מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תכנון בית לקוי: עניינה של תובענה זו בנזקים שנגרמו לביתו של התובע בכפר שיבלי (להלן: הבית או המבנה), בעקבות ליקויים בתכנון הבית ו/או בבנייתו. רקע כללי וטענות התובע: לצורך תכנון ביתו שכר התובע, את שירותיו של הנדסאי הבניין מר שיבלי בשיר סאלח (להלן: הנתבע 2 או המתכנן). הנתבע 2 היה אחראי על התכנון ההנדסי והפיקוח. כמו כן, התקשר התובע עם קבלן הבניין, מר אמארה אחמד יחיא (להלן: הנתבע 1 או הקבלן). הנתבע 1 היה אחראי על בניית הבית. ההתקשרויות עם הנתבעים נעשו בעל-פה. בניית הבית החלה בסמוך לתחילת שנת 2002 והסתיימה כעבור שנתיים ימים. ביום 13.8.04 נכנסו התובע ומשפחתו להתגורר בבית. לטענת התובע, בסמוך לאחר מועד סיום הבניה החל להבחין בסדקים אשר פשטו בקירות הבית. בחלוף שנתיים ימים החלו הסדקים להתרחב, הגיעו לגודל של שתי אצבעות והופיעו בכל האלמנטים הקונסטרוקטיביים של הבית, בכלל זה בקירות החיצוניים ובתקרה, ומים החלו לחדור לקירות ולפנים הבית. שיפוץ שערך התובע, בעלות של כ- 6,800 ₪, לא הועיל, ולאחר כחודשיים ימים נאלץ לערוך שיפוץ נוסף בעלות של 8,000 ₪, שאף הוא לא הביא לפתרון הבעיה. התובע פנה למהנדס מר עדנאן מסאלחה אשר בדק את הבית, וקבע כי המדובר בסדקים קונסטרוקטיביים הנובעים משקיעת יסודות הבית, אשר נבנה על קרקע בלתי יציבה. עוד קבע המומחה שבחלקים מקירות הבית לא בוצעה חגורת קשר מבטון לייצוב וקשירת קירות הבלוקים החיצוניים עם שאר האלמנטים הקונסטרוקטיביים בבית. חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט: במסגרת ההליכים בתיק זה מונו כמומחים מטעם בית המשפט המהנדס גיל רפאל (להלן: המהנדס רפאל) ויועץ הקרקע המהנדס דוד דוד (להלן: המהנדס דוד). במסגרת חוות דעתו קבע המהנדס דוד, כי בבית התפתחו סדקים אלכסוניים, אנכיים ואופקיים. המדובר בסדקים בדרגת נזק חזותית ותפקודית 3-4 )כאשר הדרגה החמורה ביותר היא 6). לדבריו, שיטת היסודות תוכננה לפי התקן בכלונסאות, אולם לא בוצעה הפרדה של הרצפה מהקרקע באמצעות ארגזי קרטון כוורת, למרות החוואר התופח באתר. תנועת הקרקע כלפי מעלה והיעדר הפרדה מרצפת הבית הביא לתזוזה דיפרנציאלית במבנה. המהנדס דוד ציין, כי לא הצליח לקבל לרשותו את התוכניות, בכדי להיווכח האם במסגרת התכנון נקבע כי יש לבצע את ההפרדה. ליקוי נוסף שנמצא במבנה (אף כי פחות בחשיבותו), הינו הקשחה בלתי מספקת של הבית בקורות מתחת לפתחים עד לעמודי הפינה. כן נמצא ליקוי בשיפועי ניקוז לא מוקפדים. לצורך תיקון הליקויים קבע המהנדס דוד, כי תחילה יש לבצע חפירה לצורך ביצוע חלל הפרדה בין הקורות והרצפה לקרקע התופחת. לאחר בדיקת הכלונסאות (ראה התוספת בחוו"ד המהנדס רפאל) יש צורך בסתימת הסדקים, טיח וצביעה, וקיום אחזקה סבירה. לעניין חלוקת נטל האחריות בין הנתבעים ציין  המהנדס דוד, כי במידה ויוכח שהמתכנן לא קבע כי יש לבצע הפרדה, הרי שעיקר הנטל מונח על כתפיו. אולם, אם יוכח כי בתכניות נדרשה הפרדה, הרי שעיקר הנטל מונח על כתפי הקבלן שביצע את העבודה. עוד ציין המהנדס דוד, כי קבלן מקצועי אשר היה רואה את הקרקע התופחת היוצאת מקידוחי הכלונסאות היה אמור להעלות מיוזמתו את הצורך בהפרדה. המהנדס דוד הוסיף וציין, כי אף במצב דברים בו יוכח שבמסגרת התכנון נדרשה הפרדה, הרי שעדיין על המתכנן לשאת במקצת מנטל האחריות, מכיוון שהיה עליו לפקח על ביצוע ההפרדה. גם המהנדס רפאל קבע בחוות דעתו, כי מקורו של הכשל במבנה הינו באי ביצוע הפרדה בין המבנה לקרקע. המהנדס רפאל ציין, כי עובר לביצוע התיקון יש לגבות הצהרה מן הקבלן לפיה בנה את השלד בהתאם לתוכנית, בכדי לברר מה הם מרכיבי השלד ומרכיבי הזיון בתוך היסודות. לדבריו, חוסר וודאות לגבי רכיבים אלה, ימנע את האפשרות לביצוע התיקון. המהנדס רפאל אמד את עלות ביצוע התיקון (ללא דריכת המבנה) בסך של 187,300 ₪ ללא מע"מ. לעניין חלוקת האחריות בין הנתבעים ציין המומחה רפאל, בדומה למהנדס דוד, כי האחריות תוטל על כתפי הקבלן אם יוכח שלא בנה את הבית בהתאם לתכניות המתכנן, במידה ואלה כוללות את ביצוע ההפרדה. עוד העיר המומחה לעניין זה, כי אף אם התובע ביקש ממנו שלא לבצע את ההפרדה, עדיין יש להשית עליו אחריות לקרות הנזק, שכן היה עליו לסרב לדרישה זו. לשיטתו, הקבלן לא יהיה אחראי לכשל, רק