מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד מושב גאליה: רקע עובדתי וטענות הצדדים "בקצירת האומר" 1. התובעים הינם חברי מושב גאליה - הנתבע 1 (להלן: "מושב גאליה" ו/או "הנתבע"). 2. בין הנתבע לנתבעת 2 - אשדר חברה לבניין בע"מ (להלן: "אשדר" ו/או "הנתבעת"), נחתם הסכם לפיו התחייבה הנתבעת לבנות עבור הנתבע פרויקט הכולל בין היתר קוטג'ים בתחומו של הנתבע (להלן: "הפרויקט"). במסגרת אותו ההסכם זכאי היה הנתבע (בין היתר) לקבל 20 יחידות צמודות קרקע (להלן: "הקוטג'ים") כחלק מן התמורה המגיעה לו בפרויקט. בהתאם להחלטת הנתבע, נערכה בין חברי מושב גאליה הגרלה. במסגרת ההגרלה זכו התובעים בזכות לקבלת קוטג' במגרש 9.2 הידוע כגוש 5713 חלקה 10 (להלן: "הקוטג'" ו/או "הבית") בתמורה לתשלום סכום של 120,000 $ (סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן). יצוין במאמר מוסגר, כי במהלך ההוכחות בתיק הובהר ואין על כך מחלוקת, כי כל משק במושב גאליה קיבל בפרויקט, יחידת קוטג' אחת ושלוש דירות בבנייה רוויה, אולם משום שהפרויקט נבנה בשלבים, הרי שעניין ההגרלה היה במועד קבלת הנכסים בהתאם לשלבי בניית הפרויקט. לטענת התובעים, הנתבעים הפרו הפרה בוטה ויסודית את ההסכמים השונים אשר נחתמו בין הנתבעת לנתבע ובין הנתבעים לבינם (סעיף 24 לכתב התביעה המתוקן). 5. התובעים טוענים, כי הקוטג' נמסר להם באיחור, לא קוים נוהל העברת החזקה בקוטג' וליקויים שהיו בקוטג' לא תוקנו. עוד טוענים התובעים, כי חויבו בתשלום ארנונה בגין התקופה שקדמה להעברת החזקה בקוטג' ומסירתו וכי הקוטג' לא חובר לחשמל. 6. לטענת התובעים בשל ההפרות האמורות נגרמו להם הוצאות רבות ומיותרות כדלקמן: א. הוצאות שכר דירה בתקופה שמיום 28.2.06; בה התחייבה הנתבעת למסור החזקה בקוטג' ועד ליום 16.2.07 - מועד המסירה בפועל - סך של 42,248 ₪. ב. ליקויי בניה בקוטג' בסך של 101,436.72 ₪ לפי חוות דעת השמאי מטעם התובעים, בצירוף סך של 1,500 ₪ - שכר טרחתו. ג. תשלום ארנונה בו חויבו התובעים עבור התקופה עובר למסירת הקוטג' נכון ליום 28.1.07 בסך של 34,801.6 ₪. ד. תשלום בגין חיבור הקוטג' למערכת החשמל בסך של 1,500 ₪. 7. הנתבע טוען מנגד, כי התובעים זכו במסגרת ההגרלה בזכות לקבלת הקוטג', אולם לא מילאו התחייבויותיהם לצורך קבלת הקוטג', וכי ככל שנגרמו להם נזקים הרי שאין להם להלין אלא על עצמם, וזאת כפי שיפורט להלן. 8. לאחר זכייתם, חתמו התובעים ביום 11.10.01 על מסמך "בקשה להקצאת קוטג' - הוראה בלתי חוזרת", על פיו התחייבו להסדיר עד ליום 31.12.01 משכנתא בבנק טפחות על סך 120,000 $ או להסדיר סכום זה עד לתאריך הנ"ל מכל מקום אחר, להנחת דעת הנתבע. כמו כן, התחייבו התובעים לשלם מתוך הסכום שלעיל סמוך לחתימה על ההודעה, סך של 20,000 $ והיתרה בסמוך למועד קבלת הקוטג' (נספח א' לכתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבע) (להלן: "הבקשה להקצאת קוטג'"). 9. כמו כן, בין הנתבע לתובעים נחתם "הסכם לייחוד זכויות המושב בדירה לחבר מושב גאליה (או מי מטעמו) - פרויקט גאליה" - נספח א' לכתב התביעה המתוקן (להלן: "הסכם הייחוד"). בהתאם להסכם הייחוד, הוסכם בין התובעים לנתבע, כי הנתבע מאשר לראות בזכותו לקבל את הקוטג' כזכותו של הנעבר ולפיכך הורה לנתבעת, כי הבית יימסר ישירות לנעבר וכי הנעבר בא בנעלי הנתבע בקשר לזכויות בקוטג'. כמו כן, בהתאם להסכם הייחוד, סוכם כי אישור מסירה סופי להעברת הזכויות מהמושב לנעבר יינתן על ידי המושב עם קבלת טופס אכלוס לבית ובכפוף לתשלום ופירעון בפועל למושב על ידי הנעבר של מלוא חוב היחידה בגין הבית. באותו מסמך אישרה הנתבעת בחתימתה, כי היא מסכימה להעברת הבית לנעבר כמפורט באותו מסמך ומתחייבת לפעול על פיו. 10. הנתבע טוען, כי עד לשנת 2006 לא קיימו התובעים את התחייבויותיהם כלפיו ולא שילמו את התמורה בגין הקוטג'. פניות חוזרות ונשנות לתובעים לא נענו. לפיכך, טוען הנתבע, כי לא חלה עליו החובה למסור לתובעים הקוטג' ולא ניתן היה להשלים את מסירת הקוטג' לידי התובעים. 11. עוד טוען הנתבע, כי רק בתחילת שנת 2006 הסדירו התובעים את יתרת התשלום לו התחייבו ועם ביצוע התשלום הוציא הנתבע ביום 28.2.06 לנתבעת אישור סופי למסירת הקוטג' לתובעים בהתאם להסכם הייחוד, ובסמוך לאחר מכן, הוציאה הנתבעת אישור למסירת הקוטג' לתובעים והתובע אישר קבלתו. העתקי אישורי הנתבע והנתבעת צורפו כנספחים 2 א' ו- 2 ב' לתצהירו של מר עוזי אפרת. 12. הנתבעת טענה, כי אין בינה לבין התובעים יריבות משפטית, שכן הקוטג', על פי סיכום מיום 9.11.04 בין הנתבע לנתבעת, עבר לחזקת הנתבע, בסמוך ליום 4.1.05, ע"י מסירת מפתח הדירה למר עוזי אפרת - מזכיר הנתבע. 13. עוד טוענת הנתבעת, כי ביקשה הלכה למעשה, למסור הקוטג' עוד קודם ליום 4.1.05, אך הדבר נמנע בשל מחדלי התובעים ולכן לא יכולה להיות לתובעים כל טענה כלפי הנתבעת לעניין תשלום ארנונה ו/או דמי שכירות. 