תביעה נגד מעצבת אופנה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד מעצבת אופנה: 1. בפניי תביעת התובעת מהנתבעת לתשלום סך של 52,385 ₪.חלק מסכום התביעה, כהחזר תשלומים ששילמה התובעת לנתבעת בגין קולקציית בגדים פגומה שייצרה הנתבעת עבור התובעת וחלקה האחר עבור תשלומי יתר ששילמה לה. טענות התובעת 2. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום שיווק נעליים ופריטי אופנה יוקרתיים באמצעות רשת חנויות הנעלים והאופנה "עמנואל". 3. הנתבעת הינה בוגרת לימוד עיצוב אופנה "בשנקר" העוסקת בעיצוב פריטי אופנה וייצורם. הנתבעת הועסקה על ידי התובעת כמוכרת שכירה בחנויות הרשת עד חודש פברואר 2011. 4. החל משנת 2009 ובמשך כמה עונות הזמינה התובעת מהנתבעת מספר קולקציות של פרטי אופנה לצורך שיווק ומכירה בחנויות הרשת של התובעת. הנתבעת סיפקה את הפריטים שהוזמנו וקיבלה את התמורה המוסכמת במועד. 5. בחודש אוקטובר 2010 או בסמוך לכך התובעת הזמינה מהנתבעת אספקה של קולקציה של פרטי אופנה שכללה 190 חולצות ו- 100 זוגות מכנסיים בסך הכול 290 פריטים לצורך מכירתם ושיווקם בחנויות הרשת. בגין הסחורה המוזמנת שילמה התובעת לנתבעת סך כולל של 40,385 ₪. 6. במהלך חודש נובמבר 2010 סיפקה הנתבעת לתובעת 190 חולצות ו- 50 זוגות מכנסיים, כאשר 50 זוגות מכנסיים נוספים ואשר תמורתם שולמה במלואה, לא סופקו על ידי הנתבעת. 7. הפריטים שסופקו לתובעת חולקו בין חנויות הרשת אולם התברר כי פריטי האופנה היו פגומים ובלתי ראויים לשיווק ולמכירה, בעקבות זאת ותוך זמן קצר נאספו הפריטים מהחנויות והתובעת הודיעה לנתבעת על כוונתה להחזיר לה באופן מידי את הסחורה. 8. הנתבעת אישרה כי הסחורה פגומה והסכימה לקבל אותה בחזרה והיא ביקשה מהתובעת לשלוח את הסחורה הפגומה למתפרת "בייסיקל ייצור אופנה", ואכן הסחורה הפגומה נשלחה כאמור. 9. הנתבעת הבטיחה לתובעת כי תבצע תיקון ותספק סחורה תקינה חלופית כנגד הסחורה המוחזרת, ולפיכך השיקים שנמסרו על ידי התובעת לנתבעת כתשלום עבור הסחורה הפגומה לא בוטלו ונפרעו בפועל. 10. משהסתבר לתובעת כי הנתבעת לא סיפקה סחורה חלופית היא דרשה ממנה להשיב את הכספים ששולמו לה עבור הסחורה הפגומה ועבור 50 זוגות המכנסיים שלא סופקו, אולם התובעת לא עשתה כן. 11. בשיחות ופגישות שהתקיימו בין הצדדים, הנתבעת הודתה שהיא חייבת לשלם את הכספים אך טענה כי אין לה יכולת כלכלית. התובעת ניסתה להגיע להסדר עם הנתבעת לפיו במקום להשיב את הכספים במזומן, הנתבעת תספק לתובעת קולקציה חלופית לעונת האביב עד סוף חודש מרס 2011, בעניין זה הוחלפו טיוטות בין הצדדים ונקבע מועד לחתימתם, אולם הנתבעת הודיעה כי לא תוכל לעמוד בהסדר ולפיכך לא חתמה על טיוטת הסכם הפשרה. 12. מבדיקות נוספות של התובעת הסתבר לה כי הנתבעת קיבלה מהתובעת סכומים נוספים כמקדמות על חשבון קולקציות שתספק בעתיד, אך בפועל הנתבעת לא סיפקה קולקציות ולא החזירה את כספי המקדמות שקיבלה, חלקן בחוסר תום לב הגובל במצג שווא ובהונאה ממש. לטענת התובעת קיבלה הנתבעת מקדמות בסכום כולל של 12,000 ₪ וזאת בשני שיעורים, בחודש דצמבר 2010, סך של 8,000 ש"ח ובחודש ינואר 2011 סך של 4,000 ₪ במזומן. לטענת התובעת, על הנתבעת להחזיר לה את מלוא הסכומים ששולמו לה כמפורט. טענות הנתבעת 13. החל בשנת 2009 הזמינה התובעת מהנתבעת קולקציות ביגוד וזאת כאשר מנהלת התובעת הגב' נועה בנבנישתי (להלן:"נועה") הייתה פונה אל הנתבעת ומזמינה ממנה דגם של בגד מסוים. נועה היא זו שהייתה בוחרת את סוג הבד ואת הגזרה והנתבעת הייתה מבצעת את כל עבודת הכנת הקולקציות מול התדמיתניות, מול המתפרה ומול חנות הבדים ומייצרת עבור התובעת דגם אב טיפוס של הפריט שהוזמן, נועה הייתה מאשרת את אב הטיפוס ולאחר מכן הייתה מזמינה מהנתבעת את הכמות, הצבעים והמידות של פריטי הקולקציה שאושרה. 14. בעקבות אישורה של נועה הייתה הנתבעת פונה אל המתפרה ואל חנות הבדים ומבצעת את ההזמנה לפי דרישת התובעת. 15. מימון הקולקציות היה מימון מלא של התובעת ובכל מקרה שבו במהלך הכנת הקולקציה היה צורך בתשלום לחנות הבדים או למתפרה, או תשלום מקדמה לנתבעת, הנתבעת הייתה פונה ישירות לרו"ח של החברה, באישורה של נועה, ורו"ח של התובעת היה מעביר לנתבעת את הכספים שנדרשו. 16. הנתבעת טוענת כי הוזמנו ממנה 50 זוגות מכנסיים ו- 190 יחידות של חולצות סך הכול 240 פריטים שסופקו בפועל לתובעת, לטענת הנתבעת, התובעת שילמה לה רק עבור הפריטים שסופקו. 