מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לדחיית תביעה לביטול הסכם מכר: עיקרי העובדות 1. לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף. בתביעה התבקש בית המשפט להצהיר כי הסכמים למכירת מקרקעין, שנעשו בין המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1 ובנו, התובע מס' 2, לבין הנתבע 1, בטלים. המבקשים/הנתבעים (להלן - ""הנתבעים") הגישו את הבקשה לדחיית התובענה או למחיקתה על הסף בעילות של מעשה בית דין, התיישנות, שיהוי, הודאת התובע בעובדות, שהקימו את עילות התביעה, ואופן התנהלותם של המשיבים/התובעים (להלן - "התובעים"). התביעה הוגשה ב-28/2/2010. ב"קליפת האגוז", העילות לביטול העסקאות, שפורטו בכתב התביעה, היו שהחוזים יצרו שיעבוד ולא מכר, שחל סיכול עקב מותו של המנוח, הנתבע 1 (להלן - "המנוח עבד") וכן שהעסקות שנכרתו תחת עושק ובשל מרמה וזיוף. לתביעה קדמה התדיינות משפטית בין הצדדים במספר תיקים, אליהם יש צורך להתייחס, שכן מהשוואת התביעות ופסקי הדין, ניתן יהיה לקבוע אם חלים הכללים של מעשה בי-דין או פלוגתא פסוקה. אסקור אותם בהמשך. 2. בשנים 1994-1995 נחתמו בין עבד, בשמו ובשם בנו מוחמד חאג' אחמד (תובע 2, להלן "מוחמד") ובין אברהים אגבריה (נתבע 1 המוכר גם בשם בריוו רייס לוטפי, להלן "אברהים") שפעל בשמו ואו בשמם של נתבעים נוספים, שורה של עסקאות מקרקעין, רובן מותנות, דהיינו הסכם המכר ניתן היה לביטול, אם המוכרים ישיבו לקונה סכום מוסכם עד למועד, שנקבע בהסכם. עסקאות אלו יפורטו בהמשך. 3. התובעים 1.1-1.4 יחד עם מוחמד הם יורשיו של עבד המנוח. הנתבעים 2 ו-3 הם אחיו של אברהים. נתבע 4 הוא גיסו, נתבעת 5 היא בתו. נתבע 6 הוא עורך הדין, שהשתתף בביצוע העסקאות. 4. ביום 20.4.95, לאחר מועד פקיעת האופציה בחלק מהעסקאות וכחודשיים לפני המועד האחרון למימוש האופציה לביטול עסקאות נוספות, נפטר עבד. האופציה לביטול העסקאות לא מומשה לגבי אף עסקה, בין שמועדה קדם למועד המוות ובין שלאחריו. 5. בשנת 2001 הגישו מוחמד ויורשים אחרים של עבד המנוח, באמצעות עו"ד ג'אסר אשרף (להלן "עו"ד אשרף") תביעה ב-ת"א 706/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה (נספח כ"א לכתב התביעה) כנגד אברהים , אחיו ובנו, ודרשו בה להכריז על עסקאות המקרקעין כבטלות עקב מרמה או הטעיה חמורה, עושק וניצול מצוקה, אי קבלת תמורה, סיכול עקב מותו של עבד והעברת זכויות קטינים בניגוד להוראות חוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. בפסק דין מיום 24.3.2004 (נספח כ"א 2 לכתב התביעה) מחק השופט נאמן את התביעה עקב אי התייצבות התובעים וקבע כי ההוצאות בסך 15,000 ₪ והוצאות אחרות בתיק ישולמו על ידיהם, רק אם יגישו בעתיד תביעה דומה נגד הנתבעים או מי מהם, כתנאי להגשת התביעה החדשה. 6. אברהים והנתבעים האחרים הגישו תביעה בת"א 1262/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה (נספח ו' לכתב ההגנה), ודרשו לאכוף חלק מההסכמים וכן פיצויים והשבה בגין הסכמים אחרים, שלא קויימו. עו"ד אשרף הגיש מטעם מוחמד והנתבעים האחרים כתב הגנה בתיק זה, אולם לאחר מכן זנח את התיק, כך לטענת מוחמד, ולא התייצב לדיונים (ס' 5.2 לכתב התביעה). 7. ביום 5.1.04, (לאחר שנמחקה התביעה בת"א 706/01) חתם מוחמד, על תצהיר (נספח כ"ה לכתב התביעה, להלן "התצהיר הראשון") בפני עו"ד ביאדסי (המייצגו גם בתיק הנוכחי), בו הוא נסוג מכל תביעותיו בת"א 706/01 ומטענות ההגנה שלו בת"א 1262/01. תצהיר זה הונח לפני בית המשפט בת"א 1262/01 ביום 6.12.04. 