תביעה על שלוש תאונות דרכים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה על שלוש תאונות דרכים: תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). הנתבעות אינן חולקות על אחריותן העקרונית והמחלוקת הניטשת בפרשה זו מתמקדת בשאלת היקף הנזק בלבד. עובדות המקרה הטענות וההליכים בקליפת האגוז התובעת, ילידת 6.9.64, נפגעה בשלוש תאונת דרכים במועדים להלן. התאונה הראשונה אירעה ביום 13.10.04, בעת שיצאה התובעת מחניה ברח' הפלמ"ח בירושלים, הגיעה מונית ופגעה ברכבה של התובעת מצד שמאל. המכונית של התובעת נתפסה במכונית הפוגעת ונגררה מספר מטרים קדימה (להלן: "התאונה הראשונה"). התאונה השנייה אירעה ביום 14.7.05, עת נסעה התובעת בצהרי היום בשכונת קרית משה בירושלים. לאחר שאור השמש סנוור אותה, לא הבחינה בארגז הפתוח של טנדר שעצר בפתאומיות, ונכנסה בו מאחור (להלן: "התאונה השנייה"). התאונה השלישית אירעה ביום 13.8.07 בשעה 22:00 לערך, עת נסעה התובעת בכביש ירושלים- תל אביב לכיוון ירושלים. מעט לפני מחלף שורש רכב שנסע לפניה חתך לפתע ימינה, והרכב שנסע אחריה האיץ לפתע את מהירותו והתקרב אליה, תוך שהוא חותך לבסוף ימינה. כתוצאה מכך, התובעת מצאה עצמה נכנסת מאחור לתוך רכב עומד בנתיב השמאלי (להלן: "התאונה השלישית"). לצורך הערכת פגיעותיה של התובעת כתוצאה מהתאונות מונו ארבעה מומחים מטעם בית משפט. בתחום האורטופדי מונה ד"ר הלפרין אשר קבע כי לתובעת נכויות זמניות בלבד. 100% למשך חודש לאחר כל תאונה; 50% למשך חודש נוסף לאחר כל תאונה; 25% למשך חודש נוסף לאחר כל תאונה. בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' שדה אשר קבע לתובעת נכות בשיעור 2% לצמיתות. בתחום הראומטולוגי מונה ד"ר יאיר מולד אשר קבע לתובעת נכות בשיעור 10% לצמיתות לפי תקנה 35 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). בתחום הפסיכיאטרי מנתה ד"ר רמונה דורסט אשר קבעה לתובעת נכות בשיעור 20% לצמיתות מתוכן 15% קשורים לתאונה נשוא התביעה בהתאמה לסעיף 34 (ג') למבחני הנכות הקבועים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956. עיון בסיכומי הצדדים מעלה כי שורש המחלוקת נעוץ סביב שאלת שיעור הנכות ממנה סובלת התובעת היום, והאם עובר לתאונה סבלה התובעת מתסמונת הפיברומיאלגיה. מחלוקת נוספת נוגעת לשאלת בסיס השכר לפיו יש לחשב את אובדן ההשתכרות. פירוט הממצאים בחוות הדעת של המומחים הנכות בתחום הראומטולוגיה מהי מחלת הפיברומיאלגיה? ד"ר מולד הסביר בחוות דעתו כי "פיברומיאלגיה היא תסמונת של כאבי שריר-שלד כרוניים, המאובחנה על פי מדדים (קריטריונים) שנקבעו ע"י האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה ACR". כמו כן ציין את המאפיינים העיקריים של פיברומיאלגיה בזו הלשון: "כאב שרירים ושלד (שמקורו אינו במפרקים), נקודות רגישות ללחיצה משני צידי הסרעפת, הפרעות שינה, עייפות, כאב ראש, תסמינים שמקורם במערכת העיכול (תסמונת המעי הרגיז), הפרעות התנהגות ותסמינים נוספים". בעדותו בבית המשפט הסביר ד"ר מולד כי מדובר בתסמונת אשר מתבטאת "ככאב מפושט בגוף שמערב את כל חלקי הגוף, שמאל וימין מעל אזור הסערפת ומתחת ללא הסבר פיזיולוגי אנטומי למקום של הכאב או הרגישות בשרירים. אנשים קמים עייפים בבוקר מלווה בתחושת נימול פרסטזיה בגוף ללא הסבר שניתן לבדוק אותו במערכת העצבים ההיקפית ומלווה בהפרעות או בשינויים במצבי הרוח, חרדה או דיכאון וכו'" (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 2 שורות 1-6). האם הוכח קשר סיבתי לתאונות? ד"ר מולד קבע בחוות דעתו כי התובעת לוקה בתסמונת פיברומיאלגיה בהתאם לקריטריונים של איגוד האמריקאי לראומטולוגיה. עם זאת, הדגיש במסקנות חוות דעתו כי התלונות היו קודם לתאונות. בלשונו: "לאור הנתונים בתיק זה (מאז 2004). לפי הרישומים בתיקה הרפואי ניתן להסיק במידה גבוהה של סבירות, שלקתה בתסמינים המתאימים לפיברומיאלגיה שנים לפני התאונה הראשונה. כאב הצוואר והגב שסבלה עוד טרם התאונה הראשונה ומצבה הנפשי, כפי שנקבע ע"י רופאת המשפחה עוד לפני התאונה הראשונה, מהווה גורמים מסייעים להתפתחות והחמרת תסמונת כאב כרונית בעקבות התאונה הראשונה ב- 2004. ניתן לקבוע במידת סבירות גבוהה, שמאז התאונה הראשונה בתאריך 13.10.04 חלה הידרדרות בחומרת הפיברומיאלגיה והבעיות הנפשיות הנלוות לה...להערכתי, התובעת לקתה בתסמונת דחק בתר-חבלתית PTSD בעקבות התאונות הנידונות, ויתכן והפרעה נפשית זו היא האחראית להחמרה במצבה מאז התאונה הראשונה...". בחקירתו לא שינה ד"ר מולד מסברתו לגבי מצבה הבריאותי עובר לתאונות. לשיטתו, לפי התיק הרפואי תסמיני הפיברומיאליה הופיעו קודם לתאונה הראשונה והתאונות רק החמירו את התסמינים. "התלונות בגינן היא פנתה לרופאים משנת 2004 מהתאונה הראשונה ואילך, הם מסוג התלונות שהיא פנתה לפי התיק הרפואי כבר שנים קודם לכן...אותן תלונות גופניות של כאב שמתוארות אחרי 2004 מתוארות בעצימות שונה לפני 2004..." (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 5 שורות 22-23 עמוד 6 שורות 2-3). אכן, עיון בתיעוד הרפואי מצביע כי התובעת התלוננה רבות על תשישות, חרדה וכאבי שרירים, בין היתר, בכתפיים, בברך, בגב עוד קודם לתאונות. עם זאת, וכפי שהבהיר ד"ר מולד בחוות דעתו כי לאחר קרות התאונה הראשונה חלה החמרה בתסמינים. יצוין, כי ד"ר מולד הבהיר בחוות דעתו כי הסיבה להתפרצות תסמונת פיברומיאלגיה אינה ברורה. עם זאת, הלה הדגיש את העובדה שהתובעת נפגעה במספר תאונות דרכים בחבלת צליפת- שוט. לשיטתו, "גורמים שהיו קיימים טרם קרות התאונה שגרמה לחבלת צליפת שוט, כגון גורמים סוציו-דמוגרפים ופסיכולוגיים, נמצאו כבעלי השפעה משמעותית יותר לגבי התמשכות כאב צוואר ותופעות נלוות לאחר חבלת צליפת שוט מאשר גורמים הקשורים באופן ישיר לאופי התאונה...". ד"ר מולד הבהיר בחקירתו בצורה אמינה כי בקרב המומחים בתחום הראומטולוגי עצם הנושא של קשר סיבתי בין צליפת שוט לבין התפתחות פיברומיאלגיה שנויה במחלוקת וכי ישנן שתי אסכולות קוטביות. האחת, אותה מייצג פרופ' בוסקילה, גורסת כי ישנו קשר סיבתי בין חבלת צליפת שוט לבין תסמונת הפיברומיאלגיה. ואילו השנייה, אותה מייצג ד"ר טישלר, גורסת כי קשר סיבתי כזה אינו קיים. לשיטתו, יש מקרים שחבלת צליפת שוט העצימה את התסמונת, אך במקרה דנן נכנס האלמנט הנפשי. בלשונו: "ידוע שקיימים גורמי סיכון להתפתחות תסמונת כאב כרוני, לדוגמא, חוסר תעסוקה, מצבים נפשיים קודם לכן, בעיות עמוד שדרה צווארי לפניה תאונה. דברים שבמאמר מוסגר היו נכונים למקרה כאן" (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 4 שורות 4-7). בהמשך הסביר כי "לדעתי אין סתירה בין שתי העובדות כל אחד הסתכל על האספקט האחר, ואני חושב שצריך להגדיר את הרקע הנפשי לפני תאונת הדרכים ואלה שהיה להם רקע נפשי בעייתי לבדוק כמה מהם פתחו פיברומיאלגיה" (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 8 שורות 8-10). אשר לחלוקת הנזק בין הנתבעות- ד"ר מולד התייחס בחוות דעתו לתאונות משנת 2004 כמקשה אחת. בתשובתו לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת 1 השיב המומחה כי לא ניתן לקבוע ברמה סבירה מה היה חלקה של כל תאונה ביחס לקודמתה ו/או ביחס לזו שהופיעה לאחריה בגרימת ההחמרה בתסמונת. בחקירת הנגדית חזר ד"ר מולד והבהיר כי באפשרותו לקבוע מה היה חלקה של כל תאונה בהחמרת התסמונת. ואולם, בהמשך ייחס המומחה 1/3 מהנכות למצבה עובר לתאונה הראשונה ובלשונו: "לפי התלונות זה שני שליש אחרי התאונה הראשונה. שליש לפני שנת 2004 ושני שליש אחר כך. אבל זו תחושת בטן. יכול להיות שאני עושה עוול" (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 10 שורות 25-26). בענייננו נחה דעתי, כי יש לקבל את סברת ד"ר מולד לפיה לא ניתן לשייך את התחלת הפיברומיאלגיה לתאונות הדרכים נשוא התביעה, אך כן ניתן לקבוע במידת סבירות גבוהה שמאז התאונה הראשונה חלה החמרה בתסמינים הנלווים. אשר על כן, אכיר בקשר הסיבתי בין התדרדרות תסמונת לבין התאונה ובאחוזי הנכות שנקבעו על ידי ד"ר מולד. היינו, לתובעת נכות בשיעור 6.66% בגין שלוש התאונות. נכות בתחום הפסיכיאטריה גם ד"ר דורסט עמדה בחוות דעתה על הקשר בין תסמונת הפיברומיאלגיה לבין מצבה הנפשי של התובעת, והבהירה כי המצב הנפשי הוא אחד הגורמים האפשריים למחלה. בסיכום חוות דעתה קבעה לתובעת נכות נפשית בשיעור של 20%, כאשר רבע מכלל זה יש לייחס למצב חרדה שקדם לתאונה ולתאונה הקודמת, ואת הנותר 15% נכות נפשית קבועה- בחלוקה שווה בין שלוש התאונות בגין החרדה בה שרויה שהיא משנית למחלתה הגופנית והיא היום המרכזית בתמונה הקלינית הנפשית של התובעת. לשיטתה, אין נפקא מינה בין תאונה א', ב' וג' שכן "...זה היה נדבך נוסף בסדרה של חבלות גופניות שהן מינוריות אבל, הן דווקא אופייניות לכך שגוררת אחריהן את האפשרות של פיברומיאלגיה ושל מה שאני חושבת מתח נפשי וחרדה. זה עוד אחת שגרמה לזה. אי אפשר לבוא ולהגיד שאין לה משמעות" (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 27 שורות 18-22). בחקירתה הנגדית הדגישה את מצבה הנפשי הקשה של התובעת לאחר התאונות, וזאת חרף העובדה שבאף אחת מהתאונות נשוא התביעה לא נפגעה התובעת פגיעה פיזית משמעותית. ד"ר דורסט דבקה בעמדתה גם כאשר נשאלה ארוכות על עברה הרפואי-נפשי של התובעת. היא הסכימה כי התובעת סבלה ממצבי חרדה ומתח נפשי עוד טרם התאונות ואולם "עד לתאונות האלה אורח החיים לא היה מאוד חריג, היה כאן ושם מי שציין חרדה אך לא מעבר לזה, אחרי זה יש לא רוצה לומר מצב של התפרקות, למרות שמצב חרדה יכול להיות די בשל, אחרי זה היא בחרדה אקוטית וגופנית..." (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 26 שורות 4-7). כשנשאלה האם היה מקום לתת משקל קצת יותר גדול למצב קודם בכללותו השיבה כי לא הייתה כל עדות לבעיה נפשית קודם לתאונות נשוא התביעה. לטענתה היא ייחסה 5% מתוך 20% לתאונה משנת 99 ולתלונות שצוינו בתיקה הרפואי של התובעת. המומחית הבהירה כי ייחסה רק 5% למצבה הקודם משום ש"לאחר התאונה ב-99 לא היו סימנים חיצוניים מבחינת תפקוד או מבחינות אחרות שמעידים על הידרדרות כלשהי במצבה" (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 15 שורות 2-3) בשולי חקירתה הבהירה המומחית כי אין כל חפיפה בין הנכויות שקבע ד"ר מולד בתחום הראומטולוגי לבין הנכויות שהיא קבעה בתחום הנפשי. לדבריה: "אם יש חפיפה יש הפרעות שינה, מתח וגם בפיברומיאליה וגם בעוד מצבים. אבל בהמלצה הסופית של הנכות ההתרשמות שלי היא מתח ממצב של חרדה ולא חושבת שיש חפיפה במסקנות האלה הסופיות לצורך העניין" (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 29 שורות 13-16). חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט הייתה מקצועית ואמינה. המומחית העידה ונחקרה בבית המשפט, חוות דעתה לא נסתרה, והלכך החלטתי לקבלה במלואה ולקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונות היא בשיעור 15% לצמיתות (יצוין, כי לתובעת נכות רפואית צמיתה, ללא קשר לתאונות, בשיעור 5%). כמו כן, מצאתי כי יש לייחס את הנכות הנפשית באופן שווה בין 3 התאונות. היינו, נכותה הנפשית בגין התאונה הראשונה הנה 5%; נכותה הנפשית בגין התאונה השנייה הנה 5% ונכותה הנפשית בגין התאונה השלישית הנה 5%. נכות בתחום הנוירולוגיה פרופ' שדה ציין בחוות דעתו כי "בתחום הנוירולוגי מדובר בתלונות קלות ללא ממצאים נוירולוגים אובייקטים חולניים אשר עשויות לנבוע גם משינוי במצבה הנפשי. לאור זאת, אני מעריך את נכותה הנוירולוגית הקבועה ב- 2% שיש לחלקם בין התאונה הראשונה ב- 13.10.04 והשניה ב- 14.7.05". בחקירתו חזר על האמור בחוות הדעת וציין כי אין כל עדות לבעיה נוירולוגית כלשהי מסוף שנת 2006. עוד הדגיש המומחה בחקירתו כי "רוב רובם של הדברים שעליהם היא מתלוננת, קושי בזיכרון זה בעיית ריכוז ולא בעיית זיכרון אמיתי זה נובע ממצב נפשי ולא נוירולוגי..." (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.11 עמוד 33 שורות 14-15). הצדדים לא השיגו על חוות דעתו של פרופ' שדה. לפיכך הנני קובע, כי נכותה הרפואית של התובעת בתחום הנוירולוגי בשיעור 2%. כאשר 1% נכות נוירולוגית בגין התאונה הראשונה ו-1% נכות נוירולוגית נוסף בגין התאונה השנייה. נכות בתחום האורטופדיה ד"ר הלפרין לא מצא עדות לנכות צמיתה בגין התאונות. עם זאת קבע לתובעת נכויות זמניות בגין התאונה הראשונה והשנייה: 100% לחודש הראשון לאחר כל תאונה, 50% בחודש העוקב ו-25% בחודש שלאחריו. ד"ר הלפרין אישר בחקירתו כי התובעת סובלת סבל רב ועוברת טיפולים רפואיים רבים. יחד עם זאת הסביר כי התובעת סבלה מכאבים אלה עוד קודם לתאונות ובלשונו: "...כבר בשנת 96 היא סובלת מכאבים בצוואר, מזה זמן ממושך ללא הטבה...אנו מדברים על תסמונת כאב כרונית מפושטת שלא התחילה בזמן התאונה, לא הראשונה, לא השנייה ולא השלישית אלא לפני כן" (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.11 עמוד 39-40 שורות 20-27). לפיכך, הנני קובע כי לתובעת נכויות זמניות בגין התאונה הראשונה והשנייה: 100% לחודש הראשון לאחר כל תאונה, 50% בחודש העוקב ו-25% בחודש שלאחריו. כמו כן, הנני קובע כי לתובעת לא נותרה נכות לצמיתות. סיכום נכות רפואית כללם של דברים, לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחים והתרשמתי מעדויותיהם, הנני מאמץ, כאמור לעיל, את סברתם בעניין שיעור נכותה הרפואית של התובעת הן בתחום הראומטולוגי, הן בתחום האורטופדי, הן בתחום הנוירולוגי והן בתחום הנפשי. אוסיף, כי המומחים, כולם, התבססו על מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי ועל בדיקת התובעת. מסקנותיהם מבוססות היטב על מלוא העובדות הרלוונטיות ועל מומחיותם המקצועית ואין מדובר במקרה חריג בו יש להתערב במסקנותיהם. לפיכך הנני קובע, כי לתובעת נכויות זמניות בתחום האורטופדי בגין התאונה הראשונה והשנייה: 100% לחודש הראשון לאחר כל תאונה, 50% בחודש העוקב ו-25% בחודש שלאחריו. כמו כן, הנני קובע כי נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת בגין שלושת התאונות עומדת על 23% כאשר בגין התאונה הראשונה - 8%; בגין התאונה השנייה --8% ובגין התאונה השלישית - 7%. הנכות התפקודית בסיכומיה טענה התובעת כי דרגת נכותה התפקודית עולה לאין ערוך על דרגת נכותה הרפואית ואינה מאפשרת לה לעבוד כלל וכלל. לטענתה, עובר לתאונה הראשונה היא תפקדה בצורה מלאה. היא למדה לימודים מורכבים, השתכרה, החזיקה רכב, שכרה דירה והייתה עצמאית. חיזוק לעדות התובעת לעניין תפקודה עובר לתאונות ניתן למצוא בעדות של מר פיליפ אלכסנדר, שהעיד על טיול בחו"ל שנערך באוגוסט 2001 באירופה. לדבריו, הטיול כלל מאמץ רב במשך שעות והתובעת הייתה פעילה ואף סייעה לחברי הקבוצה במהלך הטיול. גם מעדותו של מר שמעון גולדוובר, מכר ותיק של התובעת, עולה כי התובעת הייתה מובילה חברתית ופעילה. לטענת התובעת, כל עולמה השתנה ללא היכר לאחר התאונה הראשונה. התובעת תיארה בתצהירה תמונה עגומה למדי. לדבריה, יש ימים שלמים שהיא לא מסוגלת אפילו להכין לה משהו לאכול. "...מעבר לנכויות שנקבעו לי ומעבר למגבלות התפקודיות, ישנם ימים שלמים שבהם אני מושבתת לחלוטין. יש תקופות שבהן במשך שבועות שלמים לא יצאתי מהבית, מלבד יציאה קצרה בשבת. היו שבועות שלמים במיטה ללא יכולת אפילו להכין לי משהו לאכול. בשל כך, אינני יכולה לתכנן דברים...". עוד טענה התובעת על עצמה, כי לאחר קרות התאונות החלה לסבול מכאבים עצומים בכל הגוף בעלי אופי של דקירות, שריפה, התכווצויות שרירים, ומלווים בחולשה, חוסר אנרגיה, עייפות ותשישות. הכאבים מלווים בבעיות רפואיות נוספות כגון בעיות במערכת העיכול, במערכת השתן, מגרנות קשות ועוד, והם בעלי השפעה מהותית על חייה. בחקירתה בבית המשפט חזרה על האמור בתצהירה. לטענתה, יש ימים שהיא מרגישה טוב אך יש תקופות שהיא מרגישה אפיסת כוחות. כשנשאלה על התחושות של עייפות וכאבי שרירים שהיו לה טרם התאונות נשוא התביעה הסבירה כי "זה היה משהו שקשור למתחים בעבודה וזה לא היה משהו מתמשך וזה לא הפריע לתפקוד היומיומי ברמה שלא יכולתי לקום בבוקר או לתפקד במשך היום" (פרוטוקול מיום 24.5.12 עמוד 84 שורות 19-20). גרסתה נתמכה בעדות אביה אשר העיד כי בתו סובלת מכאבים עצומים אשר מקשים עליה בתפקוד היום-יומי. לדבריו "יש ימים שהיא לא יכולה לשבת, לפעמים היא צופה בטלויזיה והיא צריכה לשכב כדי לעשות זאת. בדיון הקודם שהיינו שם במשך כל סוף השבוע היא היתה במיטה...יש ימים בהם היא מרגישה יותר טוב" (פרוטוקול הדיון מיום 24.5.12 עמוד 110 שורות 28-30). גם ד"ר מולד אישר בחקירתו כי ישנם ימים שבהם התובעת מושבתת. כשנשאל האם אדם שהוגדר כחולה בתסמונת פיברומיאלגיה מדובר בנכות תפקודית קשה השיב כך: "...דרגת חוסר התפקוד שלהם או הפגיעה בתפקוד היא מאוד סובייקטיבית וכאן נכנס המרכיב הנפשי במירכאות או שלא...מדובר במעגל סגור שלא ניתן להפריד את האלמנט הנפשי מהכאב..." (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 2 שורות 12-22). ידועה ההלכה, לפיה, אין זיקה ישירה בין שיעור הנכות הרפואית בה לוקה נפגע, לבין שיעור נכותו התפקודית. לא פעם נקבע, כי נכות רפואית קלה, עלולה להוביל לאובדן מלא של כושר השתכרות, כמו גם, נכות רפואית קשה, עשויה לפגוע פגיעה קלה, או שלא לפגוע כלל בכושר ההשתכרות. שיעור הנכות התפקודית של נפגע, נגזר מכישוריו, מקצועו ויכולתו לשוב לעבודתו או לבצע הסבה מקצועית. לעניין זה ראה: "לעיתים, הנכות התיפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף. במקרה כזה, הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20%, על אף שיתכן שלא יהיה בהן הפרעה תיפקודית כלשהי, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ20%. נכות תיפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתיפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה, אם כן, להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה. על רקע זה התפתח השימוש במונח של נכות תיפקודית (או נכות פונקציונלית), המבטא את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. התפתחות זו באה לבטא את תרגום הנכות הרפואית לנכות אשר באה לבטא את מידת הפגיעה בתיפקודו של הנפגע. [ע"א 132/65 מירבו נ' לנגברג (פ"ד יט( 3) 284 ,282 ]. ככלל אני נכון לקבל את עדותה של התובעת, אך אין להסיק מהדברים כי התובעת סובלת כל יום 24 שעות ביממה משלל התופעות שתוארו על ידה, וסבורני כי הייתה הפרזת מה בתיאור הדברים. בנסיבות אלה אני אעריך את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור 23%. גולגולת דקה עוד טענה התובעת כי גם אם סבלה התובעת מנכות שאינה קשורה לתאונה, הרי שהדבר שהביא לקריסה התפקודית היה תאונת הדרכים, והלכך יש להחיל במקרה דנן את תיאורית הגולגולת הדקה ולייחס את מלוא הנכות לתאונות. הנתבעות חולקות על טענת התובעת כי יש להחיל במקרה דנן