מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת לקוח נגד עורך דינו: 1. זוהי תובענה על סך של 1,000,000 ₪ אותה הגיש התובע כנגד בא כוחו לשעבר בגין טענה לרשלנות מקצועית. רקע עובדתי 2. התובע הינו איש עסקים המחזיק מניות שליטה במספר חברות ותאגידים. 3. הנתבע הינו עורך דין במקצועו אשר העניק לו ייעוץ משפטי במגוון עניינים. 4. לטענת התובע, הנתבע התרשל בטיפול בעניינו וגרם למחיקת תביעה אותה הגיש בשמו, חילט לעצמו את האגרה ולא עדכן אותו בעניין במשך שנים וגרם לו לסבור כי התביעה עדיין מתנהלת. 5. מנגד, גורס הנתבע כי ייצג את התובע נאמנה במשך כ-17 שנים, וכי לא התרשל בייצוגו. כן טוען הוא כי נמנע מלהעביר אל התובע את האגרה ששולמה בשל מחלוקת ביניהם בנוגע לשכר טרחה. ראיות הצדדים ראיות התובע 6. התובע העיד בתצהירו ת/1 כי במסגרת עסקיו, היה, בין היתר, בעל מניות בחברת "דיור לעולה בע"מ, וכן בחברת " שיכון אזרחי בע"מ". 7. בשנת 2000, בעקבות קריסתה של חברת דיור לעולה, נקלע הוא לקשיים כלכליים עד שנותר ללא מקור פרנסה. 8. לדבריו, ביקש מהנתבע לייצגו בתביעה אותה הגיש כנגד שלושה גורמים במסגרת ת.א. 2320/00, אשר עניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין נזקים אשר הללו גרמו לו, כנטען, בסכום של 1,500,000 ₪. (להלן: "התביעה"; ראה: נספח א' לת/1). 9. בחודשים שלאחר הגשת התביעה, שוחח הוא מעת לעת עם הנתבע וביקש לברר מה עלה בגורל התביעה, וזה השיב לו תשובות שונות כי יש להמתין לתשובה, וכי בית המשפט נמצא כעת בפגרה, ולאחר הפגרה השיב לו כי עדיין לא מצא זמן להתעסק בזה, וכן הבטיח לקבוע עימו פגישה כדי לדון בתביעה זו, ועוד תשובות דומות ניתנו, אשר התבררו לו, בדיעבד, כדברי כזב, מרמה והולכת שולל. 10. עוד התברר לו, כי ביום 8.8.00, שמונה ימים בלבד לאחר הגשת התביעה, הגיש הנתבע, מבלי להודיע לו דבר, בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, וזאת לאחר ששנים לאחר הגשת בקשה זו המשיך הנתבע להתל בו ולגרום לו להאמין כי התביעה עדיין מתנהלת. (ראה: נספח ב' לת/1). 11. לעדותו, רק כעבור ארבע שנים בהן הולך שולל על ידי הנתבע, בשנת 2004, פנה הוא בעצמו למזכירות בית המשפט והזמין את התיק ואז נודע לו, לתדהמתו הרבה, על הבקשה למחיקה ועל כך שהנתבע הוליכו שולל. 12. לדבריו, הליך זה של מחיקת התובענה גרם לו לנזקים כבדים, לאמור, סכום התביעה בתיק וכן להפסדים הנובעים מאי קבלת סכום זה. 13. לעדותו, הגיש כנגד הנתבע בנסיבות אלה תלונה ללשכת עורכי הדין וכן קובלנה כנגדו אשר טרם ניתן בה פסק דין. 14. במהלך ההתדיינות בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין שלח אליו הנתבע מכתב ביום 26.5.10, אליו צירף המחאה על סך של 27,309 ₪, אשר לטענתו מהווה סכום האגרה בתביעה אותה הגיש, וכן ציין כי "בפרעון השיק אין לך ולא יהיו לך כל טענות ו/או תביעות כלפי בכל הנוגע לכספים בתיק הנ"ל." (ראה: נספח ד' לת/1). 