מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אחריות מוביל יבשתי: 1. מה גדר אחריותו של מוביל כלפי בעל הרכוש אשר הוביל כאשר התברר לאחר מעשה שלא בעל הרכוש ביקש את ביצוע ההובלה ובפועל אבדו עקבותיו של הרכוש אשר הובל? האם אדם שביצע הובלה של רכוש עבור אלמונים, אשר הסתבר שהוא בבעלות אדם אחר, חב כלפי האחר בנזיקין? רקע וטענות הצדדים 2. התובעת, אשר ביטחה את חברת הלביץ ברוך בע"מ ו/או יחיאלי דורון , להלן- המבוטח, הגישה ביום 28.10.2010 תביעת שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח בעקבות אירוע גניבת ברזל מחצריו ביום 9.5.2004. הגניבה בוצעה בפועל במשאיות השייכות לנתבעת 1, ואשר באחת מהן נהג הנתבע 2. התביעה הוגשה בעוולת הרשלנות ובעוולות נוספות של הסגת גבול במקרקעין, הסגת גבול במיטלטלין, עיכוב נכס שלא כדין ועוולת הגזל. לטענת התובעת לאור פעולת הנתבעים ומחדליהם לברר האם האדם אשר הזמין את ההובלה היה מוסמך לאשר את נטילת הברזל מחצרי המבוטח, חבים הם מכח העוולות אשר פורטו לעיל. 3. לטענת הנתבעים, התביעה הוגשה בשיהוי המצדיק דחייתה או לכל הפחות מניעת הפרשי הצמדה וריבית מתגמולי הביטוח אותם שילמה התובעת. עוד נטען כי נגרם להם נזק ראייתי בגין השיהוי נוכח העדרן של ראיות. הנתבעים טוענים כי לא הייתה חובה על התובעת לשלם את תגמולי הביטוח מאחר ומקרה הביטוח בויים על ידי המבוטח אשר הונה את התובעת. לגופו של עניין נטען כי ביצעו הובלה לבקשת לקוח וסברו כי פעלו על דעתו של בעל המקום. לטענתם אין מקום להטיל עליהם אחריות מכוח העוולות המפורטות בכתב התביעה, מאחר ופעלו כפי שפועל מוביל סביר, לא יכלו לדעת מי בעליו החוקיים של הברזל ולא יכלו לוודא כי מי שביקש מהם את ההובלה הוא לא בעליו של הברזל. דיון והכרעה 4. אין חולק כי ביום 09.05.04 הגיעו שתי משאיות מבית העסק של הנתבעת 1 , אשר התנהל תחת השם "גרר פרץ" ,לבית העסק של המבוטח השוכן ברחוב קומבה באזור התעשיה בחדרה. בית העסק האמור כולל שני אגפים משני עבריו של רחוב החרש , חלק עיקרי מערבי הכולל את אגף המשרדים , מחסנים וחצר פתוחה לאחסון מלאי וחלק מזרחי , המקום נשוא התביעה , המכונה בפוליסת הביטוח " מפעל המתכת " אשר משמש כמחסן לאספקת ברזל לבניין . התובעת ביטחה , באמצעות מגן חברה לביטוח בע"מ אשר מוזגה עם התובעת , את המבוטח בפוליסה מיום 01.01.04 עד ליום 31.12.04 לרבות כיסוי ביטוחי כנגד פריצה . פריצה הוגדרה בפוליסה : " גניבת רכוש מתוך המבנים בהם נמצא הרכוש המבוטח , לאחר חדירה לחצרים המבוטחים , בתנאי כי החדירה או היציאה בוצעו באלימות ובכוח ונשארו סימנים..." . בפוליסה נקבע כי כיסוי למפעל המתכת מותנה בקיומה של גדר רשת ועמוד ברזל עם שתי כנפיים , סורג שישה מילימטר על שלד ברזל עם שרשרת ומנעול תליה . 5. התרחשות אירוע נטילת הברזל מחצר המבוטח תועדה במצלמות אבטחה אולם הראיה, סרט האבטחה, אבדה מחזקת התובעת. יחד עם זאת, בעדויות התובעת לרבות דוחות חקירה אשר בוצעו סמוך למועד הפריצה, תועדו בכתב השלבים של נטילת הברזל מחצרי המבוטח . הן מנהל המבוטח , דורון יחיאלי, והן החוקר מטעם התובעת, שמואל שטיינר, צפו בסרט ומהאמור בעדויותיהם והנספחים אשר נערכו בכתב ולאור העובדה שהנתבע 2 , אשר נכח במקום בעת נטילת הברזל , לא סתר גרסתם, יש לקבל את עדויותיהם ביחס לאופן נטילת הברזל וזאת למרות העדרו של התיעוד החזותי אשר אבד. יוער לעניין זה כי במועד עריכת דוח החקירה מטעם התובעת עדיין לא קיבלה היא את גרסת המבוטח והעובדה שהן המבוטח והן חוקר חברת הביטוח צפו בסרט יחדיו מחזק את אמינות האמור בדוח מטעם החוקר . 