מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא גובה תשלום תכוף חודשי: בפני בקשה לתשלום תכוף לפי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). להלן הרקע העובדתי של האירוע: 1. המבקשת ילידת 28/7/77, נפגעה בתאונת דרכים ביום 31/8/95. 2. למבקשת מלאו 18 שנים סמוך למועד קרות התאונה הנ"ל. 3. בגיל 16 שנים נאלצה המבקשת להפסיק את לימודיה ולעזוב את בית הוריה. סמוך לכך היא עברה להתגורר אצל ידיד משפחה מבוגר, ובתמורה למגוריה בביתו היא דאגה לביצוע עבודות משק הבית אצלו. 4. המבקשת אף עבדה בעבר כמלצרית, שמרטפית, ובעבודות משק בית גם אצל משפחות אחרות, אך נוכח העובדה שמעסיקים רבים נוהגים להעסיק את עובדיהם בענף המלצרות ומשק בית ללא מתן תלושי שכר, כך גם הועסקה המבקשת. 5. בעקבות תאונת הדרכים הנוכחית אושפזה המבקשת בבית חולים מתאריך 31/8/95 ועד לתאריך 5/9//96 - סה"כ 371 ימים. 6. עובר לשחרורה מבית החולים חזרה המבקשת להתגורר בבית הוריה, ולאחר מכן היא שכרה דירה בגדרה, הסמוכה למושב ערוגות- שם טופלה על ידי פיזיותרפיסטית. 7. המבקשת קיבלה מהמשיבה סכום משוערך להיום של כ100,000- ש"ח עבור מכלול הוצאותיה, וחתמה על כתב קבלה המחייב אותה שלא לתבוע סכום נוסף, במסגרת תשלום תכוף, עד לתאריך 1/1/98. 8. ד"ר דוד הנדל, מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, שמונה ע"י בית המשפט, קבע למבקשת בתאריך 7/12/97 נכות רפואית זמנית של 100% עד לסוף שנת 1996, ונכות צמיתה של 35.2% החל מתאריך 1/1/97. 9. לאחרונה טופלה המבקשת במרפאה האורטופדית בתל השומר, ובתאריך 4/3/98, עפ"י מסמך רשמי של ביה"ח תל השומר שצורף לבקשה הנוכחית, נקבע שהמבקשת תוזמן לניתוח, ואכן, עפ"י מסמך נוסף שנתקבל אצל המבקשת לאחר הגשת הסיכומים ושנשלח לתיק בית המשפט בסמוך לאחר מכן, נקבע הניתוח לתאריך 28/4/98. חרף התנגדות ב"כ המשיבות החלטתי לאשר את צרוף המסמך החדש לבקשה בגדר היותו אישור למסמך קודם שכבר נמצא בתיק. 10. סעיף 5ה לחוק, ("סייגים לענין בקשה"), קובע: (ב) לא יפסוק בית המשפט תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת דרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף. (ג) בית המשפט רשאי, מטעמים שיירשמו, לשנות את התקופות הקבועות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) (ההדגשות לא במקור). נהיר לחלוטין, שכבר בתאריך 31/8/97 הסתיימה התקופה האמורה בסעיף 5ה(ב) לחוק, אולם כאמור בסעיף 5ה(ג), רשאי בית המשפט, "מטעמים שירשמו" (להבדיל מטעמים מיוחדים), לשנות את התקופה ולהאריכה. נזכיר בהקשר זה, שכבר בע"א 358/89 (פ"ד מד (2), 612, "בר-זאב"), קבע בית המשפט העליון, (מפי כבוד השופט ת. אור), שהחלטה זו נתונה לשיקול דעת ביהמ"ש, ו"אכן, בנסיבות בהן לא אחת מתברר מצבו של נפגע עקב תאונה רק כעבור שנה-שנתיים, וכשתביעות לנזקי גוף עקב תאונת דרכים מגיעות לדיון כעבור שנתיים שלוש מיום הגשתן - ההגבלה הנזכרת בסעיף 5ה(ב) אינה מתאימה למהלך העניינים הרגיל, וצפוי הוא שבתי המשפט יאלצו לעשות במקרים המתאימים שימוש בסמכותם לפי סעיף 5ה(ג) לחוק (וראה בענין זה גם בספרו של יצחק אנגלרד, "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהדורה שניה תש"ן, פסקה 412 בעמ' 267)". 11. בבקשתה הנוכחית הגישה המבקשת בקשה לתשלום תכוף על בסיס חודשי, כמפורט להלן: א. 2,000 ש"ח עבור מזון. ב. 2,316 ש"ח עבור דיור. ג. 664 ש"ח עבור נסיעות. ד. 280 ש"ח בגין הוצאות נעליים. ה. 300 ש"ח בגין הוצאות מיוחדות כגון ביגוד רחב. סה"כ 5,560 ש"ח לחודש. צרכי סיעוד ומחייה בהתאם לסעיף 5ו לחוק הוגדרו ב- תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), התשמ"ט1989- (להלן: התקנות): סעיף 3 לתקנות קובע: (א) צרכי מחיה, לענין סעיף 5(ב)(2) לחוק, הם צרכי מזון, לבוש, מגורים לימודים. (ב) בקביעת שיעור התשלום החודשי שיהא בו כדי לספק את צרכי מחייתו של הנפגע ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו, או את צרכי מחייתם של התלויים בנפגע, לפי הענין, יש להתחשב בהכנסתו של הנפגע ממשכורת, שכר