התובעים הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם ואף הוכיחו, כי פוטרו מעבודתם מחמת היותם ערבים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אפליית עובדים ערבים - פיטורי עובדים בגלל היותם ערבים: 1. התובעים הגישו תביעה לתשלום פיצויי בגין פיטורין שלא כדין, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, דמי חגים ופיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה. התביעה לתשלום דמי חופשה ודמי הבראה נזנחה על ידי התובעים בסיכומים. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. התובעים עבדו כמוכרנים בסניפי הנתבעת בהרצליה. ב. הנתבעת הנה רשת אופנה בעלת רשת סניפים ברחבי הארץ. ג. התובע 1 הועסק מיום 6/7/2008 ועד סוף חודש ספטמבר 2009. התובע 2 הועסק מיום 9/10/2008 ועד סוף חודש ספטמבר 2009. התובע 3 העוסק מיום 21/9/09 ועד 16/10/09. ד. נסיבות סיום עבודתם של התובעים שנויות במחלוקת. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - שלושת התובעים, מק דני זרך, מנהל סניף הנתבעת בהרצליה, מר לואי חריב, עובד הנתבעת, גברת רויטל פרטוק, עובדת הנתבעת והגב' אוראלי לוי מנהלת הנתבעת. 4. נסיבות סיום העסקתם של התובעים טענתם המרכזית של התובעים הנה, כי פוטרו מחמת היותם בני העדה הערבית. לטענתם, הגברת רויטל פרטוק, בשעתו מתאמת רשת החנויות של הנתבעת, הורתה למנהל סניף הרצליה בנתבעת, לפטר את התובעים מחמת היותם ערבים. לטענת התובעים, על מנת להסוות את הסיבה לפיטוריהם, הנתבעת טענה, כי הם פוטרו בשל עבירות משמעת חמורות. 5. הנתבעת טענה, כי התובעים מעולם לא פוטרו אלא זנחו את עבודתם לאחר שנתפסו על ידי קב"ט הנתבעת מבצעים עבירות משמעת ולאחר שנערך להם שימוע. 6. המסגרת הנורמטיבית סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה עניינו איסור הפליה בעבודה ונקבע בו כדלקמן: " לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם... בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים;A (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". על זכות השוויון ואיסור ההפליה כבר נפסק, (דב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין ואח' נ' אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 48, להלן: פס"ד פלוטקין")): "הנה כי כן הזכות ליחס שוויוני הוא מערכי היסוד של שיטת משפט דמוקרטית. השוויון נחשב בפסיקתנו, הן זו של בית המשפט העליון והן זו של בית הדין הארצי לעבודה, לזכות יסוד עוד טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם. אלא שכיום, לאחר חקיקת חוק היסוד, "עלתה הזכות כיתה". היא כיום זכות חוקתית. לא נראה לי, כי ניתן לדבר על כבוד וחירות לאדם ללא שוויון, ושוויון בעבודה על אחת כמה וכמה. חלק ניכר מחיינו אנו מבלים בעבודה, והפליה והשפלה אין להרשותם במקום עבודה. עלינו לפרש גם את החוקים הקודמים לחוק היסוד ברוחו". סעיף 9 (א) (2) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קובע את נטל ההוכחה החל על המעביד: 9. (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים -אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". בדבר הקושי להוכחת התנהגות מפלה כבר נפסק, כי אין צורך שתתקיים כוונה רעה אלא די בקיומה של התנהגות פסולה, הלכה למעשה. על כן, הלכה פסוקה היא כי במידה והמתלונן מבסס עילה לכאורה בלבד לקיומה של התנהגות פסולה, עובר נטל הראיה על המעביד לסתור את האמור (ראה פס"ד פלוטקין): "זהו פן שני של הקושי להוכיח התנהגות מפלה. לא רק שאין צורך להוכיח כוונה, אין צורך שתתקיים כוונה רעה, אלא גם, במידה וההתנהגות היתה פסולה, הרי לאחר שהמתלונן או המתלוננת מבססים עילה לכאורה עובר הנטל אל המעביד לסתור את הטענות. גישה זו משלימה את הגישה, שאין צורך להוכיח כוונה על מנת להטיל אחריות על מאן דהו. על כן הנטל הראשוני מונח על כתפי העובד אך משהעובד הביא ראשית ראייה, די בכך כדי להעביר את הנטל על כתפי המעביד" 7. ייאמר כבר עכשיו, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי התובעים הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם ואף הוכיחו, כי פוטרו מעבודתם מחמת היותם ערבים. מר זרך העיד בעניין נסיבות פיטוריהם של התובעים וטען, כי התבקש על ידי הגברת פרטוק לפטר את התובעים וכי הסיבה לכך הייתה ברורה - היותם ערבים. לדבריו, מזה זמן מה, טרם בקשתה המפורשת של הגברת פרטוק, היו מתקיימות עמו שיחות בעניין העסקת ערבים בסניפי החברה ועל כך שהדבר גורם נזק לתדמית החברה, "ש. באותה תקופה ביום שקבלתי אותו לא הייתה הוראה ברורה שלא לקבל עובדים ערבים. הייתה בקשה והיו דבורים ופניות אלי שעובדים ערבים מזיקים לרשת ספציפית על התובע 3 לא הייתה הוראה ביום קבלתו. ש. הבקשות היו רק מרויטל? ת. רויטל פנתה אליי. ש. הערות אלה היו רק מרויטל? ת. כן. ש. מתי עוד חוץ משיחת הטלפון מתי שמעת את זה. ת. היו עוד שיחות הייתה שיחה טלפונית והיה גם שיחה פרונטלית שבהם גם התבקשתי בסניף שבעת הכוכבים התובעים לא יעבדו בגלל שהם ערבים ולא מתאימים. וגם בכלל העסקת עובדים ברשת מזיקה לתדמית של הרשת", (עמ' 15 לפרוט' ש' 1-11). מר זרך הבהיר בתצהירו כי מאז חודש 8/09 עת מונת למנהלת, התבקש הוא מספר פעמים, לפטר עובדים מחמת היותם ערבים בטענה כי הם פוגעים בתדמיתה של הרשת. לדבריו משהגברת פרוטק ראתה כי הוא אינו שלם על ההחלטה לפטר את העובדים הערבים שלחה זו את קב"ט הנתבעת על מנת להגשים את מטרתה לפטרם מעבודתם מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי לאחר פיטורי התובעים 1 ו - 2 התקיימה שיחה בין מר דני זרך לגברת רויטל פרוטק. בשיחה נאמר על ידי הגברת פרטוק, כי היא איננה מעוניינת להעסיק עובדים מטייבה או עובדים מטירה. זרך הבהיר, כי לאחר אותה שיחה התבקש הוא לפטר אף את הנתבע 3. בשל חשיבות הדברים להלן דבריה של הגברת פרוטק כפי שנרשמו בתמליל, "רויטל: ... תקשיב, שלחת לי טופס 101 של איזה מישהו שגר ב - טול-כרם, אני יודעת איפה הוא גר? באיזה רצועת עזה, אני יודעת איפה? מה השם שלו? יחיא. דני: מה? רויטל: אתה שומע אותי? כן, כן, איפה הוא גר דני: ... בטיבה רויטל: בטייבה. אני לא מוכנה שאנשים מטייבה יעבדו אצלנו בחנות. דני: למה