5% נכות תאונת דרכים - נכות תפקודית

הנכות שנקבעה לתובעת (5%) אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודה וכושר השתכרותה. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה 25/07/10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא 5% נכות מתאונת דרכים:## 1. התביעה הינה תביעת נזיקין שהגישה התובעת כנגד הנתבעת. 2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 3. התובעת הינה ילידת 10/01/89, כיום סטודנטית בעיסוקה. בעת התאונה היתה התובעת בת 20 ועתה הינה בת 24 שנים. 4. הנתבע 1 במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 19-369-01, הנתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. ביום 07/05/09 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת ששימשה כנוסעת ברכב הנ"ל. 5. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בצוואר, בגב ובבית החזה. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר והגב, ובמשך כשנתיים טופלה בקופת חולים ונזקקה לטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה. 6. הנתבעת 2 מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק. הנכות הרפואית: 7. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה גב ועמוד שדרה, ד"ר יורם אנקשטיין, אשר מצא בבדיקתה כי טווח תנועות עמוד השדרה הצווארי מוגבל בדרגה מזערית ללא תיעוד חבלה קודמת בעמוד השדרה הצווארי או המותני, למעט תיעוד בודד של פניה לרופא בגין כאבי גב טורקלי בשנת 2004, כאשר בפניה זו לא תועדה כל חבלה ולא הומלץ על המשך בירור כלשהו. כן מצא המומחה כי טווח תנועות עמוד השדרה המותני היה מלא, והבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה. בנוסף, ציין, כי עיון בבדיקות C.T של עמוד השדרה הצווארי ושל עמוד השדרה המותני הדגים תהליך ניווני קל ללא ממצא, אשר ניתן לייחסו לטראומה. 8. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותה בשיעור 5% לפי סעיף 37(5) (א) חלקי לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. 9. הנתבעים חלקו על קביעת המומחה וטענו כי ממצאי בדיקתו אינם מעידים על נכות, כי אם על שינויים ניוונים אשר אינם קשורים לתאונה, ולאור זאת אין כל הסבר או הצדקה לנכות הרפואית בשיעור 5% לצמיתות. 10. במקרה דנן, חרף טענות הנתבעים, המומחה הרפואי לא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר. המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. 11. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/7/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 12. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות בשיעור 5% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית - 13. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16/03/89) נפסק: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן." בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראייה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו." 14. בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה. 15. לטענת התובעת אין מדובר בנכות שולית וזניחה, אלא בנכות רפואית המסבה לה מאז התאונה כאבים והגבלה בתנועות הצוואר המקשים עליה בתפקוד היומיומי. כפועל יוצא, התובעת סטודנטית אשר טרם השתלבה בשוק העבודה, מתקשה בישיבה ממושכת מול צג מחשב, בנהיגה, ובלימודים. עוד נטען כי לא הובאה כל ראיה הסותרת את עדותה של התובעת בתצהירה לעניין השפעת הנכות הרפואית על תפקודה. התובעת אף מפנה לפסיקה עניפה, לאורה, לגבי קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, התבססה השיטה לפסוק נכות תפקודית לפחות לפי הנכות הרפואית, וזאת בשל אי הוודאות באשר לעיסוקם בעתיד ובשל שנות העבודה הרבות העומדות בפניהם (למשל ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי 20/02/08) . אי לכך מבקשת התובעת כי גם במקרה שלה ינהג בית המשפט כך, ויקבע את נכותה התפקודית בשיעור שלא יפחת מנכותה הרפואית. 