איחור בתשלום חברת ביטוח לביטוח לאומי

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא איחור בתשלום חברת ביטוח לביטוח לאומי:

1. תביעה זו עניינה בשאלה האם יש מקום לחייב את הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, בריבית הסכמית בגין איחור נטען בתשלום דרישת תשלום לתובע, המוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעת שיבוב. המחלוקת בין הצדדים אינה נעוצה בשאלת עצם קיום זכות שיבוב או היקפה, אלא בשאלה האם דרישת התשלום נשלחה על ידי התובע והתקבלה על ידי הנתבעת.

הרקע העובדתי וההליכים

2. ראשיתו של הליך זה הוא בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לשפותו בגין תגמולים ששילם לנפגעת בשל נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים. הנפגעת היתה מעורבת כנוסעת בתאונת דרכים מיום 1.5.04. שווי התביעה, נכון ליום 27.12.09, עמד על סכום של 1,548,980 ₪. במסגרת התביעה, נתבעה הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לחילופין, היא נתבעה לשלם, מכוח הסכם רב שנים החל בין הצדדים, תשלום בשיעור 80% מגובה סכום התביעה בצירוף ריבית פיגורים הקבועה בהסכם מיום משלוח הדרישה הראשונה, 27.12.09, ועד ליום התשלום המלא בפועל (יצוין כי בכתב התביעה נטען כי דרישה ראשונה נשלחה לנתבעת ביום 27.12.04 אולם אין חולק כי מועד זה יסודו בטעות).

3. בעקבות הגשת כתב התביעה, ועוד טרם הגשת כתב ההגנה מטעמה, שילמה הנתבעת לתובע סך של 1,223,078 ₪. אין מחלוקת כי סכום זה שווה ערך לסכום שנתבע מכוח ההסכם בין הצדדים ללא הריבית ההסכמית הקבועה בו. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, בין היתר, כי לא נשלחה אליה דרישה לתשלום הסכום שנתבע מטעם התובע, וככול שנשלחה הדרישה היא לא התקבלה, ובכל מקרה לא נשלחה לכתובתה ולכן אין בסיס לדרישת הריבית ההסכמית.

4. כבוד השופט וינוגרד הציע לצדדים ליישב את המחלוקת ביניהם בדרך של פשרה, אולם למרבית הצער הדבר לא עלה יפה. בנסיבות אלה, הוגשו מטעם הצדדים תצהירים, נשמעו ראיות, הוגשו סיכומים ועתה הגיע עת להכריע במחלוקת. וזה יהיה הילוכם של דברים; תחילה אתאר את המסגרת ההסכמית החולשת על הצדדים ואגדיר את השאלה שבמחלוקת. לאחר מכן, אדון בהוראות בהסכם העוסקות בשליחת דרישות התשלום וקבלתן ואעמוד על היקפו וטיבו של נטל ההוכחה המוטל על התובע בעניין זה. בהמשך, אתאר בקצרה את התשתית הראייתית שהוצגה בפני. לבסוף, אציג את מסקנתי בסוגיה שבמחלוקת ואת נימוקיי לכך. אקדים ואומר כי בנסיבות העניין, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שדרישת התשלום נשוא הליך זה אכן נשלחה על ידו והתקבלה על ידי הנתבעת.

המסגרת ההסכמית וגדר המחלוקת

5. ברקעו של המקרה דנן מצויה התקשרות חוזית רבת שנים בין התובע למבטחות, אשר במסגרתה נכרתה שורה של הסכמים זהים הנוגעים להסדרת תביעות השיבוב שביניהם (להלן: ההסכם או ההסכמים). במסגרת הסכמים אלה נקבע, כי המבטחות ישלמו לתובע סכום העולה כדי שיעור מסוים מהגמלאות ששילם לנפגע בתאונת דרכים באותם מקרים אשר "שילם או משלם המוסד – על פי הוראת החוק – גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן – התביעה) והחברה אחראית...לפצות נפגע מכח היותה המבטחת של השימוש בכלי הרכב שהיה מעורב בתאונת דרכים, בגינה משתלמות הגימלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה.." (סעיף 3 להסכם).

6. מטרת ההסכם הייתה לפשט ולייעל את מנגנון השיבוב בכל אותם הליכים רבים בהם על התובע להגיש תביעת שיבוב כלפי מבטחת רלבנטית באותם מקרים בהם עקב תאונת דרכים נפגע זכה או יזכה לתשלומי גמלאות מהתובע. על מנת להבטיח תשלום מהיר, הסכימו הצדדים לוותר על בחינה פרטנית של כל מקרה, ונקבעו מנגנונים אחידים וקבועים מראש לניהול התביעות (ראו: פסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה השופט א' ריבלין (כתוארו אז), דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי ני "אררט" חברה לביטוח בע"מ (2006) [פורסם במאגרים]).

7. במסגרת זו, נקבע בסעיף 6 המקורי להסכם כדלקמן:

"החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה. פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המכסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א – 1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל" (הדגש שלי, ש.ל.).

בשנת 1985 שונה סעיף 6 להסכם כדלקמן:

"החברה תשלם את תביעת המוסד תוך 45 יום מיום משלוח הדרישה. פיגרה החברה בתשלום פרק הזמן העולה על 45 יום יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המקסימלית על סכום הפגיעה, החל מיום הדרישה לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל." (הדגש שלי, ש.ל.)

8. עיננו הרואות, כי סעיף 6 להסכם שונה בשני היבטים מהותיים. ראשית, קוצר פרק הזמן לתשלום מ-60 יום ל-45 יום. שנית, נקבע כי ספירת מנין הימים לתשלום הריבית ההסכמית אינה מתחילה מהיום בו הדרישה מתקבלת אצל המבטחות, אלא מיום משלוח הדרישה ע"י התובע. ברי שאף שינויים אלה בהסכם נועדו להחיש את תשלום דרישות התשלום, מתוך חשש כי בהעדר סנקציה מתאימה, ידחו התשלומים ויהיה בכך כדי לסכל את מטרתו. על מנת למנוע מצבים בהם עלול להיווצר פער בין מועד שליחת ההודעה למועד קבלת הדרישה, על חשבון הזמן העומד לרשות המבטחות לתשלום הדרישה ללא ריבית הסכמית, סוכם בין הצדדים כי משלוח דרישות התשלום יעשה במרוכז באמצעות מונית לתל אביב, והן יחולקו בתיבות המבטחות ביום המשלוח, כך שיום המשלוח והקבלה יהיו זהים או כמעט זהים (מכתב מאת הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי מיום 2.3.86 ומכתב מטעם אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ מיום 26.3.85 מסומנים כמוצג ת/1).

9. כאמור, מלכתחילה הוגשה התביעה לפי סעיף 328 לחוק, ורק לחילופין מכוח הסכם. אולם בשלב זה אין עוד מחלוקת כי במועד הרלבנטי לענייננו חל בין הצדדים ההסכם ואף אין מחלוקת על עצם זכאותו של התובע לשיבוב במקרה זה ועל היקף הסכום המקורי לו הוא היה זכאי לפי ההסכם. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה אחת והיא: האם במקרה דנן חלה על הנתבעת חובה לשלם לתובע ריבית הסכמית, בשים לב לכך כי הנתבעת טוענת שדרישת התשלום נשוא תביעה זו, מעולם לא התקבלה אצלה. התובע טוען מצדו כי דרישה כאמור נשלחה לנתבעת ביום 27.12.09, בצוותא חדא עם דרישות תשלום נוספות אשר נשלחו באותה מעטפה, ואשר אין חולק כי טופלו על ידה.

הוראות ההסכם לעניין שליחת הדרישות וקבלתן

10. נוכח טיב המחלוקת בין הצדדים, נבחן תחילה מתי תחשב דרישה כ"מתקבלת" אצל המבטחות לפי ההסכם. ההסכם עצמו אינו דן במישרין בסוגיה זו. כאמור לעיל, בעוד שבהסכם המקורי נקבע כי ה"החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה", הרי שלאחר תיקונו נקבע כי "החברה תשלם את תביעת המוסד תוך 45 יום מיום משלוח הדרישה". ההוראות הנ"ל, מסדירות את שאלת מרוץ הימים לתשלום הריבית ההסכמית – קרי, מאיזה מועד יש למנות את התקופה שבסיומה, ככול שלא ישלמו במסגרתה את סכום הדרישה, יחויבו המבטחות בריבית הסכמית. אין הן מסדירות את אופן המצאת דרישות התשלום לנתבעת.

11. גם בהעדר הוראה ברורה בעניין זה בהסכם, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שקבלת דרישת תשלום אצל המבטחת היא תנאי מוקדם לתשלומה. ככול שהדרישה מעולם לא התקבלה אצלה, לא קמה חובה למבטחת לשלם לתובע דבר, אף לא את הסכום המקורי של הדרישה, כול שכן את סכום הריבית ההסכמית. ודוק; לתנאי המוקדם לפיה דרישת תשלום תתקבל אצל הנתבעת, אין דבר עם שאלת מרוץ הימים לתשלום הריבית ההסכמית. בהתאם למוסכם בין הצדדים, לעניין זה קובע מועד משלוח הדרישה. קבלת הדרישה אצל הנתבעת אינה תנאי לתחילת מרוץ הימים לתשלום הריבית. לפיכך ספירת הימים עשויה להתחיל עובר לקבלת הדרישה אצל המבטחת. אולם זאת בתנאי כי דרישה כאמור אכן התקבלה אצל המבטחת, בין אם באותו יום של המשלוח ובין אם במועד אחר, סמוך לכך.

12. ההסכם אינו מסדיר, אפוא, את אופן שליחת דרישות התשלום וקבלתן על ידי המבטחות. התייחסות עקיפה לשאלה הרלבנטית לענייננו, ניתן למצוא במכתבים שצורפו להסכם (סומנו במסגרת ת/1 ראו פסקה 8 סיפא לעיל). ממכתבים אלה עולה, כי סוכם בין הצדדים שדרישות התשלום יחולקו בתיבות המבטחות ביום המשלוח, כך שיום המשלוח ומועד קבלתן יהיו זהים או כמעט זהים. מכאן ניתן להסיק כי דרישת תשלום תחשב כדרישה "שהתקבלה" אצל המבטחת, עם הנחתה בתיבה המיועדת לה בבנין אבנר. המכתבים הנספחים להסכם מעידים, אם כן, על אומד דעתם של הצדדים להסכם, לפיו הם הסתפקו בהנחת דרישות התשלום בתיבת המבטחת הרלבנטית.

