום זה הוא נזק שנגרם לתובעות בגין מחדלי הנתבעת. התובעת 2 עותרת אף לפיצוי בגין שכר טרחת השמאי בסך של 10,305 ₪ ושכר טרחת משרד החקירות אשר את שירותיו שכרה בסך של 2,365 ₪, הוצאות אשר פורטו בתצהיר עדת התביעה 3, גב' חדווה מזרחי (ת/4). להוכחת הוצאות נוספות אלה צירפה התובעת 2 את ספחים ב' וג' לתצהיר עדת התביעה 3 שהם חשבון שכר טרחה ונספחים ה' ו-ו' שהם "תעודות זיכוי" המעידים על תשלום חלק מסכומי שכר הטרחה. העדה לא נחקרה בדבר אלה, ועל כן יוכרו הוצאות אלה כנזקה של התובעת 2 בנוסף על תגמולי הביטוח בגין שווי הגנרטור בהם נשאה. 18. בסופו של יום הוכחו אלה: הוכח כי הנתבעת חבה מכח הסכם שירות לתת שירותי איכון ואבטחה לגנרטור אשר בוטח על ידי התובעות. הוכח כי הנתבעת חדלה במילוי חובותיה, כאשר נמנעה מלשלוח סיר לאתר הגנרטור לאחר שהתקבלה התרעה על הזזת הגנרטור ממכשיר האיכון. הוכח כי בכך התאפשרה גניבת הגנרטור, וכי כתוצאה מהגניבה שילמו התובעות למבוטחות את שוויו כפי שהוערך. תוצאת כל אלה היא כי אני מחייבת את הנתבעת לשלם, תוך 30 יום מהיום, לתובעת 1 את הסך של 221,544 ₪, ולתובעת 2 את הסך של 129,875 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו-כן, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ש"ח. זכות ערעור כחוק. גנרטורגניבה