מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בעיות שמיעה לאחר תאונת דרכים: 1. זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקים שנגרמו לתובע, עקב פגיעתו בתאונת דרכים. 2. התובע, יליד 17.10.67, נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.7.02. הנתבעות, אשר ביטחו במועד האמור את הרכב בו נהג התובע, לא חלקו על חבותן בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך הכחישו את הנזקים הנטענים. התביעה הוגשה בביהמ"ש בדימונה, והועברה לבית משפט זה עם סיום כהונתי החלקית שם. 3. כתוצאה מן הפגיעה בתאונה, נגרמו לתובע בין היתר, שבר בבסיס הגולגולת, וחבלות בריאות, בבטן, בכתף הימנית, ובעצם הבריח. כן נגרמו לו לטענתו, פגיעה קוגנטיבית, פגיעה נפשית קשה, והפרעות בשמיעה. עובר להתרחשות התאונה, עבד התובע כמנהל חשבונות בחברת "תרכובות ברום", ולטענתו עבד במקביל, במועדון באולינג בבאר שבע, אותו רכש מבעליו הקודם, מר יהודה נעים. לאחר התאונה, המשיך התובע לעבוד אצל מעסיקתו, הועבר למחלקה אחרת בחברה, התקדם לדרגת ראש מדור, ועובר לחקירתו, שימש כמנהל מחסן חומרי גלם של החברה. 4. ביהמ"ש (כב' השופטת ר. בהט), מינה מומחים מטעמו, בתחומי א.א.ג, אורטופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה. פרופ' דני פליס, המומחה בתחום א.א.ג, קבע, כי התובע סובל מירידת שמיעה קלה דו צידית בתדירויות הגבוהות, עם סף שמיעה לדיבור של 15 דציבל בממוצע, בגינה לא קבע נכות צמיתה, וכן קבע, כי התובע סובל מטיניטוס דו צדדי, בגינו נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור 10%. המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר ניסים אוחנה, קבע, כי לתובע לא נותרה עוד נכות אורטופדית צמיתה, כתוצאה מן התאונה. המומחה קבע, כי לתובע נגרמו נכויות זמניות כדלקמן: 100% לשלושת החודשים הראשונים לאחר התאונה, 50% בשלושת החודשים הבאים, 30% לשלושה חודשים נוספים, ו-10% מתום תשעה חודשים לאחר התאונה, למשך 3 חודשים. פרופ' בלהה כהנא, המומחית בתחום הנוירולוגי, העריכה את נכותו הנוירולוגית הצמיתה של התובע בגין התאונה, בשיעור משוקלל של 14.5%, מהם 10% בגין "ירידה קוגנטיבית", ו-5%, בשל כאבי ראש וסחרחורות. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יהודה ברוך, העריך כי לתובע נגרמה נכות נפשית זמנית בשיעור 30%, לתקופה של שנה לאחר התאונה, וכן קבע, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בגין תסמונת בתר חבלתית, עקב התאונה. התובע הגיש בשלב קדם המשפט, בקשה לפסול את חוות דעתו של המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר אוחנה, ולמנות מומחה אחר תחתיו, בטענה, כי לא עיין כנדרש בחומר הרפואי, ולא ערך את כל הבדיקות הנחוצות לתובע. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופטת ר.בהט מיום 1.2.07, במסגרתה נקבע, כי לא מתקיימת אף אחד מעילות הפסלות שנקבעו בפסיקה. ב"כ התובע חזר בסיכומיו על הבקשה לפסול את חוו"ד המומחה, בין היתר בהסתמך על חקירתו, ובטענה, שהתגלו סתירות מהותיות בין תשובותיו לשאלות ההבהרה, ועדותו בחקירה הנגדית. לא מצאתי, כי קיימות סתירות כאמור, או כי ייגרם לתובע עיוות דין, על רקע עדות המומחה. סבורני, כי אין כל עילה לפסילת חוו"ד המומחה, מה עוד, שהמומחה כבר נחקר, ובשלב זה, לא יטה בד"כ ביהמ"ש לקבל בקשה לפסילת המומחה (ור' א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 583). יתרה מזאת, היות שלא ניתן להוכיח קיום נכות גופנית, אלא באמצעות חוו"ד מומחה, הרי שמשמעות פסילת חוות דעת המומחה, אילו התקבלה הדרישה לענין זה, היתה כי לא ניתן לקבוע, שנגרמה לתובע נכות בתחום האורטופדי. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי נוכח חקירת המומחה, ד"ר ברוך, נכון לקבוע כי לתובע נגרמה נכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי, בשיעור 10% בלבד. כן טענו, כי הוכח שלתובע לא נגרמה כל ירידה ביכולות הקוגנטיביות, ועל כן, יש להפחית חלק זה מתוך הנכות הנוירולוגית שקבעה פרופ' כהנא, ולהעמידה על 5% בלבד. הנתבעות טענו גם, כי קיימת חפיפה מלאה בין הנכות הנוירולוגית שקבעה ד"ר כהנא בחוות דעתה, ובין הנכות הפסיכיאטרית. לענין שיעור הנכות הפסיכיאטרית, טענו הנתבעות, כי מסקנות המומחה נשענו בעיקר על תלונות סובייקטיביות של התובע, ועל אבחנות של גורמים אחרים, שהסתמכו גם הם על תלונות התובע. כן טענו, כי בעת כתיבת חוות הדעת, לא עמד נגד עיני המומחה מידע חשוב בדבר תפקודו של התובע בתחומים שונים, לאחר התאונה. הנתבעות נשענו בטיעוניהן, על דברי המומחה בחקירתו, לפיהם בהנחות מסוימות, ייתכן ששיעור הנכות יפחת לכ-10% בלבד. סבורני, כי אין לקבל טענתן זו של הנתבעות. בחקירת המומחה ע"י ב"כ התובע, התברר, כי אותן הנחות בגינן עשוי היה המומחה לקבוע שיעור נכות רפואית קטן יותר, אינן מתקיימות בפועל. זאת, בין היתר, כאשר עולה ממסמכים שונים, כי סבלו של התובע לא נפסק, גם כאשר נסע לטיולים בחו"ל, וכי נדרשו התאמות שונות במקום עבודתו, על מנת לאפשר תפקודו בעבודה. המומחה התייחס גם לתפקודו של התובע במסגרת המשפחה, ולענין זה, נתמכה מסקנתו גם בעדות רעיית התובע, ממנה עולה, כי חרף מאמצים רבים של בני הזוג, הרי שתפקודו של התובע במסגרת משפחתו מאז התאונה, עדיין לקוי באופן משמעותי ביחס לתפקודו קודם התאונה. מחקירת המומחה עולה, כי נכותו הפסיכיאטרית של התובע, מסתכמת בשיעור שקבע בחוות דעתו, ולא פחתה עם חלוף הזמן. סבורני, כי יש לקבל באופן חלקי טענת הנתבעות, לענין שיעור הנכות הנוירולוגית, ולקבוע, כי שיעור הנכות שנקבע בגין ירידה בכישורים קוגנטיביים, עקב התאונה, נמוך מן השיעור שנקבע בחוו"ד פרופ' כהנא, נוכח עדותה בפני בית המשפט - בהתייחס לתפקודו של התובע בעבודתו עובר לחקירתה, העידה: דיברתי על אובדן זיכרון קל, אני לא יכולה להחליט בוודאות כי אני לא יודעת מה ההבדל בין מה שהוא עשה לבין מה שהוא עושה היום. הוא אמר לי שהוא עובד בהנהלת חשבונות במבדק פנים, הנהלת חשבונות זה דבר שצריך זיכרון טוב ולעשות חשבון. ההנחה שלי הייתה שהוא יכול לעסוק בהנהלת חשבונות. אם העבודה שלו דורשת אותו דבר והוא מסוגל לעשות את זה אז חל שיפור במצבו". בהמשך העידה: "הוא עבר לעבודה חדשה בפברואר 09. כאשר הראתי לך בועדה זה סוג של קידום, השכר שלו הוכפל, הוא עצמו אמר את זה. עד פברואר 09 הוא ממשיך לעבוד בעבודה הקודמת. ועכשיו הוא מקבל קידום. האם לנוכח הדברים את לא רואה לנכון להפחית בקוגנטיבי? ת: לא דיברתי עם אנשי עבודתו ש: בהנחה שזה נכון, האם את מוצאת לנכון להפחית בעניין הקונגטיבי? ת: אם הוא תפקד כמנהל חשבונות במצב טוב ויכול לחזור לתפקוד הרגיל שלו בתור מנהל חשבונות אז אני חושבת שהמצב השתפר. ש: בכמה היית מבחינת נכות? ת: הייתי נותנת לו רק על כאבי ראש אם הם קיימים.                       ש: ואז אין נכות בעניין הקוגנטיבי? ת: כן". עם זאת, בחקירתה הנגדית ע"י ב"כ התובע, הבהירה המומחית, כי ככל הנראה נותר ליקוי אורגני אצל התובע, וכי גם אם השתפר מצבו, הרי שעדיין נותרה אצלו נכות נוירולוגית צמיתה, בגין הירידה בכישורים קוגנטיביים, אשר את שיעורה המדויק לא אמדה: "ש: כיום יש בעיה אורגנית במוח? ת: אני יודעת מה שהיה תקף אז. גם שנה אחרי התאונה. יש לי 3 עדויות לבעיות אורגניות, היו טסטים פסיכולוגיים שהראו שיש פגיעה אורגנית... אני משיבה שהבעיה עצמה לא יכולה בד"כ להסתדר. ב-10.5.03 ההערכה הייתה, 10 חודשים אחרי התאונה. עד שנה יכול להשתפר. בעיות אורגניות במוח יכולות להסתדר עד שנה כאשר רוב השיפור יכול לקרות בחודש חודשיים הראשונים. אני אומרת שעדיין יש אפשרות של שיפור אבל לא עד 0, כי הוא כבר קרוב לשנה, 10 חודשים". מעדות מנהלו לשעבר של התובע, עולה כי תפקידו של התובע דורש ביצוע חישובים מורכבים, ועבודה באמצעות מחשב. התובע קודם כאמור, עקב כישוריו וטיב עבודתו, לתפקיד ניהולי משמעותי בחברה. במצב זה, ונוכח עדות פרופ' כהנא, נראה כי יש שיפור ניכר בתפקודיו הקוגנטיביים, ביחס למועד מתן חוות הדעת, אך מצד שני, כפי שהעידה, הרי שעדיין נותר אצלו ליקוי בתחום זה, ושיעור נכותו לא פחת עד אפס. בהעדר נתונים מדויקים, סבורני כי נכון לקבוע, ששיעור