הוחלט להקפיא באופן גורף את הטיפול בבקשות לאישורי שקילות תארים שהתקבלו משלוחת אוניברסיטת לטוויה בישראל עד גמר ההליכים הפליליים, ולאחר מכן, הוחלט באופן גורף שלא להכיר בתארים אלה כשקולים לתואר ישראלי לצרכי שכר. כנגד החלטות אלה, הוגשו על ידי מאות עותרים, עתירות שונות לבית המשפט הגבוה לצדק. העתירות נדונו במאוחד בפני בית המשפט העליון, אשר ביום 18/3/04 נתן בהן פסק דין, בבג"צ 3379/03 ועוד, מוסטקי ואח' נ' פרקליטות המדינה ואח', פ"ד נח(3) 856 (שייקרא להלן: "בג"צ מוסטקי הראשון"). כך, בין השאר, נאמר בפסק הדין שניתן בבג"צ מוסטקי הראשון בענין השתלשלות הארועים, ההחלטות והעתירות בפרשה: "...מיום הקמת הנציגות [הכוונה לנציגות בישראל של אוניברסיטת לטוויה] ביקשו בוגרי הנציגות 'אישורי שקילות' מוועדת השקילות לצורך מימוש הטבות השכר והאחרות אשר מוקנות להם כעובדי מדינה בעלי תואר אקדמי, וקיבלו אותם. הטבות אלה כללו: רמת שכר גבוהה יותר, גמול השתלמות, תשלום ותק מואץ לבעלי תואר שני מאוניברסיטת לטביה, גמול כפל תואר לעובדי הוראה וכן הטבות כספיות אחרות שהבוגרים היו זכאים להם כבעלי תואר אקדמי אשר שקילותו אושרה. בנוסף נחשבו בוגרי אוניברסיטת לטביה אשר שקילות התואר שבידיהם הוכרה, כבעלי תואר אקדמי לצורך עמידה בתנאי מכרזים בשירות המדינה. החל בחודש יוני 2001 הוקפא הטיפול בבקשות לאישור שקילות אשר הוגשו לוועדת השקילות על-ידי בוגרי הנציגות. בדיעבד נודע לעותרים, תלמידיה ובוגריה של הנציגות, כי בשל חקירת המשטרה בנושא פעילותה של נציגות אוניברסיטת לטביה הורתה פרקליטות המדינה, על דעת נציבות שירות המדינה, להקפיא את בדיקת הזכאות לקבלת אישורי שקילות. שלוש עתירות ... הוגשו על-ידי בוגרי הנציגות, שהם שוטרים, אנשי שב"ס ואנשי צבא קבע, כנגד החלטת ההקפאה. בהחלטה שנתקבלה בעתירות אלה נקבע כי על המשיבים לעתירות - ועדת השקילות, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים ופרקליטות המדינה - לקבל החלטה סופית בעניינם של העותרים עד ליום 1.10.2002. ביום 1.10.2002, במסגרת הדיון בעתירות המקוריות, נמסרה הודעה לבית-המשפט, ובה הודיעו משיבים אלה כי לא תוכר עוד שקילותם של תארים של נציגות אוניברסיטת לטביה לתואר ישראלי מוכר, וכי ייבנה מודל שיאפשר לבוגרים להוכיח את הזכאות לקבלת הטבות שכר בכפוף למתן זכות שימוע. ביום 20.3.2003 נתקבלה על-ידי נציב שירות המדינה וכן על-ידי הממונה על השכר ההחלטה הסופית שלא להעניק אישורי שקילות לבוגרי הנציגות שטרם קיבלו אישורי שקילות, ולשלול את אישורי השקילות שהוענקו בעבר לחלק מבוגרי הנציגות ... משמעותה של שלילת אישורי השקילות היא הפסקת תשלום הטבות השכר שניתנו מכוחם. כן נקבע כי בוגר הנציגות לא ייחשב כבעל תואר אקדמי לעניין עמידה בתנאי מכרז בשירות המדינה הדורש השכלה אקדמית. בהחלטה הסופית מפורטות שלוש חלופות שתעמודנה בפני בוגרי הנציגות, אשר אין לגביהם ראיות על כך שהשיגו את התואר בדרך בלתי חוקית או בלתי כשרה. האפשרות הראשונה היא עמידה בבחינה בתחום הלימודים שנלמד בנציגות והצלחה בה כתנאי להמשך קבלת הטבות השכר. יודגש כי עמידה בהצלחה בבחינה