14. כמו כן, טוענת הנתבעת, כי גם הנתבע לא טען ואינו טוען כלפיה כי הפרה את ההסכם בעניין התובעים. ההיפך הוא הנכון, שכן הנתבע טוען, כי אין לתובעים אלא להלין על עצמם וכי אילו היו התובעים עומדים בהתחייבויותיהם ומסדירים התשלום עבור הבית בעיתו, לא היו נגרמים להם נזקים, ככל שנגרמו. 15. זאת ועוד, התובעים מושתקים ו/או מנועים מלתבוע את הנתבעת בשל מעשיהם ומחדליהם שלהם, שכן לא שילמו עבור הקוטג' ולכן לא היו רשאים לקבל הקוטג' כשהיה מוכן לאחר שקיבל טופס 4 ואישור אכלוס. מה עוד, שהתובעים ידעו כי בשל מחדליהם, נמסרה הדירה לנתבע. 16. אשר לליקויי הבניה הנטענים על ידי התובעים, טוענת הנתבעת, כי הבית נמסר לנתבע לאחר שמפקח מטעמה בדק את הדירה והתיקונים שהצביע עליהם תוקנו. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי הליקויים המפורטים בנספח לכתב התביעה מוגזמים ומופרזים ואינם משקפים כלל את המציאות העובדתית או המשפטית. דיון והכרעה 17. השאלה הדרושה הכרעה (כפי שנוסחה בסיכומי התובעים) הינה - האם הפרו הנתבעים הסכמים שונים שנחתמו ביניהם ובינם לבין התובעים והאם ההפרות הנטענות גרמו לתובעים את הנזקים נשוא התביעה. א. מועד מסירת הבית לידי התובעים: 18. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה, הינה, מהי הסיבה למסירת מפתח הבית לתובעים רק ביום 16.2.07 - כך לטענתם ומי מבין הצדדים אחראי למסירת מפתח הדירה לתובעים רק במועד זה, ככל שנמסר במועד זה. 19. לטענת התובעים וכפי שהעיד התובע, נמסר להם מפתח הבית רק ביום 16.2.07 - נספח ג' לסיכומי התובעים - ללא העברה מסודרת ומבלי שנערך פרוטוקול מסירה של הבית. 20. התובעים טוענים, כי מועד המסירה הראשון אשר נטען על ידי הנתבעים - 27.7.04, אליו הוזמנו לכאורה התובעים לצורך בדיקת הבית, לא הובא לידיעתם וכי הם לא זומנו למועד זה למסירת הבית. יתרה מכך, לטענת התובעים במהלך העדויות בתיק הובהר כי העדים מר חבני, מר סקלי ומר עוזי אפרת, לא נכחו בבית ביום 27.7.04 - מועד המסירה לכאורה, והנתבעים בחרו שלא להעיד את אלו אשר כן נכחו במועד זה - מר יוסי צחור ומר חנן רביבו. לפיכך, טוענים התובעים, כי חלה בעניין זה ההלכה, כי הימנעות מהבאת ראיה או עד מהותי, פועלת לחובת הנמנע, באופן שיש בה כדי ליצור חזקה לרעת הנתבעים ואף חיזוק למשקל ראיות התובעים. 21. עוד טענו התובעים, כי מכל מקום ביום 27.7.04 לא היתה כוונה ולא ניתן היה לבצע מסירה של הקוטג', בטרם נרשמו הערות לתיקון ליקויים ובטרם בוצעו התיקונים וכי במועד זה צריך היה מר צחור לבדוק את הבית עם נציג הקבלן ולרשום הערות לתיקונים. 22. התובעים טוענים, כי גם ביום 9.11.04 המועד בו התקיימה לטענת הנתבעים פגישה בה סוכם על העברת חמישה בתים, לרבות הקוטג' של התובעים לידי הנתבע, לא בוצעה עדיין מסירת הבית לתובעים וגם לא ביום 4.1.05 המועד עליו הצהירו מר חבני ומר סקלי כמועד בו הועברה החזקה לידי הנתבע. זאת ועוד, החזקה בבית גם לא נמסרה לידי התובעים ביום 10.4.06, כפי שהדבר עולה ממכתבו של מר עוזי אפרת לעיריית רחובות מיום 10.4.06 (נספח ז' לסיכומי התובעים). 23. לאור האמור טוענים התובעים, כאמור, כי רק ביום 16.2.07 קיבלו את מפתח הבית וכי מועד זה תואם את רצף האירועים כפי שבא הדבר לידי ביטוי במכתב הנתבעת מיום 31.12.06 באמצעות חב' לנבר, אשר יש בו הודעה על גמר ביצוע התיקונים לכאורה. 24. עוד טוענים התובעים, כי התשלום שכל משק היה צריך לשלם לנתבע, היה תשלום כולל עבור הקוטג' וכן עבור שלוש דירות שקיבל כל משק ולא עבור כל נכס בנפרד וכי מדובר בהתחשבנות כוללת עבור כל המושב ולא חוב ספציפי של חברי המושב בגין כל קוטג' או דירה. התובעים תומכים טענה זו בעדותו של מר עוזי אפרת, כמפורט בסיכומיהם, ואף מוסיפים וטוענים כי מר אפרת ידע בשלבי ההתחשבנות בגין הבית, כי קיימת למשק התובעים, זכאות לקבל תמורה במסגרת התחשבנות אחרת עם מע"צ. בנסיבות אלה טוענים התובעים, כי לא היתה כל בעיה, הלכה למעשה, למסירת הקוטג' וזאת על אף האיחור בתשלום התמורה וכי לנתבעים אין כל הסבר לאי ביצוע מסירת הבית עד ליום 16.2.07 בשים לב לכך שאף במועד זה לא בוצעה העברה מסודרת ולא נחתם פרוטוקול אלא נמסר מפתח הבית בלבד. 25. מנגד, הנתבעים טוענים כאמור, כי התובעים הם אשר הפרו התחייבותם, עפ"י הבקשה להקצאת קוטג' ועפ"י הסכם הייחוד, נמנעו מביצוע התשלום על סך 120,000 $ במועד שנקבע, אשר היווה תנאי מוקדם לקבלת הבית, השלימו את תשלום התמורה בגין הבית רק בראשית שנת 2006 וסירבו לקבל החזקה בבית ללא כל סיבה מוצדקת. לפיכך, אי מסירת החזקה בקוטג' וכל הנזקים הנטענים בכתב התביעה, רובצים לפתחם של התובעים. הנתבעים טוענים, כי למרות התחייבויותיהם החוזרות והנשנות של התובעים ועל אף פניותיו המרובות של הנתבע לתובעים, לא הסדירו התובעים עד לתחילת שנת 2006 את התשלום בגין הקוטג' וכפועל יוצא מכך לא ניתן היה להשלים את הליך מסירת הבית לידיהם, כפי שבוצע על ידי הנתבעים מיד לאחר ביצוע התשלום. 