8. מאחר שמוחמד או בא כוחו לא התייצבו לדיונים בת"א 1262/01 (לדבריו של מוחמד כיוון שחשב שתיק זה נמחק ביחד עם ת"א 706/01) נתן השופט גינת ביום 12.12.04 פסק-דין (נספח ז' לכתב ההגנה) וקבע בו כדלקמן: א. אברהים זכאי לזכויותיו של המנוח (1/4) ולזכויותיו של מוחמד (1/4) בחלקה 50 בגוש 8779, ואלו יירשמו על שמו של אברהים בפנקסי המקרקעין. ב. אברהים זכאי לזכויותיו של המנוח (1/4) בחלקה 21 בגוש 8778, ואלו יירשמו על שמו בפנקסי המקרקעין. ג. התביעה הכספית בסך 111,391 ₪ המתייחסת לחלקה 59 בגוש 8779 תמחק בשל קיומו של הליך מקביל המתנהל במסגרת ת.א 483/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה, מבלי לפגוע בכל טענה של אברהים בתביעה הנ"ל. ד. מוחמד והתובעים האחרים ישלמו לאברהים סך של 590,274 ₪ (לאחר שנוכה החלק היחסי בסך 111,391 הנ"ל) בצירוף הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה. ה. תביעת הנתבעים לתשלום 917,000 ₪ נמחקה מבלי שהמחיקה תהווה ויתור, השתק או מעשה בית דין. ו. התובעים חויבו, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. 9. ביום 18.1.05 הגיש עו"ד אשרף לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לביטול פסק הדין בטענו, שהזימון לדיון ל-6.12.04, לא הומצא לתובעים כדין, ועל יש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר, מחמת הצדק. ביום 27.1.05 החליט השופט גינת למחוק את הבקשה הנ"ל (נספח ח' לכתב ההגנה) משום שלא הוצג ייפוי כוח המסמיך את עו"ד אשרף להגיש את הבקשה בשם התובעים. השופט גינת הוסיף כי אין בהחלטתו כדי לפגוע בזכותם של התובעים, ככל שקיימת זכות מעין זו, לעתור כדין, לביטול פסק הדין. 10. ביום 15.4.04, במסגרת ת"א 483/03 בו נדונה תחרות על זכויות בגין אחת העסקאות, חתם מוחמד על תצהיר עדות ראשית המכיר בזכותו של אברהים בגין אותה עסקה (להלן "התצהיר השני") ואולם ביום 11.3.07 חתם מוחמד על תצהיר עדות ראשית נוסף, (להלן "התצהיר השלישי") לפני עו"ד ביאדסי, ובו חזר בו מכל האמור בתצהיריו, הראשון והשני. לטענתו הוא נתן את שני התצהירים הראשונים תמורת הבטחות שקיבל מאברהים להשיב לו מקרקעין ולסייע לו בבניית בית, הבטחות שלא כובדו. 11. ביום 23.2.10 הגישו התובעים בקשה לביטול פסק דינו של השופט גינת, בטענה כי נודע להם על קיומו רק בחודש ינואר 2010. הבקשה נדחתה על ידי השופט טובי בהחלטתו מיום 3.7.11, בקבעו כי: א. התביעה הוכחה בהתבסס על תצהירו של מוחמד מיום 5.1.04. השופט טובי דחה את הסבריו של מוחמד לגבי נסיבות מתן התצהיר. ב. עו"ד אשרף יצג את מוחמד וידע על פסק הדין ולכן תקופת ההתיישנות של חמש שנים חלפה מזמן. ג. לא הוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד לבקשת ביטול פסק הדין. השופט טובי התייחס בהחלטתו בפרטנות לגבי התצהיר הראשון של מוחמד ודחה את ההסברים שנתן מוחמד בעדותו, לפיהם ניתן התצהיר בכפוף להבטחה של אברהים לפצותו במתן חלקת מקרקעין אחרת ואף לעזור לו בהקמת בית מגורים. לענין זה הציג אברהים חוזה לא חתום בין הצדדים. השופט טובי הוסיף וקבע, כי לא נמצא קשר בין התחייבויות הצדדים בתצהיר ובהסכם, כמו כן אין בהסכם כל איזכור לעזרה בבניית בית. 12. התביעה הנוכחית הוגשה ביום 28.02.10. הנתבעים הגישו בקשה זו לדחיה/מחיקה על הסף בנימוקים שיפורטו בהמשך ובכללם אי תשלום הוצאות כפי שנפסקו בת"א 706/01. עניין ההוצאות נדון והוסדר בבית משפט זה (כב' השופטת תמר שרון נתנאל), ולפיכך אין לדון בטענה זו. לאחר תשלום ההוצאות החליט בית המשפט להמתין עם החלטתו לגבי בקשת הדחייה/מחיקה על הסף עד למתן ההחלטה בעניין ביטול פסק הדין בת"א 1262/01. משנדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, יש להכריע בבקשת המחיקה/דחייה של התובענה שלפניי. העסקאות בין הצדדים. 