מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה של שרלטן: כללי סיפור פנטסטי התברר בפניי, סיפורו של שרלטן, שלא לומר מעבר לכך, שבאמתלא של יעוץ כלכלי שהתיימר לתת לנתבעים עץ להם כיצד להימלט מנושיהם, לא בהצלחה מרובה עליי לומר, וכשמונה שנים אחר שפסק כל קשר ביניהם הגיש נגדם תביעה בסך 2.6 מיליוני ₪, אף שאת חובם כלפיו הוא אמד בכ-6.5 מיליוני ₪. סיפור המעשה מתחיל בשנת 1998. אותה עת ניהלו בני משפחת חמאיסי (משפחת הנתבעים, והריהם אחים כולם) סופרמרקט ובית קליה (גם מאפיה היתה להם, אלא שזו אינה נוגעת לענייננו). אותה עת נקלעו עסקיהם לקשיים כלכליים. פלוני קישר בינם לבין סלמאן גאנם, בעליה של התובעת, והרוח החיה מאחוריה (להלן - גאנם). גאנם זה החליט, לאחר שפרש מעבודתו בבנק הפועלים, לעסוק במתן ייעוץ כלכלי. ומהו אותו יעוץ שבו ביקש גאנם לעסוק לעת פרישתו? ובכן כפי שבא הדבר לידי ביטוי מפיו, הוא ביקש לשווק עצמו כמי שיש בידו לסייע למי שנתבעו על ידי בנקים בחישובי ריבית, על מנת לחלצם מתביעת הבנק, וכיוצא בזה "סיוע" מפני נושים. אלא שלפי שהתברר במשפט, לא ניסיון היה לו ולא כישורים. לא שירותי יעוץ כלכלי הוא נתן להם, כי אם שירותי הימלטות מנושים. הוא עצמו היה מסובך בחובות בסכומי עתק, שהגיעו לידי ביצוע בלשכות הוצאה לפועל, עוד בטרם פגשו בו חמאיסי. במאמר מוסגר אציין, כי התייחסתי למעלה לתביעה כתביעתו של גאנם, אף שבעת הזו אין הוא התובע, כי אם החברה שבבעלותו/ניהולו. עת הוגשה התביעה צוינו בה גאנם והחברה כתובעים יחדיו. בשלב כלשהו נתקבלה בקשת הנתבעים, ובית המשפט (כב' השופט ה' ח'טיב, שטיפל בשעתו בתובענה) ציווה על כל אחד מן התובעים להפקיד סכום כסף להבטחת הוצאות הנתבעים אם תיכשל התביעה; פועל יוצא מכך בחר גאנם להימחק מן התביעה, על מנת להפחית מסכום ההפקדה. את התביעה אכנה, על כן, כתביעתו של גאנם, אף שפורמאלית אין הוא התובע. הוא היה, כאמור, הרוח החיה מאחורי החברה, ולמעשה את כל מעשיו הוא עשה כשהחברה משמשת לו כסות. ועוד באותו הקשר: לנתבעים אתייחס בהמשך כאל משפחת חמאיסי או האחים חמאיסי, משמע מקשה אחת, מטעמי נוחות ופשטות, אף שלא כל האחים נתבעו, ולא כולם חתומים על כלל המסמכים שעליהם סומך גאנם את תביעתו. 4. חמאיסי פנו, אפוא, לגאנם, בכדי שיסייע בידיהם להתמודד עם חובותיהם, אף שעד אז יכלו להם, אם כי לא בלי קושי. אלא שהסיוע היחיד שנתן גאנם לנתבעים היה במתן עצה כיצד להימלט מנושים, ולא כיצד להביא את עסקי המשפחה לידי שגשוג. בתוך כך הוא עץ להם לפנות לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים ביחס לחברה שבאמצעותה פעלו עד אז, ומשנכשל בניסיונו להגיע להסדר נושים עץ להם לזנוח את החברה ולהקים חברה אחרת, ומשגם דרך זו לא צלחה - עץ להם להקים חברה נוספת. 5. לכל אורך התקופה בת שלוש השנים (ואולי פחות מכך) הוציא גאנם מן הנתבעים למעלה ממיליון ₪, כשהוא מחתים אותם על הסכמים דרקוניים, בלא שהם מבינים כלל את משמעותם, והכל על מנת להבטיח את שכרו כביכול, שכר שאיננו מתיישב עם כל אמת מידה, אפילו היה השכר משתלם עבור שירותים ראויים, שירותים שכאמור לא ניתנו לנתבעים. ליטרת בשר זו, שכאמור עברה את גבול המיליון, כאשר עסקיהם של הנתבעים הולכים מדחי אל דחי בהנחייתו, לא סיפקה את גאנם, ובחלוף למעלה משבע שנים מאז נותקו היחסים ביניהם הגיש נגדם תביעה, כשהוא נסמך על ההסכמים עליהם החתימם (ובנוסף הסכם אחד שעליו לא חתמו), וביקש לחייבם בסכום של 2.6 מיליוני ₪. 6. הנתבעים התגוננו מפני התביעה, תחילה בטענה להתיישנות, ואחר כך לגופה של תביעה, כשהם טוענים כי הולכו שולל מן היום הראשון להתקשרות עם גאנם, שאף שהציג עצמו כמומחה לדבר, נתגלה כמי שאין לו כל ניסיון בתחום, ומכל מקום - השירותים שהתיימר להעניק - לא באמת ניתנו. במקום לשגשג הגיעו העסקים, כמו גם שלושה מבני המשפחה, כדי פשיטת רגל, לאחר ששילמו לגאנם מאות אלפי ₪. הם מבקשים לראות בהסכמים כבטלים, או לכל הפחות לבטלם משום נפסדותם, כשהם מונים בכתב הגנתם את כל העילות שבדיני החוזים (טעות, הטעיה, עושק, אי-חוקיות ועוד) ובדיני הנזיקין (מצג שווא רשלני ביחס למומחיותו של גאנם, רשלנות מקצועית בטיפול בעניינם ועוד). הם טוענים עוד, משמע לחילופין, כי ההסכמים בוטלו משום הפרתם בידי גאנם, וגם משום כך אין לתביעתו בסיס. הראיות 7. להוכחת תביעתו העיד גאנם לבדו (מטעם התביעה העיד גם בנו ריאן, כמו גם גב' נטי זינטי, אלא שעדותם זו ניתנה בעניין שולי לחלוטין. מסתבר, כי ריאן זה ניסה לדובב את מועין חמאיסי בשיחת טלפון שהוקלטה, על מנת שיאשר את דבר החוב לאביו, אלא שהדבר לא עלה יפה, וכל שניתן לראות מתמליל השיחה, כי נעשו נסיונות להביא לידי סיום הפרשה מחוץ לכתלי בית המשפט, כשכל שחמאיסי מוכנים לו, כי כל אחד ילך לדרכו, שכן בפיהם היו טענות כלפי גאנם. הגב' זנטי זומנה לעדות כעדה טכנית, ככל הנוגע לתמלול ההקלטה). 8. עדותו של גאנם היא, אפוא, בבחינת עדות יחידה של בעל דין, וככזו אין אני נכון להישען עליה על מנת לקבוע את העובדות. יתר על כן, עדותו לא נאמנה בעיניי. היא היתה חמחמקה ומתחכמת. לעיתים קרובות התפתל גאנם מעל הדוכן, והשיב תשובות מתחכמות, לעיתים מיתממות, כשהוא מסתתר מאחורי חברה כזו או אחרת מן הרבות שהקים. מכל מקום, בעדותו לא נתתי אמון, ואין אני נכון לקבוע על פיה ולו עובדה אחת, אלא אם באה לה תמיכה ממקור אחר. 9. לבד מעדותו נסמך גאנם על ההסכמים שנכרתו עם החברות של חמאיסי, כתבי ערבות ושאר מסמכים שהוא החתים את האחים חמאיסי. נוסף על כך הציג גאנם מסמכים, המעידים על חובותיהם כביכול של חמאיסי כלפיו. 