26. לאחר ששבתי וקראתי את המסמכים הרלוונטיים ואת העדויות, אין בידי לקבל את טענות התובעים, וזאת כפי שיפורט להלן. 27. בהתאם להסכם הקצאת הקוטג', אשר נחתם בין התובעים לנתבע, ביום 11.10.01, התחייבו התובעים, עפ"י סעיף 2 כדלקמן: "אנו מתחייבים להסדיר, עד לתאריך 31.12.2001, משכנתא בבנק טפחות, על סך 120,000 $ (או לחלופין, להסדיר סכום זה עד לתאריך הנ"ל, מכל מקור אחר להנחת דעת האגודה), אשר עד 20,000 $ מתוכם ישולמו בסמוך לאחר מועד ההודעה ויתרתם תשולם בסמוך למועד קבלת הקוטג'". 28. הנתבע טען, כי התובעים לא פעלו על פי פנייתו אליהם מיום 19.10.03, להסדרת התשלום כתנאי לקבלת הבית. (נספח 1 לתצהיר מר אפרת). יאמר כבר עתה, כי התובעים טוענים כי פנייה זו לא הגיעה אליהם. 29. זאת ועוד, בהתאם להסכם הייחוד, התחייבו התובעים כי "אישור מסירה סופי להעברת הזכויות .... יינתן .... עם קבלת טופס אכלוס .... ובכפוף לתשלום ופירעון בפועל למושב של מלוא חוב היחידה". (סעיף 4 לנספח א (1) לתצהיר התובע). 30. אף לגרסת התובעים, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן, "במסגרת ההגרלה זכו התובעים לקבל לידם את הזכויות בבית צמוד קרקע, מגרש 2-9 הידוע כגוש 5713 חלקה 10 (להלן: הבית) בתמורה לסכום של 120.000 $ (ההדגשה במקור) (להלן: "התמורה")". לאור הכתוב, מאשרים התובעים, כי ידעו שמסירת הבית לידיהם לא תתבצע טרם ביצוע התשלום על סך 120,000 $. התובע אישר זאת אף בעדותו - פרוטוקול, עמ' 15 שורות 3-6 וכן שורות 15-16, עמ' 18 שורות 19-20. זוהי אף הוראתם של הבקשה להקצאת הקוטג' והסכם הייחוד שנחתמו ע"י התובעים. 31. לא זו אף זו, בהתאם לסעיף 16 לתצהירו של התובע, מאשר התובע כדלקמן: "ביולי 2004 קבלנו הודעה מהנתבעת 1 (הנתבע בפסק דין זה - י.ט.י) לפיה התקבל טופס 4 בגין הבית וכי לאחר הסדרת התשלום ניתן יהיה לקבלו. לפיכך ובטרם הסדרת התשלום וקבלת המפתח הלכתי לראות את הבית, לאחר הבדיקה התגלו בבית ליקויים רבים, רשימת הליקויים הועברה לידי מזכיר הנתבעת 1 אשר בנוכחותי העבירה באמצעות הפקס לידי הנתבעת 2 לביצוע". (הודעת הנתבע ורשימת התיקונים צורפו לתצהיר התובע וסומנו ד'-ה')". 32. הנה כי כן, התובע מאשר בתצהירו כי קיבל כבר ביולי 2004 הודעה מהנתבע כי לבית ניתן טופס 4 וכי בכפוף להסדרת התשלום, ניתן יהיה לקבל הבית. ראה גם פרוטוקול עמוד 61 שורות 13-23, עמוד 32 שורות 4-15. 33. לאור האמור, הנתבע הוכיח כי ביום 8.7.04, לאחר קבלת טופס 4 לבית, שלח לתובעים מכתב בו הודיע להם כי הבית מוכן וכי אישור למסירתו יינתן לאחר הסדרת התשלום. 34. מקבלת אני את גרסת הנתבע, כי לאיש מבין חברי הנתבע לא נמסר הבית בו זכה, אלא לאחר הסדרת מלוא התשלום. ראה עדותו של מר אפרת, פרוטוקול, עמ' 25 שורות 1-4. גם התובע מאשר בעדותו כי היה לו ברור שלא יקבל את הבית בטרם ישלם את מלוא התמורה, פרוטוקול, עמ' 15 שורות 15-16, וכך גם השיב לשאלה: "ש: ציפית מהמושב שיתן לך את הקוטג' בלי לשלם? ת: מה פתאום, אני שונה מאחרים?" - (פרוטוקול עמ' 18 שורות 19-20). 35. הלכה למעשה, אף לא היתה מבחינת הנתבעים כל סיבה, לבד מאי תשלום התמורה על ידי התובעים בגין הבית, שלא למסור הבית לתובעים, שכן הנתבעים הוכיחו שבניית הבית הסתיימה בחודש יולי 2004, ביום 7.7.04 קיבל הבית טופס 4 מהוועדה המקומית לתכנון ובניה, ביום 4.8.04 נערכה ביקורת חשמל על-ידי חברת חשמל בבית וביום 12.12.04 קיבל הבית תעודת גמר. עותקים של האישורים הוגשו לבית המשפט וצורפו כנספחים א' - ב' לתצהירו של מר סקלי. לאור האמור, היה זכאי הנתבע, לכל המאוחר, בדצמבר לשנת 2004 לתשלום מלוא התמורה, שכן לבית היו כל האשורים בגין סיום בנייתו במועד זה. 36. לאור כל האמור, גם אם נכונה גרסתו של התובע כי מועד המסירה אשר נקבע ליום 27.7.04 לא הובא לידיעתו, ומכתב הנתבע אליו מיום 19.10.03 לא הגיע אליו, הרי שהתובע מאשר כי הובא לידיעתו, במכתב ביולי 2004 -נספח ד' לתצהירו, כי לבית ניתן טופס 4 כאמור והוא מוכן למסירה מיד עם ביצוע תשלום התמורה. יצוין, כי התובע ניסה לחזור בו במהלך עדותו מאישורו בדבר קבלת נספח ד' לתצהירו, אולם בסוף עדותו הוא שב ומאשר קבלת נספח ד' - פרוטוקול עמוד 61 שורות 13-23. לפיכך, קובעת אני כי לאור התצהירים, המסמכים והעדויות בתיק, הובא לידיעת התובע ביולי 2004, כי לבית ניתן טופס 4 וכי בכפוף לתשלום התמורה יוכל לקבל החזקה בו. 37. כיצד פעלו התובעים עם קבלת ההודעה, כאמור, ביולי 2004? בהתאם לסעיף 16 לתצהיר התובע, הלך התובע לראות את הבית בטרם יסדיר התשלום, אך בבית התגלו ליקויים רבים המפורטים ברשימת התיקונים - נספח ה' לתצהיר התובע. 38. התובע טוען בחקירה הנגדית "את הדירה לא הייתי מוכן לקבל בגלל שהיו ליקויים שלא היו במסגרת מסירה מסודרת...המושב היה צריך להיות אתי לא לקחת את הדירה הזו עד שלא מבצעים את התיקונים האלה". (פרוטוקול עמוד 16 שורה 14, עמוד 18 שורות 15-18 ועמוד 56 שורות 30-31). לטענה זו של התובע אין כל אסמכתא בכתב, בדמות פניה בכתב לנתבעים או לכל גורם אחר במועדים הרלוונטיים והאסמכתא הראשונה בעניין זה הינה מיום 20.7.05 (נספח ה' לתצהיר התובע). 