מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא 100 אחוז נכות עקב תאונת דרכים: לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התובע נפצע בתאונת דרכים שאירעה ביום 5.2.10 ונגרמה לו נכות בגובה 100%. הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובע על נזקיו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגובה הפיצוי המגיע לתובע ולאופן תשלום הפיצוי - האם בסכום חד פעמי, כפי שמבקש התובע, או בתשלום עיתי, כטענת הנתבעת. מטעם התובע העידו התובע, אשתו (היא התובעת 2 בתביעה זו) ובתו. התובע הגיש כראיות מטעמו את חוות הדעת של משה קצין בעניין עלות ניידות ואת חוות דעתה של הגב' אילה שיפמן בעניין צרכי השיקום של התובע ועלותם. הנתבעת הגישה כראיות מטעמה את חוות הדעת של מר בועז מוגילבקין בעניין עלות ניידות ואת חוות דעתו של מר גדעון האס בעניין צרכי השיקום ועלותם. כמו כן הגישה הנתבעת תעודות עובד ציבור של היחידה הארצית למכשירי שיקום וניידות במשרד הבריאות ושל ענף סיעוד במוסד לביטוח לאומי. חוות הדעת הרפואית ד"ר איזבלה שוורץ מונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום השיקום. בחוות דעת מיום 11.3.12 קבעה המומחית לתובע נכות בגובה 100% בגין חוסר מוחלט של התאמה סוציאלית וצורך בהשגחה מתמדת כתוצאה מפגיעה מוחית קשה שנגרמה בתאונה. לפי חוות הדעת התובע זקוק לעזרה במשך 24 שעות ביממה. בחוות הדעת התייחסה המומחית לצרכיו של התובע, לרבות הטיפולים הרפואיים, הציוד, האביזרים, הדיור והניידות. קיצור תוחלת החיים לשאלות הבהרה שנשאלה על ידי ב"כ הנתבעת השיבה ד"ר שוורץ כי תוחלת החיים הצפויה של התובע טרם פגיעת הראש הייתה כ- 10 שנים וכי הערכה סבירה של קיצור החיים בעניינו תהיה של כ- 25%-30% בתוחלת חיים (2.5-3 שנים). לטענת ב"כ התובע בחישוב הפיצויים המגיעים לתובע יש לקחת בחשבון קיצור של 25%. לטענת הנתבעת יש לקחת בחשבון קיצור של 27.5%. אני מקבלת את עמדת הנתבעת וקובעת, בהתאם לתשובת המומחית, כי הקיצור בתוחלת החיים יהיה של שנתיים ו- 9 חודשים. אשפוזי התובע לאחר התאונה היה התובע מאושפז כעשרה חודשים בבתי חולים שונים. מיום 5.2.10 ועד ליום 17.3.10 היה התובע מאושפז בבית החולים רמב"ם. מיום 17.3.10 ועד ליום 24.8.10 היה מאושפז במרכז רפואי "רעות" בתל אביב. מיום 24.8.10 ועד ליום 24.11.10 היה התובע מאושפז בבית החולים הסיעודי נווה עמית ברחובות. ההוצאות בתקופת האשפוז ב"כ התובע הגיש רשימת הוצאות. ב"כ הנתבעת העלה הסתייגויות ביחס לחישובים אותן קיבל ב"כ התובע. עם תום סיכומי הצדדים, מוסכם, אפוא, כי ההוצאות על פי הקבלות הנן כמפורט להלן: בתקופה בה שהה התובע בבית החולים רמב"ם - 7,758 ₪. הסכום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום מגיע ל- 8,688 ₪. בתקופה בה שהה התובע במרכז הרפואי "רעות" - 25,000 ₪. הסכום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום מגיע ל- 27,750 ₪. בתקופה בה שהה התובע ב"נווה עמית" (ללא מכשיר השמיעה) - 7,909 ₪. הסכום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום מגיע ל- 8,620 ₪. מאז חזרת התובע הביתה ועד ספטמבר 2011 - 35,594 ₪. הסכום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיע ל- 37,729 ₪. מספטמבר 2011 ועד היום - 5,000 ₪ נכון להיום. לב"כ הנתבעת היו הסתייגויות ביחס לקבלות המתייחסות להוצאות דלק. לטענתו, לא ניתן לקשור את ההוצאה באופן ישיר לביקור של התובע. עוד לטענתו, יש לקחת בחשבון כי המשפחה הייתה מבקרת את התובע גם ללא התאונה והפיצוי המגיע הוא בגין ההוצאות העודפות בלבד. ב"כ הנתבעת אף הסתייג מהדרישה להוצאות "גלובליות" מעבר לקבלות. ההוצאה החודשית הממוצעת הנדרשת בגין דלק היא כ- 1,600 ₪. גם אם ההוצאה הנה על הצד הגבוה, הרי היא במסגרת הסביר, ולכן לא יופחת כל סכום שהוא מדרישת התובע. עם זאת, ובהתחשב בהוצאה זו, לא ייפסק סכום נוסף, גלובלי, בגין הוצאות נוספות בעבר. התובעת העידה כי לפני התאונה התובע לא שמע באוזן אחת, ובזמן שהיה מאושפז ב"רעות" המשפחה שמה לב שהוא הפסיק לשמוע גם באוזן השנייה. התובעת רכשה לתובע מכשיר שמיעה לשתי האוזניים וכל תשעה חודשים היא קונה לו סוללות חדשות למכשיר (סעיף 19 לתצהיר). לא די בעדות זו של התובעת על מנת לקבוע כי יש קשר בין הירידה בשמיעה באוזן השנייה ובין התאונה. בהיעדר קביעה של המומחית לפיה קיים קשר בין התאונה ובין הירידה בשמיעה אין מקום להחזיר לתובע את עלות המכשיר הנוסף ועלות הסוללות. התובע קיבל טיפול בתא לחץ אשר עלותו 28,514 ₪. בפרק הסוקר את עברו של התובע מתייחסת המומחית לטיפול זה מצטטת המומחית סיכום מתאריך 23.8.11 וכותבת: "עבר טיפול ממושך בתא לחץ, מרכז רפואי אסף הרופא, על פי ד"ר שי אפרתי חל "שיפור בזיכרון, בדיבור, קריאה, הבנה, ניהול שיחה, כתיבה, יכולת עמידה עם תמיכה". לטענת ב"כ התובע יש להכיר בהוצאה שכן המשפחה לקחה את התובע לטיפול בהמלצת ד"ר אפרתי, לאחר שנאמר להם שהטיפול יכול לשפר את מצב התובע. לטענת ב"כ הנתבעת המימון עבור הוצאה זו נדרש במסגרת הבקשה לתשלום תכוף ונפסק כי מי שאמור להכריע בעניין נחיצות הטיפול הוא מומחה בית המשפט. המומחית לא נשאלה ביחס לצורך ולהצדקה לעבור טיפול זה וממילא לא אישרה הוצאה זו. בנסיבות אלה אין מקום לחייב את הנתבעת להחזיר לתובע את ההוצאה. בתשובה לשאלות ב"כ התובע השיבה המומחית כי במידה והתובע יצליח להפעיל מכשיר ספינינג למשך 10 דקות לפחות, יש לשקול המלצות לרכישת מכשיר ביתי. מהראיות עולה כי התובעים רכשו מכשיר מסוג זה והתובע עושה בו שימוש. העובדה שהמכשיר נרכש לפני שהמומחית אישרה את הצורך בו איננה רלבנטית. התובע זכאי, אפוא, להחזר ההוצאה בסך 16,291 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה. ב"כ התובע דרש פיצוי בסך של כ- 10,000 ₪ לשיפוץ המשקופים האכולים ממים. בהיעדר חוות דעת או ראיה כלשהי לנזק ולעלות התיקון, לא ייפסק פיצוי. עזרת בני משפחה בתקופת האשפוזים התובעת הצהירה כי בבית החולים רמב"ם היא הייתה ליד התובע 24 שעות ביממה. לתובע הייתה קנולה בגרון אשר ממנה היה מונשם, והוא היה מקבל מזון דרך הבטן. התובעת הייתה יושבת לידו וכאשר היה מקיא הייתה קוראת לאחות או לעוזר כדי שיטפלו בו. בשבת היא ישנה במלונית (סעיף 18 לתצהיר). לפי תצהיר התובעת, במוסד הרפואי "רעות" ההשגחה הייתה טובה יותר אולם עדיין חשוב היה לדבר עם התובע ולא להשאירו לבד. בתקופה זו הייתה התובעת ליד התובע כארבע שעות כל