מה הבעיה רויטל: לא, אני לא מוכנה, אני מ- לא רוצה שאנשים מטייבה יעבדו בהרצליה. מה זה מה אני לא רוצה את זה בכלל אתה רוצה מישהו ערבי שהוא גר ב - באיזור שלנו סבבה מה זה אתה רושם לאסוף 36 ₪ נסיעות ליום. דני: תראי כולם אצלנו... רויטל: אני לא מוכנה אנשים מטייבה זה לא משנה אני רוצה אנשים מישראל. דני: טייבה זה בישראל זה ליד כפר סבא רויטל: לא משנה שזה ליד כפר סבא אני לא רוצה אותו. ... רויטל: אז או קיי בוא נחפש עובדים קצת ב - ב - ברמה הרבה יותר רצינית ונכנס לזה ברמה הרבה יותר אה רצינית ונתחיל לחפש אנשים אחרים לא להביא אנשים מטייבה בסדר דני: ואם אה כאילו יש לי בחורה גם מתחילה, מטירה רויטל: לא רוצה מטירה תגיד לי למה אתה לא. דני: והיא באה עם אוטו גם כן, זה לא משנה רויטל: תגיד לי אבל למה אתה מביא לי את כל האנשים האלה אתה לא יכול למצוא אנשים רגילים, מטירה ומטייבה (צוחקת) מה יש לך:? ... רויטל: תנסה לא להזמין לפה, להביא, אבל לא מ - מהמקומות האלה. זה לא מתאים. דני: ... אני מנסה להביא קודם כל כאלה שימכור, זה,זה רויטל: אוקי שימכ - קודם כל שימכור זה דבר ראשון, אבל אני לא רוצה, כמה שפחות אנשים כאלה, לא מתאים לי". 8. לאור דרישותיה של הגברת פרטוק, פנה מר זרך לכל אחד מהתובעים ומסר להם כי הם מפוטרים. התובעים טענו, כי לא ידעו מה הסיבה לפיטוריהם. לאחר זמן מה, פורסמה כתבה בערוץ 2 ממנה עלה, כי התובעים פוטרו מחמת היותם ערבים ורק אז התבררה להם לטענתם, סיבת הפיטורין. 9. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי התובעים הצליחו להעביר לפתחה של הנתבעת את נטל הראיה כי לא פוטרו מחמת היותם ערבים. הראיות שהובאו על ידי התובעים ובפרט, השיחה שנערכה בין הגברת פרוטק ומר זרך מהווה ראיה כבדת משקל כי הסיבה לפיטוריהם נעוצה באפליה אסורה. טענת הגברת פרטוק, כי דבריה הוצאו מהקשרם וכי בשיחה הלינה על המרחק בין מקום מגוריהם של העובדים מטייבה ומטירה למקום עבודתם אינה מקובלת עלינו ודבריה בשיחה העידו באופן ברור על העדפה מחמת עדה ולא פסילה מחמת מקום מגורים. 10. הנתבעת טענה כאמור, כי התובעים פוטרו בשל עבירות משמעות. לטענתה, התובע 1 נמצא מחסיר מקופת החנות כסף במזומן והתובע 2 נמצא נוטל בגדים של החברה ללא ששילם על כך. ייאמר כבר עכשיו, כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח, כי הסיבה לפיטורי העובדים הייתה עבירת משמעת. טענת הנתבעת, כי התובעים נמצאו מבצעים עבירות משמעת חמורות כפי שנטען לא הוכחה, לא הובא כל תיעוד על כך וקב"ט הנתבעת אשר לכאורה מצא את התובעים מבצעים את העבירות לא הגיע למתן עדות. 11. התובע העיד לגבי הביקורת שנערכה ביום 22/9 בסניף בו עבד, "ש. לגבי 22/9 אתה יכול לספר לי על האירוע? ת. ביום זה הייתי עובד גם בחנות עובד אחד במשמרת כי החנות הייתה קטנה, בתחילת היום במשך היום הייתה לקוחו שרצתה לקנות עם מזומן של 200 ₪ ולא היה באותו רגע עודף להחזיר לה מהקופה ואז נתתי לה כסף ממני, ואת הכסף שנתנה לי שמתי מעל הקופה. בסוף היום רציתי לשים את מה שמגיע לקופה ומה שמגיע לי לקחת מהעודף לאחר שאני אפרוט בסוף היום", (4 לפרוט' ש' 