מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא עיון בתיק (מב"ד) ממתין לבירור דין: בתאריך 14/09/10 הוגשה בקשה לעיון בחומר החקירה. צוין כי מבקשים רשימה של כל תלונות המתלוננת, בתה וכל אדם אחר הקשור לה, כנגד המבקש, כולל מועד סגירת התיק אם נסגר וסיבת הסגירה או מצב התיק אם עודנו פתוח, רשימת התלונות שהוגשו על ידי המבקש נגד המתלוננת כולל מצב התיק ובעיקר שני תיקים ספציפיים 302236/07, 329336/07 אשדוד בהם נחקרה על הפרת צו של בית דין רבני וכן איומים; העתקי ההקלטות של השיחות המהוות בסיס לתמלילים שבתיק; רשימת חומר החקירה; הסבר מדוע התלונות נחקרו על ידי שתי תחנות שונות: קרית מלאכי ואשדוד, ולא כולם בתחנת אשדוד. הדיון בבקשה התקיים ב- 14/11/10. בדיון הודיע הסנגור כי בינתיים קיבל ההעתקים של ההקלטות והתובעת הודיעה כי העבירה לו את רשימת התלונות במחשב הן שלה והן שלו. היא הודיעה שהבת שלו לא התלוננה נגדו וגם לא התלונן כל אדם אחר. לטענת הסנגור מדובר באדם נעדר עבר פלילי וסבור כי כדי שבית המשפט יקבל התמונה במלואה ועל מנת שהאמת תתברר עד תומה עליו לקבל את כל חומר החקירה ואפילו אם התיקים נסגרו. לטענתו אפילו אם נסגר התיק, הואיל וקיימת אפשרות שהמשטרה לא ייחסה למתלוננת אמינות, או שנתגלו סתירות בעדותה התיק נסגר, או שמסרה דברים והיפוכם. התובעת לא הביאה את חומר החקירה לדיון ולכן, לאחר הדיון ביקשתי שהמשטרה תעביר לידי החומר המבוקש. אף שהתיקים הובאו בפניי, המזכירות לא השיבה לי התיק עם הבקשה. בנסיבות אלה לא יצאה החלטה במועד אולם הואיל וממילא כב' השופט חדש שהה בחופשת מחלה שתסתיים ב- 20/01/11 ולכן המענה נדחה ל- 13/03/11, נראה כי לא נפגעה זכותו של הנאשם. כאמור בקשת הסנגור לקבל את רישומה הפלילי של המתלוננת ותלונות קודמות שהגישה ואפילו נסגרו, בטענה שמדובר בחומר חקירה רלבנטי להגנת המבקש לצרכי קביעת מהימנות המתלוננת. הסנגור תמך בקשתו בבש"פ 4481/00 יחזקאל נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ד 245 (5) בו נקבע, בין היתר, כי הגבלת העיון בגיליונות הרישום הפלילי של עדים לעבירות מסוימות שבוצעו ועוד כיוצא באלה הגבלות, פוגעות בזכויותיו של בעל הדין. כמו כן , נקבע כי עבר פלילי של עד עשוי להשפיע על ממצאי מהימנות הנקבעים לגביו, וההחלטה כיצד לעשות שימוש במידע בדבר עבר פלילי חייבת להיות בידי בעל הדין. זכות העיון העומדת לנאשם בכל הנוגע לחומר החקירה מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי( להלן:"החסד"פ) הקובע: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו"   זכותו זו של נאשם נגזרת מן הזכות למשפט הוגן ואין חולק כי עיון במלוא חומר החקירה הנוגע למשפט מהווה תנאי בלעדיו אין ליכולתו של הנאשם לנהל את הגנתו כדבעי (ראו: בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (תק על 2005(3) 3453, פיסקה 12 (2005); בש"פ 6640/06 קרוכמל נ' מדינת ישראל (תק על 2006(3) 3730, פיסקה ט' (2006). סעיף 74 לחסד"פ מסדיר את זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה, כחלק ממימוש זכותו למשפט הוגן (ראה למשל: בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686, 688 (1996) ועוד על חשיבותה של הזכות בע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, 22 (1992)).   הביטוי "חומר חקירה", שביחס אליו קיימת לנאשם זכות עיון, פורש בפסיקה באופן ליברלי:   "ההנחיה שניתנה בפסיקתנו באשר לזיהויו של "חומר חקירה" שעל התביעה חובה למסרו לנאשם, הותירה שוליים רחבים גם למקרים בהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית. גישה זו מבוססת על הטעם שתכליתה של זכות העיון של הנאשם, היא לאפשר לו לממש את הזכות למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. לפיכך, יכללו בגדר חומר כזה גם 'ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום' ..." (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז (4) 625, 633 (2003).  לגבי עיון ברשימת חומר החקירה: בבש"פ 6820/09 אלי גבאי נגד מ'י ([] 10.9.2009, (להלן:"הלכת גבאי") כבוד השופט רובנשטיין התייחס לכך שכיום הסעיף מאבחן בין שני סוגי חומר חקירה: הראשון: חומר חקירה במובן המצומצם, לגביו קיימת זכות העיון. והשני: הזכות לעיין ברשימה של יתר החומר שנאסף, ולא בחומר עצמו, כדי ליידע הנאשם באשר לחומר המצוי בידי הרשות החוקרת מעבר לחומר שהתביעה סבורה כי הוא רלבנטי לאישום וזאת כדי להבטיח שאכן תהא לו ידיעה מה כל החומר שנאסף. לעיון ברשימה יש שתי מטרות: האחת כדי לאפשר לו לבקר את החלטת התביעה כאילו חומר זה אינו חומר חקירה רלבנטי והשניה כדי ליתן לתביעה עצמה כלי בקרה יעיל לגבי כל החומר שנצבר ביחידה החוקרת, החורג מעבר לחומר שהועבר אליה. כך נקבע בבש"פ 2043/05 2130/05 מדינת ישראל נגד זאבי ואחרים (להלן:"הלכת זאבי"). בהלכת זאבי כבוד השופטת פרוקצ'יה התייחסה לכך שיש לסווג החומר ל-3 קבוצות: א.חומר שאין לו קשר כלשהו לחשדות נשוא האישום ולכן אין לגביו זכות עיון כלשהי; ב.חומר שיש לו נגיעה לאישום אך אין לו רלבנטיות במובן הדווקני ולגביו יש לנאשם זכות לעיין ברשימה בה פורט החומר; ג. חומר חקירה שהוא ה"גרעין הקשה" של התשתית הראייתית ורלבנטי לכן להגנתו של הנאשם ולגביו יש זכות עיון בחומר החקירה עצמו. מטבע הדברים יש חשיבות להיזהר בפרוט של חומר שיש בו פגיעה בפרטיות, חסיונות שונים,ואינטרסים ציבוריים ולאומיים שעלולים להיפגע אם יחשפו, כל זאת בהנחה שאין בחומר רלבנטיות מהותית להגנה יעילה של הנאשם. אם יש בו רלבנטיות- תחול ההלכה הקיימת לגבי אפשרות הוצאת תעודת חסיון וביקורת שיפוטית במסגרת עתירה לגילוי הראיה. גם במקרה כזה יש לפרט ברשימה ככל הניתן את סוג הפעולה,מועד ביצועה,רשימת זכ"ד תוך ציון מי רשמם, רשימת הודעות או דוחות חוקר תוך פירוט שיבהיר במה מדובר וכיו"ב (ראה בש"פ 5221/08 מוחמד נגד מ'י מפי כבוד השופטת ארבל (לא פורסם) . במקרה שבפני לא נטען כי לא קיבל לעיון החומר שהוא "הגרעין הקשה" המהווה חומר חקירה רלבנטי, אלא נטען כי לא קיבל רשימה מפורטת דיה של החומר מהסוג השני, כלומר חומר שיש לו נגיעה לפרשה אך נעדר רלבנטיות לטעמה של התביעה לאישום של המבקש. מה נחשב, אפוא, כ"חומר חקירה"? הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי חובת מסירת החומר לעיון הנאשם או סניגורו חלה על חומר שהינו רלוונטי לאישום. נוכח תכליתה של הזכות לעיון פירשה הפסיקה מבחן זה באופן המותיר "שוליים רחבים גם למקרים שבהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית" (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים (פ"ד נז(4) 625, 633 (2003) על כן, נפסק כי בגדר "חומר חקירה" יכללו גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (פ"ד לט(4) 124) וכי הגדרתו "משתרעת על כל חומר הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, לאישום וליריעה הנפרשת בפני בית המשפט" (בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל (תק על 2005(2) 1413). יחד עם זאת, נפסק כי הקביעה מהו "חומר חקירה" ראוי לה שתהא מודרכת על ידי כללי השכל הישר במטרה לאפשר לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני המיוחס לו וכי אין להפליג למרחקים ולכלול במסגרת זו באופן גורף כל ראיה שהרלוונטיות שלה למשפט היא "רחוקה ושולית" (עניין אל הוזייל, 129). סייג זה חשוב במיוחד נוכח העובדה שזכות העיון עלולה לפגוע בזכויותיהם של צדדים שלישיים או באינטרסים ציבוריים חיוניים. על כן, ככל שהזיקה בין השאלות העשויות להיות שנויות במחלוקת במשפט ובין החומר שגילויו מתבקש רחוקה יותר, יש ליתן משקל רב יותר לאינטרסים העלולים להיפגע עקב חשיפתו (ראו: עניין זאבי, פיסקה 13; עניין התובע הצבאי הראשי, 636-635; עניין בן יעיש, פיסקה 7). בע"ח (מחוזי נצרת)29764-10-10 מ'י נגד סלהאב ואח' מיום 26.10.10 מפי כב' סג"נ כהן ניתנה החלטה בערר על פי סעיף 74(ה) לחסד"פ על החלטת כב' השופט חנא סבאג (ביהמ"ש השלום בטבריה), המורה לעוררת להעביר לידי הסנגורים את הרישום הפלילי של המתלונן (להלן: "ההחלטה").   כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים והיזק לרכוש במזיד, כל אחד כפי חלקו כמפורט בכתב האישום.    בימ"ש קמא קבע בהחלטה, לאחר עיון ברישום הפלילי של המתלונן, כי יש להעביר לבאי כוח המשיבים את הרישום המבוקש, זאת בהתחשב בסוגי העבירות בהן נדון המתלונן, סוגי העבירות בגינן נפתחו ונסגרו כנגדו תיקים, כמות הרישום הפלילי והיותו מעודכן.      ביהמ"ש קמא ציין כי הגיע להחלטתו למרות העובדה כי אירוע התקיפה המיוחס למשיבים, ארע בתחנת משטרה ולעיני חוקרים, עובדה המפחיתה מהרלוונטיות של הרישום המבוקש, עם זאת ועל מנת לאפשר לנאשמים להתגונן כהלכה, יש מקום לאפשר העברת המרשם הפלילי.  באת כוחה של העוררת טענה כי ביהמ"ש קמא שגה עת אישר העברת גיליון הרישום הפלילי באופן גורף ומבלי לאבחן בין סוגי הרישום. נטען כי ההחלטה עומדת בניגוד להוראות ס' 11 א' לחוק המרשם הפלילי ובניגוד להלכה שאינה מתירה עיון בתיקי מב"ד טרם ניתנה הכרעה מחייבת בהם. נטען, שהסנגור לא הצביע על נימוק לפיו הרישום הפלילי רלוונטי להגנת הנאשמים, וכי מדובר "במסע דייג" אשר מטרתו הלבנת פני המתלונן בפני ביהמ"ש, כאשר הטענות כנגד המתלונן נטענו בעלמא ואינן מבוססות מאידך טענו ב"כ המשיבים כי בנסיבותיו של תיק זה, גם רישום המבדי"ם רלוונטי להגנת הנאשם.    נטען כי המשטרה מתייחסת באופן מיוחד למתלונן, המתלונן עצמו היה חשוד בעבירות אשר גרמו לפרוץ אירוע האלימות בין הצדדים, כאשר הוא נחקר בקצרה, "בכפפות של משי", תוך רמיזה כי מדובר אולי ב"מקור" ומכאן הוחלט לסגור את התיק כנגדו.ההגנה זקוקה למרשם על מנת לברר את מידת הניטראליות של המשטרה לעניין המתלונן, כאשר עבירות אלימות, רכוש או עדות שקר בביהמ"ש, הן עבירות היכולות להצביע על אופי האיש ולסייע להגנת הנאשמים.לסיום נטען כי כפי התוספת השלישית לחוק המרשם הפלילי, שירות המבחן יכול לעיין בתיקים סגורים, לפיכך אין למנוע מידע זה מביהמ"ש בבחינת "איפה ואיפה".   נקבע כי מדובר בהגדרה גמישה, אשר יישומה תלוי במבחן השכל הישר ועפ"י נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, נדרשת בדיקה פרטנית המתייחסת לחומר הקונקרטי, למאפייניו ולטיבו (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (1985) להלן: "עניין אל הוזייל").   האם גיליונות המרשם הפלילי בבחינת "חומר חקירה"?       סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק המרשם") קובע :                  "המרשם יהיה חסוי ולא ימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה".   לעומתו קובע סעיף 5(א):   "המשטרה תמסור מידע מן המרשם לרשויות ולבעלי תפקידים המפורטים בתוספת הראשונה".     התוספת הראשונה כוללת 30 גופים ובתוכם בית המשפט, כאשר סעיף 5 לתוספת מציב שני תנאים חלופיים לצורך קבלת המידע:   (1) הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון.  (2) הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי.   אם כן, גם בפני ביהמ"ש עצמו נתיבים לעיון במרשם פלילי, כשהמבחן על-פי כל אחת משתי החלופות הוא גם מבחן הרלוונטיות.          צויין כי בעבר סעיפי חוק המרשם פורשו כך שמשקלה הסגולי של זכות הנאשם להגנתו עולה על משקל זכותו של העבריין לפרטיות, כאשר נקבעה גם גישה מצמצמת ביחס לגישת ביהמ"ש עצמו לרישום הפלילי (ראה: בבש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מ"י (טרם פורסם, 23.11.00) (להלן: "הלכת יחזקאלי").   בהמשך, ביהמ"ש העליון צמצם את הלכת יחזקאלי והסדיר בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית לדיון, זאת בבבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.2.07) (להלן: "הלכת בניזרי").   בהלכת בניזרי נקבע כי גיליון הרישום הפלילי הינו חומר חקירה בעל מאפיינים מיוחדים שחלות עליו שתי מערכות חוקים, חוק המרשם וסעיף 74 לחסד"פ.  "משכך, העיון במרשם הפלילי של עד אינו עוד "אוטומטי", על בית המשפט לבחון ולאזן בין זכות הנאשם להגנתו לבין זכותו של העד לפרטיות, כאשר השיקול העיקרי ביישום נוסחת האיזון הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם וזיקתו לאישום, תוך בחינה קונקרטית של המונח בפניו."   בעניין זה יפים דברי ביהמ"ש העליון בבג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס 1 (360) (2005), לאמור:   "בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות. אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי לא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד. השיקול המרכזי ביישומה של נוסח האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם...ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים".   אם כן, נראה כי אין לשלול מנאשמים זכות עיון בגיליון הרישום הפלילי של עד, זאת במידה ומידע זה, רלוונטי להגנתם כפי נוסחת האיזון, עם זאת, גם כאשר נוסחת האיזון מטה את הכף לטובת הגנת הנאשמים, אין להתייחס אל מרשם זה כאל מקשה אחת, כפי שיובהר כדלקמן:   יש לעשות אבחנה בין סוגי הרישום הפלילי:   הלכת בניזרי מסתמכת על חוק המרשם הפלילי, התשמ"א- 1981 (סעיפים 2, 11, 11א' לחוק) וקובעת כי זכות העיון של נאשמים אינה משתרעת גם על תיקי מב"ד של עדים, תיקים שעומדים ותלויים, וטרם ניתנה בהם הכרעה, כשחזקת החפות עומדת איתנה.   נקבע כי לקיומם של תיקי מב"ד או תיקים סגורים שאינם נוגעים ישירות לפרשה נשוא כתב האישום, לא יכולה להיות ככלל, תועלת ממשית בבירור מהימנותם של העד, אלא במקרים בהם ניתן לראות קשר ישיר בין תיקי החקירה, שלא הבשילו לכתב אישום והסתיימו בהרשעה, לבין נושא עדותו, או כאשר יש בהם להצביע במידת סבירות רבה, על מידת מהימנותו של העד בכלל. כך גם לגבי תיקים סגורים, כשהמידע לגביהם יימסר רק לגופים מסוימים, כקבוע בחוק, בבחינת: "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (יחזקאל, לג', יב').   לכן על ביהמ"ש לאבחן בהחלטתו סוגיו השונים של המרשם הפלילי הרלוונטי, ואין לאפשר לסנגורים עיון בפרטי הרישום הנכללים תחת הגדרת מבדי"ם ו/או תיקים סגורים.   טענות הסנגור לאפליית הנאשם לרעה למול המתלוננת , הועלתה על ידו כהשערה, ללא ביסוס עובדתי, ואין בה לכן לפתוח פתח להחלת החריג שבחריגים ופגיעה בפרטיות המתלוננת.  במידה ויש לסנגור השגות לגבי אופן התנהלות החקירה והפעולות שבוצעו או שנמנעו מלבצע, ביחס לחקירת המתלוננת, יוכל לזמן עדים רלוונטיים לדוכן העדים להוכחת הטענה.  החוק לשונו ברורה, מאפשר לרשויות המדינה השונות עיון במרשמים בהתאם לתפקידן ותכליתן ואין מקום להרהר אחר משמעותו המילולית המפורשת ולבצע "בניין אב" או לחלופין החלת "קל וחומר", שעה שהתפרש הדין הן ביחס לשירות המבחן והן ביחס לביהמ"ש.    מקום בו החומר בבסיס בקשת העיון טומן בחובו פגיעה בזכויות המתלוננת, יש למצוא את האיזון הראוי בין זכותה לבין זכויות הנאשם למשפט הוגן, כאשר השיקול הדומיננטי נותר הרלוונטיות הלכאורית של החומר לאישום והסיכוי כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם.על בית המשפט לעיין בחומר שבמחלוקת חרף הפגיעה המסוימת בזכויות המתלוננת ואם שוכנע בית המשפט, כי על פני הדברים קיימת אפשרות החורגת מגדר טענה בלתי מבוססת ורחוקה שתהיה בחומר תועלת להגנת הנאשם (ראה בבג"צ 9264/04 לעיל) יאפשר זאת .    "הפסיקה קבעה רשימה של ראשים (רשימה שאינה סגורה), ליישום מבחן הרלוונטיות, כאשר בהם ניתן למנות את הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליון; חלוף הזמן מעת ההרשעה; הקשר בין סוג האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות; הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד; מידת מעורבותו של העד באירוע נושא האישום (ראה: פסקה 12 בהלכת בניזרי הנ"ל, המסתמך בעניין זה על הרשימה המנויה בפס"ד יחזקאלי לעיל)."   נקבע אם כן כי הדגש הינו בכך שבית המשפט יבדוק את גיליונות המרשם ויעמידם במבחן של רלוונטיות ותועלת פוטנציאלית להגנתו של המשיבים. כיוון שכך, נראה כי אין במקרה של טענה בעלמא כבמקרה שבפני להצדיק עיון בתיקי מב"ד ווודאי שלא בתיקים סגורים. תיק מספר 07/ 373751 נפתח כנגד המתלוננת ונסגר מחוסר ראיות ביום 10.2.08 על ידי רפ"ק משה לוי הרמח"מ.. הנאשם התלונן כי מפרה צו בימ"ש בדבר הסדרי ראיית הילדה ולא מצא ראיות מספיקות לאשמתה. אין כמובן שאלה של מהימנות תיק מס' 386628/07 נפתח כנגד המתלוננת גם כן בגין תלונה כי הפרה צו בימ"ש בדבר הסדרי ראיה ונסגר ביום 12.2.08מאותה סיבה מחוסר ראיות. תיק מס' 412021/07 נפתח נגד הנאשם בגין תלונת המתלוננת כי תקף אותה ואת חברתה ונסגר מחוסר ראיות. הנאשם המציא תצהיר של עו"ד שלטענתו נכח בארוע וחברתה סירבה להעיד מתוך אי רצון להסתבך. הסגירה ביום 1.1.08 על ידי ר' שלוחת תביעות עו"ד חכמון. תיק מס' 445884/07 נפתח נגד הנאשם בגין הפרת צו הגנה ונסגר ביום 7.4.09על ידי ר' שלוחת תביעות ק"ג מתברר כי הוגש כתב אישום, הוגשה בקשה לעיכוב הליכים . הגיעו למסקנה שארוע מינורי ביותר ולכן נסגר מחוסר עניין לציבור. תיק מס' 329336/07 נפתח נגד הנאשם שהתלונן נגד המתלוננת ולכן נפתח גם נגדה ונסגר מחוסר ראיות ביום 5.11.07 על ידי עו"ד חכמון כנגד שניהם שכן מדובר בגרסא מול גרסא ועברם נקי. כמו"כ ביקשו ממנה מס פעמים פלטי שיחות הטלפון אך לא הגיבה. תיק מס' 302236/07 נפתח נגד הנאשם בגין הטרדה בטלפון ונגר מחוסר עניין לציבור על ידי רפ"ק חיים אוזיזק קצין האלמ"ב ב-21.8.07 הסיבה יש תלונות הדדיות ובשל עברם הנקי. . תיק מס' 421137/07 נפתח בתחנת קרית מלאכי ביום 26.11.07 יש המלצה של תובעת מיום 10.4.08 להגיש כתב אישום כנגד הנאשם בגין איון והטרדה ולסגור נגדה מחוסר ראיות. לא נסגר עד היום וכפי הנראה לא הוגש כתב אישום נגדו.נגד הנאשם שהתלונן נגד המתלוננת ולכן נפתח גם נגדה. לאור כל האמור ,לא מצאתי בחומר דבר כלשהו שיש בו להשליך על מהימנות המתלוננת ואין מקום לאפשר לסנגור לעיין בחומר. מסמכיםזכות העיון