17. לטענת הנתבעת כל פריטי הקולקציה סופקו בדיוק על פי דרישתה ואישורה מראש של התובעת באמצעות נועה, לכל פריטי הקולקציה לרבות סוג הבד, הגזרה וכיוצא בזה. 18. לטענת הנתבעת, בטרם ייצור אב הטיפוס היא התריעה בפני נועה כי סוג הבד שבחרה עבה מידי, ואין לו "נפילה" והיא הציעה להשתמש בבד דק יותר ונכון יותר לדגם שהזמינה נועה, אולם נועה התעקשה על סוג הבד וטענה שמדובר בחורף, לכן היא רוצה בד עבה יותר. 19. טענותיה של התובעת באשר להיות הפריטים פגומים ובלתי ראויים לשיווק, נובעות אך ורק מהתעקשותה של נועה על סוג בד שאינו נכון ואינו מתאים לדגמים שהוזמנו ולפיכך אין לנועה ולתובעת אלא להלין על עצמן. 20. הנתבעת מכחישה כי אישרה שהסחורה פגומה, לטענתה נועה התקשרה אליה לאחר שהקולקציה הגיעה לחנות, והודיעה לה כי אכן אין "נפילה" של הבד, כפי שהתריעה הנתבעת ואז הודיעה נועה לנתבעת כי החליטה על דעת עצמה בלבד לאסוף את כל פרטי הקולקציה מהחנות ולשלוח חזרה למתפרה, לטענת הנתבעת, היא לא הסכימה להחזרת פרטי הקולקציה למתפרה, אולם נועה העמידה אותה בפני עובדה מוגמרת. 21. הנתבעת נאלצה להתמודד עם החלטתה של נועה שנכפתה עליה וניסתה לשכנע את בעל המתפרה לתפור מחדש את אותו דגם בבד אחר, וזאת כדי לשמר את "נעלי עמנואל", שהינה רשת גדולה ומוכרת, כלקוח עתידי. 22. הנתבעת הצליחה לשכנע את בעל המתפרה לייצר את הדגם האב טיפוס הראשוני של פרטי הקולקציה עם הבד החדש והדק יותר, אולם לאחר שהדגם הוצג בפני נועה, חזרה בה נועה מייצור הדגם באופן מוחלט וביקשה מהתובעת לייצר במקום דגם זה, 6 דגמים חדשים ושונים לגמרי. 23. כאשר החלה לעבוד על הדגמים החדשים נוצר צורך מחודש בתשלום לבעלי מקצוע ולחנות בדים, ולצורך זה, כנהוג וכמוסכם פנתה לרו"ח של התובעת דרשה וקיבלה את הכספים הנדרשים לצורך זה ולפיכך הסכום של 8,000 ₪ ומאוחר יותר 4,000 ₪ נוספים שולמו לה לצורך ובמהלך הכנת הדגמים לקולקציה החדשה. 24. לטענת הנתבעת היא ייצרה 6 דגמי אב טיפוס ראשוני של הפריטים שהוזמנו ושאותם הציגה בפני נועה, אולם זו שינתה את דעתה פעם נוספת, ובמקום 6 הפריטים שהוזמנו הזמינה רק 3 פריטים, כאשר גם בהם ערכה שינויים. הקש ששבר את גב הגמל מבחינת הנתבעת היה כאשר נועה דרשה שינויים בלתי פוסקים בקולקציה, כאשר כל מי שהיה קשור להכנת הדגמים כבר לא היה מוכן להמשיך ולעבוד בצורה כזאת עם התובעת. לטענת הנתבעת, נועה ביודעין ובכוונה תחילה עשתה כל שביכולתה כדי לסכל את הכנת הקולקציה וכל רצונה היה לקבל את הכספים ששילמה עבור הקולקציה הראשונית שבוצעה על פי הזמנתה בניגוד לדעת הנתבעת בעניין התאמת הבד למוצר. 25. הנתבעת טוענת כי התובעת לא החזירה את כל הפריטים אלא רק 217 מהם וכי כל השאר נמכרו על ידי התובעת. ראיות התובעת עדותה של נועה בנבינישתי 27. נועה חזרה בתצהירה על עיקרי הדברים שפורטו בכתב התביעה, לטענתה היא לא נהגה לעבוד עם יצרנים ישראלים ומרבית הסחורה שמכרה הינה של פריטים מיובאים מחו"ל. 28. נועה מכחישה את סדרי העבודה המתוארים על ידי הנתבעת, לטענתה הנתבעת הייתה מציגה לה דוגמאות של פריטים שעיצבה כדי לנסות ולעניין אותה בהם, נועה הייתה בוחרת את הפריטים שחשבה אותם כמתאימים, ולבסוף הוסכם על הזמנה, כאשר היא עצמה לא ראתה בעיניה אב טיפוס סופי כפי שיוצר בפועל. 29. נועה הצהירה כי לא הייתה לה עצמה או לגורם אחר אצל התובעת, כל אחריות לתהליך העיצוב או הייצור של הדוגמאות או המוצר הסופי, כאשר כל תהליך הייצור והעיצוב, על כל שלביו היו באחריותה המוחלטת של הנתבעת, וזאת לרבות בחירת בדים, רכישת בדים, גזירה תפירה וכיוצא באלה, כאשר הנתבעת הייתה פועלת באופן עצמאי מול קבלני המשנה בלא מעורבות מכל סוג שהוא של נציגי התובעת. 30. נועה הצהירה כי מעולם לא מימנה קולקציות של הנתבעת אלא שהיא שילמה לה מחיר קבוע, כולל וסופי לפריט, כפי שהוסכם מראש וזאת עם אספקת הסחורה בפועל. סכום התמורה ששולם לא היה תלוי בעלויות שנשאה הנתבעת אלא מדובר בסכום עליו הוסכם מראש לפי כל פריט. אם שולמה לנתבעת מקדמה כלשהי, הרי שמדובר במקדמה בלבד המותנית באספקת סחורה בפועל, כאשר מעולם לא הוסכם על מימון קולקציה. 31. בעניין הקולקציה נשוא התביעה, הנתבעת לא הציגה כל אב טיפוס סופי אלא רק דגמים ראשוניים, שלא היו זהים לייצור הסופי כאשר הפריטים שסופקו בפועל לא תאמו לדגמים שהוצגו בפני נועה, וחמור מזה הסחורה הייתה פגומה. 32. לאחר שהסחורה סופקה על ידי הנתבעת לתובעת, נמסר לנועה ממנהלות החנויות כי פריטי האופנה שסופקו הם פגומים ובלתי ראויים לשיווק, שכן שרוולי החולצות היו צרים מידי, ונתפרו בצורה לא פרופורציונאלית, כך שאפילו זרועות אישה רזה במיוחד, לא יכלו להיכנס בהם גם התפירה והדגם באזור הכתפיים ובית השחי לא היו תקינים והיו צרים מידי, שכן לא ניתן היה להניע את הידיים בתוך החולצה. כמו כן הבד ממנו נתפרו החולצות היה ברמה ירודה ביותר שלא תאם חולצות הנמכרות בחנויות יוקרה כמו רשת החנויות של התובעת. נועה הצהירה כי מעולם לא אישרה לנתבעת לייצר חולצות מבד ירוד כל כך, וכי אילו היה מוצג לה אב טיפוס של חולצה מהבד שסופק בפועל לא הייתה מזמינה כלל את החולצות, בנוסף הצהירה נועה כי הסחורה כולה הדיפה ריח רע. באשר למכנסיים הצהירה נועה כי הם נתפרו ברשלנות רבה ובצורה עקומה והבד של המכנס לא היה בד משי כמוזמן. 33. נועה הכחישה מכל וכל את טענת הנתבעת כאילו התריעה בפניה כי הבד שנבחר אין לו נפילה, נועה הכחישה כאילו התעקשה על סוג בד מסוים שהנתבעת התנגדה לו, לטענתה לא היו דברים מעולם והיא קיבלה את עמדתה של הנתבעת לגבי הבד המתאים, אלא שהנתבעת סיפקה את הסחורה בפועל, בבד אחר וברמה ירודה. לדברי נועה לא הוצג בפניה דגם אב טיפוס סופי לייצור מהבד שממנו יוצרו הפריטים בעיצוב הסופי. 34. לאחר שהתברר לנועה כי הסחורה פגומה היא הורתה לאסוף את הפריטים מהחנויות והודיעה לנתבעת על כוונתה להחזיר לה את הסחורה במלואה באופן מידי, כאשר לדברי נועה, הנתבעת הודתה בפניה שראתה את הסחורה שסופקה וכי מדובר בסחורה פגומה תוך שהיא אמרה בעצמה "זה לא יצא טוב". 35. נועה הצהירה כי הנתבעת הסכימה להחזרת הסחורה ולא התנגדה לכך ואף נתנה לתובעת הוראות לשלוח עבורה את הסחורה הפגומה למתפרה מסוימת בראשון לציון שאת כתובתה מסרה לתובעת. 36. נועה הצהירה כי התמורה שקיבלה הנתבעת שולמה לה עבור 290 פריטים ולא עבור 240 כפי שסופקו בפועל, כאשר הנתבעת קיבלה תשלום עבור אספקת 50 זוגות מכנסיים אותם לא סיפקה בפועל וזאת בסך כולל של 10,034 ₪, סכום שלא הושב לתובעת מעולם, נועה הצהירה כי התובעת מסרה לנתבעת שיקים מיד עם קבלת הסחורה ועוד לפני שהתובעת בדקה את הכמות שסופקה, והכל מתוך אמון מלא בנתבעת. 37. הנתבעת מעולם לא הכחישה כי הסחורה פגומה והיא התחייבה לספק סחורה תקינה חלופית כנגד הסחורה שהוחזרה. בהתאם לדברי נועה היא שילמה לנתבעת את מלוא תמורת הסחורה ולא ביטלה את השקים למרות שמועד פירעונם טרם הגיע כאשר התגלה כי הסחורה פגומה וזאת מאחר ונתנה אמון בנתבעת, וסמכה על הבטחותיה שלפיה תספק סחורה חלופית. 38. לדברי נועה, התובעת לא מכרה כל חלק מהפריטים אולם בעקבות הגשת כתב ההגנה נערכה בדיקה נוספת והתברר כי בשוגג נותרו מספר קטן של פריטים במחסני התובעת, אשר לא הוחזרו לנתבעת, פריטים שהיא מוכנה להחזיר בכל עת. 39. נועה הצהירה כי כדי להקל על הנתבעת וכדי לנסות לסיים את הפרשה היא הסכימה שהנתבעת תכין פריטים אחרים לקולקציה הבאה על חשבון חובה, אולם רק לאחר שחלף חודש הציגה לה הנתבעת 6 דגמים שעיצבה לעונה הבאה, אולם פריטים אלו לא היו מספיק טובים, נועה הציעה את הערותיה לדגמים שהוצגו, אך לא התחייבה לפני הנתבעת להזמין ממנה פריט כלשהו מהדגים שהוצעו. 40. לגרסת נועה ההוצאות שהוציאה הנתבעת לצורך ייצור 6 הדגמים החדשים, נעשו על דעתה הבלעדית של הנתבעת, כאשר התובעת מעולם לא התחייבה לשאת בהוצאות אלו. 41. נועה מצהירה כי בשיחות ובפגישות עם הנתבעת, הודתה הנתבעת שהיא חייבת לשלם את הכספים אולם הודיעה כי אין לה יכולת כלכלית להחזיר את הכספים, לטענתה היא ניסתה ללכת לקראת הנתבעת ולהגיע איתה להסדר תשלומים וזאת כעולה מתמליל הקלטה שנערכה מפגישה שערכו הצדדים ביום 17.2.11, בנוכחות החשב של התובעת, פגישה שבמהלכה אמרה הנתבעת לנועה "אני מוכנה לעשות הסכם אצל עו"ד, את הכסף הזה את תקבלי שקל בשקל עד הסוף". 42. לטענת נועה הוכנה טיוטה של הסכם פשרה ואף נקבע מועד לחתימתה אולם הנתבעת לא התייצבה לחתום על ההסכם וביטלה את הפגישה כי לא תוכל לעמוד בהסכם ומאז נותק הקשר בין הצדדים. 43. נועה מצהירה כי במסגרת ההכנות להגשת התביעה התברר לה לראשונה כי הנתבעת קיבלה מעמנואל סכום של 12,000 ₪ בעורמה ובחוסר תום לב וזאת על פי בקשתה ממנהל החשבונות, לכאורה כמקדמות על חשבון קולקציות עתידיות. לטענת נועה תשלומים אלו מעולם לא אושרו על ידה או על ידי חשב החברה והנתבעת נטלה אותם בעורמה ממנהל החשבונות, תוך שהיא מציגה בפניו מצג שווא וכוזב כאילו סכומים אלו אושרו על ידי נועה וחשב החברה, לדברי נועה הגזבר מעולם לא הוציא כספים על דעת עצמו, למעט המקרה הזה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 29). 44. לטענת נועה היא מעולם לא אישרה את ביצוע התשלומים ולא ידעה עליהם אלא בדיעבד, לטענתה אין שחר לטענת הנתבעת כאילו המקדמות היו תשלום מוסכם ונהוג. לדבריה הנתבעת היא ספקית חיצונית ותהליך עיצוב הדגמים נעשה על חשבונה ובאחריותה הבלעדית. 45. באשר לטענה שלפיה הובטח לנתבעת מענק פרישה בסך 10,000 ₪ בגין תקופת עבודתה כשכירה אצל התובעת, השיבה נועה כי מדובר בחלק מהמו"מ לפשרה, שלא התגבש להסכם, כאשר סברה כי הנתבעת תמשיך לעבוד כשכירה בחנויותיה וזאת מאחר ונועה רצתה לבוא לקראת הנתבעת בגלל מצבה הכספי. נועה הוסיפה והצהירה כי היא עצמה ונציגים אחרים של התובעת פנו לנתבעת כמה וכמה פעמים, בכתב ובע"פ ודרשו ממנה את השבת הסכומים עבור הסחורה הפגומה ואת הסכומים ששולמו לה ביתר עבור הסחורה שלא סופקה על ידה. עדותו של מר אבנר פנחס 46. אבנר פנחס הינו מנהל חשבונות וגזבר אצל התובעת הוא הכיר את הנתבעת במסגרת עבודתה לאורך שנים. 47. בחודש דצמבר 2010 או בסמוך לכך, פנתה אליו הנתבעת וביקשה ממנו סך של 8,000 ₪ במזומן כאשר לדבריה נועה וחשב החברה אישרו את התשלום כמקדמה עבור קולקציה שהיא עתידה לספק לעמנואל, עקב היכרותו עם הנתבעת והאמון שרחש לה, מסר לה סך של 8,000 ₪ במזומן שכנגדה הוציאה הנתבעת חשבונית מס מאוחר יותר. 48. ביום 10.1.11 מסר לנתבעת לבקשתה סכום נוסף של 4,000 ש"ח וגם זאת לאחר שאמרה לו כי סכום זה אושר על ידי נועה והחשב ואף זאת כמקדמה עבור הקולקציה. לדברי הגזבר התברר לו בדיעבד כי תשלומים אלה מעולם לא אושרו לו על ידי מי מהם וכי הנתבעת הוציאה ממנו את הכספים בעורמה. הוא עצמו לא היה מודע לפרשת הסחורה הפגומה ולמו"מ שהתנהל בין הצדדים בעניין זה ולפיכך האמין לנתבעת כי היא דוברת אמת. 49. בחקירתו הנגדית אישר הגזבר כי יכול להיות שבהתחלה קיבלה הנתבעת איזה תשלום על חשבון, אולם לאחר מכן קיבלה תשלומים רק לאחר שסיפקה את הסחורה למחסן. 50. הגזבר העיד כי הוא צריך לקבל אישור עבור הוצאת כל תשלום מאייל החשב או מנועה, אולם המקרה הזה היה מקרה ייחודי, שכן הוא מכיר את הנתבעת 3 שנים, ולפיכך הוציא כסף על דעת עצמו מבלי שבדק קודם עם ההנהלה. עדותה של קרן רונן 51. הגב' רונן עובדת כמוכרת ומנהלת חנויות אצל התובעת ומנהלת את החנות במרכז שוסטר ברמת אביב ג' וכן משמשת כקניינית אצל התובעת. 52. הגב' רונן הכירה את הנתבעת במסגרת עבודתה תחת ניהולה כמוכרת בחנות עמנואל ברח' שנקין וכן בחנות במרכז שוסטר. ידוע לעדה כי הנתבעת החלה לעצב בגדים ורצתה להראות את העיצובים שלה לנועה שכן מדובר בחשיפה מאוד טובה למעצבת מתחילה, כאשר מוצריה ימכרו ברשת עמנואל הידועה כמותג יוקרתי ואיכותי. 53. בחודש נובמבר 2010 הגיעה לחנות משלוח של סחורה שסיפקה ועיצבה הנתבעת. באותה עת היו נוכחות בחנות העדה, הנתבעת וגב' קארין לביא, מעצבת חלונות ראווה וקניינית וכן מוכרת בחנות, כשהגיעה הסחורה, כמנהגן, בחנו את הסחורה שהגיעה. 54. שרוולי החולצות היו צרים מידי ונתפרו בצורה לא פרופורציונאלית כך שאפילו זרועותיה של אישה רזה במיוחד לא יכלו להיכנס בהם, בנוסף גם התפירה והדגם באזור הכתפיים ובית השחי לא היו תקינים והיו צרים מידי, שכן לא ניתן היה להרים את הידיים בתוך החולצה. 55. הנתבעת מדדה את החולצה הראשונה הבחינה שהחולצה לא תקינה ולכן ביקשה גם ממוכרת החנות שלעיל, שהינה בעלת מבנה גוף קטן ורזה, למדוד חולצה כדי לבדוק שהיא תקינה, אולם גם היא התקשתה ללבוש את השרוולים ולהזיז ידיים בחולצה. בנוסף העידה הגב' רונן כי הבד היה ברמה ירודה ביותר ולא הלם את הרמה של הבגדים הנמכרים ברשת עמנואל והסחורה כולה הדיפה ריח ממש לא נעים, בנוסף המכנסיים שהוזמנו נתפרו בצורה עקומה והבד של המכנס לא היה בד משי. 56. לדברי העדה, באותו מעמד הנתבעת עצמה הביעה את דעתה שמדובר בסחורה פגומה ולא ראויה לשיווק ואמרה באוזני כל הנוכחים "הסחורה על הפנים", "הסחורה פגומה". "הוא דפק אותי, זה לא יצא טוב", הנתבעת אמרה בעצמה שהסחורה פגומה וצריך לאסוף אותה. העדה הצהירה כי שמעה באוזניה את הנתבעת מדברת בטל' עם המתפרה והסבירה לדובר השני כי הסחורה פגומה והיא רוצה קולקציה חלופית וגם איימה שתעצור לו שיקים. 57. בחקירתה הנגדית השיבה העדה כי אין לה הכשרה מקצועית וכי התחילה כמוכרת בעמנואל וכי אין לה השכלה פורמאלית כמעצבת טקסטיל וכי הכול מניסיון . לדבריה היא מעידה על הפגמים "מאחר ולא צריך להיות מעצבת כדי לראות שהחולצה פגומה". עדותה של קארין לביא 58. הגב' לביא הצהירה כי הכירה את הנתבעת במסגרת עבודתן בעמנואל כמוכרות בכיכר המדינה והן הפכו לחברות טובות מאוד. 59. גב' לביא הפצירה בנועה לתת לנתבעת הזדמנות למכור את עיצוביה בעמנואל. 60. בחודש נובמבר 2010 הגיעה לחנויות סחורה שסיפקה ועיצבה הנתבעת כאשר במקרה נוכחה הגב' לביא במועד הגעת הסחורה בחנות במרכז שוסטר לצורך עיצוב חלון הראווה, יחד איתה נכחו מנהלת החנות קרן רונן ומוכרת בחנות קרן שיראל וביחד התחילו לבדוק את הסחורה. 61. גב' לביא תארה את הליקויים בסחורה במילים זהות לאלה שתוארו בתצהיריהן של הגב' רונן ושל נועה ונראה כי בעניין זה מי שניסח את התצהיר ביצע פעולה של "העתק הדבק". בהמשך הועתקו מתצהירה של הגב' רונן גם הדברים שנאמרו לכאורה על ידי הנתבעת וגם זאת מילה במילה. 62. בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי היא מקבלת את שכרה מהתובעת, היא עברה קורס בשנקר וכי ראתה רק את התוצאה הסופית ולא הייתה מעורבת בהזמנת העבודה מהנתבעת. עדות הנתבעת 63. הנתבעת הצהירה כי החלה לעבוד בשנת 2007 אצל התובעת כשכירה, היא למדה עיצוב אופנה ובשנת עבודתה האחרונה אצל התובעת עבדה גם כפרילנסרית מול התובעת ומכרה לה קולקציות בעיצובה. 64. הנתבעת תיארה את אופן העבודה המשותפת עם התובעת, לדבריה נועה הייתה פונה אליה ומזמינה דגם של בגד מסוים, כאשר נועה היא זו שהייתה בוחרת את סוג הבד ואת הגזרה, בעוד שהנתבעת הייתה מבצעת את הדגם שנבחר. הנתבעת חזרה ואישרה את הטענות שהעלתה בכתב ההגנה ולפיה מנהלת התובעת הייתה מאשרת את אב הטיפוס ורק לאחר מכן הייתה מזמינה מהנתבעת את פרטי הקולקציה. 65. הנתבעת חזרה על טענתה בעניין מימון הקולקציה על ידי התובעת תוך שהיא חוזרת ומדגישה כי במקרה נשוא תביעה זו, היא התריעה בפני נועה כי סוג הבד אינו מתאים, אולם נועה התעקשה על סוג הבד. לטענת הנתבעת טענות התובעת בדבר היות הפריטים פגומים ובלתי ראויים לשיווק, נובעות רק מהתעקשותה של נועה על סוג הבד שאינו מתאים לדגמים שהוזמנו. 66. הנתבעת הכחישה כי אישרה שהסחורה פגומה. לטענתה, נועה התקשרה אליה לאחר שהקולקציה הגיעה לחנויות ומשהתברר לה כי הנתבעת צדקה בעניין אי התאמת הבד, ואז הודיעה לה כי החליטה לאסוף את פרטי הקולקציה ולשלוח אותם חזרה למתפרה וזאת על דעתה עצמה וללא הסכמת הנתבעת, כאשר בעניין זה נועה העמידה אותה בפני עובדה מוגמרת, כך שלא נותרה לה ברירה והיא צריכה הייתה להתמודד עם החלטתה של נועה. 67. הנתבעת חזרה על גרסתה בעניין בקשתה של נועה ליצר 6 דגמים חדשים במקום הקולקציה הפגומה ובדבר המימון שקיבלה מהתובעת לצורך זה, כנהוג בין הצדדים. הנתבעת חזרה וטענה כי ייצרה 6 דגמים חדשים לפי בחירת נועה אולם זו שינתה את דעתה והזמינה רק 3 מתוך 6 הפריטים שגם בהם ערכה שינויים. 68. הנתבעת טענה כי נועה ניסתה ליצור תשתית שקרית לתביעתה וניסתה ללחוץ עליה להחזיר לה את הכספים תוך שהיא ביקשה להחתים אותה על הסכם שבו ניסתה התובעת להכניס לפיה של הנתבעת הודעות שקריות שלהם לא הסכימה הנתבעת, ולפיכך אף לא חתמה על המסמך. בהתייחס לסכום הכסף שקיבלה בסך 8,000 ₪ הצהירה הנתבעת, כי הסכום שולם לה לצורך ובמהלך הכנת הקולקציה החדשה שהזמינה התובעת והוא שולם כמקובל וכנהוג בכל הכנת קולקציה. 69. בחקירתה הנגדית השיבה הנתבעת כי לא הייתה לה יד חופשית בעיצוב (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 31). 70. הנתבעת לא הסכימה עם הטענה לפיה שולם לה ע"י התובעת עבור 100 זוגות מכנסיים וטענה כי שולם לה בדיוק הסכום שהגיע לה, עבור הסחורה שסופקה, ושכללה 50 זוגות מכנסים, כפי שהוזמנו מלכתחילה. דיון והכרעה 71. כפי שהוכח בפניי, ייצרה הנתבעת עבור התובעת קולקציית בגדים בהתאם להזמנת התובעת. 72. בעניין נוהל ואופן העבודה בין הצדדים ובעניין הפיקוח על העבודה והשליטה על ביצוע ההזמנות, אינני מקבל את גרסת התובעת, שלפיה הנתבעת הייתה עצמאית לחלוטין בנושא התכנון והייצור וכי מנהלת התובעת לא הייתה מעורבת בכל צורה שהיא בתכנון ובייצור הדגם. 73. התרשמתי מעדותה של נועה, כי מנהלת התובעת הינה אישה דעתנית וסמכותית השולטת ביד רמה על הנעשה בבית העסק שלה, ולא עולה על דעתי כי הייתה מאשרת לנתבעת, שהינה יצרנית חדשה וחסרת ניסיון, לעשות ככל העולה על רוחה בייצור הדגמים, בעניין זה אני מעדיף את גרסתה של הנתבעת שלפיה נועה היא זו שהכתיבה לה איזה דגם לייצר, וכן אני מאמין לגרסת הנתבעת כי היא לא החלה בייצור הדגמים בטרם בדקה נועה את אב הטיפוס ואישרה את ייצור הקולקציה. 74. כמו כן, אני מעדיף את גרסת הנתבעת, שלפיה נועה היא זו שהכתיבה לה את סוג הבד, אם כי סבור אני כי הנתבעת לא עמדה על דעתה שאין ליצר את החולצות מהבד שנבחר ע"י נועה, וכי היא נכנעה לדעתה של נועה. 75. אין מחלוקת כי הקולקציה שהוזמנה הייתה פגומה, אולם קיימת בפני מחלוקת בדבר סוג הפגמים שהיו, בעוד שלטענת התובעת דובר בליקויים בביצוע העבודה בתפירה ובאיכות הבד, לטענת הנתבעת הליקויים נבעו אך ורק מאי התאמת הבד למוצר, כאשר היא מגלגלת את האשם לבחירת הבד לפתחה של מנהלת התובעת. 76. לצורך הוכחת הליקויים לא הגישה התובעת חוות דעת מומחה, או תוצאות בדיקה של מכון התקנים או כל גוף מוסמך אחר בעניין איכות הבד והתפירה, כמו כן לא הציגה התובעת בפני בית המשפט פריטים פגומים (למרות שנותרו כאלה ברשותה) התובעת לא זימנה עדים אובייקטיביים, אלא שהיא הסתפקה בעדותן של שתי עובדות של התובעת שהעידו עדות זהה בקשר לפגמים שנפלו בביצוע הקולקציה. 77. לא אוכל להסתפק בעדותן של עובדות התובעת להוכחת היות הקולקציה פגומה. ראשית עדות אלו אינן אובייקטיביות, אלא שהן עובדות של התובעת ומקבלות ממנה את שכרן, דבר המפחית ממשקל עדותן, זאת ועוד, שתי העדות אינן מומחיות בתחום הטקסטיל ואין הן מוסמכות להעיד בעניין איכות הבד, או איכות התפירה או בדבר היות הקולקציה פגומה, כדי להוכיח כי הקולקציה פגומה צריכה היתה התובעת לזמן לעדות מומחים לדבר, בתחום יצור האופנה ובתחום הטקסטיל. משלא עשתה כן הרי שהיא לא הרימה את נטל ההוכחה בעניין הליקויים ביצור הקולקציה. אינני מאמין כי הנתבעת הודתה באחריות לפגמים שביצור הקולקציה ואינני מאמין כי הודתה בכך בפני המוכרות. שכן הנתבעת טענה כל העת, לרבות בתמליל ההקלטה, כי היא אינה אשמה בליקויים וכי האשם רובץ לפיתחה של נועה. בתמליל ההקלטה שצירפה התובעת עצמה בעמ' 29, אמרה הנתבעת לאייל החשב "זה לא שיש פגם בסחורה, זה פשוט הבדים לא היו טובים זו הטעות היחידה שהיתה פה, וזו גם לא הטעות שלי, זה מבחירה שלה, היא אישרה את הקולקציה...". לא זו אף זו, אלא שב"כ התובעת נמנע לחלוטין מלחקור את הנתבעת בעניין הליקויים בקולקציה, או לעמת אותה עם עדותן של עובדות התובעת בעניין הליקויים או לעניין "הודאתה" בפניהן בליקויים. להימנעות זו מחקירה יש ליתן משקל נגד התובעת. בדבריה של הנתבעת בעמ' 14 לתמליל "אני מוכנה לעשות הסכם אצל עו"ד, את הכסף הזה את תקבלי שקל בשקל עד הסוף" אינני רואה כהודאה של הנתבעת בחוב, אלא כשקוראים את התמליל בשלמותו, נראה, כי הנתבעת, בחורה צעירה, בתחילת דרכה המקצועית, היתה נתונה במצוקה קשה עת הופעלו עליה לחצים כבדים מאוד של נועה ושל החשב, זוג אנשי מקצוע מנוסים ומתוחכמים, בעניין הקולקציה, תוך שהנתבעת ניסתה, במסגרת מו"מ מתיש, כאשר מופעל עליה לחץ בלתי פוסק ע"י נועה והחשב, להציע להם פיתרונות כדי להציל את עורה ולרצות אותם. 78. יכול הייתי להכריע בעניין, ולדחות את התביעה בעניין הליקויים כבר בשלב זה, לאחר שקבעתי כי התובעת לא הוכיחה את הפגמים והליקויים בקולקציה, אולם חרף האמור לעיל, הנתבעת אינה מתכחשת לעובדה לפיה פריטי הלבוש, וליתר דיוק החולצות שיצרה, היו פגומות, אולם לטענתה הפגמים נגרמו עקב אי התאמת סוג הבד לדגמים שנתפרו, כאשר הנתבעת מגלגלת את האשם לפתחה של נועה שהתעקשה על סוג הבד הבלתי מתאים. 79. בגרסאות הסותרות שבין נועה לנתבעת בעניין בחירת סוג הבד, העדפתי כאמור את גרסת הנתבעת שכן, אינני מאמין כי נועה נתנה יד חופשית לנתבעת לייצר את הקולקציה ככל העולה על רוחה ללא פיקוח, ואני מאמין כי נועה אכן הכתיבה את סוג הבד לנתבעת וכי הדגם יצא לייצור סדרתי רק לאחר שאב טיפוס שלו הוצג על ידי הנתבעת לנועה ואושר על ידה, כנטען על ידי הנתבעת. 80. יחד עם זאת, שקלתי האם הנתבעת יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולגולל את האשמה בשלמות לפתחה של נועה, שהרי הנתבעת היא בעלת המקצוע ושאלתי את עצמי, אם סברה הנתבעת, כי הבד שהכתיבה לה נועה אינו מתאים, האם לא היתה צריכה לסרב לדרישתה של נועה לייצר את הקולקציה מהבד הבלתי מתאים, חרף הרצון לרצות אותה. המסקנה אליה הגעתי בעניין זה הינה, כי הנתבעת לא היתה במעמד שבו היתה יכולה לסרב לנועה, כאמור, הנתבעת שהינה יצרנית צעירה בתחילת דרכה המקצועית אינה יכולה לכפות את דעתה על נועה, מנהלת מנוסה, מקצועית ואסרטיבית בעלת רשת חנויות גדולה ובעלת מוניטין, וסביר הוא כי הנתבעת תיכנע לרצונה, ותפעל כדי לרצות את נועה, באם בכוונתה להמשיך ולעבוד עם התובעת בעתיד. 81. אשר על כן אני קובע כי בעניין ייצור החולצות, האחריות לליקויים בקולקציה ככל שהיו ליקויים, מוטלת על נועה וכי מכל מקום, התובעת לא הוכיחה כלל, כי פריטי הלבוש היו לקויים בליקויים מהסוג שטענה. 82. בהתייחס למכנסיים, קיימות שתי סוגיות שבהן עלי לדון ולהכריע, הסוגיה הראשונה הינה, כמות המכנסיים שעבורם שולמה תמורה, ביחס לכמות שסופקה לתובעת והשניה, האם הוכחו פגמים ביצור המכנסיים שסופקו. 83. כפי שנטען בפני ע"י התובעת, היא הזמינה מהנתבעת ייצור של 100 זוגות מכנסיים ושילמה לנתבעת עבור 100 זוגות מכנסיים, כאשר בפועל סיפקה הנתבעת רק 50 זוגות מכנסיים בלבד. הנתבעת מכחישה טענה זו וטוענת כי הוזמנו וסופקו לתובעת 50 זוגות מכנסים וכי לא שולם לה כל סכום ביתר, אלא שכל הסכום ששולם לה היה לפי המוסכם. 84. בהתאם לחישוב שערכה התובעת בסעיפים 13-16 לתצהירה, היא מבקשת לשכנע את בית המשפט, כי שולם לנתבעת על ידי התובעת עבור 100 זוגות מכנסיים, כאשר לפי טענתה של התובעת, חייבת הנתבעת להשיב לה תשלום עבור 50 זוגות מכנסיים ששולמו לה ושלא סיפקה, בסכום של 10,034 ₪ כולל מע"מ. 85. לאחר ניתוח הראיות שבפני, הגעתי למסקנה לפיה התובעת הזמינה 50 זוגות מכנסיים בלבד וכי התשלום ששולם לנתבעת היה בדיוק כפי שסוכם, וכי לא שולם לה כל סכום ביתר. עוד הגעתי למסקנה כי גירסתה של התובעת בעניין תשלום ביתר עבור המכנסיים, הינה כוזבת וכי היא הומצאה לצורך המשפט. 86. בסעיפים 13-16 לתצהירה ערכה התובעת חישוב סכומים, לגירסתה היא הזמינה מהנתבעת 190 חולצות בסך 100 ₪ כ"א וכן 100 זוגות מכנסיים בסך 173 ₪ כ"א, תוצאת חישוב התמורה הכוללת האמורה להשתלם עבור כל הפריטים מביאה לסך של 42,108 ₪, כאשר בפועל שולם לנתבעת סך של 40,385 ₪, נועה מסבירה בסעיף 14 לתצהירה, פער זה של 1,723 ₪ "כהנחה קטנה שניתנה לתובעת כמקובל ברכישות מסוג אלו", אציין כי לא הוכח ע"י התובעת כי ניתנה הנחה כלשהי ע"י הנתבעת, או כי מקובל לתת הנחה כנטען. זאת ועוד סכום ההנחה אינו "עגול", שכן הנחה נהוג לתת באחוזים, ממחיר מסויים, או בסכום עגול ולא בסכום של 1,723 ₪, שלפי כל תחשיב שערכתי אינו מהווה תוצאה של "אחוזים" מסוימים מהתשלום הכולל המגיע, לפי תחשיב התובעת. 87. נועה מצהירה בסעיף 24 לתצהירה כי "עמנואל עמדה בהתחייבותה ומסרה לנתבעת שיקים על מלוא סכום התמורה שדרשה הנתבעת וזאת מיד עם קבלת הסחורה, ולפני שהסחורה נבדקה (ולראיה-אפילו לא נבדקה הכמות שסופקה ושולמה תמורה על סחורה שלא סופקה). עמנואל שילמה לנתבעת בדיוק את הסכום שהנתבעת דרשה עם האספקה, ומבלי לבדוק אותה - והכל תוך מתן אמון מלא בנתבעת." 88. מבדיקת הראיות עולה כי טענת התובעת בעניין זה משוללת יסוד. נספח ד' לתצהיר התובעת "תעודת קליטה מספק" מלמד כי הסחורה שסופקה ע"י הנתבעת נקלטה אצל התובעת ביום 8.11.10, בתעודת הקליטה נרשם כי התקבלו 50 זוגות מכנסים ובסה"כ 240 פריטים, כלומר כמות המכנסים שסופקה נבדקה והיה ידוע לתובעת כבר ביום 8.11.10, כי סופקו לה 50 זוגות מכנסים, עובדה המובילה למסקנה כי זו הכמות שהוזמנה וכי השיקים שנמסרו לנתבעת היו לפי המוסכם, עבור 50 זוגות מכנסיים והחולצות. 89. שני השיקים המעותדים שנרשמו לפקודת הנתבעת תמורת הסחורה (נספח ב' לתצהיר התובעת) נרשמו ביום 10.11.10, דהיינו יומיים לאחר בדיקת כמות הסחורה וקליטתה, כך שטענת התובעת כי שילמה לנתבעת תמורת הסחורה מתוך אמון ומבלי כל בדיקה הינה עורבא פרח, זאת ועוד, גם הטענה לפיה השיקים המעותדים לא בוטלו ע"י התובעת, מתוך אמונה בנתבעת כי תספק סחורה חלופית, יכולה להתקבל רק ביחס לסחורה פגומה, אך אינה מתיישבת עם ההגיון בכל האמור לתשלום ביתר, עבור פריטים שלא סופקו. 90. לא זו אף זו, אלא שגם טענת התובעת בסעיף 32 לתצהירה של נועה ולפיה התובעת דרשה מהנתבעת להשיב לה את התשלום ששולם ביתר עבור המכנסיים, וזאת כמה פעמים, התגלתה כמשוללת יסוד. עיון מעמיק בתמליל ההקלטה שנעשתה ביום 17.2.11, כ-3 חודשים לאחר קליטת הסחורה, מלמד כי בתמליל אין כל זכר לעניין "תשלום יתר" עבור המכנסיים, ואין ספק כי אילו היה שמץ של אמת בטענה זו, מן הסתם גם עניין זה היה מוצא את ביטויו ב-30 עמודי התמליל. 91. גם בטיוטת הסכם הפשרה שנוסח ע"י התובעת ביום 24.2.11, אין זכר לעניין תשלום יתר עבור מכנסיים, נהפוך הוא, במבוא להסכם נרשם דבר השולל טענה זו: "הואיל והחברה שילמה ללירז סך של 40,385 ₪ (הסכום הראשוני) .... ע"ח סחורה שלירז התחייבה לספק לעמנואל ואשר בפועל הסחורה היתה פגומה ...". (ההדגשה שלי ע.א.). אם לא די בכך, אין זכר לעניין זה גם במכתבה של התובעת לנתבעת מיום 17.2.11 (נספח ז' לתצהיר התובעת) וכן במכתב ב"כ התובעת לנתבעת מיום 2.3.11. (נספח ט' לתצהיר התובעת), שני מכתבים שבהם נדרשת הנתבעת להחזיר את התמורה ששולמה לה עקב פגמים בסחורה, העדר איזכור "תשלום יתר" עבור 50 זוגות מכנסיים, בתמליל ההקלטה, בהסכם הפשרה או במכתבי הדרישה, כמו גם אי ביטול השיקים המעותדים או לפחות אחד מהם והחלפתו לסכום "הנכון", מלמדים כי טענת התובעת בעניין תשלום יתר הינה משוללת יסוד. 92. מאחר ושוכנעתי כי לא שולם לנתבעת כל סכום עודף עבור מכנסיים שלא סופקו, הנני דוחה את תביעת התובעת בעניין זה, למעלה מן הצורך אומר כי השתכנעתי כי הפער בין המחיר ששולם לכל פריט, לבין הסכום הכולל ששולם, יסודו בעמלות ששולמו לנתבעת וזאת כעולה מתשובתה בעמ' 14 לפרוטוקול, שם הכחישה כי שולם לה עבור 100 זוגות מכנסיים. באומרה "על כל הפריטים אני מקבלת עמלה, בגלל זה יש את ההפרש הזה" (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 18 ואילך). 93. הסברה של הנתבעת בעניין העמלות, מתחזק מהתרשומת שנערכה ע"י נועה ביום 11.10.10 (נספח א' לתצהיר) שבעמודו השני נרשם בין היתר "כולל עמלה?", דבר המלמד כי עניין העמלות אינו המצאה של הנתבעת, יחד עם זאת, בניגוד לטענת התובעת, הרישומים בנספח א' אינם מלמדים דבר, על הכמות שהוזמנה ביחס לכמות שסופקה, כטענת התובעת, ובוודאי שאינם מלמדים על כל תשלום ששולם ביתר. 94. באשר ל- 50 זוגות מכנסיים שסופקו, הרי כפי שנאמר לעיל, לא הוכיחה התובעת כי המכנסיים היו פגומים והטענה הסתמית שלפיה המכנסיים נתפרו בצורה עקומה ולא מבד מתאים, לא הוכחה כנדרש. הנתבעת לא הודתה בליקויים בעניין המכנסיים אלא שטענותיה לעניין הליקויים עקב הבד הבלתי מתאים, התמקדו בחולצות ולפיכך אני דוחה את התביעה ככל שהיא מתייחסת לליקויים ב- 50 זוגות מכנסיים שסופקו לתובעת. 95. בהתייחס לסכום של 12,000 ₪ ששילמה התובעת לנתבעת לצורך ייצור קולקציה חלופית, נטען על ידי התובעת, כי סכומים אלו הוצאו במרמה מהתובעת תוך הטעייתו של הגזבר על ידי הנתבעת לחשוב כי התשלומים אושרו על ידי החשב ועל ידי נועה, הגזבר העיד כי הוא לא קיבל הוראה מנועה לשלם את הכספים לנתבעת וכי עשה כן על דעת עצמו. 96. גרסת הנתבעת בעניין זה היתה, כי הסכום האמור שולם לה עבור מימון ייצור 6 הדגמים עבור הקולקציה החלופית שהיתה אמורה לספק בהתאם למו"מ שהתנהל בין נועה ובינה, במקום הסחורה הפגומה, עוד טענה הנתבעת כי התשלומים אושרו על ידי נועה וחשב התובעת, גם בעניין זה אני מעדיף את גירסתה של הנתבעת על פני גירסתה של נועה, שהאמת לא היתה נר לרגליה ואף על פני גירסתו של הגזבר, אציין כי אינני מאמין כי הגזבר היה משלם לנתבעת סכום כלשהו ללא אישור מנועה. 97. אני סבור כי התשלום האמור בסך 12,000 ₪, ניתן לנתבעת, באישור נועה ובהסכמתה, לצורך ייצור ששה דגמים לקראת ייצור קולקציה, כאשר בשלב זה טרם נקבע מחיר עבור הקולקציה החדשה וטרם נקבע כלל באם תיוצר אותה קולקציה, לפיכך סביר הוא, כי התובעת היא זו שתממן את עלות ייצור אותם דגמים. 98. אילו הוחלט לייצר את אותם דגמים, בסופו של דבר, ולהזמין קולקציה המתבססת עליהם מהנתבעת, היה מקום להפחית את הסכום האמור מהעלות הכוללת של הפריטים שהיו מסופקים על ידי הנתבעת, ולראותו כמקדמה ע"ח התשלום, מאחר שבסופו של יום, לא יוצרה כל קולקציה חלופית והתובעת החליטה שלא להזמין מהנתבעת ייצור קולקציה אחרת, הרי שעל התובעת לשאת בעלות ייצור אותם דגמים, כאשר קולקציה לא יוצרה לפיהם בסופו של דבר. לפיכך הנתבעת אינה חייבת להשיב לתובעת את הסך של 12,000 ₪ ששולמו לה לצורך ייצור אותם דגמים. 99. העולה מהמקובץ הוא כי אני דוחה את התביעה בשלמותה, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.אופנה