אישור רפואי להתפטר

בית הדין לעבודה דחה את התביעה לפיצויי פיטורים. לא הוכח קשר בין האישורים הרפואיים שהתובע הציג, תנאי עבודתו במקום והחלטתו להפסיק את העבודה. נזכיר כי על פי פסיקת בית הדין הארצי, "תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין היגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו." (ע"ע (ארצי) 1214/02 שטרית - סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838 (2003)). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אישור רפואי להתפטר: 1. הנתבעת היא חברה המפעילה בית מטבחיים בעיר חולון, אשר העסיקה את התובע מיום 1.4.05 ועד להתפטרותו ביום 3.7.08. לב התביעה (מבחינת סכומה ביחס לשאר רכיבי התביעה) היא שאלת זכאותו של התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות. כמו כן עומדת לדיון שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת בנסיבות התפטרותו (האמנם התפטר עקב מצב רפואי). עוד נתבעו דמי גמולים לפנסיה, הפרשי הבראה והחזר ניכוי שלא כדין מהשכר. 2. עדויות הצדדים א. בדיון שהתקיים לפניו העיד התובע וכן מר אלכסנדר פליי, עובד הנתבעת לשעבר. עדים נוספים שהתובע ביקש לזמן לעדות לא התייצבו להעיד, ובכלל זה עד שהתייצב לישיבת ההוכחות הראשונה מבלי שנתן תצהיר או הוזמן על ידי בית הדין ונדרש להגיש תצהיר לקראת הישיבה הבאה, אך לא עשה כן ואף לא התייצב לישיבת ההוכחות השניה. מטעם הנתבעת העיד מר ניסים אתש, מנהלה (להלן - אתש) וכן העידה בפנינו הגרפולוגית, גב' אורה כבירי, אשר הגישה חוות דעת לתיק. חוות הדעת הוגשה לאחר המועד שנקצב להגשת תצהירי הנתבעת. עם זאת מאחר שמדובר היה בעדות חיונית ורלוונטית למחלוקת בין הצדדים, הגשתה הותרה (החלטה מיום 9.1.11). ב. לאחר שהחלה שמיעת העדים, הנתבעת ביקשה להגיש תמלילי שיחות טלפון שהתקיימו בין אתש לבין מר פליי, העד מטעם התובע. בקשה זו נדחתה (החלטה מיום 21.12.10 וכן החלטה נוספת מיום 5.1.11). ג. בפתח הדברים מצאנו לציין כי מצאנו שעדותו של התובע היתה בלתי מהימנה, לאחר שהתגלו בה סתירות רבות וגרסתו העובדתית לא עמדה בחקירה הנגדית. כך, למשל, בנושא נסיבות התפטרותו, טענתו המרכזית של התובע היתה שהוא רגיש לדשא ופריחה. טענה זו צוינה בתצהירו (סעיף 7 לתצהיר התובע ואישורים רפואיים, נספחים ב' ו-ג' לתצהירו). עם זאת, בחקירתו הנגדית העיד שהאבק במקום עבודתו הוא שגרם לאלרגיה וכי היה חשוף לאבק ולא פריחה או דשא (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 25-26): "כל יום אני זה אלרגיה. זה בעיות, גם פקידה אלרגיה אבל פקידה יושבת במשרד ואני יושב איפה שהחול והמשאית נוסעת ויש אבק, ולא רואה כלום." רק כאשר עומת עם הרישום בתעודות הרפואיות, בהן צויינה רגישות ל"פריחת דשא, ברמודה, קתלית יהודה", התובע נזכר שהוא נחשף בעבודתו גם לדשא ולפריחה (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 23-29): "ש. הרופא אומר שאתה לא יכול להיות חשוף לדשא ופריחה. ובתחילת העדות אמרת שהיה לך חדר, בוטקה, ישבת בבוטקה. ת. ראית בוטקה כזה? מתי נוסע רכב מלא אבק, נו מה יש בוטקה. ש. אבל לך יש אלרגיה לדשא ופריחה? ת. דשא ופריחות הרבה 2 מטר ליד הבוטקה." ד. נוסף על כך, בעוד שטענתו המרכזית של התובע היא כי התפטר מחמת מצב בריאותו, מעדותו עולה כי התפטר מאחר שהעבודה בה עסק היתה קשה (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 20-22): "ש. אתה טוען שבאת והודעת לניסים שיש לך בעיה בריאותית ואתה לא יכול