נכותו הרפואית של התובע, בגין הירידה בכישורים הקוגנטיביים, עומד על 5%, ועל כן שיעור נכותו הנוירולוגית המשוקללת הינו 9.5%. יש לדחות את טענת הנתבעות, לפיה קיימת חפיפה מלאה, בין הנכות הנוירולוגית והנכות הפסיכיאטרית. המומחים נחקרו לענין זה, ומדבריהם עולה בבירור, כי הגם שהנכויות בשני התחומים, נובעות ממקור אחד, הרי שמדובר בליקויים נפרדים, כאשר לכל אחד מהם השלכה שונה על תפקודו של התובע, ועל כן, אין מדובר בנכויות חופפות. לענין זה העיד ד"ר ברוך: "ש: קראתי את מה שאמרת שאתה לא מתייחס לחוות דעת של פרופ' כהנא. הנכות שקבעה פרופ' כהנא בגלל הירידה הקוגנטיבית, גם אתה בחוו"ד שלך רואה בירידה הקוגנטיבית מרכיב מסוים בנכות? ת: לא באופן ישיר, יש את הירידה הקוגנטיבית הקלה, ירידה בכושר הריכוז והזיכרון, על זה היא נתנה את הנכות שלה. אני מתייחס לתגובה הרגשית שיש לו לאותו אובדן כושר, דבר שהיא כלל לא התייחסה אליו. ש: בתוך אותה תגובה רגשית, היא כוללת בתוכה בעיה של כושר וריכוז, אתה מסתמך גם על משאבים, בדיקות נוירו פסיכולוגיות, הפגיעה הרגשית כוללת בתוכה את כושר וריכוז, זה כולל בתוכה את הפוסט טראומה. ת: יש התייחסות לירידה הקוגנטיבית ולאובדן הזיכרון, ועל זה נתנה פרופ' כהנא את החוו"ד שלה, אני מתייחס לקושי הרגשי שזה יוצר לו. לדוגמא, אדם נשבר לו האף, יש את הנכות על שבר באף, במידה וזה יגיע אליי אני אתן את ההתייחסות לפגיעה בדימוי העצמי ולתגובה הדכאונית אם יש". שיעורי הנכויות הרפואיות הצמיתות של התובע בתחומים השונים, הינם אפוא כדלקמן: נכות פסיכיאטרית - 20%. נכות א.א.ג - 10%. נכות נוירולוגית - 9.5%. נכות אורטופדית - 0%. שיעור הנכות הרפואית המשוקללת עומד אפוא על 35% בקירוב. 5. אשר לנכות התפקודית, והשפעתה על השתכרות התובע - לענין זה, משקל הנכות בתחום א.א.ג, נמוך באופן משמעותי, שכן הטנטון, אשר גורם ללא ספק לפגיעה באיכות החיים, אינו גורר בד"כ באופן ישיר, הפחתה משמעותית בכושר העבודה. ככל שיש לליקוי זה, השפעה על התנהגותו של התובע בעבודתו, הרי שזו מצאה ביטויה, בקביעת הנכות בתחום הפסיכיאטרי, ובתחום הנוירולוגי. כמו כן נראה, על רקע תפקודו של התובע, והתקדמותו בעבודתו, כי ההשלכה של הנכות הנוירולוגית, ובעיקר, חלק הנכות שנקבע בגין כאבי ראש וסחרחורות, על תפקודו, פחותה משיעור הנכות הרפואית בתחום זה. סבורני על כן, כי יש לאמוד, את שיעור הנכות התפקודית של התובע, ב-25%. נראה עם זאת, נוכח הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, כי היקף הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע, נמוך משמעותית משיעור נכותו התפקודית של התובע. יש לזקוף זאת, הן לזכות התובע עצמו, והן לזכות מעסיקתו. התובע הקטין את נזקו באופן משמעותי, ופעל בכל מאודו להשתקם, ולשוב לתפקוד טוב ככל האפשר, בכל תחומי החיים. התובע שב לעבודתו כחצי שנה לאחר התאונה. הגורמים המטפלים התרשמו, כי התובע התמיד בטיפול, והשקיע מאמצים ניכרים, בניסיון לשפר את תפקודו. התובע נוהג ברכב, על אף התסמונת הבתר חבלתית ממנה הוא סובל, וכאמור, מאמציו הביאו לקידומו במקום עבודתו, ולהשבחת שכרו. מעסיקתו של התובע פעלה גם היא לסייע לו. לענין זה העיד מנהלו לשעבר של התובע: "ברמת חובב בעקרון האנשים שנפגעים מחפשים להם תפקידים ולא זורקים אותם". מעסיקתו של התובע, אף ערכה שינויים במבנה התפקיד שיועד לו, בין היתר על מנת לסייע לו להיקלט בתפקיד החדש, ולבצעו היטב. כיום, כעשר שנים לאחר התאונה, מתמיד התובע בעבודתו בחברה, וכאמור התקדם בדרגות ובשכר. שכרו החודשי ברוטו, עלה בפועל באופן משמעותי בתקופה זו, כמודגם בטבלה שבסעיף 123 לסיכומי הנתבעות, כאשר שכרו החודשי הממוצע בשנת 2010, עמד על 35,779 ₪ ברוטו, בעוד שכרו החודשי הממוצע בשנת 2002, עמד על 10,439 ₪ ברוטו בלבד. התובע נקלט בחברה כעובד קבוע, במהלך שנת 2004, לאחר שתפקודו הוערך ע"י הממונים עליו, כ"טוב". לא הובאו בפני ביהמ"ש ראיות, המבססות חשש מפני פיטוריו עקב מצבו הרפואי. 6. הפסדי שכר בעבר - כאמור, שכרו של התובע עלה באופן משמעותי עם השנים. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי לתובע נגרמו הפסדים, בגין עיכוב בקידומו בעבודה, ובשל כך שקודם לתפקיד שהיקפו מצומצם מן התפקיד שיועד לו עובר לתאונה. כן טען, כי התובע זכאי לפיצוי עבור תקופת העדרותו מהעבודה, וחזרתו לעבודה במשרה חלקית. אין חולק, כי התובע אכן נעדר מעבודתו במהלך תקופה ארוכה, ושב בתחילה, לעבוד במשרה חלקית בלבד, ואולם, במהלך כל התקופה האמורה, לא נפגעו הכנסותיו, משום ששכרו הושלם ע"י מעסיקתו, כנגד פנסית נכות, ששולמה ע"י המבטחת "קרן מקפת", כעולה מאישורי הקרן מיום 17.12.02, ומיום 16.12.03. יודגש, כי התשלומים לא שולמו על חשבון ימי מחלה, היות שעובר לתאונה, לא עמדה לזכות התובע יתרת ימי מחלה צבורים, ומתלושי השכר עולה, כי עמד עובר לתאונה ביתרה שלילית של למעלה מ-700 ימי מחלה. הדברים עולים ממכתב מנהלת משאבי אנוש של החברה, מיום 18.9.07, המופנה אל רשות מס הכנסה, ובו נאמר: "בתקופה שבין חודש 7/2002 ועד 14/1/03 וב-15.1.2003 ועד 12.5.2003, נעדר מר גולן בוגנים מהעבודה בגין מחלה ולאור זאת שהעובד מיצא את כל ימי המחלה שעמדו לרשותו, יצאה תביעה לקרן מקפת לשלם ימי מחלה לעובד. בתקופה הנ"ל על מנת לא לפגוע בעובד שולם שכרו ע"ח תשלום מקפת. את סכום הכסף שמקפת העבירה לעובד הופקד בחשבון תרכובות ברום". אילו שולם שכר התובע בתקופה האמורה, על חשבון ימי מחלה צבורים, נכון היה לפצותו עבור הפסד פדיון ימי מחלה, בתקופה האמורה, בהתאם להסכם הקיבוצי החל עליו, ואולם, מששולמו הכספים ע"י "קרן מקפת", והתובע לא הוכיח, כי נגרם לו הפסד או נזק לענין זה, ובין היתר, לא הציג את הוראות ההסכם הקיבוצי הרלוונטיות, הרי שאין לפסוק לו פיצוי בגין תקופה זו. אשר להפסדים הנטענים בגין עיכוב בקידום התובע, וקידומו לתפקיד שהיקפו מצומצם מן התפקיד שיועד לו, לטענתו - טענות התובע לענין זה, נשענות על עדותו שלו, ועל עדות מנהליו בעבר, אשר אישרו, כי היתה כוונה לקדמו, ואולם, איש מהם לא יכול היה להצביע על החלטה חד משמעית שקיבלה המעסיקה לענין זה, ועל מועד מדויק בו אמור היה הדבר להתבצע. מר מאיר קדם העיד לענין זה: "...אם יש לי ידיעה על כוונה קונקרטית לקדם את התובע, אני משיב, שכן. היתה כוונה של הממונים שהתובע יחליף אותי. אני נשארתי עוד הרבה שנים. הדברים לא נאמרו באופן מפורש, ולא אוכל לומר ששמעתי על כוונה כזו מהממונים. אני חשבתי כך. דיברתי עם הממונים על כך והם אמרו שנראה עם הזמן. דיברתי איתם לאחר שקלטתי את התובע וראיתי שהוא רציני. זה היה בשנת 2002, לפני התאונה". עדותו לענין זה הינה אפוא בעיקרה, עדות סברה ועדות מפי השמועה, ומכל מקום, נלמד ממנה שלא התקבלה החלטה מעשית לקדם את התובע, עובר לתאונה. מר דני שחר העיד: "בעת שמאיר קדם עזב, התובע לא קיבל את התפקיד של ראש המדור מטעמים שהיו מובנים, חזר לתפקיד לאחר תאונה עם סה"כ ניסיון וידע יחסית חלשים לרמה של מאיר או לביצועים שמאיר הדגים. ממה שהבנתי התפקיד הובטח לו ולאחר דין ודברים ובירורים, התפקיד ניתן לו באיחור, משהו כמו חצי שנה, בתקופה הזו אני מילאתי את התפקיד של מאיר קדם". מכאן, שגם עד זה העיד לענין העיכוב בקידום התובע מפי השמועה, ונלמד מדבריו, כי תקופת העיכוב הסתכמה לכל היותר בחצי שנה. מעבר לכך, עולה מן העדות, כי בין השיקולים שנשקלו לענין עיתוי קידומו, היו ניסיונו והידע שלו, שהיו פחותים משל קודמו בתפקיד. במצב זה, כאשר הטענות לענין היקף ההפסד שנגרם לתובע לטענתו, נטענו כהשערות המבוססות על הנחות שלא הוכחו, וכאשר כאמור, מאז התאונה ועד שנת 2010, שולש שכרו של התובע ברוטו, סבורני כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי נגרם לו הפסד השתכרות בעבר, במסגרת עבודתו בחברת תרכובות ברום. מכאן, שאין לפסוק פיצוי בראש נזק זה. 7. אשר לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות בעתיד - התובע טען בסיכומיו, כי יש לפסוק לו פיצוי בדרך של חישוב אקטוארי מלא, ובהתבסס על שיעור נכותו התפקודית הנטען, ושכרו דהיום. הנתבעות טענו מנגד, כי יש לפסוק לתובע לכל היותר פיצוי על דרך של אמדן גלובלי, על סך 50,000 ₪, משום שנוכח התמדתו