13. לא הוסכם אפוא, בין הצדדים, על דרכי המצאה אשר יש לנקוט בהן על מנת שדרישות התשלום תחשבנה כדרישות ש"התקבלו" על ידי המבטחות, פרט להנחת הדרישות בתיבת המבטחות. בהתאם, ההסכם אף אינו קובע חזקות אשר תכליתן לסייע לתובע להרים את הנטל להוכיח כי הדרישות התקבלו. זאת, בשונה, לדוגמא, מהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), הקובעות הוראות ברורות לעניין אופן המצאת כתבי בי דין (ראו פרק ל"ב לתקנות), ובצידן של הוראות אלה, קיימות חזקות אשר בהתקיימן עול ההמצאה מורם. הוראות אלה נועדו למזער את חילוקי הדעות בין הצדדים לגבי קבלת כתבי בי דין וליצור וודאות לגבי מועד המצאתן.

14. מהאמור לעיל, נגזרות שתי מסקנות. אחת, במקרה דנן, בהסכם בין הצדדים לא הוטל על התובע הנטל להמציא את דרישות התשלום לנתבעת בדואר רשום, או באמצעות פקסימיליה, או בכל דרך אחרת פרט להנחת דרישות התשלום בתיבת הנתבעת בבנין אבנ"ר. השנייה, לא נקבעה בהסכם כל חזקה העשויה להקל על התובע להוכיח שדרישת התשלום אכן הגיע ליעדה, כגון קיומו של אישור מסירה, או תרשומת על קבלת אישור טלפוני לגבי המצאתה. על רקע זה, נפנה עתה לבחון האם התובע הצליח להרים את הנטל לעניין שליחתה וקבלתה של דרישת התשלום בה עסקינן.

התשתית הראייתית לגבי שליחת הדרישה וקבלתה

15. ממסכת הראיות שהוצגה על ידי הצדדים עולה התמונה הבאה לגבי שליחת דרישות התשלום וקבלתן:

(א) לעניין אופן שליחת דרישות התשלום על ידי התובע, הובאה מטעמו עדותה של גברת נאוה זלמנוביץ. גברת זלמנוביץ עבדה בעת הרלבנטית (כמו גם כעת) במחלקת תביעות השיבוב אצל התובע. במסגרת תפקידה ממונה גברת זלמנוביץ על משלוח דרישות השיבוב לחברות הביטוח. בתצהירה תואר על ידה הנוהל של שליחת דרישות התשלום. לדבריה, יום קודם לשליחת דרישות התשלום הופק על ידה דו"ח ממערכת ממוחשבת על ידי הכנסת שם של חברת הביטוח ותאריך הוצאת הדרישה. הדו"ח כלל רשימה שמית של תיקי המבוטחים בהם הופקה דרישה לשיבוב וסיכום מספרי של סך התיקים (להלן: דו"ח רשימת תיקים). לאחר הפקת הדוחות, נערכה בדיקה ידנית מול הרשימות לפי חברות הביטוח. בתום הבדיקה וטרם הכנסת הדרישות למעטפה, נערכה ספירה ידנית של כמות הדרישות הנשלחות לכל חברת ביטוח בהתאם. דרישות התשלום הוכנסו למעטפות כאשר על כל מעטפה צורף העתק מדו"ח רשימת התיקים והצהרת עובד (מסמך לגביו אפרט להלן).

(ב) לגבי המקרה הנדון, מציינת גברת זלמנוביץ בתצהירה כי הדרישה הופקה לתאריך 27.12.09, וכי במועד משלוח הדרישה נשלחו לנתבעת, באותה מעטפה, 34 דרישות נוספות אשר מתוכן 18 דרישות שולמו במלואם. לתצהירה של גברת זלמנוביץ צורף עותק מדו"ח רשימת התיקים הרלבנטי למקרה דנן, אשר כותרתו "תוצאת חיפוש תיקים". נקובים בו 34 תיקים וביניהם התיק הנדון, ועוד תיק נוסף שמחוק בקו. המסמך מתוארך מיום 24.12.09 ונקוב בו שמה של גברת זלמנוביץ כ"שם משתמש".

16. (א) לעניין הנחת המעטפה הכוללת את דרישות התשלום בתיבתה של הנתבעת הביא התובע את עדותו של מר יניב צהר. מר צהר העיד בתצהירו כי הוא עובד במחלקת הלוגיסטיקה אצל התובע. לדבריו, כחלק מתפקידו הוא מבצע מסירה של דרישות השיבוב למבטחות השונות. הוא הבהיר, כי המעטפות מועברות על ידו לאחר סגירתן והכנתן על ידי מחלקת תביעות השיבוב. הוא אישר בחקירתו הנגדית כי אין הוא יודע כמה דרישות תשלום הונחו במעטפות (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 26). עם קבלת המעטפות לידיו, הן נלקחות לבנין אבנ"ר, הממוקם בשדרות רוטשילד בתל אביב, והוא מניח אותן בתאים לפי החלוקה לחברות הביטוח. לאחר מסירת המעטפות, הוא חותם על הצהרת עובד המופנית לחברת הביטוח, ובה מצוין יום מסירת הדרישות, שעת מסירתן ומספר הדרישות המצויות במעטפה (להלן: הצהרת עובד). על הדו"ח כתוב מספר הדרישות הכולל הכלולות במעטפה, ללא פירוט כלשהו נוסף.