13. עסקה מיום 2.1.1994 (להלן "עסקה 1") בנוגע לגו"ח 8778/25 בין עבד המנוח לבין מחמוד אגבאריה ומוחמד סעיד אגבאריה (אחיו של אברהים) למכירת חלקו של עבד המנוח במקרקעין תמורת סך של 22,500$ ששולמו במעמד חתימת החוזה (נספחים ב', ב'1 וב'2 לכתב התביעה). למוכר ניתנה האופציה לסגת מהסכם המכר עד ליום 20.11.94 בתמורה להשבת סכום הרכישה בתוספת רבית והצמדה. אופציה זו לא מומשה. ביום 22.6.95 נרשמה הערת אזהרה לטובתו של אברהים (נספח ג' לכתב התביעה). בת"א 706/01 שנמחקה תבע מוחמד את ביטול העסקה מטעמים זהים לאלו שבתביעה הנוכחית. עסקה זו נכללה גם בכתב התביעה בת"א 1262/01 (נספח ו' לבקשת הדחיה/מחיקה הנוכחית) ובה תבע אברהים פיצויים בגין עיכובים והפרעות במסירת החזקה לקונים, שמנעו מהם הקמת בית קירור אותו תכננו להקים וגרם להם לאבדן רווחים. בין העיכובים, צו מניעה שהוציא בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 3.4.94 כתוצאה מסכסוך במשפחת המוכרים, שמנע את העברת הבעלות לאברהים. הבעלות הועברה לבסוף בשנת 2001 (ראו ס' 30 לבקשה לדחיה על הסף) ואולם העיכובים בהעברת החזקה במקרקעין נמשכו בשל מחלוקות במשפחת המוכרים לגבי אופן חלוקת השטח בין השותפים השונים. סך הפיצויים שנדרשו בגין עסקה זו ועסקה נוספת על אותה החלקה היו 917,700 ₪. בפסק הדין בת"א 1262/01 נקבע,כאמור, כי עילת תביעה זו תמחק מבלי שהמחיקה תיראה כויתור או תהווה השתק או מעשה בית דין (פסקה 5 לפסק הדין). 14. עסקה מיום 20.1.1994 (להלן "עסקה 2") מתייחסת גם היא לגו"ח 8778/25 ונקשרה בין מוחמד ובין אברהים למכירת חלקו של מוחמד בחלקה תמורת 20,000$ ששולמו במעמד חתימת החוזה (נספחים ד', ד'1, ד'2 לכתב התביעה). למוכר ניתנה אופציה לסגת מהסכם עד ל-20.11.94 ובתנאי שישיב את סכום הרכישה בתוספת רבית והצמדה. האופציה לא מומשה. נסיבותיה של עסקה זו זהים לאלו של עסקה 1 והפיצויים שנתבעו בת"א 1262/01 בגין עיכובים במסירת החזקה מתיחסים לשתי עסקאות אלו כאחת. 15. עסקה מיום 20.2.1994 (להלן: "עסקה 3") המתייחסת לגו"ח 8779/47, נעשתה בין מוחמד לבין אברהים למכירת חלקו של מוחמד בחלקה בתמורה ל 40,000$ ששולמו במעמד חתימת החוזה (נספחים ו', ו'1 לכתב התביעה). למוכר ניתנה אופציה לסגת מההסכם עד ליום 20.2.95 בתמורה להשבת סכום הרכישה בתוספת רבית והצמדה. גם אופציה זו לא מומשה. זכויותיו של מוחמד הועברו לאברהים בלשכת רישום המקרקעין ביום 28.4.98, ובהמשך הועברו בשנת 2005 לסוהיל בידס (נתבע מס 4), גיסו של אברהים. לגבי היקפה של עסקה זו חלוקים הצדדים עקב סתירות בין חוזה המכר ובין שני תשריטים, אחד מיום 21.2.1994 (נספח ח' לכתב תביעה זה) ושני מיום 20.3.2004 (נספח ז' לכתב תביעה זה). על פי התשריט הראשון הועברו במסגרת המכר גם זכויות במבנה הנמצא בחלקה וגם שטח הנוסף שבבעלות עבד המנוח, כל אלו לא הוזכרו בהסכם המכר. התשריט השני נעשה כחודש לאחר חתימת ההסכם ולא ביום ההסכם כנטען בכתב התביעה. תובענה לפירוק השיתוף בחלקה זו התבררה בת"א 62296/96 בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופטת אריקה פריאל. במסגרת אותו תיק ובתיקים שנגזרו ממנו (והגיעו חלקם גם לבית המשפט העליון) נדונו הזכויות בחלקה של עזבון פריד מוחמד חג' אחמד (אחיו של עבד המנוח) ויורשיו, עזבון עבד המנוח עצמו ויורשיו, וכן אלו של אברהים וגיסו. בפסק הדין (נספח יב' 3 לכתב תביעה זה) בסעיף ב16 קובעת השופטת, כי אין חולק כי אברהים רכש את מלא זכויותיו של אחמד בחלקה ובנוסף רכש מעבד המנוח 161/4828 חלקים ללא הבנין. נכון למועד הגשת כתב התביעה הוגשו שני ערעורים על פסק דין זה. 16. בתובענה בת"א 706/01, שנמחקה, תבע אחמד את ביטול העסקה מטעמים זהים לאלו שבתביעה הנוכחית. עסקה זו אינה נזכרת בכתב התביעה בת"א 1262/01 17. עסקה מיום 11.9.1994 (להלן "עסקה 4") המתייחסת לגו"ח 8810/64 בין עבד המנוח ומוחמד לבין אברהים למכירת חלקם (25% לכל אחד) בחלקה בתמורה ל 22,500 ₪. 