22- עמ' 5 ש' 5). וכן, "הקבט החדש בא אלי ביום ראשון לעבודתו באותו יום שפרטתי את הכסף. ש. מה הוא אמר לך? ת. הוא בדק ושאל מה זה. למה יש חוסר? אמרתי לו בגלל שלקוחה שרצתה לקנות לא היה לו עודף ונתתי לה עודף ממני בסוף היום אני שם מה שמגיע לקופה כי לא היה עודף בקופה להחזיר ללקוחה. ש. היה אצלך בכיס אמרת בסוף היום? ת. זה היה על הקופה", (עמ' 21-27). התובע 1 טען, כי מדובר בניסיון להכפיש את שמו ולהציגו כגנב. מעולם לדבריו לא היה חוסר בקופה ותמיד הייתה התאמה מלאה בין הסכומים הנמצאים בקופה לבין הרישומים בקופה. זרך העיד בעניין זה והבהיר, כי לא היה שום רבב בהתנהגותו של התובע וכי מקרים כאלה קורים בהרבה סניפים. התובע 2 העיד אף הוא על נסיבות פיטוריו והכחיש את טענות הנתבעת מכל וכל, "ש. לגבי האירוע 23/9 אתה יכול לספר לי מה קרה? מפנה לסעיף 6 לתצהיר שלך? ת. (העד קורא)באותו יום נכנסתי למשמרת בסניף הרצליה בשבעת כוכבים שלא תמיד עבדתי שם. לפעמים היו שולחים אותנו מסניף לסניף כדי לעשות משמרת שאף אחד לא עושה. באותה תקופה עבדתי שם. יום אחד היה לי גינס פגום שהייתי צריך להחליף אותו. בקשתי מראש להחליף והוא נתן לי אישור להחליף אותו. באותו יום שבא הקבט אני החלפתי את הגינס. היה בתוך השקית הגינס שהוחלף החדש עם פתק החלפה והכל היה ברור ושקוף. לא הייתה שום בעיה אחרת שיאשימו בגניבה. באותו רגע הקבט התחיל לחפש כל מיני דברים כדי להמציא סיפור למשל נכנס למחסן והוציא לי גינס פגומים והתחיל לשאול אותי מאיפה הגינסים האלה. ואני לא עובד בסניף ההוא. התחלתי לומר שאני לא יודע מאיפה הגינסים האלה. הוא אמר לי איך אתה עובד בסניף שאתה לא יודע מה קורה פה. אמרתי שאני לא אחראי פה. אני רק מוכרן. היה לי עוד שקית שקניתי קפושן לנור הייתה קבלה והיה הכל. לא דיבר איתי כלום על זה. הגינס שהחלפתי הוא לקח את הפגום וגם את החדש", (עמ' 10 לפרוט' ש' 3-14).. התובע 2 טען אף הוא כי מדובר בניסיון להכפיש את שמו ולהציגו כגנב. לדבריו, קיבל אישור להחלפת בגדים ממנהל הסניף אשר לא ראה בכך כל פסול וכי המכנס החדש הועבר במלאי באמצעות קבלת החלפה מהקופה על פי הנהלים. זרך העיד בעניין זה והבהיר כי התובע הודיע לו מבעוד מועד כי ברצונו להחליף ג'ינס פגום וכי ניתן לו אישור על כך. לגבי התובע 3 נטען, כי הפסיק לעבוד מיוזמתו לאחר שהנתבעת סירבה לשלם לו נסיעות בסך של 40 ₪ ליום. התובע 3 טען אף הוא בעדותו, כי פוטר על ידי מנהל החנות בהוראה של הגברת פרטוק. 12. יובהר, גרסת הנתבעת באשר לביצוע העבירות החמורות נטענה בשפה רפה, באופן כוללני וללא פירוט מספק. על מנת להוכיח ולבסס טענות קשות מסוג זה, שהופנו כלפי התובעים, יש לעמוד בנטל הוכחה גבוה ולספק גרסה מבוססת יותר אשר עונה על התנאים הקיימים בחוק. 13. כאמור לעיל התרשמנו, כי התובעים פוטרו מחמת היותם ערבים וכי הניסיון להצדיק את פיטוריהם בביצוע עבירות משמעת לא צלחה. הנתבעת למעשה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולא הוכיחה, כי פיטרה את התובעים שלא מחמת עדתם. 14. התובעים פוטרו ולא התפטרו גרסת הנתבעת, כי התובעים לא פוטרו אלא זנחו