בסיכום חוות דעתו כותב המומחה, כי התופעות שמהם סובל התובע מתאימות ל- partially complex epilepsy. כן מוסיף הוא כי - "לאור הופעת ההתקפים זמן קצר (שבוע) לאחר טראומה בראש, ניתן לשער שמדובר - post traumatic epilepsy . יש לציין בנוגע ל- EEG, שבדיקה בגדר הנורמה, כידוע מהספרות, איננה שוללת אפילפסיה". המומחה העניק לתובע בשל התקפים אפילפטיים נכות לצמיתות בשיעור של 20% לפי סעיף 30(5)II(ב), לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אפילפסיה פוסט טראומטית עקב תאונת דרכים: מבוא תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובע, יליד 1951, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.2.98, בשעה שנהג ברכב מסוג מיצובישי. תובענתו מופנית כלפי חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב בו נפגע. 3. הנתבעת לא חלקה על חבותה לפצות את התובע, אך הצדדים נחלקו לגובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע. 4. בית המשפט ערך נסיונות מספר להביא הצדדים, ומשלא צלח הדבר נשמעו התובע, רעייתו, מעבידו של התובע, רופא המשפחה וכן המומחה מטעם בית המשפט, כאשר מטעם הנתבעת לא הובאו עדים, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 5. כמצווה עלינו נפסוק פסוקנו בקצרה וזאת לאחר שעיינו בעדויות, במסמכים, בחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט ובסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים.   נכות רפואית 6. על פי מצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, מינה בית המשפט, לבקשת התובע, מומחה בתחום הנוירולוגי, דר' ריקרדו גרנובסקי (להלן: "המומחה"). 7. המומחה בדק את התובע וכן עמדו לפניו תעודת חדר המיון ומסמכים רפואיים נוספים . מעיון בחוות דעתו של המומחה מיום 20.8.99 עולה, כי בעת התאונה נחבל התובע בראשו ובבית החזה, נבדק בחדר המיון בבית חולים "הדסה", שם התלונן על כאבי ראש ובחזהו. דומה, כי התובע לא איבד את ההכרה בזמן התאונה. לאחר כשבוע החלו להופיע אצל התובע תופעות של ניתוק מהסביבה, אשר נמשכות כשתיים עד חמש דקות, כאשר תדירות ההתקפים היתה בתחילה כפעמיים ביום, ובשל כך החל מעקב וטיפול תרופתי במרפאה נוירולוגית על פי הפנית רופא המשפחה. בעקבות הטיפול התרופתי חל שיפור יחסי במצבו ותדירות ההתקפים ירדה עד 4 פעמים בחודש. בדיקתEEG נמצאה תקינה . בסיכום חוות דעתו כותב המומחה, כי התופעות שמהם סובל התובע מתאימות ל- partially complex epilepsy. כן מוסיף הוא כי - "לאור הופעת ההתקפים זמן קצר (שבוע) לאחר טראומה בראש, ניתן לשער שמדובר - post traumatic epilepsy . יש לציין בנוגע ל- EEG, שבדיקה בגדר הנורמה, כידוע מהספרות, איננה שוללת אפילפסיה". המומחה העניק לתובע בשל התקפים אפילפטיים נכות לצמיתות בשיעור של 20% לפי סעיף 30(5)II(ב), לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. 8. בא כח הנתבעת שלח למומחה שאלות הבהרה ובתשובותיו נותר המומחה איתן בדעתו לאחוזי הנכות שקבע לתובע, וזאת על אף שלא נמצאו שברים או סימני חבלה בראשו של התובע, וזאת כיוון שכבר בחדר המיון התלונן על חבלה בראש ועל כאבי ראש. 9. גם מתשובותיו אלה לא נחה דעתו של בא כח הנתבעת וביקש לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו (פר' עמ' 1 - 16) , אולם המומחה לא שינה את עמדתו ופירט פירוט יתר לנימוקים שהביאו אותו לפסוק את אשר פסק, אשר לנכותו של התובע. 