תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה:

מבוא

1. בפניי תביעה שהגיש הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק" או "התובע") נגד חברת אלרם מערכות שמש ביתיות בע"מ (להלן: "החברה" או "הנתבעת"). התביעה הוגשה בגין חובות בחשבון הבנק של הנתבעת על סך של 869,445.92 ש"ח נכון ליום 8.9.05, סכום הכולל ריבית עד ליום 1.7.05 ולריבית מאותו מועד כמפורט בכתב התביעה, וכן נגד הנתבעים 2 ו- 3 שהינם בעלי המניות ומנהלים בחברה, החתומים על ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום מיום 20.11.92, והכל כמפורט בכתב התביעה.

2. הנתבעת ניהלה חשבון חוזר דביטורי בסניף הבנק בלוד, במסגרתו הועמדו לה אשראים/הלוואות מעת לעת (ההסכם והנספח לחוזה הדביטורי צורפו לכתב התביעה כנספחים א' ו- ב').
ביום 2.3.05 הוגבל חשבון הבנק של החברה לאחר שביום 1.3.05 הגיעו לחשבון שיקים שתשלומם הביא את החשבון ליתרת חובה בסכום של 1,761,417 ₪ וביום 2.3.05 הגיעו שיקים נוספים שתשלומם הביא את החשבון ליתרת חובה בסכום של 2,018,781 ₪.

3. הנתבעת הגישה ערעור לבית משפט השלום ברמלה, לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, בגין סירוב 44 שיקים. במסגרתו ביקשה לגרוע את כל 44 השיקים מרשימת השיקים ולהורות על ביטול הגבלת חשבון הבנק של הנתבעת.
הערעור נדחה על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חייט ובעקבות כך ערערה הנתבעת לבית המשפט המחוזי. בבית המשפט המחוזי נקבע, בהתאם להסכמת הצדדים, כי הערעור על החלטת בית משפט השלום ידחה, אך קביעותיו של בית משפט השלום לא ישמשו כמעשה בית דין בעתיד.

4. ביום 13.9.05 הגיש הבנק את התביעה שבפני, בהליך של סדר דין מקוצר, כנגד הנתבעים, לתשלום סך כולל של 869,445.92 ₪ בגין יתרות חובה שנצברו בחשבון כאמור לעיל.

5. בקשת רשות להתגונן הוגשה מטעם הנתבעים ביום 25.6.06 (לאחר שפסק הדין שניתן כנגדם בהעדר הגנה בוטל). בקשתם נדונה והוכרעה בהחלטת כב' הרשמת מגי כהן מיום 19.7.07, במסגרתה ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענות הבאות: העלאת הריבית בחשבון ללא הסכמת הנתבעים ובהעדר מתן הודעה להם, הקטנה חד צדדית של מסגרת האשראי המוסכמת ללא עדכון הנתבעים, טענת קיזוז סך 34,811 ₪ שנגבו מהנתבעת ביתר לאחר הגשת תביעת הבנק באמצעות לשכת ההוצל"פ (הבנק פתח 18 תיקי הוצל"פ כנגד הנתבעים בסך כולל של 312,509 ₪ כאשר נסמך הבנק על שטרות לביטחון שהעמידה הנתבעת כבטוחה לטובת הבנק - כאמור בסעיף 18 לבר"ל) והפרת סעיף 17 לחוזה הדביטורי ע"י הבנק בהעמדת ביטחונות הנתבעים לפירעון מיידי בעת הגשת תביעת הבנק.
מנגד, נדחתה בקשתם למתן רשות להתגונן בטענות הבאות: איסור התניית שרות בשרות, חישוב הריבית על ידי הבנק שלא כדין ובתוספת סיכון מקסימאלי למרות הביטחונות הנזילים הרבים שהעמידה הנתבעת לטענתה ותוקף כתב הערבות.

הנתבעים ערערו על ההחלטה בבר"ל שלא להתיר להם להתגונן בחלק מטענות ההגנה. בהחלטת בית המשפט, כב' השופטת עובדיה, התקבל הערעור באופן שהותר לנתבעים להתגונן בכל טענותיהם.

6. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע מס' 2, כמו כן הוגשו שלוש חוות דעת: חוו"ד של רו"ח אילן רביע לעניין חישוב הנזק הכלכלי שנגרם לנתבעת נוכח החזרת 42 המחאות על ידי הבנק בתאריכים 28.2.05 ו- 1.3.05; חוו"ד של מר יצחק שריר בנוגע לחובתו של הבנק להעמיד לחברה הלוואות "BACK TO BACK" (להלן: "בק טו בק") בתנאים המבטאים העדר סיכון לבנק במתן אשראי כנגד שיעבוד בטחונות נזילים ובנוגע לתוספת הסיכון שחייב בה הבנק את חשבון החברה; חוו"ד של רו"ח סיגל גרינבוים אודות חישוב ריביות שנגבו ביתר בחשבון הבנק, לפי הנטען והנזק הכלכלי הנוסף שנגרם לחברה כתוצאה ממחדלי ושגיאות הבנק הנטענים.
מטעם הבנק הוגש תצהיר עדות ראשית של מר פרידיאן, ששימש כמנהל סניף הבנק ברמלה, במועדים כמפורט בתצהירו.

7. בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים ונותני חוות הדעת.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות התובע בתמצית



לטענת התובע, הנתבעת חתמה על חוזה דביטורי במסגרתו ביקשה להקציב לה מפעם לפעם אשראי, הלוואות או אשראי חוזר מסוגים שונים, כנגד התחייבותה להחזיר לתובע את הסכומים בתוספת ריבית חריגה בשיעור הנהוג מעת לעת אצל התובע, לרבות ריבית חריגה בשיעור מקסימאלי הנוהג מעת לעת אצל התובע, במקרה של משיכת יתר לא מאושרת או במקרה של העמדת החוב לפירעון מיידי.


לטענת התובע, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ויש לחייבה בתשלום החובות בחשבון הבנק שלה על סך של 869,445.92 ש"ח נכון ליום 8.9.05.

9. לטענת התובע, הנתבעים 2 ו- 3 שהינם בעלי מניות ומנהלים בנתבעת, ערבים לחובותיה בהתאם לכתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום מיום 20.11.92 ולפיכך חייבים לשלם לתובע את כל סכום החוב של הנתבעת (כתב הערבות צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

טענות הנתבעים בתמצית

10. לטענת הנתבעים, הבנק הפר את הסכם מסגרת האשראי בכך שהוא לא יידע את הנתבעים, לאורך שנים, כי מסגרת האשראי של החברה נמוכה בהיקפה מהמסגרת שסוכמה בין הצדדים.



הבנק הפר את החוזה בקובעו ריבית חד צדדית ובכך שלא קבע ריבית בהתאם

למוסכם.

12. הבנק גבה תוספת סיכון מקסימאלית על אף שהיו בידיו בטחונות נזילים.

13. הנתבעת, לא קיבלה את ההנחה בשיעור עמלת הקצאת אשראי כפי שהובטח לה ע"י הבנק בשנת 1999.

14. הבנק לא נתן הודעה מוקדמת בת 15 ימים כנדרש ובכך הפר את החוזה.
ההתראה הקצרה בזמן שניתנה על ידי הבנק בדבר הגבלת החשבון והעמדת החוב לפירעון מיידי, הביאה לקריסת העסק של הנתבעת.

15. לטענתם ערבותם של נתבעים 2-3 בטלה, מאחר והבנק החתים את הנתבעים 2-3 על ערבות ללא הגבלה בסכום ללא צירוף הודעה מפורשת לעניין היקף הערבות לחבויות מסוגים שונים וזאת בניגוד להוראת המפקח על הבנקים.


דיון והכרעה

החוב הנטען

16. הבנק טוען לחוב בחשבון בסך של 869,445.92 ₪ נכון ליום 1.7.05. הנתבעים טוענים לנזקים שלטענתם נגרמו לנתבעת כתוצאה מכך שהבנק לא כיבד 42 שיקים ובעקבות זאת הוגבל חשבונה של הנתבעת. בנוסף, טוענים הנתבעים לחיובי יתר בגין ריבית ועמלות. עוד הם טוענים כנגד הבנק לגבי נזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מכך שהבנק חייב את הנתבעת ביתר בכך שלא העמיד לה אשראי זול יותר, והכל כפי שיפורט.
טענות אלו יידונו כסדרן.

הטענה להפרת הסכם מסגרת אשראי

17. לטענת הנתבעים, בין הבנק לנתבעת סוכם בהסכם בע"פ, כי מסגרת האשראי תעמוד על סך של 3,000,000 ₪ החל מיום 5.2.04, זאת לאחר שהגישה הנתבעת בקשה להגדלת אשראי כולל והבנק אישר לה 3,092,000 ₪ מתוך 3,600,000 ₪ שביקשה (3,000,000 ₪ לנתבעת והיתרה לנתבע 2, אשתו והנתבע 3). לטענת הנתבעים, ראיה לקיומו של ההסכם הוא סיכום כללי ואובליגנט מ- 5/04 (נספח א' לבקשת הרשות להתגונן). כנגד המסגרת העמידו הנתבעים בטחונות על סך של 2,987,877 ₪.

הנתבעים טוענים, כי לאחר הסיכום הנטען צרכה הנתבעת את החלק המכריע של האשראי (כ90%) באמצעות החח"ד – כאמור בסעיף 20 לתצהיר הנתבע 2, וכי אין זה סביר שהחברה תעמיד שיעור ביטחונות כמעט כפול כנגד מסגרת החח"ד שלטענת הבנק עומדת על סך 1,550,000 ₪. מפנים לענין זה לדפי אובליגו ממועדים שונים בין אפריל ליוני 2004 (נספח 20 לתצהיר הנתבע 2). לגרסתם, בחשבון הבנק הספציפי של החברה, האובליגו הוא המסגרת המאושרת של החברה, להבדיל מהמונח אובליגו באופן כללי אשר מורכב ממסגרת עו"ש, ניכיונות, ערבויות וכו'.
טוענים כי המקום היחיד בו ציין הבנק מסגרת שונה היה בתחתית דף החשבון שם צוין "גבול א".
עוד הם טוענים כי לא נכרת הסכם נוסף לקיום מסגרת אשראי שונה. לטענתם, הבנק הפר את הסכם מסגרת האשראי והחשבון חויב בריבית חריגה שלא בצדק.