15,000 מתוכם שולמו במעמד חתימת החוזה (נספחים יג' ו יד' לכתב התביעה). זכויות המוכרים הועברו לאברהים בלשכת רישום המקרקעין ביום 28.4.98 ובהמשך הועברו לבתו, מנאל אברהים לוטפי אגבריה (נתבעת מס 5) ביום 10.6.01. בתובענה ב-ת"א 706/01 שנמחקה, תבע אחמד את ביטול העסקה מטעמים זהים לאלו שבתביעה הנוכחית. עסקה זו אינה נזכרת בכתב התביעה בת"א 1262/01 18. העסקה מיום 25.2.94 (להלן "עסקה 5" ) בין עבד המנוח ומוחמד לבין אברהים מתייחסת לחלקם של המוכרים (50% בסך הכל) בחלקות 26, 50 ו-59 בגוש 8779 בתמורה ל 120,000 ₪, אשר שולמו למוכרים עובר לחתימת ההסכם (נספחים י"ט ו כ' לכתב התביעה). למוכרים ניתנה אופציה לסגת מהסכם המכר עד ליום 15.6.95 בתמורה להשבת סך של 165,000 ₪ בתוספת רבית והצמדה. הערת אזהרה לגבי שלשת החלקות נרשמו על שמו של אברהים ביום 22.6.96 (נסח טאבו בנספחים כ"א, כ"א1 וכ"א 2 לכתב התביעה) וזאת למרות קיומן של הערות אזהרה קודמות לטובת שלשה אחים ממשפחת מואסי (להלן "האחים מואסי") לגבי חלקה 26 ולטובת חאפז חסן אבו מוך (להלן "חאפז") בחלקה 59. 19. ענין הבעלות בחלקה 26 התברר בת"א 1776/95 בבית משפט זה בפני כב' השופט, ד"ר דן ביין. בפסק הדין מיום 24.1.2000 (נספח כ"ג לכתב התביעה) הורה השופט ביין למחוק במלואה את הערת האזהרה לטובתו של אברהים וזאת על פי הודאתו בזכותו הגוברת של לוטפי. ענין הבעלות בחלקה 59 התברר לפני הש' ברלינר בבית משפט זה בת"א 483/03 והסתיים בפשרה שקיבלה תוקף פסק דין מיום 18.6.07 (נספח כ"ד לכתב התביעה) על פיה הודה אברהים בזכויותיו הגוברות של חאפז. במסגרת הדיון בתיק זה הגיש מוחמד את התצהיר הראשון ובו הוא מאשר את חתימתו על ההסכם בעסקת המכירה לאברהים והכחיש, שיפה את כוחו של אביו עבד למכור את החלקה לחאפז. אולם ביום 11.3.07 הגיש מוחמד את התצהיר השני, בו חזר בו מתצהירו הראשון, אישר את המכירה לחאפז אבו מוך והכחיש את חתימתו על הסכם המכירה לאברהים. ביום 18.6.07 ניתן בתיק פס"ד ע"י כב' השופט ברלינר על פיו גברה זכותו של חאפז על אותה חלקה עקב היותה עסקה קודמת בזמן. אברהים הגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 5670/07) בתביעה לבטל את פסק הדין כיוון שהערת האזהרה צריכה היתה להתבטל למעט חלק של 357 מ"ר על חלקו של מוחמד. בית המשפט העליון קיבל ביום 11.11.09 את הערעור, פסק שיש לבטל את פסק דינו של השופט ברלינר, שיש לרשום שוב את הערת האזהרה לטובתו של אברהים, כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי וכי התביעה כנגד אברהים תימחק. 20. בת"א 706/01 שנמחקה תבע אחמד את ביטול העסקה מטעמים זהים לאלו שבתביעה הנוכחית. 21. בכתב התביעה בת"א 1262/01 (נספח ו' לבקשה לדחיה ) טען אברהים כי המכירה נעשתה כאשר לגבי שתים מהחלקות ישנו קונה קודם ועקב כך נאלץ אברהים להסתלק מתביעתו להן, כי המוכרים לא סילקו שיעבודים ועיקולים שרבצו על החלקות ולא העבירו ולא רשמו את זכויותיהם על שמות הקונים כנדרש בהסכם. לפיכך תבע אברהים כי יועברו לו זכויות המוכרים בחלקה 50 ויוחזר לו הסכום היחסי ששולם בגין חלקות 26 ו- 59, עליהן נאלץ לותר, בסך 220,965 ₪ ועוד 20,000$ פיצוי מוסכם על פי החוזה. בפסק הדין בתיק זה (ס' 1) (נספח ז' לבקשה לדחיה) קבע השופט גינת, כאמור, בין היתר כי אברהים זכאי לזכויות עבד המנוח ומוחמד בחלקה 50 ויש לרשום זכויות אלו על שמו. 22. עסקה מיום 18.2.95 (להלן "עסקה 6") המתייחסת לגו"ח 8775/74 ולחילופין גו"ח 8778/21 בין עבד המנוח לבין אברהים . על פי ההסכם, אמור היה עבד לקבל את חלקו בנכס הנמכר בעסקת חילופי שטחים אותה עמד לבצע עם אחיו סמיר, בתמורה להעברת חלקו של עבד בגו"ח 8778/21 (נספח כ"ה לכתב התביעה) . ההסכם קבע כי היה ועסקת חילופי השטחים לא תצא אל הפועל, ימסור עבד המנוח כתחליף את חלקו בגו"ח 8778/21. התמורה לעסקה היתה 50,000$, שהועברו במעמד חתימת החוזה. למוכר ניתנה אופציה עד ליום 5.6.95 לבטל את ההסכם בתנאי שישיב 80,000$. עסקה זו אינה כלולה בת"א 706/01. בכתב התביעה בת"א 1262/01 (ס' 18 לכתב התביעה) נתבע שיועברו לאברהים הזכויות בחלקה 