10. עובר לתאונה עבד התובע כנהג מונית. בעקבות שאלת הבהרה שהפנה בא כח התובע אל המומחה ביום 8.9.99, השיב המומחה ביום 2.11.99, כי הינו סבור שהנכות שנותרה אצל התובע (אפילפסיה) מונעת ממנו עיסוק במקצועו כנהג באוטובוס ציבורי או מונית. ביום 1.1.01 נשלח לתובע מכתב מאת מר חנן אהרן, מנהל מחלקת נהיגה ברכב במשרד התחבורה, ולפיו פסל אותו מלהחזיק רשיון נהיגה לרכב מכל סוג שהוא, וזאת על סמך החומר הרפואי שהובא לעיונו (נספח לתצהיר התובע). 11. בעקבות כך, ביקש בא כח התובע כי בית המשפט ימנה מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית אשר יחווה דעתו לענין יכולת התעסוקה של התובע לאחר שרשיון הנהיגה שלו נשלל. בית המשפט נענה לבקשה ומינה את דר' אנטולי פינס כמומחה בתחום הרפואה התעסוקתית. בחוות דעת נרחבת שכתב המומחה, אשר בחן גם את ההסטוריה הרפואית של התובע, הגיע דר' פינס למסקנה כדלקמן - "1. לאור מצב בריאותו של התובע וכן בהתחשב ברמת ההשכלה המינימלית, ובגילו המבוגר, קיים מספר מוגבל של תחומי תעסוקה בהם יכול התובע לעסוק . 2. יש לראות בתאונת הדרכים שהנ"ל היה מעורב בה, בתאריך 7.2.98, סיבה ישירה לאבדן כושר עבודה במקצוע כנהג , אך היא אינה הסיבה היחידה למגבלותיו בתעסוקה העתידית שלו - יש לקחת בחשבון גם נוכחות מחלות כרוניות שקדמו לתאונה".   בין העיסוקים האפשריים אשר ניתן לשקול להעסיק בהם את התובע, מנה דר' פינס עבודה כפועל נקיון במקומות כגון: משרדים קטנים, שירותים ציבורים וכו' , אך לא בבתי ספר, בתי מלון, מסעדות,חנויות גדולות וכדומה, שבהם נדרש מרכיב ניכר של עומס פיזי שבהם לא יכול התובע לעמוד. כמו כן ניתן להעסיק את התובע במיון דברים פשוטים, כגון פירות וירקות, כל עוד שהעבודה מתבצעת בצל, ובתנאי שמתאפשרות תנוחות של עמידה וישיבה לסירוגין. כן הציע ביצוע עבודות שמירה במקומות עבודה קטנים, בתנאי שהעבודה אינה דורשת אחריות רבה ובתנאי שהתובע לא נשאר לבד, ללא אנשים בקרבתו וזאת בהתחשב בכפיונו. כמו כן יש לדאוג שבמקום העבודה לא תהיה לחות גבוהה או קור ומומלצת ביותר עבודה במקום מוגן כגון מפעל משקם. 12. במסגרת סיכומיו תקף בא כח הנתבעת קשות את ממצאיו של המומחה בתחום הנוירולוגי וכן את אמינותם של העדים מטעם התובע אשר באו להעיד לענין ההתקפים האפילפטיים ומספרם שמהם סובל התובע וטען, בין השאר, כי המדובר בעדויות מגמתיות מטעם התובע ואין להם כל תמיכה אובייקטיבית בממצאים רפואיים. כן טען בא כח הנתבעת, כי התובע לא נפגע כלל בראשו, וזאת לאור העובדה כי במקום מסוים טען שכתוצאה מהתאונה יצא ראשו מהשמשה הקדמית של מכוניתו, כאשר השמשה כלל לא נופצה ובמקום אחר טען כי רק קיבל מכה בראשו. לענין אחרון זה, טען בא כח התובע כי הגיש לבית המשפט תצלום המכונית הפגועה ודומה כי קיימים סימנים של דם על השמשה הקדמית, אף כי לא נופצה, כמו כן נתן הסבר לדבריו של התובע כי לא התכוון לכך כי ראשו יצא בפועל מבעד לשמשה הקדמית, אלא רק נחבל בה. דברים אלו מסתברים הם גם מעיון בתעודת חדר המיון, שם התלונן התובע על חבלה בראש ועל כאבי ראש וכן ממסקנתו של דר' גרנובסקי כי התקפים אפילפטיים המופיעים לאחר כשבוע ימים יכולים אכן להיגרם כתוצאה מחבלת ראש, כפי שתיאר התובע, ודי בזה לדחות את טענותיו של בא כח הנתבעת. 