בוקר ואחת הבנות או אחד החתנים היה מגיע אחר הצהרים. בשבתות הייתה התובעת ישנה עם אחת הבנות במלונית (סעיף 19 לתצהיר). בבית החולים נווה עמית הייתה התובעת יושבת עם התובע מדי יום בבקרים, יוצאת איתו לגינה בחוץ, לוקחת אותו לפעמים לבית הכנסת. היא עברה איתו שם את החגים ועשתה שם שבתות (התובעת, סעיף 20 לתצהיר). לטענת ב"כ הנתבעת בזמן האשפוז קיבל התובע את הטיפול הרפואי והסיעודי באותה מסגרת ובני המשפחה לא היו חייבים להישאר. בפרשת תבור (ע"א 5157/91 מדינת ישראל נ' תבור (פורסם במאגרים, 23.10.94)) השאלה המרכזית שעמדה לדיון הייתה האם היו המשיבים, הוריה של מי שנפגעה אנושות עקב טיפול רפואי רשלני ונותרה "צמח", זכאים לפיצוי על הטיפול שהעניקו לה באופן ישיר ובאמצעות אחרים בעודנה שוהה במוסד סיעודי המספק לה - לפי הטענה - את כל צרכיה. באותו מקרה נפסק כי: "אין לגרוס כי בכל מקרה ובכל מצב בו אדם מאושפז במוסד ציבורי יש בכך כדי לספק לו את כל מה שנחוץ לו באופן ראוי והולם כפי שאין לקבוע שכל מי שנמצא במוסד כזה ראוי לפיצוי על כל עזרה ועל כל הוצאה שהוא או בני משפחתו ימצאו לנכון לקבל ולהוציא בקשר למצבו, מעבר למה שמסופק לו על ידי המוסד. השאלה היא שאלה של עובדה, וכל מקרה ונסיבותיו ובלבד שישמר העקרון המנחה לפיו יש להצטמצם לסביר ולהולם ולא למירב ולמיטב." עוד נפסק כי השאלה שיש להציב היא האם יש משום צורך ומשום תועלת בטיפול של בני המשפחה. באותו מקרה עמדו בפני בית המשפט ראיות וחוות דעת מהן עלה כי העובדים במחלקה לא היו מסוגלים לעמוד בלחץ העבודה. בפרשת גלבוע (ע"א 2341/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גלבוע (פורסם במאגרים, 22.11.05)) נפסק כי פיצוי נוסף יינתן לנפגע המאושפז במוסד רפואי אם יתברר כי העזרה המשלימה של קרובי המשפחה יש בה כדי להקל על סבלו של הנפגע, להאריך את חייו ולשפר את איכותם. ראו לעניין זה גם את ע"א 5865/08 הפניקס נ' מסס (פורסם במאגרים, 13.7.11). בפרשת תבור נפסק להורי הנפגעת פיצוי לפי מפתח של מספר שעות ביום (4 שעות בשנתיים הראשונות ו- 2 - 3 שעות לאחר מכן) למרות שלפי העדויות ההורים נמצאו לצד הנפגעת 12 שעות ביום. בפרשת גלבוע נפסק פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עזרת הזולת והוצאות רפואיות. בעניין מסס נפסק פיצוי בגובה 3,000 ₪ לחודש לכל תוחלת חיי התובע בגין עזרת צד ג' לאדם השוהה במוסד במימון הנתבעת. מעדות התובעת עולה כי השהות ליד התובע הייתה נחוצה. הפיצוי בגין עזרת בני המשפחה בתקופה זו יבוסס על 4 שעות ביום, לפי 30 ₪ לשעה ובסה"כ 3,600 ₪ לחודש. סה"כ לתקופה של 10 חודשים - 36,000 ₪. עלות המטפל הזר לאחר שמיעת הראיות אין עוד מחלוקת כי השכר החודשי שמקבל העובד הזר לחודש הוא כ- 5,250 ₪. הסכום המדויק תלוי במספר השבתות בחודש. סכום זה כולל שכר, דמי כיס ותשלום עבור סופי שבוע. עלויות העסקת המטפל הזר, בנוסף לשכר הן כמפורט להלן: הבראה, חופשה, פיצויים, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ופנסיה על החלק אותו משלם התובע, אגרות, תשלום חודשי לחברת כוח האדם ודמי תיווך להבאת העובד הזר (לפי חוות דעתו של גדעון האס) - 1,253 ₪. עלות שהיית המטפל בבית, כולל ארוחות, אחזקת דירה ומשק בית (לפי גדעון האס) - 1,173 ₪. אני דוחה את טענת ב"כ התובע לפיה יש לפצות את התובע בגין השימוש שעושה המטפל הזר בחלק מהדירה לצורך מחייתו. שימוש זה אינו גורם לתובע הפסד ואין מקום לפיצוי נוסף בגינו. עלות המטפל בפועל היא כ- 7,676 ₪. לפי חוות דעתו של גדעון האס עלות מטפל זר, כולל מחליף לסוף שבוע היא 7,498 ₪. לפי חוות הדעת של אילה שיפמן עלות של מטפל צמוד המתגורר בבית, באמצעות חברת כוח אדם היא 8,000 ₪, ללא מחליף לסופי שבוע. המטפל הזר מקבל מדי חודש סכום של 2,000 ₪ מחברת הסיעוד, במסגרת זכאותו של התובע לגמלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי (המטפל, ראג'ו דג', עמוד 83 לפרוטוקול). ההוצאה של התובע בפועל, היא, אפוא, 5,676 ₪. מאז שחזר התובע לביתו ועד היום חלפו 28 חודשים. אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 158,928 ₪ בגין העסקת המטפל בעבר. לסכום זה יש להוסיף ריבית מיום 24.1.12. עזרה נוספת בעבר מעבר למטפל הזר זקוק התובע גם לעזרת המשפחה. התובעת העידה כי בערב מקבל המטפל הזר הפסקה של שעתיים וחצי, לפעמים יותר, ובזמן זה היא יושבת עם התובע, הם רואים טלויזיה, אוכלים פירות, והיא מעסיקה אותו (סעיפים 32 ו- 48 לתצהיר). המשפחה אף מסייעת בהשגחה על העובד הזר וניהול ענייני הבית. בגין עזרת בני המשפחה מאז שהתובע חזר לביתו, מעבר לעזרת המטפל הזר, אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 2,000 ₪ לחודש. סה"כ הפיצוי 56,000 ₪. אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת לפיה העובד הזר מנקה את הבית ואין מקום לפיצוי בגין עזרת צד ג' נוספת לצורך זה. הוצאות בעתיד הנתבעת הגישה תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי היחידה הארצית למכשירי שיקום וניידות. בתעודה מפורטים האביזרים המופיעים בחוות דעתה של ד"ר שוורץ הכלולים בסל הבריאות. ברשימה כלולים: כסא גלגלים המיועד לשירותים ורחצה; כסא גלגלים ידני עם מנגנון גב הטיה; כרית ישיבה למניעת פצעי לחץ; מיטה חשמלית פאולר (כולל hi low) ; מנוף חשמלי +ערסל ומזרן אויר למניעת פצעי לחץ. לפי התעודה האביזרים יסופקו לתובע ויוחלפו לפי המלצת המומחית בחוות הדעת. לאור האמור בתעודה חזר בו ב"כ התובע מהדרישה לפיצוי בגין הוצאות בעתיד, למעט אותן הוצאות שאינן כלולות בסל הבריאות, שהן שידה ועלות של חיתולים. בגין השידה אני פוסקת לתובע סך של 1,500 ₪. מהראיות עולה כי התובע משלם עבור חיתולים בסביבות 250 ₪ לחודש, והוא זכאי לפיצוי בסכום זה. שקיות לאיסוף שתן מספקת קופת חולים. סיעוד לעתיד לטענת ב"כ התובע, התובע נמנה על הקבוצה אליה מתייחס פסק דין אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000)) ויש לפסוק את הפיצוי בגין סיעוד בעתיד בהתאם לעקרונות שנקבעו באותו פסק הדין, עקרונות אשר קובעים סטנדרט שווה, צודק ועקרוני החוסך עינוי דין. ב"כ התובע ער לכך שהשכר שמשלמים התובעים לעובד הזר נמוך מהסכום שנפסק בעניין אקסלרד וטוען כי כאשר מוסיפים לעלות השכר את עזרת בני המשפחה, מגיעים לסכום שנפסק. לטענת ב"כ הנתבעת יש לפסוק את הפיצוי בגין סיעוד בעתיד על בסיס הסכום שמשלם התובע לעובד הזר. לטענתו, התובע אמנם מרותק לכסא גלגלים אך הוא אוכל לבד, צופה בטלויזיה וקורא עיתון ואינו זקוק למטפל שיזיז אותו במיטה. עוד לטענת ב"כ הנתבעת המצב היום שונה מזה שהיה כאשר ניתן פסק דין אקסלרד, שכן קל יותר להחליף עובדים וגם מטעם זה יש להפחית את הסכום. בפסק הדין בעניין אקסלרד נקבעו העקרונות המנחים לעניין פיצוי נפגעים קשים ונפסק פיצוי בגין סיעוד בסכום של 12,000 ₪ נכון ליום 5.9.00. פסק הדין מבוסס על כך שבמקרים של נכים קשים צפים ועולים אותם צרכים ולכן לא אמורים להיות פערים משמעותיים בגובה הפיצוי. על פי פסק הדין, יש לצאת מהנחה שניתן וראוי בד"כ להעסיק עובד זר. כפי שטוען ב"כ התובע, התובע אכן נמנה על הקבוצה שאליה מתייחס פסק הדין בעניין אקלסרד. יחד עם זאת, כפי שנפסק, הרף שנקבע בעניין אקסלרד נתון לבחינה קונקרטית בכל מקרה ומקרה על פי אופי הפגיעה וצרכי הנכה (ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (פורסם במאגרים, 13.5.10)). יש לאבחן את המקרה של התובע מהמקרה של אקסלרד לאור תוחלת החיים הקצרה שנותרה לו. מפסק הדין בעניין אקסלרד עולה כי בקביעת הפיצוי שקלל בית המשפט את העובדה שחישוב הפיצויים נעשה לתקופה של עשרות שנים בעתיד אשר במהלכן דברים עלולים להשתנות ועלות הסיעוד תעלה, בין אם בשל כך שלא ניתן יהיה להעסיק עובד זר בסיעוד או ששכרם של העובדים הזרים יגדל. כן שוקלל בגובה הפיצוי הצורך בעובדים ישראלים לצורך החלפת העובד הזר בסופי שבוע וכן בפרקי זמן בהם לא ניתן יהיה למצוא עובד זר. התובע מעסיק עובד זר מאז חזרתו הביתה. עלות ההעסקה של העובד הזר, לרבות העסקת מחליף בסופי שבוע ידועה וקבועה ועומדת על סך 7,676 ₪ לחודש. תוחלת חייו של התובע היא ארבע וחצי שנים. נתונים אלה מצדיקים לאבחן את המקרה הנדון מהכלל שנפסק בעניין אקסלרד באופן שהסכום שייפסק בגין סיעוד יהיה נמוך יותר, אך עדיין ישקלל את הסיכונים העתידיים הנזכרים וכן את הקשיים אשר עלולים להתעורר במהלך העסקת עובד זר, קשיים אשר גם התובעים נתקלו בהם בתחילת הדרך (סעיף 5 לתצהיר המשלים של דליה עמנואלוף). הפיצוי בגין סיעוד יעמוד, אפוא, על סך 10,000 ₪ לחודש. מסכום זה יש לנכות את התשלום שמקבל העובד הזר מהמוסד לביטוח לאומי בסך 2,000 ₪ לחודש. על פי פסק דין אקסלרד צרכי הסיעוד של נפגע קשה יסופקו בד"כ על ידי עובד זר, אשר יספק את כל צרכי הסיעוד, לרבות עזרה בפעולות היומיומיות, עזרה בעבודות הבית, ככל הנדרש וליווי בניידות. במקרים שנדרש שיהיה לעובד רישיון נהיגה, ניתן לנסות להבטיח את הדבר. לאור זאת אין הצדקה לפסיקת פיצוי נוסף בגין עזרה בניקיון הבית ונהג, כפי שדרש ב"כ התובע. לטענת ב"כ התובע יש לפצות את התובע עבור עובד נוסף, ישראלי, בהיקף משרה של שעה וחצי שעתיים ליום אשר ייתן מענה לצרכים הקוגניטיביים והסוציאליים של התובע. לשאלות שנשאלה בעניין זה על ידי ב"כ התובע השיבה ד"ר שוורץ כי ניתן להדריך את בני המשפחה או המטפלים לביצוע משימות קוגניטיביות, וכן ניתן לשלב בטיפול מטפל דובר עברית. מהתשובות עולה כי מאחר ולתובע פגיעה משמעותית בקשב ובריכוז, זיכרון וסבולת ירודה, אין תועלת בשעות רבות של פעילות קוגניטיבית בשפה העברית ולכן אין צורך ב"משמרת אחת ביום" אלא בשעה וחצי - שעתיים ביום לכל היותר, כולל הפסקות. הפיצוי בגין המענה לצרכים הקוגניטיביים של התובע, שוקלל בפיצוי שנפסק בגין עזרת בני המשפחה והסיעוד. ניידות ד"ר שוורץ קבעה כי התובע אינו יכול להשתמש בתחבורה ציבורית והוא זקוק לרכב גבוה עם מעלון מותאם להכנסת כסא גלגלים לתוכו. משה קצין חישב את הוצאות הניידות לרכב מיוחד מסוג ואן, המוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כרכב לנכים. עלות רכישת הרכב היא 230,000 ₪. לפי חוות דעתו, עלות אחזקת המכונית היא 4,444 ₪ לחודש. התחשיב נערך על בסיס היקף נסיעות של 1,000 ק"מ לחודש. לפי חוות דעתו של בועז מוגילבקין, מאחר והתובע אינו מוכר כמוגבל בניידות ולא זכאי להלוואה עומדת לכסוי המיסים, וגם מחמת גילו, אין סיבה שהוא לא יוסע ברכב משומש בן 5 - 6 שנים. עוד לפי חוות הדעת, נסיעותיו של התובע תהיינה מעטות ביותר ולא יותר מ- 500 ק"מ לחודש. מחירו של רכב משומש בן 5 - 6 שנים מסוג פורד טורנאו (קונקט) ארוך גבוה נע בסביבות 40,000 ₪ - 51,000 ₪, ועל בסיס עלות זו ערך בועז מוגילבקין את חוות דעתו. על פי חוות הדעת, מחירו של רכב מסוג פורד טורנאו (קונקט) חדש הוא כ- 156,000 ₪. לדעת בועז מוגילבקין, מכיוון שהתובע סיעודי ומתנייד בכסא גלגלים, לא תהיה בעיה להכניסו ולהוציאו מהרכב באמצעות רמפות מתאימות, ואין צורך במעלון. כפי שנפסק בעניין פת הנ"ל: "...בפסיקת הפיצוי על בית המשפט להביא בחשבון כי הניזוק היה מוציא ממילא הוצאות בגין רכישה והחזקה של מכונית ממוצעת, ולמיצער, היה נזקק לתחבורה ציבורית... בנוסף יש להתחשב גם בתועלת שתצמח מהרכב לבני משפחה אחרים אשר יעשו בו שימוש... לכן חישוב הפיצוי בגין ניידות אמור לשקף את תוספת ההוצאות החודשיות הנדרשות עקב הנכות ועקב הצורך ברכב שיתאים לניזוק בנכותו, תוך הפחתת החיסכון בהוצאות רכב שהיו לו לפני התאונה. מנגד, בחישוב הפיצוי ניתן להתחשב לעיתים בהאצת הצורך ברכישת רכב בעקבות התאונה". מתצהיר התובעת עולה כי עובר לתאונה היה ברשות התובעים רכב טויוטה שנת 2009. לאחר התאונה נמכר הרכב לנכדם (התובעת, סעיפים 2 ו- 3 לתצהיר המשלים של התובעת). לפי חוות דעתו של בועז מוגילבקין עלות חודשית של רכב מסוג טויוטה קורולה לנסיעה של 1,000 ק"מ תעלה כ- 2,938 ₪. לפי משה קצין עלות אחזקת הטויוטה דומה (עמוד 52 לפרוטוקול). ב"כ התובע דרש בסיכומיו פיצוי בגובה עלות רכישת רכב מסוג VAN בנוסף לסכום של 857 ₪ לחודש המשקף את הפרש הוצאות הרכב בין ה- VAN ובין הטויוטה שהייתה לתובע עובר לתאונה (ללא הרכיב של החזר הון שנתי). לטענת הנתבעת הוצאות הניידות של התובע לא יעלו על ההוצאות שהיו לו עובר לתאונה ולפיכך אין מקום לפיצוי. אני מקבלת את טענת ב"כ התובע לפיה החזרת המצב לקדמותו מצדיקה פיצוי על בסיס רכישת רכב מתאים. התובע יצטרך לנסוע לטיפולים, ביקורות ובדיקות ויצא גם למטרות חברתיות ולביקור הילדים ובהתאם לחוות דעת המומחית לא יוכל להשתמש בתחבורה ציבורית. אני מעדיפה את גישתו של משה קצין לפיה את הפיצוי יש לפסוק לפי רכב חדש, מהסוג המוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי. העובדה שהתובע אינו מוכר כ"מוגבל בניידות" איננה צריכה לפעול לחובתו. כפי שהעיד משה קצין, המטרה היא שהתובע יכנס עם כסא הגלגלים בצורה נוחה ושיהיו לו חלונות להסתכל החוצה (עמוד 47 לפרוטוקול). לשאלה האם הוא מכיר את הרכבים שעליהם המליץ בועז מוגילבקין השיב משה קצין כי אלה רכבים אשר המוסד לביטוח לאומי מאשר לפעמים לילדים קטנים (עמוד 47 לפרוטוקול). מדובר ברכבים קטנים יותר ונמוכים יותר ואין בהם מקום לשבת ליד הנכה (עמוד 48 לפרוטוקול). לשאלה מדוע אינו ממליץ על רכב משומש השיב כי רכב חדש אמין יותר (עמוד 49 לפרוטוקול). אינני מקבלת את קביעתו של מר מוגילבקין לפיה הדרך הנכונה היא כי התובע יסע במכונית של יד שרה, במחירים מסובסדים. לשאלת בית המשפט האם רכבים אלה זמינים בכל עת השיב מר מוגילבקין כי יש להזמין את הרכבים מראש (עמוד 31 לפרוטוקול). בתו של התובע העידה כי הם ניסו להזמין רכבים מיד שרה ועזרה למרפא ובד"כ לא היו רכבים זמינים (עמוד 40 לפרוטוקול). אני דוחה את קביעתו של בועז מוגילבקין לפיה ניתן להכניס את התובע לרכב באמצעות רמפה. קביעה זו איננה מתיישבת עם חוות דעתה של ד"ר שוורץ אשר קבעה במפורש כי התובע זקוק למעלון. לאור מצבו של התובע, יש לחשב את עלות אחזקת הרכב לפי היקף נסיעות של 500 ק"מ לחודש. לפי משה קצין, העלות לכל קילומטר שולי היא 1.29 ₪ ולכן עלות האחזקה של ה - VAN בהיקף נסיעות של 500 ק"מ לחודש היא: 3,799 ₪. סכום זה כולל החזר הון שנתי. מחוות הדעת של שני המומחים עולה כי עלות אחזקת הטויוטה שהייתה ברשות התובע היא 2,938 ₪. גם סכום זה כולל החזר הון שנתי. ההפרש בסך 861 ₪ הוא ההוצאה החודשית העודפת שתהיה לתובע בעקבות התאונה והתובע זכאי לפיצוי בסכום זה. התובע זכאי לפיצוי חד פעמי בגין הצורך לקנות מכונית מסוג VAN במקום המכונית הפרטית שהייתה בבעלותו. לאור תוחלת החיים של התובע, בעת פסיקת הפיצוי בגין ראש נזק זה יש לקחת בחשבון כי בעוד מספר שנים ניתן יהיה למכור את ה - VAN ולקבל עבורה כ- 100,000 ₪. נתון זה מבוסס על גובה החזר ההון השנתי בחוות דעתו של מר קצין. בגין הצורך לרכוש רכב מותאם, ובהתחשב במחיר שקיבל התובע עבור רכבו, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 70,000 ₪ עבור רכישת רכב. אביזרים לרכב מנתונים שאסף משה קצין הוא למד כי עלות האביזרים לרכב מסוג VAN להם נזקק אדם במצבו של התובע היא בסדר גודל של 60,000 ₪. לאור זאת הוא הציע להוסיף להוצאות הניידות עלות חודשית של 1,616 ₪. מר קצין לא התייחס לאביזרים ספציפיים המותאמים לתובע. מאחר ואין מחלוקת כי התובע יזדקק לאביזרים נוספים, ומאחר ומדובר ברכישה חד פעמית של אביזרים, לרבות מעלון, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 35,000 ₪ בגין האביזרים הנוספים. נהג אין הצדקה לפסיקת פיצוי בגין עלות נהג. כפי שנפסק בעניין אקסלרד, ההנחה היא כי העובד הזר הוא שינהג, ואם לא הוא, ינהג אחד מבני המשפחה. אופן תשלום הפיצוי לעתיד ב"כ התובע מבקש שהפיצוי ייפסק באופן חד פעמי. לטענתו, לתובע אינטרס לנתק את הקשר בינו ובין הנתבעת, לסיים את ההתדיינות. לא להיות חשוף לבירורים של חברת הביטוח. לטענתו הדבר כרוך במתח רב. לטענתו, תוחלת החיים הקצרה של התובע תומכת בתשלום חד פעמי. לטענת ב"כ הנתבעת יש לפסוק את הפיצוי בדרך של תשלום עיתי. לטענתו, לתובע תוחלת חיים קצרה שיכולה להשאיר אותו במצב של אי וודאות אחרי ארבע שנים מהיום וההסדר של תשלומים עיתיים יבטיח שלא יהיה מצב של חסרון כיס וגם לא מצב של פיצוי יתר, במקרה שתוחלת החיים תהיה קצרה יותר. עוד לטענתו, טיב הפגיעה, הנכות וההוצאות הנדרשות לתובע, יחד עם האפשרות לעתור להגדלת התשלום במקרה של שינוי במצב, מצדיקים פסיקת פיצוי בדרך של תשלום עיתי. פסיקת פיצוי בדרך של תשלום עיתי מגשימה בצורה מדויקת יותר את העיקרון של השבת המצב לקדמותו, שכן בית המשפט אינו נדרש להשערות בדבר הנזקים העתידיים (ע"א 4932/97 אסרף נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(5) 129(1999)). היעדר יכולת לקבוע את תוחלת החיים של הנפגע תומך בפסיקת פיצוי עיתי וכך גם החשש שיעשה בסכום חד פעמי גדול שימוש לא נאות אשר עלול לפגוע באינטרס של התובע ולהשאירו במצב בו לא יהיה לו מקור כספי לסיפוק צרכיו (ע"א 1532/97 חיזגאייב נ' כלל, חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 25.8.98)). היתרונות של פסיקת סכום חד פעמי הם סופיות ההתדיינות, פשטות, וביטחון (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 849 (מהדורה רביעית, 2011)). עם קבלת פיצוי חד פעמי יכולים שני הצדדים לכלכל את צעדיהם והפיצוי אינו תלוי במצבו הכלכלי של המזיק (פרשת אסרף הנ"ל). בע"א 5610/94 סרולביץ נ' לוינטל (פורסם במאגרים, 1.5.96) נדחה ערעור שהגישה המבטחת על החלטה לפסוק פיצוי בסכום חד פעמי ונפסק כי מאחר ומדובר בתקופה קצרה יחסית, אפילו אם יוברר שהאומדן בדבר תוחלת חייה של המשיבה היה מוטעה, הרי אין המדובר בטעות אשר יש בה לשנות באופן קיצוני את התוצאה. אני מקבלת את עמדת ב"כ התובע לפיה בנסיבותיו של התובע יש להעדיף את סופיות ההתדיינות ואת הביטחון של התובע, ולפסוק פיצוי בדרך של תשלום חד פעמי. אין בחומר כדי להצדיק את החשש שהעלה ב"כ הנתבעת לפיה יעשה בכספים שימוש לא ראוי. תוחלת החיים הקצרה של התובע כמו גם פסק הדין שניתן בעניין סרולביץ תומכים במסקנה זו. תוחלת החיים, למועד התאונה היא 7 שנים ו- 3 חודשים (87 חודשים). מאז התאונה חלפו שלוש שנים וחודשיים (38 חודשים). את החישוב לעתיד יש לערוך, אפוא, לתקופה של 49 חודשים (מקדם היוון: 45.1787). הפיצויים לעתיד אני פוסקת, אפוא, לתובע פיצויים כמפורט להלן בגין הוצאות בעתיד: סיעוד (8,000 ₪ לחודש) - 361,429 ₪. עזרת בני המשפחה (2,000 ₪ לחודש) - 90,357 ₪. ניידות (861 ₪ לחודש) - 38,898 ₪. חיתולים (250 ₪ לחודש) - 11,294 ₪. כאב וסבל התובע יליד 1934. לתובע נכות בגובה 100% והוא אושפז למשך 292 ימים. אין מחלוקת כי לאור הנתונים הנ"ל זכאי התובע לפיצוי בגובה הסכום המקסימלי המגיע בגין כאב וסבל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בצירוף ריבית מיום התאונה ובסה"כ לסכום של 179,766 ₪. ניכויים התובע קיבל תשלומים תכופים אותם יש לנכות מהפיצוי שנפסק, לאחר הוספת שכ"ט עו"ד. סיכום על הסכומים שנפסקו יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%. מהסכום המתקבל יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ועד היום. הנתבעת תחזיר לתובע את הוצאות המשפט בהן נשא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו תוך 30 יום מהיום. נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות