מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תניית שיפוט ייחודית במסמכי בנק: הקדמה: לפני בקשה להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך בתל-אביב מטעמי סמכות מקומית ומכוח תניית שיפוט ייחודית עליה הוסכם בין הצדדים, ובתוך כך בקשה לבטל את הדיון הקבוע בבקשה למתן צו מניעה ולהורות כי הלה יקויים בבית המשפט המוסמך בתל-אביב. הבקשה הוגשה על ידי בנק המזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") וכונס הנכסים (להלן יחד: "המבקשים"), הנתבעים בתיק העיקרי, בתביעה שהגישו המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים") למתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי השעבודים שנרשמו על זכויות המשיב מס' 1 בדירה ובנכס מסחרי בנצרת הינם בטלים; כי תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידי הבנק למימוש זכויותיו הרשומות של המשיב מס' 1 בנכסים נפתחו שלא בתום לב ו/או שלא כדין ויש להורות על סגירתם, תוך ביטול מינויו של כונס הנכסים; כי על הבנק להעביר למשיבים את כל המסמכים בקשר לחוב הנטען על ידי הבנק כדי לאפשר להם בדיקת החוב; כי הבנק הפר את ההסכמים בינו לבין המשיבים, לרבות הסכם המשכון, ואינו זכאי לקבל כספים כלשהם מהמשיב מס' 1 ו/או לתבוע את המשיבים על פי אותם הסכמים ולממש את הנכסים נשוא התביעה; ולבסוף, ליתן פסק דין הצהרתי לפיו מלוא הזכויות בדירה הינן בבעלות המשיבה מס' 2 והן נקיות מכל שעבוד ו/או זכות צד ג' כלשהו. בד בבד עם הגשת הבקשה, עתר הבנק בבקשה להאריך לו את המועד להגשת תשובה לבקשה למתן צו מניעה, עד למתן החלטה בבקשה זו, ובמסגרת החלטתי מיום 31/3/11 הוארך המועד להגשת תשובת הבנק עד לאחר הכרעה בבקשה. טענות הצדדים: המבקשים כאמור עותרים בבקשתם דנא להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המוסמך בתל-אביב, לו מסורה הסמכות לדון בתביעה לפי כללי הסמכות המקומית ומכוח תניית שיפוט ייחודית עליה הסכימו הצדדים במסגרת שטרי המשכנתא, הסכמי החשבון וכתבי ההתחייבות, עליהם חתומים המשיבים. לשיטתם של המבקשים, בכתב התביעה לא השכילו המשיבים לנמק מדוע הסמכות המקומית הינה לבית משפט זה, ומשכך, די בכך שהמבקשים יראו כי הסמכות היא לבית המשפט בתל אביב, כדי לזכות בבקשה. בנוסף, טוענים המבקשים כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") הסמכות המקומית לדון בתובענה אינה לבית משפט זה. על פי הנטען, המדובר בתביעה למתן חשבונות, סעדים הצהרתיים שאינם נוגעים למקרקעין ועוד, כך שאין מדובר בתובענה שכולה במקרקעים והחלופה בתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה רלוונטית, כמו גם יתר החלופות המנויות בתקנות. עוד מדגישים המבקשים כי לפי שטרי המשכנתא, הסכמי החשבון וכתבי ההתחייבות עליהם חתומים המשיבים, בין הצדדים נקבעה תניית שיפוט לפיה לבית המשפט באזור תל אביב תהיה הסמכות הבלעדית לדון בתביעה בקשר עם אותם מסמכים, כך שגם מהמסמכים עליהם נשען כתב התביעה עולה כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה. מנגד, בתגובתם לבקשה, טוענים המשיבים כי בית המשפט המחוזי בנצרת הוא בית המשפט המוסמך לדון בתובענה. בראש ובראשונה טוענים המשיבים כי טענת המבקשים לפיה הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה בידי בית המשפט בתל אביב (מבלי לציין לאיזו ערכאה ספציפית נתונה הסמכות), הועלתה בחוסר תום לב, שכן מקום בו הסעד העיקרי המתבקש בתביעה הינו ביטול שעבודים על נכס מקרקעין עקב טענת אי תוקף של שטרי המשכנתא, הרי רואים את התביעה כ"תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין", והסמכות העניינית והמקומית נתונה לבית המשפט המחוזי בו מצויים המקרקעין, לפי הוראות תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, טוענים המשיבים כי גם לפי החלופות המנויות בתקנה 3 לתקנות, לבית משפט זה הסמכות לדון בתובענה (בהתבסס על מקום עסקו של הבנק, מקום יצירת ההתחייבות, המקום שנועד או מכוון לביצוע ההתחייבות ומקום ביצוע המעשה נשוא התובענה). עוד טוענים המשיבים כי דין טענת המבקשים בדבר "תניית שיפוט" להידחות, שכן לא מדובר בתניית שיפוט ייחודית, ומכל מקום מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד ובית המשפט בנצרת הוא הפורום הנאות לדון בתביעה לאור מקום כריתת ההסכם, מקום מגורי המשיבים, מקום המקרקעין, מקום מושבם של העדים ועוד. על פי הנטען, אין היגיון ולא צודק לנהל תביעה בתל אביב מקום בו כל האינטרסים מצביעים על העיר נצרת כבעלת מירב הזיקות לתובענה. לשיטתם של המשיבים, קשה להלום כי בנק יגרור כל אחד מלקוחותיו להתדיין בתל אביב ללא קשר למקום הימצאות המקרקעין, מקום בו לבנק סניפים בכל רחבי המדינה, לרבות בנצרת. בנוסף, טוענים המשיבים כי במקרה דנא, הבנק שהינו גוף מעין ציבורי, אינו נוהג בתום לב, ומנסה לגרור את הצדדים להתדיינות בבית המשפט בתל אביב ביחס לנכס מקרקעין המצוי בנצרת. לבסוף, טוענים המשיבים כי המשיבה מס' 2 כלל אינה חתומה על שטרי המשכנתא ולגביה תניית השיפוט אינה מתקיימת ממילא. בתשובה שהגישו המבקשים לתגובת המשיבים, שבים המבקשים וטוענים כי המשיבים לא טרחו לנמק בתביעתם מדוע הסמכות מוקנית לבית משפט זה, בניגוד להוראות תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, וניסיונם לעשות כן בדיעבד, במסגרת תגובתם לבקשה, ראוי לו שיידחה. בנוסף, טוענים המבקשים כי המשיבים לא צירפו תצהיר בתמיכה לתגובתם, וגם מטעם זה יש לדחות את הטענות העובדתיות המועלות במסגרתה. המבקשים מבהירים בתשובתם מדוע לשיטתם אין הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה, לפי החלופות בתקנות סדר הדין האזרחי, וטוענים כי לפי הסעדים המצוינים בכתב התביעה, אין מדובר בתביעה שכולה במקרקעין, כך שלא חלה תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא תקנה 3 לתקנות, ולפיכך יש לקבוע כי בית המשפט בתל-אביב הוא המוסמך לדון בתובענה. כמו כן, טוענים המבקשים כי במסגרת ההליכים בין הצדדים הוגשו תביעות נגד המשיבים בבתי המשפט במחוז תל-אביב והמשיבים מעולם לא העלו טענות בדבר סמכותו המקומית של בית המשפט לדון בתובענות, כך שנראה כי הגשת התביעה לבית המשפט בנצרת, במקרה הנדון, מטרתה להתעמר במבקשים ולהקשות עליהם. אשר לתניית השיפוט, טוענים המבקשים כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית ובלעדית, וכי אין מדובר בתנאי מקפח ו/או בחוזה אחיד, כטענת המשיבים שהועלתה בעלמא וללא ביסוס. בנוסף, לטענתם, הטענה לעניין שיקולי נוחות של המשיבים, גם היא דינה להידחות, שכן הסמכות המקומית נקבעת בתקנות כדי לשרת את נוחיות הנתבע (המבקשים) ולא התובע (המשיבים), ומכל מקום, שיקולי הנוחות של המשיבים הינם בבחינת שיקול טפל מול תניית השיפוט המפורשת, מה גם שהמשיבים בעצמם בחרו להיות מיוצגים על ידי עורכי דין מתל-אביב, כעולה מכתב התביעה. דיון והכרעה: אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כאן כי בכל הנוגע למשיב מס' 1, דין הבקשה להתקבל, לאור תניות השיפוט שנקבעו במסמכים עליהם חתם המשיב מס' 1 במסגרת התקשרויותיו עם הבנק. לאור התוצאה אליה הגעתי ולאור מסקנתי, כפי שתובהר להלן, לפיה מדובר בתניות שיפוט ייחודיות, מצאתי להתמקד, כבר בתחילת הדברים, בטענות שעניינן תניות השיפוט שנקבעו במסמכים הבנקאיים, תוך שאני רואה עצמי פטור מלדון בטענות שעניינן מקום השיפוט והפורום הנאות לדון בתובענה, על רקע כללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. במסגרת שטר המשכנתא עליו חתם המשיב מס' 1 ביום 21/10/09 בקשר עם המקרקעין בגוש 16529 חלקה 29, נקבעה בסעיף 29 תניית שיפוט בזו הלשון: "מקום השיפוט לצורך שטר משכנתא זה נקבע בבית המשפט המוסמך בתל-אביב, אולם הבנק יהיה רשאי לאחוז באמצעים משפטיים גם בכל בית משפט אחר בר-סמכא". בשטר המשכנתא עליו חתם המשיב מס' 1 באותו יום, בקשר עם המקרקעין בגוש 16509 חלקה 33, נקבעה בסעיף 29 תניית שיפוט זהה. במסמך אודות התנאים הכלליים לפתיחת חשבון עליו חתם המשיב מס' 1 נקבעה בסעיף 16 תניית שיפוט הקובעת כך: "אנו בוחרים בעיר תל-אביב-יפו למקום השיפוט לכל צרכי כתב זה, אולם שום דבר הנזכר כאן לא יפגע בזכות הבנק לתבוע אותנו או כל אחד מאיתנו בכל בית משפט אחר". בסעיף 29 למסמך הקרוי "ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב" עליו חתם המשיב מס' 1 ביום 8/7/03 נקבעה תניית שיפוט כהאי לישנא: "אנו מסכימים כי מקום השיפוט לכל ענייני ערבותנו זו יהיה בעיר תל-אביב, אולם הבנק יהיה רשאי לנקוט נגדנו בהליכים משפטיים גם בכל בית משפט אחר שימצא לנכון". יוצא אפוא כי מבחינת תניות השיפוט הקבועות במסמכים הבנקאיים עליהם חתם המשיב מס' 1 עולה כי תניות השיפוט קובעות את העיר תל-אביב כמקום השיפוט המוסמך, אלא שלבנק - ולבנק בלבד - קיימת אפשרות לנקוט בהליכים בכל בית משפט אחר שימצא לנכון. כעת לא נותר אלא לבחון האם תניות אלה הינן תניות שיפוט ייחודיות או תניות שיפוט מקבילות? האם, בהנחה שמדובר בתניות שיפוט ייחודיות, יש לראות בתניות השיפוט כתניות מקפחות בחוזה אחיד? ומי מבין הצדדים כבול להסכמות אלה ביחס לכל אחד מההסכמים, אם בכלל? על מאפייניה של תניית שיפוטית - האם היא ייחודית או מקבילה - ניתן ללמוד מנוסחה של התנייה, ומקום בו הצדדים נוקטים בניסוח הקובע מפורשות כי מקום השיפוט המותנה הוא ייחודי, תוך שימוש במילים המורות על כך במפורש, הדבר עשוי ללמד על כך שמדובר בתניית שיפוט ייחודית. עם זאת, אין מניעה שכוונת הצדדים תילמד מנוסח תניית השיפוט אף אם אינה נוקטת לשון מפורשת, ולעיתים ניתן להסיק ממטרת ההוראה או מן ההסכם בו היא מופיעה כוונה לסמכות שיפוט ייחודית, חרף העדר ניסוח החלטי של בלעדיות (ראה ר"ע 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יונה לוי, פ"ד מ(4) 553 (1986)). סבורני, כי תניות השיפוט במקרה שלפני - הן תניות השיפוט בשטרי המשכנתא והן תניות השיפוט במסמכי פתיחת החשבון ובכתב הערבות - הינן תניות שיפוט ייחודיות, המעניקות סמכות שיפוט בלעדית לבתי המשפט בתל-אביב. עמדתי זו נסמכת על קביעתו של כב' השופט אור בבר"ע 5069/93 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' שרה מזרחי ואח', תק-על 94(1) 165 (1994), ביחס לתנייה שנוסחה כדלקמן: "הממשכנים קובעים בזה את העיר תל אביב למקום השיפוט לכל צרכי השטר הזה ואולם שום דבר מהאמור כאן לא יפגע בזכויות הבנק לתבוע את הממשכנים בכל בית משפט מוסמך אחר". באותו עניין קבע כב' השופט אור דברים היפים גם לענייננו: "תניית שיפוט אינה אלא הסכם בין צדדים בדבר מקום השיפוט להתדיינות במקרה סכסוך ביניהם. פירושה של תנייה כזו יעשה על פי אותם כללי פרשנות החלים לגבי כל הסכם בין צדדים. אמת, מי שמבקש לקבוע מקום שיפוט ייחודי, יעשה כן, בדרך כלל, על ידי קביעה מפורשת שמקום השיפוט המותנה הוא ייחודי, תוך שימוש במילים המורות על כך במפורש. אך אין מניעה שכוונת הצדדים תלמד מנוסח התנייה בה הם בחרו להסדיר את מקום השיפוט, אפילו לא ננקטה בה לשון מפורשת כאמור... בסיפא של תניות השיפוט הקבועות בשני מסמכים אלה נזכר שעל אף בחירת מקום השיפוט בתל אביב מוקנית לבנק זכות בחירה לנקוט הליכים משפטיים גם בכל בית משפט מוסמך אחר. סיפא זו, על פיה לבנק מסורה ברירה כאמור היתה מיותרת, אלא אם הלקוח חייב לתבוע את הבנק בתל אביב דווקא. אכן, מהסיפא ניתן להסיק שרק לבנק נתונה הברירה לתבוע בבית משפט בתל אביב או כל בית משפט מוסמך אחר, ואילו ללקוח, המבקש לתבוע את הבנק, מקום הסמכות המוסכם הוא תל אביב בלבד". (ההדגשה שלי - ע.ע.) (ראה גם ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג. מ. ב. ה, פ"ד מד(3) 600 (1990)). כך גם קבעו בתי המשפט המחוזיים ביחס לתניות שיפוט בנוסח זהה לזה שבענייננו. בבש"א 3123/06 (מחוזי נצרת) בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זאכי אמין נח'לה (לא פורסם, החלטה מיום 18/12/06) דן כב' השופט ארבל בתניית שיפוט שנוסחה זהה לזה שבענייננו כדלקמן: "מקום השיפוט לצורך שטר משכנתא זה נקבע בבית המשפט המוסמך בתל-אביב, אולם הבנק יהיה רשאי לאחוז באמצעים משפטיים גם בכל בית משפט אחר בר-סמכא".   כב' השופט ארבל קבע כי נוסח התנייה מלמד כי הכוונה היא לתניית שיפוט ייחודית, בקובעו כך: "סבורני, כי נוסח תניה זו מלמד, כי הכוונה היא לתנית שיפוט ייחודית. אמנם, לשון הסעיף אינה שוללת, בצורה ברורה, את הסמכות מבתי משפט אחרים. אולם מן הסיפא של הסעיף עולה, כי לבנק ניתנה זכות בחירה ביחס למקום השיפוט. מן ההן, למדים אנו על הלאו. בעוד שלמבקש שמורה הזכות לפנות לערכאות במחוזות שונים, על פי בחירתו, הרי שזכות זו, כך בהסכמת הצדדים, נשללה מן המשיב. כל פרשנות אחרת, תאיין את משמע הסיפא של סעיף 29 הנ"ל". דברים דומים קבע כב' השופט ארבל בהחלטה קודמת בעניין זה בבש"א 1638/03 (מחוזי נצרת) משכן - בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' בוכריס פרג'ון (לא פורסם, החלטה מיום 14/12/03). כן ראה לעניין זה את החלטתו של כב' השופט שפירא בבש"א 1525/05 (מחוזי ירושלים) בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' ערטול ויקטור ואח' (לא פורסם, החלטה מיום 3/8/05). יוצא אפוא כי תניית השיפוט נשוא המסמכים הבנקאיים בענייננו, עליהם חתם המשיב מס' 1 במסגרת התקשרויותיו עם הבנק, הינה תנייה שיפוט ייחודית, הקובעת - ביחס לתובענות המוגשות על ידי המשיב מס' 1 - סמכות שיפוט בלעדית לבית המשפט המוסמך בתל-אביב. אשר לטענת המשיבים לפיה עסקינן בתניית שיפוט המהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, אשר יש להורות על ביטולה, מצאתי כי גם טענה זו דינה דחייה. בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 הוגדר "חוזה אחיד" בהאי לישנא: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם". המבחן לקיומו של חוזה אחיד הינו מבחן פורמאלי, אשר תלוי בקיומם של מרכיבי הגדרת "חוזה אחיד" בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק (ראה: ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נג(2) 577 (1999)). מדובר בהגדרה טכנית-משפטית אשר מגמתה לא להכביד במרכיבים העלולים להוביל לפרשנות צרה של החוק (ראה ו' לוסטהויז וט' שפניץ חוזים אחידים (תשנ"ד), 20). באשר לסוג ההוכחות הנדרש לצורך הרמת הנטל להוכיח כי חוזה מסוים הינו חוזה אחיד ראה שם, בעמ' 27: "... ניתן לומר כי בדרך-כלל, כאשר מדובר בטופס (שבלונה) שרק פרטים ספורים בו מולאו באופן ספציפי, יש להסתפק בכך לשם הרמת נטל ההוכחה ולראות בטופס נוסח של החוזה - הגורר אחריו את תחולת החוק. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם מטרת החוק, כפי שהיא משתקפת בסעיף המטרה". שטרי המשכנתא, מסמכי פתיחת החשבון וכתב הערבות הינם מסמכים סטנדרטיים, שנוסחו מראש על ידי הבנק, הכוללים נוסח שבלוני של תנאים שאת פרטיהם ניתן למלא ולהשלים כפי שנדרש. מדובר בשלד של הסכם שנוסח על ידי צד אחד בלבד, אשר אינו תוצאה של משא ומתן בין הצדדים, ואשר תנאיו מיועדים להתקשרויות עם לקוחות בלתי מסוימים של הבנק, אשר מספרם וזהותם אינו ידוע מראש (ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נגד התאחדות לכדורגל בישראל, פד"י מה (5) 89 (1991)). על פי אמות מידה אלה, אני קובע כי שטרי המשכנתא, מסמכי פתיחת החשבון וכתב הערבות נשוא המקרה דנא הינם בבחינת "חוזה אחיד", כמשמעות המונח בחוק החוזים האחידים. השאלה העומדת על הפרק כעת הינה האם תניות השיפוט המופיעות במסמכים הבנקאיים הנ"ל הינן אכן תניות מקפחות בחוזה אחיד, אשר יש להורות על ביטולן מכוח סעיף 3 לחוק, אם לאו? סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") שתוקן ביום 1/6/04 קובע כי חזקה על תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט כי הוא מקפח. אי לכך, ניתן לקבוע, כנקודת מוצא, כי תניות השיפוט במקרה דנא הינן מקפחות. עם זאת, לא מכבר נקבע כי בשלב שני יש לבחון אם נסתרת חזקת הקיפוח ביחס לתניות השיפוט הספציפיות, ולצורך כך יש לקחת בחשבון, בין היתר, את מבחן ההרתעה בפני מימוש זכות, אשר נקבע על ידי בית המשפט העליון ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473 (2003) (להלן: "הלכת מפעל הפיס"). יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט פוגלמן ברע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (לא פורסם, 7/4/10), תוך התייחסות לע"א 6916/04 בנק לאומי בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 18/2/10): "כאמור, בעניין בנק לאומי, נפסק כי "לא נס ליחה" של הלכת מפעל הפיס (שם, פסקה 127 לפסק-דינו של השופט י' אלון). נקבע כי "הגיונה וטעמה" של הלכת מפעל הפיס, בדגש על הפיחות שחל במעמד הסמכות המקומית ככלי לקדם את נוחות בעל הדין... עודם רלוונטיים, גם לאחר התיקון בחוק. מכאן, שבשלב השני, שבו בוחן בית משפט אם נסתרת חזקת הקיפוח ביחס לתנית שיפוט ספציפית, ייקח הוא בחשבון את שיקול ההרתעה מפני מימוש זכויות. לשון אחר, ככל שיצליח הסַפָּק להראות כי אין בתנית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח מעמידה על זכויותיו המשפטיות, כן ייטה בית המשפט לקבוע כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין. עם זאת, בכך לא מתמצה הבדיקה. כאמור בסעיף 3 לחוק, יש לבחון את התניה "בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות", כאשר בשל החזקה האמורה, נטל ההוכחה להראות כי התניה אינה מקפחת מוטל על כתפי הספק". (ההדגשה שלי - ע.ע.) היינו: אמנם תניית שיפוט הסותרת את כללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי מקימה את חזקת הקיפוח בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, אך חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי מבחן ההרתעה בפני מימוש זכות, בשים לב לתנאי החוזה ויתר נסיבות העניין, ומקום בו עלה בידי ספק להראות כי אין בתניית השיפוט כדי להרתיע את בעל הדין שכנגד מלממש את זכויותיו המשפטיות, ניתן לקבוע שהוכח כי התניה אינה מקפחת. אשר למקרה דנא, לא נטען כי ישנם קשיים כלכליים ו/או בריאותיים שעשויים להרתיע את המשיבים, תושבי נצרת, מפני מימוש זכותם בבית המשפט המוסמך בתל-אביב, בייחוד על רקע העובדה שבין הצדדים מתנהלים הליכים קודמים בתל-אביב והמשיבים אף מיוצגים על ידי עורכי דין מתל-אביב, על כל הכרוך בכך. בנסיבות אלה, וגם לאור העובדה שהיחס בין עלויות ניהול המשפט בנצרת לעומת ניהול המשפט בתל-אביב, בטל בשישים אל מול היקפה של התביעה, נראה כי ניהול התביעה בתל-אביב אינו גורם אשר עשוי להקשות על המשיבים עד כדי כך שתסוכל מימוש זכותם המשפטית, ולא ניתן לומר כי בעל דין סביר בנעלי המשיבים ובנסיבות המפורטות לעיל היה נרתע מלנהל את משפטו כראוי בבית המשפט המוסמך תל-אביב, להבדיל מבית המשפט המוסמך בנצרת. כאן המקום להעיר כי מסמך התנאים הכלליים לפתיחת חשבון נחתם ביום 13/8/97 וכתב הערבות נחתם ביום 8/7/03, כך שיוצא כי שני מסמכים אלה נחתמו עובר ליום 1/6/04 - הוא מועד התיקון לחוק החוזים האחידים, במסגרתו שונה סעיף 4(9) לחוק. עם זאת, וכפי שכבר יצא לי לקבוע בהזדמנות אחרת (ראה בש"א (נצ') 8298/04 מאיר חב' למכוניות ומשאיות בע"מ נ' חב' אחים אבו עיאש בע"מ (לא פורסם, 18/1/07)), סבורני כי יש להחיל את התיקון לחוק הנ"ל למפרע, באופן שנוסחו המתוקן של סעיף 4(9) לחוק יחול למפרע, על תיקים תלויים ועומדים, וזאת גם ביחס למקרה שקדם לתיקון, כבמקרה דנא. אי לכך, יש לצאת מנקודת הנחה לפיה כל אשר קבעתי לעיל ביחס לשטרי המשכנתא תקף גם ביחס ליתר המסמכים הבנקאיים שנחתמו על ידי המשיב מס' 1. באשר לטענת המשיבים, כי יש להותיר את התביעה בפני בית המשפט בנצרת מטעמי נוחות הדיון, הרי שהמגמה הכללית שפותחה בפסיקת בית המשפט העליון היא כי גם לאחר התיקון בחוק החוזים האחידים, עודנה שרירה וקיימת הלכת מפעל הפיס, בדגש על הפיחות שחל במעמד הסמכות המקומית ככלי לקדם את נוחות בעלי הדין (רע"א 1108/10 הנ"ל, בפסקה 11 להחלטה). אשר על כן, בנסיבות המקרה דנא, לא מצאתי כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים חריגה מהמוסכם בתניית השיפוט, ולפיכך אני קובע, כי יש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך בתל-אביב, הוא בית המשפט המחוזי, כפי שנקבע בתניות השיפוט שבמסמכים הבנקאיים עליהם חתם המשיב מס' 1. באשר לטענה כי תניות השיפוט בשטרי המשכנתא, במסמכי פתיחת החשבון ובכתב הערבות אינן מחייבות את המשיבה מס' 2 כיוון שלא נחתמו על ידה, סבורני כי אכן אין מקום לכפות על המשיבה מס' 2 להגיש את תביעתה יחד עם המשיב מס' 1, ובידי המשיבים הזכות לבחור אם לפצל את התביעה ולהגיש את תביעתם בנפרד או שמא לתבוע יחד, בהתאם לתניית השיפוט הייחודית (ראה רע"א (י-ם) 2339/92 עמידת החברה הלאומית לשיכון עולים נ' זוהר חי, פ"ד מו(3) 777 (1992)). לשם השלמת התמונה, בהיעדר תניית שיפוט המחייבת את המשיבה מס' 2, הרי סמכות מקומית לבית המשפט בנצרת מוענקת הן לאור מיקום המקרקעין, והן משום סניפי הבנק במחוז. אמנם נכון כי הדבר עלול להוביל לפיצול הדיון וליצירת החלטות שיפוטיות סותרות ובזבוז זמן שיפוטי יקר, אולם כל החלטה אחרת עלולה להוביל לכך שתובע יוכל "להימלט" מתניית השיפוט עליה חתם בדרך של צירוף תובעים לתביעתו, דבר החותר תחת מגמתה הברורה של הפסיקה ליתן תוקף מחייב לתניית שיפוט ייחודית מוסכמת, למעט במקרים חריגים. התוצאה: אשר על כן, אני מוצא לנכון להשתמש בסמכות שהוענקה לי בסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, ומורה על העברת הדיון בתובענה, ככל שעניינה מערכת היחסים בין המבקשים לבין המשיב מס' 1, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המשיבים ידאגו להגשת כתבי תביעה מתוקנים, על פי סמכותם המקומית של בתי המשפט השונים ובהתחשב באמור בהחלטתי זו, זאת בתוך 14 יום מהיום. בטרם סיום, אוסיף את המובן מאליו כי במידה והמשיבים אינם מעוניינים לפצל את תביעתם, משיקולי אגרה, נוחות או מכל שיקול אחר, סלולה בפניהם הדרך להגיש את תביעתם - על כל עילותיה וסעדיה - לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, או לבקש - בהסכמה - להעבירה לשם, על מנת שלא לייקר את עלויות ההתדיינות, להביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר ואולי אף לגרום לפגיעה באחידות המשפט - טוב אם יעשו כן. לחילופין, ישקלו המשיבים להגיש בקשה לאיחוד הדיון עפ"י תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. צו המניעה שניתן ביום 24/3/11 יוותר על כנו עד למתן החלטה שיפוטית אחרת. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.תניות בחוזהחוזהבנקתניית שיפוטמסמכים