10. העד המרכזי מטעם ההגנה היה מועין חמאיסי, שמתוך האחים חמאיסי היה בקשר ההדוק ביותר עם גאנם, ומכאן ידיעותיו. בכללו של דבר אוכל לומר, כי עדותו מקובלת עליי, אם כי גם הוא היטה קמעא את העובדות לטובת גירסתו, אם כי במידה שלא יכולה היתה להביאני לידי חוסר אמון בעדותו. עדותו נאמנה עליי, אפוא. 11. נוסף על כך העיד מטעם ההגנה רואה החשבון זוהיר וספיה, שבעת ההיא נתן שירותי ראיית חשבון לחברות של חמאיסי. עד אובייקטיבי זה, שאין לו כל עניין במשפט, העיד את אשר ידע, ככל שידע, ובמקומות אחדים תשמש לי עדותו לתמיכה בהוכחת סיפור המעשה, באשר היא נאמנה עליי. לבד מכך הובאו לעדות מטעם ההגנה עדים אחדים, שלא ראיתי בעדותם תמיכה בעלת משמעות בהוכחת סיפור המעשה (לבד מעדותה של גרפולוגית פנינה אריאלי, שהעידה על כך שגאנם חתם על חוזה בשם שני הצדדים לחוזה, כפי שאבהיר בהמשך). 12. בטרם אפנה לפרישת העובדות אציין עוד, כי את תביעתו הגיש גאנם שנים רבות לאחר שפסק הקשר עם חמאיסי. בעת שפעל גאנם עם חמאיסי - כל ניירת הנהלת החשבונות היתה ברשותו, וברשותו בלבד. בידי חמאיסי לא נותר כמעט דבר, העשוי לשמשם על מנת להתגונן מפניו. נוסף על כך, משך כל אותן שנים שבטרם הגשת תביעתו לא פנה גאנם לחמאיסי במכתב התראה כלשהו (לבד מן התקופה הסמוכה מאוד לניתוק הקשר). הגשת התביעה בשיהוי עצום (שעולה כדי התיישנות, ולכך אדרש בהמשך) גרמה בבירור נזק ראייתי לחמאיסי, מה גם שמלתכחילה היה מצבם הראייתי קלוקל, משום שמרבית המסמכים שעשויים היו לשמשם נמצאו אצל גאנם ולא ברשותם. על רקע הדברים הללו יש לראות את סיפור המעשה והוכחתו. העובדות 13. זהו סיפור המעשה, כפי שהוכח בפניי: 14. עד לשנת 1998 ניהלו בני משפחת חמאיסי את בתי העסק שלהם (סופרמרקט ובית קליה), תחילה באמצעות חברה בשם מוניר בע"מ, ומשנת 1997 באמצעות חברת חמאיסי (1997) בע"מ (נתבעת 5). העסקים לא ידעו קשיים כלכליים של ממש, אם כי לא שגשגו. כך ארע, שאף שהם חבו כספים לספקים באורח שוטף, לא נפתחו נגדם תיקי הוצאה לפועל, למעט אחד (ובו הם הגישו התנגדות, שלא נתחוור לי מה עלה בגורלה). את החובות השוטפים לספקים למיניהם עלה, מכל מקום, בידי חמאיסי לכסות, מתוך הכנסותיהם השוטפות. אלא שהחובות הלכו וטפחו, ומשפחת חמאיסי חשו "לחוצים", כלשונו של מועין חמאיסי בעדותו לפניי. 15. על רקע הדברים הללו, ומתוך רצון להתמודד עם המצב אליו נקלעו, נוצר הקשר עם גאנם. האחרון הציג עצמו בפני חמאיסי כיועץ כלכלי בעל ניסיון ומומחיות. הוא רכש את אמונם, ואלה הלכו אחר עצותיו. 16. ומה היתה עצתו של זה? ובכן גאנם עץ לחמאיסי לפנות לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים, על מנת שבתקופת ההקפאה הוא יעשה להסדיר את החוב לנושים. ביום 1.6.1998 נחתם בין חמאיסי לגאנם החוזה הראשון, ובו באה לידי ביטוי העצה הראשונה שנתן גאנם לחמאיסי, משמע הקפאת הליכים לחברה. ואמנם, הבקשה הוכנה והוגשה לבית המשפט, ובית המשפט ציווה (ביום 23.7.1998) על ההקפאה לתקופה של חצי שנה (עד יום 23.1.1999). אלא שבתום ששת החדשים הללו לא עלה בידי גאנם להגיע להסדר עם הנושים, ההליכים חודשו, וצרותיהם של חמאיסי החלו מתעצמים בהתאם. 17. עוד בטרם נסתיימה תקופת ההקפאה הבין, כנראה, גאנם, כי הסדר הנושים איננו עשוי לעלות יפה, ולכן עץ לחמאיסי לזנוח את חמאיסי (1997) בע"מ, ולנהל את בתי העסק תחת חברה אחרת, היא מ.מ. חמאיסי בע"מ. אגב חברה זו נחלקו גירסותיהם של גאנם וחמאיסי, כאשר גאנם טוען, כי החברה הוקמה שלא לפי עצתו, שכן נרשמה ביום 21.5.1998, משמע כשבוע לפני שנחתם ההסכם הראשון עמו, בעוד חמאיסי טוענים, כי החברה הוקמה לפי עצתו. מבין שתי הגירסאות הנני מבכר את גירסת חמאיסי. העובדה, כי החברה מ.מ. חמאיסי בע"מ נרשמה שבוע לפני החתימה על ההסכם מיום 1.6.1998 רק מחזקת אותי במסקנתי, שכן הקשר בין חמאיסי לגאנם לא החל ביום בו נחתם חוזה זה, כי אם קודם לכן, שאז עץ גאנם את עצותיו, ובתוכן ייסודה של החברה מ.מ. חמאיסי בע"מ, נוסף לפניה לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים. סמוך לאחר מכן נחתם החוזה הראשון, שלא נולד כי אם על מנת להבטיח את שכרו של גאנם, אף שהקשר בין גאנם לחמאיסי כבר נוצר קודם לכן. 18. גאנם עץ, אפוא, לחמאיסי לזנוח את החברה חמאיסי (1997) בע"מ, ולנהל מעתה את העסקים באמצעות מ.מ. חמאיסי בע"מ. הוא עשה כן, אף בטרם תמה תקופת ההקפאה. עצה זו שנתן גאנם עומדת בניגוד גמור לכוונות שהוצהרו בפני בית המשפט שהקפיא את ההליכים, ואת זאת עשה מי שמנסה לצייר עצמו היום כיועץ כלכלי. בעצתו זו הוא הראה שוב, כי כל שידע לעשות, הוא לייעץ כיצד לנוס מן הנושים, לאחר שנוכח כי הסדר הנושים איננו עשוי לסייע, כיוון שהנושים אינם נכונים לקבלו. 19. חמאיסי קיבלו את עצתו של גאנם, ואת עסקיהם החלו מנהלים באמצעות מ.מ. חמאיסי בע"מ. ביום 28.9.1998 החתים גאנם את חמאיסי על ההסכם השני, תוקפו לשנה אחת, ובו הוסדר השירות הפיננסי שהתחייב גאנם ליתן לחמאיסי. משנסתיים תוקפו של ההסכם בן השנה האחת נחתם הסכם נוסף, שהאריך בשנה נוספת את תוקפו של קודמו. 