טענות הנתבעים פורטו בתצהירו של הנתבע 2.

18. לדברי הנתבע 2, הנתבעת ניהלה את חשבונותיה בבנק במשך תקופה של כ-15 שנים במסגרת חח"ד. החשבונות הפרטיים של הנתבעים 2 ו- 3 ושל רעיותיהם שועבדו לטובת חשבון הנתבעת.

לדבריו, בחודש דצמבר 2003, כאשר פרידיאן ביצע חפיפה עם מנהל הסניף הקודם מר יוסי לוי, נערכה פגישה בין הנתבעים לבין מר יוסי לוי ופרידיאן. מר יוסי לוי הסביר לפרידיאן את שיטת העבודה בה נהגו הצדדים, כאשר החברה הייתה מושכת שיקים בחשבונה במהלך כל חודש. השיקים היו משוכים לסוף החודש. בסוף החודש היה נוצר מצב של חוסר בטחונות נקודתי ובמהלך החודש העוקב עד ל- 15 לחודש, כאשר היתה מושלמת הגבייה, הנתבעת היתה מצמצמת את חוסר הבטחונות. כך המשיכו לעבוד גם לאחר החלפת המנהלים בסניף.

לדברי הנתבע 2, ההתייחסות לנתבעת על ידי הבנק בתקופתו של מר יוסי לוי כלל לא הייתה כאל חברה במצב כספי חמור. הדבר אף לא נאמר בפגישת החפיפה. כראיה לכך מציין הנתבע 2 כי בחודש אוקטובר 2003 התבקש על ידי מר יוסי לוי לתת הלוואה על סך 25,000 ₪ לטובת חייב אחר של הבנק, בשם יוסף אלבז. כמו כן, לדבריו, פרידיאן פנה אליו ב-31.12.03 והורה לו ליטול הלוואה בסך 42,000 ₪ לטובת הפקדה חד פעמית בקרן להשתלמות אשר שימשה בטוחה לחובות חשבון הבנק.

כמו כן, לדבריו הטענה כי החברה היתה במצב כספי קשה אינה מתיישבת עם כך שמסגרת האובליגו המאושרת של החברה הנתבעת הלכה וגדלה במשך הזמן (דפי אובליגו צורפו כנספח 15 לתצהירו).

19. לדברי הנתבע 2, בעקבות בקשות שהגיש מטעם הנתבעת, קיבלה הנתבעת מסגרות אשראי כוללות והמסגרת עודכנה כל 12 חודשים בהתאם להסכמים בע"פ שבין הבנק לנתבעת וזאת בנוסף להסכמות שוטפות שהתירו לחברה לחרוג מן המסגרת באופן נקודתי בהתאם לצרכיה. בתחילת שנת 2004 עמדה המסגרת המוסכמת על 3,092,000 ₪.

20. לדברי הנתבע 2, לאורך כל השנים, לא טרח מי מעובדי הבנק לידע אותו או מי מנציגי הנתבעת לא בע"פ ולא בכתב כי מסגרת האשראי של החברה בחח"ד נמוכה בהיקפה מהמסגרת שסוכמה בין הצדדים. לגבי טענת הבנק כי יידעה את החברה בדבר מסגרת החח"ד באמצעות הכיתוב "גבול א'" בתחתית דף החשבון, לדבריו בשום מקום לא הסבו את תשומת ליבו לכך. כמו כן, הנתבעת הייתה מנויה על שירות טלפקס במסגרתו המציא הבנק מידי בוקר את דף החשבון ליום העסקים הקודם וגם על דפים אלה לא ציין הבנק מסגרת חח"ד שונה מהמסגרת שסוכמה ביניהם. לא היה זכר לאותו "גבול א'" בדפים שנשלחו אליו בטלפקס. החברה הסתמכה על דפים אלו.
במקביל, נשלחו דפי החשבון הרגילים אך, לדבריו, הנתבעת לא נזקקה להם.

21. בחודש דצמבר 2003 הגישה הנתבעת לבנק בקשה להגדיל את המסגרת בחשבון הבנק, כאשר הבקשה הייתה לאשראי כולל (אובליגו) בסך של 3,650,000 ₪ אשר יתחלק כך: משיכת יתר 1,250,000 ₪ , מסגרת נכיונות 750,000 ₪, מסגרות בחשבונות הפרטיים 150,000 ₪ ונטילת הלוואה צמודה למדד למשך 4 שנים בסך של 1,500,000 ₪ וזאת על מנת ולהקטין את יתרת החובה בחח"ד ואגב כך להקטין את ההוצאה על תשלומי הריבית בחשבון הבנק (להלן:"בקשת אשראי").

22. ביום 5.2.04 הודיע, לדבריו, מר פרידיאן לנתבע 2 טלפונית כי יצא מישיבת הנהלת המחוז והצליח להביא לאישור החברה להגדלת המסגרת לסך של 3,092,000 ₪ שמתוכם 3,000,000 ₪ אשראי עבור החברה ויתרת 92,000 ₪ הם אשראי עבור החשבונות הפרטיים, בתמורה לכך שהחברה תוותר על ניכיונות חדשים ותקטין את צריכת האשראי על ידי ניכיון שיקים חדשים. לדברי הנתבע 2, באותה שיחת טלפון פרידיאן לא חילק את האובליגו לחלקים.

נוכח דברי פרידיאן הניח הנתבע 2 שלפחות חלק מבקשת החברה התייחס לקבלת ההלוואה הצמודה ל-4 שנים.

לאחר אותה שיחה, סירב פרידיאן להעמיד הלוואה זו לנתבעת ואמר שכל האשראי לחברה יועמד דרך חשבון החח"ד ו-92,000 ₪ עבור החשבונות הפרטיים.

23. לדברי הנתבע 2, רק לאחר הגשת הבר"ל במסגרת גילוי המסמכים בתיק, גילה כי בניגוד לסירוב של פרידיאן להעמיד לחברה את ההלוואה, הרי שהמחוז אישר הלוואה על סך 1,400,000 ₪ ללא כל תנאי.
לדברי הנתבע 2, כלל לא נדונו פתרונות ל"חריגה" של הנתבעת באותה תקופה כנטען על ידי פרידיאן שכן כל שנדון הוא הגדלת האובליגו לנוכח הגדלת פעילות החברה.

בכל הנוגע לטענה של הבנק כי הנתבעת התכוונה לעבור לבנק אחר, לדברי הנתבע 2, הנתבעת כלל לא התכוונה לעבור לבנק אחר באותו שלב. לטענתו, פרידיאן מאמץ אירועים שארעו בשלב מאוחר יותר על מנת להסתיר את העובדה שלא ביצע את הנחיית המחוז להעמיד לחברה הלוואה להקטנת תשלומי הריבית.

לדבריו, הבנק לא התריע בדבר חריגה ממסגרת החח"ד. הסיבה לכך הייתה שסיכם עם פרידיאן על מסגרת חח"ד כפי שצרכה החברה בפועל ולא על מסגרת נמוכה יותר.

לדברי הנתבע 2, טענת הבנק לפיה מסגרת החח"ד עמדה על סך 1,550,000 ₪ אבסורדית נוכח היקף הבטחונות שהעמידה החברה לטובת חשבון הבנק אשר הגיעו לסף של כ-3,000,000 ₪.

הבנק לא הוציא לנתבעים 2 ו-3 כערבים של החברה הודעות בדבר מצב חיוביה של החברה או חריגה מהמסגרת ולדברי הנתבע 2 יש בכך הוכחה נוספת שהחברה לא חרגה מהמסגרת.

לדברי הנתבע 2, גם אם מסגרת החח"ד שהוסכמה הייתה 1,550,000 ₪ בלבד, יוצא שלאורך השנה שבין פברואר 2004 עד פברואר 2005 חרגה הנתבעת ממסגרת החח"ד, אך הבנק לא נקט כל פעולה לאסור חריגה זו וכך נוצר נוהג לפיו הבנק מסכים לחריגה ממסגרת החח"ד והנתבעת משלמת ריבית חריגה. הבנק לא הודיע כי הוא מתכוון להפסיק נוהג זה.

לדברי הנתבע 2, למרות שביום 5.2.04 הוסכם על מסגרת של 3,000,000 ₪, הבנק לא עידכן בפועל את שיעור מסגרת החח"ד והמשיך להעמיד אותה על 1,550,000 ₪ ובכך גרם לה לשלם ריבית חריגה נוספת בשיעור של 3.5% על כל סכום שעלה על 1,550,000 ₪, עליו כבר שילמה הנתבעת ריבית חובה ששיעורה פריים בתוספת 2.75%. הסכום הכולל הינו 5,453 ₪ נכון ליום 30.6.05.

לדברי הנתבע 2, בניגוד לנטען על ידי פרידיאן, פרידיאן העלה את טענת חוסר הבטחונות לראשונה רק בחודש 6/04 ועד לאותו מועד נהגה הנתבעת בהתאם לנוהג שבין הצדדים.

לדברי הנתבע 2, באותו מועד התברר כי עקב טעות של הבנק העמיד הבנק לחברה בסעיף בטוחת השש"ק סך עודף של כ-300,000 ₪. כאשר הדבר נודע לנתבע 2 הציע להשלים את הבטחונות במשך תקופה של 10 חודשים (נספח 25 לתצהירו).