(ב) אשר למשלוח הספציפי לענייננו, מבהיר מר צהר כי ביום 27.12.09 נשלח לבניין אבנ"ר לביצוע מסירה של דרישות לחברת הביטוח וביניהן הנתבעת. לתצהירו של מר צהר צורף טופס הצהרת העובד הרלבנטי. מהטופס ניתן לראות כי חל בו שיבוש. המסמך ממוען בכותרתו לנתבעת, אולם בגוף ההצהרה עליה חתם, הצהיר מר צהר כי הניח את הדרישות בתא של "המאגר" הישראלי (הפול) חברה לביטוח בע"מ. בתצהירו נאמר לעניין זה, שעם שובו למקום עבודתו, מנהלת המחלקה הסבה את תשומת ליבו לכך שבטופס ישנה "טעות קולמוס" בשם חברת הביטוח המצויה בגוף ההצהרה. הוא הסביר לה שעל אף הטעות, המעטפה הונחה בתא על שם חברת הביטוח הכתובה על המעטפה וכן שם חברת הביטוח המצוין כנמען בתצהיר.

17. (א) לעניין השאלה האם דרישת התשלום התקבלה אצל הנתבעת, הובאה מטעם הנתבעת עדותו של עו"ד יצחק וייס, עובד ממחלקת התביעות של הנתבעת אשר התביעה הנדונה מצויה בטיפולו. בשים לב לתפקידו אצל הנתבעת, עו"ד וייס לא ידע להעיד לגבי אופן קבלת המעטפה אצל הנתבעת, שכן לפי עדותו הוא עצמו לא רואה את המעטפה ולא את הרשימה אלא רק אנשי הדואר והמפתוח רואים זאת. בחקירתו החוזרת הבהיר כי באופן כללי, כאשר תביעה מתקבלת אצל הנתבעת היא מקבלת חותמת של הנתבעת במועד הקבלה ואח"כ יש חותמת נוספת, כאשר התביעה מועברת למחלקות הספציפיות (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 13-20).

(ב) עו"ד וייס הצהיר כי מעיון במסמכי תיק התביעה אצל הנתבעת הוא לא מצא כל דרישה מהתובע מיום 27.12.09 המצויה בתיק התביעה שבמחשב הנתבעת. הוא הבהיר, כי כשניסה להתחקות אחר פשר הדבר מצא כי דרישה נוספת מאותה רשימה לא התקבלה אצל הנתבעת. עו"ד וייס מפנה לעניין זה לדרישה המתייחסת לאדם אחר מאותה רשימה, בשם חתאם מחאמיד, אשר שמו ננקב בדו"ח רשימת התיקים, אולם גם לגביו נטען כי לא התקבלה דרישת התשלום על ידי הנתבעת.

(ג) עו"ד וייס צירף לתצהירו מכתב מיום 11.5.10 בעניין חתאם מחמיד, במסגרתו הפנה את תשומת לב התובע לכך שהדרישה הנטענת מיום 27.12.09 לא התקבלה, וכי זה התיק השני ביחס לדרישה מהתאריך הנטען בו לא התקבלה הדרישה. עוד נאמר במכתב: "נא בדקו האם ארעה אצלכם תקלה ביחס לדרישות מתאריך 27.12.09 והן כלל לא נמסרו". לעומת זאת, הדרישות האחרות המופיעות הרשימה אכן התקבלו, קבלו חותמת מיד עם קבלתן לפי הנוהל החל בעניין זה אצל הנתבעת, צורפו לתיק וטופלו.

18. בהתייחס לעדותו של עו"ד וייס, הביא התובע מטעמו את עדותה של עו"ד אירית לוי. בתצהירה טענה עו"ד לוי בעניין מחאמיד, כי דרישת התשלום נשלחה לנתבעת ביום 27.12.09. בשים לב למועד ההתיישנות, ומשהדרישה לא נענתה, היא התקשרה לנתבעת על מנת לברר מדוע לא שולמה הדרישה, כמו שנוהגים במחלקה בתיקים על סף התיישנות ובטרם הגשת תביעה משפטית. בשיחה טלפונית מיום 3.5.10 עם עו"ד אבישר מהנתבעת צוין בפניה כי הדרישה לא התקבלה. בהמשך לשיחה זו ולבקשת עו"ד אבישר, היא שלחה אליה באמצעות הפקסימיליה את העתק הדרישה.

דיון והכרעה

19. בטרם אכנס לעובי הקורה לעניין הסוגיה שבמוקד המחלוקת, חשוב להקדים ולציין כי בענייננו אין מחלוקת כי מדובר בתקלה אשר ארעה פעם אחת בלבד במהלך תקופת ביצוע ההסכם, שהתפרשה על פני שנים רבות (למעלה מ-20 שנה) וזאת לגבי שתי דרישות תשלום שנשלחו באותה מעטפה (עדותו של עו"ד וייס עמוד 15 לפרוטוקול שורה 32 עד עמוד 16 שורה 5). לא נשמעה טענה מפי התובע כי דרישות תשלום אחרות, שנשלחו אל הנתבעת במועדים אחרים לא טופלו על ידי הנתבעת, אם על ידי תשלומן, המלא או החלקי, או דחייתן.

20. מהאמור נובע שאין כל רבותא אמיתית בשאלה, אשר הצדדים הקדישו לה חלק מטיעוניהם, האם היה קיים כשל מובנה במנגנון המצאת דרישות התשלום אצל התובע או במנגנון קבלת הדרישות אצל הנתבעת. מעצם הדבר שמדובר בתקלה חד פעמית, משך למעלה מ-20 שנה, עולה כי המנגנונים של שליחת דרישות תשלום וקבלתן פעלו באופן חלק ויעיל לאורך שנים אצל שני הצדדים. זאת תהיה, אם כן, נקודת המוצא לבחינת האירוע. השאלה היא, אם כן, האם במקרה החריג בו עסקינן, התובע הוכיח כי בחוליות הנתונות לאחריותו, משליחת דרישת התשלום ועד קבלתה בתיבת הנתבעת, לא חלה כל תקלה ודרישת התשלום נשלחה והגיע אל תיבת הנתבעת. כפי שכבר הובהר לעיל, לאחר שעיינתי היטב במכלול חומר הראיות שהונח בפני, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח להרים את הנטל להוכיח כי דרישת התשלום נשלחה על ידי התובע והתקבלה על ידי הנתבעת, וזאת בהסתמך על העובדות והנימוקים המצטברים אשר יפורטו להלן.