21 ולחילופין להשיב לו 80,000$ (349,600 ₪ נכון ליום התביעה). בפסקה 2 לפסק דינו של השופט גינת נקבע כי אברהים זכאי לזכויותיו בשעור ¼ מחלקה 21 בגוש 8778 והן ירשמו על שמו. 23. עסקה מתאריך קודם ל-18.9.94 (להלן "עסקה 7") נכרתה בין עבד המנוח לסנא ומונירה אגבריה, בנותיו של אברהים בנוגע ליתרת זכויותיו של עבד המנוח בגו"ח 8781/1. עסקה זו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין עוד בימי חייו של עבד. זכויות הבנות נמכרו לצד ג' ב-9.6.2006. מוחמד הצהיר בכתב התביעה (סעיף 4.6) כי בהעדר מסמכים, לא ברורים תנאי העסקה והיא אינה נכללת בתביעה הנוכחית, אולם הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע בגינן אם וכאשר מסמכים אלו יגיעו לידיו ויתברר כי יש בהם לבסס עילת תביעה. לפיכך עסקה זו מובאת כאן לצורך קבלת התמונה הכוללת, ואין במסגרת בקשה זו לקבל לגביה החלטה. הליכים נוספים בהם היו או עדיין מעורבים הצדדים 24. אעיר כי הצדדים ניהלו ביניהם ובין צדדים שלישיים מספר הליכים משפטיים המתייחסים לחלקות המקרקעין נשוא תיק זה, אם כי אינם נוגעים ישירות למחלוקת בבקשה זו. אזכיר אותם כאן, למען השלמת התמונה: ת.א 11992-04-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה: בתיק זה תבע סמיר מוחמד חמדאן, אחיו של עבד המנוח, הן את מוחמד והן את אברהים, ועתר למתן סעד המצהיר על בטלות פסק הדין ב ת.א 1262/01 שניתן ביום 12.12.04 ולחילופין לביטול הסעיף המתייחס לזכויותיו של המנוח בחלקה 21 בגוש 8778. תביעה זו עדיין תלויה ועומדת בפני כב' השופט טובי. ת.א 1776/95 בבית המשפט המחוזי בחיפה: בתיק זה תבעו שלשת האחים מואסי את זכויותיהם בגו"ח 8779/26 שנמכרו להם על ידי עבד המנוח קודם שנמכרו לאברהים במסגרת עסקה 5 לעיל. הצדדים הגיעו לפשרה בפני כב' השופט ביין, על פיה הודה אברהים בזכויותיהם הגוברות של האחים מואסי. ת.א 483/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה: בתיק זה תבע חאפז את זכויותיו בגו"ח 8779/59 שנמכרו לו לטענתו על ידי עבד המנוח, קודם שנמכרו בעסקה 5 לאברהים. בין הנתבעים באותו תיק היה גם אברהים. במסגרת הדיון בתיק זה, הגיש מוחמד ביום 15.4.04 תצהיר (התצהיר השני) בו הוא מאשר את חתימתו על ההסכם בעסקה 5 ומודה בזכויותיו הקודמות של אברהים ובהמשך את התצהיר השלישי המכחיש את האמור בראשון והשני. ביום 18.6.07 ניתן בתיק פס"ד ע"י כב' השופט ברלינר על פיו מודה אברהים בזכות הגוברת של חאפז על אותה חלקה עקב היותה עסקה קודמת בזמן. טענות המבקשים 25. הבקשה לדחיית התביעה על הסף נסמכת על מספר עילות: אי תשלום הוצאות כאמור בפס"ד ב ת.א 706/01 (בינתיים שולמו ההוצאות, ולפיכך אין לדון בטענה זו). פסק הדין בתיק 1262/01 מהווה מעשה בית דין. התצהיר עליו חתם מוחמד ביום 5/1/2004 בדבר תוקפם המחייב של הסכמי המכר מהווה הודאת בעל דין הסותרת את האמור בכתב התביעה. התיישנות התביעה ו/או שיהוי ממושך ובלתי סביר. התנהלות התובעים מהווה משום שימוש לרעה בהליכי משפט. דיון והכרעה מעשה בית דין 26, הנתבעים טענו, כי פסק הדין בת"א 1262/01 שהבקשה לביטולו נדחתה ע"י כב' השופט טובי מקים את המחסום של מעשה בית דין. התובעים טענו שאין זהות בין עילות התביעה בת"א 1262/01 לבין התביעה הנוכחית כפי שעולה מהסעדים המבוקשים: בת"א 1262/01 ביקשו הנתבעים להצהיר על תוקפן של שתי עסקאות מקרקעין (עסקה 6 וחלק מעסקה 5) ועל חיובים כספיים בעקבות הפרת הסכמים. בתיק שלפנינו הסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי, על בטלותן של כעשר עסקאות, כשהעסקאות שנדונו בת"א 1262/01 הן רק שתיים מהן. כמו כן טענו התובעים, כי פסק דינו של השופט גינת ניתן עקב אי התייצבות, טענות הצדדים לא נדונו בו; השופט טובי נתפס לדבר טעות בקובעו כי פסק הדין ניתן על בסיס תצהירו של מוחמד מיום 1.05.04. לפיכך לא קיים גם השתק פלוגתא לגבי תצהיר זה. 27. על מנת שיקום המחסום של "מעשה בית דין" יש להוכיח כדלקמן: א. יש זהות בין העילות בתביעה החדשה והישנה. ב. פסק הדין ניתן על ידי בית משפט או בית דין בעל סמכות ענינית לפסוק בתובענה. ג. פסק הדין הוא סופי ומוחלט במובן שאינו ניתן לשינוי על ידי בית המשפט שנתנו. ד. ההכרעה ניתנה "לגופו של ענין" או "לגופה של מחלוקת" (ראו בספרה של המלומדת נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי, להלן "זלצמן", בעמ' 32). ואולם "גם פסק דין שניתן ללא דיון לגופו, ואפילו בהעדר הגנה, 'בולע' את העילה המקורית ומקיים השתק עילה" (זלצמן, שם). דוקטרינת מעשה בית דין מתבססת על שני כללים עיקריים המבטאים רעיון דומה. הראשון הוא כלל "השתק העילה", לפיו קם מחסום דיוני בפני כל תביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם. הכלל השני הוא כלל השתק הפלוגתא, לפיו מחסום דיוני מוקם בפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין פעם נוספת על פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם אם ההתדיינות הנוספת מבוססת על עילת תביעה שונה. ההבחנה בין השתק עילה להשתק פלוגתא ידועה, ואפנה בעניין זה לסיכום בע"א 127/06 - בנק הפועלים בע"מ נ' לאה נגר ואח' (ניתן ב-19.2.2009 ופורסם ב"נבו"): "הדוקטרינה של מעשה בית דין נחלקת לשני ראשים. הראש האחד עניינו בהשתק עילה ולפיו פסק דין סופי שניתן לגופו של עניין מעניק לנתבע (או לחליפו) חסינות מפני תביעה נוספת של התובע (או חליפו) בגין אותה עילת תביעה. בהקשר זה ניתנה למושג "עילת תביעה" משמעות רחבה במטרה להגשים את תכלית הכלל ולמנוע את הטרדת הנתבע בתביעות חוזרות בשל אותו מעשה (ראו: ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה(1) 92, 98 (1980); ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש - מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801 (1985); רע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף עפולה עלית (לא פורסם, 23.2.2006)). הראש השני הוא השתק פלוגתה, ולפיו כאשר פלוגתה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין סופי (במפורש או מכללא), ההכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית ולבעלי הדין "היה יומם" ביחס לאותה פלוגתה, יהיו בעלי הדין (או חליפיהם) מושתקים מלהתדיין לגביה שוב (ראו: נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי, 3-4, 29, 137-141 (1991) (להלן: זלצמן); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 583-585; עניין גורה, פסקה 7)". השתק העילה מכוון להשתיק תובע המבקש לתבוע פעם נוספת באותה עילה. אין השתק זה מכוון למנוע את מי שהיה הנתבע ובחר באותה עת שלא להגיש תביעה שכנגד ולהגיש תביעה כזו בהליך נפרד מאוחר יותר (ראה זלצמן בעמ' 44). בת"א 706/01 בו הוגשה התביעה על ידי התובעים הנוכחים, נמחקה התביעה ולפיכך אין בפסק הדין "מעשה בית דין". בת"א 1262/01 היו התובעים הנוכחיים בצד הנתבע ולכן אין גם בפסק הדין בתיק זה כדי להשתיק אותם בתובענה הנוכחית על פ הכלל של מעשה בית דין. 28. שונה הדין לגבי טענת השתק פלוגתא, החל על שני הצדדים, ללא קשר לתפקידם בהליך הקודם. לפיכך יש לבחון לגבי כל אחת מטענות התביעה, אם חלות עליה התנאים להחלת הכלל של השתק הפלוגתא, כפי שהן מוגדרות על ידי המלומדת זלצמן (בעמ' 141) הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא. התקימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא. ההתדיינות הסתימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזוטיבי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחה. ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, להבדיל מכל הכרעה שולית או תוספת חינם שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה. האם יכול פסק דין שניתן בהעדר הגנה להיחשב כ"השתק פלוגתא"? ניתן להבחין בין שלשה מצבים של העדר הגנה: הראשון - הנתבע לא הגיש כתב הגנה. השני - הנתבע לא הופיע לדיון על אף שהוזמן כראוי. השלישי - משום טיבה המיוחד של התובענה, מאפשרות תקנות סדר הדין האזרחי לתובע לקבל פסק דין או צו בהעדר הגנה. כמו כן ניתן להבחין בין שני סוגי פלוגתאות. בין זו שהיא עצמה נושא התובענה הראשונה, ובין זו שהכרעה בה נחוצה לצורך מתן פסק הדין. לגבי הראשונה, מונע פסק הדין מהנתבע מלהעלות בהתדיינות אחרת כלשהיא טענה הסותרת את שנקבע, כל עוד עומד פסק הדין בתוקפו וזאת ללא קשר לסיבה להעדר ההגנה (ראה זלצמן בעמ' 318). לגבי פלוגתא מהסוג השני, שונה ההחלטה בהתאם לסיבת העדר ההגנה. במקרה בו נמנעה ההגנה מהנתבע משום טיבה של התובענה ובמקרה בו בחר הנתבע שלא להגיש כתב ההגנה, אין למנוע מהנתבע להתדיין בהתדיינות אחרת בגין פלוגתא שהכרעה בה היתה נחוצה לצורך פסק דין במחלוקת קודמת. אולם אם הגיש הנתבע כתב הגנה אך נמנע מלהתייצב בבית המשפט, יש לראות כאילו התייצבו שני הצדדים בבית המשפט אך הנתבע בחר להמנע מלהוכיח טענה שהעלה בכתב ההגנה. במקרה זה תתמלא הדרישה לקיומה של ההתדיינות בפועל בין בעלי הדין וניתן יהיה לטעון להשתק פלוגתא (ראה זלצמן בעמ' 324). 29. על פי הנטען בכתב התביעה הנוכחי (פיסקה 5.2) הוגש בת"א 1262/01 כתב הגנה על יד עו"ד אשרף בשם התובעים, אלא שלטענתם הוגש כתב הגנה זה ללא יפוי כח וללא ידיעתם ועו"ד אשרף אף זנח לאחר מכן את הטיפול בתיק. בהחלטה מיום 5.7.2011 הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, דן כב' השופט טובי בטענה זו וקבע שמוחמד היה מיוצג על ידי עו"ד אשרף וכי נטל ממנו את הטיפול רק לאחר מתן פסק הדין. 30. עולה מכך שבמקרה זה, אין לנו צורך לברר אם סוגיה מסוימת היא נושא פסק הדין או שרק נדרשת בה החלטה לצורך מתן פסק הדין. שני הסוגים יהוו השתק פלוגתא כל עוד מדובר כמובן באותה פלוגתא. אבחן אם כך את העסקאות והטענות שבתביעה זו במטרה לבדוק האם חל כלל השתק הפלוגתא על מי מהן. 31, עסקאות 1 ו-2 בנוגע לגו"ח 8778/25 . בכתב התביעה הנוכחי עותרים התובעים להכריז על עסקאות אלו כבטלות מהטעמים שהוזכרו. הפלוגתא הנה לכן בדבר תוקפו של ההסכם. התביעה בת"א 1262/01 בגין חלקה זו הוגשה כתביעת פיצויים בגין נזק שנגרם לקונים כתוצאה מעיכוב במסירת החזקה אך תביעה זו מבוססת כולה על טענת קיומו של הסכם המכר בין הצדדים כמפורט בכתב התביעה (סעיפים 21-31 לכתב התביעה בת"א 1262/01- נספח ו' לבקשת הדחייה). לפיכך מדובר בפלוגתא זהה. טענות כתב התביעה ומנגד התצהיר הראשון של מוחמד מספקים את הדרישה להתדיינות בין הצדדים בתביעה הראשונה, ההכרעה בפסק הדין היא מפורשת וחיונית לפסק הדין. מכאן שמתקיימים כל ארבעת התנאים הנדרשים לקיומו של השתק פלוגתא לגבי עסקאות 1 ו-2 ויש לחסום את הדיון בהן במסגרת תביעה זו. 32. עסקאות 3 ו-4 בנוגע לגו"ח 8779/47. ו גו"ח 8810/64 אינן נזכרות בפס"ד בת"א 1262/01 ואף אינן כלולות בכתב התביעה באותו תיק ולפיכך לא קם בעניינן השתק בגין מעשה בית דין או השתק פלוגתא. 33. עסקה 5 בנוגע לחלקות 26 ,50 ו-59 בגוש 8779: בכתב התביעה בת"א 1262/01 נדרשה אכיפת ההסכם לגבי חלקה 50 והשבה לגבי חלקות 26 ו-59. בפסק דינו, קבע השופט גינת כי התביעה בגין חלקה 59 תמחק עקב היותה נדונה בהליך אחר (ס' 3 לפסק הדין) ולפיכך לא חל השתק בגינה. לגבי שתי החלקות האחרות נקבע כי חלקה 50 תרשם על שמו של אברהים (ס' 1 לפסק הדין), ותבוצע השבה לגבי חלקה 26 (ס' 4 לפסק הדין). מנימוקים זהים לאלו שלגבי עסקאות 1 ו 2, יחול גם כאן כלל השתק הפלוגתא. 34. עסקה 6 בנוגע לגו"ח 8775/74 ולחילופין גו"ח 8778/21: עסקה זו נדונה בתיק 1262/01 ונפסק כי אברהים רכש את זכויותיו של עבד המנוח בגו"ח 8778/21. לפיכך גם לגביהן, בדומה לעסקאות 1 ו 2, יחול הכלל של השתק פלוגתא. הודאת התובע (מוחמד) בתצהיר 35. המבקשים טוענים כי התצהיר מיום 5.1.04 (נספח כה' לכתב התביעה) בו חזר בו מוחמד מכל טענותיו בתביעה בת"א 706/01 ובכתב ההגנה ב-ת"א 1262/01 ובו הוא מאשר את חתימתו וחתימת אביו על כל הסכמי המכר, מהווים הודאת בעל דין הסותרת את האמור בכתב התביעה. לפיכך התביעה היא תביעת סרק המבוססת על טענות שווא שהוגשה בחוסר תום לב, הנה טרדנית וקנטרנית ודינה להדחות ו/או להימחק על הסף. המשיבים טוענים כי התצהיר שניתן על ידי מוחמד הוצא ממנו בהבטחות שווא, שיפוצה על ידי אברהים בכסף ובשווי מקרקעין בגין העסקאות הנדונות. 36. תצהיריו הסותרים של מוחמד אכן מעוררים שאלות כבדות לגבי התנהגותו. עם זאת תצהירו של בעל דין, גם כזה הסותר את האמור בכתב טענותיו, יכול אמנם להוות ראיה חשובה בהליך המשפטי עצמו אך הוא איננו בין העילות לדחיית תביעה על הסף, אף לא ע"פ תקנה 101 (א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי. הגירסאות השונות שבתצהירים בהחלט עלולות לפגוע במהימנות התובע, ברם, כאמור, אינן עילה לדחיית התביעה. אופן התנהלות המשיבים 37. לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה על הסף לאור התנהגות התובעים, שמכרו לאחרים חלק מהמקרקעין אותם מכרו גם לנתבעים. הם היו צד להליכים משפטיים שהתקיימו בקשר לחלק מהמקרקעין, לא התכחשו ואף הסכימו לזכות הבעלות של אברהים במקרקעין, אין להם עניין בחלק מהמקרקעין לגביו הם מבקשים סעד הצהרתי ובנסיבות אלו יש משום ניצול לרעה של הליכי משפט. לטענת התובעים, ידע אברהים על מצב המקרקעין לפני ביצוע המכר והוא זה שגרם לעבד המנוח לבצע מכר כפול ואף היה הרוח החיה מאחורי כל העסקאות. לפיכך התנהלותו היא שלוקה בחוסר תום לב. 38. שימוש לרעה בהליכי בית משפט הוא עילה לדחיה על הסף כאשר תובענה מוגשת לבית המשפט שלא בהליך אחד אלא לשיעורין, והיא לוקה בחוסר תום לב, וכאשר התובענה היא על פי דיני היושר כמו תובענה לסעד הצהרתי, קל וחומר שבית המשפט יטה לדחות תובענה כזו (ראו גורן בעמ' 142 וראה גם ע"א 813/87 רוטברד נ' מדינת ישראל פ"ד מג(3) 514 , 517(ה). התנהגותם וטענותיהם של התובעים מעוררות על פניהן תהיות רבות. כך, לא מובנת טענת המשיבים שבעסקה בה נמכרו מקרקעין פעמיים לשני קונים שונים, דווקא הרוכש השני הוא שגרם לכך; כך, המשיבים נמנעו מלהתייצב בתביעה אותה הגישו ופעלו כך גם בתביעה שהוגשה נגדם; מוחמד הצהיר כי הוא תומך בטענותיו של אברהים בשני ההליכים ביניהם ובהליכים נוספים ולאחר מכן חזר בו מתצהירו זה בטענה שהתצהיר הותנה בקיומה של עסקה אחרת. עם זאת, עקב החובה לנהוג בזהירות בשימוש באמצעי הדחייה אין אני מקבלת טיעון זה על מנת לדחות את התובענה. התיישנות 39. לטענת המבקשים חלה התיישנות על התביעות וזאת כיוון שהתביעה הוגשה 16 שנה לאחר עריכתן של העסקאות. המשיבים טוענים שכיוון שמדובר בבקשה לביטול עסקת מקרקעין רשומים, הרי תקופת ההתיישנות החלה היא 25 שנה. סעיף 5 לחוק ההתישנות, התשי"ח-1968: "5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן: - תקופת התיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים; (2) במקרקעין - חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - עשרים וחמש שנה. כיוון שהמקרקעין רשומים בספרי האחוזה, הרי תקופת ההתיישנות החלה היא של 25 שנים. לסיכום 40. בהתאם לדיוני דלעיל, אני מקבלת חלקית את בקשת הדחייה; התביעה לגבי חלקה 25 בגוש 8778, חלקות 26 ו- 50 בגוש 8779, חלקה 21 בגוש 8778 נדחית מחמת השתק פלוגתא. התביעה לגבי חלקה 47 בגוש 8779, חלקה 64 בגוש 8810 וחלקה 59 בגוש 8779 תישאר על כנה. 41. מאחר שחלק מהבקשה התקבל, מצאתי לנכון לחייב את המשיבים בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.חוזהביטול חוזההסכם מכר