לדבריו, עד לסוף חודש יוני 2004 הקטינה החברה את החשיפה ל-353,000 ₪ וכל שנותר הוא להסדיר את כיסוי החשיפה בסך 300,000 ₪ אשר נוצרה לטענתו בעקבות הטעות של הבנק.

לדבריו, עמדה הנתבעת בסיכומים אליהם הגיע בפגישה ביום 30.6.04 בהנהלת המחוז.

לדבריו, הנתבעת הפקידה את הסך של 175,000 ₪ כפי שהתחייבה ומפנה לעניין זה למספר הפקדות (נספח 31 לתצהירו). לדבריו, ביום 19.12.04 החברה המציאה תוכנית להקטנת אובליגו בשל רצונה לעבור לבנק אחר. הבנק הכשיל את העברה כאשר דרש הפקדה בסך 980,000 ₪ כתנאי לביטול השש"ק שאותו העריך כבטוחה בסך 300,000 ₪.


24. לדברי הנתבע 2, לאור הלחצים של מר פרידיאן להזרים כספים ממקורות חיצוניים הודיע לפרידיאן כי הנתבעת תזרים סך של 1,200,000 ₪ באמצעות שלוש הפקדות חודשיות של 400,000 ₪ בתחילת 2005.
את הכספים עמדה הנתבעת לגייס באמצעות כניסת שותפים חדשים. הנתבע 2 עבר התקף לב בדצמבר 2004 ויידע את פרידיאן על כך. בתחילת חודש פברואר 2005 הזרימה החברה לחשבון סך של 400,000 ₪ ממקורות חיצוניים.
ביום 28.2.05 ו-1.3.05 נמשכו בחשבון הבנק 42 שיקים וזאת כאשר יתרת החובה עמדה על סך הנמוך מהמסגרת המאושרת של 3,000,000 ₪.
ביום 28.2.05 כיבד הבנק את השיקים וביום 1.3.05 לא החזיר הבנק את השיקים שנמשכו ביום 28.2.05. בנוסף, הפקידה החברה ב-2.3.05 שיקים דחויים בסך 95,000 ₪. ביום 2.3.05 פרידיאן פנה אליו, וזאת לא בטענה לחריגה ממסגרת החח"ד אלא בטענה להעדר זמני של בטחונות ודרש לבצע מיידית את ההפקדה השנייה של 400,000 ₪.
לדברי הנתבע 2, הבהיר לפרידיאן שהעברה של 400,000 ₪ תתבצע באותו היום. העברה בסך 400,000 ₪ מבנק מסד בוצעה באמצעות המס"ב ואסמכתא לכך הועברה לפרידיאן באמצעות הפקס. לבקשת פרידיאן, פעל לקבל אישור סופי בדבר ביצוע העברה וכאשר התברר שמר ניסים בריח, אשר ביצע את ההעברה, לא הצליח לקבל אישור, בשל תקלה טכנית במחשבי סניף בנק מסד לא ניתן היה להנפיק את האישור הסופי.
לדבריו, מר בריח שוחח טלפונית עם סגן מנהל הסניף מר יוסי מגל והסביר לו על התקלה הטכנית ובעקבות זאת סיכם עימו כי חשבונה של הגב' זהבה בריח שמתנהל באותו סניף בנק ואשר ניסים בריח מיופה כוח בו, יערוב לטובת החברה עד לקבלת האישור הסופי. כשהגיעו לסניף, נמסר להם ע"י מר יוסי מגל כי מר פרידיאן עזב את הסניף והשאיר הוראה להחזיר את השיקים, מבלי לבצע את ההסכמה הטלפונית.

25. לדבריו, מר בריח העביר למחרת את הסך של 400,000 ₪ לטובת הנתבעת לחשבון אלטרנטיבי (חשבון חברת סער הנדסה בע"מ) ממנו נמשכו המחאות לספקים של החברה תחת 42 ההמחאות שחוללו על ידי הבנק וזאת על מנת למזער את הנזקים.

26. לדברי הנתבע 2, הגבלת חשבון הבנק הסבה לחברה נזקים כבדים, שיתקה את פעילותה וגרמה לכך שהספקים סירבו להעניק לה הנחות או אשראי.


27. מנגד, טוען הבנק כי מסגרת האשראי המאושרת לנתבעת בחשבון העו"ש עמדה על סך 1,550,000, וסך ה- 3,000,000 הינו האובליגו הכולל בחשבון החברה, קרי, סיכום של הסכומים שהחברה התחייבה להחזיר לבנק כולל מסגרת האשראי.
לנתבע 2 היה ידוע כי מסגרת העו"ש הינה בגובה 000, 1,550 ₪ בלבד, והנתבעת חרגה במשך תקופה ארוכה ממסגרת משיכת היתר המאושרת בחשבון החח"ד ואף ידעה כי חריגה כזו תחייב החשבון בריבית חריגה. המצהיר מטעם הבנק, פרידיאן, העיד כי הוא הסביר לנתבע 2 כי המסגרת היא 1,550,000 וכי חריגה ממסגרת זו תחייב את החשבון בריבית חריגה.
לנתבעים נשלחו דפי חשבון יומיים בפקס בהם צוינו גבול משיכת היתר ושיעורי הריבית (דפי חשבון שמתייחסים לראשית שנת 2005 צורפו לתצהיר מר פרידיאן).
הבנק איפשר חריגה מהמסגרת של 1,550,000 ₪ שכן באותם שנים ניתן היה לאפשר חריגה.
חשבון החברה סבל מחוסר ביטחונות בשנה האחרונה (04'-05'). לטענת הבנק, מצב חשבון הבנק, ב- 3/05 היה כדלקמן: אובליגו 1,595,000 ₪ ומסגרת האשראי בחשבון העו"ש עמדה על סך של 1,550,000 ₪.
הנתבעים לא הוכיחו כי נכרת הסכם בין הצדדים בדבר העמדת מסגרת אשראי בחשבון החברה על סך 3,000,000.

לתמיכה בטענות הבנק הוגש תצהירו של מנהל סניף הבנק מר פרידיאן.


28. בתצהירו של המצהיר מטעם הבנק, פרידיאן, הוא ציין כי נכנס לתפקידו כמנהל סניף לוד של התובע ביום 23.12.03.

לדבריו, טיפל באופן אישי ושוטף בחשבון של הנתבעת. לדבריו, לאור החריגות וחוסר הבטחונות לחשבון התקיימו אין ספור פגישות בינו לבין הנתבע 2 שבחלק מהם נוכח אף הנתבע 3. במסגרת הפגישות הובהר לנתבעים באופן חד משמעי מצב החשבון לרבות סוגיית ה"מסגרת" החריגות וחוסר הבטחונות והנתבעים ידעו והסכימו למצב לאורך כל הדרך.

לדבריו, הנתבעת 1 ניהלה את חשבונה בחוסר בטחונות מספיקים תקופה ממושכת, עוד בטרם כניסתו לתפקידו כמנהל הסניף. עם כניסתו לתפקידו זימן לפגישה את מנהל הנתבעת, הנתבע 2, והבהיר לו את ההשלכות של המצב. הנתבע 2 התחייב לחסל את החריגות וחוסר הבטחונות אולם חרף דרישות מצד הבנק והתחייבויות מצד הנתבעים, הדבר לא נעשה. לדברי פרידיאן, סוכם בינו לבין הנתבעים כי מסגרת האשראי לחשבון העו"ש הינה בגובה של 1,550,000 ₪ בלבד. כך אף נרשם בדפי החשבון תחת ההגדרה "גבול א" (דוגמאות צורפו כנספח ז' לתצהירו).

הנתבעת 1 חרגה ממסגרת העו"ש תקופה ארוכה וחוייבה בריבית חריגה.

הנתבעים היו מודעים לכך ונמסר להם על כך בפגישות עם פרידיאן ובהנהלת המחוז.

הנתבע 2 התעניין בגובה הריביות ופרידיאן מסר לו את שיעוריהם. מעבר לכך, נמסרו לנתבעים באופן סדיר דפי החשבון.

פרידיאן התייחס לדו"ח האובליגנט שצורף כנספח א' לבר"ל. לדבריו, מדובר במסמך פנימי של הבנק שלא היה אמור להגיע לידי הלקוח. לגופו של עניין, הסכום המופיע תחת הכיתוב "סה"כ מסגרת" (3,092,000 ₪) מצוין סה"כ "אובליגו" המאושר בחשבון. זאת, הן במסגרת העו"ש, הן ברכיבי הלוואות ואשראי נוסף כדוגמת העברות בנקאיות.

כלומר, סה"כ החבויות בחשבון ולא רק מסגרת האשראי בעו"ש.

כן ציין שאף במסמך נספח א' סה"כ החובה חורג ממסגרת האובליגו.

לדברי פרידיאן, במשך כל אותה תקופה היה החשבון מצוי בחריגה משמעותית. נבחנו פתרונות שונים, בכפוף להשלמת בטחונות. אולם, לאור הודעת הנתבע 2 שהנתבעת עומדת להעביר את הפעילות לבנק אחר שהיה אמור לפרוע את החובות, נשאר מצב האובליגו כמו שהוא , בתיאום עם הנתבעים.

ביום 30.6.04 התקיימה פגישה בהנהלת המחוז בנוכחות הנתבע 2, מנהל המחוז ופרידיאן, במסגרתה הועלתה הצעה המפורטת בתרשומת שערך פרידיאן (נספח י4 לתצהיר פרידיאן). ביום 1.7.04 הוצא אישור הנהלת המחוז על גבי התרשומת אשר פרטיה נמסרו לנתבע 2.

ההסדר כלל התחייבות של הנתבעת לירידה באובליגו ובחוסר הבטחונות אך הנתבעת לא עמדה בכך.

כתוצאה מכך, נאלץ הבנק להחזיר שני שיקים שנמשכו על חשבון הנתבעת ביום 22.10.04.

ביום 1.12.04 שיגר הנתבע 2 מכתב בשם הנתבעת (נספח יב' לתצהיר פרידיאן) ובו התחייב שיוזרם לבנק סך של 175,000 ₪ ביום 10.12.04. סכום זה לא הופקד.