21. (א) כאמור, מר צהר העיד כי הוא זה אשר היה ממונה על הנחת המעטפות הכוללות את דרישות התשלום בתיבות המבטחות, כולל המעטפה בה עסקינן. ברם כפי שהובהר לעיל, בטופס הצהרת העובד, עליו חתם מר צהר, חלה תקלה מהותית. בראש הטופס, רואים כי הוא אכן מוען לנתבעת, אולם בתצהיר העובד גופו חתם מר צהר על הצהרה לפיה המעטפה הונחה אצל חברת אבנר. בעדותו, לאחר שב"כ הנתבעת הציג בפניו את השיבוש שחל בהצהרת העובד, העיד מר צהר שרק כעת שם לב לטעות בטופס, לפיו בהצהרה רשום "המאגר הישראלי" ולא הנתבעת. הוא העיד שאם היה שם לב לכך בזמן אמת, הוא היה מנסה לברר זאת עם גברת זלמנוביץ או עם גברת הינדי פרח, מנהלת מחלקת השיבוב (שם שורות 4 -15). הוא לא ידע לומר מי אחראי על הטעות שחלה בטופס (שם שורה 3). יצוין, כי עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו (כאמור בפסקה 16(ב) לעיל). אף גברת זלמנוביץ לא ידעה להסביר את פשר התקלה (עמוד 10 שורה 7). מטופס הצהרת העובד ומעדותו של מר צהר עולה, אם כן, כי חלה תקלה של ממש בהוראות שקיבל בנוגע למקום הנחת המעטפה, כי לא היה מודע לתקלה זו בזמן אמת, ולא בירר את פשרה.
(ב) גברת זלמנוביץ העידה כי מר צהר לא חזר אליה עם ההצהרה, אלא אל מנהלת המחלקה. עוד העידה בעניין זה כי אינה יודעת אם במקרה הנדון, מר צהר מסר את הצהרתו למנהלת המחלקה או לפקידה שלה (עמוד 9 לפרוטוקול שורה 5). מנהלת המחלקה, גברת הינידי פרח, אשר בתצהיר הופיעה כמי ששאלה את מר צהר על התקלה, לא הגישה תצהיר מטעמה ולא הוזמנה לעדות. בנסיבות אלה, אין בפני כל אינדיקציה לאופן בו טופלה התקלה, ונראה כי התובע התעלם ממנה. במצב דברים זה, לא ניתן לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח כי מר צהר אכן הניח את המעטפה בתיבתה של הנתבעת, ולא בתיבה אחרת.

22. בנוסף לכך, דעתי היא, כי בענייננו לא הוכח כי דרישת התשלום בה עסקינן הוכנסה למעטפה. כאמור, גברת זלמנוביץ העידה לגבי נוהל הכנסת דרישות התשלום שנכללו במסגרת דו"ח רשימת התיקים לתוך המעטפה. אשר למקרה דנן, מדו"ח רשימת התיקים אכן עולה כי שמה של הנפגעת נכלל במסגרתו. כמו כן, ישנו סימון של "וי" ליד שמה, אשר לפי עדותה של גב' זלמנוביץ מעיד כי נעשתה בדיקה ידנית לפני הכנסתה למעטפה. אולם גברת זלמנוביץ אישרה בחקירתה כי מונחות בפניה כל חודש מספר דרישות רב, ובאותו חודש היו בפניה כ-300 – 400 דרישות, כשבדרך כלל היא שולחת אותן לבד. כמו כן, מעדותה עולה כי פרט לבדיקה ידנית זו, לא היה קיים כל מנגנון פיקוח פנימי נוסף, אשר תפקידו לוודא, בטרם שליחת המעטפות, כי אכן כל הדרישות הוכנסו למעטפה, כגון עריכת בדיקה נוספת על ידי אדם אחר. בהעדר מנגנוני ביקורת פנימיים נוספים, ובשים לב לכמויות דרישות התשלום אשר מטופלות במחלקה מדי חודש, לא ניתן לשלול את האפשרות כי פעם אחת, משך 20 שנה, קרתה טעות אנוש במשלוח הדרישות ולא כל הדרישות הוכנסו למעטפה. יודגש, כי במסקנה זו אין כדי לפגוע במהימנות עדותה של גברת זלמנוביץ, אלא ליתן משקל לחלוף הזמן, אשר מקשה עד מאוד לזכור מקרה ספציפי זה או אחר וכן לכך שמטבע הדברים לא ניתן לשלול, אף ביחס לעובד המסור והקפדן ביותר, אפשרות קיומה של תקלה נדירה וחד פעמית.