15. בתגובה לכך שלח לו מכתב בו כתב לו כי "אני מבין שבית הדין המשמעתי הכריח אותך להחזיר את האגרה שגזלת ממני לפני שנים מספר". ועוד הוסיף וכתב "ברור כי סכום האגרה הוא מגוחך לעומת הנזק האדיר שנגרם לי כתוצאה ממעשיך החמורים". 16. במשך זמן ארוך נמנע מלהפקיד את ההמחאה שהועברה לו על ידי הנתבע, והאחרון ביטלה, ועל כן החליט, לבסוף, להגישה לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-33750-11-3. 17. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר ואולם כבוד הרשם אריה ביטון החליט לדחות את טענותיו ולאשר את המשך ביצוע השטר באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. (ראה: נספח ה' לת/1). 18. עוד גורס הוא כי הנתבע התרשל אף בהגשת הבקשה לעיקול הכספי בסך של 1,500,000 ₪ מתוך 2,000,000 ₪ שהופקדו ע"י שלושת הנתבעים בתביעה לקופת הנאמן במסגרת הליכי פירוק שהתנהלו כנגדם. 19. כך, הגיש הנתבע בשמו ביום 27.7.00 בקשה בכתב להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד, אשר נדחתה ביום 30.7.00 בטענה כי אין כל התייחסות לשאלות מדוע לא הוגש כתב תביעה, והאם שולמה אגרה, ובית המשפט קבע כי הבקשה במתכונתה ההיא נדחית. 20. לעניין זה העיר כי למרות שהנתבע כתב בבקשה לעיקול כי בד בבד עם הגשת בקשה זו מגיש הוא כתב תביעה, בפועל לא הוגשה התביעה עם הגשת הבקשה לעיקול, ועל כן, נדחתה הבקשה. 21. הנתבע הגיש למחרת היום, ביום 31.7.00, בקשה מחודשת להטלת עיקולים זמניים, תוך שהוא מציין בכתב יד כי לאור ההחלטה מיום 30.7.00 הוגשה התביעה ושולמה בגינה האגרה, ואולם, בית המשפט דחה שוב את הבקשה בנמקו כי אין ראיה מהימנה לגובה סכום התובענה וכי אין כל טענה של ממש המתייחסת לנושא אי הכבדה, הנדרש לטענו בכגון דא. (ראה: המוצג נ/1). ראיות הנתבע 22. מנגד, העיד הנתבע בתצהירו נ/3 כי הינו עורך דין במקצועו משנת 1964 ובעל משרד עצמאי משנת 1968. 23. לעדותו, ייצג את התובע נאמנה מזה כ-17 שנים, בעשרות עניינים משפטיים ובתיקי בית משפט, לשביעות רצונו. 24. במסגרת הליך הקפאת הליכים בחברת דיור לעולה בע"מ, חברה בבעלות התובע, אשר במסגרתו היה מיוצג התובע על ידי עו"ד נחושתן, נעשו ניסיונות למצוא משקיע לחברה. 25. בחודש יוני 2000, לערך, קבוצת משקיעים עימה נוהל משא ומתן לצורך כניסתם להשקעה בחברה, חזרה בה מהסכמותיה ולא התקשרה בעסקה, לטענת התובע. 26. התובע ביקש ממנו כי ייצג אותו בהליכים משפטיים כנגד אותה קבוצת משקיעים. לדבריו, התובע ביקש ממנו כי יפעלו בתיק זה בשיטת "מצליח", דהיינו, אם יוכלו לקבל עיקול על כספים שהכניסו הנתבעים - יש טעם להגיש תביעה, ואם לא יינתן עיקול- אזי יש למחוק את התביעה. 27. לדבריו, התובע לא הגיש תביעה חדשה כנגד מר יעקב ועקנין מן המשקיעים במועד בו גילה אודות מחיקת התביעה, שכן ידע הוא כי הינו חדל אמצעים, ועל כן, מחפש הוא להיפרע ממנו. 28. בהתאם למוסכם, ביום 27.7.00 הגיש הוא לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה דחופה לעיקולים זמניים בסך של 1,500,000 ₪. משעה שבקשה זו נדחתה, הגיש הוא למחרת היום בקשה נוספת לעיקולים זמניים בצירוף כתב התביעה, אולם זו נדחתה, כאמור, על ידי בית המשפט. 29. בנסיבות אלה, בהעדר ראיות מצד התובע לתמיכה בטענותיו, לאור החלטות בית המשפט ובהתחשב בסיכום עם התובע בטרם פתיחת ההליך המשפטי כי באם לא יושג עיקול יש למחוק את התביעה, הוגשה על ידו בקשה למחיקת התביעה. 30. לדבריו, הנתבע הסכים וידע אודות הבקשה למחיקת התביעה שכן נהג לפקוד את משרדו מדי יום ולעיתים מספר פעמים ביום, שכן משרדה של רעייתו היה מתחת למשרדו, והודעה אודות המחיקה נמסרה לו על ידו לאחר הגשתה. 31. כן מציין הוא כי מדובר בתביעה כספית בהיקף גבוה בסך של 1,500,000 ₪, אשר זכתה לפרסום בכלי התקשורת, והתובע היה מעורב בה. 32. עוד, העיד, כי בשל סכסוך שפרץ בינו לבין התובע לגבי חוב שכר טרחה, העלה התובע לראשונה טענתו זו. 33. לגרסתו, במכתבו מיום 12.9.04 חזר והודיע לבא כוח התובע כי התביעה נמחקה. חרף זאת המשיך, לטענתו, התובע לקבל ממנו שירותים משפטיים עד לשנת 2007. (ראה: נספח ב' לנ/3). 34. עוד, הוסיף, כי התובע היה לקוח ותיק שלו וביקר אותו לעיתים תכופות, ועל כן לא הודיע לו בכתב ובאופן פורמאלי על מחיקת התביעה, אלא מסר לו דיווח מלא ושוטף בעל פה או טלפונית. 35. כן העיד כי בית המשפט דחה את הבקשה למתן צו עיקול זמני בין היתר משום שלא היה סיפק בידי התובע לתמוך טענותיו בראיות באופן שיש בהן כדי לאשש חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, שכן לא היו לו ראיות מהימנות. 36. לדבריו, עורך דין אינו מייצר ראיות יש מאין לתמיכה בתביעת לקוחו, ומשעה שהתובע לא המציא די ראיות עובדתיות מספקות ואמינות כדי לשכנע את בית המשפט ליתן צו עיקול זמני, נדחתה בקשתו. 37. עוד, ציין כי אילו סבר התובע כי יש בידו עילת תביעה ממשית כנגד הנתבעים, הרי שיכול היה להגיש את התביעה בשנית שהרי היא נמחקה ולא נדחתה. משלא עשה זאת, הרי שהדבר מהווה ראיה לכך כי סיכויי התביעה היו קלושים. 38. באשר לאגרת בית המשפט, הרי שזו הוחזרה עם מחיקת התביעה והופקדה בחשבון הפיקדון שלו מבלי שסכום זה נלקח כתשלום שכר טרחה, למרות שבמשך הזמן סבר כי התובע ישלם לו סכום זה כשכר טרחה שעדיין לא שולם. הכרעה 39. לאחר עייני בראיות הצדדים, בעדויותיהם ובחקירותיהם הנגדיות, מגיעה אנוכי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, והכל מן הטעמים שיפורטו דלהלן. 40. השאלה אותה יש לבחון בתביעה דנן היא האם התנהגותו והתנהלותו המקצועית של הנתבע, כעורך דין, מצביעה במקרה זה על רשלנות, ובמילים אחרות, האם שיקול דעתו היה מוטעה במידה שכזו המלמדת על התנהגות רשלנית. 41. הכלל הינו כי לעורך דין חובת זהירות כלפי לקוחו בקשר עם הטיפול המשפטי שהוא מעניק ללקוחו. 42. לעניין זה ראה: ע"א (ת"א) 41825-12-11 עו"ד ישראל ויסבלט נ' יוסף שיינברג, מיום 5.3.13, כדלקמן: "אין מחלוקת כי לעורך דין חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי לקוחו בקשר עם הטיפול המשפטי שהוא מעניק ללקוחו ... עם זאת, ברור כי לא כל הפסד של תובענה בה ייצג עורך הדין את הלקוח, ייתפס כהפרת חובה. חובתו של עורך הדין היא לפעול עבור לקוחו כאיש מקצוע מיומן וזהיר, וזאת, בין השאר, נוכח החובות המפורשות המוטלות עליו על פי דין ... לא אחת נקבע, כי לא כל טעות של עורך דין - או כל בעל מקצוע אחר - מהוה התרשלות. "עורך-דין - כמוהו כרופא - עשוי לשגות, אך לא כל טעות בשיקול-דעת תחייבו ברשלנות" (ע"א 4707/90 מיורקס נ' חברת ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ, פ"ד מז(1) 17, 25 - השופט, כתארו אז, חשין). טעות בהתנהלותו של עורך דין, מקום בו הופעל שיקול דעת, אינה עולה באופן אוטומטי לכדי רשלנות מקצועית. אחריותו של עורך הדין היא לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו, כאשר לא מדובר באחריות אבסולוטית, ולא כל טעות מהווה מעשה רשלנות, ובלבד שהופעל שיקול דעת סביר. יפים בעניין זה דברי בית המשפט העליון בפס"ד לוי: "לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול-דעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עורך-דין ברשלנות". [ראה גם ע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3)75). כן ראה ע"א 5837/86 מ. לוי ואח' נ' י.י. שרמן ואח', פ"ד מד(4) 446 בו דן בית המשפט העליון בהרחבה בחובותיו של עורך הדין כלפי לקוחו, וקבע כדלקמן: "הבסיס העיקרי לחבותו של עורך דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שרותים של עריכת דין, בתמורה לשכר טרחה המשולם לו. יש והסכם זה מועלה על הכתב ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה היא כי לעורך הדין המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי יושר כלפי הלקוח עשויים לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין, יכול שיהיה במעשה עוולה כגון רשלנות מקצועית של עורך דין המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית, על פי עוולת הרשלנות, או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין. עוולה זו חלה במקרה של רשלנות מקצועית, אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך" . 43. התובע סומך טענותיו על תמלילי שיחות אותם ערך עם הנתבע המעידים על כך כי הנתבע מחק את התובענה מבלי ליידעו, כי המשיך להונות אותו במשך שנים ולטעת בו הסברה כי התובענה עדיין שרירה וקיימת וכי יש לברר את מועד הדיון בה, וכל זאת כאשר סכום האגרה שולשל לכיסו מבלי ליידע את התובע על כך. (ראה: נספח ג' לת/1). 44. מנגד, גורס הנתבע כי לא נתמלאו התנאים המקדמיים על מנת שתמליל יהווה ראייה, ודי בכך שהקלטות לא הוגשו יחד עם התמלילים על מנת לפסלן מלהיות קבילים. 45. לאחר עייני בתמלילים עולה כי לא ברור מתי נאמרו הדברים על ידי הנתבע וייתכן כי נאמרו עוד בטרם נמחקה התביעה שכן התאריך הנקוב על גבי התמליל אינו מהווה חלק מן השיחה הנטענת אלא הוסף, בדיעבד, כאשר מועד הוספתו אינו ידוע. 46. כמו כן, לא ניתן לזהות באופן וודאי כי אכן הצדדים משוחחים על התביעה שנמחקה שכן הנתבע ייצג את התובע בעניינים רבים נוספים במרוצת השנים. 47. יצוין כי גם אם תתקבלנה טענות התובע לפיהן בפעולותיו של הנתבע נפל דופי ושיקול דעתו לא היה שיקול דעת מיטבי בנסיבות העניין, הרי אין בכך כדי ללמד כי התנהלותו היתה רשלנית, שהרי, ההלכה קובעת כי טעות בהתנהלותו של עורך דין מקום בו הופעל שיקול דעת אינה עולה לכדי רשלנות מקצועית. לעניין זה נקבע בע"א (ת"א) 2278/09 אהרון (רוני) קפלן נ' יואב סלומון כדלקמן: " גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא-כל-שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו. ובפרט, אין שום חובה מוטלת על סניגור לטעון טענות או לשאול שאלות אשר לקוחו דורש מאתו או מורה אותו לטעון או לשאול: נהפוך הוא - החובה המוטלת על הסניגור היא לשקול דעתו שלו, ואסור לו לדחות שיקול-דעתו שלו מפני רצונו או הוראותיו של לקוחו. סניגור הנוהג בניגוד לדעתו השקולה, אך מפני שלקוחו דורש זאת ממנו, מפר חובתו כלפי לקוחו - ואין נפקא מינה לענין זה שהלקוח אינו יכול לבוא עליו בטרוניה ובתביעה". ובהמשך נקבע: "אחריותו של עורך הדין לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו אינה שקולה לאחריות אבסולוטית ולא כל טעות מהווה מעשה של רשלנות. בכלל זה שיקול דעת אשר בסיכומו של יום יתברר כשגוי לא מקים חזקה לרשלנות." עוד ראה: בר"ע (י"ם) 934/05 רחל ארבץ נ' משרד המשפטים-האגף לסיוע משפט (2005) כדלקמן: "עורך דין אינו נדרש לחשב את כלל האפשרויות בכל תרחיש עובדתי והוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם אם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה." 48. על מנת לזכות בתביעה נגד עורך דין בגין ייצוג רשלני על התובע הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי אשר נבחן בשאלה האם אילולא ההתרשלות היה נגרם הנזק הנטען. ראה: ע"א 989/03 חטר-ישי נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 811; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 148-144; רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ ( 30.12.2010). 49. בענייננו, הטענה העיקרית כנגד הנתבע הינה החלטתו להגיש בקשה למחיקת התביעה ולא לעדכן את התובע על כך, וכפועל יוצא מכך לא להשיב לו את האגרה אותה שילם התובע בתביעה. דבר כזה מהווה, לטענת התובע, רשלנות מקצועית, שבגינה הוא זכאי לפיצוי, שכן, לטענתו, לולא היתה מוגשת בקשת המחיקה והתביעה היתה מתנהלת היה זוכה בה במלואה, כצפייתו. 50. לטעמי, אף באם תביעת התובע היתה מתנהלת לגופה, הרי שאין וודאות כי היתה מתקבלת. ניתן להיווכח בזאת גם על פי החלטת בית המשפט במסגרת בקשת התובע למתן צו עיקול זמני בה נקבע כי אין מספיק ראיות מהימנות לתמוך בתצהיר התובע ובבקשתו באופן שיש בהן כדי לתמוך בחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. (ראה: המוצג נ/1). 51. באשר לאי השבת האגרה, לטענת הנתבע התגלעו בין הצדדים מחלוקות בנוגע לשכר טרחה ועל כן כספי האגרה הופקדו בחשבונו בנאמנות. כמו כן, התובע הגיש כנגדו תלונה ללשכת עורכי הדין, והרי זו חייבה את הנתבע להשיב לתובע את דמי האגרה והעניין הגיע אף ללשכת ההוצאה לפועל. משכך, הרי שאף באם שגה הנתבע ולא השיב לתובע את דמי האגרה במועד, הרי שהללו נידונו כבר בלשכת ההוצאה לפועל והוכרעו על ידי כבוד הרשם אריה ביטון בבית משפט השלום בתל אביב, ואין לתובעם בשנית. 52. התובע אישר בעדותו כי קיבל את מלוא סכום האגרה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. (ראה: פרטיכל בעמוד 23 שורות 1-3). 53. משעה שעניין האגרה נידון והוכרע כבר בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים, הרי שאין מקום לדון בכך בשנית בשל הכלל של "השתק פלוגתא". 54. לאור כל האמור, גם אם נמצא כי הייתה טעות כלשהי בשיקול הדעת של הנתבע בהגשת בקשה למחיקת התביעה ובאי השבת האגרה, הרי שאין זו, לטעמי, טעות העולה כדי רשלנות. 55. עוד, אציין, כי התובע לא הביא כל אסמכתאות לביסוס טענתו כי הנתבע גרם לו נזק בשווי סכום התביעה המקורית, ומשעה שהתובע לא הביא כל בדל ראיה להוכחות שיעור הנזק הנטען, אף מטעם זה, יש לדחות את התביעה. 56. יתרה מזאת, התובע בחר שלא להגיש את התביעה דנא מחדש, וזאת על אף העובדה כי זו נמחקה ולא נדחתה. לעניין זה העיד התובע כדלקמן: "ש : בסדר . פנית לעורך דין, אמרת לו יש לי תביעה פנטסטית, יש לי ראיות חזקות... ת : כן. ש : היום אתה טוען את זה, לא ב- 2004, היום אתה אומר, הייתה לי תביעה טובה - שהייתה מזכה אותי במלוא סכום התביעה של מיליון וחצי ₪ . ת : אמת . אמת. ש : אנחנו עומדים עכשיו ב 2004 , אתה משוכנע בצדקתך, אתה פונה לעורך דין. מדוע לא הגשת תביעה ב -2004? ... ת : עניתי לך . עניתי לך . אמר לי זה, מה אתה רוצה לתבוע כשאומר עורך דין שלך, דיאמנט מוותר, דיאמנט יורד מהתביעה. ש : כלומר, אתה הסתמכת על אותו עורך דין שקד, שהוא אמר לך שלדעתו לא כדאי להגיש את התביעה מחדש? ת : אני חושב שהוא היה עורך דין טוב . ש : זה לא מה ששאלתי . אתה הסתמכת עליו? ת : הסתמכתי עליו, וודאי . ש : תראה, התביעה נמחקה, לא נדחתה . ת : הסתמכתי עליו. ש : היית יכול להגיש את התביעה מחדש ב- 2004. בחרת שלא להגיש אותה . זאת הייתה החלטה שלך . אמת? ת : היה בייעוץ עם עורך דין, כן. ש : אבל זו הייתה החלטה שלך שלא להגיש את התביעה. ת : בהחלט, בהחלט. ש : בהחלט . בסדר גמור." (ראה: פרטיכל בעמוד 12 שורות 10-32) 57. מהאמור לעיל עולה כי התובע הסתמך על ייעוץ מעורך דין אחר ובחר שלא להגיש את התביעה מחדש. לגישתי, לו היה סבור כי סיכויי תביעתו המקורית גבוהים יכול היה להגישה בשנית, אולם בחר, מרצונו שלו ומסיבותיו, שלא לעשות כן, ובכך, ניתק הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין התנהגות הנתבע. 58. בנסיבות העניין, משלא מצאתי כי יש לייחס לנתבע רשלנות, וכי בכל מקרה לא הוכח אותו קשר סיבתי לנזק שנגרם מחמת פעולותיו הנטענות, הרי שדין התביעה להידחות. 59. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. לקוחותעורך דין