16. לעומתה, הנתבעים סבורים מנגד כי הנכות התפקודית של התובעת אינה מגעת כדי נכותה הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיה מבחינה רפואית לבין יכולתה לעבוד ולתפקד. לטענתם, מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותה התפקודית. הנתבעים מוסיפים כי התובעת אינה צעירה בראשית דרכה, כטענת הנתבעים, וקורותיה עד כה מעידים כי ברי כי תעסוק בעתיד לאור לימודיה בעבודה משרדית. על כן סבורה הנתבעת כי נכותה הרפואית של התובעת עומדת על שיעור 1% לכל היותר. דיון: 17. הנכות שנקבעה לתובעת אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודה וכושר השתכרותה. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה 25/07/10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. 18. אכן, צודקת התובעת כי בהעדר ראיה אחרת לסתור הנחת עבודה, לגבי קטינים, שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ודרך השתכרותם טרם התגבשה, היא כי יש לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות ונכותם התפקודית בהתבסס על נכותם הרפואית. אך קשה לראות את התובעת כמי שסיפור חייה טרם החל להיכתב. עסקינן בתובעת אשר הינה בחורה צעירה אשר לאחר התאונה רכשה לעצמה מקצוע, כיום עומדת לסיים את לימודי הקרימינולוגיה, ואף מתעתדת להמשיך ללימודי תואר שני, כך שעתידה המקצועי אינו לוט בערפל כפי שהדבר עם קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית. בהחלט סביר להניח כי הכיוון המקצועי בו תעסוק הינו עבודה משרדית, ולא עבודה הכרוכה במאמץ פיזי. במצב זה ספק עד כמה למגבלותיה הקלות נודעת השפעה על תפקודה. הנכות הרפואית בשיעור 5% מייצגת במקרה זה את המבחן הטכני המבוטא בתקנות. היא אינה טומנת בחובה בהכרח הכבדה כאמור על פעולותיה של התובעת. 19. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191|). ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שגם לה נקבעו 5% נכות בגין חבלה צווארית," אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." 20. ניתן בהחלט להניח כי העובדה שהתובעת סובלת מידי פעם מכאבים בעת ישיבה ממושכת והגבלה מזערית בתנועה, המקנים לה שיעור נכות אורטופדית, אפילו נמוכה, תשפיע במידה מסוימת על עבודתה. יחד עם זאת השלכת נכות זו על תפקודה לא הוכחה כדבעי. 21. ראשית, התרשמותי היא שמסלול חייה של התובעת לא נפגע, זמן קצר אחרי התאונה החלה את לימודי הקרימינולוגיה במכללת אשקלון אותם עתידה לסיים בקרוב בממוצע ציונים מכובד, ואף נישאה במהלכם ועברה להתגורר עם בן זוגה (הנתבע 1). 22. שנית, אני מוכן כאמור לקבל את טענות התובעת כי עדיין סובלת מכאבים כתוצאה מן התאונה, אך פגיעה תפקודית בשיעור של 5%, כנטען על ידה, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים, בשימוש משמעותי יותר בתרופות ובביקורים חוזרים לכל הפחות אצל רופא משפחה. התובעת לא הציגה בפני בית המשפט קבלות על שימוש מוגבר עד היום בתרופות נגד כאבים, והמסמכים הרפואיים שהובאו המצביעים על תדירות גבוהה של כאבי גב וצוואר בעקבות התאונה אינם מהעת האחרונה. המסמך הרפואי האחרון המצוי בתיק הוא מתאריך 03/05/11. זאת ועוד, על אף טענותיה של התובעת לפיהן היא סובלת מכאבים משמעותיים ותרופות בעיקר בעת ישיבה ממשוכת, לא הוכח כי ביקשה לאורך כל שנות לימודיה האקדמיות הקלה כלשהי בלימודים או התלוננה על כך בפני גורם אוניברסיטאי מוסמך. לא זו אף זו, למרות המגבלות הנטענות, מתעתדת התובעת ללמוד לתואר שני ללמדך על יכולתה ללמוד אף לשיטתה. 