23. בעדויות הישירות שהובאו מטעם התובע אין אפוא די על מנת להוכיח כי דרישת התשלום נשלחה והתקבלה אצל הנבעת. ברם עדיין יש לבחון האם ניתן להוכיח זאת בראיות אחרות. נבחן ראיות אלו כסדרן:
(א) גברת זלמנוביץ העידה כי למעטפה הוצמד דו"ח רשימת התיקים, בו מפורטים שמות הנפגעים אשר בגינם נשלחו דרישות התשלום. ככול שדו"ח זה אכן התקבל אצל הנתבעת, היא יכלה לבחון בנקל האם קיים מתאם בין דרישות התשלום שהגיעו לשמות שננקבו בו. ברם גברת זלמנוביץ אישרה בחקירתה הנגדית כי דו"ח רשימת התיקים לא הוכנס למעטפה יחד עם דרישות התשלום, אלא היא הצמידה אותו בסיכה על גב המעטפה (עמוד 10 לפרוטוקול שורה 33). עוד עולה מעדותה של גברת זלמנוביץ כי דו"ח רשימת התיקים לא נשלח אל הנתבעת באמצעות הפקסימיליה ולא וידאו את קבלתו אצל הנתבעת באף דרך אחרת, כגון אישור טלפוני (זאת בשונה מהצהרת העובד, בה אדון להלן, אשר נשלח לנתבעת באמצעות הפקסימיליה). במצב דברים זה, בהעדר ראיה אשר מצביעה על קבלת דו"ח רשימת התיקים על ידי הנתבעת, אין הוכחה כי דו"ח רשימת התיקים אכן הגיע ליעדו. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי על הנתבעת היה לדעת, על פי דו"ח רשימת התיקים, שנשלחה אליה דרישת התשלום שבמחלוקת, אפילו אם עקב תקלה דרישת התשלום לא נשלחה אליה או לא הגיע לתיבתה.
(ב) בהמשך לאמור לעיל, יובהר כי גברת זלמנוביץ העידה, שטופס הצהרת העובד הועבר לנתבעת באמצעות הפקסימיליה. כאמור, על גב טופס זה צוין מספר דרישות התשלום. ברם מכאן לא ניתן להסיק כי על הנתבעת היה לברר מדוע לא הגיעו אליה מספר הדרישות המצוינות על גב הטופס. זאת, שכן מדובר בציון מספר סתמי, אשר ככול שדו"ח רשימת התיקים לא הופיע לצידו, אין לו כל משמעות.
(ג) מר צהר העיד, כאמור, שהניח את המעטפה, הכוללת את דרישות התשלום, בתיבתה של התובעת. ברם כאמור, מר צהר העיד שאינו יודע כמה מעטפות הונחו בפועל במעטפה שכן הוא היה מקבל לידיו מעטפה סגורה, אותה הוא הניח, כמות שהיא, בתיבת המבטחות (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 26). לפיכך, עדותו אינו יכולה לסייע כדי להוכיח כי דרישת התשלום בה עסקינן אכן נכללה בתוך המעטפה שהניח בתיבת הנתבעת.
(ד) גברת זלמנוביץ אישרה בעדותה כי כיום (כאשר דרישות התשלום נשלחות מכוח חוק ולא מכוח הסכם) השתנה נוהל משלוח דרישות התשלום באופן שדרישות התשלום נשלחות על ידי שליח שמביא אישור מסירה על כל דרישה בנפרד. השליח נוסע אל חברת הביטוח הספציפית, פותח את המעטפה ומחתים כל דרישה ודרישה (עמוד 8 לפרוטוקול שורות5-11 וכן עמוד 11 לפרוטוקול שורות 1-6). אף מר צהר אישר בחקירתו הנגדית כי הוא כבר לא משמש שליח להעברת המעטפות שכן כי היום עובדים בשיטה אחרת, עם חברת שליחויות, ומחתימים על כל דרישה בנפרד (שם שורות 20-26). כאמור לעיל, התובע לא התחייב בהסכם להמציא לנתבעת את דרישות התשלום באופן כל שהוא, ובכלל זה באמצעות שליח וקבלת חותמת. ברם כתוצאה מכך נבצר ממנו כיום להוכיח, באמצעות הצגת דרישות מוחתמות בחותמת המבטחת, על קבלת מלוא דרישות התשלום כולל הדרישה בה עסקינן.

24. דרך אפשרית נוספת להוכחת קבלת דרישת התשלום על ידי הנתבעת, היא באמצעות הצגת תיעוד, הכולל לדוגמא, מכתבים המתריעים על העדר טיפול בדרישת התשלום. ברם לא הובאו כל ראיות המצביעות על התרעות כלשהן שנשלחו לנתבעת בגין אי תשלום הדרישה:
(א) גברת זלמנוביץ העידה כי במחלקה שלה לא היה קיים נוהל שתכליתו לברר, במקרים בהם לאהגיע תגובה מהמבטחות לאחר שליחת דרישה, האם אירעה תקלה במשלוח הדרישות (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 17). כך באופן כללי, וכך גם לגבי מקרה נוסף מאותה רשימת תיקים, של נפגע בשם חתאם מחאמיד, שהוצג לפניה, אשר גם לגביו הנתבעת העידה שהעניין לא נבדק על ידה (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 29).
(ב) בעת עדותה, החזיקה גברת זלמנוביץ בידה עותק של דו"ח רשימת התיקים עם הערות בכתב ידה (סומן כמוצג נ/3, יצוין כי הדו"ח הוגש לצורך הוכחת קיומו בלבד ולא כראיה על אמיתות תוכנו). היא העידה כי זו רשימה שבדקה את היענות המבטחת לדרישות התשלום מאותו מועד, אולם היא ערכה את הבדיקה רק במהלך חודש אוגוסט 2011 לאור טענת הנתבעת כי לא קיבלה את הדרישה. עוד ציינה גברת זלמנוביץ כי על פני הדברים לא היתה בעיה לערוך בדיקה כזו כבר בעבר (שם), אולם בפועל, לא נבדק הדבר על ידה בזמן אמת (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 11-18). גברת זלמנוביץ הבהירה כי הרשימה לא נועדה לבדוק מה הגיע למבטחות, אלא לצורך משלוח הדרישות (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 10-33).
(ג) לפי עדותה של גברת זלמנוביץ, רק במקרים חריגים שולחים דרישה באמצעות פקסימיליה, וזאת כאשר תיק עומד בפני התיישנות או שמדובר בתיקים דחופים (עמודים 4 ו-5 לפרוטוקול משורה 25 בדף 4 ועד שורה 7). בעניין זה, אישרה אף עו"ד לוי כי בתיקים שעל סף התיישנות, שבגינם לא שולמה דרישה, הם נוהגים לפנות לחברת הביטוח ולשאול על כך (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 27-31).
25. מכל האמור לעיל ניתן לראות, כי לא היה קיים אצל התובע נוהל אשר, בהעדר קיומן של דרכי המצאה מסודרות, נועד להציב רשת ביטחון לבדוק האם דרישת תשלום זו או אחרת, לא טופלה. לו היתה נערכת בדיקה כאמור, ניתן היה להציג תיעוד המוכיח כי העניין נבדק וכי הנתבעת קיבלה את דרישת התשלום או לכל הפחות ידעה על שליחתה. ברם התיעוד הקיים מוכיח ההפך – הנתבעת היא זו אשר הפנתה את תשומת ליבו של התובע כי דרישת תשלום של מר חתאם מחאמיד לא הגיע אליה, וביקשה כי תיבדק האפשרות כי חלו תקלות נוספות לגבי דרישות התשלום שנשלחו באותו מועד. ודוק; לא חלה כל חובה על התובע להפעיל מנגנון ביקורת כאמור. אולם בהעדרו לא ניתן להוכיח כי הנתבעת קיבלה את דרישת התשלום או לכל הפחות ידעה או היה עליה לדעת על שליחתה אליה.

26. בענייננו, לא הוכח, אפוא, כי המעטפה הונחה בפועל בתיבת הנתבעת, ואף לא הוכח כי כל דרישות התשלום, ובכללם הדרישה בה עסקינן, הומצאו לנתבעת באמצעות ראיות אחרות, כמפורט לעיל. ברם בפי התובע טענה מהותית נוספת, לפיה יתר דרישות התשלום מאותו מועד שנשלחו לנתבעת, באותה מעטפה, טופלו על ידיה. מכאן, כך הטענה, כי אף דרישת התשלום בה עסקינן הגיע באותה מעטפה, יחד עם יתר דרישות התשלום, והיא לא טופלה עקב תקלה אצל הנתבעת. התובע טוען כי ההנחה שהמעטפה נפרצה ולפיכך הגיעו אל התובעת רק חלק מדרישות התשלום היא טענה ספקולטיבית.

27. איני סבורה כי בטענה זו יש כדי לשכנע שדרישת התשלום בה עסקינן אכן התקבלה על ידי התובע. כפי שהובהר לעיל, לא הוכח כי דרישת התשלום אכן הוכנסה מלכתחילה למעטפה. כאן חשוב לחזור ולהדגיש כי לא מדובר במקרה יחיד, מתוך דו"ח רשימת התיקים, שלא התקבל אצל הנתבעת. מהראיות עולה כי דרישת תשלום נוספת של נפגע בשם חתאם מחאמיד לא התקבלה אצל הנתבעת. הסיבה היחידה שבגינה תקלה זו אותרה מוקדם יותר, היתה כי תיק זה עמד בפני סף ההתיישנות. עצם הדבר, כי מאותו דו"ח רשימת תיקים עצמו, שנשלח לנתבעת באותו מועד, לא הגיעו אליה שתי דרישות תשלום, מעלה חשד כי חלה תקלה בשליחתן.

28. כמובהר לעיל, אפשר גם, שלאור התקלה בטופס הצהרת העובד, המעטפה הונחה בתיבה אחרת. במקרה כזה, יתכן כי המעטפה נלקחה על ידי מבטחת אחרת ונפתחה על ידה, ורק לאחר שהסתבר כי דרישות התשלום מיועדות לחברה אחרת, הן הושבו לנתבעת. אין כל דרך לדעת כיום האם במהלך אירוע אפשרי כאמור, הגיעו ליעדן כל דרישות התשלום, ואפשר כי רק חלקן מצאו דרכן חזרה אל הנתבעת.

29. לסיכום פרק זה, אין בידי לקבל את טענת התובע כי הוא יצא ידי חובתו להרים את נטל ההוכחה הרובץ עליו בכך שגברת זלמנוביץ העידה כי דרישות תשלום הוכנסו למעטפה, כי מר זהר העיד ששם את המעטפה בתיבת הנתבעת וכי רוב רובן של דרישות התשלום (פרט לשתיים) אכן התקבלו על ידי הנתבעת וטופלו. להערכתי אין די בעדותה של גברת זלמנוביץ, ממרחק שנים ממועד האירוע, כדי לעמוד בנטל להוכיח שדרישת התשלום אכן הוכנסה למעטפה. זאת במיוחד בהעדר הוכחה על מנגנון בדיקה פנימי נוסף או מנגנון בדיקה שתכליתו לאשר את הגעת דרישות התשלום ליעדן, כגון שליחת דוח רשימת התיקים באמצעות הפקסימיליה או אישור טלפוני. אף אין די בעדותו של מר זהר לגבי הנחת המעטפה בתיבת הנתבעת, בהינתן שהוא לא ידע כמה דרישות תשלום מצויות במעטפה, ושטופס הצהרת העובד היה שגוי, באופן שנמסרו לו הוראות סותרות לגבי הנמען. כמו כן, אין אף די בעובדה כי מרבית דרישות תשלום שהונחו באותה מעטפה טופלו, בשים לב לכך שאין הוכחה מספקת לשליחתן בתוך אותה מעטפה, ולאפשרות שעקב תקלה במען הגיעה המעטפה לתיבה אחרת, ויתכן שעקב כך נפתחה שלא על ידי הנתבעת, ודרישות התשלום הושבו לה רק בחלקן.