20. אלא שעסקיהם של חמאיסי לא זו בלבד שלא הבריאו בעקבות ההתקשרות עם גאנם, כי אם נסתבכו בחובות, שהלכו וטפחו. מכאן באה עצתו הבאה של גאנם, משמע לזנוח את מ.מ. חמאיסי בע"מ ולהקים תחתיה חברה בשם שיווק קפה אלמוכתר בע"מ (להלן - "אלמוכתר"), כשעתה נלוותה אליה עצה נוספת, לפיה גאנם עצמו יירשם כבעל מניותיה של החברה, ויהא מנהלה הרשום. הוא גם פתח חשבון לחברה, בסניף בו מתנהלים חשבונותיו האישיים, והיה לבעל זכות החתימה היחידי בחשבון, בדבר שסייע לו לעשות בכספי החברה כבשלו. 21. עצתו זו של גאנם, משמע לזנוח את מ.מ. חמאיסי ולפעול באמצעות אלמוכתר, נועדה על מנת שיוכלו חמאיסי לחמוק מנושיהם, זו היתה העצה שיכול היה ליתן להם, כיועצם האסטרטגי-פיננסי-כלכלי, שכן - כפי שהוא עצמו הסביר בעדותו - ספקים לא נכונים היו לעבוד עם משפחת חמאיסי. על כן הוא עצמו נטל את ההחזקה במניות ואת הניהול. אלא שבאותה נשימה הוא מסביר, כי הרישום כבעל מניות והניהול לא היו כי אם למראית עין בלבד, ועל מנת להבטיח את החוב שחבים לו חמאיסי על פי החוזים הקודמים. דברי הסבר אלה של גאנם מלמדים על טיבו של מומחה זה לייעוץ כלכלי, שכל ייעוצו נועד להדריך את לקוחותיו כיצד יימלטו מנושיהם או כיצד יפעלו על מנת שהנשייה לא תכשיל את פעילותם, ולשם כך הוא נכון היה גם ליטול עצמו את מניות החברה ואף את הניהול, אם כי למראית עין, משמע פיקטיבית, כפי שאף יועץ כלכלי סביר לא היה עושה. 22. יתר על כן, לא רק על מנת לחמוק מנושים עשה גאנם את המעשה, כי אם על מנת לעשות בחברה כבשלו, בלא הפרעה. כך יצא, שבעת ההיא, אף שלא ניהל בעצמו את אלמוכתר (עשו זאת בני משפחת חמאיסי בעצמם), חשבון הבנק היה בשליטתו הבלעדית, והוא עשה בשליטה זו שימוש לרעה, ולפי שהודה בעדותו - הוא משך כספים מחשבון החברה, והעבירם לחברה-התובעת, לעצמו ולאשתו. כאשר נשאל על המעשים הוא לא הבין כלל היכן הבעיה במעשיו, כאשר בכובעו כמנהל החברה הוא מושך מכספי החברה ומשלשלם לכיסו. הדבר מלמד על "מומחיותו" הכלכלית, מחד, ועל טיב התנהלותו מול משפחת חמאיסי, מאידך. הוא לא בחל במשיכת כספיהם, בלא שהם יודעים דבר וחצי דבר על המשיכות (שהגיעו כדי מאות אלפי ₪), אף ששימש כעין נאמן שלהם בניהול החברה. 23. פעולתו בשני כובעים הגיעה לשיא עזות המצח כאשר ביום 1.1.2000 הוא הכין חוזה בין התובעת לבין אלמוכתר, בו הובטח שכרו בשיעור של 120,000 דולר לשנה עבור היעוץ שייתן לאלמוכתר. ומיהו שחתם על החוזה? לא אחר מאשר גאנם, מצד אחד כמנהלה של התובעת, ומן הצד השני כמנהלה של אלמוכתר. על החוזה הוא לא יידע כמובן את חמאיסי, וממילא לא קיבל את הסכמתם, אף שהם הם המשלמים את השכר, שהרי החברה היתה שלהם, גם אם רישום המניות היה, למראית עין, בשמו של גאנם (הוכחת החתימה על ידי גאנם באה מתוך עדותו שלו, כמו גם מתוך עדותה של הגרפולוגית מטעם ההגנה, גב' אריאלי). 24. אמונם של חמאיסי בגאנם, שבתחילת הדרך היה עיוור ממש, הביאם לידי כך, שהלכו אחריו בכל אשר עץ להם. אמון זה הלך ודעך, נוכח תוצאותיהן העלובות של עצותיו, אלא שדווקא בשל הידרדרות עסקיהם הלכה התלות בגאנם וגדלה, וחמאיסי נאלצו ללכת עמו עוד, וכך נחתמו ההסכמים הנוגעים למ.מ. חמאיסי, כאשר לאורך כל הדרך משלמים חמאיסי לגאנם סכומי עתק, שעברו את מיליון השקלים במונחים של 1998-2000 רק לגירסת גאנם עצמו (הם עצמם טוענים כי שילמו אף יותר מכך, ועמדה זו סבירה בעיניי. אלא שמסמכים לא נותרו בידיהם, בין משום חלוף הזמן הרב עד הגשת התביעה, בין משום שרבים מן התשלומים נעשו במזומן, ובין משום שהמסמכים היו בשליטתו של גאנם). 25. האמון בגאנם נשבר באורח סופי בסוף שנת 2000, וביום 1.1.2001 הם נטלו ממנו בחזרה את מניותיה של חברת אלמוכתר. ביום 24.5.2001 הם העבירו את כל עסקי המשפחה לאחותם מנאל, לטענתם כנגד תשלום מלא ששילמה מנאל עבור נכסי העסק. משראה כך, פנה גאנם לחמאיסי במכתב, ובו טען בפניהם כי מעשה ההעברה למנאל "מנוגד לחוק". ביום 19.7.2001 נתקיימה פגישה בין גאנם למועין חמאיסי, ובה נאמר כי הצדדים יפנו לרו"ח זוהיר וספיה, שעד אז נתן שירותי ראיית חשבון לחברות חמאיסי, כי יערוך התחשבנות ביניהם. דו"ח שכזה הוכן ביום 20.11.2011 (ת/26), והחוב על פיו הגיע כדי 2 מיליוני ₪. 26. גאנם מבקש להסתמך על דו"ח זה על מנת להוכיח את החוב כלפיו. מאידך טען מועין חמאיסי, כי לא נתן ידו להכנת הדו"ח. נוכח הכחשה זו היית מצפה, כי גאנם יזמן את וספיה כעד מטעמו, בכדי שיתמוך בגירסתו. אלא שהוא לא עשה כן. אדרבא, חמאיסי הם שזימנו את וספיה לעדות מטעמם, ובעדותו (המהימנה בעיניי) הוא אישש את הגירסה שנתן חמאיסי לפניו. הוא סיפר, כי גאנם פנה אליו, טען כי חמאיסי נותרו חייבים לו כספים לאחר שנותק הקשר, הציג בפניו את ההסכמים, וביקשוֹ לערוך את חשבון המגיע לו על פיהם, וכך הוא עשה (ע' 85 לפרוטוקול). יוצא אפוא, אותו מסמך ת/26 איננו כי אם רישום שערך רו"ח וספיה לפי גירסתו של גאנם לבדו, ולכן אין בו כדי להוכיח את דבר קיומו של חוב כלשהו כלפיו. במסמך זה לא יוכל גאנם להיתמך, אפוא, בהוכחת תביעתו, גם לא בהדיפת הטענה להתיישנות תביעתו, ועל כך ארחיב בהמשך. 27. הדו"ח לא סייע, מכל מקום, והחוב הנטען לא שולם. היית מצפה, כי גאנם, שחייבים לו לגישתו למעלה משני מיליוני ₪, ימהר ויגיש תביעה נגד חמאיסי. אלא שהוא לא עשה כן. יתרה מזו, נראה כי בשנים שבאו אחר כך הוא לא פנה בכל דרישה לחמאיסי ולא טען כי הם חייבים לו כספים. חמאיסי היו בדעה, כי הקשר נותק באורח סופי, כאשר כל אחד הולך לדרכו. כאשר בשנת 2003 התחתן מועין, הוא זימן את גאנם לחתונתו, ללמדך על הילך הרוח ביחסים שבין השניים. 28. גאנם המתין עם תביעתו כשמונה שנים לאחר שהפסיק הקשר עם חברות חמאיסי, וביום 28.5.2008 הגיש את תביעתו. דיון 1: התיישנות 29. זהו, אפוא, סיפור המעשה. כאמור בפתח הדברים, הנתבעים התגוננו, בין היתר, בטענה להתיישנותה של התביעה. טענה זו מצאתיה טובה, ובעטיה לבדה יש לדחיית התביעה. על מנת להיווכח במסקנה זו אפרוש בתמצית את המערכת ההסכמית, עליה מבסס גאנם את תביעתו. בטרם אעשה כן אציין, כי תמוהה בעיניי הטענה שמעלה גאנם בסיכום טענותיו, כאילו הטענה להתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. הטענה בהחלט עלתה בשעתה, וכב' השופט ח'טיב דחה אותה, כיוון שלשם הכרעה בה צריך היה בהכרעה עובדתית. 30. החוזה הראשון בין חמאיסי לבין גאנם נחתם ביום 1.6.1998, ובגדרו התכוון גאנם להגיש לבית המשפט בקשה להקפאת הליכים לחברת חמאיסי (1997) בע"מ. בהסכם התחייבו חמאיסי לשלם לגאנם 10% מסכום הסדר הנושים (ומכאן ששכרו של גאנם, לפי גישתו, עומד על 543,000 ₪), וכן סך 350 ₪ ומע"מ לשעה, עד לתקרה של 10,000 ₪ ומע"מ לכל חודש. בתביעתו הוא דורש שכר עבור ששה חדשים בהם עוכבו ההליכים, כיוון שלשיטתו בכל אותם חודשים עבד למעלה מן התקרה הנ"ל, ומכאן שחובם של חמאיסי עומד על 60,000 ₪ עבור אותה תקופה. סך כל החוב שטוען לו גאנם עומד על 672,000 ₪, לפי החוזה. נוסף על כך הוא דורש סך 69,000 ₪, שלטענתו שילם לצדדים שלישיים במקום חמאיסי, וכך הוא מגיע לסכום כולל של 672,000 ₪. מסכום זה הוא מאשר, כי חמאיסי שילמו לו, לאורך אותה תקופה, סך 139,500 ₪. 31. עילת התביעה בקשר עם חוזה זה נולדה ביום בו נכרת החוזה (יוני 1998), או לאחר שהוגשה הבקשה להקפאת הליכים (יולי 1998), ככל הנוגע לשכר בשיעור של 10% מהסדר הנושים. המועד האחרון שניתן לומר על החלקים האחרים של התביעה כי נולדו, ככל שהיא נוגעת לחוזה זה, משמע לשכר בן 10,000 ₪ לכל חודש, ועוד החזר ההוצאות, הוא בתום ששת חדשי ההקפאה, משמע חודש ינואר 1999. כיוון שהתביעה הוגשה בחודש מאי 2008, חלק זה של התביעה, הנוגע לחוזה מיום 1.6.1998, התיישן ולכן ויש לדחותו. 32. החוזה השני נחתם ביום 28.9.1998, בקשר עם מ.מ. חמאיסי בע"מ (שהוקמה לפי עצת גאנם). תקופת תוקפו של ההסכם נקבעה לשנה אחת. על פי החוזה התחייבו חמאיסי לשלם לגאנם שכר בגובה של 63,156 דולר ב-12 תשלומים חודשיים שווים. נהיר, אפוא, כי עילת התביעה לפי חוזה זה נולדה לכל היותר ביום 27.9.1999, ולכן אף היא התיישנה. 33. החוזה הנוסף שנחתם בקשר עם מ.מ. חמאיסי בע"מ האריך את תוקפו של קודמו בשנה נוספת, ובו נכללה התחייבות חמאיסי לשלם לגאנם שכר שנתי של 60,000 דולר ב-12 תשלומים חודשיים. גם חלק זה של התביעה התיישן, כיוון שעילתו נולדה, לכל המאוחר, בחודש ספטמבר 2000, כשמונה שנים עובר להגשת התביעה. 34. נוסף על השכר שלפי שני ההסכמים הללו הנוגעים למ.מ. חמאיסי בע"מ תבע גאנם סך 732,579 ₪, שלטענתו שילם במקום חמאיסי לצדדים שלישיים. אף אם אניח, לשם הדיון, כי סכומים אלה באמת שולמו, התשלום נעשה בתקופה המדוברת, משמע עילת התביעה ביחס אליהם נולדה לכל המאוחר בתום השנתיים בהם עמדו ההסכמים בתוקפם (קרי לכל המאוחר בספטמבר 2000), ולכן גם חלק זה של התביעה התיישן. 35. החוזה הבא הוא זה שנחתם בקשר לחברת אלמוכתר (שם חתם, כזכור, גאנם בשמו ובשם אלמוכתר). אפילו אניח, לשם הדיון, כי לחוזה זה תוקף כלשהו, הרי שהוא נחתם ביום 1.1.2000 לתקופה של שנה אחת, ובו התחייבו חמאיסי לשלם לגאנם סך 120,000 דולר ב-12 תשלומים חודשיים. חלק זה של התביעה התיישן אף הוא, כיוון שהמועד האחרון בו ניתן לומר כי נולדה עילת התביעה הוא יום 1.1.2001, משמע כשבע שנים וחצי קודם להגשת התביעה. 36. גאנם טען עוד בתביעתו, כי החוזה הוארך "אוטומטית" כלשונו לשנה נוספת (משמע מיום 1.1.2001 ועד 1.1.2002), ובגינה הוא תובע 120,000 דולר נוספים. הארכה אוטומטית שכזו לא יכולתי לראות מן הראיות, והטענה נותרה טענה בעלמא. יתר על כן, ביום 1.1.2001 העביר גאנם לחמאיסי את המניות בהן החזיק בחברת אלמוכתר. העברה זו היתה הפעולה האחרונה שהוא ביצע עבור חמאיסי, זאת אישר גאנם בעדותו (ע' 44 לפרוטוקול). ואם כך הוא, לא זו בלבד שהטענה בדבר הארכה אוטומטית של החוזה (קרי בשנה נוספת המתחילה ביום 1.1.2001) לא נתבססה, כי אם גם שירותים לא ניתנו עבור כל אותה שנה. יתר על כן, חודשים אחדים אחר כך, משמע ביום 24.5.2001, עשו חמאיסי מעשה, שלשיטת גאנם הוא המועד (האחרון האפשרי) בו נותק הקשר עמם. על כן, אפילו הייתי מקבל (ואינני מקבל) כי החוזה הוארך "אוטומטית", הרי שהמועד האחרון ללידת עילת התביעה היה ביום 24.5.2001, אלא שהתביעה הוגשה ביום 28.5.2008, משמע התביעה התיישנה גם בחלק זה שלה. 37. גם ביחס לתשלומים שטוען גאנם כי שילם במקום חמאיסי לצדדים שלישיים בתקופה זו (סכומים העומדים לטענתו על 416,587 ₪ ועוד 150,000 ₪) חלה התיישנות, באשר סכומים אלה שולמו (אילו קיבלתי את עדותו של גאנם) במהלך אותה תקופה, משמע לפני ינואר 2001, הרבה יותר משבע שנים טרם הגשת התביעה. 38. יוצא אפוא, מלוא כל החוב שטוען לו גאנם בתביעתו - התיישן. 39. גאנם ביקש להתגונן מפני טענת ההתיישנות (בכתב תשובה שהגיש) בטענות מטענות שונות. אף לא אחת מהן קיבלתי. 40. גאנם טען, כי העברת הנכסים מחברת אלמוכתר למנאל חמאיסי היתה בבחינת העברת מרמה, ולכן ממועד זה נולדה עילת התביעה ולא קודם לכן (במאמר מוסגר אציין, כי את מניין השנים אין הוא מונה מיום 24.5.2001, שאז נעשתה אותה "העברת מרמה", כי אם מיום 29.5.2001, שאז נעשתה, במסגרת ההעברה, גם העברת הקופה לשמה של מנאל). ובכן לבד מכך, שאינני מקבל את הטענה לגופה, משמע אין מדובר בהעברת מרמה, הרי שלא מעשה זה הוא שהוליד את עילת התביעה. התביעה נשענת על טענה להפרת החוזים להם טוען גאנם, ולכל היותר - עשיית עושר ולא במשפט (בין ביחס לעבודה שביצע, ואת שכרו הראוי הוא מבקש, ובין ביחס לתשלומים, שלטענתו שילם במקום חמאיסי לצדדים שלישיים). הטענה בדבר הברחת נכסים אינה יוצרת עילת תביעה לגאנם. אפילו היה נעשה המעשה על מנת להדיר את רגליו של גאנם מן הנכסים שבעסקי חמאיסי, הרי שבכך אין יותר מאשר ניסיון להתחמק מן הנושה-גאנם, ובכך אין כדי להוליד עילה נפרדת. החוב, לשיטת גאנם עצמו, נולד קודם לכן, ומעשה ההברחה לא היה כי אם ניסיון לחמוק מחוב שכבר היה קיים (לשיטת גאנם). 41. לגופו של מעשה אציין, כי אין בליבי על חמאיסי כי כך עשו. אפילו הייתי מקבל, כי העברת הנכסים לאחותם מנאל נעשתה לשם הברחת נכסיהם מגאנם, את המעשה הם עשו כתלמידיו הנאמנים, שהרי הוא שלימדם כי כך חומקים מנושים, משמע על ידי העברת נכסים מחברה לחברה, מאיש לאיש, וכך הם עשו. לעיצומו של מעשה העברה, בין אם מנאל שילמה תשלום אמת עבור הנכסים ובין אם לאו, אין זה מעניינו של גאנם, ודאי אין בכך כדי להשליך על התיישנותה של תביעתו. 42. גאנם ביקש להיבנות עוד מסיכום פגישה מיום 19.7.2001 (נספח טו לתביעה), בה סוכם כי רו"ח וספיה יערוך התחשבנות בין הצדדים, ורו"ח וספיה הכין, כמתואר מעלה, דו"ח המצביע על חוב בשיעור של כשני מיליוני ₪. אלא שמסמך זה איננו עשוי לסייע בידי גאנם, כיוון שאין הוא מפסיק את מרוץ ההתיישנות. מסמך זה הוא ככל ניסיון של שני יריבים להסדיר חוב, שנולד שנים קודם לכן, על ידי פניה לצד שלישי שיערוך התחשבנות. הדו"ח עצמו איננו מסמך מוסכם, כי אם פרי עטו של רו"ח וספיה, שלפי שהבהרתי לעיל - הוכן לפי הגירסה שהציג גאנם בפני וספיה, בלא שנשמעו טענות חמאיסי כלל. מטעם זה לא יכולים הן המסמך מיום 19.7.2001 או הדו"ח שהכין וספיה להוות הודאה בחוב, העשוי - לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 - להפסיק את מרוץ ההתיישנות. במסמכים אלה אין כל הודאה בחוב, כי אם, לכל היותר, היענות לניסיון ליישב סכסוך, בלא כל הודאה לצידה של היענות זו. 43. גאנם טען עוד לתרמית או הונאה מצד חמאיסי, כזו העשויה לעצור את מרוץ ההתיישנות. טענה זו, לבד משנטענה בעלמא, לא ידעתי על מה היא נסמכת. שוב עליי לחזור על שציינתי לעיל, עילת התביעה הינה חוזית, ולכל היותר עילה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט, והיא נולדה שנים קודם להעברת הנכסים למנאל. 44. הטענה כאילו נעלמו מעיניו של גאנם העובדות המהוות את עילות התביעה טוב היה לה שלא תיטען משנטענה. כל המסמכים נמצאו בידיו, ובידיו בלבד, כך מסתבר היום, והוא ידע היטב להציגם בתביעתו, שהוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. הברחת הנכסים לה טוען גאנם לא יכולה היתה למנוע ממנו להגיש את תביעתו, אפילו היה בטענה ממש, וכאמור אין בה דבר. 45. לבסוף, לא הבינותי על מה נסמך גאנם בטענתו, לפיה חמאיסי הודו בחובם כלפיו בתוך שבע שנות ההתיישנות. טענה זו לא רק שלא הוכחה במשפט, כי אם במקרים הבודדים שפנה לחמאיסי, הם התכחשו לחוב ואף טענו כי הוא שחייב להם, הן משום שגרם להם נזק בפעולותיו, והן משום ששילמו לו ביתר. 46. סיכומו של פרק - תביעת גאנם התיישנה כולה, ודינה להידחות ולו מטעם זה. למעלה מן הדרוש אמשיך, בכל זאת, ואבחן את טיבה של התביעה, כשאני מניח, לשם הדיון, כי לא התיישנה. דיון 2: התביעה 47. את התייחסותי לתביעה גופה בחרתי לפתוח ב"מומחיותו" של גאנם, שהרי בבסיס תביעתו עומדים חוזים למתן שירותים שהתחייב ליתן לחמאיסי. 48. ובכן גאנם, האוחז בתארים במתמטיקה, כלכלה ומינהל עסקים, עבד עד לשנת 1988 בבנק הפועלים. הוא טוען, כי עבד בתפקידים בכירים בבנק, אלא שאת טענתו זו לא תמך בכל ראיה שהיא, כפי שלא הניח לפניי מכתב המלצה או דבר דומה. על כן אין לי לומר דבר על מומחיותו, ככל שהיא נובעת מעבודתו בבנק. 49. כאשר פגש לראשונה בבני משפחת חמאיסי הציג עצמו גאנם כמומחה בעל שם בכלכלה, המייעץ לגופים עסקיים שנקלעו לקשיים, כיצד יעלו על דרך המלך. מה שנתגלה בפועל היה רחוק מהצגת דברים זו. מסתבר, כי לאחר שפרש גאנם מעבודתו בבנק, הוא תר אחר עיסוק, וניסה לשווק עצמו כמי שיש בידו לסייע לחייבים בתביעות שהופנו נגדם על ידי בנקים, על ידי חישובי ריבית וכדומה. כך העיד, למשל, רו"ח וספיה, שסיפר כיצד פנה אליו גאנם וביקש ממנו לשדכו ללקוחותיו שנתבעו בידי בנקים (ע' 83 לפרוטוקול). לא יועץ כלכלי אסטרטגי היה גאנם, אפוא, ולא מי שביקש לסייע למי שנקלעו לקשיים, לצאת מן הצרה אליה נקלעו. 50. כזכור, ההתקשרות הראשונה בין גאנם לבין חמאיסי באה על רקע הקשיים אליהם נקלעו חמאיסי, שאף שעד אז עמדו בהתחייבויותיהם - התקשו להתמודד עם החובות שטפחו, וביקשו סיוע על מנת להבריא את עסקיהם. וכאן באה, כמתואר מעלה, עצתו הראשונה של גאנם, שלא היה בה כי אם עצה כיצד לעכב הליכי הוצאה לפועל אפשריים כנגד חמאיסי (כאמור - עד אז לא נפתחו נגדם הליכי הוצל"פ, למעט אחד). זו היתה הסנונית הראשונה, שהצביעה על כישוריו של גאנם, שהסתכמו בעצות כיצד לחמוק מנושים, כשהעצה הראשונה היתה, כאמור, לעכב ההליכים, בחינת דחיית הקץ, שבית המשפט ההין לדחותו רק בחצי שנה של הקפאת הליכים. 51. גאנם הכין, אפוא, עבור חמאיסי בקשה להקפאת הליכים, וניסה להגיע להסדר נושים. ניסיון של ממש, ודאי מוצלח, בהתמודדות עם נושים במסגרת של הקפאת הליכים, לא היה לו עד אז. מתוך חקירתו הנגדית למדנו, כי עד שהכיר את חמאיסי הוא טיפל בשני הסדרי נושים (לשני לקוחות), ושניהם נחלו כישלון חרוץ, והעסקים בהם טיפל קרסו (עדות גאנם, ע' 31 לפרוטוקול). 52. אגב כך אציין, כי פעולותיו של גאנם, כבר בשלב הראשון להתקשרות עם חמאיסי, הסתכמו בתיווך בין עורכי דין ורואי חשבון לבין משפחת חמאיסי, כאשר קשר ישיר בין חמאיסי לבין בעלי מקצוע אלה לא נוצר, כי אם דרכו. בעלי מקצוע אלה הם שעשו את הפעולות הצריכות לשם הכנת הבקשה להקפאת הליכים למשל. לשם כך גבה גאנם מחמאיסי כספים בסכומי עתק והעבירם לידי עורכי דין, לא לפני שניכה חלק ניכר לכיסו. התיווך לעורכי דין המשיך לכל אורך ההתקשרות, כאשר בתוך כך מקשר גאנם את חמאיסי עם לפחות שני עורכי דין, שבינתיים הוצאו מן הלישכה, ללמדך על טיב השירות שנתן גאנם לחמאיסי. 53. איננו מבקש להיתלות במבחן התוצאה (העגומה), על מנת לבחון את השירות שהעניק גאנם, שהרי ההצלחה תלויה בגורמים רבים, חלקם אינם תלויים בו. חשוב לראות, כי כאשר הציג עצמו לראשונה בפני חמאיסי כמומחה בעל שם לא היו בידו כי אם שני ניסיונות כושלים להגיע להסדר נושים, ולכך מיתוסף הכישלון להגיע להסדר בעניינם שלהם. על כך אוסיף, כי גאנם לא הראה אילו פעולות עשה על מנת לקדם את הסדר הנושים, על מנת שיצלח. הוא לא יכול היה להסביר מדוע כשל ההסדר שהציע, וממילא לא הסביר מדוע היה ההסדר בעל סיכויים מלכתחילה. הוא לא הביא כל ראיה למעשים שעשה במהלך כל אותם ששת חודשי הקפאת ההליכים לשם קידום ההסדר. נראה בעיניי, כי את ההצלחה הוא ראה בעצם דחיית הקץ בחצי שנה, ולשם כך הוא מבקש שכר, המגיע - במונחים של שנת 1998 - כדי 672,000 ₪, סכום פנטסטי עבור הגשת בקשה להקפאת הליכים לסופרמרקט ובית קליה, שני בתי עסק קטנים, שעד שנפגשו עם גאנם פעלו בלא שיוגשו נגדם כי אם תיקי הוצל"פ, למעט אחד. 54. מומחיותו של גאנם הלכה ונתחוורה עוד בהמשך, כאשר בטרם נסתיימה תקופת ההקפאה הוא עץ לחמאיסי להעביר את ניהול העסק לחברה מ.מ. חמאיסי בע"מ. כבר ציינתי, כי מעשה זה מצביע על העצה הקלוקלת של גאנם, ההולכת מאחורי גבו של בית המשפט שציווה על ההקפאה. למעלה מכך היא מצביעה על מומחיותו של גאנם, לא מומחה לכלכלה, כי אם מומחה להתחמקות מנושים, אותם נושים עמם הוא ביקש להגיע להסדר, לפי שהציג בפני בית המשפט. זה היה טיב הייעוץ שנתן גאנם לחמאיסי, ובגינו הוא תובע מיליוני ₪. 55. על מומחיותו של גאנם ניתן ללמוד גם מן הדברים שהוא עצמו מביא, בין בתביעתו ובין בעדותו. הוא מציג עצמו כיועץ, אלא שבאותה אבחה הוא טוען, כי שילם מכיסו כספים. איזהו היועץ, המשלם כספים בסכומי עתק (לגירסתו) במקום לקוחותיו, משמע לנושיהם? את הסאה הוא הגדיש כאשר הוקמה אלמוכתר, שאז נטל על עצמו את האחיזה במניות החברה, ואת ניהולה. ככזה הוא ערב לחובות החברה כלפי צדדים שלישיים, ובהם ספקים ובנקים. הלזה ייקרא יועץ כלכלי-אסטרטגי? יתר על כן, מתוך עדותו, כמו גם מתוך ההסכם שניסח הוא עצמו, עולה כי החזקת המניות והניהול לא היתה כי אם מעשה פיקטיבי, משמע על מנת לחמוק מנושים של משפחת חמאיסי. ושוב אנו חוזרים למומחיותו של גאנם במתן עצות להתחמקות מנושים, גם במחיר של הצגת מצג שווא כלפי חוץ. 56. על כל אלה מיתוספת בורותו של גאנם, שלא יכולה שתהיה אצל יועץ כלכלי, בורות שנתגלתה בנקודות שונות בעדותו לפניי. לשם ההמחשה אזכיר, כי כאשר נשאל מדוע לא הוציא חשבוניות מס עבור השירות שנתן לחמאיסי הוא טען, כי אין מוציאים חשבונית כי אם כנגד תשלום בפועל, אמירה המנוגדת לדיני המס, וכל המצוי בתחום, לא כל שכן יועץ כלכלי, צריך שיידע זאת. 57. על טיבו של המומחה גאנם ניתן לעמוד גם מכך, שבטרם התקשר עם חמאיסי כבר היה חייב כספים שהגיעו למיליוני ש"ח, והתנהלו בלשכות הוצאה לפועל, חובות שהמשיכו גם במהלך ההתקשרות עם חמאיסי ואחריה. אחד ההליכים הביא לידי מימוש נכס מקרקעין שלו על ידי בנק כלשהו. נוסף על כך למדנו מפיו של רו"ח וספיה (ע' 84 לעדותו), כי גאנם עץ לחברות ולאנשים נוספים, לאחר שניתק הקשר עם חמאיסי, וגם עצות אלה כשלו, והחברות נסגרו ותחתיהן נפתחו חדשות (כמיטב העצה כיצד להימלט מנושים), כגון מרכז אשתר ליין בע"מ, מסגריית ריינה, נסאר עראבה בע"מ ו-ג.ע. עתאמלה. כל אלה לא רק שלא נתאוששו מקשיהן בעקבות עצותיו של גאנם, כי אם נותרו שקועות עמוק בבוץ. אגב גם לחברות אלו תיווך גאנם אותם עורכי דין, כפי שעשה עם חמאיסי, דבר שלא הוליך כי אם להוצאת כספים מן החברות, אך לא להבראתן. 58. לבד מעצות כיצד לחמוק מנושים, ותיווך לעורכי דין במסגרת המאבק מול הנושים, כל שנתן גאנם לחמאיסי הוא הנהלת חשבונות שהתנהלה במשרדו, על כך העיד רו"ח וספיה (ע' 83 לפרוטוקול), ועדותו נאמנה עליי. עבור אלה הוא דורש סכומי כסף, שבעת ההיא הגיעו, לפי חשבונו, כדי 6.5 מיליוני ₪. נפסדות החוזים 59. כפי שציינתי לא אחת, גאנם רכש את אמונם של חמאיסי, לאחר שהציג עצמו כפי שהציג, וכאשר אלו היו מצויים במצוקה כלכלית. בתחילת הדרך הם ראו בו לא פחות ממושיע. הוא עץ להם את שעץ, והם קיבלו את עצותיו, ועשו כל שציווה. בתוך כך החתימם על מסמכים לרוב, כגון מסמכים הנוגעים לבקשה להקפאת הליכים. בין מסמכים אלו היו גם אותם חוזים שנזכרו מעלה, לפיהם הוא התחייב ליתן שירותים, כנגד תשלום סכומי עתק. 60. לפי ראות עיניי, חמאיסי חתמו על חוזים אלה, כמו גם על ערבויות ושאר מסמכים שהניח לפניהם חמאיסי, בלא שהבינו את פשרם. אינני מעלה על דעתי, כי חמאיסי היו מסכימים באמת לשלם לגאנם סך 672,000 ₪ עבור הכנת בקשה להקפאת הליכים. אילו ידעו כי זהו התשלום שישלמו, היו פורעים באמצעות סכום זה את חובותיהם, ולא משלמים אותו לגאנם. בסכומים פנטסטיים הצטיינו גם החוזים שבאו אחריו, כאשר השכר שציין גאנם בחוזים הלך וטפח. אם בחוזה הראשון הועיד לעצמו גאנם שכר חודשי של עד 10,000 ₪, בחוזים שבאו אחר כך הוא ציין שכר בסך של 60,000 דולר לשנה (בחוזה עם מ.מ. חמאיסי בע"מ), ואחר כך 120,000 דולר (בחוזה עם אלמוכתר שחתם בינו לבין עצמו, כמתואר מעלה). ומה נתן גאנם בתמורה לסכומי כסף אלה? שירותי הנהלת חשבונות לשני בתי עסק קטנים יחסית, משמע בלא כל פרופורציה לתמורה אותה ציין בחוזים, ללמדך על כי חמאיסי לא ידעו כלל למה הם מתחייבים. על כך אוסיף, כי גאנם לא הותיר בידי חמאיסי עותקים מן החוזים. בעת חתימת החוזים הם נתנו בידו שיקים מעותדים בסכומים גדולים, שלפי הבנתם כיסו את השכר, שנפרש לתשלומים חודשיים, ובכך חשבו כי הם משלמים את שכרו. 61. על מופרכותם של החוזים ניתן לעמוד מן החפיפה שבחוזה הראשון (עם חמאיסי (1997) בע"מ והשני (עם מ.מ. חמאיסי בע"מ). עבור החוזה הראשון דורש גאנם בתביעתו, נוסף ל-10% מסכום הסדר הנושים, גם שכר חודשי של 10,000 ₪ בכל חודש. אלא שכחודשיים אחר כך הוא מכין חוזה נוסף (עם מ.מ. חמאיסי בע"מ), ובו הוא מבטיח שכר חודשי, משמע נוסף, של כ-63,000 דולר. רוצה לומר, אנו מדברים על חפיפה בת כשלושה עד ארבעה חודשים, בה תובע גאנם שכר כפול, האחד לחמאיסי (1997) בע"מ והאחר עבור מ.מ. חמאיסי בע"מ, כשהשירות שהוא נתן היה אחד. 62. על מנת ללמוד על מופרכותם של ההסכמים, אותם הכין גאנם באמצעות עורכי הדין עמם עבד, ניתן לראות את תניית הפטור שהוא כלל בחוזים, לפיה אין הוא אחראי לטיב עבודתו. יכול הייתי להבין תנייה, הפוטרת אותו מאחריות לתוצאת הייעוץ, אך בשום אופן לא לטיב הייעוץ שיתן. גם בכך יש ללמד, כי חמאיסי לא באמת ידעו את תוכנם ופשרם של החוזים עליהם החתימם גאנם. 62. ולא רק חמאיסי לא ראו את שנכתב בחוזים כהתחייבותם הכספית כלפי גאנם. נראה כי גם גאנם עצמו לא ראה בחוזים אלה דבר, כי אם - לכל היותר - הבטחה לעתיד. את זאת ניתן להבין מתוך כך, שאף שלשיטתו נותרו חמאיסי חייבים לו סכומי עתק של מאות אלפי ₪ לפי החוזה הראשון (כאמור 672,000 ₪ במונחי שנת 1998), הוא חתם על חוזה חדש כחצי שנה אחר כך, בלא שהוזכר כלל החוב הקודם, זה הנובע - לשיטת גאנם היום - מן החוזה הראשון. וכך היה גם בחוזה הבאים. עובדות אלה מצביעות, לטעמי, על שניים. ראשית, חמאיסי, ונראה כי גם גאנם, לא ראו בסכומי הכסף שננקבו כשכרו של גאנם, ככאלה המשקפים את ההתחייבות האמיתית של חמאיסי כלפי גאנם. מחויבותם הסתכמה בתשלומים שהם שילמו לו בעת החתימה, במתן שיקים מעותדים (בסכומי עתק, שאינם הולמים את השירות שניתן בפועל). ושנית, חמאיסי לא באמת נותרו חייבים לו כספים. בשל השתהותו של גאנם בהגשת תביעתו, ומשום שכל המסמכים הנוגעים להתקשרות בין השניים, ובכלל זה חשבוניות, קבלות וכד', לא נשמרו כי אם אצל גאנם בזמן אמת וגם אחר כך, איננו יודעים באמת כמה שילמו חמאיסי לגאנם. סביר בעיניי בהחלט, כי הם שילמו לו כל שדרש בעת ההיא, סכומי כסף שאף עלו על הסכומים שננקבו בחוזים (להוציא השכר לפי החוזה הראשון, ששיעורו ננקב כ-10% מהיקף הסדר הנושים). 63. עובדה נוספת, המצביעה על כך שבזמן אמת לא חשב מי מן היריבים, גאנם או חמאיסי, כי נותר חוב כלשהו, ניתן ללמוד מכך, שגאנם ההין להחזיר את המניות של אלמוכתר לידי חמאיסי, משמע בחודש ינואר 2001. חשוב בעניין זה לראות דווקא את גירסתו של גאנם, שבניסיון להסביר את החזקת המניות על ידו הוא טען, כי עשה כן על מנת להבטיח את החובות מן העבר שחבו לו חמאיסי. אלא שדווקא משום כך יש לראות בהחזרת המניות ככזו, המצביעה על כך שלא נותר כל חוב, שאם היה נותר חוב, מדוע יוותר גאנם על הבטוחה כביכול שהחזיק בידו, זולת אם לא נותר כל חוב. 64. על כך יש להוסיף, כי לאורך כל התקופה מעולם לא טען גאנם, כי חמאיסי חייבים לו כספים. הוא מעולם לא ציין עובדה זו בעל-פה באוזניהם, ודאי לא הוציא כל מכתב דרישה בקשר לחוב שכזה. יתר על כן, מתוך עדותו של רו"ח וספיה למדנו, כי גאנם מעולם לא ציין באוזניו, כי חמאיסי חייבים לו כסף, כי אם זמן רב לאחר שנפסקה ההתקשרות בין השניים. עובדה זו יש לראות נוכח הקשר ההדוק שהיה אותה עת בין גאנם לרו"ח וספיה וחמאיסי, ואם היו חמאיסי באמת חייבים כספים לגאנם, פשיטא שהדבר היה מגיע לאוזניו של וספיה. 65. ומהי משמעותם של הדברים הללו? ובכן ראשית, לשכר כפי שננקב בחוזים אין ליתן כל תוקף, באשר אינני יכול לראות כל גמירות דעת של חמאיסי להתחייב לשכר שכזה. כאמור, הם הלכו כעיוורים אחר גאנם, וחתמו על כל מסמך שביקשם לחתום, כשהם סבורים כי הדבר נועד לקדם את ענייניהם. אינני רואה בשום דרך, כי הם היו מתחייבים לשכר של מאות אלפי ₪ שיתנו לגאנם תמורת שירותי הנהלת חשבונות בלבד, תיווך לעורכי דין, ועצה כיצד לחמוק מנושים. 66. אפילו אניח, לשם הדיון, כי החוזים הינם בעלי תוקף מחייב, ניתן לראות כנפסדים, משום ההטעיה שהטעה גאנם את חמאיסי, בין משום שהציג עצמו כמומחה, כאשר אנו יודעים היום כי איננו כזה, ובין משום שהטעה אותם לחשוב, כי התשלום שהם משלמים לו (בשיקים מעותדים) מכסים את שכרו, בעוד שבחוזים הוא ציין סכומי כסף אחרים. נפסדות זו נותנת בידי חמאיסי זכות לביטול החוזים. הודעת ביטול כהלכתה לא ראינו. עם זאת ניתן לראות את התנהגותם, בניתוק הקשר עם גאנם בסוף שנת 2000, בעת שהעבירו את כל העסקים למנאל אחותם, כהודעת ביטול. הפרת החוזים 67. גם אלמלא ראיתי את החוזים בטלים מעיקרא או מבוטלים בשל נפסדותם, הרי שלא זו בלבד שלא יכולתי לראות את חמאיסי כמי שהפרו אותם, כי אם היה זה גאנם שהפר את החוזים. גם בלא שאדרש למבחן התוצאה, שם נוחל גאנם כישלון חרוץ, הרי שאת שהבטיח, משמע ליתן ייעוץ כלכלי, לא העניק גאנם. לא ניתן לראות במעשיו משום פעולות להבראת העסקים, כי אם עצות כיצד להימלט מנושים, ולכל היותר הנהלת חשבונות שנתן לאורך התקופה לחברות חמאיסי. הפרה זו, שלטעמי הסבה נזק עצום לחמאיסי, נתנה בידיהם גם לבטל את החוזה, ואת זאת הם עשו כאשר ניתקו מגע עם גאנם בחודש ינואר 2001, כאשר ביקשוהו להחזיר את המניות בהן אחז בחברת אלמוכתר, ולכל המאוחר בחודש מאי 2001, שאז החליטו להעביר את נכסי אלמוכתר למנאל, ומכאן ואילך ניהלה היא את בתי העסק. גם משום כך אין גאנם זכאי לשכר הדמיוני הנקוב בחוזים. השבה 68. גם אם אניח, לשם הדיון, כי גאנם זכאי להשבה, בגדרם של דיני עשיית עושר ולא במשפט, בין כשכר ראוי עבור עבודתו ובין ביחס לכספים שלטענתו שילם במקומם לצדדים שלישיים, תביעתו נכשלת, ומטעמים אחדים. ככל הנוגע לשכרו הראוי, לפי שהוא עצמו אישר, חמאיסי שילמו לו למעלה ממיליון ₪ במונחים נומינליים. חמאיסי עצמם לא יכולים היו להראות אילו סכומי כסף שילמו לגאנם, ואת הדבר יש ליחס הן לשיהוי העצום בהגשת התביעה והן לשליטה המוחלטת של גאנם במערכת הנהלת החשבונות שלהם. נהיר בעיניי, כי הם שילמו סכומי כסף רבים הרבה יותר מכפי שגאנם ציין בתביעתו. הם שילמו לו בשעתם כל סכום שדרש, כשהם סבורים כי הדבר צריך לשם קידם עניינם. לשם ההמחשה אזכיר, כי גאנם אישר בעדותו, שבעת שהיה מנהלה (הפיקטיבי) של אלמוכתר הוא משך כספים מן החברה והעבירם לחשבון הבנק הפרטי שלו. לבד מכך שהמעשה פסול, כשהוא לעצמו, יש בו כדי ללמד כי גאנם משך מחמאיסי כספים הרבה מעבר לאלו בהם הוא מאשר בתביעתו כי קיבל מהם. 69. מן הצד האחר ראינו איזו עבודה עשה גאנם עבור חמאיסי, בתמורה לסכומי העתק שקיבל מהם. בלא שאדרש למבחן התוצאה, גאנם לא נתן, כאמור, כי אם שירותי הנהלת חשבונות, ותיווך לעורכי דין. עבור אלה כיסו הכספים הרבים ששילמו חמאיסי לגאנם את השכר המגיע לו. במאמר מוסגר אציין, כי גאנם לא הציג כל ראיה לעבודה אותה עשה עבור חמאיסי. הוא תבע, לשם ההמחשה, שכר לפי שעות (בחוזה הראשון) כשהוא טוען, כי עמל עבור חמאיסי למעלה מן התקרה המוסכמת של השעות החודשיות, ומכאן תביעתו לתשלום סך 60,000 ₪ עבור ששת חדשי הקפאת ההליכים. ראיה לכמות השעות שעבד לא ראיתי. דוחות בזמן אמת הוא לא מסר לחמאיסי. וכך ביחס לחוזים שבאו אחר כך, שעבור הנהלת חשבונות גרידא לא באה כל ראיה לפעולות נוספות שעשה גאנם, ועבורם הוא תובע 120,000 דולר לשנה (בחוזה שחתם בינו לבין עצמו). 70. ככל הנוגע לתשלומים ששילם גאנם, לטענתו, לצדדים שלישיים, אלה לא הוכחו לטעמי. הוא אמנם צירף מסמכים שונים להוכחת טענתו, אלא שאלה אינם בבחינת הוכחה שהוא עצמו נשא בתשלומים. וכפי שציינתי למעלה, אינני רואה כיצד יועץ כלכלי משלם סכומי עתק של למעלה ממיליון ₪ במקום לקוח, ששכר את שירותיו על מנת לייעץ לו כיצד להתמודד עם קשיים כלכליים. הדבר איננו מתקבל על דעתי. 71. יוצא, סיכומם של דברים עד כה, לא רק לפי החוזה אין גאנם זכאי לדבר, כי אם גם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, אילו תבע על פיה. סוף דבר 72. סיכומם של דברים, עניין לנו במי שהציג עצמו בפני הנתבעים, שהיו שרויים במקוצה כלכלית, כמי שעשוי להושיעם, הוציא מהם כספים רבים ולא עשה דבר להוצאתם ממצוקתם. לאחר כשנתיים וחצי של עבודה משותפת התעשתו חמאיסי וניתקו כל קשר עמו. כמעט שמונה שנים חלפו מאז הניתוק, במהלכם הוא לא הפנה אליהם כל מכתב התראה הטוען לחוב כלשהו (לבד מן התקופה הסמוכה לניתוק), עד כי באה תביעתו, ובה הוא טוען לחוב של 6.5 מיליוני ₪, שכפי שראינו אינם אלא שכר עבור מתן שירותי הנהלת חשבונות, לא מעבר לכך, שלא לומר ייעוץ פוגעני, שהביאם כדי פשיטת רגל, לא רק לעסקיהם, כי אם גם לשלושה מן האחים חמאיסי באופן אישי. 73. את התביעה הנני דוחה, אפוא. התובעת תשלם לנתבעים שכר טרחת עורכי דין בסך של 150,000 ₪ ומע"מ, וכן הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪. בידי הנתבעים ליטול, על חשבון שכר טרחה והוצאות אלו, מתוך הערבון שהפקידה התובעת בקופת בית המשפט להבטחת ההוצאות. ייעוץ פיננסיחוב