23. יתר על כן התובעת אף טענה לעניין הפגיעה בתפקודה, כי לאחר התאונה עשתה מאמץ להשתלב במעגל העבודה. אולם עקב מגבלותיה הנובעות מהתאונה התקשתה לחזור לתפקוד מלא, שכן רוב העבודות הסטודנטיאליות המוצעות לבני גילה כרוכות במאמץ של עמידה וישיבה ממושכות, נשיאת מגשים במלצרות וכו' (ס' 12 לתצהירה). דבריה נתמכו בעדותה של אימה (עמ' 12 ש' 2-3). לזאת אציין כי התובעת לא הוכיחה כי עשתה מאמץ רציני למציאת עבודה בתקופת לימודיה. התובעת הדגישה בריש גלי כי החל ממועד התאונה לא הצליחה לחזור למעגל העבודה, על אף שלדבריה ניסתה להשתלב בעבודות שונות, אולם חרף זאת לא טרחה לציין שמות של מעסיקים פוטנציאליים אשר יעידו כי בשל מגבלותיה האורטופדיות לא השתלבה, ולא נתנה שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרחה להזמינם כעדי תביעה מטעמה. כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , ניתן 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245). בהחלט סביר להניח כי התובעת לא עבדה לא בשל פגיעה בתפקודה, אלא בשל העובדה כי הייתה שקועה בלימודים שהחלו כחודש לאחר התאונה (פרוטוקול מיום 14/01/13 עמ 18 ש' 7-12). 24. יתרה מכך, גם המועד הראשון בו הראתה התובעת קונקרטית כי ניסתה לעבוד במקום כלשהו בחנות הנעליים (ראה תלושי שכר מוצגים 21-25 למוצגי התובעת) היה החופש לאחר סיום שנת לימודיה הראשונה (עמ' 17 ש' 23-24 לפרוטוקול הדיון מיום 14/01/13) מה שמותיר רושם ומחזק את המסקנה כי בזמן לימודיה יתכן שבחרה שלא לעבוד, גם מועד סיום עבודתה דצמבר 2010 בהחלט יכול להיות מיוחס לעבודה כי תקופת הבחינות עמדה בפתח והתובעת בחרה להקדיש את עתותיה ללימודיה. זאת ועוד, התובעת אשר טענה כי עבדה שישה חודשים בעבודה בחנות הנעליים ונאלצה לעזוב מפאת מגבלותיה הקשורות בתאונה, לא הביאה גם במקרה זה לעדות את מעסיקה אשר יעיד כי עזבה בשל מגבלתה האורטופדית, ולא כי תקופת המבחנים במכללה עמדה בפתח. 25. נוסף על כך, התובעת גם העידה כי נאלצה לעזוב משרה מטעם משרד הרווחה אחרי חודש וחצי (עמ' 18 ש' 26), אך גם במקרה זה לא הוכח כי עזבה אותה בשל מגבלותיה הפיזיות הקשורות בתאונה. התובעת למעשה מעולם לא טענה מפורשות כי עזבה עקב מגבלותיה, והסבירה דווקא כי התקשתה בכך פיזית בשל העובדה כי במסגרת העבודה נדרשה לטפל בשבעה ילדים בו זמנית, לשחק עימם, לבשל עבורם, לעזור להם בלימודים, ולהיות כל הזמן בכוננות. אין ספק כי לא רק בחורה הסובלת ממגבלה מזערית בעמוד השדרה הייתה מתקשה בהתמודדות בעבודה מסוג זה, כאשר מתנסה בה לראשונה, במיוחד שהדבר מתנהל תוך כדי לימודים. 26. יתר על כן עולה אף כי התובעת עבדה בכלא שקמה במשך חצי שנה ללא שכר כחלק מההתמחות הלימודים, ולא נטען כי התקשתה בכך (פרוטוקול מיום 14/01/13 עמ 18 ש' 27). גם העובדה שהייתה נכונה לעבוד גם בימי שישי ושבת כאשר התעורר צורך (פרוטוקול מיום 14/01/13 עמ' 18 ש' 30) מעידה כי למגבלותיה לא נודעה השפעה על תפקודה בעבודה כבשיעור שהציגה זאת. 27. עוד אציין כי בעדותה של אם התובעת בפני עולה כי התובעת עוסקת כיום בעבודות מזכירות בעסק של האם כשלוש ארבע פעמים בשבוע (פרוטוקול מיום 14/01/13 עמ' 11 ש' 23-24). עינינו הרואות כי התובעת מסוגלת לעבוד בעבודת מזכירות הדורשת ישיבה ממושכת. ראוי להדגיש כי התובעת עצמה, כאשר סיפרה על ניסיונה להשתלב בשוק העבודה, לא טרחה לציין כי כיום עובדת כ-3-4 פעמים בשבוע בסלון היופי של אמה ככל הנראה מתוך רצון להסתיר נתון זה. הסתרת נתון זה מעידה כי התובעת לא הייתה מעוניינת להציג את מצבה התפקודי לאשורו. התרשמתי אף מהפרזה מסויימת בתיאור התובעת ביחס לחומרת הפגיעה בתאונה, כאשר טענה בחקירתה הנגדית כי איבדה הכרה מיד אחרי התאונה (פרוטוקול מיום 14/01/13 עמ' 13 ש' ׂ29-31 ) וזאת בניגוד למתועד בדו"ח מד"א נ/3. 