39. עיון ברשימה - נספח ה' כאמור, מלמד, כי מדובר ברשימה מיום 20.7.05, שנה לאחר המועד בו נמסרה לתובע ההודעה, כאמור, כי הבית מוכן למסירה. כשנשאל התובע על כך בחקירה הנגדית השיב כי הלך לבית שנה לאחר שקיבל ההודעה ולא עניין אותו מה קורה בבית (עמ' 61 לפרוטוקול שורות 18-23): "ש: הלכת לראות את הבית שנה אחרי ההודעה? ת: כן. ש: לא עניין אותך מה קורה בבית. אתה מקבל הודעה ביולי 2004 שהקוטג' מוכן ולא הלכת לפני יולי 2005? ת: לא". 40. יחד עם זאת, העיד התובע, כי במהלך העבודה ביקר בבית כל הזמן (פרוטוקול עמ' 16). כמו כן העיד התובע כי בחורף 2003-2004 הוצף מרתף הבית וכי פנה בעניין זה למנהל העבודה במקום. לנתבע - באמצעות מר עוזי אפרת, פנה רק ביום 20.7.05 (פרוטוקול עמ' 16 שורות 13-31). עוד העיד התובע, כי ראה את הקבלן בשלבי הבנייה, ידע שהקבלן סיים את הבניה ואף ידע כי חברי מושב אחרים שזכו בהגרלה משלמים התמורה ומקבלים החזקה בקוטג'ים (פרוטוקול עמ' 17 שורות 20-26). עדותו של התובע, מלמדת איפה, כי התובע לפחות עד ליולי 2004 עקב אחר בניית ביתו, היה מודע לקבלת טופס 4 לבית וכפי שקבעתי, אף ידע כי בכפוף לתשלום התמורה, הוא יקבל את החזקה בקוטג'. 41. לאחר שקבעתי כי תנאי מוקדם למסירת הקוטג' לידי התובעים היה תשלום התמורה בגינו בסך של 120,000 $ ובין הצדדים אין מחלוקת כי סכום זה לא שולם במלואו עד לתחילת שנת 2006 (ראה גם פרוטוקול עמוד 18 שורות 4-5 ), נשאלת השאלה, האם הליקויים שנמצאו בבית, לטענת התובעים, היו כה מהותיים שהצדיקו סירוב התובעים לקבל החזקה בבית ולשלם את מלוא התמורה בגינו? והאם הבית לא היה ראוי למגורים כתוצאה מהליקויים? (ראה לעניין זה ת.א (שלום ק"ג) 191/96 אלי זנה נ. חב' סופרמרקט החיד"א בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים)). 42. בתמיכה לתביעתם וטענתם בגין הליקויים בבית, צירפו התובעים חוות דעת של המהנדס פנחס פיכמן מיום 23.2.07, אשר ביקר בבית בחודש פברואר לשנת 2007. חוות הדעת מתייחסת לליקויים שנמצאו בבית לטענת התובעים בסמוך ולאחר מסירת מפתח הדירה לתובעים. מועד ביקור מר פיכמן בבית ומועד מתן חוות הדעת, מעידים על כך, כי בתקופת הסירוב לקבל החזקה בקוטג', קרי, מיולי 2004 ואילך ועד למועד מסירת המפתח בפועל - 16.2.07, לא היתה בידי התובעים כל חוות דעת התומכת בטענותיהם בדבר הליקויים בקוטג'. לא אף זו, טענות בדבר ליקויים יש לבחון במועד סיום הבניה ובמועד בו הודע לתובעים כי הקוטג' מוכן למסירה, קרי, בחודש יולי לשנת 2004, וזאת בשים לב לנתונים שהיו לתובעים אותה עת ואשר בגינם קיבלו לטענתם ההחלטה שלא לקבל את הבית לחזקתם. 43. לאור האמור, חוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה, אין בה כדי לסייע במתן מענה לשאלה אלו ליקויי בנייה היו בבית ביולי 2004 (המועד בו על פי גרסת התובע נמסר לו על גמר בניית הבית), שכן מדובר בחוות דעת בגין ליקויים שנמצאו בבית לטענת התובעים כשנתיים וחצי לאחר מכן. בשל כך גם לא יכולה חוות הדעת והליקויים הנטעים בה להיות העילה לסירובם הממושך של התובעים (למעלה משנתיים וחצי), לקבל החזקה בבית. מכל מקום אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך תקופה של למעלה משנתיים עמד הבית בשיממונו, לא תוחזק ולא נשמר והיה חשוף בין היתר לפגעי טבע וגניבות. 44. למרות האמור לעיל, ניתן ללמוד מה היו הליקויים בבית במועדים הרלוונטיים משני מסמכים אשר צורפו לתצהירו של התובע. 45. מסמך ראשון הינו פרוטוקול רישום תיקונים והשלמות מיום 27.7.04 - נספח י' לתצהיר התובע - אשר גם אם התובע לא היה שותף לעריכתו ולא חתם עליו, מלמד על ליקויים שנמצאו בבית (לפחות) על-ידי נציג הנתבע. 46. רשימת ליקויים נוספת אשר צורפה אף היא לתצהיר התובע כאמור - נספח ה', אשר מפרטת ליקויים שנמצאו בבית על-ידי התובע כשנה לאחר מכן ביום 20.7.05. עיון ברשימה מיום 20.7.05, מלמד כי מדובר בליקויים שונים מאלו שנמצאו ביום 27.7.04 באופן שממנו ניתן להסיק כי הליקויים אשר נמצאו על-ידי מי שבדק הבית ביום 27.7.04, יהיה אשר יהיה, תוקנו, שכן זכרם לא בא ברשימה המאוחרת אשר נערכה על-ידי התובע. תמיכה נוספת לכך אף ניתן למצוא בנספח ט' לתצהירו של מר סקלי - מכתב חברת אשליל לנתבעת מיום 3.10.04 בדבר ביצוע כל התיקונים נשוא נספח י' לתצהיר התובע. 47. כמו כן, בכתב התביעה המתוקן טוענים התובעים כי הגיעו לבית והעירו על הרטיבות הרבה אשר נתגלתה בו, אך הדבר לא היה במסגרת או במועד מסירת החזקה לידם (סעיף 13). גם בסיכומיהם טענו התובעים כי היתה להם טענה עיקרית בדבר רטיבות במרתף (סעיף 31). כמו כן, העיד התובע כי הרטיבות/ההצפה במרתף היתה בחורף 2003- 2004 (פרוטוקול עמוד 16 שורות 14-28). טענה זו של התובע נתמכת בעדותו של מר סקלי, לפיה התובע אכן טען כי קיימת רטיבות במרתף (פרוטוקול עמ' 70 שורות 17-25) וכי התובע טען שהוא לא מוכן לקבל את הבית "בגלל שיש רטיבות מה שהובהר אח"כ כלא נכון". בעניין זה נרשם בנספח ט' לתצהיר של סקלי כדלקמן: "אחת מהערות הדייר היתה כי יש רטיבות במרתף... התגלה שהחול יבש... הדייר לא היה שבע רצון... פתחנו ריצוף באזור נוסף עליו התלונן הדייר נמצא יבש... הדייר הוזמן וסירב לבוא לראות המצב". יודגש, כי כפי שלא הוגש ע"י התובעים כל מסמך בדבר הליקויים בבית ביולי 2004, או בסמוך לכך, כך גם לא הוגש ע"י התובע כל מסמך מהמועדים הרלוונטיים בעניין טענות הרטיבות. 48. הנה כי כן, התובע מעיד כי תלונתו על רטיבות היתה במהלך העבודות בטרם הסתיימה הבניה. כך או כך, גם אם הטענה נטענה ע"י התובעים, בסמוך למועד קבלת נספח ד' לתצהיר התובע (כפי עדותו של מר סקלי), הרי שברשימת התיקונים, נספח ה' מיום 20.7.05 לא מופיעה עוד טענה כלשהי בעניין רטיבות במרתף (פרוטוקול, עמ' 59 שורות 30-32 ועמ' 6 שורות 1-5). אישור לכך כי הליקוי תוקן ניתן אף למצוא בנספח ט' לתצהירו של מר סקלי. 49. לאור כל האמור, אני קובעת כי ליקויי הבניה אשר נמצאו ע"י התובעים בבית, במועדים הרלוונטיים, היו אלו המפורטים בנספח ה' לתצהירו של התובע, קרי הרשימה מיום 20.7.05. אף התובע מאשר קביעה זו בעדותו פרוטוקול עמוד 56 שורות 32-33 ועמוד 57 שורה 1. 50. בת"א (13226/05 חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ נ' חלמיש (פורסם במאגרים המשפטיים), נידונה השאלה אימתי מוצדק סירובו של רוכש לקבל חזקה בממכר בגין אי התאמה של הממכר - חובת הקונה לקבל הדירה המעוגנת בהסכמי מכר, הנה מעין "תמונת מראה" להשתכללות של חובת הקבלן למסור הדירה כשהיא ראויה ומתאימה למגורים. בע"א 8343/01 עובדיה נ' סיבל נהריה בע"מ (פרסום נבו), נידונה השאלה אימתי עולה אי התאמה בממכר לפי דיני המכר כדי הפרת חובת המסירה החלה על הקבלן, ואיזו אי התאמה אם בכלל יכול שתעלה כדי הפרת החובה למסור הדירה. נידונו שם הדברים אמנם בקונטקסט השאלה האם קמה הצדקה לאפשר לרוכשי דירות לחלט ערבויות בנקאיות שניתנו כבטוחה לפי אחת מחלופות סע' 2 לחוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה - 1974. ואולם ניתן להעזר בדברים שנאמרו שם לצורך בחינת השאלה המקבילה בענייננו, אימתי יכול רוכש דירה לטעון שאי התאמה הממכר מזכה אותו באי קבלת הדירה, והאם כל אי התאמה מזכה בכך: "עם כל זאת, אין לשלול כליל את האפשרות לממש את הערבויות במקרים חריגים של אי-התאמה. זאת בעיקר, מקום בו יורדת אי-ההתאמה, בין הדירה שנבנתה לבין המוסכם בחוזה המכר, לשורשם של דברים - עד שיש לראות בה אי-מסירה של הדירה. הסוגיה של התאמת הדירה למוסכם בין הצדדים מוסדרת באופן מקיף בחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר). לפי הוראות חוק המכר ולפי הפרשנות שניתנה להן בפסיקה, אין דינה של אי-התאמה כדינה של אי מסירה. עם זאת, נראה כי ניתן לראות מקרים חמורים במיוחד של אי-התאמה כהפרת התחייבות למסירה (ראו: ע"א 1632/98 ארבוס נ' אברהם רובינשטיין ושות' - חברה קבלנית בע"מ, פ"ד נה(3) 913, שם אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי במוסרה דירות, בטרם חוברו למערכת הביוב החשמל והטלפון, בטרם נוצק משטח הכניסה לבניין, ואף בטרם היו בבניין מדרגות או מעלית, הפרה חברה קבלנית את תנאי המסירה שנקבע בהסכם המכר; ראו גם: א' זמיר, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (2002), בעמ' 266 וכן הערה 355 בע' 383 (להלן: זמיר, חוק המכר); לדיון רחב יותר ביחס שבין חיובי מסירה ובין חיובי התאמה ראו: א' זמיר, עיקרון ההתאמה בקיום חוזים (1990), 115-122). הזיקה הברורה שבין חוק המכר לבין חוק הבטחת השקעות מאפשרת להסתייע בכל אחד מן החוקים על מנת לפרש את חברו (ראו: זמיר, חוק המכר, בע' 107-106). מכאן, שניתן להקיש מן האמור לגבי אי-התאמה בחוק המכר ובפרשנות שניתנה לו גם לעניין האמור בסעיף 2(1) לחוק הבטחת השקעות. כך, ניתן לומר כי מקום בו אי-ההתאמה, בין המוסכם בחוזה המכר לבין הדירה שנבנתה, כה חמורה, עד שניתן היה לראות בה אי מסירה, ניתן יהא גם לממש את הערבות שניתנה לפי סעיף 2(1) לחוק הבטחת השקעות. כל זאת, בתנאי שאי-ההתאמה החמורה נובעת מהנסיבות המנויות בסעיף - קרי, עיקול שהוטל על הדירה, צו פירוק, צו כינוס נכסים וכיוצא באלה." (פסק דינו של השופט ריבלין - כתארו אז). בעניין ארבוס שנזכר באותו מקרה (ע"א 1632/98 פ"ד נה(3) 913) נקבע כי חובת הקבלן למסור את הדירה וחובת הקונה לשלם התמורה הנם חיובים מקבילים ולא עצמאיים, אף לא מותנים. כך, מתוך שילוב סע' 23 ו 4(א) לחוק המכר עם סע' 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי) הדן במועד לקיומו של חיוב. לענייננו חשוב כאמור האישור שניתן לקביעת הערכאה המבררת באותו מקרה כי החברה הקבלנית עמדה בחובת המסירה לקונה משעה שהפכו הדירות ראויות למגורים (למרות שהקונים קיבלו בהן חזקה בפועל קודם, כאשר הדירות לא חוברו עדיין למערכות ביוב חשמל וטלפון, לא היו בבנין מדרגות או מעלית, ואף משטח הכניסה טרם נוצק). היינו הקבלן עומד בחובת המסירה שלו כאשר הדירה ראויה למגורים, ובאותה עת קמה חובת הקונה על פי החוזה לקבל הדירה: אלא במקרים של אי התאמה חמורה; כאשר ברור אף שלא כל טענה לליקוי או ליקויי בניה, תעלה כדי אי התאמה חמורה המצדיקה אי קבלת הדירה כפי שאין היא מצדיקה ביטול הסכם. ...אי התאמה יסודית מוגדרת בחוק המכר (דירות) ככל דבר שבו הדירה שונה מהאמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה. אלא שאף במקרים כאלו אין הליקויים מצדיקים אי מסירה של הדירה, אלא נהוג כי במעמד המסירה עורך הרוכש פרוטוקול מסירה בו הוא מציין את כל הליקויים הקיימים באותו מועד, ולאחר מכן ניתנת למוכר שהות לתקן את הדרוש תיקון. כמו כן, ניתנת לרוכשים ארכה נוספת לגילוי ליקויים שלא ניתן היה לגלותם במועד המסירה, וגם במקרה כזה יש לאפשר למוכר לתקן את הליקויים בעצמו, ובלבד שהודע לו עליהם מיד לכשהתגלו- ראה סעיף 4א לחוק המכר (דירות) (וראה למשל גם ת"א (י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ ). אין עסקינן בדירה אשר ליקויי הבניה בה כה חמורים שהופכים אותה ללא ראויה למגורים, כגון במקרים בהם קיימים בה סדקים קונסטרוקטיביים חמורים (להבדיל מנימיים פה ושם), היא אינה מחוברת למים וחשמל, לקויי הרטיבות בה משחירים את כל הקירות תוך ריח טחב עז, להבדיל מליקויי רטיבות נקודתיים, וכיו"ב דוגמאות קיצוניות שניתן להעלות על הדעת." 51. לדידי ולאחר שעיינתי ברשימת הליקויים שערך התובע מיום 20.7.05 - נספח ה' לתצהירו, ומבלי שאצטרך להכריע בשאלת קיומם של ליקויים אלו, אין ליקויים אלו עולים לכדי "טעם מוצדק" המתיר לתובעים שלא לקבל את הבית לחזקתם וכתוצאה מכך שלא לשלם את התמורה בגינו, שכן אינם מונעים שימוש סביר בבית או אכלוסו. מדובר בליקויים שהינם מושא לתיקון או פיצוי ותו לא. 52. יפים לעניין זה דבריו של המלומד פרופ' פרידמן: "כאשר קבלן התחייב להקים בניין, אך הבניין שהוקם לוקה בפגמים, יחשב הקיום כאילו הוא נמצא במסגרת החוזה, וזכויות הקבלן יחתכו על פי חוק התרופות, הקבלן יחויב בתשלום עבור פיצויים אך יזכה בתשלום עבור הבניין" (ד.פרידמן ונ. כהן - חוזים כרך ד' 2011, עמ' 36-37). גישה זו אומצה ע"י הערכאות השונות אשר איבחנו בין ליקויים שאין בהם טעם מוצדק ואינם מקנים לרוכש זכות ביטול לבין ליקויים חמורים המאפשרים לרוכש שלא לקבל את הדירה. "עילת הביטול בשל ליקויים, פגמים או אי התאמות עומדת כמובן לרוכש הדירה. יחד עם זאת, עיון בפסיקה מעלה כי בפועל בתי המשפט הכירו בזכות הביטול במקרים מעטים וזאת רק מקום שדובר על מערכת ליקויים חמורה" (ת.א (חי) 522-03 רונאלד גולדשטיין נ. יעקב גלבוע). 53. ובמילים אחרות, אף אם אאמץ את גרסת התובעים במלואה, רשימת התיקונים - נספח ה', אשר לטענת התובע הם הליקויים שמצאו בבית, מקימים ליקויים אלו (אשר כאמור נרשמו כשנה לאחר המועד בו הודע לתובעים כי הבית מוכן למסירה), לכל היותר, עילת תביעה כספית כנגד הנתבעים או מי מהם. ראה גם ד"נ 44/75 ביטון נ' פרץ - (פורסם במאגרים המשפטיים). 54. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בליקויים האמורים בכדי להצדיק את התנהגות התובעים אשר בחרו שלא לקבל את החזקה בבית ולא לשלם מלוא התמורה עד לראשית שנת 2006. 55. בעניין זה יש להוסיף, כי לא ברור באופן מפורש מכתב התביעה ומתצהירו של התובע, כי ליקויי הבניה הנטענים בקוטג' היו הסיבה לאי ביצוע התחייבותם של התובעים בקשר לתשלום התמורה וסירובם לקבל החזקה בו ומה אם בכלל היתה הסיבה להתנהלותם כאמור. מכל מקום, גם אם טענת התובעים בדבר ליקויי הבניה נכונה היא, הרי היה על התובעים לשלם התמורה, לקבל החזקה בדירה, תוך הותרת הליקויים לתיקון במהלך תקופת הבדק והאחריות כנדרש עפ"י חוק וככל שלא היו מתוקנים, היתה כמובן לתובעים זכות להגיש תביעה בגין ליקויי בניה. 56. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובעים הם אלו אשר הפרו את ההסכמים נשוא כתב התביעה שנחתמו איתם, בכך שלא השלימו את תשלום התמורה בגין הקוטג' במועדים וסירבו, שלא כדין, לקבל החזקה בקוטג'. העדר מסירה כדין 57. בנוסף, טוענים התובעים כי הבית לא נמסר להם בהתאם להתחייבויות הנתבעים בהסכמים עד היום, קרי, הם קיבלו את המפתח לדירתם ביום 16.2.07, מבלי שבוצע נוהל המסירה המחויב הכולל מסירת מפתחות בנוכחות נציגים משני הצדדים ועריכת פרוטוקול אשר יפרט את הליקויים הקיימים בדירה. 58. כאמור, הנתבעים הוכיחו כי בניית הקוטג' של התובעים הושלמה כבר ביולי 2004 וכל האישורים בדבר גמר הבנייה לרבות תעודת גמר, כבר ניתנו עד סוף שנת 2004. התובעים כאמור, בחרו לשלם את מלוא התמורה בגין הבית, רק בתחילת שנת 2006 ואף סירבו הלכה למעשה לקבל החזקה בקוטג'. 59. הואיל וקבעתי כי התובעים היו אלה שהפרו את התחייבויותיהם ואף סירבו שלא כדין לקבל החזקה בקוטג', מטעמיהם הם, לפיכך נאלצו הנתבעים לנקוט בדרך אשר תקטין נזקיהם במידת האפשר. הנתבע, בלית ברירה, הסכים לקבל מידי הנתבעת, אשר השלימה בניית יחידות הדיור בפרויקט, את מפתח הבית והמתין עד אשר תשולם לו מלוא התמורה ע"י התובעים, אז יוכל להמציא לתובעים, בהתאם להסכם יחוד הזכויות, אישור סופי למסירת הבית. 60. לאור הנסיבות, אשר קבעתי לעיל שהיה בהן כדי הפרה של הסכם הייחוד והבקשה להקצאת קוטג' (להלן: "ההסכמים") ע"י התובעים, לא ניתן לדרוש מהנתבעים להמשיך ולקיים את חיובי ההסכמים עד לשלב שבו נאותו התובעים למלא התחייבותם. בהתאם לסעיף 23 לחוק המכר, חיובו של המוכר למסור את הממכר וחיובו של הקונה לשלם את התמורה הם חיובים שלובים ומכוח סעיף 4 (א) לחוק המכר חל סעיף 23 גם על עסקאות במקרקעין. בהתאם להלכה הפסוקה צד אחד אינו יכול לתבוע הצד השני בשל הפרת החוזה אלא אם קיים - או לפחות נכון היה לקיים את חלקו בחיובים המקבילים ראה ע"א 4018/03 שרביט נ' בן אהרון (פורסם במאגרים המשפטיים). כאמור, המוכרים לא הוכיחו כי קיימו או היו נכונים לקיים את התחייבויותיהם עפ"י הבקשה להקצאת הקוטג' והסכם הייחוד - ההפך הוא הנכון. 61. יתרה מכך, בהתאם לסעיף 4 לבקשה להקצאת קוטג' הוסכם כי במידה והתובעים לא יקיימו התחייבותם בדבר תשלום התמורה במועדה, יימכר הקוטג' והתמורה תועבר לזכות הבנק המלווה לכיסוי חלקו היחסי באשראי המושב בפרויקט. אף התובע בעדותו מאשר כי הנתבע היה רשאי בנסיבות שנוצרו למכור את הקוטג'- פרוטוקול עמוד 18 שורות 6-11. 62. הנתבע, בין היתר בשל מהותו הוא ומהות הפרויקט, בחר, הגם שהתמורה לא שולמה לו במועד, והתובעים סרבו לקבל החזקה בקוטג', שלא למכור הקוטג', ולהמתין עד אשר התובעים ימלאו אחר התחייבויותיהם, וזאת לפנים משורת הדין. 63. התובעים טוענים כי הקוטג' לא נמסר להם, גם לאחר שניתן להם אישור מאת הנתבע וכי הגם שאישור כאמור נמסר להם ביום 28/2/06 הרי שמפתחות הבית נמסרו לידם רק ביום 16/2/07. 64. איני מקבלת את טענת התובעים וגרסתם. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 18/2/06 ניתן ע"י הנתבע, אישור לנתבעת למסירת הקוטג' לידי התובעים. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת מסרה לתובעים טופס - אישור מטעם הנתבעת למסירת הקוטג' ביום 11.4.06. נספחים 2 א' ו- 2 ב' לתצהירו של מר עוזי אפרת וכן פרוטוקול עמוד 68 שורות 16-17. התובעים אף חתמו על נספח 2 ב' ואישרו כי קיבלו את אישור הנתבעת למסירת הקוטג' לידיהם. 65. יתרה מכך, נספח ט' לתצהירו של התובע מלמד על כך כי בידי מר חבני, היה מפתח של הקוטג' אשר על פי עדותו נמסר לו ע"י התובע לצורך ביצוע תיקונים בקוטג' בשנת הבדק וכי פנה אל התובעים בכתב ביום 31.12.06 והזמינם לסור אליו לקחת את מפתח הקוטג' בחזרה לאחר שהושלמו התיקונים. מר חבני העיד כאמור, ואת עדותו מצאתי אמינה, כי מפתח הקוטג' נמסר לו ע"י התובע בדצמבר לשנת 2006 לצורך ביצוע תיקוני שנת הבדק - פרוטוקול עמ' 66 שורות 10-16 ושורות 29-33 וכי לאחר סיום ביצוע התיקונים, התובע לקח ממנו את המפתח בחזרה. 66. לאור האמור אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו כי מפתח הדירה לא נמסר להם בסמוך למועד קבלת האישורים וכי מכל מקום לא הוכיחו כי הנתבעים נמנעו מלמסור אותו לתובעים. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי עשו פעולה כלשהי להקטנת נזקיהם. כך למשל, התובעים טענו, כי נאלצו לפרוץ את הבית בפברואר לשנת 2007. מדוע איפוא לא עשו כן מיד לאחר קבלת האישורים, קרי, באפריל לשנת 2006? 67. לאור כל האמור, אני דוחה את טענות התובעים בדבר העדר מסירה כדין של הקוטג' שכן אי מסירת הקוטג' בהתאם להסכמים נגרמה בעטיה של התנהגות והתנהלות התובעים ולכן, רובצת לפתחם של התובעים בלבד. התביעה בגין ליקויי הבניה 68. התובעים טוענים כי בהתאם לחוות דעת אשר הוכנה עבורם בפברואר לשנת 2007, ע"י מר פיכמן, התגלו בדירה ליקויים ואי התאמות למפרט, לתוכניות ולתקנים הישראליים אשר אומדן העלות לתיקונם, עפ"י חוו"ד המומחה מטעמם אינג' פינחס פירמן, הינה 87,824 ₪ בצירוף מע"מ כדין (נספח י' לכתב התביעה). 69. כאמור קבעתי, כי התובעים לא הוכיחו כי ליקויי הבניה המפורטים בחוות דעתו של מר פיכמן היוו עילה לסירוב קבלת החזקה בקוטג', ליקויים אלו לא היו בידיעתם במועד סיום הבנייה ו/או במועד מסירת המפתח לתובעים שכן חוות הדעת נערכה כאמור רק לאחר מכן. כמו כן, לא הוכיחו התובעים כי פנו במועדים הרלוונטים בעניין ליקויי הבנייה הנטענים לנתבעים (למעט כאמור ברשימת הליקויים מיום 20.7.05). 70. בהסכמת הצדדים מונה ע"י בית המשפט אינג'ניר דן אורמן אשר ביקר בבית ביום 12.8.09. מחוות דעתו עולה, כי נמצאו בבית ליקויים הניתנים לתיקון ועלותם 7,560 ₪ (כולל פיקוח הנדסי) בצירוף מע"מ נכון ליום 7/09 וככל שהתיקונים יבוצעו ע"י המוכרים יש להוסיף לסכום שנקבע 25% בגין תוספת לעבודות קטנות. 71. חוות דעתו של מומחה בית המשפט מקובלת עליי לעניין הליקויים ואומדנם. "מומחה מטעם בית המשפט משמש כ"ידו הארוכה" של בית המשפט ומוחזק כאובייקטיבי... גם כאשר מינויו אינו בהסכמה, חוות דעתו הינה אמנם ראיה בין כלל הראיות אך על פי רוב אין היא ראיה ככל הראיות מבחינת חשיבותה: המסקנה הסופית מסורה לבית המשפט, אך בהעדרו של נימוק כבד משקל שהומחש בין בחוות הדעת ובין בחומר הראיות (פרכה הגיונית במסקנות, תשתית עובדתית לקויה או חוסר התאמה למסקנות) לא יטה ביהמ"ש לסטות מחוות דעתו. ראה למשל ע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה נ' מונטי רבי. הדבר נכון כלל ובפרט בתיקים כגון דא, המעוררים תכופות מחלוקות נמשכות והולכות ביחס להיקף הליקויים, כימותם הכספי, מועדי גילויים והזכות לתקן (עיין: ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח' - תק'-על 96 (2), 481)" - ת"א (חי) 2553/07 קריימניץ נ' מורן חברה לבניין בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים). לאור האמור, בנסיבות רגילות ראוי היה לפסוק לתובעים פיצוי בגין ליקוי הבניה שנמצאו בקוטג' ע"י המומחה שמינה בית המשפט. יאמר כבר עתה, כי הגעתי לכלל דעה כי אין התובעים זכאים לפיצוים בגין ליקויי הבניה מן הטעמים אשר יפורטו להלן. 72. לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה אשר מונה ע"י בית המשפט, טענו לפתע התובעים כי חלק מהליקויים אשר נמצאו ע"י המומחה מטעמם, תוקנו ע"י מי שרכש את הבית מידיהם. 73. ראשית יאמר, כי אילו היו התובעים טוענים טענה זו במועד, קרי- עובר למינוי המומחה ע"י ביהמ"ש, היה אולי בית המשפט נמנע ממינוי המומחה או נותן למומחה הוראה לבדוק עם רוכשי הבית אלו תיקונים בוצעו על ידם, אם בכלל, מתוך רשימת הליקויים המנויים בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים. מכל מקום, הטענה נטענה בעלמא וב"כ הצדדים הודיעו ביום 3.11.10 כי הם מוותרים על חקירת המומחה. 74. כך או כך, בחקירתו הנגדית של התובע, התגלה לראשונה, כי הבית נמכר לצד ג' ביום 17.7.07 (פרוטוקול עמוד 52 שורות 13-14). קרי, המומחה מטעם התובעים ביקר בבית כ-5 חודשים לפני שנמכר הבית לצד ג'. גם בעניין זה כמו בנושאים אחרים, נמצאו סתירות בעדותו של התובע, כאשר בעמוד 19 לפרוטוקול בשורות 12-13 העיד כי מכר את הבית שנה וחצי אחרי שהמומחה מטעמו בדק את הבית ובעמוד 52 לפרוטוקול בשורות 7-9 חוזר בו מעדותו ואומר כי מכר את הבית כ- 4-5 חודשים לאחר שביקר בו המומחה. 75. לא זו אף זו, מעיון בהסכם המכר (נספח ט' לסיכומי הנתבעת) עולה כי לרוכשים הומחו בהתאם לסעיף 21 להסכם המכר מלוא זכויות התובעים כלפי הקבלן עפ"י חוק המכר דירות מלבד כל דרישה ו/או תביעה לאחור במסירת החזקה ו/או כל הוצאה מהוצאות המוכר. לאור האמור, הזכות לתביעת הליקויים הומחתה לרוכשי הבית ורק הם זכאים לפנות לקבלן ככל שנמצאו ליקויים בבית. התובע אף מודה בכך בחקירתו הנגדית - פרוטוקול עמ' 53, שורות 16-19. יצוין בעניין זה, כי בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש ע"י התובע ביום 27.11.08 (לאחר שהבית נמכר) ואף בתצהירו של התובע, לא בא זכרן של עובדות אלו ועל כך יש לכל הפחות לתמוה - ראה פרוטוקול עמ' 52 שורות 1-5. 76. יתרה מכך, בסעיף 28 ובסעיף 30 לתצהירו של התובע, הוא טען כי ליקויי הבנייה, תוקנו ע"י התובעים. בחקירתו הנגדית הסתבר, כי הדירה נמכרה במצבה "as is", ליקויי הבניה כלל לא תוקנו ע"י התובעים והתובעים לא נשאו בעלות כלשהי לתיקונם - ראה פרוטוקול עמ' 52 שורות 15-25, עמ' 51 שורות 19-25. 77. התובע טען בעדותו כי נוכח ליקויי הבנייה, מכר את הבית במחיר נמוך יותר ממחיר השוק. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ונטענה בעלמא ללא אסמכתאות כלשהן. מכל מקום גם בעניין זה, נמצאו סתירות בעדותו של התובע בכל הנוגע לגובה "ההפסד" הנטען וממילא טענה זו לא הוכחה - ראה פרוטוקול עמ' 55 שורות 17-18, פרוטוקול עמ' 52 שורות 9-10, שורות 26-27, פרוטוקול עמ' 60 שורות 16-25, ועמוד 19 שורות 15-16. 78. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובעים המחו את זכותם לרוכשי הקוטג' בקשר עם תביעת הליקויים ואף לא הוכיחו כי מכרו את הקוטג' במחיר נמוך יותר בשל ליקויי הבנייה. לאור מסקנתי, איבדו התובעים את זכותם לתיקון ו/או שיפוי עבור הליקויים - גם אלו שמצא המומחה אשר מונה ע"י ביהמ"ש. סעיפים נוספים 79. כתב התביעה כולל שלושה ראשי נזק נוספים אשר נגרמו לתובעים לשיטתם בשל הפרת ההסכמים השונים, אשר נחתמו בין הנתבעת לבין הנתבע ובין הנתבעים לתובעים. לאור קביעתי כי הנתבעים לא הפרו את ההסכמים נשוא כתב התביעה, וכי דווקא התובעים הם אלו אשר הפרו את ההסכמים, הרי שמעשיהם או מחדליהם של התובעים הם אשר גרמו לנזקים הנתבעים ולא מעשיהם של הנתבעים או מי מהם. בנסיבות קביעות אלה, מתייתר הדיון בראשי נזק אלו. סוף דבר 80. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים סך כולל של 15,000 ₪ + מע"מ בגין שכ"ט והוצאות. מושבים נחלות ומשקים