6. משמיעת העדויות ועיון במסמכים עולה כי ביום 09.05.04 סמוך לשעה 18:30 סגר מר דורון בקר, יחד עם מנהל אחר אשר לא נחקר, את שערי מפעל הברזל . בשעה 19:30 לערך הגיע רכב מסוג מיצובישי מגנום ונעצר בחזית שער מפעל הברזל וככל הנראה פרץ את השער . בשעה 20:40 הגיעה משאית עם מנוף מטעם גרר פרץ , בה נהג הנתבע 2, וכעבור מספר דקות הגיעה משאית נוספת מטעם הנתבעת 1 . הנתבע 2 ירד ופתח את השער ושתי המשאיות נכנסו לחצר מפעל הברזל וסגרו את השער . המשאיות הועמסו בחבילות של מוטות ברזל לבניין אשר היו במתחם וזאת כאשר מלבדם אין איש במקום ומבצעים הם את העמסה באמצעות תאורת המשאיות . בתום העמסה יצאו שתי המשאיות מהמתחם והשאירו את השער פתוח ולאחר מספר דקות הגיע רכב המיצובישי וסגר את השער . להשלמת התמונה העובדתית, מעבר לאירוע נטילת הברזל , אשר לאור האמור לעיל ולהלן ניתן לכנותו אירוע הגניבה , נחקר הנתבע 2 על ידי חוקר התובעת , נתן גרסה בהודעה עליה חתם ביום 11.05.04 במקום עבודתו אצל הנתבעת 1 במושב אחוזם ואף הוקלטו השיחות עימו . למרות הגרסה האמורה ולמרות שהעובדות ביחס לאופן ביצוע העמסה ופתיחת שער המתחם הינן בידיעתו הבלעדית של הנתבע 2 בחר הוא להכחיש באופן סתמי את אמיתות ומהימנות התמלול שצורף לדוח החוקר ולא להתייחס לגופו של עניין להודעה שמסר לחוקר אלא לטעון כי נוכח חלוף הזמן אינו זוכר את שארע באותו הלילה . שמעתי את ההקלטות, עיינתי בדוח החוקר ונספחיו ולאחר שמיעת עדויות הצדדים לא מצאתי כי הוטל ספק במהימנות ההקלטות או הגרסה שמסר הנתבע 2 לחוקר . לפיכך מצאתי כי ניתן לסמוך את התשתית העובדתית על האמור בדוח החוקר ונספחיו ממנו עולה כי ביום שישי , 07.05.04 פנה לנתבע 2 אדם אשר הזדהה בשם צפריר אשר ביקש לבצע הובלת ברזל באותו היום . ביום 09.05.04 אותו אדם טלפן לנתבע 2 לצורך ביצוע הובלה מחדרה וסוכם , לאחר תיאום עם מנהל הנתבעת 1 מר מוטי פרץ , כי עלות ההובלה תעמוד על אלפיים שקלים בצירוף מע"מ לכל משאית אשר תשולם במזומן במועד מסירת הסחורה . בשיחה הוסבר שההובלה הינה מחדרה לבאר שבע . הנתבע 2 יצר קשר עם נהג עצמאי , ככל הנראה חייב המשתמט מחובות ואשר קשה לאתרו , בשם איציק רביבו כדי שינהג במשאית השניה . סמוך לשעה 20:30 פגש הנתבע 2 את אותו צפריר בקרבת חצרי המבוטח, אשר כיוון אותו לעבר החצר בה נמצא הברזל. הנתבע 2 פתח את השער והשרשרת נפלה כאשר המנעול תלוי עליה . לטענתו העמיס על כל משאית 12 חבילות ברזל וקיבל מצפריר שתי תעודות משלוח באנגלית בהן צוין כי על כל אחת 12 חבילות ברזל . בפועל הסתבר כי יעד ההובלה הינו מחסום תרקומיא , מעבר גדר הביטחון לכיוון חברון , ולאור השעה בה הסתיימה ההובלה הגיעו המשאיות בסמוך לשעה 01:30 לפנות בוקר ביום 10.05.04 לבית עסקה של הנתבעת 1 במושב אחוזם. למחרת בשעה 06:30 נסעו למחסום תרקומיא ולאחר שעברו את המחסום ניגש אליהם אדם ממוצא ערבי , קיבל את תעודות המשלוח , שילם 5,000 ₪ במזומן והמשאיות פרקו את מטענן על הקרקע ונסעו . 7. משמיעת העדויות והגרסה שמסרו הנתבעים לתובעת והחוקר מטעמה בזמן אמת עולה כי לא הוכח שהנתבעים עשו יד אחת עם הגנבים . יחד עם זאת מכלול נסיבות הפריצה והגניבה בצירוף העדר מסירת גרסה ממשית מצד הנתבעים במהלך שמיעת הראיות והעדר בחינת המצב העובדתי לאשורו בזמן אמת מטילים צל כבד על תום ליבם של הנתבעים ורק בדוחק ניתן לקבל את גרסתם בכל הנוגע לתעודות המשלוח שנמסרו להם על ידי אותו צפריר . עניין זה יבחן להלן בשאלת האחריות המשפטית אולם במישור העובדתי , גם לשיטתם של הנתבעים במידה ואכן נמסרו להם תעודות משלוח מטעמו של צפריר, לא נמסרו תעודות אשר הוצאו לכאורה מאת בית העסק ממנו נלקחו מוטות הברזל והתעודות אשר נמסרו לא תאמו לדרישות הדין ביחס להובלת מטענים . אף תעודת משלוח אשר נערכה על ידי הנתבע 2 , ת/4 , מתארת באופן כללי ולצרכים פנימיים את מסלול נסיעת המשאיות ואינה תחליף לתעודת משלוח של מטען , מסמך אשר נטען כי הועבר לידי הגורם אשר קיבל את הסחורה מעברה השני של הגדר . אכן בעצם הוצאת חשבונית ותעודת משלוח עולה לכאורה כי הנתבעים לא היו שותפים לדבר הגניבה אולם כפי שיפורט להלן , אין הדבר פוטר אותם מאחריות למחדלם לברר את המצב העובדתי לאשורו. אף גרסת הנתבעים באשר להיקף וסוג הברזל אשר נדרשו להוביל אינה עולה בקנה אחד עם טענתם כי קיבלו תעודות משלוח המציינות את כמות החבילות שהתבקשו להוביל . בחקירת הנתבע 2 ציין הוא כי התבקש לפנות את השטח מברזל ובלשונו : " יכולתי להעמיס את כל מה שהיה שם . אני לא זוכר מה היה שם . אם הוא אמר לי שאת החבילות האלה צריך לקחת , אז את החבילות לקחתי " ( עמ' 42 לפרוטוקול ). יוער כי גם גרסה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי צפריר לא נכח באתר בעת ההעמסה אלא נתן הוראות ממקום סמוך ומהווה סימן שאלה נוסף על התנהלות הנתבעים. בשיחות הנתבע 2 עם חוקר התובעת טען כי צפריר הציג עצמו כמי שרכש את הברזל, ולא הוצגו מטעמו מסמכים המעידים על הרכישה או היקפה. ההסתמכות על רוכש עלום קשה אף יותר בנסיבות העניין בהן לא נטען כי פעלו לבקשתו הישירה של בעל המתחם. הנתבע 2 העיד כי עבד בסיוע תאורת המשאית אולם לגרסת המבוטח, היתה תאורה שניתן להדליק באזור מפעל הברזל ובעדותו של דורון בקר, המחסנאי אשר נעל את המתחם טרם הפריצה , צויין כי כיבה את התאורה במתחם. עובדה זו מתווספת לסימני האזהרה אשר ניצבו בפני הנתבעים אולם בחרו הם להתעלם מקיומם. 8. בסיכומי הנתבעים השליכו הם את מרבית יהבם על הטענה כי המבוטח ביים את הגניבה ומדובר במקרה ביטוח אשר לא ארע, או לכל הפחות לא היתה לתובעת חובה לשלם בגינו. אם לא היה מדובר בסיכומים בהליך משפטי ניתן לגרוס כי הלשון הבוטה המייחסת למבוטח טענות לנוכלות יכולה הייתה לעלות לכדי לשון הרע במיוחד שעה שלא מצאתי כל בסיס עובדתי לטענות הנתבעים לעניין זה . עיקר הטענה מופנית לסתירות כביכול בשאלה כיצד, אם בכלל, נפרץ שער מפעל הברזל ובנוסף לניסיון הנטען להגדיל את תגמולי הביטוח מעבר לנזק האמיתי . בכל הנוגע לאופן פריצת מנעול השער במפעל הברזל , הנתבע 2 אשר פתח בעצמו את השער בחר, מטעמיו הוא , לא למסור גרסה עובדתית ולפיכך יש לבחון בגרסאות התובעת האם אכן קיימת סתירה מהותית המעידה כי לא נפרץ המקום ואותו צפריר נעלם, כך משתמע מטענות הנתבעים, פעל מטעם המבוטח. יוער כי לא נמצא קצה חוט לקשר כאמור ואף הטענה לסתירה בעדויות ביחס לאופן פריצת השער בין אם חיתוך המנעול ובין אם חיתוך השרשרת, או שניהם , אינה מבוססת ואינה עולה לכדי סתירה מהותית ממנה ניתן להסיק כי המבוטח היה מעורב בביום הפריצה . מעדותו של לאוניד לבנדובסקי , מנהל מחלקת הברזל אשר גילה בבוקרו של יום 10.05.04 בשעה 06:55 את דבר הפריצה עלה באופן ברור כי העד ראה כי מנעול השער נחתך "באוזן" המנעול . העד אשר הינו מומחה לתחום הברזל הבהיר כי לאחר מעשה הבין שניתן לחתוך מנעול כאמור בעזרת מספרי ברזל מתאימים ויתכן כי אף נוח יותר לחתוך את המנעול ולא את השרשרת . אף מנהל המבוטח, מר דורון יחיאלי ציין כי פנה אליו בבוקרו של אותו יום מר לבנדובסקי ויחד הגיעו לראות את הפריצה ונמצא כי שרשרת השער הייתה מוטלת על הרצפה וכן המנעול . בשעה 07:30 נמסרה גרסה ראשונית למשטרה במקום האירוע בה ציין מר יחיאלי כי מנעול המפעל שבור , והיה זרוק על הרצפה . בשלב מאוחר יותר הבהיר העד כי למיטב זכרונו המשטרה לקחה עמה את המנעול . גם מההודעה שמסרו המבוטחים לחוקר מטעם התובעת עולה כי מר לבנדובסקי מסר גרסה ביום 12.05.04 בה ציין כי שרשרת הברזל הייתה על הרצפה ומאוחר יותר הבחין שהמנעול זרוק על האדמה פרוץ וחתוך . העובדה שבסרט האבטחה , תמצית ההתרחשויות בו שתועדה על ידי החוקר , לא נצפו אמצעי הפריצה ורכב המיצובישי חנה באופן שמסתיר את המצלמה אינה מלמדת על סתירות או על ביום מצד המבוטח . יתכן מאוד כי אותו צפריר אשר כלל הנראה פרץ את המתחם חתך הן את השרשרת והן את המנעול ובכל מקרה לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעים להצביע על סתירות מהותיות המעידות על ביום האירוע מצד המבוטח . מעבר להעדר גרסה מצד הנתבעים נמנעו הם מלזמן לעדות את הנהג הנוסף שהיה נוכח בעת ביצוע ההובלה והימנעות זאת פועלת לחובתם. (בין אם מדובר בחיתוך השרשרת או המנעול, הדבר עונה אחר הגדרת פריצה כמשמעותה בפוליסה, השווה רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281 (1996)). 9. גם ביחס לטענת המרמה בתגמולי הביטוח אשר ניסו הנתבעים ליחס למבוטח לא מצאתי ממש . הטענה נשענת על כך כי תחילה טען המבוטח לחסר של כ-100 טון ברזל ובסופו של יום הוערך החסר בשיעור של 55 טון בלבד . לא מצאתי כי ההערכה הראשונית של המבוטח נבעה מתוך כוונת מרמה אלא היה מדובר בגרסה ראשונית של המבוטח , סמוך לאחר המקרה , אשר לא נסמכה על בדיקה מקיפה אלא על עדויות מנהל המבוטח למשטרה ביום האירוע . ניתן לראות כבר בעדותו של מר לבנדובסקי לחוקר הביטוח ביום 12.05.04 כי העריך את החסר בין 26-31 חבילות ברזל במשקל שבין 2200-2800 קילוגרם קרי משקל מרבי של כ-86 טון . הגורמים המקצועיים אצל התובעת התרשמו כי המבוטח משתף פעולה , הציג דוחות מלאי ובסופו של יום הסכים להעמיד את תביעתו על כמות הברזל בהתאם לגרסת הנתבעים ביחס לכמות החבילות שהועמסו . אף ניסיונם של הנתבעים להיאחז " במחדלי חקירה " של חוקר הביטוח אשר לשיטתם בחר להטיל ללא בסיס את האשמה לפתחם של המובילים תחת בחינת התנהלות המבוטח , לא צלח . מצאתי לאחר שמיעת העדויות ובחינת הממצאים אשר היו ברשות התובעת בזמן אמת כי לא היה יסוד להטיל ספק בגרסת המבוטח וודאי לא ספק ברמת ההוכחה הנדרשת לצורך ייחוס טענות מרמה למבוטח, (ראה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)). ביחס לנסיבות פריצת השער קבעתי לעיל כי לא נמצאו סתירות מהותיות ואף סביר כי הן השרשרת והן המנעול נפרצו. בכל מקרה, הגרסה כי המנעול נפרץ נמסרה בעדויות הראשוניות וגם אם בעדויות נטען כי השרשרת נחתכה אף היא אין הדבר שולל את עצם הפריצה. ביחס לאי חקירת חברת האבטחה או שומר במפעל סמוך , לא מצאתי פגם בהתנהלות התובעת . הוסבר כי מפעל הברזל אינו מוגן במערכת אזעקה וכי חברת השמירה נהגה עת ביצעה סיורים בעקבות אזעקה במתחם הסמוך, לתלות לעיתים מדבקה על שער מפעל הברזל אולם עניין זה לא הוסתר מהמבטח, מוזכר בדוחות המקצועיים מטעמו ולא הקים חשד באמיתות גרסת המבוטח . הוא הדין ביחס להיעדר חקירת השומר הנעלם אשר גם אם היה מקום לחוקרו סביר כי משטרת ישראל הייתה בוחרת לעשות כן . כמו כן לא מצאתי יסוד לטענה כי המבוטח הסתיר את עברו הביטוחי . מסלקת התביעות מטעם התובעת העידה כי שעה שהמבוטח התקבל לביטוח לפני מספר שנים על סמך הצעת ביטוח ובמהלך תקופות הביטוח אירעו מקרי ביטוח אחרים, אין מקום להישען על המצג בהצעת הביטוח המקורית מאחר וההיסטוריה הביטוחית מצויה ברשות המבטח . לפיכך יש לקבל את גרסת התובעת כי לא היה יסוד למנוע מהמבוטח את תגמולי הביטוח שעה שלא היו ראיות לקשר בין המבוטח לביצוע הפריצה , עמד הוא בתנאי המיגון בפוליסה, שיתף פעולה עם החוקרים והשמאים והייתה חובה על התובעת לשלם את תגמולי הביטוח. התנהגות המבוטח היתה סבירה ולא מצאתי כי יש להטיל דופי בכך שפנה למשטרה ולא פעל בעצמו לעצור את המובילים טרם השלימו ההובלה. בנסיבות כאמור לא מצאתי יסוד עובדתי או משפטי לטענה כי ניתן היה להימנע מתשלום תגמולי ביטוח מחמת מרמה מצדו של המבוטח ( ראה ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ , פ"ד נ(4) 567 (1997) ). שאלת האחריות המשפטית עוולת הגזל 10. העוולה העיקרית עליה נשענת התובעת הינה עוולת הגזל הקבועה בסעיף 52 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), להלן - הפקנ"ז. עוולה זו, המבוססת על הגנת הקניין, מטילה חבות על כל מי שמעביר שלא כדין מטלטלין שהזכות להחזיקם היא של התובע. כב' השופט ש' לוין תמצת את ההלכה ביחס לעוולה זו במסגרת דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז(2) 632, 650 (2003): "עוולת הגזל הוגדרה כאן בדרך נרחבת. לקיחת נכס של התובע על-ידי הנתבע, עיכובו של הנכס, השמדתו או העברתו לאדם שלישי די בהם כדי להפוך את הנתבע לגזלן, ולעניין זה אין תום-לבו וידיעתו את הנסיבות מעלים או מורידים. אף אם הגיע נכס של התובע לחזקת הנתבע, וזה העבירו בתום-לב מרשותו, עשוי הנתבע להתחייב בתשלום נזיקין לתובע. כך למשל נפסק שגם על המתווך בעיסקת מכר (אם תפקידו היה משפטי-מטריאלי) יכול שתחול אחריות כגזלן: ע"א 448/74 אוטו בלה שותפות למסחר בכלי רכב נ' לקי דרייב בע"מ [7]; ע"א 526/75 רובינשטיין נ' אלקלעי [8]; וכך הדבר לגבי כל אחת מן החוליות שבהן החזיק הנתבע בנכס הגזול." לאור הניתוח העובדתי האמור לעיל עולה כי אין ספק שפעולת הנתבעים עונה אחר הגדרת העוולה בכך שלקחו את הברזל מחזקת המבוטח ומסרו אותו לאדם שלישי באופן אשר שלל את הזכות להחזיקם מהתובע . אכן נוכח מקורותיה של עוולת הגזל מתחום דיני הקניין תוצאותיה לעיתים קשות ואף אדם תם לב עלול להיפגע במידה ואינו חוסה תחת ההגנה המצומצמת ביחס לרכישת המטלטלין בתום לב בהתאם לתנאי סעיף 34 לחוק המכר, תקנת השוק. (לעניין מקורותיה של עוולת הגזל ראה דניאל פרידמן "דין הקנין ודין האשם", ספר זוסמן, תשמ"ד, 241 ). יחד עם זאת בנסיבות העניין הטלת אחריות על הנתבעים מכוח עוולת הגזל אינה גזרת גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה מאחר והתנהלותם רחוקה מהתנהגות בתום לב ומאחר, כפי שיפורט להלן, נגועה ברשלנות . אין בידי לקבל את ההשוואה אשר ערך ב"כ הנתבעים בסיכומיו ביחס לגלגולי ברזל מארה"ב עד לאתר בניה בישראל משום שסביר להניח שבמקום מסויים בשרשרת האמורה רכש אדם את הטובין בתנאי תקנת השוק ובכל מקרה אין הנדון דומה לראיה . אין חולק כי הדין הקיים קשה הוא אולם נסיבות ביצוע העוולה על ידי הנתבעים אינן מדגישות את הקושי המובנה במצב המשפטי הקיים. לאור תוצאותיה הקשות האפשריות של עוולת הגזל ניסו בתי המשפט להימנע מהטלת אחריות על מובילים אשר פעלו בתום לב להעברת רכוש ולאחר מעשה הסתבר כי העבירו רכוש שהוא בבעלות אדם אחר מזה אשר הזמין את ההובלה . אולם בנסיבות שם עלה כי המוביל נהג בתום לב וכמוביל סביר ולא התרשל ולפיכך לא הוטלה עליו אחריות. בת"א 5002/00 (שלום פ"ת) באולינג גהה בע"מ נ' אפשטיין, פסק דין חלקי בעניין הנתבעת 3, 24.12.01, נדחתה תביעה כנגד מוביל מהטעם כי נתבע בעוולת הרשלנות בלבד וביחס להסגת גבול במיטלטלין מצא בית המשפט שם כי עומדת למוביל הגנה. שם המוביל נסע עם המזמין, המכולה היתה במקום פתוח באור יום ונסיבות ההובלה לא עוררו חשד. בת"א (שלום ב"ש) 8047/02 צימנד נ' אוחנה, 31.8.06, נדחתה תביעה כנגד מוביל מהטעם שביצע הובלת מכולה מאתר פרוץ ופתוח. לטעמי בית המשפט נטל לעצמו שם חירות רבה מדי בניתוחו את עוולת הגזל, בניגוד להלכות בית המשפט העליון, אולם לא מצאתי צורך להדרש לעניין זה נוכח ההבדל המהותי בנסיבות ביצוע ההובלה. בהצעת חוק דיני ממונות , התשע"א - 2011 , ה"ח 712, בוטלה בפועל עוולת הגזל והוחלפה בעוולה אחת של הסגת גבול. בסעיפים 392 , 393 להצעה נקבע כי לא יהיה אדם חב בפיצויים בשל עוולת הסגת גבול אלא אם כן הייתה התרשלות מצדו. עולה כי גם לפי הדין המוצע, נוכח קביעתי להלן כי התרשלו, חבים הנתבעים מכוח עוולת הסגת הגבול . עוולות הסגת הגבול ועיכוב נכס 11. בכל הנוגע לעוולה הנוספת של הסגת גבול במיטלטלין , סעיף 31 לפקנ"ז, הדיון בה מתייתר נוכח העובדה שממילא קבעתי שיש מקום להטלת אחריות מכוח עוולת הגזל ובנסיבות העניין למרות שפעולת הנתבעים עונה אחר הגדרת העוולה מדובר בכפל עילות שלא לצורך. יוער כי גם אם תוטל החבות מכוח עוולה זו לצורך העברת הנטל לנתבעים להוכיח כי מעשיהם היו כדין לא חוסים הנתבעים בהגנות הקבועות בסעיף 33 לפקנ"ז מאחר ולא עולה כי פעלו מתוך הנחה בתום לב שמוסר הטובין זכאי לטפל בהם . ניתן לראות בפעולת הנתבעים משום עצימת עיניים מאחר ונמנעו מלברר את העובדות הרלוונטיות ולפיכך יש לראותם כמודעים לקיומן של עובדות אשר לו היו מבררים אותן היו למדים כי מבקש ההובלה אינו בעל זכויות ברכוש, (לעניין עצימת עיניים ראה ע"א 7785/99 ארוך נ' פאריינטי, פ"ד נה(3), 85 (2001) ) . 12. בכל הנוגע להסגת גבול במקרקעין ועיכוב נכס שלא כדין, סעיפים 49 , 29 לפקנ"ז לא מצאתי צורך להידרש לעוולות אלו אשר לשונן לא נועדה לחול על נסיבות הנדונות בתיק זה. עצם כניסה למקרקעין לא גרמה לנזק והעוולות האחרות מכוחן הוטלה אחריות מתאימות יותר לפעולת נטילת הברזל שלא עוכב בידי הנתבעים. עוולת הרשלנות 13. גם בהצעת חוק דיני הממונות הנ"ל המגמה הינה לעבור למדיניות משפטית של אשם ועוולת הרשלנות הינה עוולת המסגרת העיקרית על בסיסה נקבעת המדיניות המשפטית לצורך הטלת אחריות (להבדל בין עוולת המסגרת לעוולה מסויימת ראה פסק הדין החלקי בת"א 5002/00 הנ"ל). ככלל אין בעיה עקרונית בקביעה כי מוביל רכוש חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפיי בעלי הרכוש שהינו בדרך כלל מזמין ההובלה. ראוי להטיל חובת זהירות על מוביל כדי למנוע פגיעה ברכוש אשר הובל על ידו, פגיעה אשר הייתה יכולה להמנע לו היה המוביל נוקט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע מצב בו ינוצל להוביל רכושו של אחר ללא רשותו (למסקנה זו הגיע בית המשפט בת"א 8047/02 הנ"ל, למרות שלגופו של עניין סבר שם כי לא הופרה חובת הזהירות). קביעת חובת זהירות קונקרטית מתחייבת במקרה דנן נוכח הצורך באמירה נורמטיבית ביחס להיקף הזהירות הראויה של מוביל טובין וסחורות. 14. השאלה העיקרית הינה האם הפרו הנתבעים את חובת הזהירות המוטלת עליהם הואיל ואין חולק כי במידה ויקבע שהפרו את החובה הרי בגין הפרת החובה נגרם הנזק ויש לחייבם בנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת החובה. כאמור לעיל בניתוח העובדתי ובבחינת העוולות הפרטיקולריות התנהגות הנתבעים הייתה בלתי סבירה ואף עולה לכדי עצימת עיניים . הנתבעים כאמור קיבלו הזמנה מאדם ללא פרטי זיהוי, אשר עצר את הנתבע 2 באקראי וביקש הובלה ללא מקום יעד מסוים . אותו אדם עלום ( צפריר ), הזדהה כרוכש הברזל, מכוון את נהג המשאית למגרש בו מצוי הברזל וזאת מבלי שיהיה נוכח בשעת ההעמסה ומבלי שיפרט במדויק את סוג הברזל והכמות הדרושה להובלה. המתחם חשוך, סגור בשרשרת אשר ככל הנראה לא נעולה במנעול, והנתבעים מבצעים את פעולת ההעמסה ללא תאורה במקום ועוזבים את המקום תוך השארת המתחם פתוח כאשר ככל הנראה יודעים בשלב זה כי יעד המשלוח הינו למחסום תרקומיא, ומיועד להעברה לשטחי הרשות הפלסטינית . זאת ועוד נמסרת לנתבעים, ככל שאכן נמסרה להם, תעודת משלוח כללית אשר הפרטים בה באנגלית ואינם תואמים לשם המפעל ממנו בוצעה ההובלה . אם לא די באמור לעיל הנתבעים פורקים את הסחורה מעברה של גדר ההפרדה לידי אדם נוסף , ככל הנראה תושב הרשות , אשר אף הוא לא מזדהה בפניהם ומשלם במזומן . התיאור העובדתי האמור מלמד על הפרה בוטה של חובת הזהירות אשר יש להטיל על מוביל. גם אם בפסיקה נשמעו דעות כי אין להטיל אחריות על מוביל לברר את הבעלות במיטלטלין אשר אינם ניתנים לזיהוי ואינם רשומים במרשם כאשר כל שנדרש לעשות הוא להעבירם ממקום למקום, לטעמי יש להרחיב את חובת הזהירות ולא לצמצמה. ממילא נסיבות המקרה אינן דומות למקום בו לא היה חשד סביר כי המוביל הינו כלי שרת בידי נוכל המבקש לגנוב את רכושו של אחר. בפני הנתבעים היו תמרורי אזהרה רבים אשר בחרו הם , במודע או בעצימת עיניים ולכל הפחות ברשלנות ,להתעלם מקיומם . אין זה סביר בעיני כי מוביל הנדרש לבצע הובלה של מטען ברזל בהיקף של מספר טונות, מחצרי מפעל לאחר שעות העבודה הסדירו , ימנע מלשאול את מזמין ההובלה כל שאלה בקשר לזכותו בברזל נשוא ההובלה או ביחס לנסיבות בהן נדרשת ההובלה בשעות הערב והלילה. 15. הנתבעים ניסו להבנות מהטענה, אשר לא נתמכה בראיות, כי היו מובילים מוכרים עבור שירותי הביטחון והמשטרה והיו רגילים לבצע הובלות בשעות הלילה בין אם של רכבים או ציוד וזאת מבלי שבעל הציוד היה נמצא בעת ההעמסה . גם אם נכונות הטענות אשר נטענו בתצהיר והדוגמאות אשר פורטו בו , אשר לטעמי אף האמור בהן מהווה רשלנות , המקרה הנדון הינו חמור שבעתיים מהמקרים אשר תוארו על ידי הנתבעים . אין דינו של רכב אשר הובל על ידי הנתבעים לבקשת המשטרה, ולכאורה רשאים הם לסמוך על דבריה כי יש לפנותו מנקודה מסוימת ללא נוכחות בעל הרכב, כדינו של המקרה דנן . עיקר העבודות שביצעו הנתבעים בלילה התייחסו לפינוי וחילוץ רכבים , פעולה שאכן סביר כי תתרחש גם בלילה , אולם לא הצביעו הם על מקרה מסויים בו ביצעו הובלה דומה בשעות הלילה . אין בידי לקבל את הדוגמאות ביחס לחוסר האפשרות לברר אם מזמין ההובלה הינו בעל הרכוש ולכאורה במקרים בהם מדובר ברכב לא תהיה זאת דרישה מוגזמת מצד המוביל לבקש אמצעי זיהוי והוכחה בסיסיים כי למזמין ההובלה יש קשר לרכב המובל . 16. בקביעת רמת הזהירות הנדרשת ממוביל סביר יש להתחשב אמנם בנהוג בתחום ההובלה, אולם אין זו הבדיקה היחידה ובית המשפט קובע את רמת הזהירות הסבירה הנדרשת לאחר בחינת השיקולים המשפטיים . הנתבעים מעבר לעדותם לא הוכיחו כי ההתנהגות של מוביל סביר הינה התעלמות מוחלטת מזכויותיו של בעל הרכוש תוך עצימת עיניים לאפשרות כי ישמשו כלי שרת בידי אחרים . נהפוך הוא, מחקירת הנתבע 2 על ידי החוקר עלה כי בתחום ההובלה קיימת מודעות לסכנה האמורה ואף הנתבעים עצמם היו חלק ממקרה קודם בו הסתבר כי הובילו רכוש ללא רשות הבעלים . מבחינה משפטית יש לקבוע רף התנהגות על מוביל אשר יחייב אותו לערוך ברורים סבירים ביחס לטיב ההובלה שהוזמן לבצע , זהות מבקש ההובלה והקשר שלו לרכוש המובל . מוביל אשר בוחר להתעלם מסכנות כאמור לצורך רווח מזדמן נוטל על עצמו סיכון כי יהא חשוף לפיצוי בעל הרכוש במידה ויסתבר כי סייע לאחר לגזול את רכושו . חבותה של הנתבעת 1 הינה מכוח היותה המעבידה של הנתבע 2 וכמי שלא דאגה לנהלים מסודרים לצורך ההובלה וסיפקה את הכלים לביצוע העוולות וזאת מכח אחריות שילוחית או אחריות מעביד, כאמור בסעיפים 12 - 14 לפקנ"ז. לאור האמור לעיל עולה כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם וחבים בנזק שנגרם למבוטח התובעת . גובה הנזק 17. כאמור לעיל, ככלל חברת ביטוח אינה משלמת כמתנדבת ועושה כן לפי תנאי החוזה ותוך ניסיון לצמצם את חבותה הכספית . לא מצאתי כי נפל פגם בהוכחת שיעור הנזק בעדויות התובעת . התובעת הגישה חוות דעת שמאית אשר פרטה את הנתונים מכוחם שולמו תגמולי הביטוח. בסופו של יום נסמכה חוות הדעת על נתונים שבדק השמאי מול המבוטח לרבות אישורים חשבונאים ביחס להיקף המלאי וחשבוניות ביחס לעלותו ואף צמצם את הפיצוי להיקף אשר תאם את טענת הנתבעים ביחס לכמות הברזל שהובל על ידם. עולה כי התובעת הוכיחה כי שילמה סכומים בגין הנזק שארע בפועל ולא מצאתי כי עלה בידי הנתבעים לכפור בשיעור תגמולי הביטוח אשר שולמו. די לתובעת לצורך הוכחת שיעור הנזק בצירוף חוות הדעת השמאית מכוחה שולמו תגמולי הביטוח ולא מצאתי כי בחקירה הנגדית נסתרה חוות הדעת גם אם לא צורפו לה כל החשבוניות אשר על בסיסה נערכה . לפיכך מקבל אני כי הנזק שנגרם לתובעת הינו הסכומים אשר פורטו בתצהירה של מסלקת התביעות מטעמה והנתמכים בהמחאות ובאישורים אשר צורפו. הנזקים הינם תגמולי ביטוח בסך 123,787 ₪ אשר שולמו ביום 08.07.04, שכר טרחת שמאי בסך 3,276 ₪ אשר שולם ביום 12.08.04, ושכר טרחת חוקר בסך 3,978 ₪ אשר שולמם ביום 2.08.04 . הנתבעים טוענים כי נוכח השיהוי בהגשת התביעה יש לשלול מהתובעת את הזכות לקבלת הפרשי הצמדה וריבית כדין כאמור בע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ , פ"ד לו(4) 433 (1982)). ככלל ניתן לשלול הפרשי הצמדה וריבית בנסיבות מתאימות ובדרך כלל יפסק פיצוי הכולל הפרשי הצמדה וריבית המשקפים את התועלת הכלכלית אשר צמחה לנתבע מכך שהחזיק שלא כדין בכספים אשר היה אמור להשיב קודם לכן. בפסיקת פיצויים בעוולות נזיקיות ככלל לא מונעים מבעד הניזוק פיצוי בסכום ריאלי למועד פסק הדין . במקרה הנדון השיהוי בהגשת התביעה נבע לטענת התובעת ממחדלי משטרת ישראל אשר לא היה בידה את תיק החקירה של אירוע הגניבה ולאחר שאותר התברר כי תיק החקירה אינו מכיל פרטים הנוגעים למקרה הנדון. למרות טענה זו, מאחר ולתובעת היה ברור כבר בראשית הדרך כי לא תיוושע מפעולות המשטרה הטענה כי התביעה הוגשה באיחור רק בגין המתנה לתיק החקירה , גם אם נכונה עובדתית , אינה סבירה בנסיבות העניין וניתן היה להגיש את התביעה סמוך לאחר הפריצה ולא להמתין לאיתור התיק המשטרתי אשר ממילא אין בו דבר אשר היה יכול לשפוך אור על נסיבות הגניבה . בנסיבות העניין מצאתי כי אין לחייב את הנתבעים בהפרשי ריבית והסכומים הנקובים לעיל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה למדד ממועד כל תשלום ותשלום . 18. בסיכומי הנתבעים זנחו הם את הטענה לאשם תורם . מעבר לנדרש לא מצאתי כי ניתן לייחס לנתבעים אשם תורם נוכח טיבו של הרכוש שאוחסן במפעל הברזל , מוטות ברזל בעלי משקל רב , אשר בוטחו בהתאם לדרישות המיגון של חברת הביטוח גם אם הדרישות הוחמרו לאחר המקרה . יתרה מכך, בחיוב מכוח עוולת הגזל לא ישמע הנתבע בטענת אשם תורם שעה שאין אדם חייב כלפי כולי עלמא בשמירה על רכושו, (ראה מאמרו הנ"ל של פרידמן, עמ' 249 ). אף הטענה לנזק ראייתי אין בה כדי להקנות לנתבעים הגנה מפני התביעה לגופה או ביחס לשיעורה . מעבר לטענה הכללית לא פורט כיצד נפגעה הגנתם והעדרה של הקלטת בה תועדה הפריצה, במכלול נסיבות העניין, אין בה כדי לפגוע בהגנתם. סוף דבר 19. לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בסעיף 17 לעיל בצירוף הפרשי הצמדה למדד עד ליום פסק הדין . הסכומים ישולמו תוך 30 ימים וממועד זה ואילך ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין . בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת, מעבר לאלו שפורטו בסעיף 17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה והוצאה ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ . שירותי הובלה / שילוח מטענים