28. לאור האמור לעיל אף אם נגרמה לתובעת נכות תפקודית היא פחותה משיעור נכותה הרפואית. בנסיבות אלו איני מוצא מקום לכמת את נכותה התפקודית. הפסד השתכרות לעבר: 29. טוען ב"כ התובעת כי יש לחשב את הפסדי השתכרותה של התובעת לעבר מיום התאונה ועד למועד פסק הדין בהתבסס על השכר המקובל בקרב סטודנטים שהוא 4,000 ₪ ועל בסיס הנכות התפקודית בשיעור5% לשיטתם. 30. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובעת להוכיח והיא לא עמדה בנטל. כמפורט לעיל לא נחה דעתי כי חמשת אחוזי הנכות האורטופדית שנפסקו לתובעת בגין התאונה הצדיקו הימנעות מעבודה זמן כה ממושך כל זאת בשים לב כי לתובעת ניתנו 8 ימי אי כושר בלבד. 31. בראש ובראשונה, התובעת לא צירפה מסמך כלשהו או ראיה כלשהי שיש בה להעיד על כי הייתה מסוגלת להשתכר בגובה השכר הממוצע בקרב סטודנטים. אמנם רבים מהסטודנטים אכן עובדים בשיעור שכר זה אך בהחלט לא כולם. התובעת העידה עצמה כי הלימודים בחוג לקרימינולוגיה הינם בעלי דרישות ברף גבוה. בהחלט יתכן כי נמנעה מעבודה מסיבה זו. למעט תלושי שכר בגין מספר החודשים בהם עבדה בחנות נעליים לא הציגה התובעת כפי שפורט לעיל כל ראיה כי ניסתה להשיג עבודה כלשהי, אך לא צלחה בעקבות הגבלותיה בשל התאונה. כלל לא ברור, כפי שפורט לעיל, כי הפסקת העבודה בחנות הנעליים התבצעה אף היא בשל התאונה. 32. יתרה מכך התובעת לא עבדה כלל לפני התאונה למרות שסיימה את שירותה הלאומי חודשים רבים עובר לתאונה וללימודים. היא אף טענה מפורשות כי לא התכונה לעבוד אחרי חזרתה מחו"ל ורצתה להתארגן לקראת הלימודים שהיו אמורים להתחיל כחמישה חודשים אחרי כן! (פרוטוקול מיום 14/01/13 עמ' 15 ש' 27-29). בנסיבות אלו בהם טיילה בחו"ל ולא נכנסה למעגל העבודה, אכן אין כל וודאות כי הייתה מתחילה לעבוד במקביל לתחילת הלימודים. 33. ראוי אף להדגיש כי כבר באוקטובר של שנת 2011 קבע המומחה כי לא צפוי שיפור או הרעה במצבה, מכאן שהתובעת יכולה הייתה, לו רק רצתה בכך, לפחות ממועד זה לעסוק בעבודה משרדית הדומה בטיבה לעבודה בה עוסקת אצל אמה כיום ועומדת בכך, אלא שהתובעת החלה בלימודיה, ואת הפסד השכר הנובע מכך מבקשת היא שלא בצדק להשית על הנתבעים. 34. אף על פי כן, אני פוסק לתובעת סכום גלובלי בגין הפסד השתכרות בעבר בסך של 5,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: 35. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95). 36. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד. 37. התובעת מציעה 2 אופנים לקביעת הפסד השתכרותה לעתיד, שהמשותף להם הוא התבססות על 5% הנכות הרפואית כמקובל, לטענתה, בעניינם של קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית. את שכר הבסיס היא עותרת לפסוק או לפי השכר הממוצע במשק או חישוב אשר משלב שכר סטודנט ממוצע בסך 4000 ₪ לתקופה שעד סיום לימודיה של התובעת, השכר הממוצע במשק לתקופה מסוימת ולאחר מכן סכום בסיסי של 12,000 ₪. 38. הנתבעים מנגד טוענים כי התמונה אותה מבקשת התובעת לצייר לגבי יכולותיה ותפקודיה מגמתית ומוקצנת, ולא יגרם לתובעת הפסד השתכרות לעתיד בשיעור אותו היא מציגה. 39. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית הרי מחד גיסא סביר להניח כי לאור תחום לימודיה של התובעת עבודתה תהיה תהייה משרדית ולא פיזית. לנכותה השפעה בעיקר על עבודה בעלת רכיב פיזי בולט. 40. אך מאידך גיסא מאידך לא נסתרו ע"י הנתבעים קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותה הקבועה וכן קביעותיו בכל הנוגע לפגיעה בגב אשר נגרמה לתובעת כתוצאה מתאונה זו. ברי כי התובעת תידרש בהמשך דרכה לישיבה ממושכת שתתארך עם עבודתה, ולמגבלות בתנועות ע"ש צווארי עלולות להיות השלכה כלשהי כאשר אין ציפייה לשיפור המצב. ניתן להניח שמדי פעם כאביה של התובעת ישפיעו על יכולת עבודתה, ויחייבו חופשה ארעית לתקופות קצרות מדי פעם. בנוסף, הגם שסביר כי עבודתה תהיה כרוכה כאמור בעבודה משרדית לא ברור עד כמה רכיב פיזי יידרש בעבודה הקרימינולוגית שתבחר התובעת, למשל בעבודה כמדריכת ילדים. 