13. נתתי דעתי גם לטענותיו האחרות של בא כח הנתבעת, אולם אני דוחה אותם. אכן, נמצאו אי התאמות כאלה ואחרות בין עדותו של התובע, רעייתו ומעבידו של התובע, אולם איני סבור כי יש בהם משום להביא לדחיית התביעה ואני נותן בהם אמון למעלה מן הנדרש בהליך אזרחי, לענין מספר ההתקפים האפילפטיים אשר אותם ראו (ראה לענין זה בפרק "רשומות רפואיות" בסיכומיו של התובע בעמ' 6 לענין הרישומים הרבים להתקפים שאותם עבר התובע). למעלה מכך, הובא להעיד מטעם התובע רופא המשפחה, דר' עיסאם קורד, אשר אף לפניו קיבל התובע התקף ובגין כך הפנה אותו להתייעצות לרופא בתחום הנוירולוגי ואף ערך על כך מזכר (פר' עמ' 18 ש' ואילך). יצויין כי מעיון במסמכים הרפואיים שמלפני התאונה, ועל אף שהתובע סובל ממספר לא קטן של מחלות, כגון יתר לחץ דם, עליה ברמת השומנים בדם, סוכרת שאינה תלויה באינסולין, עם תופעות של סיבוך סכרתי ועוד, ואשר מטופלות באופן קבוע על ידי רופא המשפחה, לא נרשמו בעברו התקפים אפילפטיים אלא רק לאחר התאונה הנדונה בתובענה זו. לא נעלמה מעיני העובדה, כי קביעת הנכות שנעשתה על ידי המומחה בתחום הנוירולוגי, מבוססת בעיקרה על דברי התובע, אשתו ובתו שנכחו בעת הבדיקה (ראה את חוות הדעת) לענין מספר ההתקפים אשר תוקפים את התובע , כאשר הנכות נתנה על בסיס דבריהם כי לתובע בממוצע מדי חדש בחדשו יותר משני התקפים, אך לא יותר מארבעה, ואם המדובר במספר התקפים נמוך יותר משניים, כי אז יש להקנות לתובע רק עשרה אחוזי נכות, כטענת בא כח הנתבעת בסיכומיו, אולם כאמור, לאור האמון שנותן אני בדברי התובע ואשתו, ומשלא הובאו ראיות כלשהן מטעם הנתבעת, איני רואה לשנות את קביעתו של המומחה. 14. משכך נוכל לקבוע, כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 20% לצמיתות, כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי.   הנזק נזק לא ממוני 15. התובע היה כבן 47 ביום התאונה. על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, זכאי התובע לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, לפי שיעור נכות של 20% בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה בסך של 28,370 ₪ (מעוגל).   הפסדי שכר לעבר 16. על פי עדותו של התובע עבד הוא כנהג מונית במשרה מלאה מאז שנת 1974 ומקבל 33% מההכנסה, כאשר ההכנסה החודשית בחצי השנה שלפני התאונה היתה 3,500 ₪ (סעיף 4 לתצהיר התובע מיום 13.9.99). על פי עדותו של מעבידו, הישאם ח'דיר, שהינו בעלים למוניות רבות, העסיק הוא את התובע כנהג מונית החל מיום 15.1.95 ועד ליום 6.2.98 - יום לפני התאונה, וחלקו החודשי של התובע מהכנסה של המונית היתה בין 3,000 - 4,000 ₪ לחודש. מהעדויות עולה כי התובע נהג להסיע נוסעים מירושלים לרמאללה הלוך וחזור, כאשר נוסע שנסע את כל הדרך נהג לשלם 3.5 שקלים ונוסעים שעלו באמצע הדרך שילמו 3 שקלים. לדברי התובע נהג לעשות כעשר נסיעות הלוך וחזור בכל יום במשך 6 ימים בשבוע ועל פי התחשיב שערך בא כח התובע בסיכומיו עולה כי התקבול החדשי הממוצע היה כ- 12,000 שקלים וכאשר שליש מכך מהווה סכום של 4,000 שקלים, ולפיכך ביקש לאמץ את דבריו של התובע ומעבידו להכנסה חדשית ממוצעת של 3,500 ש"ח (לאחר ניכוי חלקו של המעביד, וכן ההוצאות שהיו על המעביד - פר' עמ' 32 ש' 22). לנתונים אלה, שנמסרו על ידי התובע ומעבידו, לא נמצאו תימוכין כלשהם, ועל כן ביקש בא כח הנתבעת בסיכומיו לדחותם, שכן לטענתו, המדובר ב"נזק מיוחד" אותו יש להוכיח, וכזאת לא נעשה . 17. מקובלת עלי עדותו של התובע ומעבידו כי התובע עבד כנהג מונית, וכי לא נוהלו ספרים לענין ההכנסות של המונית עליה עבד התובע . יחד עם זאת, איני נכון לקבל את החישובים שערך בא כח התובע בסיכומיו, ולצורך כך אאמץ את הנאמר בכתב התביעה, כי עובר לתאונה השתכר התובע כ- 3,000 ₪ בחודש (סעיף 9 לכתב התביעה). 18. מאז התאונה לא עבד התובע כלל, אף כי בעל תחנת המוניות, שהינו גם הבעלים של נגריה, הציע לו לעבוד בנגריה בעבודות נקיון (ראה גם פר' עמ' 32 ש' 1 -7). כמו כן, על פי עדותו של התובע, בתחילת שנת 2000 ניסה לעבוד כסבל בשוק הירקות במזרח ירושלים, אולם לא קיבלו אותו לעבודה, לאור גילו, וכן לא קיבלו אותו לעבודה במפעל בלוקים ברמאללה (סעיף 4 לתצהירו של התובע מיום 19.7.01). לדבריו, בחודש מרץ 2000, נרשם התובע כדורש עבודה בלשכת התעסוקה במזרח ירושלים, אולם עד היום לא נמצאה עבורו עבודה ואף לא קיבל דמי אבטלה. 19. אין ספק , כי קשת אפשרויות התעסוקה הפתוחות לפני התובע הינה מצומצמת מאד, וכך גם עולה מחוות דעתו של המומחה ברפואה התעסוקתית, דר' פינס, ומכיוון שהתובע אינו אדם צעיר והשכלתו היא של 4 שנות לימוד בלבד, דומה כי קשה למצוא לו תעסוקה מתאימה במגבלותיו, אשר כאמור בחוות הדעת של דר' פינס אינן נובעות כולן אך ורק מהתאונה. אם כי, אין לכחד, כי גם במחלותיו, שמהם סבל לפני התאונה, הצליח התובע לעבוד כנהג מונית ולפרנס את משפחתו. איני סבור כי ניתן לקבל את טענותיו של בא כח התובע, כי יש לחשב את הפגיעה בכושר עבודתו של התובע בשיעור של 100 אחוזים, שכן גם אנשים הסובלים מהתקפים אפילפטיים ובשעה שנוטלים את התרופות המתאימות לכך, עובדים כדבר שבשגרה, אם כי כאמור, בעניינו של התובע, נוספות נסיבות שאינן נובעות מהתאונה ומטה לחמו נשבר עקב התאונה. לאור האמור, נראה לי להעמיד את הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע בשיעור של 60%, וזאת במיוחד לאור העובדה כי רשיון הנהיגה של התובע נשלל לצמיתות. 20. על פי הנתונים שנקבעו לעיל, היינו הכנסה חדשית ממוצעת של 3,000 שקל, לפי חישוב של אבדן של 60% מכך, ממועד התאונה ועד ליום מתן פסק הדין, כאשר סכום זה משוערך ונושא ריבית ממחצית תקופה, מגיע לסך של 123,180 ₪ (מעוגל).   אבדן כושר השתכרות 21. בא כח התובע ביקש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סכום המתקרב ל- 700,000 שקל לפי הפסד של 4,000 ₪ לחודש עד הגיעו של התובע לגיל 70. בא כח הנתבעת בסיכומיו לא ראה לנכון להציע סכום כלשהו. 22. על בסיס הנתונים שהובאו לעיל, כאשר התובע יליד 51' וכיום כבן 53, ובהיותו נהג מונית ניתן להעריך כי היה ממשיך לעבוד עד גיל 70 (השווה: ע"א 248/86 עזבון חננשוילי ואח' נ. רותם חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י מה (2) 529, 562). שכרו המשוערך של התובע עובר לתאונה - 3,000 ₪ - עומד כיום על כ - 3,580 ₪ (מעוגל). בהתאם לאמור לענין הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע - 60% - ובהיוון מתאים עד הגיעו לגיל 70, היינו למשך 17 שנים - 159.6488 - אבדן שכרו יהא בסך של 342,926 ₪ .   הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 23. בסיכומיו ביקש בא כח התובע לפסוק לתובע עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד סך של כ - 11,700 ₪ שעיקרן עבור השתתפות עצמית לקופת חולים בגין ביקורים אצל רופים מומחים, בבית החולים הדסה, ועבור רכישת תרופות. על דרך האומדן, ומכיון שהתובע אכן הוכיח כי מקבל הוא תרופות כנגד ההתקפים מהם הינו סובל, אפסוק סך של 10,000 ₪   עזרת הזולת לעבר ולעתיד והוצאות לנסיעות 24. בסיכומיו ביקש בא כח התובע לפסוק לו בגין נסיעות ועזרת הזולת לעבר סך של למעלה מ- 100,000 ₪ ובגין העתיד סך של למעלה מ- 500,000 ₪. בא כח הנתבעת טען בסיכומיו כי לגבי העבר המדובר בנזק מיוחד, המצריך ראיה ממשית, וכזאת לא הובאה ולפיכך אין מקום לפסוק מאומה בגין כך. באשר לעתיד סבור הוא, כי בהעדר ראיות להוצאות לנסיעות לעבר, יש מכך משום אינדיקציה שאין לפסוק מאומה גם לגבי העתיד. 25. בתצהיריו של התובע ובתצהירים של רעייתו, שבה ועולה ההתייחסות כי בשעה שנתקף התובע בהתקף נזקק הוא לעזרת אחרים, וכן נזקק הוא להשגחה גם בעת שהותו בבית, וגם בשעה שיוצא הוא מביתו וזאת מחשש שיקבל התקף. אכן, לא נשכרה עזרה בשכר על ידי התובע , אולם סבור אני כי נזקק הוא לעזרת אחרים מידי פעם בפעם , אם בשעת התקף, ואם בהשגחה במועדים אחרים, אם כי איני סבור כי המדובר בהשגחה צמודה של עשרים וארבע שעות ביממה. 26. הלכה פסוקה היא, כי יכול בית המשפט להיזקק לטענה בנושא עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך ואף יכול לערוך אומדנא ובלבד שישתכנע כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73) שושני נ. קראוז, פ"ד כח(1) 277 - 280; ע"א 370/99 פרפלוצ'יק נ. מוטס ואח', פ"ד לד (3) 551 - 553; ע"א 92/83 שמש נ' בר דוד ואח', פ"ד מ (1) ע' 225; ע"א 142/89 גמליאל ואח' נ. אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90 (3) 683, 685). עם זאת היו מקרים בהם היה סבור בית המשפט כי אם העזרה ניתנה כ" עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה" לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך (ע"א 327/81 ברמלי נ. חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588; ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי ואח', פ"ד לט (1) 477, 493). כאמור, שוכנעתי כי אכן נזקק התובע לעזרה בעבר, ויזקק לה גם בעתיד. מטבע הדברים, הפסיקה לפיצוי בגין כך תיערך על דרך האומדן. לאור האמור, הנני פוסק לתובע בגין עזרת הזולת לעבר סך של 25,000 ₪ , נכון להיום, ובגין עזרת הזולת לעתיד סך של 70,000 ₪, נכון להיום. 27. אשר להוצאות לנסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים לעבר ולעתיד, כאשר הוצאות אלה כוללות גם ליווי של בן משפחה, הנני פוסק על דרך האומדן סך של 10,000 ₪   סיכום 28. המורם מן האמור לעיל הוא, כי אני פוסק לתובע בגין נזקיו עקב תאונת הדרכים מיום 7.2.98, את הסכומים הבאים: א. נזק לא ממוני - סעיף 15 - 28,370 ₪ ב. הפסדי שכר לעבר - סעיף 20 - 123,180 ₪ ג. כושר השתכרות - סעיף 22 - 342,926 ₪ ד. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - סעיף 23 - 10,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר ולעתיד - סעיף 26 - לעבר - 25,000 ₪ לעתיד - 70,000 ₪. ו. הוצאות לנסיעות - סעיף 27 - 10,000 ₪ סה"כ: 609,476 ₪   לסכום זה יווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, בצירוף מע"מ כחוק. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע לאגרת בית המשפט ולעדים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. אפילפסיההתחום הנפשיפוסט טראומה