את עקרון הגולגולת הדקה. הנתבעת 3 אף הוסיפה וטענה כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין התאונה השלישית לבין נזקיה הנטענים של התובעת, שכן תסמונת הפיברומיאלגיה כמו גם ההידרדרות במצבה הנפשי של התובעת התפרצו אצלה קודם לתאונה השלישית. עקרון הגולגולת הדקה קובע כי בהינתן שתוצאת הנזק גדולה מזו הצפויה בהינתן אירוע נזיקי מסוים, אולם מוכח כי נזק זה הינו תוצאה של הרקע הפיזי או הנפשי המייחדים את התובע, אזי על המזיק לפצות על מלוא הנזק. לעניין זה יפים דברי כב' השופט א' גרוניס בע"א 8279/02 זאב גולן נ' עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל ע'י דורה מנחם, כדלקמן: "... במקרים אחרים, נזק אשר עצם גרימתו כתוצאה מעוולה מסוימת הייתה צפויה, צומח למימדים לא צפויים עקב נתוני הניזוק. בפסיקתנו השתרש עיקרון המכונה "עיקרון הגולגולת הדקה", לפיו חייב המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא ולפצותו בגין כל נזק שנוצר בשל שילוב מעשה העוולה עם נתוניו המיוחדים (ד"נ 12/63 ליאון נ' רינגר, פ"ד יח(4) 701). אף המקרה של החמרת מצב קיים עוסק במצבו של הניזוק עובר להתרשלות, אלא שכאן עומד במוקד הדיון קושי אחר. הסוגיה עימה מתמודד בית המשפט בסיטואציה של "גולגולת דקה" עניינה השפעת נתוניו של התובע על תוצאות העוולה. בהקשר זה לא מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי העובדתי, שכן ברור כי העוולה הינה "גורם בלעדיו אין" לנזק אף אם הוא בלתי צפוי. במילים אחרות, בסיטואציה של "גולגולת דקה" אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה (ראו King, עמ' 1361-1360)". על מהותו המדויקת של העיקרון עמד השופט אילון בע"א 785/80 עיריית פתח תקווה נ' צרפתי ואח' (וערעור שכנגד), פ"ד לח(3): 'עקרון הגולגולת הדקה משמעותו שכאשר נגרם מעשה נזק, אחראי המזיק על שיעור הנזק שנגרם כתוצאה ממעשה הנזק, אף אם שיעור זה עולה במידתו על מה שהיה צפוי מראש, וזאת התוצאה מ'גולגלתו הדקה' של הנזק'. (ההדגשות במקור ד.ל.) והרי במקרה שלנו תנאי העבודה המאובקים במפעל לא גרמו להתפרצות האסטמה, אלא להחמרתה וההחמרה - היתה כמידת הצפוי מתנאי עבודה כאלו. הווה אומר: אין זה מקרה שבו חורג הדין מעקרון הצפיות הנוהג בדיני בנזיקין; ה'מעשה' כאן הוא תנאי העבודה הבלתי נאותים. וה"נזק" הוא ההחמרה במחלה (שהיתה ידועה לכתחילה לעובד עצמו, לרופאיו ואולי אף למעבידיו). ה'נזק', לפיכך, אינו חורג בשיעורו מן הצפוי על פי המעשה וממילא אין מקום להפעלת עקרון הגולגולת הדקה." כפי שעולה מדברים אלו, אין לעשות שימוש בעקרון הגולגולת הדקה מקום בו מדובר בהחמרה של מצב ידוע. עקרון זה שמור למצב בו מדובר בפגם חבוי הגורם להעצמת תוצאות הפגיעה. במקרה זה, של החמרת המצב הקיים, המזיק אמור לפצות את הניזוק בדיוק כפי שיעור ההחמרה שנגרמה בתאונה ולא מעבר לכך שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות התובעת טענה כי הינה אישה מלומדת, אקדמית, עשתה קורסים רבים, השתלמויות בנושא הוראה, בעלת תואר ראשון במחשבים ומוסיקולוגיה ותואר שני במוסיקולוגיה. התובעת ציינה בחקירתה כי בשנת 1996 החלה לעבוד בתחום המחשבים. לדבריה "...משנת 96 התחלתי את הנדסת התוכנה..ולאחר מכן ניסית לשפר את מעמדי ותפקידי והגעתי לאמדוקס, שם עבדתי שנתיים" (פרוטוקול הדיון מיום 24.5.12 עמוד 87 שורות 12-17). מר מיכאל טור, הממונה על התובעת בחברת אמדוקס, העיד בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת כי שעות העבודה היו כ- 10 שעות עבודה ביום והתובעת נדרשה אף לשעות עבודה ארוכות יותר. כמו כן, לטענתו, עבודתה דרשה מאמץ, ריכוז ומחשבה רבה. עוד העיד כי התובעת זכורה לו כ"בחורה אינטליגנטית, חרוצה, משקיענית ובעלת מוטיבציה גבוהה להצלחה ורצון להתקדם...". לטענת התובעת, בעקבות התאונות, פחתה במידה ניכרת היכולת שלה לעבוד בתחום ההיי טק בשל מצבה הנפשי הקשה והפיברומיאלגיה, ומכאן שנפגעה יכולת ההשתכרות שלה כאשת הייטק וכבעלת פוטנציאל ממשי להתקדם לדרגות בכירות בתחום. עוד טענה, כי גם כשחזרה למעגל העבודה, התחומים בהם יכולה הייתה לעסוק היו מצומצמים ביותר, ולפיכך נאלצה להתפשר על עבודה בחצי משרה כמזכירה רפואית ולאחר מכן לא עבדה בכלל. התובעת הבהירה כי בשנים שקדמו לתאונות נשוא התביעה לא עבדה בתחום ההייטק, אך זאת לזמן מה בלבד ומתוך מטרה מוצהרת ורצון למציאת בן זוג. עם זאת, גם בתקופה זו ניתן להתרשם מפוטנציאל ההשתכרות הגבוה של התובעת שעה שעבדה כרכזת מעדונית טיפולית לילדים בעלי בעיות רגשיות והתנהגותיות, 4 שעות מדי יום תמורת שכר של 6,000 ₪. הנתבעות טענו, מנגד, כי העובדה שהתובעת אינה עובדת אינה קשורה כלל וכלל לתאונות. לטענתן, לא עלה בידי התובעת למצוא עבודה ו/או להתמיד במקום עבודה מסודר וגם העבודות בהן עבדה עובר לתאונות לא היו בתחום המחשבים אלא עבודות זמניות. בהקשר זה, הפנתה הנתבעת 2 לחקירתה של ד"ר דורסט בעניין אי הצלחתה של התובעת להתמיד במקום עבודה מסודר עוד טרם התאונות. כך העידה ד"ר דורסט בחקירתה: "ברור שהתובעת הספציפית הזאת לא המשיכה למשל את תחום המחשב עד הסוף. היא עבדה בזה קצת אבל לא מעבר לזה, כשאפשר להגיע מאוד רחוק עם המחשב. אותו דבר לגבי המוזיקה, גם בזה היא לא הגיעה מאוד גבוה...לא סימנה לעצמה מטרה והלכה אליה עד הסוף..." (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 23 שורות 8-13). זאת ועוד, לטענת הנתבעת 2, אף מעדות העדים מטעם התובעת עולה כי התובעת לא עשתה די למצוא עבודה. כך למשל מעדותו של מר זאב שגיא, מנכ"ל חברת שגיא בנושאי תוכנה ואלקטרוניקה, עולה כי הציע לתובעת עבודה באזור השפלה אך האחרונה רצתה לעבוד אך ורק בירושלים (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.12 עמוד 56 שורות 7-10). כך גם עולה מחקירתו של העד צבי מרון. אמנם, הלה ציין בחקירתו כי התובעת התייעצה עימו לגבי חיפוש עבודה בתחום ההיי טק. ואולם, בשולי חקירתו, הבהיר כי בירושלים אין מספיק חברות ההיי טק ולכן הרבה עובדים באזור תל אביב על אף שגרים בירושלים (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.12 עמוד 61 שורות 8-14). הוסיפה הנתבעת 2 וטענה, כי לאחר התאונה השנייה, התובעת מצאה עבודה קבועה לתקופה של שנתיים רצופות. בתקופה זו, התובעת לא הביאה ולו ראיה אחת להיעדרויות מהעבודה, ימי מחלה או קשיים אחרים. גם הנתבעת 3 טענה, כי מחוות דעת של ד"ר דורסט עולה התובעת המשיכה לעבוד באופן מלא סדיר ורצוף לאחר התאונה השלישית במשך שלושה חודשים, עד אשר פוטרה מסיבה שאינה קשורה כלל לתאונה, אלא בשל מתח ומחלוקת בינה לבין צוות האחיות. התובעת אף הודתה בחקירתה כי פוטרה בשל החיכוכים בינה לבין צוות האחיות ולא מסיבה רפואית. זאת ועוד, הנתבעת 3 הפנתה לדברי ד"ר דורסט שהדגישה בחקירתה כי לתובעת יש הן היכולת והן את המוטיבציה לחפש עבודה ולראיה התובעת עבדה במשך שנתיים בתקופה שבין התאונה השנייה לבין התאונה השלישית (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.10 עמוד 16 שורות 14-21). כמו כן הפנתה הנתבעת 3 לחוות דעתו של ד"ר מולד אשר ציין במפורש כי ממחקרים שנערכו בתחום נמצא כי נשים הלוקות בפיברמיאלגיה יכולות להמשיך לעבוד ויתכן שמצבן הבריאותי הכללי יהיה טוב יותר כאשר תהיינה מועסקות בעבודה. לאור האמור לעיל, מצאתי כי יש להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובעת על 23%. ראשי הנזק השונים טרם נעבור לבחינת ראשי הנזק השונים, נעמיד לפנינו את הנתונים הנדרשים לצורך החישוב: התובעת ילידת 6.9.64 תאריך תאונה ראשונה: 13.10.04 תאריך תאונה שנייה: 14.7.05 תאריך תאונה שלישית: 13.8.07 גיל התובעת היום: 48 שנים ו- 5 חודשים כאב וסבל במקרה זה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בגין התאונה הראשונה - 8%; בגין התאונה השנייה --8% ובגין התאונה השלישית - 7%. עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת לפסוק לתובעת עד 10% (לכל תאונה) מהסכום המקסימאלי בגין ראש נזק זה, לפי סעיף 2ב' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאיננו ממון), תשל"ו-1976. לאור נסיבות התיק, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל עבור כל אחת מהתאונות. התאונה הראשונה: בהתחשב באופי הנכות, בכאבים התכופים ובתקופת אי הכושר יעמוד סך הפיצוי בגין התאונה הראשונה על השיעור המקסימאלי 19,265 ₪ כולל ריבית. התאונה השנייה: בהתחשב באופי הנכות, בכאבים התכופים ובתקופת אי הכושר יעמוד סך הפיצוי בגין התאונה השנייה על השיעור המקסימאלי על 19,265 ₪ כולל ריבית. התאונה השלישית: מצאתי כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין כאב וסבל אשר יעמוד על 16,000 ₪ כולל ריבית. סך הפיצוי עבור כאב וסבל בגין שלוש התאונות עומד על 54,530 ₪. בסיס השכר והפסדי שכר לעבר התובעת ביקשה לחשב את אובדן ההשתכרות לפי בסיס השכר הממוצע של עובדי היי טק אשר עמד בממוצע ברבעון הראשון של שנת 2012 על סך ממוצע של 19,337 ₪ וזאת על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לחילופין, טענה התובעת, כי יש להעמיד את הפיצוי לפי ההשתכרות הממוצעת של עובדים אקדמאיים שלהם 16 + שנות לימוד ואשר עמד בשנת 2010 על סך ממוצע של 13,096 ₪ על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יוער כבר עתה, חישובה של התובעת איננו מבוסס ואין לקבלו. מדו"ח רציפות הביטוח עולה שהתובעת עבדה ב"אאוטלוק מערכות" בשנים 2/98-2/00 כאשר השכר הממוצע בחודשים אלה עמד על 8,000 ₪ לערך (יוער, כי התובעת צירפה לתצהירה תלושי שכר מחברת "אאוטלוק מערכות", מהחודשים אפריל 1999 עד פברואר 2000); כמו כן, עבדה התובעת בשנים 12/02-07/04 כרכזת מועדונית טיפולית לילדים בעלי בעיות רגשיות כאשר השכר הממוצע בחודשים אלה עמד על 5,000 ₪ לערך (התובעת צירפה תלושי שכר מ"המועצה מבשרת ציון" מהחודשים ינואר 2003 עד יוני 2004,) וכן כמזכירה רפואית בבית חולים "הדסה" בשנים 11/05-11/07 ("הסתדרות מדיצינית הדסה"), כאשר השכר הממוצע, לפי דברי התובעת, עמד על 2,600 ₪ לערך. כמו כן, מהראיות בפני עולה כי התובעת הייתה מובטלת תקופות לא קצרות וגם במהלך תקופת זמן של שלושה חודשים לפני התאונה לא שלחה התובעת ידה בכל עבודה מכניסה שהיא. יתרה מכך, התובעת בחרה משיקולים סובייקטיביים שאינם קשורים לתאונה, להתגורר בירושלים ובכך לוותר, למעשה, על עבודה בתחום ההייטק. לאור האמור, מצאתי לנכון כי חישוב בסיס השכר של התובעת לפני התאונה הראשונה ייעשה על פי שכרה הממוצע משך כל חודשי השנים, לרבות עבודתה בתחום ההייטק (בשנים 2/98-2/00) ולרבות החודשים בהם התובעת כלל לא עבדה(3/00-11/02; 7/04-10/4(מועד התאונה הראשונה)). הסכום הממוצע של שכרה של התובעת לתקופה של 6 שנים לערך לפני התאונה הראשונה הוא 4,000 ₪. חישוב זה נערך על פי ממוצע אריתמטי בין כל חודשי ההשתכרות כולל תקופות אי ההשתכרות. חישוב זה מיטיב עם התובעת שכן מדובר בתקופה ארוכה שרק בתחילתה עבדה בתחום ההייטק ובחלק מתקופה זו התובעת כלל לא עבדה. עוד יוער, כי מהאמור לעיל עולה כי דרישת התובעת להכיר בגובה השתכרות של 19,337 ₪ או לחילופין 13,096 ₪ מופרזת ולא הוכחה. על פי חישוב ממוצע של השנים שקדמו לתאונה גובה השתכרותה של התובעת עומד כיום על סכום של 5,000 ₪ (הסכום כולל הפרשי הצמדה) . יוער, כי בהעדר כל נתון מבוסס של שיעור ההשתכרות הצפוי לתובעת ראיתי להביא בחשבון את שיעור ההשתכרות האמור כבסיס לשכרה גם לתאונה השנייה, התאונה השלישית וכן לעתיד. הפסדי השתכרות בעבר בגין התאונה הראשונה: הפסד כושר השתכרות מלא לחודש הראשון לאחר התאונה- 5,000 ₪; הפסד של 50% בחודש העוקב- 2,500 ₪ ובחודש העוקב הפסד של 25%- 1,250 ₪. לאחר מכן, החל מ- 13.1.05 ועד ל- 13.7.05 (שישה חודשים) - 8% X 5,000 ₪ X 6 חודשים= 2,400 ₪. סה"כ- 13,500 ₪ במעוגל (בתוספת ריבית מאמצע התקופה). בגין התאונה השנייה: הפסד כושר השתכרות מלא לחודש הראשון לאחר התאונה- 5,000 ₪; הפסד של 50% בחודש העוקב- 2,500 ₪ ובחודש העוקב הפסד של 25%- 1,250 ₪. סה"כ- 10,000 ₪ במעוגל (בתוספת ריבית מאמצע התקופה). אשר להפסדי שכר שנגרמו לתובעת בתקופה שבין 14.10.05 ועד 13.08.07 (22 חודשים)- 16%X 5,000X 22 חודשים = 22,000₪ במעוגל (בתוספת ריבית מאמצע התקופה). את סכום האמור יש לחלק בין התאונה 1 ותאונה 2. בגין התאונה השלישית: לא נקבעו לתובעת נכויות זמניות. אשר לנכות הצמיתה- החישוב מיום התאונה השלישית, 13.8.07, ועד למתן פסק הדין: 23% X 66 חודשיםX 5,000 ₪ = 75,900 ₪. כאשר את הסכום זה יש לחלק בין כלל התאונות באופן הבא: בגין הפסד שכר בעבר עקב התאונה הראשונה, לתקופה שמיום התאונה השלישית ועד היום 30,000 ₪ במעוגל (בתוספת ריבית מאמצע התקופה). בגין הפסד שכר בעבר עקב התאונה השנייה, לתקופה שמיום התאונה השלישית ועד היום30,000 ₪ במעוגל (בתוספת ריבית מאמצע התקופה). בגין הפסד שכר בעבר עקב התאונה השלישית, לתקופה שמיום התאונה השלישית ועד למתן פסק הדין 26,000 ₪ במעוגל (בתוספת ריבית מאמצע התקופה). הפסד השתכרות בעתיד אני סבור שיש לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי המשקף חישוב אקטוארי לפי שכר של 5,000 ₪ כפול אחוזי הנכות 23% ומקדם היוון עד גיל הפרישה (23% X 5,000 ₪ X מקדם היוון 137.0434 (מקדם היוון של 168 חודשים) = 160,000 ₪ (במעוגל). לפיכך, בגין התאונה הראשונה אני פוסק סך של 55,000 ₪, בגין התאונה השנייה אני פוסק לתובעת סך של 55,000 ₪ ובגין התאונה השלישית אני פוסק סך של 48,000 ₪. הסכומים נכונים להיום. אובדן הפנסיה ההלכה בנושא פיצוי בראש נזק זה, ברורה. תובע הדורש פיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה, נדרש להוכיח הן את עצם קיום קרן הפנסיה והן את שיעורה הצפוי (ע"א 16/85 משה עזרא נ' ועקנין דוד ואח', פ"ד מא(1) 649, 658, ע"א 531/91 חנה חיון נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא(2) 51). בנסיבות העניין, התובעת לא הוכיחה אובדן פנסיה עקב התאונות, ועל כן אין לפצותה בראש נזק זה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד התובעת טענה כי לאורך השנים היא קיבלה ומקבלת מגוון טיפולים אינטנסיביים כגון תרופות, טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים פסיכולוגיים, טיפולי רפואה אלטרנטיבית, משככי כאבים, סדנא רוחנית לחיזוק והתמודדות, אימון אישי, יוגה, טיפול רגשי וכיו"ב. התובעת מעריכה את הוצאותיה בעבר בסכום של 150,000 ₪ על אף שצירפה לתצהירה קבלות מדגמיות בערך כולל של 45,000 ₪ על טיפולים, ייעוצים, רכישת ספרים עזרה עצמית וכדומה . מנגד, טענו הנתבעות כי התובעת הביאה קבלות על שלל טיפולים אלטרנטיביים ואולם טיפולים אלו לא הומלצו על ידי מי מהמומחים ואין כל ראיה שהטיפולים הללו קשורים לנכותה של התובעת בגין התאונות. בענייננו, התובעת זכאית לקבל את הטיפולים הרפואיים על ידי קופת החולים בה היא חברה, בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, בכפוף להשתתפות עצמית. יתרה מכך, אף אחד מהמומחים המקצועיים לא המליץ על טיפול זה או אחר. זאת ועוד, התובעת לא ביקשה את התייחסותם של המומחים לשאלת הטיפולים הרפואיים הנדרשים ולא הוכיחה באמצעותם את נחיצות מרבית ההוצאות שהוציאה. בנסיבות העניין, אני נכון להכיר בכך שהתובעת קיבלה בעבר טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים נוספים להקלת הכאבים שנגרמו כתוצאה מהתאונות. עם זאת, לא הוכח צורך ברוב הטיפולים והסדנאות כפי שנדרש על ידי התובעת. סיכומו של דבר, וגם בהתחשב בכך שחלק מהטיפולים ניתן לקבל במסגרת קופ"ח, אעמיד את הפיצוי הכולל עבור כל דרישות התובעת בראשי נזק אלו, כולל תרופות, טיפולים פסיכולוגיים, טיפולי פיזיותרפיה, משככי כאבים והוצאות רפואיות אחרות מעבר למה שמכוסה על ידי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי הן לעבר והן לעתיד על סכום כולל 90,000 ₪. עזרה וסיעוד בעבר ובעתיד התובעת טענה כי מאז התאונות בשל מכאוביה היא אינה מסוגלת כלל לנהל את משק ביתה כבעבר, לנקות, לערוך קניות, לבשל ועוד. בשל כך היא נאלצת לבקש עזרת בני משפחתה והסובבים אותה. היא ציינה כי בסוף שנת 2010 עברה להתגורר עם הוריה והם מסייעים לה באופן קבוע. הנתבעות טענו כי ככל שנזקקה התובעת לעזרה בעבר, הרי שקיבלה אותה מבני משפחתה וחבריה במסגרת חובתם המוסרית כלפיה ואין עזרה זו מצדיקה כל פיצוי בגינה. בענייננו, אין מחלוקת שהתובעת לא נשאה בהוצאות עזרה בשכר וכי העזרה שהושטה לתובעת בראש נזק זה מתבססת על עזרה שקיבלה מבני משפחתה וחברים קרובים. עם זאת, יש בדברי התובעת משום הפרחת סכומים לחלל מבלי שיש להם אסמכתא כלשהי אוסיף, כי לא הובאו לעדות ולא הוכח כי נגרמו למי מהם הפסדי השתכרות כלשהם בתקופה האמורה. עם זאת, אין ספק, שבתקופות מסוימות היא נזקקה לעזרה מוגברת. בנסיבות אלה, הנני סבור כי יש מקום לפסוק פיצוי זהו על דרך האומדנה, זאת נוכח הקושי הנוגע להערכה מדויקת של הנזק וכימותו (דנ"א 4693/05 בית חולים כרמל-חיפה נ' מלול(29.8.10)) לפיכך, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו, הנני פוסק לתובעת בגין עזרת הזולת בעבר פיצוי גלובאלי בסך 30,000 ₪ כולל ריבית. אשר לעתיד, סביר בעיני כי נוכח מהות הנכות המתבטאת בכאבים תכופים התובעת עלולה להיזקק לעיתים לעזרה בעבודות משק הבית. הנני מעריך עזרה זו על דרך האומדנה על סך 90,000 ₪. נסיעות לעבר ולעתיד התובעת לא הציגה כלל קבלות באשר להוצאות הניידות. עם זאת אין לי ספק, כי היא נאלצה ונאלצת להיעזר במוניות וברכב ציבורי לשם קבלת טיפול רפואי. לפיכך, אני פוסק לתובעת 6,000 ₪ בגין רכיב זה. סוף דבר אשר על כן זכאית התובעת לסכומים דלקמן: פיצוי התובעת בגין התאונה הראשונה: כאב וסבל: 19,265 ₪ הפסד השתכרות לעבר: 54,500 ₪ הפסד השתכרות לעתיד: 55,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 30,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד: 40,000 ₪ נסיעות לעבר ולעתיד: 2,000 ₪ סה"כ 200,765 ₪ פיצוי התובעת בגין התאונה השנייה: כאב וסבל: 19,265 ₪ הפסד השתכרות לעבר: 51,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד: 55,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 30,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד: 40,000 ₪ נסיעות לעבר ולעתיד: 2,000 ₪ סה"כ 197,265 ₪ פיצוי התובעת בגין התאונה השלישית: כאב וסבל: 16,000 ₪ הפסד השתכרות לעבר: 26,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד: 48,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 30,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד: 40,000 ₪ נסיעות לעבר ולעתיד: 2,000 ₪ סה"כ 162,000 ₪ לסכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.21% וכן הוצאות המשפט בהתאם לסכום שנפסק. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית בתום שלושים יום ממועד פסק הדין ועד לתשלומם בפועל. תאונת דרכים