41. לפיכך, לאור האמור לעיל, ולנוכח העובדה כי בנכויות נמוכות מעין אלו הנטייה היא לא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי הנכות, ונוכח העובדה כי לא הונחה תשתית להפוך את הנכות הרפואית לבסיס לחישוב הפסדיה בעתיד. לא ניתן לחשב את הפסדי השכר לעתיד באופן מדויק, ואין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובאלי. 42. עוד אציין כי אמנם מחלוקת נטושה בנוגע לשכר אליו עשויה להגיע התובעת כאשר התובעת מדגישה את נתוני הצלחתה עד כה בלימודיה, והעובדה ששכרה עשוי להגיע עם סיום לימודיה ל-6,500 ₪ ואף זאת בכפוף לעבודה במשמרות לרבות בסופי השבוע. ואילו הנתבעת מדגישה היעדר ראיות בדבר רמת השכר והאופק התעסוקתי של בוגרי תואר ראשון בקרימינולוגיה והסיכוי הנמוך של התובעת להתקבל ללימודי תואר שני. אך בכל מקרה על רקע האמור לעיל, התובעת אכן לא הוכיחה את שיעור שכרה הצפוי ואפילו אצא מתוך הנחה שבמקצועה הצפוי כושר השתכרותה של התובעת דומה לנתונים שהציגה, הרי משקבעתי שדרך הפיצוי הגלובלי הוא הרלוונטי בענייננו הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעת פיצוי גלובלי בסך 45,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרותה של התובעת בעתיד. 43. אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובעת בעתיד יגרמו לה גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש. מאחר ומדובר בתובעת צעירה בשנים, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן תשלומי המעביד למטרות של ביטוח סוציאלי ולא עבור פנסיה בעתיד (ע"א 9079/04 לילך נגד לאופר 15/04/07). בפני ביהמ"ש לא הונחו נתונים עובדתיים קונקרטיים, וספק אם ניתן להניח נתונים כאלו בשים לב לכך שמדובר בתקופה היפוטתית רבת שנים כאשר הנסתר רב על הנגלה. נראה לי כסביר והוגן לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין אובדן זכויות סוציאליות בסך 4,500 ₪. הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה: 44. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." 45. התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות כבדות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות, טיפולים אלטרנטיביים ופיזיוטרפים. היא מפנה להעתקי קבלות חלקיות במסגרת מוצג 26-50 לתיק המוצגים מטעמה (סעיף 18 לתצהיר). אי לכך היא עותרת לפצותה בגין הוצאות אלו בסך של 20,000 ₪. 46. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה נוכח נכותה המזערית. יתרה מכך הוצאות אלו מכוסות באמצעות קופות החולים. עוד טוענים הנתבעים כי חלק גדול מן התרופות אשר מופיעות בקבלות מיועדות לטיפול במגרנות, חרדות ודלקת פרקים שאינן קשורות סיבתית לתאונה, ועל כן אין בכל מקרה מקום לפסיקת פיצוי בגינן. 47. ראשית אציין כי בכתב התביעה התובעת תבעה בגין הוצאות רפואיות לעבר ונסיעות סכום של 8,000 ₪ ולא ביקשה את תיקון כתב התביעה בעניין זה. לכן לא יכולה במסגרת סיכומיה להרחיב חזית ולדרוש סכום הגדול פי 2.5 מהסכום שנתבע בכתב התביעה. 48. לגופו של עניין, אכן, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקת לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 01/0110 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי: "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 05/02/95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי: "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 49. יחד עם זאת התובעת צירפה קבלות המעידות על הוצאות רפואיות שנדרשה להוציא בסך 1,409 ₪, וגם אם לטענת הנתבעים השתרבבו לקבלות מטעם התובעת אישורי תשלום רבעוני וקבלות אשר אין בהן להעיד על תרופות הקשורות לתאונה דווקא, עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 1,500 ₪. 