לעבוד. ת. אני אומר אני עובד קשה, תן לי עבודה בפנים, הוא אמר לי שאין עבודה בפנים. ואז שאלתי מה לעשות, רופא אומר "אסור עבודה בשער". רופא אומר ככה. ה. גם בנושא העבודה בשעות נוספות, עלה מחקירתו הנגדית של התובע כי הדוחות עליהם סמך את תביעתו נערכו על ידו באופן שאינו משקף את עבודתו בפועל. כך למשל, בפני התובע הוצגו אישורי מחלה (נספח א' להודעת הנתבעת מיום 15.12.09; נספח ב' להודעת הנתבעת מיום 23.5.10) לגבי ימים לגביהם צוין בדוחות הנוכחות של שהתובע הגיש שמדובר בימי עבודה. כאשר התובע עומת עם עובדה זו, תחילה טען שלא עבד בימים אלה (לגביהם הוצגו אישורי מחלה; עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 27-29): "ת. מתי אני חולה אני לא עובד. ש. אז איך רשמת שעבדת? ת. יש רשום אני עובד וגם חולה? אין ככה." לעומת זאת, בהמשך עדותו התובע העיד שלמרות שהגיש אישורים רפואיים לנתבעת, הוא הגיע לעבודה באותם ימים (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 2-9). הסבר זה אינו מתיישב עם ההגיון ואף התובע לא ידע להסביר מדוע המציא אישורים רפואיים בדבר העדרות למרות שעבד בפועל. ו. זאת ועוד: התובע צירף לתצהירו דוחות נוכחות, כאשר חלקם הם טבלאות שמולאו בכתב יד. על פי חוות דעת גרפולוגית שהנתבעת הגישה ונתייחס אליה במפורט בהמשך, רישומי השעות לשנים 2005 - 2007 על גבי אותם דוחות, שנרשמו על ידי התובע (כך על פי עדותו - עמוד 10, שורות 7-8) אינם מופיעים במסמכי המקור השמורים אצל הנתבעת, לא נערכו בזמן אמת, אלא נרשמו "בדיוק באותו מועד ברצף" (עדות הגרפולוגית, הגב אורה כבירי, בעמוד 38 לפרוטוקול, שורות 1-8; עמוד 40 לפרוטוקול שורה 3). כאמור, לעניין זה נדרש בהרחבה בהמשך. ז. גם בנושא שולי כגון עבודה בשבת, עדות התובע לא היתה הגיונית או מהימנה. למרות שאין חולק שמדובר במקום עבודה שאינו פועל בשבת ואשר פועל תחת כללי כשרות, התובע העיד שבימי שבת הגיעו פרות וכבשים לחצרי הנתבעת (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 30-31). גם עדות זו לא הוסברה והסתירה בין טענת התובע ובין העובדה שאינה שנויה במחלוקת בנושא הכשרות, לא יושבה. ח. גם עדותו של מר פליי, שהעיד מטעם התובע, לא היתה משכנעת או מהימנה. נסיבות חתימתו על התצהיר שחתם עליו, נותרו עלומות. תחילה העד העיד שלא נפגש עם עורך הדין לשם חתימה על התצהיר (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 16-17; עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 17-18 וכן שורות 20-22). בהמשך טען שנפגש עימו (עמוד 18, שורות 28-31). כמו כן העד טען שהוא עצמו תרגם את התצהיר כשבהמשך טען כי בנו הוא שתירגם לו את התצהיר (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 16-27). לגופם של דברים, העד לא הבהיר באיזו תקופה הועסק בנתבעת, אם כי מחקירתו הנגדית עולה כי מדובר בתקופה קצרה יחסית, של כשנה. כמו כן, העד הועסק בתפקיד מקביל לזה שביצע התובע, במשמרות שונות כך שלא נכח בפועל בחצרי הנתבעת במהלך עבודתו של התובע. מכאן נפנה להכרעה ברכיבי התביעה השונים. 4. התביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת א. אין חולק שהתובע התפטר מעבודתו. לטענת התובע, זכאותו לפיצויי פיטורים קמה לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963. ב. גרסת התובע היא שהתפטר נוכח מצבו הרפואי: הוא עבד בכניסה למפעל בשטח פתוח אשר גרם לו לאלרגיה שכן הוא רגיש לדשא ופריחה והנתבעת סירבה למצוא עבורו תפקיד חלופי במבנה סגור (סעיף 7 לתצהיר התובע). לתמיכה בטענתו צרף התובע אישור מרופא אלרולוג מיום 20.5.08, אשר הפנה אותו לרופא תעסוקתי (נספח ב' לתצהיר התובע) ובו נכתב - "בבדיקה שנעשתה ביום 20/5/2008 עקב: בשנתיים האחרונות סימנים רציניים של RINTHIS ALLERGIC. עובד בבית מטבחיים. ממצאים: בתבחיני עור רגישות- פריחת דשא, ברמודה, קתלית יהודה. שיפור משמעותי מ- FLIXONASE SPR. אבחנה: RINTHIS ALLERGIC טיפולים והמלצות: יש להמנע מעבודות שטח באביב-קיץ. טיפול מונע עם FLIXONASE SPR. התובע צירף אישור נוסף מרופאה תעסוקתית, ד"ר גורדון אלה מיום 2.7.08 (נספח ג' לתצהיר התובע) ובו נקבע - "לאחר שבדקתי את העובד ועיינתי בחוו"ד הרפואיות הגעתי למסקנות הבאות: אינו מסוגל להמשיך בעבודתו בשמירה בשטח כאשר כרוכה בחשיפה לדשה ופריחה. מסוגל לעבוד בתוך המבנה." (הטעויות במקור וההדגשה הוספה - ד.ו.) אישורים אלה מדברים בעד עצמם ומהם עולה שהתובע היה מנוע מלעבוד במקום בו יש דשא ופריחה. ג. השאלה כיצד נראתה סביבת העבודה של התובע היא שאלה עובדתית. ניתן היה בקלות יחסית להציג בפני בית הדין תמונות של מקום העבודה או ראיות אובייקטיביות אחרות שיתמכו בטענת התובע כי לאור האישורים הרפואיים שנמסרו לו, לא יכול היה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. זאת לא נעשה. התובע העיד שעבודתו "היתה בשטח פתוח בשאר (צ"ל: שער - ד.ו.) הכניסה לבית המטבחיים של הנתבעת וכתוצאה מכך סבלתי מאלרגיה קשה מפריחת דשא ועוד" (סעיף 7.1 לתצהיר התובע). כאמור, טענה זו נטענה בעלמא והתובע לא הביא ולו ראשית ראייה לטענה בדבר התנאים הסביבתיים בהם עבד. כל שבפנינו הוא עדות התובע, אשר כאמור, לא היתה מהימנה וכנגדה עומדת עדותו הברורה וחד משמעית של מר אתש, מנהל הנתבעת, לפיה (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 3-4): "ש.        מה נמצא מסביב למפעל? ת.        חולות, אין דשא. חול ים. אין עציצים בכניסה." מאחר שהתובע טוען כי הוא התפטר בדין מפוטר, נטל ההוכחה להוכיח כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מוטל על שכמו ובנסיבות שלפנינו, הוא לא עמד בנטל זה. ד. מעבר לכך, עדות התובע לגבי תנאי עבודתו ונסיבות סיום העבודה לא היתה מהימנה. מחקירתו הנגדית של התובע עולה שהוא הודיע לממונה עליו שהוא מבקש לעבור לעבוד בתוך מבנה מאחר שהעבודה אותה הוא מבצע היא קשה. בהמשך חקירתו הנגדית הוסיף וטען שבמקום עבודתו נחשף לאבק, שעה שהאישור הרפואי שהציג עניינו רגישות לפריחה ודשא. "ש.        אתה טוען שבאת והודעת לניסים שיש לך בעיה בריאותית ואתה לא יכול לעבוד. ת.        אני אומר אני עובד קשה, תן לי עבודה בפנים, הוא אמר לי שאין עבודה בפנים. ואז שאלתי מה לעשות, רופא אומר "אסור עבודה בשער". רופא אומר ככה. ש.        הרופא אומר שאתה לא יכול להיות חשוף לדשא ופריחה. ובתחילת העדות אמרת שהיה לך חדר, בוטקה, ישבת בבוטקה. ת.        ראית בוטקה כזה? מתי נוסע רכב מלא אבק, נו מה יש בוטקה. ש.        אבל לך יש אלרגיה לדשא ופריחה? ת.        דשא ופריחות הרבה 2 מטר ליד הבוטקה. ש.        אתה לא יכול לעבוד בשום מקום? פריחה זה באוויר. ת.        לא בכל מקום יש." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 20-29) בשולי הדברים נעיר שעל פי עדותו של אטש, הוא הציע לתובע לעבוד באולם השחיטה שבבית המטבחיים, אולם התובע סרב (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 17-26). אף עובדה זו תומכת בדחיית גרסתו העובדתית של התובע לגבי נסיבות הפסקת עבודתו. ה. נזכיר כי על פי פסיקת בית הדין הארצי, "תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין היגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו." (ע"ע (ארצי) 1214/02 שטרית - סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838 (2003)). לסיכום האמור לעיל, נדחית התביעה לפיצויי פיטורים. לא הוכח קשר בין האישורים הרפואיים שהתובע הציג, תנאי עבודתו במקום והחלטתו להפסיק את העבודה. 5. מאחר שאין חולק שהתובע התפטר ולא פוטר, אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. 6. התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות א. התובע טען שמתחילת עבודתו ועד ליום 11.4.06 עבד שבעה ימים בשבוע, במשמרות בנות 12 שעות ביום. לאחר מכן עבר לעבוד במשמרות בנות 8 שעות ליום, תמורת שכר חודשי. בחקירתו הנגדית התובע העיד לראשונה שעד יום 10.4.06 הועסק עם עובד אחד נוסף במהלך היום כך שכל אחד מהם עבד במשמרת בת 12 שעות ליום, ומיום 11.4.06 הנתבעת שכרה עובד נוסף כך שאת התפקיד אותו ביצע, ביצעו שלושה עובדים במשמרות בנות 8 שעות במהלך היום (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 19-29). על יסוד טענות אלה, נתבעה תמורת עבודה בשעות נוספות בסך 128,487 ₪. ב. בתמיכה לטענותיו, התובע צירף לתצהירו "דוח כניסת בקר לבית המטבחיים ת"א - חולון". בדוחות אלו ישנו פירוט של הסחורה אשר נכנסה לבית המטבחיים והוא כולל פירוט הנתונים הבאים: תאריך, שעה, מספר רישוי רכב נכנס, שם הנהג, שם הסוחר, כמות והערות (נספח ד' לתצהיר התובע). בשולי הדוחות ישנו רישום ידני בשפה האנגלית של שמות העובדים שהועסקו באותם תאריכים (VALERA-VADIM-SASHA/YUSUP) לרבות שעות עבודתם - שעת התחלה וסיום. עד ליום 10.4.06 מצויינים שמותיהם של שני עובדים בלבד ביום עבודה (ולרה וסאשה) כשמיום 11.4.06 מצויינים שמותיהם של שלושה עובדים. הדוחות שהגיש התובע היו דוחות מצולמים (מאחר שהתביעה מבוססת בעיקר על דוחות אלה, להלן ולצורך הפשטות יכונו מסמכים אלה בשם - "דוחות התובע"). בנוסף צורפו לתצהירו טבלאות מודפסות ("טבלת אקסל"), שעל פני הדברים נערכו והודפסו לקראת ההליך המשפטי - הן כוללות פירוט סכומי התביעה ברכיב זה. כמו כן צורפו צילומי לוח שנה לחודשים אפריל עד יולי 2005, דצמבר 2005 וינואר 2006 (שבוע בלבד בחודש זה), עליהם נרשמו בכתב יד צפוף שעות עבודה ושני שמות בלועזית: VALERA ו - SASHA. ג. לטענת הנתבעת, לאורך כל תקופת עבודתו התובע הועסק במשמרות בנות 8 שעות ואין בסיס לדוחות שהוגשו על ידו (סעיף 11 לתצהיר אתש). בנוסף אטש העיד שלאורך כל תקופת עבודתו של התובע הועסקו יחד עימו שני עובדים נוספים (עמוד 33 שורות 1-3), כך שאין בסיס לטענה בדבר היקף המשרות שביצע. ד. הנתבעת לא הציגה דוחות שעות מפורטים, אולם צירפה יומן עבודה לחודשים מרץ ויוני 2008 (הודעת הנתבעת מיום 23.5.10; החלטת כב' השופטת טרכטינגוט מאותו יום - עמוד 3 לפרוטוקול שורות 11-12). בדפים אלה מצוינים ימי היעדרות ונוכחות של עובדי הנתבעת. על פני הדברים, הרישום ביומני העבודה אינו מתיישב עם דוחות התובע מאחר שעולה מהם שהתובע נעדר מעבודתו בימים בהם טען שעבד (כפי שפורט בדוחות התובע). עוד עולה מיומני העבודה כי לגבי חודש מרץ 2008 - בימים 6.3.08-7.3.08 ובימים 9.3.08-14.3.08 מצוין כי התובע שהה בחופשת מחלה וצרף אישורים מתאימים ובימים 23.3.08-31.3.08 התובע אינו מופיע כלל ביומן העבודה. לגבי חודש יוני 2008 - בימים 1.6.08-13.6.08 התובע לא נזכר ביומן