עבודה, משלח יד, עסק או מכל מקור אחר בתקופה שקדמה לתאונה, וכן בהוצאותיו מתוך הכנסה זו לצרכי מחיה בתקופה האמורה; כמו כן יש להתחשב בהכנסתו לאחר התאונה של הנפגע, של הפונה או של המבקש, לפי הענין, ממשכורת, שכר עבודה, משלח יד, עסק, קיצבה עקב התאונה או מכל מקור אחר. כאמור לעיל, סעיף 3(א) לתקנות קובע "שצרכי מחייה" כוללים מזון, לבוש, מגורים ולימודים, בהתחשבות בהכנסתו של הנפגע, אך אין התייחסות להוצאות בגין נסיעה וניידות. יחד עם זאת, סעיף 4 לתקנות קובע, כי: "צרכי סיעוד לענין סעיף 5(ב)(2) לחוק הם הזדקקות לשירותים המיועדים לסייע לנפגע בפעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק הבית; לענין זה "פעולות יום-יום" - לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית; "השגחה" - פיקוח על הנפגע למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים". 12. מעדותה בבית המשפט עולה שהמבקשת איננה עובדת כיום, אך ניסתה למצוא לעצמה עבודה ההולמת את מצבה העכשווי. ברור שמגבלותיה הפיזיות וחוסר הכשרתה המקצועית היו לה לרועץ, אך יחד עם זאת נעשה על ידה מאמץ לעבוד כשמרטפית אצל קרובי משפחה. בנוסף, היא פנתה לביטוח נכות כללית ונדחתה, ולאחרונה היא פנתה ללשכת התעסוקה באשקלון, אך הפסיקה לפקוד את הלשכה היות ואין ביכולתה לממן את הוצאות הנסיעה לשם. בכל מקרה, לאור הערת ב"כ המשיבות במהלך חקירתה על תצהירה, הביעה המבקשת את נכונותה לפנות לרשויות המוסמכות לשם קבלת הבטחת הכנסה, והסבירה שלא עשתה זאת עד כה היות ולא ידעה שקיימת אפשרות שכזו. לעניין ההכנסה בעבר, אמנם אין בפנינו כל הוכחה אובייקטיבית בכתובים שאכן המבקשת עבדה, היות וכאמור לעיל תלושי השכר אינם בנמצא. יחד עם זאת, התרשמתי מכנות וממהימנות גירסת המבקשת, ולכן מקובלים עלי דבריה שהיא עבדה במקומות עבודה שונים החל מגיל 16, כאשר שמותיהם ומיקומם צוינו על ידה במפורש בעדותה, וברור בנסיבות העניין שהיא לא הייתה סמוכה על שולחן הוריה. כל שנותר עתה לקבוע הוא מה היה שכרה של המבקשת בכדי לקבוע האם דרישתה הנוכחית הינה סבירה. מעדותה עולה, כי בסמוך למועד התאונה היא עבדה כמלצרית ועוזרת במשק בית. שכרה, לטענתה, עמד על כ- 150 ש"ח ליום. דברי המבקשת גם בהקשר זה סבירים בעיני. 13. סיכומם של דברים, מאחר ובתביעה שבה נתבע תשלום תכוף הסעד הנדרש הינו דחוף וממילא אין ביהמ"ש נכנס לפרטי הנזק לסוגיו, שהרי אלה ימצאו פתרונם בתביעה העיקרית (ע"א 358/89 בר זאב נ. מוחמד הנ"ל; ע"א 3966/90 פרפרה נ. גולדו, תקדין 91 (2) 2655); ומאחר וגם סדרי הדין שנקבעו ע"י מחוקק המשנה בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) התשמ"ט1989- מעידים על הכוונה שההליכים בבקשה שכזו יהיו קצרים ומהירים; ומאחר והתשלום התכוף בא לענות על צרכיה של הנפגעת עד למתן פסק הדין בתביעתה לפיצויים; ומאחר וצרכים אלה כוללים את צרכי ריפוייה, סיעודה ומחייתה (ראה סעיף 5 (ב) (1) (2) של חוק הפיצויים נפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975-, כפי שתוקן בתיקון מס' 7 (ס"ח התשמ"ט עמ' 44), וכן ראה תקנות 3 ו4- לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) התשמ"ט1989-); הרי בשל כלל הנסיבות שפורטו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להאריך את תקופת התשלום התכוף מעבר לשנתיים. עוד טרם סיום יצויין גם, כי בית המשפט אף הציע לב"כ המשיבות, כהצעת פשרה, להסכים לתשלום חד-פעמי ע"ח כאב וסבל, אך המשיבות הורו לב"כ לדחות את ההצעה. העולה מן המקובץ איפוא, כי בהתחשב בצרכיה הכוללים של המבקשת ונכונותה לפנות לרשויות הרווחה, מחד גיסא, ובשל העובדה שלמבקשת שולם עד היום סכום משוערך של כ100,000- ש"ח, מאידך גיסא, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לחייב המשיבה לשלם למבקשת סך חודשי של 3,000 ש"ח, למשך שנה החל מתאריך 1/4/98, כשהסכום הנ"ל נושא ריבית והצמדה כדין, שתחושב אחת לשלושה חודשים. כמו כן, אני מחייב המשיבות לשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכומים שנפסקו, בתוספת מע"מ כחוק.תשלום תכוף