בעבודה, מאז התאונה, עליית שכרו, והתייחסות מעסיקתו למצבו, כפי שבאה לידי ביטוי בין היתר בקבלתו כעובד קבוע סמוך לאחר התאונה, בקידומו חרף נכותו, ובהתאמת התפקיד למצבו, אין לסבור, כי התובע יפוטר מעבודתו בחברת תרכובות ברום, כי קידומו יופרע, או כי תיגרם פגיעה כלשהי בהכנסתו בשל מצבו. בנסיבות שפורט לעיל, נוכח הזמן שחלף מאז התאונה, העובדה שהתובע נקלט כעובד קבוע בחברה, קידומו לתפקיד ניהולי, והעליה המשמעותית בשכרו, נראה כי הסיכוי שיפוטר מעבודתו, על רקע מצבו הרפואי אינו גבוה, אולם לא ניתן כמובן, לשלול אפשרות זו בודאות. מעבר לכך, הגם שקידומו של התובע לא הופרע ככל הנראה באופן ממשי עד כה, הרי שיש לקחת בחשבון האפשרות הסבירה, כי קידומו של התובע בעתיד לתפקידי ניהול בכירים, יופרע או יעוכב על רקע נכותו הנפשית. נראה, כי במצב זה, נכון לפסוק לזכות התובע פיצוי בדרך של אמדן, בהתבסס על שיעור נכותו התפקודית, כפי שנקבע לעיל (25%), ובחישוב שכר ע"פ שילוש השכר הממוצע במשק, בניכוי מס בשיעור מקסימלי (בסה"כ 972,290 ₪). כאשר על רקע הנתונים האמורים לעיל, סבורני כי יש להעריך את ההפחתה המסתברת הצפויה בהשתכרות התובע בעתיד, בכ-30% מן הסכום האמור. יש אפוא לפסוק לזכות התובע בראש נזק של פגיעה בכושר השתכרות והפסד השתכרות לעתיד, על דרך של אמדן, ובעיגול התוצאה כלפי מעלה, סך 300,000 ₪. על הסכום האמור, יש להוסיף פיצוי בגין הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות, אשר יועמד על דרך של אמדן גלובלי, על סך 30,000 ₪, ובסה"כ 300,000 ₪. 8. התובע תבע בכתב התביעה המקורי, סך 250,000 ₪ בגין "הפסדי הכנסה, הפסדי שכר...", בגין העבר, כאשר בין היתר טען, כי עובר לתאונה "...עבד התובע כמנהל חשבונות בתרכובות ברום ובמקביל הפעיל מועדון באולינג", וכי "ניסה ולא הצליח לחזור לעבודתו במועדון, עקב הקשיים בתפקוד, קשיים בניהול, הרעש השורר במקום, והיום מנוהל המקום ע"י אדם אחר". בסיכומיו טען התובע, כי יש לפסוק לו פיצוי בגין הפסד הוני שנגרם לו עקב הפסקת פעילותו במועדון הבאולינג. לענין זה, לא חלה לטענתו, ההוראה בדבר אי פסיקת פיצוי עבור הפסד השתכרות, מעבר לתקרה של שילוש השכר הממוצע במשק, אשר אין חולק, כי התובע הגיע אליה זה מכבר. התובע טען, כי במקביל לעבודתו בחברת תרכובות ברום, עבד בשירותו של מר יהודה נעים, בעליו של מועדון באולינג בבאר שבע, כאשר אמנם, לא קיבל שכר חודשי בגין עבודתו, ואולם, ע"פ הסכם בינו ובין מר נעים, קיבל תמורת עבודתו חלק מן העסק, ועתיד היה לרכוש את העסק כולו בהמשך. התובע הגיש העתק ההסכם שנערך לטענתו, בינו ובין מר נעים בענין זה, ביום 20.6.01, בו הותנה כדלקמן: "1. יהודה נעים מציע לגולן בוגנים להיות שותף בעסק הבאולינג יהודה צריך להעביר את העסק הבאולינג מבניין גלי לבניין החדש ב7-B באר-שבע 2. גולן בוגנים יבצע את כל העבודות של פירוק המסלולים 12 יח' ולהעביר למקום החדש וכן יתקין עוד 4 מסלולים חדשים. גולן בוגנים יבנה את כל הבאולינג... 3. גולן בוגנים יפעיל וינעל את העסק באופן מלא ובתמורה לכל העבודות הנ"ל גולן בוגנים יקבל חצי מהבעלות בבאולינג החדש. גולן בוגנים מתחייב לקנות את החצי של יהודה בתשלום של 600,000 ₪ (שש מאות אלף ₪) שישולמו למר יהודה נעים עד סוף 2003. 4. יהודה נעים ילווה את גולן בכל העבודות ויעזור להפעיל את העסק עד סוף 2002. 5. עד שגולן בוגנים ישלם את כל הסכום 600,000 ₪ (שש מאות אלף ₪) יהיו הרווחים חצי - חצי ולאחר מכן, של גולן בלבד. 6. גולן בוגנים ויהודה נעים יקימו חברה, והבעלות בחברה תהייה מול גולן בוגנים ויהודה נעים יהיה המנהל. 