ביום 19.12.04 שלח הנתבע 2 בשם הנתבעת תוכנית להקטנת האובליגו ופער הבטחונות – דצמבר 2004- אפריל 2005 (נספח יג לתצהיר פרידיאן). התחייב ל"הפקדת מזומן כנגד כל יציאה". פרידיאן מציין כי בהעדר תוכנית כללית לחיסול החובות בחשבון הסכים הבנק להצעה באופן זמני.

ביום 1.3.05 נמשכו שיקים על ידי הנתבעת מהחשבון העסקי בסך 214,770 ₪. ההמחאות הוצגו לפרעון ביום 28.2.05 ובמועד זה יתרת החובה בחשבון העו"ש היתה בסך 1,761,417 ₪ (דפי החשבון צורפו כנספח יד' 1 ו- 2).

לדברי פרידיאן, יצר קשר טלפוני עם הנתבע 2 לברר האם בכוונתו להפקיד את סכומי השיקים שהוצגו לפרעון.

הנתבע 2 מסר לו כי הוא עומד להפקיד סך של 400,000 ₪.

בשעות הצהריים של יום 1.3.05 הופיע הנתבע 2 בסניף מלווה באדם נוסף בשם בריח ניסים והודיע כי לא תתבצע בפועל כל העברה. ולמעשה, מאז לא הוזרם כל כסף לחשבון.

בנסיבות אלו, התובע החזיר את השיקים וכן שיקים נוספים שהוצגו לפרעון ביום 2.3.05, דבר שהביא להגבלת החשבון.

29. עולה מן האמור, כי הנתבעת טוענת למסגרת אשראי בחשבון החח"ד בסך של 3,000,000 ₪ וזאת על סמך שיחה טלפונית מיום 5.2.04 בין פרידיאן לבין הנתבע 2.

הבנק מצידו טוען כי מסגרת האשראי בחשבון החח"ד עמדה על 1,550,000 ₪.

30. עיון בנספח 18 לתצהיר הנתבע 2 מראה, כי בתחילת שנת 2004 הגישה החברה "בקשה לביצוע שינוי והגדלת מסגרת בתמהיל האשראי והביטחונות...", בגדר בקשה זו הנתבעת ביקשה לאשר לה, בין היתר, משיכת יתר על סך 1,250,000 ש"ח, מסגרת ניכיונות על סך 750,000, הלוואה צמודה ל 4 שנים על סך 1,500,000 ש"ח, ועוד רכיבים כמפורט בעמ' 2 לנספח, ובסה"כ 3,650,000 ₪. כאשר אושר לחברה, כאמור, סך כולל של 3,092,000 ש"ח.

הנתבע 2 פירט בתצהירו כי ביום 5.2.04 שוחח איתו מר פרידאין טלפונית והודיע לו כי "למרות בקשת האשראי של החברה, הוא הצליח להביא לאישור לחברה להגדלת המסגרת לסך 3,092,000", בסיכומי הנתבעים מצוין כי הנתבע 2 הדגיש בתצהירו כי באותה שיחת טלפון, פרידיאן לא חילק את האובליגו לחלקים אלא קבע מסגרת כללית לחברה בסך 3,000,000 ש"ח.

31. מהבקשה שהוגשה, כמפורט לעיל, ניתן ללמוד כי הנתבעת ביקשה להגדיל לה את המסגרת הכללית בחשבון, קרי האובליגו, תוך התייחסות לרכיבים שונים. הבקשה האמורה, המלמדת בבירור כי הנתבע 2 ידע כי מסגרת משיכת היתר בחשבון הייתה שונה וקטנה מהאובליגו שהוא ביקש להגדיל.

בקשה זו אף איננה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים כי לא ידעו במשך השנים שקיים שוני בין מסגרת החח"ד למסגרת האשראי הכוללת.

גם מחקירתו הנגדית של הנתבע 2 עולה כי ידע היטב את ההבדל בין אובליגו כולל לבין מסגרת משיכת יתר (ר' עמ' 76 לפרוט' הדיון):

"ש:       מפנה לנספח 18, ביקשתם לאשר משיכת יותר 1.250 מיליון ₪, הלוואה 1.5 ₪. מפנה אני מבינה שיש כמה מסגרות מתוך מערך האובליגו.
ת:       נכון.
ש:       נאמר שהבנק מאשר מסגרת משיכה של 1.250 מיליון ₪ ואתה חרגת ממסגרת זאת, נכון שאתה צריך לשלם ריבית חריגה על ההפרש. אם הגעת למינוס 2 מיליון .
ת:       אם זה מאושר כמו פה ואני מעל המסגרת של 1.5 אני צריך לשלם ריבית שונה מהריבית של 1.250 ₪. מבחינת לכבד שיק או לא לכבד שיק המסגרת של האוביליגו.."


לא למותר לציין כי הנתבע 2 העיד כי נהג להתעדכן במצב חשבון הבנק של הנתבעת באופן יום יומי.

אף לא שוכנעתי כי פרידיאן מסר טלפונית לנתבע 2 כי מסגרת משיכת היתר הוגדלה ל-3,000,000 ₪. למעשה, אף הנתבע 2 נזהר בדבריו ומציין בתצהירו כי כאשר פרידיאן הודיע לו את גובה האשראי המאושר הוא לא חילק אותו לחלקים.

טענת הנתבעים אף אינה מתיישבת עם המפורט בדפי החשבון של הנתבעת בהם מצויין בתחתית "גבול א" 1,550,000 ₪.

הנתבעים מפנים בסיכומיהם, כראיה לטובתם, לגליון האשראי מיום 2/04. הנתבעים מציינים כי עולה מהגיליון כי המחוז אישר הלוואה בסך 1,400,000 ₪ ואילו פרידיאן לא ביצע זאת (הגליון צורף כנספח 6 לתצהיר הנתבע 2).

פרידיאן נחקר בענין ההלוואה והשיב כי הנתבעים לא הביאו את הבטוחה הנדרשת לצורך מתן הלוואה זו וכן טען כי לא היה מקום ליתן הלוואה לטווח ארוך כאשר הנתבעים הודיעו כי בכוונתם לעבור לבנק אחר.

הנתבעים טוענים, כי בהתאם לאישור המחוז לא נדרשו ליתן בטוחה מיוחדת.

יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שפער הבטחונות לא צומצם ולכן יש קושי בטענות הנתבעת כנגד אי אישור ההלוואה.

יש לציין כי בגליון האשראי מצויין כמשיכת יתר בחח"ד סך של 1,055,000 ₪. אך, צירוף הסכומים של סכום זה יחד עם ההלוואה בסך 1,400,000 ₪ איננו מביא לסה"כ מסגרות בסך 3,092,000₪ שאושרה. כמו כן, בגליון מצוין כי המסגרת הקודמת למשיכת יתר עמדה על 1,550,000 ₪.

בסיכומו של דבר, גליון האשראי האמור אינו תומך בטענת הנתבעים כי מסגרת האשראי בחשבון החח"ד עמדה על 3,000,000 ₪.


32. כמו כן, במכתב של הנתבעת אל הבנק מיום 19.12.04, תחת הכותרת "תוכנית הקטנת האובליגו ופער הבטחונות דצמבר 2004 עד אפריל 2005", נכתב כך:

" הבנק הבינלאומי, ח-ן 87611: תכנית הקטנת האובליגו ופער הבטחונות 4/05-12/04

הנחות יסוד:
א. הפקדת מזומן כנגד כל יציאה.
ב. ממ"דים קיימים בבנק.
ג. כיסוי החזרת שיק לקוח בתוך 3 י"ע.
.."



בהמשך המכתב פורט האופן בו יוקטן פער הבטחונות לאורך התקופה. הנתבע 2 לא הכחיש כי אכן סוכם כי כנגד כל שיק תהיה הפקדה במזומן.

33. הנתבעים מפנים לכך שבעבר הבנק איפשר חריגה מהמסגרת ולא החזיר שיקים. הבנק טוען כי גם אם איפשר זאת, אין בכך כדי לחייבו להעמיד לנתבעת אשראי נוסף.
לגבי העדר קיומה של חובה של הבנק להעמיד אשראי נוסף מפנה הבנק לע"א 6505/97 בוני הים התיכון נ' בנק הפועלים בע"מ פ"ד נג (1) 577
בכל הנוגע לטענה זו של הנתבעים, לא למותר לציין כי לפני הארוע של החזרת 42 השיקים, הוחזרו עוד בחודש 10/04 שני שיקים.
ישנה משמעות לכך שבמקרה קודם כבר הוחזרו שיקים לעניין הידיעה של הנתבעים. ר' י' עמית, חוק שיקים ללא כיסוי, התמש"א-1981 (הפרקליט מד 449 בעמ' 469):

" הערעורים במרביתם אינם נסמכים על סעיף 5 האמור, אלא על הטענה, כי נוצר הסכם חדש בעל-פה בין הלקוח לבין הבנק להגדלת מסגרת האשראי. הטענה השכיחה היא כי הבנק לא נהג לפי ההסכם החדש, שנתגבש בין הצדדים. התנהגות או נוהג של הצדדים עשויה ליצור חוזה או לשנות הוראותיו. כאשר מדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה, כי החוזה שונה על בסיס מוצק. לכן, להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח- להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. ניתן היה לצפות, כי אם סורבו מספר שיקים, ימחה בעל החשבון על כך בפני הבנק. העובדה, כי בעל החשבון "נזכר" רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו". (ההדגשה הוספה – א.ר.ב).


כמו כן, הנתבעים היו מודעים לכך שהבנק מוטרד מזה תקופה מפער הבטחונות והנתבעים אף הציעו פתרונות שונים לכך. שוכנעתי כי הנתבעים היו מודעים בשלב זה לכך שהבנק לא יסכים לכבד שיקים נוספים אלא אם יופקד כנגדם מזומן.
כמו כן, אין להתעלם ממהלך הדברים שבסופו הוחזרו השיקים.


34. בכל הנוגע למהלכים שקדמו להחזרת השיקים, אין מחלוקת כי הנתבעת משכה 42 שיקים. פרידיאן התקשר לנתבע 2 והנתבע 2 התחייב להפקיד סך של 400,000 ₪ באותו יום.
לטענת הנתבעים, הסכום של 400,000 ₪ הועבר מחשבונו של מר בריח אך בשל כשל טכני לא ניתן היה לקבל מבנק מסד אישור סופי על ביצוע העברה. הבנק מציין כי בסופו של דבר לא נכנס כל סכום נוסף לחשבון. בתצהירו של הנתבע 2 הוא מציין כי לאחר שנוכחו באינטרנט כי הבנק החזיר את השיקים, ביטל מר בריח את פקודת ההעברה והעביר את הכספים לחשבון אחר, לטובת הנתבעת.
אכן, ככל שההעברה כבר בוצעה ומדובר היה בקושי טכני להציג את האישור הסופי, ניתן היה לצפות כי העברה הייתה מופיעה למחרת בחשבון החברה.

הנתבעת עצמה טוענת, כי מר בריח ביטל את ההעברה והסכום הועבר על ידי בריח למחרת לחשבון אחר לטובתה. משמע, לא מדובר היה בהעברה בלתי חוזרת שכבר בוצעה.

לא למותר לציין כי מר בריח לא הובא לעדות על ידי הנתבעים.


35. סיכומו של דבר, אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי מסגרת האשראי בחשבון החח"ד עמדה על 3,000,000 ₪. אני מקבלת את טענת הבנק כי המסגרת בחשבון החח"ד עמדה על סך של 1,550,000 ₪. כמו כן, אני מקבלת את טענת הבנק כי הנתבעת התחייבה להפקיד סכומים במזומן כנגד השיקים ולא עשתה כן עובר למועד שבו הוצגו 42 השיקים לפרעון. לפיכך, הבנק היה רשאי שלא לכבד את 42 השיקים שניתנו שעה שהחשבון היה בחריגה. זאת, בפרט כאשר הנתבעים היו נתונים בפער בטחונות. כאמור, לא היה מדובר במקרה ראשון בו הבנק החזיר שיקים והנתבעים התחייבו להפקיד מזומן כנגד השיקים שינתנו על ידם.

יחד עם זאת, לא ניתן לסיים הדיון בענין זה מבלי לציין כי גם אם לא היתה בזמנו חובה חוקית על הבנק לעשות כן, מוטב היה שהבנק היה מנהל את ענייניו מול הנתבעת בכתב, משיב בצורה מסודרת, בכתב לבקשות שהוגשו ונמנע מעריכת סיכומים בעל פה. היתרונות של העלאת סיכומים בכתב ברורים ואין צורך לפרטם. מוטל על בנק להתנהל בצורה מסודרת ובפרט מוטב היה שהבנק היה מעלה על הכתב בצורה ברורה את הדרישות מצד הנתבעת וההסכמות, משעה שהתעוררו הבעיות שהובילו בסופו של דבר לביטול השיקים.


הטענה לנזק בשל הגבלת החשבון

36. הנתבעים מציינים בסיכומיהם כי הנתבע 2 הצהיר כי נגרמו לנתבעים נזקים בסך של 1,747,225 ₪ בשל הגבלת החשבון. הם מציינים כי הנתבע 2 כלל לא נחקר בחקירתו הנגדית לענין עדותו כי הנזקים נבעו מכך שהספקים סירבו מאותו רגע לתת לנתבעת הנחות ו/או אשראי ספקים ודרשו ממנה תשלום במזומן בלבד. הנתבעים אף מפנים לחוות דעתו של המומחה רו"ח אילן רביע שהוגשה מטעמם לענין כימות נזקי הנתבעת בשל הגבלת חשבון הבנק. כמו כן, הם מציינים כי הבנק לא הגיש חוות דעת מטעמו.

הבנק מכחיש את הנזקים הנטענים ואת אחריותו להם.
בסיכומי הבנק, אף נטען כנגד חוות הדעת של רו"ח אילן רביע. הבנק מפנה בסיכומיו לחקירתו הנגדית של רו"ח רביע (שתובא בהמשך) שם נשאל האם יתכן כי הירידה בפעילות החברה נגרמה כתוצאה מגורמים אחרים.


37. משעה שמצאתי שלא נפל פגם באי כיבוד השיקים על ידי הבנק, שהביא להגבלת חשבון הבנק של הנתבעת, אין מקום לקבל טענה לפיה הבנק אחראי כלפי הנתבעת בגין הנזקים שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מהגבלת החשבון.

לפיכך, אינני מקבלת את הטענה של הנתבעים לקיזוז בגין הנזקים הנטענים האמורים.

מעבר לנדרש, אציין כי יש ממש בטענות הבנק כי, בכל מקרה, הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי שלהם להגבלת חשבון הבנק של הנתבעת לא הוכחו כנדרש.

בכל הנוגע לשאלה מה היה הגורם לנזקים, רו"ח רביע נחקר והשיב לענין זה כך (ר' עמ' 66 ועמ' 67 לפרוט' הדיון:

"ש:       כשעשית השוואה בין התקופות שלפני הארוע וקבעת ירידה של 11%, האם ערכת ניתוח בדוחות לדעת ממה נבעה הירידה בתקופה הקודמת במחזור?
ת:       אין לי כלים לבדוק זאת.
  ש:       ולא ביקשת? לא חשבת שזה חשוב מניין נבעה הירידה הקודמת? 
ת:       לא.
ש:       תסכים איתי שלירידה במחזור יכולות להיות המון סיבות.
ת:       מסכים. הירידה היתה כ"כ משמעותית שברור שלא מדובר בירידה רגילה.         
כשאנו רואים ירידה בפועל של 50% ברור ויש מובהקות להפסד עצום.
ש:       תסכים איתי שההפסד הזה, לאו דווקא כולו קשור לארוע. יכולים להיות עוד ארועים שהיו שאינך יודע עליהם.
ת:       יכול להיות.
ש:       יכול להיות שהיו בעיות עם בנק נוסף שלא נתן להם אשראי?
ת:       הכל יכול להיות.
ש:       יכול להיות שהיו עוד חב' אחרות, חברות בנות?
ת:       אני הסתמכתי רק על הנתונים שציינתי."


לנוכח כל האמור, הטענה לנזק בגין הגבלת החשבון, דינה להידחות.


טענת הנתבעים לחיובי יתר בגין ריבית חריגה

38. הנתבעים טוענים שהחל מיום 5.2.04 חויבו בריבית חריגה בשל חריגה ממסגרת האשראי וזאת בסך כולל של 5,453 ₪ נכון ליום 30.6.05.

לטענת הנתבע 2, לא בדק את חיובי הריבית ולא הסתכל על מסגרת האשראי שהיתה רשומה בדפי החשבון.

הבנק טוען, כי מחומר הראיות בתיק עולה כי הנתבע 2 היה מעורב היטב בכל התנועות בחשבון הבנק אך לא העלה אף פעם טענה על חיובי ריביות יתר.

מאחר וטענת הנתבעים לענין גובה מסגרת האשראי בחשבון החח"ד נדחתה, ממילא הטענה לחיובי יתר בגין עצם החיוב בריבית חריגה המבוססת על הטענה כי מסגרת האשראי בחשבון החח"ד היתה גבוהה יותר, דינה להידחות.

טענות לענין חיובי יתר בריבית בחשבון השוטף ובעמלות שונות


39. הנתבעים טוענים, כי התברר להם כי הבנק חייב אותם ביתר בגין ריבית וכן בגין עמלות שונות וזאת בניגוד למוסכם בין הנתבע 2 לבין שני מנהלים קודמים של סניף הבנק.

הבנק מכחיש את הטענות לענין חיובי היתר. הבנק מציין כי דפי החשבון נשלחו לנתבעת באופן שוטף וכי לא הועלו כל טענות לענין זה בזמן אמת אלא רק לאחר שהוגשה התביעה.

אכן, המדובר בטענות המועלות בדיעבד ויש ליתן לכך משקל. יחד עם זאת, יש לבחון כל טענה לגופה. לפיכך הדיון יעשה בכל טענה בנפרד.

טענה לגבי חיוב יתר בריבית החובה בחשבון השוטף

40. הנתבעים טוענים כי סוכם עם מנהל הסניף שקדם לפרידיאן , מר יוסי לוי, כי שיעור ריבית החובה שיגבה הבנק מהחברה יהיה בשיעור של פריים פלוס 2% במקום פריים פלוס 3%.
הנתבעים מציינים כי הנתבע 2 לא נחקר לענין זה ומר יוסי לוי לא הובא לעדות מטעם הבנק, למרות שפרידיאן העיד כי מר לוי עודנו עובד הבנק.
בהתאם לחוו"ד של רו"ח גרינבאום הבנק המשיך לחייב את חשבון הבנק בשיעור ריבית חריגה של פריים פלוס 3% עד ליום 5.2.04 ולאחר מכן בריבית של פריים פלוס 2.75%. בהתאם לחישוב שנעשה על ידה (תחשיב מס' 4) נגרם לנתבעת כתוצאה מכך נזק בסך של 50,627 ₪ נכון ליום 31.5.06 שהינם 62,426 ₪ נכון ליום 28.2.10. הנתבעים מציינים בסיכומיהם כי הבנק לא הביא חוו"ד נגדית.

לנוכח האמור בתצהירו של הנתבע 2 ומאחר והבנק לא הביא כל עדות מטעמו בענין זה ואף לא הביא חוות דעת נגדית, מצאתי לקבל את טענת הנתבעים בענין זה.
לפיכך, יש להפחית את הסך של 50,627 ₪ נכון ליום 31.5.06 מסך החוב של הנתבעת לבנק.


טענה להנחה בעמלת ניכיון שיקים

41. לעניין ההנחה בעמלת ניכיון שיקים טוענים הנתבעים כי הנתבע 2 הסכים עם מר יוסי לוי במהלך שנת 2001 כי בעבור נכיון שיקים תזכה הנתבעת בעמלת ניכיון שיקים עדיפה של פריים פלוס 2%. בפועל, רק ביולי 2003 זכתה הנתבעת ליהנות מאותה עמלה עדיפה ופרט לכך לא היתה עקביות בחיוב הבנק את חשבון הנתבעת בגין עמלת נכיון שיקים.
בגין ראש נזק זה נגרם, לטענתו, לנתבעת נזק בסך של 9,722 ₪ נכון ליום 31.5.06 העומד על סך של 11,988 ₪ נכון ליום 28.2.10. זאת, בהתאם לחוות דעת רו"ח גרינבוים.
הבנק מודה כי ניתנה הנחה כזו אך לטענתו ההנחה ניתנה משנת 2003 ולא 2001 כטענת הנתבעים.
הבנק מציין כי משנת 2003 יש אישור לתעריף טבלה פחות 1%.

מאחר והבנק עצמו מודה שניתנה הנחה ולא הובא לעדות על ידו מנהל הסניף במועד הרלבנטי, למרות שלא היתה כל מניעה לעשות כן וכאשר הנתבע 2 הצהיר כי הוסכם על ההנחה בשנת 2001, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי יש להפחית את הסכום של 9,722 ₪ נכון ליום 31.5.06, מהחוב של הנתבעת לבנק.

טענה לאי מתן הנחה בגין עמלת הקצאת אשראי

42. לטענת הנתבעים, כמפורט בתצהירו של הנתבע 2, הוא סיכם בשנת 1999 עם מנהל הסניף דאז, מר יעקב אברמוב, כי הבנק יעניק לנתבעת הנחה בשיעור של 50% בנוגע לשיעור עמלת הקצאת אשראי באופן שבמקום לחייב את חשבון הבנק בעמלת הקצאת אשראי בשיעור של 1.5% התחייב הבנק לחייב את חשבון הבנק בעמלת הקצאת אשראי בשיעור של 0.75%. לטענת הנתבעים, בהתאם לתחשיב מס' 3 שערכה רו"ח גרינבוים בחוות דעתה, נגרם לנתבעת עקב כך נזק בסך של 63,739 ₪ (נכון ליום 31.5.06) כאשר הסכום משוערך ליום 28.2.10 עומד על סך של 78,500 ₪.

הנתבע 2 נחקר לענין זה וחזר על גרסתו (עמ' 85 לפרוט' הדיון).

לטענת הבנק, אין בסיס לטענה כי הוסכם על שיעור עמלות מופחת.

לנוכח עדותו של הנתבע 2 ומאחר והבנק לא הביא לעדות את מנהל הסניף במועד הרלבנטי, למרות שלא היתה כל מניעה לעשות כן, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי יש להפחית את הסכום האמור העומד על סך של 63,739 ₪ (נכון ליום 31.5.06) מהחוב של הנתבעת לבנק.


חיוב בגין תוספת סיכון - אי מתן אשראי בדמות הלוואת "בק טו בק":

43. הנתבעים טוענים, כי במשך השנים הועמדו על ידי הנתבעת בטחונות חסרי כל סיכון מבחינת הבנק. בסעיף 57 לתצהירו של הנתבע 2 פורט לגבי סכומי הכספים הנזילים שהיו בחשבונות הפרטיים ששימשו כבטחונות במשך השנים. לטענת הנתבעים, מאחר ובידי הבנק היו בטחונות נזילים, לא היתה כל הצדקה לכך שהוא יגבה מהנתבעת תוספת סיכון מקסימלית, כפי שגבה בפועל, משום שלגבי מימוש הביטחונות הנזילים וערבות צד ג' לא היה לבנק כל סיכון. מן הראוי היה שהבנק יעמיד הלוואות "בק טו בק" במרווח סביר של 1% במקום צריכת האשראי היקר שנעשתה בפועל, בעיקר במסגרת חשבון החח"ד. כך גם טוענים הנתבעים לנוכח קיומם של בטחונות נזילים בני"ע בשנים 2003-04.

הנתבע 2 הצהיר (סעיף 60 לתצהירו) כי בשנת 2001, עם כניסתו של מנהל הסניף הקודם, מר לוי לתפקידו, ביקש ממנו הנתבע 2 להעמיד לנתבעת הלוואות "בק-טו-בק" אך הוא סירב והסביר כי לא ניתן לתת הלוואות "בק-טו-בק" אל מול הבטחונות הנזילים שהעמידה הנתבעת.

הנתבעים מפנים לחוות הדעת של רו"ח גרינבוים שהוגשה מטעמם, בה מפורטות שלוש אופציות חלופיות לענין ההפרש בין עלות ההלוואות מסוג "בק-טו-בק" לבין עלות האשראי שצרכה הנתבעת בחשבון החח"ד. החלופות הן: סך של 394,402 ₪ לחלופין סך של 373,286 ₪ ולחלופין 408,363 ₪ והכל נכון ליום 31.5.06.

בסיכומי הנתבעים מפורט לגבי החובות המוטלות על הבנק. הנתבעים מציינים כי אינם חולקים על כך שהבנק אינו מחויב ליתן אשראי ללקוח, כאמור בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות. אך, לטענתם, משהחליט הבנק ליתן אשראי חובה עליו להתאים את סוג האשראי הניתן לסוג הבטוחות. הנתבעים מפנים לענין זה לחוות דעתו של המומחה מטעמם, מר שריר שהינו בנקאי לענין הנהוג בתחום הבנקאות בענין זה. על הבנק להציע ללקוח אפשרויות אשראי התואמות של צרכי הלקוח. מפנים אף לפסק הדין החלקי שניתן בת.א. (שלום ירושלים) 8974/05 שוורץ ואח' נ' בנק לאומי.

הנתבעים מציינים, כי למרות שהנתבע 2 הצהיר כי ביקש ממר לוי, מנהל הסניף הקודם, הלוואות "בק-טו-בק" ובקשתו נדחתה, לא הביא הבנק את מר לוי לעדות.

הנתבעים מציינים, כי בחקירתו הנגדית של המומחה רו"ח שריר הוא העיד כי גם במצב של חוסר בטחונות יש ליתן הלוואות "בק-טו-בק" כנגד האשראי הספציפי ה"צבוע" לעניין זה מול בטחונות נזילים.

44. הבנק טוען כי מדובר בטענות המועלות בדיעבד. לטענת הבנק, טענות של לקוחות לפיהן היה על בנק להעמיד אשראי זול יותר נדחו בפסיקה. כך בת.א. 19935/07 בש"א 17350/07 הבזאר של עידית בע"מ נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (פורסם במאגרים).
הבנק טוען כי מתן הלוואות מסוגים שונים נתון לשיקול דעתו והינו ענין הסכמי.
בסיכומי הבנק נכתב כי יש לדחות את חוות דעתו של מר שריר שאיננה מתיישבת עם החוק וההלכה לפיהן הבנק אינו מחויב ליתן אשראי או הלוואות מסוג מסוים.
לגופו של ענין, טוען הבנק כי המומחה לא יכול היה להסביר כיצד יש לשיטתו ליתן הלוואות "בק- טו- בק" ללקוח הנמצא בחסר בטחונות תמידי.
הבנק מציין בסיכומיו כי בסופו של יום נותר חוב עצום וכי עיון בבטחונות מלמד כי חלקם אינם בטחונות "נזילים" שניתן לממשם ב"לחיצת כפתור".

הבנק מציין כי היו פניות תקופתיות של הנתבעת לבנק לגבי מסגרת אשראי וריבית ולא הועלו טענות כנגד האשראי שניתן.

הבנק מציין בסיכומיו כי הנתבע 2 טוען כי פנה בשנת 2001 לבנק בבקשה לאשר לו הלוואת "בק טו בק" ובקשתו נדחתה. אך, לא צורף על ידו כל מסמך לענין זה. כן מציין הבנק כי אם סורב, לא הראה כי פנה מאז ובכל מקרה הבנק אינו מחויב ליתן לו אשראי כזה או אחר.





45. שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בפסיקה.
כפי שנקבע בפסיקה, על הבנק מוטלות חובות אמון כלפי הלקוח. נקבע בחוק ובפסיקה כי לא מוטלת על בנקים חובה ליתן אשראי.

ר' ת.א. 645/05 (מחוזי חיפה) אחים טופז יהלומים ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' מפי כב' השופט עמית סעיף 28:

"שיקולי הבנק אם להעניק אשראי או לחדשו, או לצמצם או להפסיק את האשראי שניתן ללקוח, הם שיקולים עסקיים טהורים שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי. שיקולים אלו יכולים להשתנות מעת לעת, בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון. הערכה זו מורכבת משיקולים רבים ומגוונים שהבנק משקלל: עברו העיסקי של הלקוח, תזרים המזומנים ו"המחזור" של העסק, הערכת מצבו של הלקוח בהווה והצפי באשר לעתיד, טיבו של העסק ומצב השוק הרלוונטי, גובה האשראי המבוקש, רצון לסייע ללקוח הנמצא בקשיים זמניים, גביית ריבית גבוהה יותר בגין חריגה ממסגרת אשראי, היקפם וטיבם של הביטחונות שהלקוח העמיד או יכול להעמיד לזכות הבנק וכיו"ב שיקולים- יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי" הפרקליט מד (1999) 449 עמ' 469. ברגיל, היקף התערבות בית המשפט בשיקול הדעת הבנקאי, אם "בזמן אמת" ואם בדיעבד, תהא על דרך הצמצום, ותיעשה כאשר הבנק פעל בניגוד בולט לדרך הבנקאית המקובלת ובהיעדר הגיון עסקי- בנקאי".


משעה שהבנק מחליט להעניק ללקוח אשראי מוטלת עליו חובה להביא בחשבון את טובת הלקוח. יחד עם זאת, מדובר בגופים מסחריים. בעניננו, הטענה הינה כי היה על הבנק לתת לנתבעת הלוואות בתנאים נוחים יותר מהאשראי שניתן לה בפועל. מדובר בטענה לפיה על בית המשפט להתערב בהסכמות החוזיות אליהן הגיעו הצדדים במשך השנים, בנוגע לתנאים המסחריים שנקבעו ביניהם. התערבות מסוג זה לא תעשה בנקל.

ר' פלאטו–שנער, דיני בנקאות, חובת האמון הבנקאית (2010) בעמ' 108:

" במקרים אחרים נפסק כי הבנק אינו אפוטרופוס של הלקוח, ולכן אין מוטלת עליו החובה לנקוט ביוזמתו פעולות שונות. כך, הבנק אינו חייב להגדיל ביוזמתו את מסגרת האשראי של הלקוח בתקופת אינפלציה, או להפחית ביוזמתו את תוספת הסיכון שהוא גובה מלקוח כאשר רמת הבטחונות של הלקוח עולה. בעניינים כאלה ודומיהם, חוסר המעש של הלקוח- אשר נוקט מדיניות של "שב ואל תעשה" ואינו טורח לפנות לבנק ולנהל עימו משא ומתן- יפעל לחובתו".


46. מעדותו של הנתבע 2 עולה כי התנהל משא ומתן לענין זה ונענה בשלילה לבקשתו לקבל הלוואות "בק-טו-בק" בגלל מערך הבטחונות. (ר' עדות של הנתבע 2 עמ' 85 לפרוט' הדיון):

"  ש:     אתה יכול להסביר לבית המשפט מה זה הלוואת בק טו בק?
ת:       זה הלוואה אם יש בטחונות נזילים שזה כסף פסיבי שאין בו סיכון של שיקים חוזרים, הייתי אמור לקבל הלוואת בק טו בק ממה שאני יודע דרך עדנאן, דרך מרים ודרך כל הצוות המסחרי, פעם הגעתי לפקדונות של 700-800 אלף ₪, אני צריך לקבל מהאובליגו הכללי אז על המיליון הזה אני לא צריך לשלם ריבית רצחנית.
ש:       ביקשת?
ת:       איך שיוסי לוי שהוא חבר טוב שלי, הלך למחוז וחזר להיות מנהל הבנק. הגשתי לו גיליון בסוף שנת 2000, הוא החליף את יעקב אברמוביץ ובתחילת 2001 ביקשתי ממנו שאני רוצה להגיש גיליון חדש, להגדיל מסגרות וביקשתי הלוואת בק טו בק.
ש:       ביקשת גם מאוחר יותר.
ת:       הוא אמר שלא נותנים בק טו בק במערך של בטחונות כאלה. חזרתי לעדנן ואמר שיפצו אותי בנכיונות או במקום אחר, בשכלול של הסך הכל. קיבלת הגדלת מסגרות בסך 300 אלף ₪ תצא לעבוד.
ש:       אף אחד לא נטלת בבנק הבינלאומי הלוואה כזו.
ת:       לא." (ההדגשה הוספה - א.ר.ב.).

זאת ועוד, יש לציין כי הנתבעת התנהלה במצב של חסר בבטחונות. מעיון בגליונות האשראי עולה שהקושי היה קיים גם בשנים הקודמות.

אף הנתבע 2 הודה בכך בחקירתו הנגדית. כך בעדותו (ר' עמ' 70 לפרוט' הדיון):


" ש:       אני אומרת לך שמתחילת שנות ה-2000 החשבון נוהל בחוסר בטחונות. אתה מסכים?
ת:       היה סיכום ונוהל עבודה ביני לבין הבנק, מנהליו שהתחלפו, ששיטת העבודה היא פרעון תשלומים, אנו מוציאים שיקים פעם אחת בסוף כל חודש, הבנק מכבד את כל השיקים, אנו עם חוסר בטחונות עד ל-15, עד הגבייה. תמיד היה לנו חוסר נקודתי עד ה-15 לחודש שאז כמעט היה מחוסל.
ש:       מפנה לנספח 5 לתצהירך, דף אובליגו נכון ליום 13.10.02: סך החוב 2.298,795 ₪. סה"כ העמדת בטחונות בהיקף של 1,765,000 ₪. נוסף אשראי סולו של 250,000 ₪. עדיין יש פער של מאות אלפים.
ת:       אני יודע לקרוא את דף האובליגו. אני בחוסר בטחונות של 262,000 ₪.
ש:       מפנה לדצמבר 2002, נספח 11 לתצהירך: אני רואה פער בבטחונות. מיד אחרי ה-15 שאותו ציינת.
ת:       החוסר הוא 107,000 ₪. החוסר הזה כולל ריבית לאותו יום. זו ריבית רעיונית.
ש:       ביום 10.06.03, נספח 5 לתצהירך, רואים שיש חוסר בבטחונות בערך 150,000 ₪.
ת:       נכון.
ש:       וכך עברתי על דפי האובליגו שצרפת, ב-2004 שוב חוסר בבטחונות של 180,000 ₪.
ת:       נכון.
ש:       כלומר, זה לא נקודתי, אלא לאורך כל השנים והחודשים רואים שיש חוסר בבטחונות.
ת:       החוסר הזה הוא לא שחסר 180,000 ₪. הסולו גם מכוסה פה".


אני מקבלת את טיעונו של הבנק כי מערכת השיקולים של הבנק, שעה שהינו מחליט האם להעניק הלוואה מסוג כזה או אחר, מושפעת ממצב הבטחונות הכולל. הרעיון שלפיו ניתן "לצבוע" את האשראי הניתן כנגד הביטחונות הנזילים אינו עולה בהכרח בקנה אחד עם מצב דברים בו מכלול האשראי המתבקש הינו גדול יותר ויש חוסר בבטחונות. לא בנקל יתערב בית המשפט בשיקולים מסוג זה של הבנק.

47. מעבר לכך, יש צורך לבחון מה התבקש על ידי הנתבעת במהלך השנים. הנתבע 2 מציין כי בשנת 2001 ביקש הלוואת "בק-טו-בק" ובקשתו נדחתה. הנתבע 2 לא טען כי שב ופנה בענין זה. הנתבע 2 אף העיד כי הגיש מדי שנה לבנק בקשות לעניין האשראי המבוקש.

ר' עדותו של הנתבע 2 בעמ' 74 לפרוט' הדיון:

 "ש:  ידעת שיש בעיה עם ריבית לטענתך ביקשת ריבית ונתנו לך פחות והבנק החליט בשבילך בניגוד למה שביקשת.
ת:       אני הייתי מגיש בקשה מסודרת וחתומה עם נתקבל מה אני מבקש בנושא מסגרות. לא הייתי מציין ריבית. הייתי מבקש ממנהל הבנק שהיה מעביר את הבקשה שלי למחוז כי הגליונות אשראי שלי לא היו מתנהלים בתוך הסניף אלא במחוז בגלל ההיקף, אם זה היה עם ציון או יוסי וביקשתי את הריבית הכי מתאימה והכי טובה והייתי סומך עליהם. היו חוזרים אליי אחרי שבוע, מזמינים אותי לדיון במחוז וקיבלתי מה שקיבלתי בנושא של המסגרות או מסגרת כוללת. אמר לי פריים מינוס אחד או פריים מינוס שתיים. הקצאת אשראי 50 אחוז הנחה וגם לגבי ממסרים והייתי ממשיך לעבוד רגיל.
ש:       תוכל להציג לי פניות כאלה שלך.
ת:       כל סוף שנה הייתי מגיש".


הנתבע 2 לא הציג את הבקשות. בחקירתו החוזרת הפנה לענין זה לרישומים בגליונות האשראי של הבנק שצורפו כנספחים 42-43 לתצהירו.
לא מצאתי כי הובאה בפני אינדיקציה ברורה לכך שהנתבעת ביקשה באופן מסודר במסגרת בקשותיה השנתיות לענין אשראי, הלוואות "בק-טו-בק" וכי עמדה על בקשתה לענין זה.

לנוכח כל האמור, הטענה לפיה הבנק אחראי כלפי הנתבעת בשל העובדה שלא העניק לה הלוואות בתנאים נוחים יותר, דינה להידחות.

הטענה בדבר נזק כלכלי עקיף
48. הנתבעים טוענים כי ככל שהבנק היה נוהג לפי ההסכמים, היה נותר בידי הנתבעת כסף מזומן והנתבעת היתה יכולה לקבל הנחת מזומן מהספקים שלה.
לטענת הנתבעים, החל מחילול השיקים בחשבון הבנק של הנתבעת בפברואר 2005 נאלצה הנתבעת לרכוש סחורה רק במזומן והורעו תנאי הרכישה מספקיה.
לטענת הנתבעים, בגין כך נגרם לנתבעת נזק בסך של 384,222 ₪ ולחלופין בסך 367,420 ₪ ולחלופין בסך 372,667 ₪ (כל הסכומים האמורים נכון ליום 31.5.06) והכל בהתאם לחישובים שפורטו בחוות דעתה של רו"ח גרינבאוים שהוגשה מטעמם.

49. לטענת הבנק, טענה זו של הנתבעים לא הוכחה. הנתבעים לא פירטו ולא הביאו כל אסמכתאות או עדויות לענין שיעור הנחות המזומן שיכלו לקבל.

הנתבעים לא צירפו דוחות כספיים או מאזנים שילמדו בדבר הרווחיות ויוכיחו כי היו מצבים בהם היה סיכוי ליתרות מזומנים, אם חיובי הריבית היו נמוכים יותר. כל שהוכח הוא שחבויות הנתבעת כלפי הבנק רק גדלו.

בכל הנוגע לחוות הדעת של רו"ח גרינבוים שהובאה לענין זה, בסיכומי הבנק מפרט הבנק מדוע לטענתו אין לקבל את הטבלאות השונות של רו"ח גרינבוים.

הבנק מציין בסיכומיו כי משעה שנפל פגם בחוות דעת חשבונאית יש בכך כדי להפיל את חוות הדעת כולה.

50. מאחר ומצאתי כי לא הוכח שהבנק נהג שלא כדין כאשר לא כיבד את השיקים, הרי שאין בסיס לקבל את הטענה כי הבנק אחראי לנזקים שנגרמו לנתבעת, לטענתה, כתוצאה מהגבלת חשבון הבנק שלה ובכלל זאת הטענה לאובדן הנחות מזומן מספקים.
מעבר לכך, הנתבעים לא הביאו עדים רלבנטיים לענין הנזקים הנטענים.

לפיכך, הטענה לענין נזק כלכלי עקיף דינה להידחות.

טענות לענין אחריות הנתבעים 2-3 כערבים לחוב הנתבעת לבנק

51. הנתבעים טוענים כי, בכל מקרה, אין לחייב את הנתבעים 2 ו-3 בחובות הנתבעת. בסעיף האחרון לסיכומי הנתבעים צויין לעניין זה כי הבנק הפר את הוראות המפקח על הבנקים מיום 22.7.92 מיום 15.1.95 ומ- 12/02 כאשר לא צירף כל הודעה מפורשת ומובלטת לענין היקף הערבות לחובות השונים של החברה ולחובותיה בעתיד.

בסיכומי התשובה מטעם הבנק מצויין, כי מכל הטיעונים שהועלו בבר"ל לענין אחריות הערבים, נותר בתצהיר הנתבע 2 משפט אחד לא ברור לפיו לא צורפה לכתב הערבות הודעה לענין היקף הערבות לחובות השונים של החברה ולחובותיה בעתיד. לטענת הבנק, אין חולק כי אין המדובר בערב יחיד וסעיף 26 לחוק הערבות איננו חל. הוכח כי הנתבע 2 היה מודע היטב למצב החשבון. הנתבעים לא טענו לענין החוב בחשבון החברה בעת החתימה על הערבות. לטענת הבנק, הערבות נחתמה במועד פתיחת החשבון, כאשר סביר כי טרם היה חוב בחשבון. כמו כן, אין בסיס לטענה כי יש בכך כדי להביא לבטלות הערבות.

52. לא הוכח בפני כי הבנק הפר את הוראות המפקח על הבנקים כפי שהיו בתוקף במועד הרלבנטי לחתימת הערבות. מעבר לכך, בהתאם להלכה ולחוק, במצבים שבהם ישנה הפרה של חובות גילוי מסוג זה, הערבים מופטרים מערבותם כדי הנזק שנגרם להם כתוצאה מהפרת החובה.
בכל מקרה, לא הוכח כי במקרה זה, נגרם לנתבעים 2 ו- 3 נזק כתוצאה מהפרה הנטענת. זאת, בפרט, כאשר הנתבע 2 היה מעורה היטב במצב החשבון של הנתבעת והנתבע 3 אף הוא בעל מניות בנתבעת ובהתאם למפורט בתצהירו של פרידיאן היה הנתבע 3 נוכח בחלק מהפגישות שהתקיימו שבהן לדבריו הובהר לנתבעים מצב החשבון (סעיף 11 לתצהירו). מתצהירו של הנתבע 2 שהוגש מטעם הנתבעים, עולה כי הנתבע 3 היה נוכח לכל הפחות בפגישה שהתקיימה עם פרידיאן ב- 12/03 (סעיף 6 לתצהירו של הנתבע 2). הנתבע 3 לא הגיש תצהיר.
לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי נגרם לתבעים 2 ו-3 נזק כתוצאה מההפרה הנטענת של חובת הגילוי במועד החתימה על הערבות, שנים קודם לכן.
לפיכך, הטענה לפיה אין לחייב את הנתבעים 2 ו-3 בחובות הנתבעת דינה להידחות.

53. בסיכומי הבנק צוין כי התקבלו סכומים שונים על חשבון החוב כמפורט בנספח לסיכומים בסך כולל של 277,674.55 ₪ והבנק ביקש לפרט את הסכומים שיש להפחית במסגרת פסיקתא שתוגש.
אכן, יש להפחית את הסכומים שהתקבלו על חשבון החוב.

54. סיכומו של דבר, על הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 869,445.92 ₪ (נכון ליום 8.9.05) בתוספת ריבית כמפורט בסעיף 10 (א) לכתב התביעה בהפחתת הסכומים הבאים:
הסכומים כפי שנקבעו בפסק הדין ובסה"כ בהפחתת סך של 124,088 ש"ח (נכון ליום 31.5.06). באופן שהסכום האמור יופחת מסכום החוב נכון ליום 1.7.05, לאחר שישוערך לאותו מועד.
כמו כן יופחתו הסכומים שהתקבלו אצל הבנק על חשבון החוב, בסך 277,674.55 ₪, באופן שהסכומים יופחתו מיתרת החוב וזאת החל מהמועד בו התקבלו אצל התובע.
כמו כן, ישלמו הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, לתובע את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו (אגרת משפט) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד שיעמוד, בנסיבות הענין, על סך של 45,000 ₪.



התובע יגיש פסיקתא לחתימה תוך 30 יום. ככל שלא תוגש הפסיקתא עם הסכמת הצד שכנגד לנוסח הפסיקתא, תישלח הבקשה לתגובת הצד שכנגד.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהמועד שבו הפסיקתא תחתם.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת לקוח בנק

  2. לקוח בנק מועדף

  3. עורך דין נגד בנק

  4. אי כדאיות כלכלית

  5. חוק הבנקאות רישוי

  6. תביעה נגד בנק יהב

  7. התיישנות תביעת בנק

  8. פקודת הבנקאות, 1941

  9. הצעת חוק בנק מח עצם

  10. תביעה נגד בנק איגוד

  11. תביעה נגד בנק לאומי

  12. התניית שירות בשירות

  13. העברה בנקאית בטלפון

  14. היתר עיסקא בנק לאומי

  15. חוק שירות לקוחות בנק

  16. סמכות המפקח על הבנקים

  17. חיוב כפול של לקוח בנק

  18. תביעה נגד בנק דיסקונט

  19. הברחת נכס משועבד לבנק

  20. תנאי מקפח בחוזה בנקאי

  21. סירוב בנק לפריסת חובות

  22. עורך דין לענייני בנקאות

  23. בקשת בנק לפסק דין חלקי

  24. עורך דין לענייני בנקים

  25. התיישנות תביעה נגד בנק

  26. התיישנות תביעה נגד בנק

  27. אחריות הבנק כלפי ערבים

  28. העברה בנקאית ע''י מתחזה

  29. דחיית טענת מרמה נגד בנק

  30. הודעת הבנק ללקוח באיחור

  31. מחיקת המילים למוטב בלבד

  32. מכתב הצהרת כוונות מהבנק

  33. אי מתן שירות בנקאי במועד

  34. עצימת עיניים מצד לקוח בנק

  35. תביעה נגד בנק ערבי ישראלי

  36. התניה פסולה של שירות בנקאי

  37. תביעת בנק נגד ערב של חברה

  38. מניעת מכירת רכב ע''י הבנק

  39. חוב לבנק על מסחר באופציות

  40. זכויות מוכר מול זכויות בנק

  41. העברה בנקאית ללא מסמך בכתב

  42. העברת עובדת בנק לתפקיד אחר

  43. תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק

  44. תקופת צינון למפקח על הבנקים

  45. חיוב הבנק (צד ג') בחוב הפסוק

  46. מימוש בטוחות - תביעה נגד בנק

  47. הלוואה חוץ בנקאית ללא הסכם בכתב

  48. בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

  49. איך מוכיחים התניית שירות בשירות

  50. הקפאת הרשאה לביצוע עסקאות מט''ח

  51. האם הבנק התנה קבלת שירות בשירות ?

  52. צו הבנקאות (אגרות), התשמ"ג-1983

  53. תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב

  54. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  55. תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

  56. הודעה בדבר מסירת פרטי זיהוי לבנק

  57. פיצוי מהבנק על דיווח ל-BDI על חוב

  58. תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

  59. תקלה באתר בנק לאומי - תביעת פיצויים

  60. עורכי דין המתמחים בתביעות נגד בנקים

  61. הודעה על מתן הוראות ניהול בנקאי תקין

  62. תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים

  63. צו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש"ל-1970

  64. בקשת מנהל מיוחד למימוש נכס משועבד לבנק

  65. הודעה על תיקון הוראות ניהול בנקאי תקין

  66. התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

  67. טען כי לא קיבל מהבנק התראה לפני מכתב ההגבלה

  68. לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד לקוח של בנק

  69. צו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000

  70. כללי הבנקאות (הביקורת הפנימית), התשנ"ג-1992

  71. נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

  72. חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969

  73. רכישת אופציות על מדד המעו''ף - תביעה נגד בנק

  74. הודעה על שינוי במועד תחולת הוראות ניהול בנקאי תקין

  75. טענו שהבנק הסתיר את המסמכים הרלבנטיים לשאלת ההתיישנות

  76. הוראות הבנקאות (הצגת דו"ח כספי שנתי ופרסומו), התשנ"ב-1991

  77. בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

  78. כללים חשבונאיים לחישוב נזילות חובה ונזילות בפועל של תאגידים בנקאיים

  79. תקנות מס הכנסה (הנחה ממס על פקדון במטבע ישראלי בתאגיד בנקאי), התשמ''א-1981

  80. כללי הבנקאות (רישוי) (הגדרת הון תאגיד בנקאי לענין סעיף 23א לחוק), התש"ן-1990

  81. צו הבנקאות (שירות ללקוח)(ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), התשס"ח-2008

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון