אי צירוף יורשים לתביעה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי צירוף יורשים לתביעה: 1. שתי בש"אות אלה קשורות זו בזו ולכן תידונה יחד. בבש"א 1091/99 מבקשים הנתבעים להורות על דחיית כתב התביעה בשל טענות אלה: א. אי צירוף כל היורשים הנוגעים בדבר; ב. שיהוי; ג. השתק, מניעות או מעשה בית דין. אי צירוף היורשים הנוגעים בדבר 2. נדון תחילה בטענה כי לא צורפו יורשים הנוגעים בדבר הן בצד התובעים והן בצד הנתבעים. למעשה, בש"א 1941/98 מקדימה את פני הטענה כי בה מבקשים התובעים לתקן את כתב התביעה על ידי צירוף צדדים נוספים, בין היתר אותם יורשים שהנתבעים טוענים שנוכחותם במשפט חיונית. 3. ברשימת התובעים ישנם שני תובעים שהם למעשה עזבונות של נפטרים: עזבון המנוח עבדל-כרים סלים זועבי ז"ל ועזבון אחיו המנוח מוחמד סלים זועבי ז"ל. גם ברשימת הנתבעים ישנם שלושה נתבעים שהם עזבונות: עזבון המנוחים אסמא אברהים אל זועבי ז"ל, זריפה זועבי ז"ל ו-אסמעיל עבדל כרים זועבי ז"ל. 4. התביעה בעיקרה היא לקיים עיסקה שעשו בחייהם המנוחה אסמא אברהים זועבי ז"ל ושני בניה עבדל-כרים ומוחמד ז"ל ולבטל את הרישום בלשכת רישום המקרקעין ביחס לאותם מקרקעין, רישום שנעשה על פי צו ירושה שהוצא על עזבונה של אסמא על ידי יורשיה על פי דין, בהתעלם מאותה עסקה. 5. בתביעה זו עומדות על הפרק מצד אחד זכויותיהם של יורשיה על פי דין של המנוחה אסמא ז"ל מול יפוי כוח שנתנה המנוחה בחייה לטובת שני בניה הנזכרים. אין ספק כי אם תתקבל התביעה עלולים היורשים על פי דין להיפגע. על כן, אין ספק כי בכל הנוגע לנתבעים, מן הדין שיהיו נוכחים בתביעה כצדדים כל מי שהוא יורש על פי דין של המנוחה. מצד שני, גם נוכחותו של כל יורש של הקונה שנפטר חיונית במשפט. שני התובעים המקוריים - עבדל כרים סלים ואחיו מוחמד סלים, [בניה של המנוחה אסמא] כבר הלכו לעולמם בטרם הוגשה התביעה ובמקומם באים יורשיהם. כל אחד משני המנוחים הללו הותיר אחריו צוואה ועל כן מן הראוי שהיורשים על פי הצוואה יהיו צדדים במשפט כתובעים במקום מורישיהם, ואם אינם חפצים לתבוע - יש להכלילם כנתבעים. 6. התביעה תוקנה פעמיים: כתב תביעה מתוקן ראשון הוגש ביום 4.11.98 אך הוא לא הניח את דעתו של ב"כ הנתבעים. ביני לביני הגיש עו"ד עספור, ב"כ התובעים, את הבקשה לתיקון כתב התביעה [בש"א 1941/98 מיום 13.12.98] ואליה צירף טיוטא של כתב תביעה מתוקן. נראה שטיוטא זו לא הגיעה לידיעתו של עו"ד ח'טיב, ב"כ הנתבעים, אשר הגיש ביום 25.5.99 את הבקשה בבש"א 1091/99 לדחיית התביעה על הסף מן הטעם שרשימה לא קטנה של יורשים, הן בצד התובעים והן בצד הנתבעים, אינם צד להליך. לא מצאתי בתיק רשות שניתנה לב"כ התובעים לתקן את התביעה בפעם הראשונה. הבקשה לתיקון התביעה בשנית עומדת עכשיו על הפרק והחלטה זו ניתנת בה [בש"א 1941/98]. אך, מכיוון ששני הצדדים בדעה שיש צורך בנוכחות מלאה של כל היורשים בתביעה, נראה התיקון מובן מאליו. מאחר ואיני בטוח שגם כיום, בניגוד למה שהצדדים מאמינים, מכיל כתב התביעה את כל היורשים הנוגעים בדבר, ואפשר ותידרש החלטה נוספת לגוף העניין, אומר מהו המצב המשפטי בנקודה זו. 7. סעיף 122 לחוק הירושה קובע: "122. יורשים אחדים [ב] בניהול העזבון חייבים היורשים לפעול תוך הסכמה; בענין שדעותיהם חלוקות יפעלו כפי שיחליט בית המשפט. [ב] פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה. [ג] בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מן היורשים לפעול על דעת עצמו". 8. בשעתו התעורר ספק האם ניתן לתבוע עזבון של אדם באמצעות אחדים בלבד מיורשיו, לא כולם. הספק הוסר בפסק הדין בע"א 777/80 קלרה שרייבר נגד מרגוט שטרן ו3- אחרים, פ"ד לח [2], 153. שם אמרה השופטת נתניהו כי "נוסח זה אינו מותיר מקום לספק, כי אין יורש אחד יכול עוד לעמוד בדין לבדו לזכותו של המת או לחובתו, הוא זקוק להסכמת כל יתר היורשים או לאישור בית המשפט מראש או למפרע. בכך בוטל מכללא סעיף1642 של המג'לה". 9. בפרק זמן מסוים שררה הלכה נוספת של בית המשפט העליון כי תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 אינה יכולה להסיר את רוע הגזירה של סעיף 122. תקנה זו אומרת כזכור כי - "לא תיפגע תובענה בשל כך בלבד שבעלי דין צורפו בה שלא כדין או שלא צורפו, אלא רשאי בית המשפט או הרשם לדון בענין ככל שהוא נוגע לבעלי הדין שלפניו למעשה, ומותר ליתן פסק דין, ללא תיקונים, לטובת מקצתם של הנתבעים שנמצאו זכאים לסעד ולפי זכותם, או כנגד מקצתם של הנתבעים שנמצאו חבים ולפי חבותם." השופט לוין קבע בפסק דין שנתן בע"א 526/89 סאלח עבדאלקאדר עומר נגד עזבון המנוח עומר פ"ד מה [5], 753 כי "במקרה דנן ניצבת הוראת חוק מול הוראת סדר דין שבתקנה. מושכל יסוד במשפטנו שהוראה מפורשת שבחקיקה ראשית גוברת על תקנה יציר כפיו של מחוקק המשנה. כיוון שכך לא יצמחו למערער רווח והצלה מתקנה 27, לתקנות סדר הדין האזרחי". 10. לאחרונה נתן בית המשפט העליון פסק דין המחזיר לתקנה 27 את מעמדה הראוי ומניח לה להתקיים בצל סעיף 122. כוונתי לפסק דינו של השופט חשין בע"א 2447/93 רימון מנסור מעיוף נגד ג'מיל מוסא אבראהים, תקדין עליון, כרך 94 (3), תשנ"ד/תשנ"ה 1994 עמ' 2126. באותו ענין נתבעו לדין רק חלק מהיורשים והועלתה טענה כי פסק הדין פגום בשל כך. השופט חשין אינו מזכיר את ההלכה שנפסקה בפרשת סאלח עבדאלקאדר עומר נגד עזבון המנוח עומר וקובע: "משלא מילא המשיב אחרי מצוות המחוקק ולא צירף את כל היורשים כבעלי דין לתביעתו משנת 1981, מה מסקנה מתחייבת מכאן? תשובה לשאלה תימצא לנו בתקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד 1984-… ….. נמצא לנו, איפוא, כי פסק הדין משנת 1981 מחייב את מי שהיה צד לו, ואינו מחייב את מי שלא היה צד לו. ... המערער לא צורף לתביעה משנת 1981 - אף שהיה יורש של המנוח - ועל-כן לא יקים אותו פסק-דין מעשה-בית-דין כלפיו". מעתה , עצם אי צירופם של יורשים אינו פוגע בהליך אלא שהוא יהיה בר תוקף רק כלפי [או לטובת] אותם יורשים שנטלו בו חלק. 11. יחד עם זאת, אם יש בידי הצדדים אינפורמציה מהימנה אודות קיומם של יורשים, אין הם רשאים להתעלם מהם ועליהם לעשות כל הדרוש כדי לצרפם. לכן, אני דוחה את טענת ב"כ התובעים שניתן לוותר ביודעין על נוכחות יורשים שניתן לכלול אותם בכתב התביעה. אמנם, בית המשפט הדן בתובענה רשאי ליתן לתובע אישור שלא לכלול את כל היורשים, אך אין לעשות שימוש ברשות זו מקום שאין מניעה לצרף את כל היורשים הנוגעים בדבר. ה"יורשים" לעניין זה הם היורשים על פי דין, ואם הניח המנוח צוואה - היורשים על פי הצוואה. לכן, אם ובמידה שהנתבעים טוענים כי יורשים על פי דין לא צורפו ביחס לשני המנוחים שהותירו צוואה - אין לטענה זו מקום. יש לצרף את היורשים על פי צוואה בלבד, מקום שיש צוואה ובמידה שהיא חלה על כל הנכסים. 12. לאור זאת, מן הראוי לאפשר את נוכחותם של כל היורשים ואני מקווה שהצדדים עשו מאמץ כן לצרף את כל מי שעשוי להיות יורש בעל עניין בהליך זה. לכן, אני מתיר לתובעים לתקן את התביעה על פי הטיוטה שהוגשה ביום 13.12.98. שיהוי 13. יפויי הכוח שהתובעים מסתמכים עליו נערך על ידי המנוחה אסמא בשנת 1960. בינתיים, לא זו בלבד שהנהנים לא עשו שום צעד למען רישום הזכויות שמכוחו, אלא יתר היורשים על פי דין של המנוחה רשמו את ירושתה וחלק מהנכסים אף הועברו בינתיים לצד שלישי [המבקש אמין עבדל האדי]. נטען כי כתוצאה משיהוי זה הורע מצבם של יורשי המנוחה אסמא. 14. הגם שלא מצאתי בתגובת עו"ד עספור התייחסות של ממש לטענה זו, וגם תצהיר לא צורף לה, אין בדעתי להעתר לבקשת הדחייה על הסף. החלטה בעניין שיהוי טעונה שמיעת ראיות ואין להכריע בה במסגרת הליך ביניים. מניעות ומעשה בית דין 15. הנתבעים טוענים כי צו הירושה שהוציאו על שם המנוחה אסמא מהווה מעשה בית דין ביחס לעזבונה ואם נרשמה ירושתה על פי צו זה - מחייב הדבר גם את התובעים. טענה זו יש לדחות. אין ספק כי צו הירושה עומד במלוא תוקפו; השאלה היא על אילו נכסים הוא חל. אם יתברר כי המנוחה התקשרה בחייה בעיסקה כדין, יהיו יורשיה מחוייבים על פיה, וצו הירושה לא יחול על נכסים שהמנוחה העבירה לאחרים עוד בחייה. 16. מכל האמור לעיל הנני מקבל את הבקשה בבש"א 1941/98 ומתיר תיקון התביעה על ידי צירוף היורשים הנוספים כצדדים. יחדעם זאת, בכדי למנוע תיקונים נוספים על רקע זה, אקיים לעניין זה דיון מיוחד בישיבת קדם המשפט ביום 9.9.99. העתירה לדחייה התביעה על הסף בשל אי צירוף צדדים, שיהוי או מניעות - נדחית. אין צו להוצאות. ירושה