7. אם גולן בוגנים לא יעמוד בהסכם: לא יקיים את העסק ולא ישלם את התשלומים 600,000 ₪ (שש מאות אלף ₪) ולא יעבוד ולא ינהל, יהי רשאי יהודה נעים לבטל את ההסכם הזה ולדרוש מגולן בוגנים לצאת. לגולן לא יהיו שום תביעות נגד יהודה נעים. 8. ההשקעה של גולן בוגנים עד עכשיו בסך: 70,000 ₪ (שבעים אלף ₪) תהיה לרכישת חומרים". לטענתו, עקב פגיעתו בתאונה, נאלץ לבטל את ההסכם עם מר נעים, ובכך איבד את העסק. התובע הגיש העתק הסכם פשרה, עליו חתמו התובע ומר נעים, בו הותנה: "יהודה נעים וגולן בוגנים חתמו על הסכם שהם חצי חצי בבאולינג וגולן התחייב בכתב לקנות את החצי של יהודה נעים בבאולינג ולשלם 600 אלף ₪ + מע"מ מכיוון שגולן נפגע בתאונת דרכים הוא לא יכול לעבוד ולנהל את הבאולינג ויהודה עובד וניהל במקומו. מסכים יהודה נעים לשחרר את גולן מההסכם ומתחייב שלא לתבוע אותו ולא לדרוש ממנו עבודה או כספים. גולן בוגנים מצידו מוותר על כל מה שהושקע (כולל 70,000 ₪) וכל העבודה והחומרים שלא ישארו בבאולינג לטובתו. יהודה נעים מתחייב שלא לתבוע את גולן בוגנים. (הסכם של הקניה בטל ומבוטל)". התובע העיד לענין הפסדיו הנטענים, את רעייתו ואת מר נעים, וכן הגיש חוו"ד מומחה - רו"ח אושר קידר, אשר קבע בין היתר, כי שווי העסק, שהופעל באמצעות חברת אביעדגל בע"מ, עמד על סך 2,739,480 ₪, נכון ליום 31.12.02. רו"ח קידר התבסס לענין זה, בין היתר, על תקבולי החברה בתקופה הרלוונטית, כפי שהשתקפו בסרטי הקופה שלה, על מסמכים שהוצגו בפניו, ועל הנחות שונות שהניח, לענין הוצאותיה ורווחיותה. נוכח חוות דעת רו"ח קידר, ביקש התובע לתקן כתב תביעתו, על דרך של הגדלת סכום הפיצוי בגין הפסדים בעבר מ-250,000 ₪ ל-2,200,000 ₪, ובקשתו התקבלה. הנתבעות הגישו חוו"ד מומחה, אותה ערך רו"ח גד כהן, אשר חלק על ממצאי מומחה התובע ומסקנותיו. רו"ח כהן קבע, כי העסק נוהל בהפסד, וכי במועד הרלוונטי, נכון היה לזקוף לחובתו הון עצמי שלילי בסך 615,000 ₪, וכי חברת אביעדגל שהפעילה את העסק, היתה במועד האמור, "חברה מפסידה". יוער, כי בספרי החברה נרשם חוב של 2,250,000 ₪ לעסק אחר שבבעלות מר נעים. רו"ח כהן העיר, כי מר נעים נהג בחברה מנהג בעלים, גם לאחר המועד בו עברה לטענת התובע לבעלותו, ובין היתר, משך סכומים ניכרים, לכיסוי הוצאותיו הפרטיות. כן טען רו"ח כהן בחוות דעתו, כי חישובי רו"ח קידר אינם נסמכים על "...חומר חשבונאי בדוק ומוסמך כמו הנהלת חשבונות ודו"חות כספיים מבוקרים...". שני המומחים הגישו חוו"ד משלימות, ונחקרו ע"י ב"כ הצדדים. הנתבעות טענו בסיכומיהן, בין היתר, כי אין מדובר בראש נזק נפרד, של הפסד הוני כפי שטען התובע, וכי התובע גם מנוע מלדרוש פיצוי בראש נזק זה, משום שלא תבע זאת במפורש בכתב התביעה. הנתבעות טענו גם, כי התובע לא הוכיח, כי אכן הפך בעליו של העסק, ומכל מקום הוכח לטענתן, כי לא התקיים קשר סיבתי, בין פגיעת התובע בתאונה, והשבת העסק לידי מר נעים. ההסכמים שנכרתו לטענת התובע, בינו ובין מר נעים, הראשון - לרכישת העסק, והשני - לביטול ההסכם הראשון, מעוררים אכן תמיהות. על פני הדברים, מדובר בעסק גדול למדי, אשר הכנסותיו במהלך ששת החודשים הראשונים של שנת 2002, הסתכמו, לדברי רו"ח קידר, בלמעלה מ-1,400,000 ₪, ואשר התובע אמור היה לרכוש מחציתו ב-600,000 ₪, כעולה מן ההסכם מיום 20.6.01. ההסכם מיום 20.6.01, נראה על פני הדברים, לקוני למדי, ונעדר ממנו הפירוט המתבקש, נוכח היקף העסק ומורכבותו. מן העדויות נלמד גם, כי ההסכם לא דווח בזמן אמת לרשויות, וכי התובע לא ביצע כל בדיקה ממשית, ביחס למצב העסק, עובר לחתימתו. התובע הסתמך לטענתו, על מידע כללי שקיבל במהלך עבודתו בשירות מר נעים. זאת, כאשר עבודתו בעסק היתה עבודה מקצועית-טכנית בעיקרה, ובמסגרתה, לא עסק כלל בניהול העסק, ולא היה מצוי בהנהלת החשבונות שלו. בפנייתו אל המל"ל לאחר התאונה טען התובע, כי היה שכיר בעסק. במסגרת השאלון שהעבירו אליו הנתבעות, נשאל התובע בין היתר, בשאלה מס' 30, אם עובר לתאונה עבד כעצמאי, והתבקש לפרט מה היתה המסגרת המשפטית בה פעל העסק. התובע השיב לשאלה זו, כי לא עבד עובר לתאונה כעצמאי. בשאלה קודמת - שאלה מס' 29, נשאל "האם עבדת לפני התאונה כשכיר או כעצמאי", ולכך השיב התובע: "שכיר". בניגוד לטענתו, לפיה נפגע בדרך למקום עבודתו במועדון הבאולינג, השיב התובע בשאלון, כי לא נפגע בדרך לעבודה. תשובות אלה של התובע, עומדות לכאורה בסתירה לטענותיו לענין עבודתו במועדון הבאולינג, וזכויותיו בעסק האמור, ובחברה שהפעילה אותו. יודגש, כי תשובותיו אלה של התובע, ניתנו בתצהיר בפני ב"כ, וקשה לסבור, כי לא הבין את השאלות שנשאל. עולה גם קושי מכך, שמר נעים השתמש בכספי החברה, למימון הוצאותיו הפרטיות, לאחר שהתובע החל לנהל את החברה לטענתו. תמוה גם, כיצד זה לא קיבל התובע תמורה כלשהי, במסגרת הסכם הביטול, עבור החלק שכבר רכש בחברה לכאורה, כעולה מן ההסכם מיום 20.6.01, ואשר יש להניח, כי שוויו לא פחת מסך 600,000 ₪, אותם נדרש לכאורה לשלם תמורת המחצית הנותרת של העסק. יש בדברים להקים ספק בדבר רצינות כוונות מר נעים, בעת חתימת ההסכם הראשון עם התובע, באשר למימוש ההסכם בפועל עובר לתאונה, וביחס לנסיבות כריתת הסכם הביטול. לא הובאו בפני ביהמ"ש, מסמכים מזמן אמת, שהיה בהם לתמוך בטענה, כי העסק עבר בפועל לבעלות התובע. כמו כן, מלבד ההסכם מיום 20.6.01 עצמו, לא הוצגו מסמכים, העשויים לתמוך בגרסת התובע, כי שילם בפועל למר נעים סך 70,000 ₪. לענין זה, נמצאו גם סתירות לכאורה, בין עדותו ועדות רעייתו, כאשר התובע העיד, כי הסכום האמור הוחזק בידיו במזומן, ואילו רעייתו טענה, כי הסכום נמשך מחשבון הבנק של בני הזוג. גרסת התובע, מעלה קושי, גם לענין הקשר הסיבתי בין פגיעתו בתאונה וההפסד הנטען בגין העסק. זאת, באשר אחד התנאים היסודיים בהסכם, בינו ובין מר נעים, היה תשלום סך 600,000 ₪ עד סוף שנת 2003, כמפורט בסעיף 3 להסכם. אין חולק, כי הסכום לא שולם. מחקירת מר נעים עולה, כי אי תשלום הסכום האמור, היווה שיקול עיקרי מבחינתו, לחתור לביטול ההסכם עם התובע. התובע טען, כי יכול היה לגייס את הסכום בסיוע בני משפחה, וכי הסיבה האמיתית לביטול ההסכם עם מר נעים היתה, חוסר יכולתו להפעיל את העסק, עקב פגיעתו בתאונה, כאמור בהסכם הביטול מיום 16.10.03. הנטל להוכיח טענה זו, רובץ על התובע. התובע לא העיד מי מבני משפחתו, אשר לטענתו, יכול היה לסייע לו להשיג את הסכום הגדול, בתשלומו התחייב, במסגרת ההסכם מיום 20.6.01. סבורני, כי לא היה די בעדותו ובעדות רעייתו לענין זה, כדי להרים את הנטל להוכחת טענתו האמורה. גם אם מי מבני המשפחה נכון היה לסייע לתובע, קשה להניח, כי הלוואה בסדר גודל של מאות אלפי שקלים, היתה ניתנת בפועל, כאשר התובע לא ערך בירור מקצועי מקיף, עובר לחתימת ההסכם, באשר למצב העסק, רווחיותו, וסיכויי הצלחתו. משלא הוכח הקשר הסיבתי הנטען, בין הפגיעה בתאונה, ובין הנזק הנטען, עקב ביטול ההסכם עם מר נעים, הרי שהתובע לא הוכיח הפסדיו הנטענים בראש נזק זה. מעבר לאמור, לא ראיתי מקום להעדיף את חוו"ד מומחה התובע, רו"ח קידר, על פני מומחה הנתבעות, רו"ח כהן. זאת, משלא הונחו בפני ביהמ"ש, המסמכים החשבונאיים, הרלוונטיים, עליהם הסתמך רו"ח קידר, וכאשר מסקנותיו לענין הוצאות העסק ורווחיותו, מבוססות בחלקן, על הנחות שנויות במחלוקת, שלא הוכחו כנכונות, ועל עדויות עדי התובע. הסתייגות רו"ח קידר מדיווחי העסק, ובהם דו"חות מע"מ, לא נתמכה בראיות, כגון נתוני הכנסות עסקים דומים. כמו כן סבורני, כי לא ניתנה תשובה מספקת בדברי רו"ח קידר, לרישומים אשר שיקפו חוב של החברה בסך 2,250,000 ₪ לבעליה, מר נעים, חוב שהשפיע לכאורה, על שוויה. 9 עזרת צד ג' - אין חולק, כי התובע נפגע פגיעה קשה בתאונה, כעולה מחוות דעת המומחים מטעם ביהמ"ש. נזכיר, כי מעבר לנכויות הצמיתות שנקבעו, הרי שלתובע נקבעה נכות פסיכיאטרית זמנית בשיעור 30%, למשך השנה הראשונה לאחר התאונה, וכן נקבעו נכויות אורטופדיות זמניות גבוהות לתקופות ממושכות, כמפורט בחוו"ד המומחה, ד"ר אוחנה. מכאן, שהתובע היה מוגבל מאוד בתפקודו, במהלך התקופות האמורות, ואין ספק, כי נזקק לעזרה רבה ואינטנסיבית מצד בני משפחתו, בעיקר במהלך השנה הראשונה לאחר הפגיעה, אך גם לאחר מכן. ע"פ עדות התובע, במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר הפגיעה, נעדרה רעייתו מעבודתה במועדון הבאולינג ברציפות, על מנת לטפל בו, אם כי קיבלה שכר באותה תקופה. בהמשך חזרה לעבוד באופן חלקי בלבד, ובסוף שנת 2002, הופסקה עבודתה במקום. רעיית התובע, גם קיבלה הכשרה במכון "משאבים", לצורך הסיוע בטיפול הפסיכולוגי בתובע, והקדישה שעות רבות לתרגול משותף עם התובע, בהתאם להנחיות המטפלים. טענות התובע לענין הצורך בסיוע רעייתו במסגרת הטיפול, נתמכה גם בעדות ד"ר ברוך, המומחה מטעם ביהמ"ש. רעיית התובע העידה, כי היא מלווה את התובע לרוב הטיפולים להם נזקק. מטבע הדברים, לא ניתן להוכיח במדויק, את שווי העזרה בעבר ובעתיד, ויש לאמוד את הפיצוי בראש נזק זה, על בסיס הנתונים החלקיים שבפני ביהמ"ש. התובע טען, כי יש לפסוק לזכותו פיצוי, בגין אי יכולתו לסייע לילדיו בהכנת שיעורי הבית, ואי יכולתו לבצע עבודות בבית ובגינה, לעבר ולעתיד. טענותיו לענין זה, לא נתמכו בראיות נוספות, מעבר לעדותו ועדות רעייתו, ואין בפני ביהמ"ש תשתית לביצוע תחשיב מדויק של הנזק הנטען, בסעיף זה. סבורני, נוכח האמור לעיל, כי נכון לפסוק לזכות התובע פיצוי, על דרך של אמדן גלובלי, בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד, בסך 35,000 ₪. 10. התובע טען בסיכומיו, כי יש לפסוק לזכותו פיצויים, בגין הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות בתחום הנוירולוגי לעבר, ובתחום הפסיכיאטרי הן לעבר והן לעתיד, וכן הוצאות בגין שימוש מוגבר בטלפון. התובע צירף קבלות על הוצאות רפואיות שונות, אשר הסתכמו ב-8,449 ₪, מתוכם 4,940 ₪ ששולמו למכון משאבים, וכן צירף אישור, כי התשלום הכולל למכון, עמד על 11,292 ₪. ההוצאות המתועדות במסמכים אלה, מצטברות אפוא לסך 14,738 ₪ ע"פ תחשיב ב"כ התובע, ובשערוך למועד הגשת הסיכומים - 22,570 ₪. לענין ההוצאות הנדרשות לעתיד בתחום הפסיכיאטרי, התבסס התובע בין היתר, על חוו"ד ד"ר ברוך, לפיה נדרש התובע לעבור טיפולים פסיכותרפיים, בתדירות של טיפול בשבוע, למשך כשלוש שנים, כאשר עלות כל מפגש הוערכה ע"י המומחה ב-285 ₪, ובסה"כ 42,750 ₪. הנתבעות טענו בסיכומיהן, בין היתר, כי עד מועד הגשת הסיכומים, שילמו הוצאות רפואיות שונות עבור התובע, אשר הסתכמו ב-46,456 ₪, ובשערוך עד מועד הגשת הסיכומים - 61,683 ₪. לענין הטיפול הפסיכיאטרי הנדרש, טענו הנתבעות, כי התובע לא התמיד בטיפולים, וכי הוא איננו מטופל, מזה מספר שנים, לאחר שניתנה חוות הדעת הפסיכיאטרית, ועל כן, יש להניח, כי לא ימשיך בטיפול, וממילא לא ידרש להוציא את ההוצאות הנטענות בסעיף זה. סבורני, כי יש לפסוק לזכות התובע, פיצוי בגובה מלוא ההוצאות הרפואיות שהוציא, ע"פ הקבלות שהגיש. יש לפסוק לזכותו גם את סכום ההוצאות עבור טיפולים פסיכותרפיים, ע"פ הערכת המומחה, ד"ר ברוך, שכן גם אם לא המשיך התובע עד כה בטיפול, הרי נוכח מצבו, ותפקודו במסגרת המשפחה, יש להניח, כי התובע ידרש לשוב ולהשתלב בעתיד, בטיפול הנדרש. סבורני, כי יש לפסוק לזכות התובע גם פיצוי עבור הוצאות טלפון ונסיעה, על דרך של אמדן גלובלי. זאת, משום שסביר, כי התובע נדרש בעבר להוציא הוצאות כאלה, עקב מצבו, לרבות הוצאות בגין נסיעות לצורך טיפולים, וידרש להוציא הוצאות בגין נסיעות לטיפולים פסיכותרפיים בעתיד, גם אם ניתן להניח, שיוכל לקבל את הטיפול, בישוב בו מתגורר, או בבאר שבע הסמוכה. סבורני, כי נכון לפסוק לזכותו בסעיף זה, פיצוי בסך 8,000 ₪. סכום ההוצאות הרפואיות ע"פ הקבלות, כמפורט לעיל, עומד בשערוך להיום על 23,323 ₪. לסכום זה יש להוסיף את ההוצאות בגין הטיפולים, ע"פ חוו"ד ד"ר ברוך - 42,750 ₪, ואת הפיצוי עבור הוצאות טלפון ונסיעות, בסך 8,000 ₪. הסכומים האמורים, מסתכמים לסך 74,073 ₪. 11. נוכח הנכות הרפואית שנקבעה לעיל (35%), זכאי התובע לפיצוי בסך 86,198 ₪, בגין כאב וסבל. 12. יש לנכות מן הסכומים שיפסקו לזכות התובע, את התשלומים התכופים ששולמו לו, אשר הסתכמו ב-18,000 ₪, ובשערוך להיום - 28,892 ₪. 13. ריכוז סכומי הפיצוי ע"פ האמור לעיל: פגיעה בכושר השתכרות - הפסדי שכר צפויים בעתיד (כולל הפסדי פנסיה) - 330,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - 35,000 ₪ הוצאות בעבר ובעתיד - 74,073 ₪ כאב וסבל - 86,198 ₪ סה"כ - 525,271 ₪ בניכוי תשלומים תכופים בסך - 28,892 ₪ סה"כ הפיצוי בניכוי תשלומים תכופים - 496,379 ₪ 14. הנתבעות תשלמנה אפוא לתובע, פיצויים בסך 496,379 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכום האמור, והוצאות המשפט, בסך 5,000 ₪. תאונת דרכיםשמיעה