את עבודתם נדחית. התובע 1 העיד על נסיבות פיטוריו על ידי הנתבעת, ש. מתי הודיעו לך שאתה עוזב? ת. לאחר יומים בערך למיטב זכרוני. המנהל התקשר אלי ואמר לי שרויטל מנהלת רשת של האזור לא רוצה אותך בעבודה ללא נמוק. ש. מפנה לסעיף 7...... לא שאלת למה? ת. שאלתי אבל לא קבלתי תשובה. ש. לא אמרת לדני תברר למה לא רוצים אותי בעבודה? ת. שאלתי אותו. הוא אמר שאין לו תשובה ונימוק על זה. החלטה של ההנהלה", (עמ' 7 לפרוט' ש' 1-7). וכן, "ש. מי פיטר אותך? ת. אמר לי דני שמנהלת הרשת לא רוצה אותי בעבודה ללא נימוקים. ש. לא אמרו לך אתה מפוטר? אתה בחרת לא להגיע יותר לעבודה? ת. אמרו לי במפורש שרויטל לא רוצה אותי בעבודה יותר ואתה מפוטר", (עמ' 7 לפרוט' ש' 15-18). התובע 2 אף הוא העיד בעניין זה, "מתי הודיעו לך שאתה עוזב את החברה? ת. יומיים אחרי. המנהל הודיע לי אתה לא עובד פה. ... ש. מפנה לסעיף 7,..... שאלת את דני למה לא רוצים אותך בעבודה יותר? ת. שאלתי אותו והוא אמר שרויטל לא רוצה אותי בעבודה", (עמ' 10 לפרוט' ש' 26- עמ' 11 ש' 1). מר זרך העיד אף הוא בעניין, "ש. רויטל אמרה לך שלא יגיעו יותר לעבודה, היא לא אמרה לך שהם מפוטרים? ת. היא אמרה שלא יגיעו יותר לעבודה ואת זה צטטתי לעובדים. ש. לא בדקת עם רויטל את הסיבה? ת. את הסיבה ידעתי מהבקשות חוזרות ונשנות לגבי שני העובדים גם לפני המקרה. רויטל אמרה שיש בעיה איתם ושלא יגיעו יותר למשמרות. ש. שאלת מה הבעיה. ת. לא שאלתי. לפני זה כמה פעמים בקשה לפטר אותם על רקע הלאומי שלא מתאים לקהל ולמותג של שבעת הכוכבים", (עמ' 17 לפרוט' ש' 9-16). יובהר, כי הנתבעת לא הציגה גרסה ברורה וחד משמעית בעניין זה ולא ניתן היה להבין מכתבי טענותיה האם היא עומדת על כך אם לאו. כך למשל בעדותה של הגברת אוראלי לוי אשר אינה שוללת את הטענה שהופנתה כלפי כי התובעים פוטרו ואף מפרטת את הסיבה לכך, "ש. מדוע לא הסתפקתם בנזיפה או התראה לתובעים ולא בפטורים מידים. ת. עסק האופנה הוא עסק מאוד דינמי. יש לנו חנויות רבות בכל הארץ וזה מקשה לשלוט בכל עובדים. ואם יש לנו חשש לגניבה או להתנהלות לא תקינה לא לוקחים סיכון במקרים כאלה", (עמ' 26 לפרוט' ש' 7-10). 15. מהאמור לעיל התרשמנו, כי התובעים פוטרו מעבודתם כאמור ולא התפטרו. לא הובאה בפנינו כל ראיה לכך שהתובעים זנחו את מקום עבודתם, כל דרישה מהנתבעת שהופנתה אל התובעים לחזור לעבודתם וכיוצא בזה. ברור היה מהנסיבות הקיימות בתיק כי התובעים התבקשו לעזוב את עבודתם לאחר ביצוע "העבירות החמורות" לכאורה כפי שטענה הנתבעת. כל גרסה אחרת איננה מתיישבת עם הראיות הקיימות בתיק ועם השכל הישר. 16. אי עריכת שימוע מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי התובעים פוטרו מעבודתם ללא שנערך להם שימוע. טענת הנתבעת, כי נערך לתובעים שימוע על ידי קב"ט הנתבעת איננה יכולה לענות על התנאים הקבועים בחוק לקיומה של זכות השימוע. קב"ט הנתבעת אינו משמש בתפקיד ניהולי בחברה, לא היה אחראי באופן כלשהו על העסקתם של התובעים ולא היה מוסמך לפטר עובדים. לא זו אף זו, לא הוכח כלל שנעשה להם שימוע כפי שטענה הנתבעת ולא הוצג כל פרוטוקול בעניין. העיד על כך הגברת אוראלי לוי, "ש. מדוע לא ערכתם שימוע לתובעים? ת. אני יודעת שנערך שימוע על ידי הקב"ט. ש. זה בסדר מבחינתכם. ת. כן. השימוע הראשוני. ש. יש לך פרוטוקול של השמוע. ת. ברוב המקרים אין לנו פרוטוקול לשימוע", (עמ' 20-25). 