העבודה ובימים 16.6.08-30.6.08 צוין כי התובע שהה ב"חופש". ה. נוסף על כך, הנתבעת הציגה אישורי מחלה שהתובע מסר לה, לימים 3.3.06-5.3.06 וכן לימים 12.2.06-2.3.06. באישור האחרון צוין שהתובע אושפז בימים 12.2.06-23.2.06 (נספח א' להודעת הנתבעת מיום 15.12.09). כן צרפה אישור מחלה לימים 7.3.08-20.3.08, בו צוין שהתובע אושפז בימים 7.3.08-10.3.08 עקב ניתוח (נספח ב' להודעת הנתבעת מיום 23.5.10). ו. טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי הרישומים שהתובע ערך על "דוחות התובע" (דוחות הכניסה שהוגשו לתיק, נספח ד' לתצהירו) נעשו על ידו בדיעבד. רישומים אלה אינם מופיעים על מסמכי המקור המצויים בידה. לתמיכה בטענה זו צרפה הנתבעת חוות דעת גרפולוגית בה נקבעו הממצאים הבאים: "א. במסמכים א-ז', בשורה התחתונה רשומים שמות העובדיםValera , Dima, Yusup, ושעות העבודה שלהם רק בעותקים שלהם ולא באותם מסמכים במקור. כך גם במסמכים י"א, י"ד. ב. השמות הנ"ל ושעות העבודה שלהם במסמכים א'-ז', י"א ו-י"ד נכתבו ברצף באותו מועד - הכתב אחיד, מבחינת מבנה האותיות, מבחינת נטיית (זוית) הכתיבה, מבחינת הרווחים. לא תתכן אחידות כזאת כשכותבים בתקופה ממושכת - מפעם לפעם ולא באותו מועד. במסמכים ח' - י' כתובים השמותValera, Vadim, Sasha שנכתבו במסמכים המקוריים באותו מועד - ישנה בהם אחידות מבחינת מבנה האותיות, זווית הכתיבה והרווחים בין המילים. כך גם במסמכים י"ב, י"ג ו- ט"ו. כל השמות הנ"ל ופירוט שעות עבודתם נכתבו ע"י אדם אחד. כתב היד בכל השמות ושעות עבודתם זהה לחלוטין, כולל הספרות וצורת (סגנון) כתיבתם. למסקנות האלה הגעתי בסבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1)." ז. הגרפולוגית, גב' אורה כבירי, נחקרה בחקירה נגדית וחוות דעתה לא נסתרה. היא חזרה באופן שאינו משתמע לשני פנים על ממצאיה והסבירה - "ת. קודם כל אם זה לפי טענתך נכתב על פני שנה, אז על פני שנה לא משתמשים בעט אחד נכון? אני הרי טוענת שזה נכתב באותו מועד כי אני רואה את אותו מרקם, את אותו כתב, כל השמות אותו כתב, כל הדפים אותו כתב, אותה נטיית כתיבה, אותו גודל, אותו לחץ. ש. האם אני מבין נכון שחומר העט יכול להשתנות במהלך הזמן הזה? ת. אם הטענה שלכם שהוא כתב את זה על פני שנה אז לא משתמשים כל השנה באותו עט. ש. ז"א את לא יכולה לדעת האם מדובר בכתב יד ע"י אותו עט או ע"י עט אחר? ת. על פניו זה נראה אותו עט. אבל זה לא משנה העט, משנה כתב היד. לא צריך להיות גרפולוג כדי לראות שזה בדיוק אותו כתב. גם צורת כתיבת השעות, הנקודות, הכל זהה." (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 1-8; ר' גם עדותה בעמוד 40 לפרוטוקול, שורה 3). ח. כבר ציינו בפתח הדברים כי עדות התובע והעד הנוסף מטעמו לא היו משכנעות וזו בלשון זהירה. לעומת זאת, עדותה של הגב' כבירי היתה סדורה, מהימנה ועקבית. לפיכך אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה רישומי התובע - "דוחות התובע", בנוגע למשמרות אשר ביצע לא נכתבו בזמן אמת אלא בדיעבד. משרישומים אלו אינם מופיעים ברישומי המקור של הנתבעת ולאחר שהתרשמנו באופן בלתי אמצעי מעדות התובע וחברו, שלא הותירו רושם מהימן, אנו קובעים כי הדוחות אינם משקפים את שעות העבודה שהתובע ביצע בפועל ואין מקום להסתמך על "דוחות התובע" שצורפו לתצהירו. ט. נוסף על כך, מרישומי התובע עולה כי בימי המחלה המפורטים לעיל הוא עבד בנתבעת. זאת בניגוד לדוחות המקור אשר מצויים בידי הנתבעת בהם לא מופיע כל רישום בנוגע לעבודתו של התובע באותם ימים. כפי שציינו לעיל, התובע העיד כי בימים בהם ניתן לו אישור מחלה שהה בביתו ולא הגיע לעבודה - "ת. מתי אני חולה אני לא עובד. ש. אז איך רשמת שעבדת? ת. יש רשום אני עובד וגם חולה? אין ככה. (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 26-28) י. התובע עומת עם העובדה שבדוחות המקור ("דוח כניסת בקר") כלל לא מופיע רישום של שעות העבודה של העובדים, ביניהם הוא עצמו וזאת בניגוד לדוחות שהגיש (דוחות התובע): "ש. אבל הדו"ח הזה העתק כן שלך כי אתה צירפת אותו. תסביר לי איך במקור לא מופיע לא שעות עבודה ופתאום בהעתק שלך מופיע הכל? ת.        זה לא הכל. מתי אני נותן זה לרופא אח"כ פה שכחתי לרשום אז הוספתי. ש. גם בקודם אתה שוכח? ת. לא. ש. בכולם זה ככה, כל יום שכחת. בוא נלך לראשון, גם פה אתה שכחת. אתה כל יום שוכח? ת. תסתכל, לא כל יום. ש. אז איך אתה מסביר את העובדה שאת המסמך השני אתה לא יודע אם זה שלך או לא והמסמך הראשון בטוח שהוא שלך. במסמך הראשון יש שעות עבודה. גם במסמך השני יש שעות עבודה אבל במסמכי המקור אין שום דבר, מאיפה נולדו השעות? ת. רופא בא בבוקר, נותן לי כזה. ש. ז"א שאתה יכול לרשום מה שאתה רוצה? ת. רופא בא כל יום בבוקר, זה נותן, זה שלי. ש. למה זה רשום רק בעתק? למה במקור אין? ת. רופא אומר זה לא צריך אני. זה בשבילי. אני יודע מתי אני עובד." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 11-27) יא. למעשה אין בפיו של התובע כל הסבר לכך שבדוחות שהציג ישנו רישום של משמרות שביצע בעוד שבדוחות המקור אשר בידי הנתבעת, אין כל ציון למשמרות אלה. כמו כן אין בפיו כל הסבר לכך שעל פי רישומיו עבד אף בימי מחלה. נציין כי בהמשך עדותו טען התובע כי הגיש לנתבעת את אישורי המחלה אולם הגיע בסופו של יום לעבודה (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 2-9). טענה זו אינה מתקבלת על הדעת שכן אין כל הגיון בכך שמסר לנתבעת אישורי מחלה בימים בהם הגיע לעבודה בפועל, מה גם שבימים 12.2.06-23.2.06 ובימים 7.3.08-10.3.08 התובע היה מאושפז בבית חולים וברי כי לא יכול היה להגיע לעבודה באותם ימים. יב. נוכח עדותו הבלתי מהימנה של התובע והעד מטעמו, אף איננו מקבלים את התביעה לשנת העבודה הראשונה (החל מאפריל 2005). לגבי תקופה זו, חלק מהראיות הן אותם "דוחות תובע", שנדונו לעיל ולגביהם קבענו כי איננו מקבלים את נכונות האמור בהם. בנוסף, צורפו לתצהיר התובע צילומים של דפי לוח שנה לחודשים ספורים בשנת 2005, עליהם מופיע רישום בכתב יד של שעות עבודה של התובע ושל חברו, מר פליי. על פני הדברים, הרישומים דומים מאד (וזו בלשון זהירה) לרישומים על גבי "דוחות התובע", התובע לא הסביר בתצהירו מתי ועל ידי מי הם נרשמו, הוצגו דפים רק לחלק מהחודשים, ומכל מקום, חישובי התובע (בטבלאות האקסל) אינם מתיישבים עם הרישום על דפי לוח השנה. כך למשל, ניתן לראות כי החישובים מבוססים על כך שהתובע עבד בכל סוף שבוע 24 שעות רצופות, בעוד על פי הרישום בדפי לוח השנה, משמרות בנות 24 שעות היו כל סוף שבוע שני. זאת ועוד, בעוד שהחישובים כוללים הנחה של עבודה של 24 שעות כל סוף שבוע, דפי לוח השנה כוללים רישום של עבודה של 24 שעות כל סוף שבוע שני ואילו עובדה מהותית זו כלל לא נזכרה בעדות התובע - בתצהירו, בחקירתו הנגדית או בתצהיר חברו, מר פליי. יג. אנו ערים לפסיקת כב' בית הדין הארצי בעניין ימית בטחון לפיה "בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה למעביד" (ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ - אפרים, (12.11.08)). עם זאת, בנסיבות שלפנינו, כאשר התביעה מבוססת על מסמכים שהוכח שהם נערכו בדיעבד, על גבי מסמכי מקור של המעביד, כאשר אלה הוצגו לבית הדין כמסמכי מקור, תוך נסיון לעוות את האמת, ובשים לב לעדותם של התובע וחברו, שלא עמדה בחקירה נגדית ולא הותירה בנו רושם מהימן, אנו סבורים שהתובע לא הרים את הנטל הראשוני המוטל עליו. מעבר לכך, הנתבעת טענה כי אין בידיה רישומי נוכחות של התובע, אלא יומן עבודה חלקי בו מצויים רישומי אי נוכחות ולא רישום מדויק בנוגע לשעות עבודה בפועל (הודעת הנתבעת מיום 23.5.10 וכן עמוד 1 לפרוטוקול שורות 13-14; עדות אתש בעמוד 29 לפרוטוקול, שורות 12-13). בנסיבות שלפנינו בהן הציגה הנתבעת עותק מדגמי מיומן נוכחות אשר מצביע על כך שרישומיו של התובע אין בהם ממש, מאחר שהתובע הציג ראיות שאינן אמת ונוכח העובדה שמצאנו את גרסתו כבלתי מהימנה, התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות נדחית. 7. תחולת צו ההרחבה בענף השמירה על הצדדים א. הצדדים היו חלוקים לגבי הגדרת תפקידו של התובע וזאת נוכח טענותיו לתחולת ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה בענף השמירה ותביעתו לדמי גמולים לפנסיה, המבוססת על הדין בענף השמירה. התובע טען כי שמש כשומר במפעל הנתבעת ואילו הנתבעת טענה שהתובע היה סדרן ולא שומר. כך או כך, אין חולק שהתובע הוצב בביתן בכניסה למפעל הנתבעת והיה אמון על רישום הסחורות היוצאות והנכנסות למפעל (עדות אתש בעמוד 32 לפרוטוקול שורה 5; עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול שורה 32 ובעמוד 10 שורות 1-3). בנוסף, בימי שבת התובע היה אחראי לויסות הקירור בחדר המקררים במקום (עדות אתש בעמוד 31 שורה 28 ועדות התובע בעמוד 10, שורה 2). אין חולק שהנתבעת מפעילה בית מטבחיים. ב. שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל'סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו' כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"א נג/3-125 שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158 (1993); דב"ע נב/4- 6 קרן הביטוח של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 137 (1992)). המבחן המכריע לצורך תחולת צו הרחבה הוא עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו יש לקבוע מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד (ע"ע (ארצי) 18/99 אפרימי - לילה עבד לעיל, [פורסם בנוב] (9.7.00)). במקרים מסויימים, כאשר נטען כי שני צווי הרחבה חלים, יושם מבחן המתמקד בשאלה מהו התחום שבו עוסקים מרבית עובדי המפעל, שאז הדין הוא כי חל עליהם צו ההרחבה שהתייחס ליחידת המיקוח הגדולה מבין קבוצות העובדים (ע"ע (ארצי) 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ, (27.3.06), ס. אדלר "הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום" ספר בר ניב (1987) 32). ברם אין זה המקרה שבפנינו. ג. מאחר שאין חולק כי תחום עיסוקה של הנתבעת אינו בשמירה, אלא שהיא מפעילה בית מטבחיים, אין כל נפקות להגדרת תפקידו של התובע בהקשר של תחולת צו ההרחבה או ההסכם הקיבוצי בענף השמירה על הצדדים. תחום השמירה אינו מהווה חלק מפעילותה ומכאן שאין תחולה להסכם הקיבוצי או לצו ההרחבה בענף השמירה. לאור זאת, יש לדחות את כל הטענות המבוססות על הוראות הדין בענף השמירה. 8. פדיון הבראה ברכיב זה נתבעו הפרשי דמי הבראה בסך 556.5 ש"ח בגין 1.75 ימי הבראה. מתלושי השכר עולה שבחודש אוקטובר 2007 הנתבעת שילמה 6 ימי הבראה, שהם מלוא ימי ההבראה לשנת העבודה השניה ובחודש יולי 2008 שילמה לתובע 4.25 ימי הבראה, שהם החלק היחסי לחודשי העבודה בשנה השלישית לעבודה. כלומר, הנתבעת שילמה לתובע את מלוא דמי הבראה בגין התקופה שמחודש נובמבר 2006 ועד לסיום עבודתו. עם זאת מאחר שהתובע זכאי לפדיון הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו קרי החל מחודש יולי 2006, כלומר ל - 12 ימי הבראה, התובע זכאי להפרש של 1.75 ימי הבראה. כיוון שהנתבעת לא הציגה חישוב חלופי לחישובי התובע ואף התובע לא תבע סכום העולה על זכאותו על פי דין, התביעה להפרשי פדיון הבראה מתקבלת, כנתבע על ידו. 9. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה התביעה ברכיב זה מבוססת על הוראות ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה בענף השמירה, לגביהם קבענו לעיל כי אינם חלים על הצדדים. לפיכך דין התביעה ברכיב זה להידחות. יחד עם זאת, בידיעתו השיפוטית של בית הדין לעבודה, כי החל מיום 1.1.08 חל על כלל העובדים במשק צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, הקובע כי החל מיום 1.1.08 כל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מטיב, אשר מועסק בכל מקום עבודה, יהיה זכאי להיות מבוטח על פי הצו. משמדובר בצו החל על כלל העובדים במשק ולא נטען ואף לא עולה מהתלושים שהיה לתובע הסדר פנסיוני מטיב (כלשון הצו), התובע זכאי לדמי גמולים לפנסיה על פי הוראותיו. לפיכך התובע זכאי לחלק המעביד על פי הצו, בסך 0.833% + 0.834% (תגמולים ופיצויים), לחמשת החודשים האחרונים של עבודתו אצל הנתבעת (מפברואר עד תחילת חודש יולי 2008 - סעיפים 3(2) ו - 6(ז) לצו). על פי תלושי השכר שצורפו לתצהירי הצדדים, מדובר בסכום של 459 ₪ (לפי סכום המשכורות באותה תקופה - 27,501 ₪). 10. ניכויים שלא כדין מהשכר בחודש אוקטובר 2007 נוכה משכרו של התובע סך של 500 ₪ בגין "מפרעה". לטענת התובע, הסכום נוכה משכרו שלא כדין ועל כן הוא זכאי להשבתו (סעיף 10 לתצהיר התובע). לטענת הנתבעת מדובר במפרעה שהתובע קיבל, היינו בסכום שנוכה כדין (סעיף 12 לתצהיר אתש). בחקירתו הנגדית, אתש טען כי בידי הנתבעת קיימת אסמכתא לתשלום המפרעה בהנהלת החשבונות בנתבעת (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 29-32), אך זו לא הוצגה. משכך, טענת ההגנה של הנתבעת לא הוכחה ואף לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לניכוי משכרו של התובע. משמדובר בניכוי משכר העובד ומטבע הדברים, הראיות להיותו של הניכוי כדין מצויות בידי המעביד וזה לא הציגן, התביעה ברכיב זה מתקבלת. 11. סוף דבר א. התביעה נדחית ברובה. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) הפרשי פדיון הבראה בסך 556.5 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל; (2) דמי גמולים לפנסיה בסך 459 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל; (2) הפרשי שכר בסך 500 ₪ בגין ניכוי שלא כדין ממשכורת חודש אוקטובר 2007, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.07 ועד התשלום בפועל. ב. בהתחשב בכך שהחלק הארי של התביעה נדחה, בשים לב לסכום התביעה המקורי (מעל 160,000 ₪) מצד אחד ומצד שני - התנהלותם הדיונית של שני הצדדים, שהביאה לכך שבתיק זה קוימו שלוש ישיבות לשמיעת העדים, התובע ישא בהוצאות הנתבעת, לרבות הוצאות משפט, בסך 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולם תוך 45 ימים מקבלת פסק הדין.רפואההתפטרות