תזכה את הבוגר בהטבות שכר בלבד, אך לא באישור שקילות אשר מקנה זכויות גם במסגרת קידום בתפקיד ובמסגרת עמידה במכרזים. האפשרות השנייה היא תשלום סכום חד-פעמי על-ידי המדינה לבוגר בגובה 100% משכר הלימוד השנתי הנהוג באוניברסיטאות עבור כל שנת לימוד אקדמית שנלמדה על-ידי הבוגר, או בגובה שכר הלימוד החלקי ששילם הסטודנט בניכוי הטבות השכר שקיבל ממעסיקו. האפשרות השלישית הינה תוספת שכר אישית בשווי 20% מהתוספת שכל בוגר היה זכאי לה במועד קבלת התואר, אילו היה התואר שקול לתואר ישראלי מוכר, או 2% מהשכר לשעה שהבוגר היה זכאי לו באותו מועד - הגבוה מבין השניים. התנאי למימוש כל אחת מהחלופות הוא חתימה על כתב ויתור על כל זכות או טענה כלפי מי מרשויות המדינה. האפשרות למימוש החלופות השנייה והשלישית עומדת גם למי שניגש למבחן ונכשל בו. עוד נקבע בהחלטה הסופית כי בכל הנוגע לבוגרי הנציגות שיש נגדם ראיות לכאורה כי השיגו את התואר שלא כדין או בדרך לא כשרה, יופסקו ההטבות שניתנות להם, ולא תעמוד להם הזכות לבחור באחת מהחלופות המוצעות לעיל. ביום 30.3.2003 התקיים דיון נוסף בעתירות המקוריות. לאור ההחלטה הסופית שנתקבלה נקבע בפסק-הדין, בין היתר, כך: 'מן הראוי כי העותרים יגישו עתירה חדשה בעניין נשוא הבקשות שלפנינו. כפי שציינו בעל-פה - ובהסכמת בא-כוח המדינה - יוצא בעתירה (חדשה) זו צו-על-תנאי והן תקבענה במהירות לדיון ולהכרעה'. בהמשך ההליכים הוצא על-ידינו ביום 31.7.2003 צו ביניים בשש העתירות לעיכוב ביצוע ההחלטה הסופית לגבי שלילת השקילות מבוגרי הנציגות אשר קיבלו בעבר אישור כאמור.". בית המשפט העליון החליט - למעשה - לקבל את העתירות שנדונו בפניו בבג"צ מוסטקי הראשון ולפסול את ההחלטה לגבי שלילתם הגורפת של אישורי השקילות. זאת בשל כך שלא התקיים שימוע לכל אחד מבוגרי האוניברסיטה ושלא נאספה תשתית עובדתית מספקת המצדיקה קבלת החלטה גורפת. כך, בין השאר, קבע שם בית המשפט העליון: "על יסוד האמור לעיל מסקנתי היא שהמשיבים לא קיימו את זכותם של העותרים ושל מודום להישמע קודם קבלת ההחלטה הסופית. ... היה ראוי שהזכות להישמע תקוים עוד קודם גיבוש עיקרי ההחלטה ביום 1.10.2003. מכל מקום, בוודאי היה צורך לקיימה קודם קבלת ההחלטה הסופית. בנסיבות המקרה מחדל זה של המשיבים מצדיק את ביטול ההחלטה הסופית. .... התשתית העובדתית שעל-פיה נתקבלה ההחלטה הסופית, הייתה חסרה ולקויה." וכן: "אכן, אין דומה שימוע מאוחר לשימוע הנעשה לפני קבלת ההחלטה, אך עדיין אין לשלול כי ניתן לקיים שימוע אשר מאפשר קבלת תמונה מלאה של העובדות והנסיבות הצריכות לעניין, ועל-פיה יוחלט כפי שיוחלט. הגענו למסקנה שראוי להשאיר בידי המדינה את האפשרות לקיום שימוע כאמור בדרך אשר תקיים כהלכה חובה זו. ייתכן מאוד שהמימצאים אשר נתגלו בחקירת המשטרה, אף שהם מתייחסים למעטים מבין הבוגרים בלבד, הם מצדיקים בחינה נוספת לאחר קיום שימוע מתאים אם אין למנוע מן הבוגרים, לרבות העותרים, את ההטבות הכרוכות בקבלת תארים אקדמיים ששקילותם אושרה או מתבקשת. הדבר נתון לשיקול-דעתם של הגורמים המחליטים מטעם המדינה. הנחתנו היא שאם יתקיים שימוע כזה, השימוע ייעשה בלב פתוח ובנפש חפצה.". בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ מוסטקי השני, נדחו - ככלל - העתירות בענין ההליכים שהנתבעת נקטה לשם מימוש זכות הטיעון על פי המתחייב מפסק הדין בבג"צ מוסטקי הראשון. עם זאת, נקבע כי עותרים שסרבו לשתף פעולה בעת הראיון, יוכלו להיות מוזמנים לראיון חוזר. בנוסף, הודיעה הנתבעת כי היא חוזרת בה מההנמקה של אי-ההתאמה של תארים שונים לתוכניות הלימודים ולדרישות האוניברסיטה. נביא כאן ציטוטים מפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ מוסטקי השני: "ביום 5.11.2006 הגישו המשיבים את הודעתם, בהתאם להחלטת בית המשפט. בהודעתם עדכנו המשיבים כי נוכח הערות בית המשפט בדיון ובנסיבותיו המיוחדות של המקרה, הוחלט שלא לעמוד על טענת אי ההתאמה לתכנית הלימודים ולדרישות באוניברסיטת האם. בהתאם לכך, המשיבים הודיעו כי יחלו בהנפקת אישורי שקילות למעל 1,200 בוגרי תואר ראשון במנהל עסקים, אשר לגביהם הנימוק היחיד לדחיית הבקשה היה נימוק אי ההתאמה. עוד הודיעו המשיבים כי החליטו לאפשר ראיון חוזר לכ-620 בוגרים, אשר בקשתם נדחתה מאחר שלא שיתפו פעולה במהלך הראיונות, לרוב בעצת עורכי דינם. באשר לבקשת העותרים לעיין בעבודות, המשיבים הבהירו בהודעתם כי במהלך הראיונות האישיים ניתנה לכל אחד מן הבוגרים האפשרות לעיין בחומר המגבש נגדו חשדות ולהתייחס אליו. כן צויין כי כל בוגר שביקש זאת, קיבל הקלטה של הראיון האישי וצילום של עבודת הגמר. לשיטת המשיבים, ההליך בוצע באופן הוגן, ולפיכך אין מקום לסטות ממנו ולאפשר לעותרים שיתראיינו בשנית לקבל את העבודות המקוריות לידיהם שלא במסגרת הראיון. בעקבות הסרת נימוק אי ההתאמה, אושרו בסך הכל כאלפיים בקשות שקילות, אשר מהוות כמחצית ממספר הבוגרים שרואיינו על-ידי המשיבים. מהדיון עלה כי עקב עדכוניהם של המשיבים, נותרו כיום בפי העותרים מספר טענות עיקריות: ראשית, לטענת העותרים יש לאפשר ראיון חוזר גם לבוגרים אשר בקשותיהם נדחו בשל ממצאים פרטניים, ולא רק לאלה אשר סירבו לשתף פעולה עם המראיינים. לשיטתם, אין זה סביר כי מצבם של בוגרים אשר ניסו לשתף פעולה במהלך הראיון האישי, אך נכשלו בו מאחר שלא היו מוכנים למתכונת בה בוצעו הראיונות, יהיה גרוע יותר ממצבם של בוגרים אשר סירבו לשתף פעולה לחלוטין ... שלישית, העותרים טענו כי נדרש מנגנון ערעור, אשר יאפשר לבוגרים שבקשותיהם נדחו להשיג על ההחלטות ... זכאות לראיון חוזר איני רואה כי יש מקום לקבל את טענתם הגורפת של העותרים. לכלל הבוגרים נערך ראיון אישי, בו נבחן אופן השגת התואר האקדמי על-ידי הבוגר. העובדה שכמחצית מהבוגרים נמצאו זכאים לאישור שקילות, מבלי שעומדת כנגדם טענה פרטנית כלשהי, מעידה על כך שאין בסיס לניסיונם של העותרים להציג את הראיונות כבלתי סבירים. זאת ועוד; גם לבוגרים אשר בקשותיהם נדחו בשל טענות פרטניות שונות עמדה האפשרות להשיג על ההחלטה, והשגות אלה נבחנו כולן על ידי המשיבים. מהדיון שנערך בפנינו עלה כי חלק מהשגות אלה התקבל, עובדה אשר יש בה כדי להעיד על כך שההשגות נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח, ולא על מנת לצאת ידי חובה. משהגיעו המשיבים למסקנה כי קיימות בעניינם של חלק מהבוגרים ראיות מינהליות המצדיקות מסקנה כי תואריהם הושגו במרמה, וזאת חרף ההזדמנות שניתנה לבוגרים לשכנע את המשיבים כי התארים הושגו בדרכים כשרות, אין מקום לחייב את המשיבים לערוך ראיונות אלה פעם נוספת. עם זאת, אין גם לקבוע באופן גורף כי כל הבוגרים אשר בקשותיהם נדחו מסיבות פרטניות לא יהיו זכאים לראיון חוזר, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו. ההליך שבפנינו אינו המסגרת המתאימה לבחינת טענותיהם הפרטניות של העותרים באשר להחלטה שהתקבלה בעניינם, שכן דחיית בקשתו של כל אחד מהם התבססה על נסיבות הרלוונטיות לעניינו שלו. משכך, כל בוגר אשר טוען שעניינו לא טופל בדרך נאותה, יהיה רשאי לפנות למשיבים בהשגה מנומקת על ההחלטה בעניינו. המשיבים יבחנו, כפי שעשו עד כה, כל השגה לגופה, ויקבעו, על פי שיקול דעתם, אם יש מקום לערוך לבוגר ראיון חוזר, או לשנות את ההחלטה בעניינו ללא קיום ראיון נוסף. במסגרת שיקוליהם יבחנו המשיבים טענות לפיהן לא הוצגה לבוגר עבודתו, חרף העובדה שנטען כי נמצאו בה פגמים; או כי לא ניתנה לבוגר הזדמנות הוגנת להתייחס לטענות שהועלו נגדו; וכן כי הבוגר נשאל שאלות בקיאות הנוגעות לפרטים שוליים בחומר שלמד; וכל נסיבה אחרת אשר עשויה להעיד על כך שדחיית בקשתו של הבוגר נבעה מאופן התנהלות הראיון, ואין בה בהכרח כדי להעיד על כך שתוארו הושג בדרכים לא כשרות. מנגנון ערעור באשר לטענת העותרים כי יש ליצור מנגנון שיאפשר הגשת ערעור על החלטת המשיבים, הרי שכפי שציינתי לעיל, המשיבים בדקו ובודקים כל השגה אשר מוגשת להם באופן פרטני ומעמיק. מהדיון שהתקיים לפנינו עלה כי חלק לא מבוטל מהשגות אלה התקבל, וההחלטה בעניינו של המשיג שונתה. נראה כי המשיבים משקיעים מאמצים ניכרים בבחינת השגותיהם של הבוגרים, במטרה להגיע לתוצאה ראויה בעניינו של כל בוגר. בנסיבות אלה, איננו רואים מקום להתערב בשיקול דעתם של המשיבים באשר לאופן הטיפול בבקשות העותרים או בהשגות המוגשות על ההחלטות בבקשות אלה. ... סיכומם של דברים, ענייננו בפרשה אשר נמשכת מזה מספר שנים, מאז הגשת הבג"ץ הראשון. בעקבות פסק הדין בבג"ץ הראשון, ובמהלך התנהלות ההליכים בעתירה שבפנינו, חלו מספר שינויים בנסיבות ובעמדות המשיבים. ... מסקנתנו היא כי ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי, וכי המשיבים השקיעו מאמצים ראויים להסדרתו. אך טבעי הוא כי חלק מהבוגרים אשר בקשותיהם לאישור שקילות נדחו, אינם שבעי רצון מתוצאות ההליך. עם זאת, לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים, נוכח קביעת בית המשפט בבג"ץ הראשון כי המדינה רשאית לשלול את הזכות להטבות מבוגרי אוניברסיטת לטביה, כאשר קיימות הוכחות ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על-פי מבחן הראיה המינהלית, שהתואר שלהם הושג בדרכים שאינן הולמות הליך של השגת תואר אקדמי. כפי שהובהר לעיל, בוגרים אשר להם טענה מבוססת, המצביעה על פגם בבחינת עניינם הפרטני, יהיו רשאים לפנות למשיבים בהשגה, וזו תיבחן לגופה.". בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)