30. מסקנה זו, לפיה הנתבעת לא קיבלה את דרישת התשלום, אף עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים. לנתבעת היה אינטרס ברור לטפל בכל דרישות התשלום במועד על מנת להימנע מתשלום ריבית הסכמית. גברת זלמנוביץ אישרה בחקירתה הנגדית כי מבדיקות שערכה עלה כי ב-99% מהתיקים הנקובים בדו"ח רשימת התיקים הגיבה הנתבעת לדרישות; שילמה אותן או דחתה אותן (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 12-13). אין סיבה שלא להניח, כי לו דרישות התשלום היו מגיעות אליה באותה מעטפה, הן היו מטופלות באותו אופן שיתר התביעות טופלו. לפיכך אני מקבלת את טענת הנתבעת שדרישות התשלום לא התקבלו על ידה ולפיכך לא טופלו.

31. לסיום הערה אחרונה. בנסיבות העניין, איני יכולה שלא להסכים עם טענת ב"כ הנתבעת, לפיה לא היה מקום לניהול תובענה זו. מדובר בתקלה חד פעמית שארעה במערכת יחסים המתנהלת בין שני גופים מכובדים משך שנים רבות באופן ראוי וללא תקלות. מן הראוי היה, שהצדדים היו מוצאים דרך לחלוק ביניהם את הנזק שנגרם בשל התקלה. כך במיוחד שמלכתחילה היה ברור לשני הצדדים כי נוכח חלוף השנים קשה מאוד להכריע באופן פוזיטיבי מי מהם אחראי לתקלה זו.

32. התוצאה היא, שהתביעה נדחית. התובע ישא בשכ"ט הנתבעת ובהוצאותיה בסכום כולל של 20,000 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קנס על חברת ביטוח

  2. "בעיה" עם חברת הביטוח

  3. חוב פרמיה לחברת ביטוח

  4. ניסיון לרמות חברת ביטוח

  5. עורך דין נגד חברת ביטוח

  6. ניסיון להונות חברת ביטוח

  7. הסתרת פרטים מחברת הביטוח

  8. תשלום חברת הביטוח כמתנדבת

  9. דחיית ערעור של חברת ביטוח

  10. נימוקי דחייה של חברת ביטוח

  11. חובת הגילוי של חברת הביטוח

  12. חובת הבירור של חברת הביטוח

  13. תביעת חברת ביטוח נגד מע''מ

  14. הסתרת עבר פלילי מחברת ביטוח

  15. הפרת התחייבות של חברת ביטוח

  16. הסתרת מידע רפואי מחברת ביטוח

  17. פרשנות נגד המנסח - חברת ביטוח

  18. אי שיתוף פעולה עם חברת הביטוח

  19. בקשה לשחרור חברת ביטוח מייצוג

  20. חלוקת הנטל בין מבטחים צו קל כבד

  21. העלאת טענות חדשות של חברת ביטוח

  22. סירוב חברת הביטוח לשלם על גניבה

  23. תביעת ביטוח לאומי נגד חברת ביטוח

  24. חוב עבודות צנרת מטעם חברת הביטוח

  25. צירוף חברת ביטוח אמריקאית לתביעה

  26. פיצוי על עיכוב תשלום מחברת הביטוח

  27. תביעה בגין פיצוי נמוך מחברת ביטוח

  28. נימוקי דחייה נוספים של חברת ביטוח

  29. סירוב חברת הביטוח לשלם על גניבה בעסק

  30. תביעה של חברת ביטוח נגד מבוטח על חוב

  31. איחור בתשלום חברת ביטוח לביטוח לאומי

  32. חובת חברת הביטוח לפרט את נימוקי הדחיה

  33. חובת חברת הביטוח לשפות את ביטוח לאומי

  34. חתימה על שטר קבלה ושחרור של חברת ביטוח

  35. חברת הביטוח טענה כי לא נגרמה נכות מוחלטת

  36. התיישנות במהלך משא ומתן עם חברת הביטוח

  37. סירוב חברת הביטוח להגיש ערעור בשם המבוטח

  38. העלאת טענות בהזדמנות הראשונה - חברת ביטוח

  39. הכחשת נסיבות תאונת דרכים ע''י חברת הביטוח

  40. ביטול הסכם בין הביטוח הלאומי לחברות הביטוח

  41. הרחבת נימוקי דחיה בחוות דעת מטעם חברת הביטוח

  42. חבות חברת ביטוח כלפי מבוטח בביטוח נוסעים לחו"ל

  43. תביעה בגין איחור של חברת ביטוח בתשלום לביטוח לאומי

  44. קיזוז 20% מהפיצוי מחברת הביטוח בגין רשלנות תורמת

  45. האם חברת הביטוח חייבת "להזהיר" מבוטח מפני התיישנות ?

  46. חברת הביטוח טענה כי אין הצדקה להחלפת הפגוש בפגוש מקורי וחדש

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון