מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אלכוהול בוער - תאונה בפאב: 1. התובעת, ילידת 12.11.81, תובעת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה ביום 20.08.04, כאשר בעת בילוי בפאב השייך לנתבע, בעקבות הדלקת משקה אלכוהולי המכונה "52 B ", התלקחו שערותיה והיא נכוותה קשה בצווארה ובגופה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 2. התובעת התגוררה בזמנים הרלוונטיים בנתבע במסגרת פרויקט תל"ם ועבדה כסייעת. 3. האירוע אירע ביום 20.8.04 בשעות הלילה בעת שהתובעת שהתה בפאב המקומי השייך לנתבע, המצוי בתחומו והמופעל ומנוהל על ידו. מדובר בפאב המנוהל ללא רישיון עסק. 4. האירוע אירע בעקבות הדלקת משקה אלכוהולי המכונה "52 B ", אשר מוגש על דלפק הבר באופן שהברמן מדליק את המשקה על ידי מצית ושתייתו נעשית באמצעות קשית. הברמן אשר הדליק והגיש את המשקה הוא מר גיא צדקה. 5. שערה של התובעת היה פזור ושולבה בו תוספת שיער סינטטית. 6. מהמסמכים הרפואיים עולה כי לאחר האירוע פונתה התובעת לבית החולים יוספטל באילת ומשם הועברה לבית החולים סורוקה בבאר שבע ואושפזה לתקופה שמיום 21.8.04 עד יום 29.8.04. לאחר שחרורה הופנתה התובעת למרפאה לכירורגיה פלסטית בבית חולים העמק ובהמשך ליחידה לריפוי בעיסוק להמשך טיפול. 7. לאחר האירוע התובעת לא שבה להתגורר בנתבע. 8. יצוין כי לאחר הגשת התביעה, לאור העובדה כי בתחילה נקבעה לתובעת נכות זמנית בתחום הפסיכיאטרי, הורה בית המשפט (כב' השופט שפסר) בהחלטה מיום 31.5.06 על הפסקת ההליכים בתיק לפי תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. ביום 19.2.08 הוגשה בקשה לחידוש הליכים וההליכים חודשו בהחלטה מיום 27.2.08. 9. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. טענות הצדדים בשאלת החבות 10. לטענת התובעת, כתוצאה מהדלקת המשקה על ידי הברמן פרצה להבה שאחזה בפניה, בצווארה, בחזה ובשערותיה וגם הדלפק בסמוך אליו עמדה נשרף, שכן היה עליו חומר דליק ממשקאות קודמים אשר הוגשו במקום. התובעת טוענת כי הגשת המשקאות והבערתם נעשתה בניגוד לכללי הבטיחות תוך התנהלות מסכנת ורשלנית. התובעת טוענת כי במקום הועסקו אנשים כברמנים מבלי שעברו כל הכשרה או הסמכה. עוד נטען כי במקום לא היו אמצעי בטיחות לכיבוי אש ואמצעי טיפול בעקבות התאונה. 11. לטענת הנתבע אין להטיל עליו כל אחריות לאירוע שכן מכירת משקה אלכוהולי שמטיבו הינו דליק הינה חלק בלתי נפרד מפעילותו של הפאב. הנתבע מכחיש כי התובעת נפגעה כתוצאה מהתלקחות הדלפק שהיה לטענתו יבש ונקי וטוען כי שיער ראשה של התובעת התלקח לאחר שהתכופפה על מנת לשתות מהמשקה הבוער שהזמינה. הנתבע טוען כי אין כל קשר סיבתי בין הפעלת הפאב ללא רישיון ובין האירוע. כך גם אין רלוונטיות לשאלה אם העובדים במקום עברו קורס ברמנים שכן מדובר במקצוע הנרכש תוך כדי עבודה וממילא אין קשר סיבתי לאירוע עצמו. לטענת הנתבע האירוע אירע עקב רשלנותה וחוסר זהירותה של התובעת אשר הכירה היטב את המשקה ובחרה להזמינו כאשר שערה ובו תוספת שיער סינטטי פזור. הנתבע טוען עוד כי התובעת נהגה לשתות לשוכרה ולהתנהג בצורה אלימה וחסרת רסן. דיון בשאלת החבות 12. התובעת מתארת את האירוע כדלקמן: "... כתוצאה מהדלקת המשקה על ידי הברמן... פרצה להבה שאחזה בפני, בצווארי, בחזי, ובשערותי... כתוצאה מהתאונה, נשרף אף הבר שבסמוך אליו עמדנו אני וחברתי דאז ריקי טגאבו. על הבר היה חומר דליק ממשקאות קודמים אשר הוגשו במקום..." (סעיפים 4 - 5 לתצהיר התובעת). בעדותה בבית המשפט העידה התובעת כי הדלפק היה רטוב מאלכוהול (עמ' 23 שורה 5 ושורות 27 - 29 לפרוטוקול), וכי לאחר שגיא הדליק את האש בכוס "היתה אש בכוס ואז כל הבר נדלק" (עמ' 25 שורות 9 - 13 לפרוטוקול). 13. מר גיא צדקה אשר הגיש לתובעת את המשקה ממנו נפגעה והבעיר אותו הוא היחיד מבין עדי הנתבע, המפעילים של הפאב, שהיה עד ישיר לאירוע. מר צדקה מתאר את האירוע כדלקמן: "נתתי להן את המשקה ושתיהן נטלו קש רטוב והחלו ללגום אותו. מיד עם תחילת הלגימה שערה של זיוה נתפס באש שבתוך הכוס והחל לבעור..." (סעיפים 8 - 9 לתצהירו). לטענתו של מר צדקה, הדלפק לא נפגע. כך, "זה לא נכון שכל הבר נדלק. הבר עד היום עומד שם. אין צלקת של כוויה. יש תמונה של מס' ימים לאחר מכן. הבר עדיין עומד שם ואפשר לראות שהוא חלק לחלוטין. האש הגיעה אליה מהכוס, השיער פזור והיא התקרבה לכוס. הבר עומד שלם עד היום" (עמ' 48 שורות 27 - 29 לפרוטוקול). גם מר אלי שגב, ממפעילי הפאב, העיד כי "הבר הוא אותו בר גם היום ואין סימנים. לא היו סימנים וגם עכשיו אין". (עמ' 60 שורה 22 לפרוטוקול). 14. גם עדי התובעת אשר נכחו בערב האירוע בפאב, חלקם במרחק של מטרים ספורים מהתובעת, לא התייחסו לעניין הימצאות האלכוהול על גבי הדלפק ואף לא אחד מהם העיד כי חש במהלך הערב שהדלפק רטוב וספוג באלכוהול או כי הדלפק בער. 15. התובעת לא הביאה לעדות כל עד אשר העיד על התלקחות הדלפק או נטל חלק בכיבויו. בנוסף, עמדה לתובעת האפשרות להציג תמונות של הדלפק ולהצביע על סימני שריפה, דבר שלא נעשה על ידה. על כן, אין לקבל את טענת התובעת, אשר לא נתמכה בכל אסמכתא או עדות, לפיה הדלפק התלקח באש ואני קובעת כי שערה הפזור של התובעת בו שולבה תוספת שיער סינטטית (עובדה שאין לגביה מחלוקת בין הצדדים), התלקח מהאש שהובערה בכוס ולא כתוצאה מהתלקחות הדלפק. 16. ההלכה היא כי לצורך הטלת אחריות ברשלנות יש להוכיח שלושה יסודות: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה וגרימת נזק כתוצאה מההפרה. באשר לחובת הזהירות המושגית, אין חולק כי הנתבע בתור בעל המקרקעין, המחזיק בהם והמפעיל אותם חב חובת זהירות מושגית כלפי אורחיו ומבקריו. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הרי שזו נקבעת על פי מבחן הציפיות הטכנית והציפיות הנורמטיבית בשאלה האם נתבע סביר צריך היה לחזות מראש את התרחשות הנזק בנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון. בענייננו, הנתבע כמחזיק פאב בו נעשה שימוש באש בהבערת משקה אלכוהולי יכול וצריך היה לצפות שמי מהלקוחות ייפגע כתוצאה מכך ואף לצפות את הנזק שנגרם כתוצאה מהתפשטות האש שהובערה בכוס. 17. על כן, יש לבחון האם במקרה זה הופרה חובת הזהירות, כלומר האם נקט הנתבע באמצעים הסבירים העומדים לרשותו על מנת למנוע את האירוע. ההפרה המיוחסת לנתבע על ידי התובעת, הינה בגין היעדר אמצעי כיבוי אש, אי מתן הדרכה מתאימה לברמנים באשר לדרך הפעולה במקרה של פרוץ האש, אי מתן הכשרה מתאימה לברמנים באשר להבערת המשקאות ואי הזהרת הלקוחות באשר למשקאות שמוגשים בהיותם מובערים. 18. הטענה שעניינה העדר מטף, נטענה בעלמא ללא כל אסמכתאות. התובעת בעדותה הודתה כי כלל לא בדקה האם במקום היו מטפים (עמ' 44 שורות 5 - 8 לפרוטוקול). כן לא הוכח הקשר הסיבתי בין העדר מטף לבין הנזק שנגרם לתובעת ולא נטען לקיומו של קשר סיבתי כאמור. 19. הטענה שעניינה אי מתן הדרכה לברמנים באשר לפעולות אותן יש לנקוט במקרה של פציעה כאמור, אף היא דינה להידחות שכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין טענה זו לבין הנזק שנגרם לתובעת. התובעת לא הוכיחה כי העזרה הראשונה שהוגשה לה לא היתה מתאימה והחמירה את מצבה. טענה כאמור הינה שאלה שברפואה שניתן להוכיחה באמצעות חוות דעת רפואית ומשלא הוגשה חוות דעת רפואית בעניין זה, דינה להידחות. 20. הטענה שעניינה היעדר הדרכה לברמנים באשר להכנת משקאות והבערתם ואי מתן אזהרה למבקרים באשר לצריכת משקאות בוערים דינה להתקבל. אין מחלוקת כי מפעילי הפאב / הברמנים לא קיבלו כל הדרכה באשר להגשת משקאות בוערים וכל הכנתם לתפקיד התמצתה בהכשרתם להכנת משקאות (עדות מר גיא צדקה עמ' 49 שורות 14 - 30 לפרוטוקול ועדות מר ראובן עזרא עמ' 62 שורות 5 - 7 לפרוטוקול). העדים מטעם הנתבע אף לא טענו כי ניתנה אזהרה מתאימה לתובעת. כך, מר אלי שגב בעדותו העיד כדלקמן: "ש. אף פעם לא הזהרתם אנשים שבאים לפאב שמדליקים את 52 B או נשים עם שיער ארוך להיזהר עם השיער ? ת. נראה לי שהזהרנו אנשים כשהיה צריך. ש. את זיוה הזהרת בשלב כלשהו ? ת. אני לא זוכר". (עמ' 60 שורה 31 עד עמ' 61 שורה 1 לפרוטוקול). גם מר גיא צדקה, לאחר שציין כי אם שערה של התובעת היה אסוף זה לא היה קורה (עמ' 50 שורה 27 לפרוטוקול), העיד כדלקמן: "ש. ביוזמתך, בלי שיגידו לך, בלי שעברת קורס ברמנים, אתה מיוזמתך אם אתה רואה שיער פזור, סינטטי לא חשבת לנקוט בצעדי זהירות ? ת. לא ראיתי לנכון. אנו נוקטים באמצעי זהירות. יש מטף, אנו מנקים את הבר. שליטה על אנשים זה בעיה. אין לי שליטה של מאה אחוז על מעשיהם של אנשים". (עמ' 50 שורות 28 - 31 לפרוטוקול). מהאמור עולה כי לא ניתנה לתובעת כל הוראה או אזהרה לגבי צריכת המשקה שהזמינה. 21. הבערת אש בכל צורותיה טומנת בחובה סכנה ומצריכה נקיטת משנה זהירות. אף המחוקק ראה באש דבר בעל חומרה מיוחדת ומצא לנכון ליתן לכך התייחסות מפורשת בספר החוקים לרבות קביעת השלכות מרחיקות לכת בכל הנוגע להוכחת אחריות לעוולה הקשורה באש (סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן ראו והשוו ת"א 5533-05-08 רועי ברהום נ' אולמי פנינת השרון אחוזה 153 רעננה בע"מ - שם נדון מקרה בו נכווה תובע מהתלקחות משקה אלכוהולי באירוע שהתקיים באולם אירועים). הגשת משקה בוער ולא רק הכנתו מצריכה מיומנות מיוחדת ונקיטת אמצעי זהירות בכלל ובנסיבות המקרה בפרט. אין לשכוח כי האירוע אירע בפאב - מקום בילוי שכחלק מהבילוי בו נוהגים המבקרים לצרוך משקאות חריפים ולא ניתן להתעלם מההשלכה שיש לכך על התנהגותם ועל שיקול דעתם. מדובר בקהל מבקרים שכתוצאה משתיית אלכוהול תגובותיו צפויות פחות וחושיו חדים פחות ולכן סביר לצפות ממפעיל הפאב לדרגה מוגברת של אחריות ופיקוח (להבדיל אלפי הבדלות השוו עם ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל וע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל נתניה שם נדון הצורך בפיקוח הדוק יותר בעניינם של ילדים מתבגרים וכן כאשר גובר חשש מהתנהגות בלתי מרוסנת של תלמידים, בין היתר עת הם נמצאים בחבורה). אין משמעות הדבר כי נדרש ממפעיל הפאב ונותן השירות בו לשמש שמרטף של קהל המבקרים המבקשים לצרוך משקאות אלכוהוליים אך מצופה רמת אחריות מוגברת ונקיטת אמצעי זהירות גבוהים מן הרגיל. 22. על כן, יש לצפות ממפעיל פאב סביר להזהיר את התובעת ולתת הנחיות לגבי אמצעי הזהירות כגון שמירת מרחק מהאש ובפרט איסוף השיער. ניתן להניח כי העדר הכשרה מתאימה להגשת משקאות בוערים לרבות אמצעי הזהירות הנדרשים, הביא לאי מתן הוראות מתאימות ובסופו של דבר להתלקחות שערה של התובעת. 23. בנוסף, אין מחלוקת כי במקום לא הוצג כל שלט המתריע על הסכנה שבצריכת משקאות בוערים (עדותו של מר גיא צדקה עמ' 50 שורות 32 - 33 לפרוטוקול) והצבת שלט כזה, בשילוב עם מתן הנחיות נכונות למזמיני המשקה באשר לצורת צריכתו, היה בהם כדי להפחית מרמת הסכנה שבהגשת משקאות בוערים. מדובר באמצעים זולים ופשוטים ואי נקיטתם מטילה אחריות על הנתבע לנזקי התובעת. 24. משבחר הנתבע להגיש משקאות בוערים, על הסיכון הכרוך בכך, מתן אזהרה מתאימה לתובעת יכולה היתה למנוע את התרחשות האירוע וגרימת הנזק לתובעת. לאור האמור, הנתבע הפר את חובת הזהירות אותה חב לתובעת בנסיבות העניין ולכן עליו לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה. 25. טענת התובעת באשר להפרת חובה חקוקה בשל הפעלת הפאב ללא רישיון, דינה להידחות שכן התובעת לא הצביעה על קיום קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לבין נזקיה. אשם תורם 26. הנתבע טוען לקיומו של אשם תורם מצד התובעת. לשיטת הנתבע, האשם התורם של התובעת בא לביטוי בצריכה מוגזמת של משקאות חריפים ובכך שהחליטה להגיע לפאב כשעל ראשה תוספת שיער סינטטי ודליק, כאשר היה על התובעת, אשר מכירה את המשקה ודרך הגשתו, לנקוט משנה זהירות ולמצער לאסוף את שערה. 27. התובעת טענה כי למעט שני המשקאות שהזמינה מסוג 52 B לא שתתה דבר (עמ' 24 שורות 10 - 11 לפרוטוקול). מר גיא צדקה, העיד כי התובעת שתתה הרבה אלכוהול בערב האירוע (עמ' 51 שורות 9 - 10). מר אלי שגב, אף הוא ממפעילי הפאב, העיד כי הגיש לתובעת שתייה אך התקשה לזכור מה סוג השתייה שהגיש ואמר שככל הנראה מדובר בבירה (עמ' 59 שורות 11 - 14 לפרוטוקול). מפעיל נוסף של הפאב, מר ראובן עזרא העיד כי התובעת שתתה כמויות גדולות של אלכוהול באותו ערב אך התקשה לזכור מהו סוג השתיה שהזמינה והאם הגיש לה שתיה (עמ' 62 לפרוטוקול שורות 12 - 23). 28. מעדויות העדים מטעם הנתבע לא ניתן לקבוע כי התובעת צרכה כמות מופרזת של אלכוהול ביום האירוע. עדויותיהם בנקודה זו היו מעורפלות ולא מדויקות, כאשר אף אחד מהם לא זכר בוודאות מה שתתה התובעת וכמה. כמו כן, למעט עדותו של מר גיא צדקה לעניין שני המשקאות מסוג 52 B שמהשני בהם נפגעה התובעת, אף אחד מהם לא זכר האם הגיש לתובעת משקאות נוספים. לאמור יש להוסיף כי שיטת החיוב בפאב כפי שעולה מן העדויות היא באמצעות רישום על גבי כרטיס כאשר בסוף חודש מועבר הכרטיס להנהלת חשבונות לצורך עריכת התחשבנות ומר צדקה אף אישר שבערב האירוע כך חויבה התובעת (עמ' 50 שורות 8 - 17 לפרוטוקול). ואולם, הנתבע לא הציג כל רישום המעיד על המשקאות שהוזמנו על ידי התובעת באותו ערב עובר לאירוע על אף שמדובר ברישום שיש בו כדי להעיד על צריכת האלכוהול על ידה. ההלכה היא כי אי הבאת ראייה רלוונטית עומדת לרועץ לבעל הדין הנמנע מהבאתה. לאור כל האמור, אני מקבלת את גרסת התובעת ולפיה בערב האירוע ועובר לו היא שתתה משקה אחד בלבד מסוג 52 B , כאשר האירוע אירע כאמור במהלך שתיית המשקה השני. 29. עם זאת, אין בדחיית טענת הנתבע בדבר צריכה מרובה של משקאות אלכוהוליים, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה בדבר קיומו של אשם תורם של התובעת. 30. מעדות התובעת והעדים שהובאו מטעמה עולה כי הפאב בו אירע האירוע היה מקום הבילוי של התובעת וחבריה בסופי שבוע (עדות התובעת עמ' 20 שורות 9 - 11 לפרוטוקול ועדות מר אדיסו אלגדאו עמ' 8 שורות 8 - 12 לפרוטוקול). התובעת העידה כי הכירה את המשקה ממנו נפגעה ונהגה לשתות אותו עובר לאירוע (עמ' 20 שורות 25 - 28 ועמ' 23 שורות 12-13 לפרוטוקול). עוד העידה התובעת כי גם בערב האירוע, כשעתיים וחצי לפני האירוע, שתתה משקה מאותו סוג (עמ' 21 שורות 22 - 24 לפרוטוקול), בעזרת קשית כאשר האש דולקת בתוך הכוס (עמ' 22 שורות 25 - 28 לפרוטוקול). 31. התובעת, אישה בגירה אשר הכירה את הפאב, הכירה את המשקה הבוער ובחרה להזמין אותו על אף שידעה שעל מנת ללגום אותו דרך קשית יש צורך להתכופף לכיוונו ולקרב אליו את הראש, עשתה כן כאשר שערה פזור. העולה מן המקובץ ועל פי מבחן מידת ה"אשם" המקובל בפסיקה, נראה כי יהא זה צודק להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 25%. דיון בשאלת הנזק נכות רפואית 32. נכות פלסטית - מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית של דר' שופאני עזיז, מומחה לכירורגיה פלסטית, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 5% לצמיתות בגין צלקת בולטת ומכערת בצוואר וכן 20% נכות לצמיתות בגין צלקות מפושטות, בולטות ומכערות בגוף. מטעם הנתבעת לא הוגשה חוות דעת בתחום זה וחוות דעתו של דר' שופאני לא נסתרה. על כן, אני מאמצת את קביעתו לעניין הנכות שנותרה לתובעת בגין הצלקות, בשיעור משוקלל של 24% נכות. 33. נכות פסיכיאטרית - מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של דר' גיורא הידש, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר העריך את שיעור נכותה של התובעת ב 50% לצמיתות. על פי חוות הדעת, מאז הפציעה קיימים אצל הנתבעת סימפטומים להפרעה פוסט טראומטית הבאה לידי ביטוי בהפרעות שינה, חרדות קשות, התנהגות המנעותית, חרדה, דיכאון, פגיעה קשה בדימוי הגוף וקשיים חברתיים וזוגיים. פרופ' שלמה נוי, מומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם הנתבע קבע כי לתובעת 10% נכות נפשית זמנית עד יוני 2007 ו - 5% נכות צמיתה. המומחה קבע בחוות דעתו כי הסימפטומים של מצב רוח ירוד, סיוטי לילה, עצבנות והפרעות שינה הינן חלק מתסמונת בתר חבלתית אך אינם ממלאים אחר כל הקריטריונים הדרושים לאבחון תסמונת זו. כן ציין המומחה כי התובעת לא המשיכה בטיפול נפשי וכי מאז התאונה חל שיפור בתסמינים ובתפקוד התעסוקתי. 34. לאור הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים מונה פרופ' שמואל פניג כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. פרופ' פניג אבחן את התובעת כסובלת מהפרעה פוסט טראומטית כרונית, העריך את שיעור נכותה של התובעת ב - 30% נכות למשך השנתיים הראשונות שלאחר האירוע וקבע נכות צמיתה בשיעור של 15%. פרופ' פניג הוסיף כי קיימת נכות נפשית כתוצאה מהפגיעה בדימוי נשי ותדמית הגוף בשיעור של 10% נוספים בגין הפגיעה הקשורה לצלקת. קביעה זו נעשתה על ידו למקרה שנכות זו לא תיכלל בנכות בתחום הכירורגיה הפלסטית. בעדותו הבהיר פרופ' פניג כי מאחר שנקבעו לתובעת אחוזי נכות בגין הצלקות על ידי מומחה פלסטיקאי, הרי שאין עוד להוסיף 10% בגין הפגיעה בדימוי הנשי (עמ' 77 שורה 29 עד עמ' 78 שורה 4). 35. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבע, דחה פרופ' פניג את הטענה לקיום רקע פסיכיאטרי קודם אצל התובעת ועמד על מסקנתו לפיה ההפרעות הפסיכיאטריות מהן סובלת התובעת נגרמו בעקבות האירוע נשוא התביעה. לעניין זה העיד פרופ' פניג כי מסמך מיום 31.1.05 ממנו עולה כי 5 שנים קודם לאירוע התובעת "נבדקה אצל פסיכולוג עקב בעיות במשפחה" הינו מסמך בודד תוך שהוא מעריך משדובר בפגישה אחת (עמ' 66 לפרוטוקול). המומחה ציין כי עובר לתאונה, התובעת לא דיווחה על בעיות נפשיות כלשהן, לא נטלה תרופות פסיכיאטריות ואף בתיקה הרפואי מקופת חולים אין אזכור לרקע פסיכיאטרי קודם (עמ' 67 שורות 27 - 32 לפרוטוקול). באשר לאבחנה של הפרעה פוסט טראומטית העיד המומחה כי התובעת עונה על התנאים הנדרשים לצורך האבחנה לרבות "חשיפה לאירוע מאיים שבו האדם חווה חוויה שהוא הולך למות או שהולך לקרות משהו איום ונורא", תגובות של חרדה, חוסר אונים או פאניקה מול האירוע המאיים וקיומם של סימפטומים, ובהם "סיוטים, חלומות, מחשבות חודרניות שקשורות לאירוע", התנהגות המנעותית, חרדות, תנודות במצב רוח ובעיות ריכוז (עמ' 69 שורה 24 - עד עמ' 70 שורה 11 לפרוטוקול). באשר לסירוב התובעת לטיפול בשיטת EMDR ציין המומחה כי יעילות הטיפול בשיטה זו לא הוכחה (עמ' 71 שורות 1 - 11 לפרוטוקול). פרופ' פניג ציין כי העובדה שהתובעת חזרה לעשן כשנתיים לאחר האירוע אינה משנה ממסקנותיו ומאבחנתו שכן בחוות דעתו הוא ציין שאין מדובר בהימנעות מוחלטת מאש אלא בהימנעות חלקית, ואף הסביר כי יש סוגים שונים של הימנעות כאשר במקרה של עישון לתובעת יש שליטה שכן היא זו שמדליקה את האש, בשונה ממקרים אחרים (עמ' 72 שורות 2 - 20 לפרוטוקול). פרופ' פניג העיד כי לא התרשם שהתובעת מתחזה או מאדירה את הסימפטומים מהם היא סובלת לצורך ניהול ההליכים המשפטיים (עמ' 74 שורות 24 - 30, עמ' 75 שורה 17 לפרוטוקול). על פי עדותו של פרופ' פניג, אי התמדה בפנייה לטיפול אינה מעידה בהכרח על העדר הפרעה או על שיפור במצב (עמ' 77 שורות 9 - 14 לפרוטוקול). לגבי שיעור הנכות שנקבע על ידו, עמד המומחה על המסקנות שנקבעו בחוות דעתו, תוך שהוא מציין כי נטילת טיפול תרופתי גם אם לא באופן קבוע ופגיעה בתפקוד המקצועי, מספיקות כשלעצמן לתת 10% נכות (עמ' 80 שורות 10 - 12 לפרוטוקול). האחוזים הנוספים משקפים, כעולה מחקירתו ומחוות דעתו, את קשיי התפקוד של התובעת. 36. פרופ' פניג קבע כי אין לקבוע נכות נוספת בשל הפגיעה בנשיות, כטענת התובעת, שכן ניתנה חוות דעת מומחה בתחום הפלסטיקה המתייחסת לצלקות. (עמ' 81 שורות 9 - 12). פרופ' פניג התייחס לקושי להסיק מסקנות לגבי הדימוי הנשי של התובעת ומידת הפגיעה בו בשל הצלקות וזאת מאחר שהגיעה לבדיקה אצלו כשזרועותיה חשופות בחלקן (עמ' 74 שורה 30 - עמ' 75 שורה 2 לפרוטוקול) וכן בשל העובדה שניהלה מערכת יחסים זוגית בת 7 חודשים (עמ' 81 שורות 10 - 11 לפרוטוקול). 37. חוות דעתו של פרופ' פניג לא נסתרה והוא נתן בעדותו הסברים מקיפים וממצים בהתייחס להשגות הצדדים. לאור האמור, אני מאמצת את המסקנות של פרופ' פניג, הן בנוגע לפגיעה הנפשית, הן בנוגע לקשר הסיבתי בין האירוע נשוא התביעה לבין הפגיעה הנפשית והן בנוגע לשיעור הנכות הצמיתה שנקבע על ידו. 38. סיכום הנכות הרפואית - מהמקובץ עולה כי הנכות הרפואית של התובעת הינה 24% נכות פלסטית ו - 15% נכות נפשית ובסך הכל 35.4% נכות רפואית משוקללת. 39. טענות התובעת בדבר נכות בגין מחלת סכיזופרניה שהתגלתה אצל התובעת זמן רב לאחר התאונה וכן פגיעה אורטופדית אותה היא מבקשת לייחס לתאונה, לא נתמכו בחוות דעת רפואית ויש לדחותן. נכות תפקודית 40. מעדות התובעת ומהמסמכים אשר הוגשו על ידה בנוגע לתפקודה המקצועי עולה תמונה של ניסיונות ראויים לציון לשוב ולהשתלב במעגל העבודה, אך גם חוסר יציבות במקומות העבודה השונים הנובע בחלקו מבעיותיה הרפואיות. גם פרופ' פניג בחוות דעתו ובעדותו התייחס להשפעה התפקודית שיש לנכותה של התובעת על תפקודה המקצועי. 41. על כן, בשים לב לנכות הנפשית ולשיעורה, אני קובעת כי נכות זו הוא תפקודית במלואה. 42. באשר לנכות הפלסטית ששיעורה 24%, בשים לב למיקומן של הצלקות, להיקפן הנרחב ולאופיין כפי שעולה מחוות דעת המומחה, כאשר מדובר בצלקות אשר בחלקן נראות לעין, אני מעריכה כי שליש הנכות הרפואית בגין הצלקות אף היא תפקודית. 43. על כן, נכותה התפקודית של התובעת היא (במעוגל) 22%. כאב וסבל 44. התובעת אושפזה בבית החולים למשך 9 ימים ולאחר מכן המשיכה בקבלת טיפול לרבות באמצעות יריעות סיליקון, חבישות לחץ וחליפת לחץ. כאבה וסבלה של התובעת במהלך תקופת ההחלמה היו משמעותיים, הצלקות שנותרו על גופה נרחבות ומכערות ואין חולק כי יש להן השפעה על אישה צעירה. בהתחשב באופי הפגיעה, חומרתה, אורך תקופת ההחלמה והפגיעה האסטטית שנגרמה לתובעת ובשים לב לנכותה הרפואית, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך 250,000 ₪ נכון להיום. הפסד השתכרות לעבר 45. מתצהיר התובעת עולה כי עובר לאירוע נשוא התביעה היא עבדה בתור סייעת במסגרת פרויקט תלם והשתכרה בממוצע סך של 3,793 ₪ (תלושי שכר צורפו כחלק מנספח ח' לתצהירה). סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 4,614 ₪. 46. לתובעת ניתנו אישורי מחלה לתקופה שמיום 21.8.04 ועד יום 31.12.04 - כלומר 4 חודשים ו- 10 ימים. לא נטען כי התובעת עבדה בתקופה זו וממילא יש לפצותה על מלוא נזקיה בגין תקופה זו. סכום הפיצוי, משוערך למועד מתן פסק הדין עומד על סך של 25,070 ₪. 47. פרופ' פניג העריך את נכותה הזמנית של התובעת בשיעור של 30% למשך שנתיים ממועד האירוע. התובעת הצהירה כי : "לאחר התאונה לא הייתי מסוגלת להתמיד לעבוד במקום עבודה אחד. במשך כשבועיים עבדתי לאחר התאונה במפעל לשוקולד "עלית" בנצרת-עילית. במשך שלושה חודשים עבדתי ב "משק צוריאל". במשך כחודשיים וחצי עבדתי במפעל "סטרפלסט" בעפולה. במשך חודשיים עבדתי בחברת "מועב". במשך כארבעה חודשים עבדתי בנעמ"ת. במשך כשנה עבדתי בחנות "TNT" בקרית ביאליק" (סעיף 34 לתצהיר). בשים לב להעדר יציבות תעסוקתית כמתואר בתצהיר וכעולה מתלושי השכר שצורפו (נספח ח' לתצהיר) נראה כי שיעור גריעה העומד על שיעור נכותה הזמנית, כלומר 30% לתקופה של 19 חודשים ו-20 ימים (מיום 1.1.05 (מועד סיום אישורי המחלה) ועד יום 20.8.2006 (תום 24 חודשים ממועד האירוע)), ישקף נכונה את הפגיעה בשכרה של התובעת. לכן, בגין תקופה זו, סכום הפיצוי, משוערך למועד מתן פסק הדין, עומד על סך של 32,958 ₪. מיום 21.8.2006 ועד למועד מתן פסק הדין - בשל הקושי לערוך חישוב מדויק של שיעור הפגיעה בהשתכרות התובעת בשל חוסר יציבות תעסוקתית ונתוני שכר חלקיים שצורפו תפוצה התובעת על בסיס נכותה התפקודית. לכן בגין תקופה זו יעמוד שיעור הפיצוי, משוערך למועד מתן פסק הדין, על סך 86,272 ₪. יוער כי בחלק מהתקופה קבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי דמי אבטלה והבטחת הכנסה אולם ממילא אין הסכומים שקבלה מגיעים אף לסכום שכרה עובר לתאונה בהפחתת ההפסד המחושב לפי שיעור הנכות שנקבע. על כן אין לנכות סכומים אלה מסכום הפיצוי. סה"כ הפסד השתכרות לעבר - 144,300 ₪. הפסד השתכרות לעתיד 48. לפי 22% נכות, שכר של 4614 ₪ ומקדם היוון של 248.9393 - סך של 252,693 ₪. הפסדי פנסיה 49. חובת ביטוח פנסיוני חלה כיום על כל העובדים במשק מכח צו הרחבה. על כן, בהתחשב בנכותה התפקודית של התובעת, בהפרשות המעסיק על פי צו ההרחבה ובהפחתת הפרשות העובד, שווי האובדן היחסי בראש נזק זה עומד על סך של 35,400 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 50. בשים לב לאופי הפגיעה, לאורך תקופת ההחלמה והטיפולים שעברה התובעת, ברי כי התובעת נאלצה לשלם כספים על מנת להגיע לטיפולים הרפואיים וכן לצורך רכישת תחבושות ותרופות לרבות משככי כאבים. גם בהתייחס לעתיד, תידרש התובעת להוצאות לרבות בגין טיפול פסיכותרפי כפי שקבע פרופ' פניג (120 פגישות בעלות של 300 ₪ לפגישה ובסה"כ 36,000 ש"ח). על כן אני קובעת את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה בשיעור גלובאלי בסך של 50,000 ₪. סיכום 51. סך הפיצוי לתובעת הינו כדלקמן: כאב וסבל - 250,000 ₪ הפסדי השתכרות לעבר - 144,300 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד - 252,693 ₪ הפסדי פנסיה - 35,400 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ סך הכל - 732,393₪ 52. מהסכום האמור יש להפחית אשם תורם בשיעור של 25% ולכן יעמוד הפיצוי לאחר ניכוי אשם תורם על סך של 549,295 ₪. 53. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך של 43,371 ₪ בהתאם לפירוט שהובא בסיכומי הנתבע עליו לא חלקה הנתבעת. 54. לסיכום, ישלם הנתבע לתובעת סך של 505,924 ₪ לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. משקאות משכרים / אלכוהול