אם יוכיח כי בתכניות שקיבל מהתובע לא קיימת דרישה להפרדה שכזו. לדברי המומחה, במידה ויוכח כי המתכנן לא כלל את ההפרדה בתוכנית שערך, אזי יש להשית עליו את האחריות לכשל במבנה. עוד ציין המומחה, כי במידה ויוכח שהמתכנן ביצע פיקוח עליון או צמוד ולא עצר את הבניה כאשר התברר כי לא מבוצעת הפרדה, אזי יש לראות בו אחראי ביחד עם הקבלן לכשל במבנה. תיקון התביעה לאחר הגשת חוות דעת מומחי בית המשפט, תיקן התובע את כתב התביעה ועתר לחיוב הנתבעים בסכום בו אמד המומחה רפאל את עלות תיקון הבית. לאור העובדה כי סכום זה אינו כולל את עלות דריכת הבית, עתר התובע לכך שבמידה ויתגלה כי יש בכך צורך, אזי הנתבעים יחויבו להפקיד סכום לצורך עניין זה בידיו של ב"כ התובע. אציין כבר כאן כי התובע לא עתר להשלמת חוות הדעת בנקודה זו, לא הגיש חוות דעת משלימה מטעמו עם כתבי הטענות המתוקנים ולא עתר לפסוק סכום ספציפי כלשהו בגין דריכת הבית, על כל המשתמע מכך. בנסיבות העניין לא יובא רכיב זה בחשבון במסגרת הפיצוי הכללי שייפסק, כפי שיובהר עוד בהמשך. מלבד האמור, עתר התובע לחיוב הנתבעים בסך 14,800 ₪, ששילם עבור ניסיונותיו לתיקון הסדקים והנזקים במבנה. לטענת התובע, לאור העובדה כי לא יהיה ניתן להתגורר בבית במסגרת התקופה בה יבוצע התיקון, הרי שיש לחייב את הנתבעים לשאת בעלות שנת שכירות בשיעור של 500$ לחודש. כמו כן, עתר התובע לחיוב הנתבעים בפיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו, וביקש להעמיד סכום זה על ההפרש שבין שווי הנזקים הממשיים ובין סכום התביעה, אשר הועמד על ידו על סך כולל של 300,000 ₪. טענות הנתבע 1 (הקבלן): בכתב ההגנה המתוקן טען הקבלן, כי כלל לא התקשר עם התובע בהסכם לבניית ביתו, כי מי שבנה למעשה את הבית היה בנו, וכי הוא עצמו רק סייע בביצוע עבודות הבניה. הנתבע 1 הבהיר, כי הוא ובנו בנו את הבית בהתאם לתקן ועל פי תכניות העבודה, אשר נמסרו להם על ידי המתכנן. לטענתו, תכניות אלה לא כללו הפרדה בין רצפת המבנה לקרקע באמצעות ארגזי כוורת ומעולם לא נדרש לבצע הפרדה כאמור. פניה לנתבע 1 בכדי לברר את הצורך בהפרדה, נענתה בשלילה. בהקשר זה טען הקבלן, כי התכניות אשר צורפו לתצהירו של המתכנן ואשר נשלחו למומחה בית המשפט הינן מזויפות והוכנו לצורך המשפט בלבד. המתכנן ביצע פיקוח צמוד על עבודות הבניה ולא הייתה לו כל טענה באשר לטיב העבודה ולתקינותה. הקבלן הכחיש את עלויות התיקון הנקובות בחוות דעת מומחה בית המשפט. לטענת הקבלן, התובע נכח בכל שלבי הבניה, היה בקשר עם המתכנן ונתן הסכמתו לכל פעולות הבניה. בהתנהגותו תרם להחמרת הנזק, בכך שאישר את תכניות המתכנן ובכך שלא דאג להרחקת מים מן המבנה. טענות הנתבע 2 (המתכנן): במהלך שנת 2001 פנה אליו התובע עם היתר בניה מוכן של מתכנן אחר, המהנדס מר דאוד שיבלי, וביקש ממנו לבצע שינויים בתכניות מבחינת מיקום הכניסה לבית ומבחינת אדריכלות פנים, אשר לא היו לשביעות רצונו. התובע ביקש ממנו להכין תכניות בהתאם לשינויים שביקש, לצורך הצעת מחיר בלבד ואכן, על גבי התכניות שנמסרו לתובע צוין כי הינן לצורך עיון והצעת מחיר בלבד. לטענת המתכנן, הובהר לתובע כי אין להתחיל בעבודות הבניה בטרם הכנת גרמושקה חדשה לצורך קבלת היתר בניה חדש. כן הובהר לתובע, כי במידה ויחל בביצוע עבודות הבניה, הדבר יהיה על אחריותו ועל אחריות הקבלן. התכניות אותן התבקש הנתבע 2 להכין הינן עבור בית קיים ועבור הוצאת טופס 4 לחיבור לחשמל, ללא כל אחריות על הפיקוח, התכנון והביצוע. המתכנן הדגיש, כי בעת מדידת הבית ייעץ לתובע לעשות חגורה מבטון מזוין מסביב לבית מעל לתקרה, וכן לנקז את הבית ולהרחיק את המים החודרים מן המנקז למרחק של שלושה מטרים מיסודות הבית. המתכנן הוסיף וטען, כי במהלך חודש 8/05 פנה אל התובע בדרישה כי ישלם את שכר טרחתו, אולם התובע טען כי אין לו כסף. לדבריו, במעמד זה התייעץ עמו התובע על הסדקים שנוצרו בחדר שיש בו מנקז, והומלץ לו להרחיק את המים ולנקז את כל הבית. גדר המחלוקת: בהתאם לחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, מקור הסדקים בבית התובע הינו בהיעדר הפרדה בין רצפת הבית לקרקע התופחת. תנועת הקרקע התופחת כלפי מעלה גורמת לתזוזה דיפרנציאלית במבנה. המומחים לא נחקרו על חוות הדעת שהוגשו ולא נמצא עליהן חולק. הסוגיה הראשונה הצריכה הכרעה הינה שאלת היריבות בין התובע ובין הקבלן, אשר טען כי לא הוא אלא בנו היה זה אשר התקשר עם התובע בהסכם בע"פ לבניית ביתו, ובנה את הבית בפועל. השאלה השנייה הצריכה מענה, הינה האם הנתבע 2 הוא אשר תכנן את ביתו של התובע ופיקח על בנייתו. במידה והתשובה לכך חיובית, אזי יש לבחון האם ציין במסגרת התוכנית כי יש לבצע הפרדה בין רצפת הבית לקרקע. התשובה לשאלה זו תאפשר לקבוע מי אחראי לבניית הבית ללא הפרדה, וכפועל יוצא מכך - לנזקיו של התובע. שאלה אחרונה אליה אדרש הינה אומדנת הנזק. דיון והכרעה: אדון בסוגיות הנזכרות לעיל כסדרן. היעדר יריבות בין התובע לקבלן: הן בכתב ההגנה, הן בתצהירים והן בסיכומים שהגיש, חזר הנתבע 1 וטען כי הוא עצמו מעולם לא התקשר עם התובע בהסכם לבניית ביתו אלא בנו, מר יחיא אמארה. מנגד, טען התובע כי ההתקשרות בוצעה ישירות עם הקבלן, אם כי יתכן שגם בנו עבד במקום. כאמור, מדובר בהתקשרות שנעשתה בע"פ. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מעדיפה את גרסת התובע על פני זו של הקבלן, ואנמק קביעתי. ראשית, אציין כי זו הייתה גרסת התובע לאורך כל הדרך, ואף שהוצע למסור לו את פרטי הבן, לא תיקן תביעתו ולא חזר בו מהאמור. לא ניתנה כל סיבה בגינה הוגשה התביעה כנגד האב במקום הבן, וככל שהיה ממש בטענה ובהעדר נימוק כלשהו, הרי שמן הסתם היה התובע מתקן את התביעה. מנגד, עדותו של הקבלן באשר למעורבותו בבניית הבית, עמדה בניגוד לטענתו כי רק סייע בבניה לבנו (סע' 4 לכתב ההגנה, סעיף 5 לתצהיר). בעדותו התברר, כי הוא זה שלמעשה בנה את הבית: "ת. הבן שלי סגר את המחירים עם התובע, אבל אני זה שביצע את העבודה. ובגלל זה השם שלי מופיע בתביעה ולא הבן שלי. אני תמיד הייתי שם." (עמ' 62, שורות 1-2). משמע, מפיו שלו נשמע הסבר, מדוע מוגשת התביעה כנגדו. בפי הקבלן לא היה הסבר מדוע טען בכתב ההגנה כי רק לפעמים עזר לבנו: "ש. אמרת בכתב ההגנה שלפעמים עזרת לבן שלך. ת. כן. הייתי שם יום יום. ש. אמרת לפעמים. ת. לא. יום יום הייתי שם. אני לא אוהב לשקר". (עמ' 66, שורות 11-14). בנוסף, מתצהירו של הקבלן ומעדותו לפניי, ניכר כי היה מעורה לפרטי פרטים באופן ביצוע עבודות הבנייה, מועדי הביצוע וההתנהלות מול המתכנן (ראה לדוג': עמ' 60 שורות 7-8 לעניין קבלת התכניות מהנתבע 2 ובדיקתן, עמ' 61 שורות 6-8 לעניין אופי התכניות שקיבל לצורך ביצוע הבניה). יתרה מכך, הנתבע 2 נמנע מלזמן לעדות את בנו, אשר יכול היה בנקל לתמוך בטענה לפיה הוא זה אשר התקשר עם התובע ולא אביו. הימנעות זאת מהבאת ראיה אשר מצויה בהישג ידו ללא נימוק וסיבה, נזקפת לחובתו (ראה למשל בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736). לאור האמור לעיל, נדחית טענת הקבלן בדבר העדר יריבות. למעלה מן הצורך אציין, כי גם במידה והיה ממש בטענת הקבלן כי ההתקשרות הפורמאלית לא הייתה עמו, הרי שאין בכך כדי למעט מאחריותו כמי שבנה למעשה את הבית, עובדה לגביה לא הייתה מחלוקת כלל. לסוגיה זו אדרש עוד בהמשך כאשר תיבחן שאלת האחריות לנזק. זהות מתכנן ביתו של התובע: המחלוקת העיקרית בין הצדדים לעניין זה הינה בין גרסת התובע, לפיה הנתבע 2 הוא זה אשר תכנן מלכתחילה את ביתו ואף ביצע פיקוח מלא על הבניה, לבין גרסת הנתבע 2, לפיה רק ביצע שינויים (מיקום הכניסה לבית ואדריכלות פנים) לתוכנית אשר ערך מתכנן אחר, ההנדסאי מר דאוד שיבלי (להלן: דאוד), בשלב שבו כבר היה היתר בניה לבית והמבנה כבר היה קיים. התובע חזר על גרסתו בדבר זהות המתכנן גם בחקירתו (עמ' 30, שורות 7-8). לדבריו, בתצהירו, רק לאחר הגשת כתב ההגנה ע"י הנתבע 2 התברר לו כי החותמת שהטביע הנתבע 2 על התכניות הינה של בן דודו של הנתבע, אותו דאוד (שהינו גם בן דודו של התובע). לדבריו החתימה על המסמכים היא חתימת הנתבע 2. עוד טען כי בניית הבית החלה בתחילת 2002 ולא 2001 כפי שנכתב בשוגג בתביעה (ס' 13 לתצהיר), למעשה בחודשים מרץ - אפריל של שנת 2002 (עמ' 32, שורות 28-31). לדבריו, עובר למועד תחילת בניית הבית הסב הקבלן את תשומת ליבו לכך שהכניסה לבית נמצאת מאחור ולא מלפנים כפי שרצה. משכך, פנה לנתבע 2 בבקשה לשנות את התכניות והלה השיב לו כי יתחיל לבנות, ובסיום הבניה יתקן הנתבע 2 את התכניות(עמ' 31, שורות 7-11). עדותו של הקבלן אף שאין בה כדי לאשר או לשלול גרסה זו בכל הנוגע לראשית התכנון של המבנה, תומכת בגרסתו של התובע לעניין זהות המתכנן והמפקח החל מראשית הבניה. הקבלן אישר כי בניית הבית החלה ביום 24.3.02 ונמשכה כחודש וחצי (עמ' 61, שורות 13-14). לדבריו, הוא זה אשר הפנה את תשומת ליבו של התובע לעניין מיקום הכניסה לבית (עמ' 60, שורות 11-12). הנתבע 2 נכח במקום כאשר דובר על שינוי התוכנית ויתרה מכך, הבית החל נבנה כאשר הכניסה הינה בחזית ובהתאם להוראות הנתבע 2 (עמ' 60 ש' 19 ואילך). עוד טען הקבלן כי הנתבע 2 היה מגיע יום יום לאתר הבניה, ובין היתר אישר את היציקות שנעשו (עמ' 61 ש' 6 - 10). היינו, פיקח על הבנייה. לדבריו, את דאוד כלל לא ראה במקום (עמ' 60, שורות 29-30 ועמ' 61 ש' 11 - 12). בהקשר זה אעיר, כי לא נעלמה מעיני העובדה שבין הנתבע 1 לנתבע 2 קיים סכסוך, כפי שאישר הנתבע 1 בעדותו (עמ' 62, שורות 25-28). יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי בכך יש כדי למעט ממשקל טענותיו בהקשר זה. לכאורה, לקבלן עצמו, ככל שבנה בהתאם לתכניות קיימות, אין אינטרס להצביע דווקא על הנתבע כמתכנן ולא על מתכנן אחר. תמונה מורכבת יותר מתבררת מעיון בתיקי המבנה המצויים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל מזרחי (להלן: הוועדה). מתברר כי לבית יש שני תיקי היתר - 8/01 ו - 36/02. עיון בתיק המוקדם (8/01) מעלה כי על הבקשה להיתר חתום דאוד. לכאורה, הוא תכנן את הבית. אולם, דאוד עצמו, אף שאישר כי מדובר בחותמתו על גבי התוכנית, הכחיש כל מעורבות בתכנון הבית וטען כי החתימה בכתב יד המתנוססת על החותמת, אינה חתימת ידו. דאוד הוסיף וטען, כי הנתבע 2 עבד אצלו במשרד בכדי לקבל ניסיון (עמ' 53, שורות 1-2) וכי יכול להיות שהחותמת שלו הייתה במשרד (שם, שורות 5-6). טענה זו, ממנה נרמז לכאורה כי הנתבע 2 עשה שימוש שלא ברשות בחותמת של דאוד, לא בוררה עד תום ולא ברור מדוע. לכאורה העניין חמור, אך תלונה על זיוף חתימה לא הוגשה למשטרת ישראל ואף לא נמסרה עליה כל הודעה לוועדה לכל הפחות כדי להתנער מהתכניות שהוגשו. דאוד והנתבע 2 הינם בני דודים ואפשר שיש בכך הסבר לעניין אי הגשת התלונה, יחד עם זאת מדובר על פניו בהתנהלות חריגה ובהעדר הסברים מבוררים ובני קיימא להתנהלות הצדדים בהקשר זה, למצער, אין מקום לקבוע כי הנתבע 2 עשה שימוש בחותמתו של דאוד על גבי הבקשה. אם כן, טענת התובע ולפיה מלכתחילה פנה רק לנתבע 2, אף היא צריכה להידחות. במאמר מוסגר יוער, כי מתיק הוועדה (8/01) חסרה הגרמושקה שערך דאוד (ראה מכתב הוועדה (נ/1)). בהתאם לעדות מהנדסת הוועדה, הגב' הריאטה כרמלי (להלן: מהנדסת הוועדה), חסרים מתיק זה גם חישובים סטטיים שהיו אמורים להיות בתיק ותצהיר מתכנן השלד (ראה עמ' לפרוטוקול 42 ש' 24 וכן עמ' 43 ש' 9 ואילך). יש לציין כי ללא אלה, לא ניתן היה ליתן היתר בניה. הגרמושקה החסרה הוגשה כנספח א' לתצהיר התובע. תמונת הדברים ביחס לזהות המתכנן משתנה לאחר עיון בתיק הנוסף - בתיק המאוחר (36/02) מצויה בקשה לשינויים במבנה קיים, שחתומה וערוכה על ידי הנתבע 2. בנוסף, מצויות בתיק תכניות קונסטרוקציה שגם הן הוכנו על ידו (נ/1 אשר עותק מהם צורף גם לתצהיר הנתבע 2). תכניות אלה אינן נושאות תאריך כלשהו ולא ברור מהן מתי נערכו. עיון בהן מעלה כי המדובר בתכניות העבודה, אשר בכולן צוין כי יש להפריד את הרצפה מהקרקע ע"י ארגזי קלקר כמו גם את קורות היסוד (ראה לעניין זה: גיליון ק1- יסודות, גיליון ק3- קורות קשר+ רצפה וכן, גיליון ק3- תקרה). על גבי תכניות אלה נכתב כי המתכנן הינו הנתבע 2 וכי המדובר בתכניות אשר הוכנו לצורך עיון והצעת מחיר בלבד. מהנדסת הועדה העידה, שתכניות אלה אינן נדרשות לצורך ההיתר ולא ברור מדוע הן מצויות בתיק. לדבריה: "מה שמצאתי בתיק 3602 תוכניות עבודה שהם לא אמורות להיות בתיק בקשה להיתר, תוכניות עבודה זה מעורר כמה שאלות ואין הצדקה לדבר כזה כי התוכניות עבודה, כל התוכניות עבודה אמורות להיות באתר הבניה בידיים של הקבלן או של מנהל עבודה ולא בתיק של וועדה לתכנון. אנחנו לא מבקשים תוכניות עבודה, אנו אחראים על הוצאת יותר מ - 50,000 בקשות להיתר ואף פעם לא ביקשתי דבר כזה ופעם ראשונה מצאתי את זה כאן כאשר התחלתי לפתוח את התיקים. זה דבר ראשון שאני רוצה להגיד. דבר שני כשמגישים תוכניות עבודה והתוכנית עבודה בתיק השני של בשיר אין הצדקה להגיש תוכניות עבודה כאשר המבנה כבר קיים, מבחינתנו זה מעורר כל מיני שאלות, למה כשמבנה קיים אני מקבלת תוכנית עבודה? כאשר תוכנית עבודה הייתה צריכה להיות בתיק ראשון, מי שתכנן העביר את התוכנית לקבלן כדי לבצע. כאשר מצאנו את התוכנית עבודה בתיק שני, אין הצדקה כי לא מבקשים וזה מוזר. שנית אין הצדקה כי המבנה כבר היה קיים אז כל ההערות של המתכנן וכל ההנחיות של המתכנן כבר לא רלוונטיות כי המבנה כבר קיים". (עמ' 43 לפרוטוקול ש' 29 - עמ' 44 ש' 7) הנתבע 2 העיד כי הוא זה שהכניס את תכניות הקונסטרוקציה לתיק. כאשר עומת עם עמדת מהנדסת הוועדה כי לא היה צורך להגישן לתיק ועם עמדת ב"כ התובע כי הוגשו רק בדיעבד לאחר הגשת התביעה כדי לסייע לגרסתו, השיב: "אני ברגע שבדקתי את הבית ידעתי שהם השתמשו בתכניות שלי, אז לפני ששחררתי את ההיתר על הבית הקיים החלטתי להפקיד עותק מהתוכניות בתיק הוועדה כי מוטלת עליי חובת זהירות להזהיר אחרים וזה רק בתוך תיק הוועדה. אחרים, כל מהנדס אחר שרוצה לתכנן עוד תוספת על הבית הזה הוא חייב לדעת כי הבית הזה נבנה בתוכניות להצעת המחיר והוא חייב לחשוד שהבית הזה נבנה ללא קבלן רשום, חייב לחשוד שהבית נבנה ללא פיקוח וזה מתוך זהירות. ברוב התיקים שלי אני לא מפקיד תוכניות כאלה בתוך תיקי הוועדה, אני מפקיד חישובים סטאטיים אבל יש מקרים בודדים מתוך זהירות שאני בוחר לעצמי להפקיד תוכניות כאלה וזה לא אסור. אף אחד לא יכול למנוע ממני שאני אהיה זהיר. הסתכלתי על הצד הפלילי ולא על הצד האזרחי ששחררתי את התיק הזה, אני זוכר שהתיק הזה היה אחרי קריסת אולמי ורסאי ואני זוכר את זה טוב, אז מתוך זהירות עשיתי זאת". (עמ' 76 לפרוטוקול ש' 16-25). חרף חשיבותו הרבה, הסברו זה של הנתבע אינו מצוי בתצהיר עדותו הראשית. יתרה מכך, הדבר אינו מתיישב כלל עם העובדה שהנתבע 2 חתם על תצהיר מתכנן שלד בשנת 2003 לצורך קבלת היתר בניה למבנה, ואישר בכך את המבנה ואת בטיחותו. ראה בהקשר זה גם דברי מהנדסת הוועדה במענה לשאלה האם מתכנן או מהנדס המגיש תיק שני עומדת לו זכות לעיין ולפתוח ולקבל עותק מהתיק הראשון, היא משיבה "נכון. בהחלט, רצוי כי הוא אמור לבדוק את המבנה. הוא נותן גושפנקה גם לבית הראשון" (עמ' 45 ש' 30) ואכן, בתצהיר מתכנן השלד הערוך בהתאם לתקנות התכנון והבניה (בקשות להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970, מאשר הנתבע 2, בין היתר, כי בתאריך החתימה בדק את הבניין, ועל סמך בדיקה זו הוא מצהיר שהבניה נשוא ההיתר לא תפגע ביציבותו של הבניין הקיים, לא בשעת ביצועה ולא לאחר גמר הביצוע. הצהרה זו של הנתבע (אפילו ניתנה רק בנוגע לשינויים) עומדת בסתירה מוחלטת לעדותו דלעיל, בדבר הצורך להזהיר כל מהנדס אחר שיתבקש לערוך שינוי כלשהו במבנה כי מדובר במבנה שנבנה ללא פיקוח וללא קבלן רשום, ולמעשה ממוטטת כליל את גרסתו. כמו כן, קיימות סתירות ותמיהות נוספות ביחס לגרסתו. אף שבתצהיר עדותו הראשית הבהיר הנתבע כי התכנון שנדרש ממנו בשנת 2001 היה רק שינוי לתכנון של דאוד על בית קיים (שינוי בכניסה לבית ושינויים אדריכליים פנימיים), הרי שבסופו של דבר ערך תכניות קונסטרוקטיביות למבנה (אף אם לצורך עיון והצעת מחיר בלבד) כאילו זה נבנה מראשיתו. הסבר למעשה זה לא סיפק. יתרה מכך, הנתבע 2 אף לא הוכיח כי אכן הכין תכניות גם לאדריכלות הפנים (עמ' 79 ש' 23 - 27). בנוסף, בעדותו לפניי צצה לה גרסה חדשה, שאף היא אינה נזכרת בתצהירו או בכתב ההגנה שהגיש. לפיה, התובע לא פנה אליו פעם אחת כי אם פעמיים. פעם אחת טרם הבניה, כאשר היו רק תכניות של דאוד על הנייר. אז פנה אליו התובע לקבלת תכניות השינוי. הנתבע 2 טען בעדותו (עמ' 77 לפרוטוקול ש 27 - 28) כי הוא התקשר לדאוד ושאל מדוע הוא אינו עורך את השינויים המבוקשים, ודאוד השיב לו כי הוא נחקר במס הכנסה והוא אינו מעוניין לחתום עוד על תיקים (גם עובדות אלה אינן נזכרות בתצהיר עדותו הראשית). לדבריו, בעקבות פנייה זו הכין לתובע את תכניות העבודה (נספחי נ/1) וציין עליהם במפורש כי המדובר בתוכנית לצורך עיון והצעת מחיר בלבד וכי אין להתחיל את העבודה ללא קבלן רשום. אלה הן תכניות הקונסטרוקציה המצויות בתיק, ולטענתו בעדותו - התובע אחר כך בנה לפיהן ללא היתר. לדבריו, פנה אליו התובע פעם נוספת כשנה לאחר מכן (לאחר הבניה), בבקשה להכשיר את המבנה שנבנה ולאשר לו קירות מסביב לצורך קבלת טופס 4. העדרה של גרסה זו מתצהירו, חרף מרכזיותה וחשיבותה ואף עמידתה בסתירה לאמור בו, אינו מאפשר קבלתה. ואף גם זאת, הגרסה בעדות לפיה היו שתי פניות מצד התובע, אינה תואמת את כתב התביעה אשר הגיש הנתבע 2 כנגד התובע בבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה ביום 8.1.06 (לאחר הגשת תביעה זו) במסגרת ת"ק 1017/06 (ת/4) לצורך גביית שכרו. עניין נוסף שיש להביאו בחשבון בבירור סוגיה זו נוגע למועד תחילת הבניה. כאמור לדברי התובע ולדברי הקבלן החלה הבניה במרץ 2002. לדברי מזכירות הוועדה הגב' נאדיה אחמוד בחודש דצמבר 2002 היה המבנה גמור. עוד אישרה הגב' אחמוד כי הבניה נעשתה בהתאם להיתר השני ולא לראשון, היינו כי המבנה הינו בהתאם לתוכנית השינויים (ראה עמ' 21 לפרוטוקול ש' 3 - 4). הנתבע 2 אינו טוען דבר בהקשר זה, אלא כי בשנת 2001 נתבקש לערוך שינויים בתכניות לבית קיים. בנסיבות העניין מועד תחילת הבניה הנטען על ידי התובע והקבלן מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע 2 היה מעורב בהליך הבנייה מראשיתו מאשר שהצטרף אליו במועד מאוחר יותר. על יסוד כל האמור לעיל, היינו, דחיית הגרסה בכל הנוגע לסיבה להפקדת תכניות הקונסטרוקציה בתיק הוועדה, והגרסאות הסותרות ביחס לאופן התרחשות העניינים, ואף כי אין להתעלם מהעובדה שעל תכניות המבנה הראשונות חתום דאוד, אני קובעת כי הבית החל נבנה בשנת 2002 בהתאם לתכנון של הנתבע 2 אשר סיפק את תכניות העבודה לקבלן ואף פיקח על הבנייה. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם אם היה מקום לקבל את גרסתו של הנתבע 2, לפיה התובע פנה אליו פעמיים (טרם הבניה ולאחריה), אזי ככל שהבית אכן נבנה בהתאם לתכניות הנתבע (כפי שהוא עצמו מאשר) ללא פיקוח וללא היתר, לא היה כל מקום כי הנתבע יכשיר את המבנה מבלי שערך בדיקה כי אכן נבנה בהתאם לתוכניות. ודוק, לשיטתו של הנתבע 2, תכניותיו כללו הפרדה בין המבנה לקרקע וזו לא בוצעה, ואף על פי כן דאג לקבלת ההיתר וחתם על תצהיר המתכנן. נוכח הכשרת המבנה ללא בדיקה קפדנית שנבנה בהתאם לתוכניות, חייב הוא כלפי התובע בגין הליקויים שנתגלו במבנה. תכניות המבנה בהמשך לקביעתי דלעיל לפיה הנתבע 2 תכנן את בית התובע ואף פיקח על הבנייה, לא מצאתי כי ניתן לקבל שתכניות הקונסטרוקציה (נ/1) הינן התכניות האותנטיות שעל יסודן נבנה הבית, ודי בקשיים עליהם הצבעתי אשר מוטטו גרסתו, כדי להבהיר נקודה זו. תכניות אחרות לא הובאו לפניי והקבלן, אשר התכחש לתכניות הקונסטרוקציה (נ/1) כתכניות לפיהן הוקם המבנה (ראה גם עמ' 63 לפרוטוקול ש' 28 - 29), לא הביא אף הוא תכניות להבהיר כיצד בנה למעשה. לדברי הקבלן, התכניות שנמסרו לידיו (4 תכניות- יסודות, קורות קשר, רצפה וגג) היו תכניות שקופות, והן נמסרו ישירות על ידי הנתבע או באמצעות התובע. בהקשר זה אציין כי הקבלן לא הביא את בנו לעדות על מנת לאשר גרסתו כי אין המדובר בתכניות נשוא נ/1. יתרה מכך, הקבלן לא התייחס לתוכן התכניות אלא לצורתן בלבד (שקופות או לא) ואף את עדותו בהקשר זה לא מצאתי לקבל. למעשה, אין לפניי תכניות קונסטרוקציה שניתן להסתמך עליהן כתכניות לפיהן נבנה המבנה. עובדה זו מעוררת מספר קשיים - ראשית, בהתאם לחוות דעת המהנדס רפאל, בהעדר תכניות לא ניתן לדעת מה הותקן ומה בוצע בשלד הבניין, ולפיכך, כך לשיטתו, לא ניתן בשלב זה לקדם את הליך התיקון. בהקשר זה כבר הוער על ידי לעיל, כי התובע לא ביקש לתקן את תביעתו או להשלים את חוות הדעת ביחס לרכיבים אלה, ובהתחשב באמור, הרי שאין מקום להידרש לעניין זה כרכיב מבין רכיבי הנזק. האחריות להשלמת ההליך, בין בדרך של ביצוע חקירת מרכיבי המבנה כתנאי מקדים לתיקון כפי שקבע מומחה בית המשפט או בין במתן פתרון הנדסי אחר, ככל שיש בכך צורך, הינה על כתפי התובע. קושי נוסף שמתעורר בהעדר תכניות הינו במתן מענה לשאלה אם מראש תוכננה הפרדה בין הקרקע לבין רצפת המבנה, בתכניות על יסודן נבנה. לפי שקבעתי לעיל כי הנתבע 2 הוא זה שתכנן את המבנה ואף ביצע את הפיקוח על הבניה, ובסופו של דבר אף הכשיר המבנה ובעיקר את השלד בחתימה על תצהיר המתכנן, הרי שעליו הנטל להוכיח כי ההפרדה תוכננה אך לא בוצעה. עליו הנטל להביא את התכניות לפיהן נבנה המבנה. על הנתבע 2 חלה גם חובת הפיקוח העליון הקבועה בתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב 1992, הכוללת בין היתר את התאמת ביצוע הבניה לתכניות הקונסטרוקציה (ראה סע' 4 (1) לתקנות וראה גם חוו"ד המהנדס רפאל סע' 13). בהקשר זה, מצאתי להוסיף, כי בהתאם להוראות סע' 15.02 לתוספת השנייה לתקנות התכנון (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970, מתכנן שלד חייב לשמור את תכנית הקונסטרוקציה בתום הבניה, לתקופה של לא פחות מעשר שנים (ראה ס"ק 6). הפרת הוראה זו הינה בבחינת הפרת חובה חקוקה, וראה בהקשר זה הוראתו המפורשת של ס"ק 15.03 (א). אי הבאת התכניות מעידה כי אלה לא נשמרו. סוגיית האחריות כאמור, אין חולק על ליקויי הבנייה ועל העובדה כי אלה נבעו מכך שלא בוצעה הפרדה בין רצפת המבנה לקרקע התופחת. על בסיס קביעותיי דלעיל ובהעדרן של תכניות עבודה אותנטיות שיוכיחו אחרת, אני קובעת כי התכניות שערך הנתבע 2 לא כללו הפרדה בין הקרקע למבנה, ולפיכך הפרדה כזו לא בוצעה. קביעה זו בעינה עומדת גם אם התוכנית הראשונית נערכה על ידי דאוד, שכן כפי שקבעתי לעיל, הנתבע 2 למצער הינו זה אשר הוציא את התוכנית לפועל מראשיתה, תכנן את השינוי ופיקח על הקמת המבנה כבר משלב השלד, ולבסוף אף הגיש בקשה להיתר וחתם על תצהיר מתכנן שלד (ת/3). הנתבע 2 אם כן, אחראי לליקויים שנתגלו בבית התובע. חרף האמור, אף הנתבע 1 אינו פטור מאחריות. לא הובאה כל ראיה לסתור את קביעתו של מומחה בית המשפט, המהנדס דוד, ולפיה על קבלן מקצועי היה להבחין בקרקע התופחת היוצאת מהכלונסאות ולהתריע בפני המהנדס או התובע. אומנם המהנדס רפאל לא ציין עניין זה בחוות דעתו. יחד עם זאת, ובהתחשב במכלול הנתונים שבתיק ובעיקר בכך שכבר בכתב הגנתו המקורי של הקבלן טען הקבלן כי ידוע לו שבעלי בתים באותה חלקה בה נבנה בית התובע טוענים כי אף הם סובלים מבעיית סדקים (סע' 16), הרי שהיה עליו לעמוד על הצורך בהפרדה כזו ולהביא עניין זה בפני התובע. את טענתו כי התריע בפני הנתבע 2 או בפני התובע כי קיים צורך בהפרדה כאמור, מצאתי לדחות. טענה זו נטענה בשפה רפה פעם אחת בכתב ההגנה המתוקן בלבד והיא נעדרת כליל מהתצהיר. לשאלה מדוע נמנע מלטעון טענות אלה בכתב ההגנה המקורי לא סיפק הקבלן הסבר מניח דעת: "ש. בכתב ההגנה המתוקן שלך, בסעיף 13, אתה טוען שפנית למהנדס ולתובע לעשות הפרדה ונענית בשלילה. ת. אולי אמרתי. אני לא זוכר. ש. אתה אמרת למהנדס או לא אמרת. ת. אמרתי. ש. בכתב ההגנה המקורי שלך לא טענת את זה. ת. לא יודע". (עמ' 65, שורות 19-25). בפני מומחה בית המשפט לא ציין עובדות אלה כלל, אלא טען דווקא שהתובע לא הסכים לשלם או לקנות ארגזי הפרדה ולכן הוא יצק את המבנה על הקרקע. כאשר נחקר בסוגיה זו בביהמ"ש הכחיש כי בכלל פגש את המומחה או שוחח עמו (עמ' 65 ש' 2-4). אני קובעת אם כן כי הכשלים במבנה הינם גם באחריותו של הקבלן. בנסיבות העניין, אף מצאתי להשית מידה של אשם תורם על התובע בעצמו. ראשית אציין, כי התנהלות התובע במהלך הבניה הייתה התנהלות רשלנית, בכך שלא התקשר באופן מסודר עם בעלי המקצוע שסיפקו לו שירותים עד כדי כך שהיה צורך לברר עם מי התקשר בכלל. התובע עצמו לא שמר בידיו תכניות ממועד הבניה ואף לא קבלות או הוכחות תשלום אחרות למי מהצדדים. העובדה כי ראשית ההתקשרות נעשתה בהתאם לכתובים עם מהנדס אחר נותרה לוט בערפל. מהעובדות העולות מתיקי הוועדה נראית התוכנית הראשונית שערך דאוד על פניה כאותנטית. יוזכר כי תכנית זו הוגשה וקיבלה היתר טרם הבניה וטרם שנתגלה כשל. עוד אציין כי התובע בחר להתקשר עם מי שאינו קבלן רשום וזאת בניגוד לתקנה 2 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית), התשמ"ד- 1984 המחייבת ביצוע עבודות הנוגעות לשלד רק בידי קבלן רשום. "עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד, אף אם אין היקפן הכספי חורג מן האמור בתקנה 1". בנייה כאמור עומדת אף בניגוד לבקשה להיתר, שם התחייב המבקש למנות קבלן רשום לצורך ביצוע עבודות הבניה. קבלן רשום נדרש לרמה מסויית של מקצועיות וניסיון על פני מספר שנים כמפורט בהוראות החוק. אפשר שאם היה מתקשר עם קבלן רשום, שאז היה נמנע הנזק, וראה בהקשר זה חוו"ד המהנדס דוד. ועוד זאת, יש לזכור כי בשלב בו החל התובע בבניית המבנה, לא היה בידו היתר בניה לשינויים שביקש לבצע. היתר זה ניתן רק בשנת 2003 כאשר בניית הבית כבר הושלמה. התובע היה מודע לכך שכן מפיו למדנו כי ביקש את השינויים מהנתבע 2 שהודיעו כי קודם יבנה הבית ולאחר מכן יוסדרו האישורים. עובדה זו, אף אם אין לה גופה קשר לתוצאות המזיקות, הרי שיש בה כדי להשליך על אופן ניהול הבנייה על ידי התובע. בע"א 2242/03 אורה אברהם נ' עדנאן חשאד (פורסם במאגרים המשפטיים), נדרש בית המשפט העליון לשאלה אם בניה באופן זה (ללא היתר בניה וללא קבלן רשום) שוללת מהתובע את הסעד לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לרבות מקום בו לא הוכח קשר וודאי בין המעשה עצמו לנזק. בית המשפט קובע כי: "דומה, כי האיזון בין האינטרסים המעורבים בהכרעה זו אינו מצדיק דחיית תביעתם של המערערים מכל וכל בשל חטאם. מעשיהם של המערערים אמנם חמורים, אולם כאמור אין קשר וודאי בין מעשים אלו לבין התרחשות הנזק וגם המשיבים מצידם לא מילאו חובתם לנהוג ברמת הזהירות המתחייבת מהאחריות שנטלו על עצמם. זאת ועוד, על פי הוראות סעיף 208(א)(8) לחוק התכנון והבניה נושאים באחריות פלילית בגין בניית בניין ללא היתר גם האחראי לעבודה, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, הקבלן הראשי וסוכניהם. הקבלן אף הפר לכאורה את חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969 (ראו סעיף 16 לחוק הנ"ל; השוו: דברי השופט גולדברג בע"א 195/84 עירית נהריה נ' ימין פ"ד מ (3) 266, 279-280). בהביאנו בחשבון את מידת חומרת מעשיהם של המערערים-הניזוקים, אל מול אשמם של המשיבים-המזיקים, אשר התנהגו ברשלנות חמורה ואף עברו עבירות פליליות, אין טובת הציבור מחייבת נעילת שערי בית המשפט בפני המערערים. אמנם אין להתעלם מחומרת מעשיהם של המערערים, אך זו תבוא לידי ביטוי במידת האשם התורם אשר תיוחס להם בעת חלוקת האחריות לנזק." (שם בעמ' 755). גם במקרה שלפניי, אין מקום לשלול מהתובע סעד אולם התנהגותו זו תובא בחשבון במסגרת אשם תורם. לעניין חלוקת האחריות: מעשי הנתבעים הסבו נזק אחד לתובע ונזק זה אינו ניתן להפרדה. בנסיבות העניין באים הנתבעים בגדר מעוולים במשותף בהתאם להוראת סע' 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ולהלן: הפקודה), אך בינם לבין עצמם ניתן לחלק את שיעור האחריות (סע' 84 לפקודה). בהתחשב בנתונים שהובאו לעיל ובקביעות שנקבעו, סבורני כי חלקו של הנתבע 2 אשר כאמור היה אחראי על התכנון והפיקוח, עולה בהרבה על החלק באחריות שיש לייחס לנתבע 1 אשר בנה בהתאם לתכניות והנחיות שקיבל. בנסיבות העניין בין הנתבעים לבין עצמם החלוקה תהיה כדלקמן: 70% לנתבע 2 ו - 30% לנתבע 1. לתובע אייחס אשם תורם בשיעור של 30% שיופחת מהנזק הכללי. לעניין הנזק: כאמור, לא הייתה כל מחלוקת על חוות הדעת שהוגשו. מומחי בית המשפט קבעו כי קיים צורך לבצע הפרדה בין הקרקע לבין המבנה, וכי עלות עניין זה עומדת על סך של 187,000 ₪ לא כולל מע"מ. סכום זה יש לפסוק במלואו. בנוסף, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק כללי בשל עגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו במשך כל התקופה. פיצוי זה יועמד על דרך האומדנה על סך של 20,000 ₪. כן מצאתי לפסוק לו פיצוי בגין דמי שכירות - המהנדס רפאל קבע כי בזמן ביצוע החפירה ותיקוני המבנה לא ניתן יהיה להתגורר במבנה. לדבריו, חפירה ידנית מתחת למבנה באמצעות 5 פועלים צפויה להימשך כ - 65 יום. בהתאם ייפסקו לתובע דמי שכירות לתקופה של שלושה חודשים ימים בסך של 5,500 ₪. לא מצאתי לפסוק מאום בגין סכומים שהוצאו לתיקון הנזקים. בעניין זה לא הובאו לפניי ראיות על ביצועם, לא קבלות או חשבוניות ואף לא עדות מטעם מי שביצע את התיקונים. לסיכום אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע יחד ולחוד לאחר הפחתת שיעור האשם התורם שיוחס לו סך (מעוגל) של 171,000 ₪. חלקו של הנתבע 2 מתוך הסכום הנ"ל הינו 119,700 ₪. חלקו של הנתבע 1 מתוך הסכום הנ"ל הינו 51,300 ₪ הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע (אגרת המשפט ששילם וכן שכ"ט המומחים לרבות המומחה מטעמו, הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו הסכומים ועד ליום תשלומם לתובע) ובשכ"ט ב"כ בסך של 25,000 ש"ח. בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ יישאו הצדדים בהתאם לחלקיהם היחסיים. ליקויי בניה