מסגרת מוסד הבוררות והכללים לניהולו קבועה בחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 המסדיר גם את הביקורת השיפוטית עליו. מוסד הבוררות הוא הליך חלופי להליכים בפני ערכאות שיפוטיות ומטרתו לאפשר לצדדים המסכימים לבוא בשעריו להביא לסיום מהיר והוגן של המחלוקת ביניהם. יישוב סכסוכים פנימיים בין חברי קהילות שונות במסגרת שאינה חלק ממערכת המשפט הממלכתית הוכר בפסיקה וכך נאמר בעניין בוררות במסגרת חוגים שונים בעולם הדתי: "הצורך של חוגים שונים בעולם הדתי להיזקק למערכות חלופיות של הכרעה בסכסוכים הוא צורך מוכר וראוי. ואמנם, מוכרות מערכות שיפוט רבניות חלופיות שאינן קשורות למערכת השיפוט הרבני הממלכתי, המכריעות במחלוקות בין בעלי דין בקהילה. ניתן להקנות להן בהסכמת הצדדים סמכויות לשמש בוררים. הצורך של קהילות שונות במערכות הכרעה חלופיות בסכסוכים, המיוחדות להן, יכול לקבל מענה בפנייה למסגרות בוררות פנימיות, שאינן נימנות על מערכת השפיטה הממלכתית, אשר בתחומן ניתן לישב מחלוקות מכח הסכמת הצדדים. נתיב חלופי זה להתדיינות בערכאות השיפוט הממלכתיות, ניתן לפיתוח ולחיזוק על פי צורכי קהילות שונות והעדפותיהן" (בג"צ 8638/03 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח' (לא פורסם) סע' 20 (6.04.2006) וגם בג"צ 3269/95 כץ נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים ואח' פ"ד נ(4) 590, 608 (1996)). בשל אופי ההליך והעובדה שהסכם בין הצדדים הוא אבן היסוד עליה הוא מונח, נמנעים בתי המשפט, ככל האפשר, מלהתערב בתוצאותיו ועושים זאת רק במקרים בהם מתקיימות העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ פ"ד נז(6) 605, 616 (2003) וגם רע"א 8095/07 קרימברג נ' חן (לא פורסם) סע' 15 (28.01.2008)).יישוב סכסוכיםבוררות