17. הסעד הראוי פיטורין שלא כדין בנסיבות המפורטות מצאנו כי על הנתבעת לפצות את התובע 1 ואת התובע 2 בסך של 20,000 ₪ כל אחד כפיצוי בגין פיטורין שלא כדין. התובע 3 יפוצה באופן יחסי ולאור תקופת העסקתו בסכום של 7,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורין שלא כדין. השיקולים לגובה הסעד - לא הוכחה מדיניות מפלה של הרשת כולה - מהראיות שהובאו בפנינו הגענו לכלל מסקנה, כי אין זו מדיניות הנתבעת להפלות עובדים מחמת עדתם. שוכנענו, כי בפיטורי התובעים נפל פגם והם אכן פוטרו מחמת היותם ערבים וכי הם הופלו על ידי הגברת פרוטק, אמנם כגורם ניהולי בנתבעת אך יחד עם זאת, אין לראות בה כמי שמייצגת את מדיניות הנתבעת. יובהר בעניין זה כי הנתבעת צירפה לכתבי טענותיה ראיות לכאורה לפיהם היא מעסיקה עובדים ערבים ברשת. תקופת העסקה של התובעים שוכנענו, כי הסעד הכספי שנפסק לתובעים מהווה פיצוי הולם לאור תקופת העסקתם בנתבעת. התובע 1 עבד כשנה ושלושה חודשים, התובע 2 עבד כמעט שנה ואילו התובע 3 עבד כחודש אחד בלבד. בנסיבות אלו, אמנם התובעים זכאים לפיצוי אך יחד עם זאת, לא לפיצוי המקסימאלי אליו התכוון המחוקק. היעדר חרטה אחד השיקולים לחומרה אשר נלקחו בחשבון לצורך חישוב גובה הסעד הנו היעדר החרטה של הגברת פרטוק כפי שבא לידי ביטוי בעדותה בבית הדין. הגברת פרטוק סרבה לקחת אחריות על דבריה הפוגעניים, העידה באופן מגמתי ומתחמק ובכך למעשה ביססה את גרסת הנתבעת. 18. הסעדים הנתבעים נקדם ונאמר, כי התובעים לא צרפו לכתבי הטענות שלהם את מלוא תלושי השכר אלא תלוש שכר אחרון בלבד. התובעים לא פרטו ולא כימתו באופן ברור את התחשיב עליהם הם מסתמכים בכל רכיב תביעה. יחד עם זאת, הנתבעת לא התמודדה עם חישובי התובעים ולא הציגה כל גרסה נגדית אחרת. לאור כל האמור לעיל ובהיעדר ראיה אחרת, יחושבו הסעדים על פי תלוש השכר האחרון של התובעים אשר צורף לתיק. 19. התובע 1 על פי תלוש השכר האחרון שכרו הקובע של התובע יעמוד על סך של 4006 ₪. פיצויי פיטורין - אין ספק שהתובע פוטר ולא שולמו לו פיצויי פיטורין. לאור האמור התובע זכאי לפיצויי פיטורין לפי החישוב הבא - 4006*15/12 = 5007 ₪. דמי הודעה מוקדמת - אין חולק, כי לא ניתנה לתובע 1 הודעה מוקדמת על פי דין ועל כן הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך של 4006 ₪. שימוע - כפי שנקבע לעיל לא נערך לתובע שימוע על פי דין ובנסיבות הקיימות בתיק זה כאשר אנו מתחשבים בתקופת העסקתו ובסעדים הכספיים שנפסקו לתובע אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בגין היעדר שימוע בסך של 4006 ₪. חגים - התובע תבע דמי חגים בסך של 2,000 ₪, שוב ללא פירוט. התובע לא הביא כל ראיה כי לא שולמו דמי חגים כאמור, כי עבד בימי החג או יום לפני ויום אחרי וכאמור, לא צורפו לתיק כל תלושי שכר מלבד תלוש השכר האחרון. הנתבעת טענה, כי מבדיקה שערכה נמצא כי התובע 1 זכאי לתשלום עבור 2 ימי חג וכי בימי חג קיבלו התובעים שכר בשיעור של 150%. כמו כן, כפי שנטען על ידי הנתבעת שולמו לתובע1 תשלומים לאחר הגשת כתב התביעה דמי חופשה ודמי חגים בסך של 1819 ₪. לאור האמור התביעה ברכיב זה נדחית. הפרשות סוציאליות - התובע 1 טען כי הם זכאי להפרשות סוציאליות בסך של 4,500 ₪, שוב ללא כל פירוט וללא כל תחשיב. לאור האמור, ובהיעדר פירוט מינימאלי, ללא כל תחשיב או כימות, התביעה ברכיב זה נדחית. 20. התובע 2 על פי תלוש השכר האחרון שכרו הקובע של התובע יעמוד על סך של 3400 ₪. פיצויי פיטורין - תקופת העסקה של התובע 2 עמדה על 11 וחצי חודשים. על פי ההלכה הקובעת, יש לראות בתקופה זו כתקופה שמזכה בתשלום פיצויי פיטורין למרות שלא הושלמה שנת עבודה בפועל. אין ספק שהתובע פוטר ולא שולמו לו פיצויי פיטורין. לאור האמור התובע זכאי לפיצויי פיטורין לפי החישוב הבא - 3400* 11.5/12 = 3258 ₪. דמי הודעה מוקדמת - אין חולק, כי לא ניתנה לתובע 2 הודעה מוקדמת על פי דין ועל כן הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך של 3400 ₪. שימוע - כפי שנקבע לעיל לא נערך לתובע שימוע על פי דין ובנסיבות הקיימות בתיק זה כאשר אנו מתחשבים בתקופת העסקתו ובסעדים הכספיים שנפסקו לתובע אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בגין היעדר שימוע בסך של 3400 ₪. חגים - התובע 2 תבע דמי חגים בסך של 1600 ₪, שוב ללא פירוט. התובע לא הביאו כל ראיה כי לא שולמו דמי חגים כאמור, כי עבדו בימי החג או יום לפני ויום אחרי וכאמור, לא צורפו לתיק כל תלושי שכר מלבד תלוש השכר האחרון. הנתבעת טענה, כי מבדיקה שערכה נמצא כי התובע 2 זכאי לתשלום עבור 3 ימי חג וכי בימי חג קיבלו התובעים שכר בשיעור של 150%. כמו כן, כפי שנטען על ידי הנתבעת שולמו לתובע1 תשלומים לאחר הגשת כתב התביעה בגין חופשה וחגים בסך של 1539 ₪. לאור האמור התביעה ברכיב זה נדחית. הפרשות סוציאליות - התובע 2 טען כי הם זכאי להפרשות סוציאליות בסך של 3,500 ₪, שוב ללא כל פירוט וללא כל תחשיב. לאור האמור, ובהיעדר פירוט מינימאלי, ללא כל תחשיב או כימות, התביעה ברכיב זה נדחית. 21. סוף דבר הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים הבאים: התובע 1 א. פיצוי בגין פיטורין שלא כדין בסך של 20,000 ₪. ב. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 4006 ₪. ג. פיצויי פיטורין בסך של 5007 ₪. ד. פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 4006 ₪. התובע 2 א. פיצוי בגין פיטורין שלא כדין בסך של 20,000 ₪. ב. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 3258 ₪. ג. פיצויי פיטורין בסך של 3258 ₪. ד. פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 3400 ₪. התובע 3 פיצוי בגין פיטורין שלא כדין בסך של 7,000 ₪. 22. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/11/2009 ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובעים ושכ"ט ב"כ בסך כולל של 6,000 ₪. פיטוריםהפליה / אפליהאפליה בעבודה