50. אשר לעתיד באשר לתקופת העתיד, התובעת זנחה ראש נזק זה בסיכומיה, ולא ביקשה פיצוי על תקופת העתיד, אך בכל מקרה סבורני כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010. כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובעת עלולה להזדקק לטיפולים עתידיים. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד: 51. התובעת מציינת בסעיף 17 לתצהירה כי במועד התאונה התגוררה עם הוריה, והם אלו שביצעו את מטלות משק הבית השונות. כיום החל משנת 2011 מתגוררת עם בעלה ומתקשה במלאכת עבודות השונות עקב הגבלה בגבה ובצווארה, על כן נזקקת לסיוע שוטף מאמה אשר מגיעה לביתה אחת לשבוע ועוזרת לה ללא שכר במטלות משק הבית. דבריה נתמכו בעדות אימה (פרוטוקול מיום 14/01/13 עמ' 10 ש' 27-28). היא מבקשת אם כן לפסוק לה עזרה צד ג' בסכום של 250 ₪ לשבוע לעבר ופיצוי בסך 250 ₪ לפחות פעם בחודש בגין עזרה צד ג' לעתיד. 52. לעומתה טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי בשים לב לנכותה המזערית של התובעת אין כל הצדקה לקבוע לה פיצוי בגין עזרה מוגברת מצד קרובים. כן לטענתם לא ניתן לתת אמון בדברי האם אשר טענה כי היא עוזבת פעם בשבוע את העסק אותו מנהלת כשעליה לסור לבית ביתה אשר מחליפה אותה בסלון היופי ולסייע לה בעבודות משק הבית. 53. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792). 54. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי: "מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29/10/90). 55. ראשית אציין בדומה לנאמר בעניין הוצאות רפואיות לעבר כי בכתב התביעה התובעת תבעה בגין עזרת צד ג' בעבר סכום של 8,000 ₪ ולא ביקשה את תיקון כתב התביעה בעניין זה. לכן אינה יכולה במסגרת סיכומיה להרחיב חזית ולדרוש סכום הגדול פי יותר משלושה מהסכום שנתבע בכתב התביעה. 56. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית מזערית של 5%. נכות זו הינה כאמור בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית. סבורני כי בנסיבות פגיעתה של התובעת ולאור האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי אין מדובר בעזרת בני המשפחה החורגת מהעזרה הרגילה הניתנת בין בני משפחה. (ראו ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פד לח (3) 580, 588 25/09/84). 57. יחד עם זאת לאחר ששמעתי את העדויות, ובשים לב לתלונתה של הנפגעת ובצורך בקבלת סיוע מוגבר מסויים מבני המשפחה בתקופה הסמוכה לתאונה, מצאתי לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק בסכום גלובאלי של 2,000 ₪. 58. באשר לתקופת העתיד בשל גילה הצעיר של התובעת ובאין דרך לצפות את השפעת הנכות על תפקוד התובעת באחזקת בית הכוללת גידול ילדים הרי שיש לפצות את התובעת בסך גלובאלי וסביר של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה. כאב וסבל: 59. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל5% נכות רפואית בגיל התובעת ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 9,098 ₪. 60. ב"כ הנתבעים ביקש לטעון כי בשל תקופת הטיפולים הממושכת, גילה הצעיר ומגבלותיה שפורטו ראוי לפצותה בגין ראש נזק זה על בסיס 10% נכות. 61. לא מצאתי במקרה זה לסטות מהתקנות. בענייננו במצב בו בתאונה לא נגרם לתובעת שבר, היא לא אושפזה ולא נזקקה לטיפולים חודרניים, והייתה באי כושר ימים ספורים בלבד, אם בכלל, אין כל הצדקה למקסימום הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976. סוף דבר: 62. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 72,100 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 63. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 64. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין. ניתן להגיש ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.נכות תפקודיתנכותתאונת דרכים